נר המערבי - Hassidout
נר המערבי - Hassidout
נר המערבי - Hassidout
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
קובץ<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
חידושי תורה בסוגיות הש״ס,<br />
הלכה, אגדה וחסידות<br />
מאת<br />
רבנים, ראשי הישיבות, גדולי התורה<br />
ותלמידי הישיבה<br />
מערב קנדה<br />
– א –<br />
יוצא לאור על ידי<br />
התלמידים השלוחים לישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
שנת חמשת אלפים שבע מאות ששים ושבע לבריאה<br />
מאה וחמש שנה להולדת כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו
יוצא לאור על ידי<br />
התלמידים השלוחים לישיבה גדולה ״אהלי מנחם״<br />
מערב קנדה<br />
•<br />
כתובת המערכת:<br />
קובץ <strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
5750 OAK STREET<br />
Vancouver, B.C. V6M 2V9<br />
CANADA<br />
Fax: 604.263.7934<br />
E–mail: NerHamaaravi@Gmail.com
ב״ה<br />
תוכן הענינים<br />
פתח דבר........................................................................................5<br />
דבר מלכות – בענין מינוי שליחות..........................................................9<br />
שער הרבנים<br />
בענין להוסיף מים חמים לתוך תבשיל בשבת........................................21<br />
דרכי הלימוד – ״סיני״ ו״עוקר הרים״.....................................................24<br />
לול של תרנגולים............................................................................46<br />
גדר הדין ד״כלי טפילה לאוכלין״.........................................................48<br />
״אור חיות וכוח״.............................................................................57<br />
בנין סוכה בבית המקדש...................................................................66<br />
בדין התופס לבע״ח במקום שחב לאחרים בנוגע לשחרור עבדים..............80<br />
בטעם שמברכים על קריאת מגילה בי״ד בספק מוקפת חומה..................86<br />
דעת רש״י לגבי מין שאינו במינו.........................................................90<br />
שער התלמידים<br />
בדין אמירת בפ״נ ובפ״נ בלע״ז............................................................93<br />
לשיטתי׳ דר׳ חייא בר אבא.................................................................95
ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
איכא בינייהו בין רבה לרבא................................................................97<br />
פענוח ראשי תיבות..........................................................................98<br />
לשיטתי׳ דרבי יוחנן..........................................................................99<br />
נאמנות השליח באמירת בפ״נ ופ״נ....................................................100<br />
יסוד פלוגתת רש״י והרמב״ם במצדד את האבן....................................102<br />
בדין ע״א נאמן באיסורין.................................................................103<br />
בהא דמהני כת״י בגט......................................................................104<br />
בדין אמירת בפ״נ ובפ״נ בשליח לקבלה.............................................106<br />
כינוי חרמים כחרמים......................................................................108<br />
_____ •<br />
_____
5<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ב״ה<br />
ברוב שבח והודאה להשי״ת, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, מתכבדים<br />
ושמחים אנו להגיש לפני קהל לומדי ושוחרי התורה קובץ ״<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong>״ הא׳,<br />
מתורתם )״<strong>נר</strong> מצוה ותורה אור״( של רבנים, ראשי הישיבות, גדולי התורה ותלמידי<br />
הישיבה ממערב קנדה, וונקובר וסביבותי׳ וסיאטל וואשינגטון.<br />
ידוע שאף שבמ״ת ניתנו כל עניני התורה כולה, לא רק עשרת הדברות, אלא גם<br />
תורה שבכתב כולה, ביחד עם פירושה בתושבע״פ כולה, כולל גם כל עניני התורה<br />
שנתגלו ונתחדשו במשך כל הדורות עד לדורנו זה, כמארז״ל ״אפילו מה שתלמיד<br />
ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני״ – ה״ז באופן שבמ״ת ניתנו בעיקר כללי<br />
התורה, ומהם ועל ידם צריכים לגלות ולהוציא ריבוי פרטי הענינים שבתורה, ועד<br />
שפרט זה שנתגלה ע״י תלמיד ותיק הוא חידוש שלו, שנקרא על שמו, ונאמר בשם<br />
אומרו .<br />
היכולת והנתינת כח לזה הונחלה וניתנה לכ״א מקהילת יעקב, כידוע ש״כל<br />
איש ישראל יכול לגלות תעלומות חכמה ולחדש שכל חדש בתורה, הן באגדות<br />
הן בנגלה הן בנסתר, כפי בחי׳ שרש נשמתו, )ועוד זאת( ומחוייב בדבר״ . היינו<br />
בפשטות – שעל כאו״א להתחזק ולהוסיף בלימוד התורה מתוך חיות ותענוג עד<br />
שמחדש חידושים בתורה, כל חד לפום שיעורא דילי׳, ולהגדיל תורה ולהאדירה.<br />
*<br />
ע״פ הוראת חכמינו ז״ל ״פותחין בדבר מלכות״, עטרנו ראש הקובץ בדבר<br />
תורתו של כ״ק אדמו״ר בענין מינוי שליחות )לקו״ש חל״ג קרח ב׳(.<br />
הקובץ כולל חידושי תורה בסוגיות הש״ס, הלכה, אגדה ובתורת החסידות,<br />
. ראה שיחת כ״ק אדמו״ר ש״פ נשא תנש״א )סה״ש ה׳תנש״א עמ׳ 596(.<br />
. תניא אגה״ק סכ״ו )קמה, א(.<br />
פתח דבר
ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
6<br />
וסודרו כרגיל – בכו״כ קובצים – ע״פ סדר הא״ב. בקשתינו שטוחה לפני המעיין<br />
אשר באם ישנם הערות על דברי הכותבים נא לשלחם אל המערכת ע״מ שנוכל<br />
להדפיסם בל״נ בגליון הבא בעה״י, להגדיל תורה ולהאדירה.<br />
*<br />
שלמי תודות וברכות מאליפות להרה״ח ר׳ יצחק מנחם שי׳ ווינבערג, שליח<br />
הראשי ומנכ״ל מוסדות חב״ד בריטיש קולומביא מערב קנדה, הפועל ללא לאות<br />
לביסוס והתפתחות המוסדות והצלחת הישיבה, ואשר הודות לעזרתו יכולנו להדפיס<br />
הקובץ שלפנינו, תהי׳ משכורתו שלימה מאת ה׳ להתברך בכל מילי דמיטב בגו״ר<br />
עד בלי די אכי״ר.<br />
ליקוט החומר ועריכתו נעשה ע״י קבוצת התלמידים השלוחים לישיבתנו הק׳.<br />
תודת המערכת נתונה להת׳ השליח לוי יצחק שי׳ חאריטאנאוו, שיגע רבות להוצאת<br />
הקובץ. כולם יעמדו על הברכה ויתברכו ממקור הברכות בכל מילי דמיטב בגו״ר,<br />
ותהא משכורתם שלימה מן השמים.<br />
*<br />
ואנו תפלה, שנזכה לראות את מלכנו משיחנו לעיני בשר, ויגאלנו ויוליכנו<br />
קוממיות לארצנו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.<br />
יום הגדול והקדוש ג׳ תמוז, ה׳תשס״ז<br />
ק״ה שנה להולדת כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו<br />
וונקובר, קנדה<br />
המערכת
7<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
Bs״d<br />
Dear Friend, Shalom<br />
It is with a sense of humility and gratitude to the A-lmighty that<br />
we present the first ever Journal of Advanced Torah Scholarship,<br />
from the Yeshiva Gedola of Western Canada.<br />
In fact this is the first ever Journal of Advanced Torah insights,<br />
ever published in British Columbia, Canada.<br />
Why is this so special? Well, our Rabbis teach us that when<br />
words of Torah are put to print, they become a permanent part of<br />
the very atmosphere of the location where they were printed.<br />
In the Talmud we are taught that the spoken word of Torah<br />
purifies the air! The first ever reference to fighting pollution.<br />
However when the spoken word is then transcribed, it takes on a<br />
quality of permanence and eternalness.<br />
Indeed Torah has been studied for many years in Vancouver,<br />
B.C. no doubt, many Rabbis taught on high level of scholarship.<br />
But that which is studied by a post graduate Yeshiva- a Yeshiva<br />
Gedola, is on a completely elevated level.<br />
And now it is not only being studied verbally, it is committed<br />
to paper. It will be in libraries and on bookshelves locally, and<br />
around the world. imagine, Vancouver Torah study beaming it׳s<br />
very own radiance to the rest of the world. what a refreshing<br />
difference.
ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
<br />
The next level of scholarship will begin very soon with the first<br />
ever Smicha- Rabbinic Ordination program, scheduled for next<br />
year. Remote as it may sound, soon Rabbis will be ordained in<br />
Vancouver! And while some may leave to pursue further study<br />
or career in other places, some of our home grown Rabbis will<br />
remain here to enrich our community.<br />
These exciting changes and innovations are inspired by<br />
the leadership and scholarship of the Moshe Rabbeinu of<br />
our generation, the Lubavitch Rebbe, Rabbi Menachem M.<br />
Schneerson, of righteous memory. This journal is dedicated to<br />
his life and his legacy, of which Lubavitch in B.C. and the Yeshiva<br />
Gedola of Western Canada are an integral and living part.<br />
In honour of the thirteenth anniversary of the Rebbes<br />
קובץ ״<strong>נר</strong> Histalkus, we are grateful for the privilege to present the<br />
<strong>המערבי</strong>״ הא׳, חידושי תורה מאת רבנים, ראשי הישיבות ותלמידי הישיבה, מערב<br />
Scholarship. The Journal of Advanced Torah קנדה<br />
With Gratitude and humility<br />
Rabbi Yitzchak Wineberg<br />
Founder and director of Lubavitch in Western Canada
9<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
דבר מלכות<br />
בענין מינוי שליחות<br />
א. ממש״נ גבי חיוב הפרשת<br />
תרומה ״כן תרימו גם אתם תרומת<br />
ה׳״ למדו חז״ל ״גם אתם, מה אתם<br />
בני ברית אף שלוחכם )ד״גם אתם<br />
)בא( לרבות את השליח״ ) בני ברית״,<br />
שאין שליחות לנכרי.<br />
ומצינו בגמ׳ שקו״ט בגדרי דין<br />
זה: רב אשי אמר כי אמרינן אין<br />
שליחות לנכרי הני מילי בתרומה אבל<br />
בכל התורה כולה יש שליחות לנכרי<br />
. פרשתנו יח, כח.<br />
. קידושין מא, ב. וש״נ. רמב״ם הל׳ אישות<br />
פ״ג הי״ז )וראה לח״מ שם(. הל׳ תרומות רפ״ד.<br />
הל׳ שלוחין ושותפין רפ״ב.<br />
. קידושין שם ריש ע״ב )וראה רש״י שם ד״ה<br />
גם וד״ה לכדר׳ ינאי(. וראה רמב״ם הל׳ אישות<br />
והל׳ תרומות שם. וש״נ.<br />
. ב״מ עא, ב.<br />
<br />
)ומסיק בגמ׳( והא דרב אשי ברותא<br />
היא מאי שנא תרומה דלא, דכתיב<br />
אתם גם אתם מה אתם בני ברית<br />
אף שלוחכם נמי בני ברית, שליחות<br />
דכל התורה כולה נמי )שיהא שלוחו<br />
כמותו. רש״י ) מתרומה גמרינן לה<br />
)בקידושין. רש״י (. 6<br />
. או ״בדותא״ )ראה על הגליון בב״מ שם. יד<br />
מלאכי כללי הב׳ אות קיג(.<br />
. ראה תורת חיים לב״מ שם ד״זה תימה<br />
דבריש פ״ב דקידושין איתא בהדיא דאדרבא<br />
הא דשליחות מהניא בתרומה גמרינן לה משאר<br />
מילי״. ובכוס ישועות )ב״מ שם( מפרש דברי<br />
הגמ׳ ״דילפינן כל התורה כולה מתרומה )רק(<br />
לענין זה דאין שליחות לנכרי . . וגם ברש״י<br />
אפשר לדחוק ולפרש כזה״.<br />
אבל ראה טורי אבן לחגיגה י, ב )ד״ה מה<br />
התם(. ועוד. ואכ״מ.
10 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
בפשטות משמע , דטעמו של ר״א<br />
דדין ״אין שליחות לנכרי״ הוא רק<br />
בתרומה ולא בכל התורה כולה הוא<br />
מפני שס״ל שלא גמרינן שליחות כל<br />
התורה כולה מתרומה .<br />
אבל לכאורה דוחק לומר<br />
שהפלוגתא כאן היא אם גמרינן<br />
שליחות כל התורה כולה מתרומה .<br />
ויותר מסתבר לומר, שהחילוק בין<br />
ר״א ומסקנת הגמ׳ הוא בסברא:<br />
רב אשי ס״ל דדין זה ״מה אתם בני<br />
ברית כו׳״ הוא גזירת הכתוב, כי מצד<br />
הסברא היינו אומרים שגם נכרי יכול<br />
להיות שליח לישראל, ולכן אין לך<br />
בו אלא חידושו, ורק בתרומה אמרינן<br />
הכי ולא בכל התורה כולה.<br />
משא״כ למסקנת הגמ׳, ה״ז דבר<br />
שבסברא, שהשליח צ״ל דומה<br />
למשלח – ״מה אתם כו׳ אף שלוחכם<br />
כו׳״, והיינו דמ״ש גבי תרומה ״גם<br />
אתם״ הוא רק גילוי מילתא, שגדר<br />
השליחות מחייב שהשליח יהי׳ דומה<br />
. וכ״כ בכוס ישועות שם.<br />
. כהסוגיא בקידושין שם )כנ״ל הערה 6(.<br />
. ובכוס ישועות שם מפרש, שמסקנת הגמ׳<br />
היא שלמדין הדין דאין שליחות לנכרי )בכל<br />
התורה( מתרומה. וראה לעיל הערה 6.<br />
להמשלח – ולכן אין דין שליחות<br />
לנכרי )גם( בכל התורה כולה.<br />
ב. ו<strong>נר</strong>אה דפליגי בעצם גדר<br />
השליחות – ובהקדם החקירה<br />
הידועה 10 בענין השליחות, דשלוחו<br />
של אדם כמותו, שיש לבארו בכמה<br />
אופנים:<br />
א( ״כמותו״ ממש – 11 בנוגע לעושה<br />
המעשה, שגוף השליח הוא כגוף<br />
המשלח )ובדרך ממילא מתייחסת<br />
עשיית השליח למשלח(.<br />
ב( ״כמותו״ – )רק( בשייכות לכח<br />
העשי׳ דהשליח או להמעשה, דעשיית<br />
השליח היא כמו עשיית המשלח.<br />
ג( ״כמותו״ – רק בנוגע לתוצאות<br />
המעשה. בלשון אחר: להחפצא בו<br />
נעשה העשי׳ – שגם עשייתו של<br />
השליח אינה דהמשלח, אלא שעשיית<br />
השליח בהחפצא ה״ז )פועלת אותו<br />
הדבר שפועלת( עשיית המשלח.<br />
