You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
ביום כפור שבת 6.10.73, בערך בשעה אחת-עשרה בבוקר, צלצל הטלפון בביתו של המג"ד צור. המח"ט עוזי יאירי<br />
היה על הקו. לא היה צורך ביותר מזה. הידיעה חלפה כברק בין קציני וחיילי הגדוד. אחר-הצהריים כבר היו רובם<br />
במחנה, מארגנים בקדחתנות את הזחל"מים, המכמתי"ם ושאר כלי הרכב, בפיקודו של הסמג"ד רן כהן. במטה<br />
החטיבה רכנה חבורת הקישור של המג"ד עם מפקדי הסוללות על המפות. קבוצה זו הצטרפה למח"ט וביום א'<br />
אחה"צ הוטסה, ביחד עם כוחות חי"ר נוספים מהחטיבה, במטוסי נורד מנמיכי טוס אל ראס סודר שעל שפת<br />
מפרץ סואץ. המשימה של כח חלוץ זה הייתה לבלום את הטור המצרי השועט דרומה, שמטרתו הייתה להשתלט<br />
על שדות הנפט של אבו-רודס, ולאחר מכן לכבוש את שארם א-שייח.<br />
המצב בשטח היה עגום. כוחות דלילים, בלי כל נשק כבד, ובלי קשר קרקעי ואווירי אל העורף )הטיסות הופסקו<br />
מחשש קירבת הצבא המצרי(. היה עליהם לעמוד מול יחידות מצריות <strong>גדול</strong>ות ומול המון חיילי קומנדו שהגיעו<br />
לשטח מוטסים במסוקים. ביום ב' ובלילה שאחריו היו שעות רבות של לחץ וחששות כבדים.<br />
הדגל<br />
"היחידה שהיתה בראש סודר ערב הגיענו לשם הצטוותה לפנות את המקום ולהשמיד את כל הציוד שלה. שררה<br />
בהלה, והיה מי שפירש בדייקנות את פקודת ההשמדה, והחל מעלה באש גם מבנים וציוד אחר, שאין לו שימוש<br />
צבאי", מספר יעקב צור. "ניסינו למנוע את ה'שריפה הסיטונית' הזו. אמרנו לשורפים כי אנו צנחנים וכי בעוד זמן<br />
לא-רב תצטרף אלינו גם יחידת הארטילריה שלנו. דבר לא עזר. השתוללה שם דליקה, ובעיני אנשינו עמדו דמעות<br />
בעיניים כשראו בסיס של צה"ל עולה באש. ואז פנה אלי איציק, הנהג שלי, וצועק: 'הם שורפים את הדגל,'<br />
הסתבר, שבתוך המהומה שקמה שכחו להוריד את דגל המדינה, והתורן שעליו הוא התנוסס כוסה בלהבות.<br />
איציק לא היסס, זינק לתוך האש וחילץ את הדגל ששוליו כבר נחרכו. הנפנו את הדגל על הג'יפ והוא לווה אותנו<br />
אחר-כך במשך הצי שנה. עד היום שמור אצלי הדגל הזה".<br />
גדוד 332<br />
בינתיים התגלגל על שרשרותיו וגלגליו דרומה. הסמג"ד, רן כהן, הוביל את השיירה. התגבר על פקקי<br />
תנועה ומחסור בדלק, חצה את סיני והגיע ביום ב' לעת ערב אל מיצרי המתלה. המהומה בשטח היתה עצומה.<br />
בדרך ניסו להפנות את הגדוד למשימות של סיוע באיזור. הסמג"ד התעקש ודבק במשימתו , "להגיע אל החטיבה<br />
שלנו". למרות אזהרות שהדרך לראס סודר כבר חסומה על-ידי כוחות מצריים, עקף הגדוד את המחסומים ושעט<br />
דרומה על ציר "עזבון" כשהוא ערוך לקרב.<br />
יום ג' לפני הצהריים. במפקדת החטיבה שבראס סודר שררה רוח נכאה, והמצב נראה חמור. לפתע נשמע במכשיר<br />
הקשר של המס"ח קול מוכר, ששידר את הקוד של גדוד המרגמות. "היכן אתם"? שאל צור המופתע. "בדרך<br />
14
Change language