××©××××

More documents

Recommendations

Info

$p,dnhi eshahi \ tnrh eusa$

הרב בניהו ברונר מראשי תנועת ‏'צהר'‏ בתלמוד ירושלמי שקלים פרק א'‏ ה"א אנו לומדים:‏ ‏"אמר רבי בא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת:‏ נתבעין לעגל ונותנין,‏ נתבעין למשכן ונותנין...‏ ועשית כפורת זהב טהור,‏ יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל".‏ דבריו של רבי בא ‏"אין אתה יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת"‏ יכולים להתפרש בשני אופנים.‏ האחד כוונתו להצביע על תופעה בעייתית - מעבר מקיצוניות לקיצוניות.‏ אבל ניתן גם לעלות הסבר שני,‏ שכוונת רבי בא לומר שמדובר על עם בעל טבע מיוחד - מעולה,‏ אלא שלעתים הוא משתמש בטבעו להרע.‏ ההסבר השני נראה יותר,‏ שהרי אנו לומדים מתוך התורה שבכתב והתורה שבעל פה על מעלתם המיוחדת של ישראל.‏ אחרי חטא העגל משה מבקש מהקב"ה בקשות מיוחדות,‏ חוץ מבקשת הסליחה:‏ ‏"וַּיֹאמֶר אֵלָיו אִם אֵין ‏ּפָנֶיָך הֹלְכִים אַל ‏ּתַעֲלֵנּו מִּזֶה.‏ ‏ּובַּמֶה יִּוַָדע אֵפֹוא ‏ּכִי מָצָאתִי חֵן ‏ּבְעֵינֶיָך אֲנִי וְעַּמֶָך הֲלֹוא ‏ּבְלֶכְּתְָך עִּמָנּו וְנִפְלִינּו אֲנִי וְעַּמְָך מִּכָל הָעָם אֲׁשֶר עַל ‏ּפְנֵי הָאֲדָמָה"‏ ‏)שמות ל"ג,‏ ט"ו-ט"ז(.‏ הייתכן כי בשעה שמידת הדין מתוחה על עם ישראל בעקבות חטא העגל,‏ משה מבקש מהקב"ה הארת פנים,‏ הופעה נבדלת ומיוחדת של ישראל מול שאר העמים‏ נראה שגם בשעה קשה זו,‏ אחרי חטא העגל,‏ משה רבנו מזהה,‏ בראייה פנימית עמוקה,‏ את סגולותיו המיוחדות של עם ישראל:‏ ‏"נתבעין ונותנין".‏ משה רבנו מבקש מהקב"ה שהטבע המיוחד של ישראל יתגלה בעולם:‏ ‏"ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה".‏ בקשתו של משה רבנו:‏ ‏"כי ההבדל שבין ישראל לאומות העולם לא יהיה תלוי רק במצוות ובמעשים טובים,‏ כי גם הם יוכלו לעשות מעשים שיהיה תורה ישראלית מכון המקדש הייתכן כי בשעה שמידת הדין מתוחה על עם ישראל,‏ משה מבקש מהקב"ה הארת פנים,‏ הופעה נבדלת ומיוחדת של ישראל מול שאר העמים‏ להם גוון טוב,‏ אך אף בעת שאחד מישראל יחטא,‏ גם החטא לא יהיה כמעשה האומות,‏ והוא שלא יגיע רק מהשפה ולחוץ,‏ ועומק לבו יהיה נקשר ונדבק להשם יתברך"‏ ‏)מי השילוח תשא(.‏ ב'מי השילוח'‏ מלמד אותנו האדמו"ר מאיזביצא שייחודם של ישראל הוא כוח הסגולה הפנימית החבוי בהם.‏ כוח זה מתגלה בעיקר במצבים קשים של חטא.‏ החטא של ישראל אינו נובע ממעמקי הנפש,‏ אלא מהשפה ולחוץ.