Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
.<br />
,80<br />
גמ"כ 332<br />
גויס בתחילת תקופת ההמתנה שקדמה למלחמה והצטרף לחטיבת הצנחנים הסדירה בפיקודו של רפול.<br />
תחילה נועדה החטיבה לצנוח באזור אל-עריש ונערכו הכנות למשימה זו. לאחר מכן בוטלה תוכנית ההצנחה. רק<br />
סוללה א' נותרה ערוכה להצנחה )במסגרת מהלך אלטרנטיבי שבוטל אף הוא לאחר מכן(. משבוטל מבצע זה<br />
נמצאה סוללה א' "תקועה" בלי ציוד )שנארז להצנחה( ובלי משימה. המסו"ל ברקת צורף לאחר מכן כקש"א<br />
לגדוד של אלישע בחטיבה נדד עמו לגזרת לטרון ומשם לצפון, ולקראת סוף המלחמה השתתף במבצע מונחת<br />
ממסוקים לכבוש את הכפר פיק ברמת-הגולן<br />
ערב המלחמה, הסוללות האחרות עשו את דרכן דרומה. בלילה שלפני המלחמה הגיעו שתי הסוללות של גמ"כ<br />
לכרם שלום, כשהן רכובות על קומנדקרים הגוררים את המרגמות שלהן. סוללה ב' בפיקודו שי' יוחאי קורן ז"ל<br />
וסוללה ג' בפיקודו של רן כהן.<br />
332<br />
25<br />
890<br />
לקראת פרוץ הקרבות צורף מג"ד 332 למפקדה של רפול כמס"ח, ומפקדי סוללות ב' וג' צורפו כקש"א לגדודים<br />
ו-50. בעמדה נותרו אחראים הסמג"ד אדם נחשוני והקנ"א יעקב צור. ההכנות הסתיימו והחיילים תפסו<br />
תנומה, כשהם ממתינים לאור הבוקר ולאות המוסכם: "סדין אדום". משימתה של חטיבת הצנחנים הסדירה<br />
הייתה, בשלב הראשון, להבקיע את המערך המצרי באזור צומת רפיח, שבו התבצרו כוחות מצריים <strong>גדול</strong>ים.<br />
כשהאיר היום, ב-5 ביוני 1967, כבר ישבו החיילים מתוחים בחפירותיהם. לפתע ניתן האות. מטוטי חיל האוויר<br />
שנהמו חלפו ממעל ופניהם מערבה, וטורים של טנקים וזחל"מים החלו לחצות את הגבול. קולות המלחמה החלו<br />
נשמעים ורשתות הקשר התעוררו לחיים. גדוד הנח"ל המוצנח נקלע לקרב קשה, הופגז באש יעילה והיו לו כבר<br />
נפגעים רבים. בקשר נשמעו בקשות לסיוע והקנ"א בחן את הנתונים הסתבר כי המתחם המצרי נמצא מחוץ<br />
לטווח הרגיל של המרגמות, אולם ניתן להגיע אליו באמצעות מטען רקטי מיוחד )מה"ר(. העזרה הוצעה והקש"א<br />
יוחאי קורן, שהיה עם הגדוד הלוחם, יצא לטווח את המרגמות. הוא העביר נתונים פעם ופעמיים ואז נדם קולו<br />
בקשר. הכל קיוו שמכשיר הקשר התקלקל, אך מאוחר יותר נודעה האמת המרה: יוחאי נהרג. אחד מקציני גדוד<br />
הנח"ל המוצנח, דני וולף, יצר ביוזמתו קשר עם המרגמות ובטווח מאולתר הצליח להביא את הפצצות אל<br />
המטרה. הפגיעות היו "בול" ומן השטח נשמעו צעקות: "תנו כל מה שיש"! הרגמים הסתערו על מצבורי<br />
התחמושת והשמים התמלאו שובלים לבנים שנפלטו מן המנועים הרקטיים של הפצצות. מאות פצצות נורו בקצב<br />
מהיר, עד שהתקבלה הודעה כי האוייב חוסל והנחלאים חולצו מן הסכנה. תוך-כדי ירי הסתבר, כי חלק מכוחות<br />
האוייב מתרכז בחורשה מצפון למתחם. מבלי להפסיק את האש אל עבר המתחם העיקרי, החלה סוללה ב'<br />
להעסיק באש את הכוחות המצריים שבחורשה. האש הייתה יעילה ומדויקת וגרמה אבדות כבדות לאויב<br />
ולמצבורי התחמושת שלו שהחלו מתפוצצים.<br />
בלילה נע הגדוד לעבר צומת רפיח והתקדם משם צפונה, עם כוחות החטיבה, לכיוון ,חאן יונס ועזה. בכיבוש חאן<br />
יונס השתתפו המרגמות בהרעשת העיירה ובירי על מטרות שעל החוף ממערב. הרגמים "אימצו" כלים נוספים:<br />
תותחי ליטראות ומרגמות רוסיות שנלקחו שלל כולל התחמושת שלהם. כך גדל כח האש של הגדוד.<br />
8
Change language