10. ראה לקח טוב להר״י ענגל כלל א בארוכה<br />
)והביא ראיות לכל הצדדים(. ולהעיר מל׳ אדה״ז<br />
)קו״א לשו״ע או״ח סרס״ג סכ״ה(: כעושה<br />
בעצמו ממש כו׳ ה״ז כאילו אוחז ידו של חבירו<br />
כו׳ שנעשית כידו אריכתא.<br />
11. ראה שו״ת הריב״ש סי׳ רכח. וראה הערה<br />
.13
11<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ועפ״ז יש לומר, דדעת רב אשי<br />
היא כאופן הג׳ הנ״ל, שגם מעשה<br />
השליחות אינו מתייחס להמשלח<br />
אלא להשליח, ומכיון שאין השליח<br />
עומד במקום המשלח )אפילו לא<br />
שמעשהו יחשב כמעשה המשלח(,<br />
לכן, אם הוא רק בן אדם השייך לעשי׳<br />
זו יכול להיות שליח, של זה המבקשו<br />
ומקשרו עם פעולה זו, וע״ד שמקשרו<br />
בחבל ואינו מתנגד לזה.<br />
ולכן ס״ל שבכל התורה כולה יש<br />
שליחות לנכרי, דאם השליחות היא<br />
בענין כזה שגם הנכרי שייך לעשייתו , 12<br />
הרי הוא יכול להיות שליח לישראל.<br />
אמנם מסקנת הגמ׳ היא, ד״הא<br />
דר״א ברותא היא״, ששיטה זו<br />
מופרכת, והכרח שהשליח יהי׳ דומה<br />
להמשלח )״מה אתם כו׳ אף שלוחכם<br />
כו״(. היינו, שגם את״ל שענין שליחות<br />
הוא כאופן הג׳ הנ״ל, שהעשי׳ היא<br />
מעשה השליח – מ״מ, ענין השליחות<br />
לא יתכן אלא במי שהוא ״כמותו<br />
דהמשלח״ , 13 וזהו ע״פ כל האופנים<br />
שמבארים ענין השליחות.<br />
12. שהרי צ״ל ב״תורת״ אותו דבר כדי להיות<br />
שליח בדבר )קידושין שם. גיטין כג, א וברש״י<br />
שם. ועוד(.<br />
13. ל׳ אדה״ז בלקו״ת ויקרא )א, ג( – היינו<br />
הסברת הענין:<br />
בשליחות יש שני ענינים: )א(<br />
קיום השליחות בפועל. )ב( חלות שם<br />
שליח.<br />
כל שלשת האופנים הנ״ל בגדר<br />
השליחות הם רק בנוגע לקיום<br />
השליחות בפועל: כאשר דנים איך<br />
מועיל מעשה איש זה )השליח( עבור<br />
איש אחר )המשלח( – אז יתכן לומר<br />
הטעם בזה בג׳ אופנים, אם משום<br />
שחדשה תורה בשליחות שמעשה<br />
השליח מועיל כמעשה המשלח, או<br />
מטעם שעשייתו זו נחשבת כעשיית<br />
המשלח, או יתירה מזו, שגוף השליח<br />
נחשב כגוף המשלח ובמילא מעשהו<br />
כמעשה המשלח.<br />
אבל קודם לכן צ״ל חלות של<br />
שליחות על השליח, היינו המינוי<br />
הפועל חלות שם שליח . 14 וכדי שיחול<br />
עליו שם שליח, צ״ל קשר בין השליח<br />
שהפירוש ב״שלוחו של אדם כמותו״ הוא לא<br />
רק בנוגע לדין השליחות, אלא גם בנוגע למהות<br />
השליח, שצ״ל ״כמותו דהמשלח״, כדלקמן.<br />
וראה לקמן סעיף ד.<br />
14. להעיר מצפע״נ )להל׳ אישות פ״ג הט״ו.<br />
השמטות להל׳ מת״ע – ג, א( אם השליח יש עליו<br />
שם שליח תיכף או לאחר שהתחיל לעשות הדבר.<br />
ע״ש.
12 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
והמשלח, כי אא״פ להיות שלוחו של<br />
המשלח )באיזה אופן שהוא( מבלי<br />
שיהי׳ ״כמותו דהמשלח״, ש״צריך<br />
15<br />
להיות השליח מתייחס בערך מה״<br />
להמשלח.<br />
ולכן אין שליחות לנכרי בכל התורה<br />
כולה, כי אינו יכול להיות ״כמותו<br />
דהמשלח״ 16 )הישראל(.<br />
ג. ע״פ ההסבר הנ״ל בדברי רב<br />
אשי, יש לבאר עוד מאמר של ר״א<br />
בענין השליחות, שמצינו ג״כ שנפרך<br />
להלכה – בדין שליח עושה שליח,<br />
שיכול לעשות כמה שלוחין 17 )״אפילו<br />
מאה״ (, 18 דס״ל לרב אשי 17 ש״אם מת<br />
)שליח( ראשון בטלו כולן, אמר מר<br />
בר רב אשי הא דאבא דקטנותא היא<br />
)בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש<br />
להשיב עלי׳ ) 19 אילו מת בעל מידי<br />
מששא אית בהו כולהו מכח מאן<br />
15. ל׳ אדה״ז בלקו״ת שם.<br />
16. בשו״ת משאת בנימין סצ״ו )הובא בש״ך<br />
חו״מ סרמ״ג סק״ה( ועוד, שלכן גוי נעשה<br />
שליח לגוי מכיון שהם דומים. – הדיעות בזה<br />
ראה שד״ח כללים מערכת א ס״מ. אנציקלופדי׳<br />
תלמודית ערך גוי )ע׳ שלו(. וש״נ.<br />
17. גיטין כט, ב.<br />
18. ל׳ הרמב״ם הל׳ גירושין פ״ז ה״ד. שם<br />
הכ״ב. וראה רש״י גיטין שם: וכן לעולם.<br />
קאתו מכח דבעל קאתו איתי׳ לבעל<br />
איתנהו לכולהו ליתי׳ לבעל ליתנהו<br />
לכולהו״.<br />
והנה באחרונים 20 כתבו שפלוגתת<br />
ר״א ומר בר״א )אם קאתו מכח שליח<br />
ראשון או מכח הבעל( היא, דמר<br />
בר״א ס״ל דהשליח הוא כהמשלח<br />
עצמו או עכ״פ שמעשהו מתייחס<br />
להמשלח, ונמצא שהשליח הראשון<br />
)וכמוהו כל השלוחים אחריו( קאתי<br />
מכח הבעל המשלח שהרי הוא עומד<br />
במקומו; משא״כ ר״א ס״ל שהשליח<br />
אינו כהמשלח עצמו, וגם מעשהו<br />
אינו מתייחס למשלח ורק מועיל<br />
עבור המשלח, וא״כ השליח השני לא<br />
נעשה שליח מכח המשלח אלא מכח<br />
שליח הראשון.<br />
אבל צ״ע בזה, שהרי מלשון מר<br />
בר״א ״הא דאבא דקטנותא היא״<br />
מובן, שסברת ר״א מופרכת להלכה<br />
)וכן נפסק להלכה 21 כמר בר״א(.<br />
והרי הביאו האחרונים 22 כמה ראיות<br />
)גם( כצד זה בשליחות שהמעשה לא<br />
נחשב אלא כעשיית השליח.<br />
20. לקח טוב שם )אות ד(.<br />
21. רמב״ם הל׳ גירושין פ״ז ה״ד. טושו״ע<br />
אה״ע סקמ״א סמ״א.<br />
22. ראה לקח טוב כלל הנ״ל. ועוד.<br />
19. רש״י.