‏ עם ישראל מעוטר בשלוש מידות:‏ ‏"רחמנים,‏ ביישנים וגומלי חסדים".‏ מידות אלו אינן תלויות בנו,‏ אלא קיבלנו אותן מכוח היותנו בני אבותינו.‏ מציאות טבעית זו לא ניתנת לשינוי,‏ ולכן אפילו בעת החטא היא מתגלה:‏ ‏"נתבעים ונותנים"‏ לעגל...‏ רבי בא מוסיף שכפורת הזהב שהייתה על הארון במשכן תכפר על חטא העגל.‏ הכפורת היא הכיסוי של הארון,‏ אבל בצווי על מעשה הארון אנו למדים שעיקרה של הכפורת אינו משמש לכיסוי על הארון,‏ אלא היא משמשת מצע לכרובים:‏ ‏"וְעָׂשִיתָ‏ כַּפֶֹרת זָהָב טָהֹור...‏ וְעָׂשִיתָ‏ ‏ׁשְנַיִם ‏ּכְֻרבִים זָהָב מְִקׁשָה ‏ּתַעֲׂשֶה אֹתָם מִּׁשְנֵי ‏ְקצֹות הַּכַּפֶֹרת"‏ ‏)שמות כ"ה,‏ י"ז-י"ח(.‏ בתוך הארון מצויים לוחות הברית וספר התורה ‏)או בצדו - ב"ב י"ד(,‏ על גבי ארון הכפורת שממנו יוצאים הכרובים.‏ לכרובים היו פני תינוק ‏)חגיגה י"ג(,‏ וקיימת מסורת שהיו פני זכר ונקבה,‏ שכשעלו ישראל לרגל היו גוללים את הפרוכת והיו מביטים בכרובים ורואים אותם חבוקים זה בזה,‏ ללמד על חיבתם של ישראל בעיני המקום ‏)יומא נ"ד(.‏ בין שני הכרובים היה משה רבנו שומע את הדיבור:‏ ‏"וְנֹועְַדּתִי לְָך ‏ׁשָם וְִדּבְַרּתִי אִּתְָך מֵעַל הַּכַּפֶֹרת מִּבֵין ‏ׁשְנֵי הַּכְֻרבִים אֲׁשֶר עַל אֲֹרן הָעֵֻדת אֵת ‏ּכָל אֲׁשֶר אֲצַּוֶה אֹותְָך אֶל ‏ּבְנֵי יִׂשְָראֵל"‏ ‏)שמות כ"ה,‏ כ"ב(.‏ ללמדנו שהתורה יוצאת מתוך מעלתם הסגולית של ישראל,‏ משה רבנו אינו שומע את קול ד'‏ מתוך ארון הברית,‏ אלא דווקא מבין שני הכרובים.‏ לעתים אנו נתקלים בדברי תורה והלכה הפונים אל האדם הפרטי ומתעלמים מהחיבור המיוחד והקבוע בין ישראל לאביהם שבשמיים.‏ צריך לזכור שדברי תורה והלכה צריכים לצאת מבין שני הכרובים.‏ דברי תורה שאינם יוצאים מתוך תודעת הכרובים המעורים זה בזה ‏"כמער איש ולוויות"‏ ‏)מלכים א'‏ ז',‏ ל"ו(‏ אינם מכוונים לאמיתה של תורה.‏ 6
חי וקיים הרב שלום אלדד | ישיבת ההסדר קרנ"ש אתה עומד,‏ עיניך פתוחות לרווחה שותות בצמא את הסובב,‏ אוזניך כאפרכסת מאזינות,‏ קשובות לכל רחש.‏ פיך פעור מבליע את האוויר אשר סביבך לתוכך,‏ אפך משוחרר סופג את הריחות,‏ ידיך פתוחות מזמינות,‏ רוצות לקלוט אליהן עולם ומלואו.‏ להתחבר,‏ לתת את כל כולך ליקום,‏ לחוש אותו.‏ להקשיב להמית גלי הים,‏ לקול ניפוץ רגבי האדמה בחום השמש היוקדת,‏ השוקדת במלאכתה.‏ לחזור אל הארציות,‏ אל הטבע,‏ להרגיש אותו,‏ להרגיש שנית.‏ להתנתק מכל המכאניות,‏ הרעש,‏ הזיהום,‏ מכל הזיוף,‏ לשוב.