You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
עשייה נשית<br />
הצגה אמיתית<br />
ראיון עם ליטל דוד<br />
ליטל )25( נשואה ליניב, שניהם בעלי תשובה. לזוג שלושה ילדים: יונתן,<br />
שירה ואודיה. ליטל העלתה הצגה על סיפור אמיתי שעברה, סיפור שנוגע<br />
בכל אמא, בכל אישה. זה לא סיפור על אישה צדיקה במיוחד, אך שזורים<br />
בו כוחות נפש ובאמונה.<br />
בתחילת השיחה אנחנו מחליפות חוויות בין<br />
שתי אמהות שזה עתה השכיבו את הילדים: הנס<br />
קפה הראשון בשקט שאחרי הסערה ועל איך זה<br />
שאין ברכה על מקלחת אחרי יום קשה. ואכן, כך<br />
היא ההצגה של ליטל: פשוטה וכנה. על הבמה שני<br />
כיסאות לבנים ושני חבלי כביסה עליהם אטבים<br />
אדומים. מעתה כל מה שתיראו על הבמה יהיה<br />
בצבעי אדום לבן.<br />
להצגה קוראים 'חבלים'. העלילה נעה בין חבלי<br />
כביסה לבין חבלי לידה. ליטל שבהצגה, כמו ליטל<br />
שבחיים, מתמודדת עם הריונה השלישי, אך הפעם<br />
ההיריון קשה במיוחד ודורש ממנה להתמודד עם<br />
חוסר ודאות.<br />
בתמונה הראשונה ליטל יושבת ומקפלת כביסה.<br />
היא מנסה לשדך בין זוגות הגרביים. "איך הגעתי<br />
להיות מוקפת בכל כך הרבה כביסה בגיל 22", היא<br />
נאנחת. העלילה מתרחשת ברובה בבית-החולים. ליטל<br />
מדברת כל הזמן אל העוברית שבבטנה. היא מתחננת<br />
בפניה שתאכל מהשוקולד ותזוז, היא מספרת לה על<br />
המחשבות, הפחדים הכי אנושיים יחד עם אמונה<br />
וכוחות נפש. בקהל מגוון נשים בגילאים שונים<br />
וממגזרים שונים, והן מזדהות עם ליטל.<br />
את הסיפור לא נהרוס, פשוט תצטרכו לראות. בכל<br />
זאת, שאלנו את ליטל מספר שאלות על ההפקה.<br />
עינת ברקמן, הבימאית של ליטל, אומרת שאם<br />
כבר עושים הצגה אז שתהיה אמיתית, כי תיאטרון<br />
טוב צריך להרטיט אותנו באמת. ואכן, יצא שההצגה<br />
לגמרי אמיתית: השמות של הילדים, התאריכים<br />
והסיטואציות.<br />
איך זה להציג את עצמך<br />
"הרבה יותר קשה לשחק את עצמך מאשר<br />
מלעשות חיקוי של מישהו אחר. אני מוליכה את<br />
הצופים יד ביד אל תוך נבכי הנפש שלי. זו תחושה<br />
של חשיפה מוחלטת. אני מביאה את עצמי עם כל<br />
החולשות והתסכולים שבי. כשאני שומעת את עצמי,<br />
זה קשה. לעומת זאת, לא מזמן הייתי בהצגה טובה,<br />
נהניתי, אבל ברגעי השיא זה לא היה נראה אמיתי<br />
כי לא היו רגעי משבר ברגעים טראומתיים במיוחד.<br />
ההצגה נוגעת בלב כי אני לא מציגה אישה מיוחדת,<br />
צדיקה במיוחד, סופר-וומן. לא התיימרתי להראות<br />
משהו שאני לא, לכן עבדתי קשה עם עינת, כדי<br />
להגיע לדיוק".<br />
איך נולד הרעיון להעלות הצגה בנושא הזה<br />
"אני אוהבת לשיר, כשהייתי בבית-הספר, שרתי<br />