13<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ולכן <strong>נר</strong>אה לומר, דגם כאן שיטת<br />
ר״א היא לא רק מטעם שמעשה<br />
השליח לא נחשב כעשיית המשלח<br />
)ורק שעשייתו מועלת עבור המשלח(,<br />
אלא משום דס״ל יתירה מזו, שמכיון<br />
שכל ענין השליחות הוא רק בשייכות<br />
לתוצאות המעשה בהחפצא )כנ״ל(,<br />
א״צ להיות שום ערך בין השליח<br />
והמשלח. כלומר: לאחרי שהמשלח<br />
עשאו שליח שוב לא אתי השליח מכח<br />
המשלח אלא ״כח״ השליחות נמצא<br />
אצלו, וכאילו הוא הבעלים על דבר<br />
זה. ומטעם זה ס״ל ש״אם מת )שליח(<br />
ראשון בטלו כולן״, כי השלוחים לא<br />
אתו מכח המשלח אלא מכח השליח<br />
הראשון . 23<br />
וזהו מה שאמר מר בר״א דסברא זו<br />
מופרכת לגמרי – הא דאבא דקטנותא<br />
היא – כי ״כולהו מכח מאן קאתו מכח<br />
דבעל קאתו״, כלומר: גדר שליחות<br />
הוא מה ש״אתי מכח״ המשלח )דעצם<br />
תואר שליח פירושו – שהוא כחו של<br />
המשלח(, שלוחו של אדם כמותו, ולכן<br />
23. ומה שכל השלוחים שלאחריו תלויים<br />
בשליח ראשון )שאם מת שליח ראשון בטלו<br />
כולן( – ולא אמרינן דכשם ששליח ראשון לא<br />
אתי אלא מכח הבעל, כך שלוחים האחרונים<br />
לא אתו אלא מכח שליח שלפני כאו״א – י״ל,<br />
כי ענין השליחות נתחדש ע״י שליח הראשון ודי<br />
בזה. וראה לקח טוב שם.<br />
אא״פ לייחס את ענין השליחות למי<br />
שהוא )שליח ראשון וכו׳( מבלי שבא<br />
ונמשך מהבעל – המשלח. ואף את״ל<br />
שמעשה השליחות )ואפילו הפעולה<br />
דמינוי השליחות( נחשב כאילו עשאו<br />
השליח )כאופן הג׳ הנ״ל( – מ״מ אין<br />
הוא הבעלים כלל על הענין ד״כולהו<br />
. . )רק( מכח דבעל קאתו״ , 24 וכנ״ל<br />
בארוכה.<br />
ד. ע״פ הנ״ל יומתק זה שהלימוד<br />
למעט נכרים מדין שליחות – ״מה<br />
אתם בני ברית כו׳״ – נאמר גבי<br />
תרומה, ולא גבי גירושין וכיו״ב ]שגם<br />
בהם נאמר דין שליחות [: 25<br />
24. ועפ״ז מובנת אריכות ל׳ מר בר״א ״אילו<br />
מת בעל מידי מששא כו׳ כולהו מכח מאן כו׳<br />
איתי׳ לבעל כו׳״ ]ועוד – לכאורה הו״ל להדגיש<br />
ולהסביר איך לא בטלו כולן במיתת שליח<br />
הראשון שבאמצעותו נעשו הם שלוחים[ – אלא<br />
שמר בר״א בא להדגיש, שכל ״כח״ השליחות<br />
אינו אלא דהמשלח )״מכח דבעל קאתו״( ואין<br />
להשליח שייכות ל״כח״ השליחות.<br />
]וכבר הקשו באחרונים מכאן על מ״ש<br />
בקצוה״ח )סרפ״ח סק״ב( שלדעת הרמב״ם )הל׳<br />
גירושין פ״ב הט״ו( גם אם מת המשלח לא בטלה<br />
השליחות. ואכ״מ[.<br />
25. ראה קידושין מ, א )ואילך(. וראה לעיל<br />
הערה 6.<br />
בפשטות י״ל שאא״פ לכתוב דין זה בגירושין<br />
מפני שעכו״ם אינן בתורת גירושין וקידושין<br />
)ראה הנסמן בהערה 12(. אבל ראה תוס׳ גיטין<br />
)שם ע״ב ד״ה מה אתם( דגם לר״ש דס״ל שעכו״ם
14 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
יש חילוק עיקרי בין ענין השליחות<br />
בהפרשת תרומה והשליחות בשאר<br />
ענינים – גירושין וכו׳:<br />
בהפרשת תרומה העיקר הוא<br />
הנפעל, זה שהתרומה נפרשת<br />
מהתבואה, ולכן הסברא נותנת שענין<br />
השליחות בתרומה אצ״ל באופן<br />
ש)יהי׳ נחשב כאילו( המשלח )בעל<br />
התבואה( עשה פעולת ההפרשה, אלא<br />
דמכיון שהוא הבעלים של התבואה<br />
ע״כ צ״ל ההפרשה מדעתו – ואע״פ<br />
שהיא פעולת השליח . 26<br />
משא״כ גבי גירושין הרי פשוט<br />
שהמגרש צ״ל הבעל דוקא כי גירושין<br />
הוא )לא רק הפעולה של כתיבת<br />
ונתינת הגט, אלא בעיקר( שהבעל<br />
מגרש את אשתו, ומובן ששליחות<br />
בגט פירושה שע״י עשיית השליח<br />
נחשב שהבעל גירש את אשתו.<br />
ולפ״ז, אי כתב רחמנא דינא ד״מה<br />
אתם בני ברית כו׳״ גבי גירושין<br />
שתרם אין תרומתו תרומה ילפינן מתרומה לכל<br />