‏ לשוב לפשטות,‏ לתמימות שחסרה וכה נצרכת.‏ על-אף שאיננו מודעים לכך,‏ בפנים מתחוללות פרצי סופות,‏ שכמעט תולשות שלוותנו,‏ המבקשות לפרוץ מן הנעדר לגילוי.‏ ואתה כברגעי השקט על פני לוע הר געש טרם התפרצות תוכנו והשמדת כל העומד בדרכו.‏ נע ונד כשיכור הנך מהלך בנתיב חייך,‏ נתקל וכמעט נופל מכל צומת ומחלף של לבטי החיים.‏ ללא הבנה מי אתה,‏ לאן ולמה אתה הולך בעצם.‏ מכוח ההתמדה אתה ממשיך,‏ משייט כמו כוכב שסטה מנתיבו,‏ רק שאצלך הנתיב הוא בעצם הסטייה הגדולה של חייך.‏ עמוד לרגע קט,‏ תניח יד על הלב,‏ תחוש את פעימותיו,‏ את מלחמתו הנצחית לחיות,‏ להחיות אותך.‏ כל כולו רק נתינה.‏ תעצום עיניים,‏ תאזין לנשימותיך.‏ כל גופך פועל למען מטרה ברורה,‏ חיים,‏ החיים שלך.‏ תנצל אותם,‏ הם יקרים,‏ פשוט אוצר שניתן לך,‏ לעולם אל תשכח את זה.‏ מתוך הכניסה פנימה,‏ לתוכך,‏ בקש את שליחותך,‏ את המשעול העולה אל פסגת ייעודך.‏ לכל אדם יש תפקיד ייחודי שעליו להשלים בעולם,‏ ‏"למען שמו באהבה".‏ עליו למצוא אותו,‏ או לגלות שהוא כבר ממלא אותו בלי משים לב עד כה.‏ העיקר לא לשוטט לריק,‏ לגדוש תוכן של עשיית טוב בתוחלת החיים,‏ ולנצל כל רגע.‏ ‏"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,‏ לא ברא אלא לכבודו".‏ בהצלחה!‏ ®≤∏Æ≤Æ∞∏©†ß‡†¯„‡†·¢Î·†ÌÈÈ˙ÒÓ†‰„Â˙ÚÏ†ÌÂ˘È¯‰†°·Ï†ÂÓÈ˘†‰„Â˙ÚÏ†ÌÈ„ÓÚÂÓ ·Ï†ÔÂÎÓ·†Â„ÓÏ†ÌÈ·¯ ∫†„ÂÓÈÏ‰†˙ÂÓ‚Ó B.Sc.†≠†‰˜ÈËÙÂ‡≠Â¯Ë˜Ï‡†˙Ò„‰ È˘‡†¨ÌÈÒ„‰Ó†¯È˘Î‰Ï†‰¯ËÓÏ†ÂÏ†Ì˘†·Ï†ÔÂÎÓ†Ï˘†˘¯„Ó‰†˙È· ˙È„Ó†Ï˘†ÈÂÓ‡†ÈÁÂ¯‰†‰ÈÈ·†ÔÈ·†ÌÈ„Á‡Ó‰†¨ÌÈÈÈÂˆÓ†ÏÂ‰ÈÂ†˜Ë≠ÈÈ‰ ˙ÂÏ„‚·†‰¯Â˙†„ÂÓÈÏ†ÆÈ˙¯·ÁÂ†ÈÏÎÏÎ†È˙ÈÈ˘Ú˙‰†‰ÁÂ˙ÈÙ†ÔÈ·Ï†Ï‡¯˘È °ÍÎÏ†Á˙ÙÓ‰†‡Â‰†˙Ú„‰†˙Â·Á¯·Â øÍ˙È‡†‰Ó†°ÌÈÚÈÙ˘ÓÂ†Â·Ï˙˘‰†¨Â„ÓÏ†ÌÈÙÏ‡ ·Ï†ÔÂÎÓ B.Sc.†≠†‰˜ÈÂ¯Ë˜Ï‡†˙Ò„‰ B.Sc.†≠†ÏÂ‰ÈÂ†‰ÈÈ˘Ú˙†˙Ò„‰ B.Sc.†≠†˙È‡ÂÙ¯†‰Ò„‰ B.Sc.†≠†˙¯Â˘˜˙†˙ÂÎ¯ÚÓ†˙Ò„‰ B.Sc.†≠†‰ÎÂ˙†˙Ò„‰ B.Sc.†≠†·˘ÁÓ‰†ÈÚ„Ó Ú„ÈÓ†˙ÂÎ¯ÚÓÂ†˙Â‡Â·˘Á ‰È‚ÂÏÂÎË†˜ÂÂÈ˘Â†ÌÈ˜ÒÚ†ÏÂ‰È ‰È‚ÂÏÂÎË‰Â†ÌÈÚ„Ó‰†˙‡¯Â‰ ˙ÈÓ„˜‡†Ì„˜†‰ÈÎÓ 7 www.jct.ac.il††±≠∑∞∞≠µ∞≠≥≤≠≥≤†‰Ó˘¯‰ÏÂ†ÌÈÙÒÂ†ÌÈË¯ÙÏ
Page 1 and 2: בס"ד מעייני הישועה
Page 3 and 4: למה נעשה העגל ברגע
Page 5: בקטנה שבוי בן יש ימ
Page 9 and 10: בתחילת המפגש עם היל
Page 11 and 12: עשייה נשית הצגה אמי
Page 13 and 14: בעיצומה של שנת השבע
Page 15 and 16: ‏ׁשַּבָת ‏ׁשָלֹום

××©××××

Create successful ePaper yourself

Delete template?

Save as template?

××©××××