לאזור נהר אל-אוולי הגיע גם סא"ל אבי שדמי, שהתנדב להתלוות אל גדוד המרגמות ולסייע לו מנסיונו. שדמי עסק בהעברת תחמושת חיונית, אשר הוטסה על-ידי מסוקים במתלה-מטען עד לנהר, ומשם הובלה צפונה על גבי קומנדקרים באמצעות כח מן הגדוד, אשר הוקצה למטרה זו. במבצע של"ג שוב נוכחו לדעת כל הספקנים שבקרב הצנחנים, מהי חשיבותה של הארטילריה. בכבישיה המשובשים והמפותלים של לבנון. הצנחנים לא עברו על-פני עיקול או שטח "מת", לפני שהארטילריה ירתה היטב לשם ובכך מנעה מהם הפתעות לא-נעימות בנתיבי ההתקדמות. ביום ה-7 ביוני, התקדם עיקר הכח צפונה לאורך החוף, יחד עם כח "דורון" וגדוד 890 דרך ראס נבי יונס עד לנהר דמור. פלגת מרגמות אחת הושארה מאחור ב"בוקסתא", ונתנה סיוע לגדוד 202 בקרבות הקשים שהתנהלו באזור. הכח ביצע לאורך ציר התנועה מספר רב של פריסות וירי בשיטת "רגל באוויר ורגל על הקרקע", בכדי לאפשר סיוע צמוד לכוחות המתקדמים. הכח פעל בחלק מהזמן תחת אש שכללה גם ירי ארטילרי, ובעיקר קטיושות. בעמדה שעל-יד אל-חיאם, נתקל הכח גם באש טנקים וביצע ירי בכינון ישיר בכדי לשתק את הטנקים. ב-8 ביוני נמשכו הקרבות באזורי המפתח השולטים על העיר דמור, והכח עבר לפעול ת"פ של כח "מיכה", ופרס בלילה באיצטדיון הכדורגל שמעל לדמור. ביום ה-8 ביוני התקדם כח הצנחנים בתוך העיר דמור, ובפעם הראשונה נפגשו שני חלקי הגדוד. הגדוד נפרס בשטח מטעים שמעל לנהר דמור, משם הוא סייע לכוחות הלוחמים בעיר. תוך-כדי מתן סיוע פרצה דליקה בעמדה של סוללה א', והתלקח גם מצבור של תחמושת. למרות הנחייה מיידית לנטוש את העמדה הבוערת, התעקש אבי שדמי לנסות ולהציל את מצבור התחמושת. "זה הרגע שבו החיילים מסתכלים עליך ומצפים שתעשה משהו", אומר שדמי. הוא כינס סביבו קומץ לוחמים, והחבורה החלה לכבות את הדליקה בחירוף נפש. בכל רגע יכול היה המצבור הזה להתפוצץ. בסופו של דבר ניצלו אמצעי לחימה ועיקר התחמושת מן הדליקה. בכל העת הזו שבה עסקה החבורה בכיבוי הדליקה, המשיך הגדוד לתת סיוע לחטיבה באש ארטילרית. ביום זה קיבל הגדוד תגבורת של מחלקת סיור מיחידה מובחרת, שתפקידה היה לסייע בניווט סיורים ובאבטחת הכח. ב-10 ביוני הגיע הכח לעיר דמור, חלף בתוכה ופנה משם מזרחה בציר "תגהוצת" העולה בשטח הררי ועוקף את העיר ביירות. כל היום המשיך הכח להתקדם בציר הזה, תוך-כדי לחימה עיקשת עד מעבר לכפר מתא. ב-11 ביוני המשיך הכח לעלות צפונה בציר הררי לכיוון "קבר שמון", ושם נתקל גדוד 890 במארב סורי <strong>גדול</strong>. התפתח קרב קשה, שבו נדרש חילוצו המיידי של הגדוד. גדוד המרגמות 7038 פרס מיד בצמוד לכביש, והחל בירי מאסיבי כדי להעניק חיפוי יעיל לגדוד 890. קצב האש הגיע לעתים ל-12, ואף ל-15 פצצות בדקה לקנה. הגדוד ביקש מיד מסגן מפקד האגד תוספת מירבית של תחמושת. ואכן, מעשה נסים של ממש, כי ברגע שבו התחמושת עמדה לאזול וגדוד 890 עדיין דרש סיוע לשם חילוץ, הגיעו לעמדת המרגמות מספר משאיות תחמושת, אשר נווטו למקום בידי מחלקת הסיור של סגן מפקד האגד. התחמושת הועברה בשרשרת אנושית, מיד ליד, מן המשאיות היישר למרגמות. הקנים להטו מקצב האש, והיה צורך לשפוך עליהם מיכלים של מים קרים כדי לצנן אותם. בסופו של דבר, הודות לסיוע המאסיבי והמדוייק, הצליח גדוד 890 להחלץ. המח"ט בא לאחר מכן אל הגדוד כדי להביע את הערכתו ואת תודתו על המבצע. ב-12 ביוני המשיך הכח להתקדם תוך-כדי מתן סיוע ארטילרי רצוף, והגיע עד "שמלן". ב-13 ביוני חלף על-פני עין ענוב שימא ובעבדא, והגיע עד למבואותיה המזרחיים של העיר ביירות. באזור זה, בחלקו המערבי של כביש דמשק נפגשו לוחמי צה"ל לראשונה עם חיילי הפלנגות הנוצריים. - ביירות, בימים שלאחר מכן, החל מן ה-14 עד ה-18 ביוני, התקדמו כוחות החטיבה במספר צירים והשתלטו על אל-מנצוריה, גמהור, עליי וסוק אל-ע'רב. משהגיעו לכייפון, השלימו את תפיסת כל השטח ההררי השולט ממזרח על ביירות. כל הפעולות בוצעו בסיוע ארטילרי צמוד שנתן גדוד המרגמות. הגזרה תוגברה במספר רב של יחידות ארטילריה ארוכות-טווח, ולקראת סוף יוני 1982 הוחלט לשחרר את גדוד המרגמות. 26
27