התורה כולה דאין שליחות לנכרי )ע״ש( – וא״כ<br />
ה״ה דאפשר לכתוב דין זה בגירושין.<br />
26. ולהעיר מדעת הרמב״ן )גיטין סו, ב –<br />
הובא בר״ן שם )והקשה עליו(. וראה ר״ן נדרים<br />
לו, ב ד״ה הכא נמי( ד״גבי תרומה אפילו גלוי<br />
מילתא נמי מהני״ )וא״צ שליחות גמורה(. ע״ש.<br />
ואכ״מ.<br />
וכיו״ב הי׳ קס״ד לומר שהוא רק<br />
בדברים הדורשים פעולת הבעלים<br />
ובמילא צריך השליח להיות דומה<br />
להמשלח )הבעלים( שאז ראוי הוא<br />
לעמוד במקום הבעלים;<br />
ולכן נאמר דין זה דוקא גבי תרומה,<br />
ללמדנו, שכל ענין של שליחות )באיזה<br />
ענין שהוא( – גם בתרומה שבה אנו<br />
דנים רק על העשי׳ והפעולה שתועיל<br />
עבור הישראל – לא יתכן חלות שם<br />
שליח אם אין השליח דומה למשלח<br />
)״מה אתם כו׳ אף שלוחכם כו׳״(, כי<br />
עיקר ענין השליחות הוא זה שהשליח<br />
הוא ״כמותו דהמשלח״.<br />
ה. ויש להביא ראי׳ לענין זה מדברי<br />
רבינו הזקן, שבנוגע לענין השליחות<br />
כותב 27 ״דשלוחו של אדם כמותו,<br />
ולכן אין שליחות לחרש שוטה וקטן<br />
שאינן כמותו דהמשלח״.<br />
28<br />
ולכאורה צ״ע, שהרי מפורש בגמ׳<br />
שהטעם שאינן בני שליחות הוא משם<br />
״דלאו בני דיעה נינהו״ ? 29<br />
27. לקו״ת ויקרא א, ג.<br />
28. גיטין כג, א. וראה רש״י שם )וכ״ה ברש״י<br />
קידושין מב, א ד״ה והא. ועוד( ד״גבי שליחות<br />
איש בעינן״.<br />
29. להעיר מחי׳ רעק״א לגיטין כג, א )וכן<br />
לכתובות יא, א( ד״היכא דא״צ דעתו שיעשה
15<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ואף שי״ל שזהו פירוש דברי הגמ׳,<br />
דמכיון שאינן בני דיעה נמצא שאינן<br />
״כמותו דהמשלח״ – 30 מ״מ צריך<br />
ביאור מהו ההכרח לפירוש זה?<br />
וע״פ הנ״ל י״ל:<br />
ידוע הכלל 31 דקטן אין לו כוונה,<br />
אבל יש לו מעשה. ועפ״ז, את״ל<br />
שענין השליחות אינו זה שהשליח<br />
עומד במקום המשלח, אלא רק<br />
שעשייתו מועלת עבור המשלח, א״כ<br />
בדברים שאינם צריכים כוונה אלא<br />
עשי׳ בלבד, אין טעם לכאורה שלא<br />
יהי׳ דין שליחות לקטן ? 32<br />
וזהו שדייק רבינו הזקן לומר דמה<br />
שחש״ו אינן בני שליחות הוא מפני<br />
שאינן ״כמותו דהמשלח״ – שלכן<br />
הם מופקעים בעצם מגדר השליחות.<br />
כלומר: אף שבנוגע למעשה השליחות<br />
הי׳ מקום לומר שישנם בשליחות,<br />
שליח גם לקטן יש שליחות )שיכול לעשות שליח(<br />
וזהו דאמרינן כיון דלאו בני דיעה נינהו״.<br />
30. ראה תוס׳ רי״ד ומאירי )למשנה( גיטין<br />
שם. תוד״ה שאני גיטין סד, ב. ראב״ד הל׳<br />
גירושין פ״ו ה״ט. ולהעיר מנתיבות המשפט<br />
סקפ״ב סק״א.<br />
31. חולין יב, ב ואילך.<br />
32. להעיר ממעילה כא, א. נתה״מ שבהערה<br />
30. ואכ״מ.<br />
שעשייתם תועיל עבור המשלח, מ״מ,<br />
אין הם בתורת שליחות, כי אא״פ<br />
שיחול עליהם שם שליח, מאחר<br />
שאינם ״כמותו דהמשלח״.<br />
ו. דין שליחות בפשטות, בין אדם<br />
לחבירו, נמשך ומשתלשל מענין<br />
השליחות בין אדם למקום, בין ישראל<br />
לאביהם שבשמים:<br />
כאו״א מבנ״י ה״ה שלוחו של<br />
הקב״ה, שלוחו של אדם – העליון<br />
– כמותו , 33 להשלים כוונת הבריאה<br />
על ידי העבודה בקיום התומ״צ.<br />
וכמו שיש ג׳ אופנים בדין שליחות<br />
הנ״ל, כן הוא גם בעבודת האדם,<br />
שישנם ג׳ דרגות באופן מסירת<br />
וביטול השליח )האדם( אל המשלח<br />
)הקב״ה(:<br />
יש דרגא בעבודת השם, שהאדם<br />
העובד – בהרגשתו ה״ה מציאות בפני<br />
עצמו בכל עניניו, אלא שהוא כופה<br />
עצמו לקיים רצונו ית׳ – בעשיותיו<br />
הוא ממלא שליחותו של הקב״ה;<br />
ויש מי שפועל בעצמו ביטול<br />
פנימי, עד שעשיותיו מתייחסות<br />
להמשלח, כלומר, מעשיו ועניניו<br />
33. ראה לקו״ת שם.