בהופעות קטנות. באלעד, מקום מגוריי, הייתה פעם<br />
תחרות שירה לדתיות, מעין 'כוכב נולד'. השתתפתי<br />
בה וזכיתי במקום שני. בעלי ראה שיש כאן כשרון,<br />
והציע שניפגש עם מכרו עופר הלוי, שחקן ידוע<br />
בעולם החילוני. עופר שאל אם יש לי סיפור אישי<br />
אני מוליכה את הצופים יד ביד אל<br />
תוך נבכי הנפש שלי. אני מביאה את<br />
עצמי עם כל החולשות והתסכולים<br />
שבי. ההצגה נוגעת בלב כי אני לא<br />
מציגה אישה מיוחדת, צדיקה במיוחד,<br />
סופר-וומן. לא התיימרתי להראות<br />
משהו שאני לא<br />
מעניין. אני עניתי שלא, ובעלי אמר שהיה לנו דווקא<br />
סיפור עם אחד ההריונות. עופר אמר לי לכתוב את<br />
הסיפור. לא חשבתי שזה 'סיפור', גם לא חשבתי<br />
שאעשה משהו מהתקופה הנוראית ההיא, אבל<br />
עופר האמין שיש סיפור אמיתי ונוגע, ודחף להעלות<br />
את ההצגה.<br />
"בדיוק באותה תקופה נפתח בית-הספר למשחק<br />
לנשים 'מלכות'. נרשמתי, והתחלתי ללמוד בו. עברה<br />
שנה ועדיין לא התחלתי לעבוד על ההצגה. ואז נוצר<br />
קשר עם עינת, מורה לתנועה בתיאטרון בבית-הספר.<br />
התייעצתי עם עינת כי לא מצאתי את עצמי. התחלנו<br />
לעבוד יחד, היא<br />
בתפקיד הבימאית. עבדנו על<br />
ההצגה חודשים רבים. עם הזמן הקשר עם<br />
עינת הפך לחברות. היא הגיעה אליי הביתה והכירה<br />
את כל הנפשות הפועלות תרתי משמע, בהצגה<br />
ובחיים. זו הייתה עבודה מטורפת".<br />
למה זה עבודה קשה<br />
"הצגת יחיד זה דבר קשה לשחקנית מתחילה.<br />
אנשים מגיעים להצגה, רואים במה, אורות,<br />
משחק, ולא יודעים מה עובר על השחקן. זו עבודה<br />
רגשית, קשה סך הכל לשחק את עצמך. זה לא<br />
קל, והסיטואציות בהצגה הזו אינן קלות. בכיתי<br />
לפעמים. הקושי האמיתי של המשחק הוא להיות<br />
לגמרי מחובר למה שאת עושה. מצאתי את עצמי<br />
בסיטואציות הקשות שוב ושוב".<br />
את אמא לשלושה ילדים, איך עשית את זה<br />
"זה בהחלט היה סוחט, שלוש-ארבע פעמים בשבוע<br />
הייתי בחזרות, מארבע אחרי צהריים, עד אחת<br />
בלילה. ערב שבת אחת מצאתי את עצמי מוסיפה<br />
דמעות מלוחות למרק. גם בהצגת בכורה מצאתי את<br />
עצמי בוכה. כולם חשבו שזה חלק מההצגה כי הקטע<br />
התאים, אבל פשוט הרגשתי את כל המתח והלחץ,<br />
ונכנסתי לתוך הסיטואציה. בשבילי זו הייתה הוכחה<br />
לכך שעבדנו טוב על ההצגה".<br />
לעלות דבר כזה לא עולה הרבה כסף<br />
"בהחלט. לכן אני כל כך חייבת תודה לבעלי, על<br />
האמון שנתן בי ועל ההשקעה הכספית. הכתיבה<br />
עולה, הבימוי עולה. גם לעינת אני חייבת תודה על<br />
העבודה, שהפכה לחברות ללא גבולות. יד ד' חיברה<br />
בינינו. ההבנה שלה והסבלנות שלה עזרו לי לעבור<br />
את המסע הזה".<br />
11
Change language