16 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
)בענין השליחות( ה״ה מסורים<br />
ונתונים להשם עד שפעולותיו אלו<br />
אינן מציאות בפ״ע ואינן אלא כח<br />
המשלח;<br />
ולמעלה מזה הוא מי שהוא בטל<br />
לגמרי להקב״ה, עד שכל מציאותו<br />
)ובדרך ממילא כל עשיותיו( אינה<br />
אלא מציאות המשלח.<br />
אמנם כל דרגות אלו הן רק<br />
בשייכות לקיום השליחות, אבל זה<br />
שכ״א מישראל יש ביכלתו לקיים<br />
שליחות זו )באיזה אופן שהוא(, הוא<br />
מפני שחל עליו שם ״שליח״; וחלות<br />
שם זה יכולה להיות רק על בני ישראל<br />
)ולא באוה״ע להבדיל( כי רק בבנ״י<br />
יתכן לומר שהם ״כמותו דהמשלח<br />
ממש״ ; 34 והיינו לפי שנשמות ישראל<br />
הם ״חלק ה׳ עמו״ , 35 חלק אלקה<br />
ממעל ממש , 36 ולכן רק להם יש יחס<br />
״בערך מה״ לגבי הקב״ה, המשלח,<br />
ועד שהם ״כמותו דהמשלח ממש״.<br />
34. ל׳ אדה״ז בלקו״ת שם )בנוגע לשלוחו<br />
של אדם התחתון. אבל מהמשך הענין שם מובן<br />
דכ״ה גם בשליחות דנש״י מ״קדש העליון״(.<br />
35. האזינו לב, ט. וראה אגה״ת פ״ד )צג,<br />
סע״ב(.<br />
36. תניא רפ״ב.<br />
]וזה מרומז גם במרז״ל ״מה אתם<br />
בני ברית כו׳״ – 37 שכל בנ״י הם<br />
״בני ברית״ עם הקב״ה, שזהו עצם<br />
מציאותו של איש ישראל )השווה<br />
בכאו״א בישראל( שהוא נכלל ב״בני<br />
ברית״, דהיינו הקשר והברית בין<br />
ישראל ואביהם שבשמים[.<br />
ומכל זה למדנו הוראה בפועל<br />
בעבודת השם:<br />
גם מי שעבודתו עדיין בדרגא<br />
הפחותה ביותר, שהוא מציאות בפ״ע<br />
ורק שעשייתו היא עבור השם, מ״מ,<br />
מכיון שעצם מציאותו היא ״כמותו<br />
דהמשלח ממש״, יש ביכלתו – ולכן<br />
צריך הוא – להכניס גם בעבודתו זו<br />
חיות מעצם נפשו.<br />
ז. והנה אע״פ שדברי רב אשי<br />
)דיש שליחות לנכרי, וכמשנת״ל<br />
טעם הדבר, דס״ל שאין השליח צ״ל<br />
״כמותו דהמשלח״( נדחו להלכה עד<br />
שאמרו ״ברותא היא״ – מ״מ, מזה<br />
גופא שגם דבריו הוכנסו בתורת אמת,<br />
עכצ״ל שיש גם להם מקום . 38<br />
37. להעיר מגיטין כג, ב: מאי טעמא לאו . .<br />
מה אתם ישראל . . לא מה אתם בני ברית.<br />
38. וראה לקוטי לוי״צ אגרות )ע׳ רסו(: וכן<br />
ההלכה שעלי׳ אמרו אח״כ שבדותא )ברותא(<br />
היא . . כולם ממש אמר ה׳ ובאותו הלשון ממש<br />
. . וה׳ עצמו אומר ההלכה והוא עצמו אמר
17<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
וי״ל הביאור בזה – בעבודת<br />
האדם:<br />
בעבודת האדם לקונו ישנו עילוי<br />
כשהשליח הוא מציאות בפ״ע )נפרד<br />
מהמשלח( – 39 כי אז יש בעבודתו<br />
40<br />
בגלוי המעלה ד״קב שלו״, ואמרז״ל<br />
שע״פ טבע בריאתו ״אדם רוצה בקב<br />
שלו מתשעה קבים של חבירו״, וכמו<br />
שרואים במוחש, דכאשר הרגשת<br />
האדם ביחס לדבר מסויים היא שזהו<br />
ענין הנוגע לו ה״ז מעורר אצלו יגיעה<br />
גדולה יותר, וכן יש לו בזה יותר<br />
תענוג 41 וכו׳.<br />
וכן בעבודה רוחנית, דכאשר<br />
עבודתו היא באופן שאינו מרגיש את<br />
מציאותו וחושב רק אודות המשלח<br />
]או אפילו בדרגא הפחותה בשליחות,<br />
שנחשב לעשיית השליח אלא<br />
שעשייתו היא בשביל המשלח[, ה״ז<br />
יכול לגרום לחלישות בענין היגיעה.<br />
שבדותא היא.<br />
39. להעיר מהסברא דמשלוח מנות צ״ל דוקא<br />
ע״י שליח )ראה שד״ח אסיפת דינים מערכת<br />
פורים סוס״ו(.<br />
40. ב״מ לח, א.<br />
41. ראה פרש״י שם: חביבה עליו ע״י שעמל<br />
כו׳.<br />
ולדוגמא: כאשר התייגע בכל כחו,<br />
ומ״מ הענין לא נשלם עדיין, שאז<br />
אפשר שיעלה במחשבתו, דמכיון<br />
שהוא עשה את כל אשר ביכלתו,<br />
והענין ה״ה של ה״משלח״ )הקב״ה(,<br />
הרי הוא את שלו עשה, והשאר –<br />
ישלים המשלח.<br />
ולכן יש מעלה בהרגשה שישנה<br />
מציאות השליח, אשר דבר השליחות<br />
נמסר לו וזהו ענין שלו, ובמילא הדבר<br />
נוגע לו במיוחד.<br />
]וכידוע המשל בזה – מהחילוק<br />
שבין מסירותו של פקיד או שכיר<br />
העושה ענין באמונה, למסירותו של<br />
בעל הבית באותו ענין: הפקיד, מכיון<br />
שעושה מלאכתו באמונה עובד ככל<br />
יכולתו בכחות הגלוים, ואח״כ הולך<br />
לעסקיו במנוחה, מכיון שבאמת עשה<br />
כל המוטל עליו; משא״כ הבעה״ב<br />
– שאינו יכול לישון במנוחה, אף אם<br />
עשה ככל יכולתו, ובמילא מתגלים<br />
אצלו כחות נעלמים וכו׳[.<br />
ח. אלא שמ״מ מסקנת הגמ׳ היא<br />
״הא דר״א ברותא היא״, כי אע״פ<br />
שיש מעלה בהרגשת מציאות השליח,<br />
אין זה סותר ח״ו לענין ״שלוחו של
18 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
אדם כמותו״, שהשליח צ״ל בטל אל<br />
המשלח.<br />
הסברת הענין:<br />
זה גופא שצ״ל מציאות של שליח<br />
)נפרד מהמשלח(, ה״ז גופא רק מפני<br />
שזהו רצון ותענוג המשלח – כי דוקא<br />
עי״ז ״נחת 42 רוח לפני שאמרתי ונעשה<br />
רצוני״.<br />
ומזה מובן, שבעומק הענין,<br />
מציאותו של השליח )אינה מציאות<br />
בפ״ע, אלא היא( מתאחדת עם<br />
מציאותו של המשלח להיות מציאות<br />
אחת.<br />
]ואדרבה – זה גופא הוא החידוש<br />
בענין השליחות, שהשליח צ״ל איש<br />
בר דעת בפני עצמו )ולא קטן (, 43<br />
שנמסר לו כחו ותוקפו של המשלח,<br />
ומ״מ כל כחו )בענין השליחות( קאתי<br />
מכח המשלח[.<br />
ונמצא, שאין כאן דרגא ואופן<br />
בשליחות שהשליח נשאר )באמת(<br />
מציאות בפני עצמו, אלא דבר זה<br />
)שהשליח צ״ל מציאות בפני עצמו(<br />
היא פרט נוסף בענין השליחות<br />
)דשלוחו של אדם כמותו(, שכדי<br />
שיושלם רצון המשלח כדבעי צ״ל<br />
מעשה השליחות נעשה על ידי<br />
מציאות השליח )עד שמרגיש את<br />
עצמו כבעל הדבר(.<br />
וזהו גם הרמז בלשון חז״ל )הנ״ל(<br />
״אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים<br />
של חבירו״:<br />
״אדם״ ו״חבירו״ קאי על ישראל<br />
והקב״ה )״ריעך . . זה הקב״ה״ (, 44<br />
שעל ידי שניהם יחד ישנם עשרה<br />
קבים, המורה על שלימות )דעשר<br />
הוא מספר השלם (. 45<br />
וכדי להגיע לשלימות זו צ״ל<br />
החיבור דה״קב שלו״ של האדם<br />
וה״תשעה קבים של חבירו״ – כלומר,<br />
מחד גיסא צ״ל יגיעת האדם, שבזה<br />
מרגיש שזהו שלו )״קב שלו״(, וביחד<br />
עם זה צריך להכיר שכל עבודתו<br />
)כולל זה שיש ״קב שלו״(<br />
42. ספרי )ורש״י( פינחס כח, ח. ובכ״מ.<br />
43. להעיר מהא דקטן עושה על דעת גדול<br />
העומד על גביו )גיטין כג, רע״א. ועוד. וראה<br />
אנציקלופדי׳ תלמודית ערך חש״ו ס״ה. וש״נ(.<br />
44. שמו״ר ר״פ כז. רש״י ד״ה דעלך שבת לא,<br />
א.<br />
45. ראה ראב״ע שמות ג, טו. פרדס ש״ב.
19<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
היא בשביל ״חבירו״, וע״י צירוף<br />
שניהם יחדיו – 46 ישנם כל העשרה<br />
קבים.<br />
)משיחות כ״ף מנ״א תשמ״ה,<br />
כ״א מנ״א תשד״מ(<br />
לקו״ש חל״ג עמ׳ 119–113<br />
_____ •<br />
_____<br />
46. ע״ד תורת הה״מ )אור תורה מה,<br />
ד ואילך( שישראל והקב״ה הם כמו ״שתי<br />
חצאי צורות״, ד״כשיתדבקו יחד נעשה צורה<br />
שלימה״.<br />
ולהעיר ממשנ״ת בביאוה״ז לאדהאמ״צ<br />
)בשלח מג, ג( דיש הנברא ויש האמיתי חד הם.<br />
ע״ש.
20 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה
21<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
שער הרבנים<br />
בענין להוסיף מים חמים<br />
לתוך תבשיל בשבת<br />
הרב אילן אכוכה<br />
רב דקהילה הספרדית וביהכ״נ ״בית המדרש״ – וונקובר, קנדה<br />
שאלה נשאלתי ע״י בני קהילתי, האם מותר להוסיף מים חמים הנמצאים<br />
במיחם שע״ג האש לתבשיל שעומד להשרף מאחר והמים חמים עדיין ואין<br />
בישול אחר בישול, או שנאמר שהמים מצטננים באויר, והרי הם מתבשלים<br />
כשיכנסו לקדירה?<br />
הנה מרן בסי׳ רנ״ג ס״ד פסק וז״ל: ״יש למחות ביד הנוהגים להטמין<br />
מבעוד יום קומקום של מים חמים ונותנים אותם לתוך הקדירה כשהתבשיל<br />
מצטמק״.<br />
ומקור דבריו מרבנו יונה באגרת התשובה )יום ה׳ כלל א׳ סי׳ ג׳( וז״ל:<br />
״מכשלה גדולה בידי מקצת העם שטומנים מע״ש קומקום של מים חמים<br />
כדי לתת לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק, ופעמים שהמים אינם<br />
חמים כ״כ שהיס״ב, וכשמעמידים אותם לקדירה שהיס״ב מתבשלים<br />
בתוכה, ונמצאו מבשלים בשבת, ועוד שאפילו אם המים החמים מרותחים<br />
והיד סולדת בהם, כשמערים אותם מתוך הקומקום, פסקה רתיחתם לאלתר,<br />
ואינם יכולים לבשל, כדין כלי שני שאינו מבשל, ומתבשלים בקדירה שהיא
22 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
כלי ראשון ומים מבושלים שפסקה רתיחתם יש בהם משום בישול״.<br />
והתשובה לשאלתנו תלוי׳ בב׳ תירוצים אלו, דלפי תירוץ קמא של ר״י משמע<br />
דכל האיסור להוסיף מים חמים לתבשיל, היינו דוקא שהמים היו טמונים<br />
בשמיכות, וממילא יש חשש שנתקררו המים, וכשמוסיפים אותם לתבשיל יבואו<br />
להתבשל, לפי זה אדם ששהה מים חמים ע״ג האש שהמים שומרים חומם זמן<br />
מרובה, או אדם שיש לו מיחם חשמלי המצוי בימינו ששם ודאי יש חום שהיס״ב<br />
בכה״ג יהי׳ מותר להוסיף מים לתבשיל.<br />
אבל לפי תירוצו השני של ר״י גם אם היס״ב דעתו להחמיר מלערות לתוך<br />
התבשיל שברגע שמערה פוסקת רתיחת המים, וממילא כשיכנסו לקדירה<br />
יתבשלו בה. לפי זה יהי׳ נידון השאלה הנ״ל להחמיר גם אם היס״ב.<br />
וכעת עלינו לברר לפי איזה טעם הלך מרן השו״ע.<br />
לכאורה מוכח שדעתו כתירוץ הראשון של ר״י, שאם נתבונן בלשונו של<br />
השו״ע הרי כתב: ״יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים<br />
חמים״. ומשמע מזה שהאיסור הוא דוקא במים שהוטמנו בשמיכות והספיקו<br />
להתקרר קצת ויש חשש שמא יבואו להתבשל, דאם באמת הי׳ סובר מרן כתירוצו<br />
השני של ר״י, ה׳י לו להשמיענו חידוש גדול יותר, והוא: ״יש למחות ביד<br />
הנוהגים לערות קומקום של מים חמים לתוך הקדירה״, אפילו שהמים היס״ב.<br />
ועיין באגלי טל שגם כתב להתיר לערות מים חמים לתבשיל לפי דעת מרן<br />
השו״ע.<br />
ועוד יש לצרף לסניף דעת הברכ״י מובא במשנה ברורה סי׳ שי״ח, ובשער<br />
הציון ס״ק קי״ד, שדעתו שאין בישול במים מדאורייתא. וכן דעת הרדב״ז שכל<br />
דבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו בישול מדאורייתא, לפ״ז גם אם יתבשלו<br />
המים הרי זה אינו מתכוין כי דעתו להציל התבשיל, ואפי׳ אם נאמר דהוי פסיק<br />
רישי׳, מ״מ לא ניחא לי׳, ויש לסמוך על דעת הערוך המובא במס׳ שבת דף<br />
ק״ג בתוס׳ ד״ה ״לא צריכא״ שפסיק רישי׳ דלא ניחא לי׳ מותר, וכן הוא דעת<br />
הראבי׳.
23<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
עוד יש לצרף לסניף זה דעת הפ״י על דברי התוס׳ ד״ה מוליאר הגרוף שבת<br />
דף מא. דעירוי מכלי ראשון הנמצא ע״ג האש מבשל בכולו, ולא הוי כסתם<br />
עירוי מכלי ראשון שמבשל כדי קליפה, וממילא לפ״ז גם לפי טעמו השני של<br />
ר״י יש להתיר, דלא שייך לומר כאן שפסק הרתיחות המים בשעה שמערה, כי<br />
כאן נחשב כאילו זה עדיין בכלי הראשון ואין זה מתבשל. ולפי כל טעמים אלו,<br />
יהי׳ מותר לערות מכלי ראשון הנמצא ע״ג האש או מיחם חשמלי בשבת לתוך<br />
תבשיל העומד להשרף.<br />
וכל זה הוא לדעת השו״ע, וכן דעת הרמ״א להתיר, שכתב בסעי׳ זה, ״עיין<br />
לקמן סי׳ שי״ח״, וכוונתו היא ששם בסעי׳ ט״ו פסק דדבר לח שלא נצטנן לגמרי<br />
אין בו משום בישול. ממילא ה״ה כאן, אפילו שנצטננו המים קצת שרי.<br />
ורק יש להסתפק האם בשעה שמערה מהמיחם לתוך הקדירה, והיא בשרית,<br />
האם ההבל שעולה מן הקדירה לתוך הברז הקבוע במיחם, האם יחשב כעת<br />
המיחם להיות בשרי. והנפ״מ להשתמש במים אלו להכנת קפה עם חלב?<br />
עיין בחכמת אדם כלל מ״ה דיש להתיר מטעם נ״ט בר נ״ט.<br />
_____ •<br />
_____
24 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
*<br />
דרכי הלימוד – ״סיני״ ו״עוקר הרים״<br />
הרב בנימין אפרים ביטון<br />
ראש הישיבה ושליח כ״ק אדמו״ר – דאונטאון וונקובר, קנדה<br />
– א –<br />
פתיחה<br />
מקור התוארים ״סיני״ ו״עוקר הרים״ הוא בגמ׳ סוף ברכות והוריות דאיתא<br />
בברכות שם ״דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים איצטריכא להו שעתא, שלחו להתם<br />
סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם, שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא״,<br />
ובהוריות שם ״אמר רבי יוחנן פליגו בה רשב״ג ורבנן ח״א סיני עדיף וח״א עוקר<br />
הרים עדיף, רב יוסף סיני רבה עוקר הרים, שלחו לתמן איזה מהם קודם, שלחו<br />
להו סיני עדיף דאמר מר הכל צריכין למרי חטיא ואפי׳ הכי לא קביל רב יוסף עלי׳,<br />
מלך רבה עשרין ותרתי שנין והדר מלך רב יוסף, וכל שני דמלך רבה רב יוסף אפי׳<br />
אומנא לביתי׳ לא חליף, אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הוו יתבי והוו צריכי<br />
רישא, אמרי כל דאמר מלתא ולא מפריך ליהוי רישא, דכולהו איפריך דאביי לא<br />
איפריך, חזי׳ רבה ]רבא[ לאביי דגבה רישא, א״ל נחמני פתח ואימא, איבעיא להו<br />
רבי זירא ורבה בר רב מתנה הי מינייהו עדיף רבי זירא חריף ומקשה ורבה בר רב<br />
מתנה מתון ומסיק מאי תיקו״ .<br />
* חלק מהענינים שהובאו ונתבארו להלן, נדפסו כבר מעל גבי במות שונות. ובאים כאן לפונדק אחד<br />
לשלימות הענין, בתוספת כו״כ ענינים, ביאורים והערות.<br />
. וראה סה״מ תש״ח עמ׳ 123 הערה סז, לקו״ש חי״ב עמ׳ 123 הערה 13, דהאיבעיא בהוריות שם<br />
הי׳ מינייהו עדיף חריף ומקשה או מתון ומסיק היא היא הפלוגתא ד״סיני״ ו״עוקר הרים״ איזה מהם<br />
קודם, עיי״ש.<br />
והנה בסוגיא דהוריות שם נשארה האיבעיא בתיקו )ואף דשלחו מתמן – מא״י – ״סיני״ עדיף, לא<br />
קבלוה(. ובסוגיא דסוף ברכות שם וב״ב קמה, ב וכן בירושלמי סוף הוריות מסיק ד״סיני״ עדיף.וראה<br />
סה״מ תש״ח שם. וראה עוד להלן בפנים בארוכה, דבזה נחלקו הבבלי והירושלמי אם ״סיני״ עדיף או<br />
״עוקר הרים״.
25<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
דרך הלימוד דבחי׳ ״סיני״ היינו מי שגדולתו בתורה היא בבקיאות, ״מי ששנה<br />
משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני״ )פרש״י הוריות שם(, אף שאינו<br />
עומד כ״כ על טעמי ההלכות ופלפולן. אכן בחי׳ ״עוקר הרים״ היינו מי שגדולתו<br />
בתורה היא בחריפות ״דחריף ומפולפל בתורה אע״פ שאין משנה וברייתא סדורין<br />
לו כל כך״ )פרש״י שם(. והרי הם ב׳ דרכי לימוד כלליים, ונחלקו מי עדיף – ״סיני״<br />
או ״עוקר הרים״ .<br />
בספריו הרבים שלכ״ק אדמו״ר הובאו ונתבארו דרכי לימודם – ״סיני״ ו״עוקר<br />
הרים״ – של כמה תנאים ואמוראים, ואיך שעפ״ז אזלי לשיטתייהו בכו״כ<br />
פלוגתות שלהם . על יסוד דברי רבינו נוסיף להעיר ולבאר יסוד פלוגתתם של<br />
כמה אמוראים דאזלי לשיטתייהו בב׳ דרכי הלימוד הנ״ל – ״סיני״ ו״עוקר הרים״,<br />
וכדלהלן במרוצת דברינו בעה״י.<br />
– ב –<br />
רב ושמואל<br />
בלקו״ש חט״ז )עמ׳ 2 ואילך( מבאר רבינו ״לשיטתייהו״ דרב ושמואל בש״ס<br />
ובמדרש בכ״מ מהו המכריע בפירוש הכתובים – לדעת רב פירוש התיבות בדיוק<br />
מכריע, אכן לדעת שמואל פירוש כללות ותוכן הענין מכריע. וזה לשון השיחה<br />
שם )בתרגום ללה״ק(: ״בכמה מחלוקות דרב ושמואל בפירוש הכתובים שהגמרא<br />
מביאה – ובמיוחד בסגנון של ״חד אמר״ ״וחד אמר״ – רואים ״לשיטתו״ של<br />
כל אחד מהם: הראשון – רב – לוקח בתור עיקר את המילה )או מילים(, הגם<br />
. וראה לקו״ש חי״ב עמ׳ 122 ואילך ובהערות שם, לקו״ש חי״ג עמ׳ 32 ואילך ובהערות שם ושאר<br />
המ״מ שנסמנו להלן, בביאור ב׳ דרכי הלימוד ד״סיני״ ו״עוקר הרים״ בארוכה.<br />
. כאן המקום להעיר אשר דרך הלימוד של ה״לשיטתי׳״ – בה מוצאים את נקודה המשותפת בין<br />
מאמריו של תנא, אמורא או ראשון מסויים, ומבארים כיצד דבריו בסוגיות וענינים שונים יוצרים שיטה<br />
כללית אחת – הרי היא דרך ידועה ומקובלת, וכבר דרכו בזה כמה מגדולי האחרונים ז״ל, ובפרט הגאון<br />
הרוגוצ׳ובי והגר״י ענגיל ז״ל ובספריו הרבים של רבינו. עם זאת דרך ה״לשיטתי׳״ במשנתו של רבינו<br />
הוא בעל עומק חדש ומיוחד כנודע, וכבר נדון בזה בהרחבה בכ״מ ואכמ״ל.
26 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
שלפ״ז לא לגמרי ברור תוכן הענין. השני – שמואל – מכריע לפי תוכן הענין של<br />
הפסוקים, הגם שלפ״ז לא לגמרי ברור פירוש המילה )או מילים(״. ובהערה 14<br />
שם אשר ״ככה יש לפרש בעוד כמה וכמה מימרות דרב ושמואל גם בפלוגתא<br />
ממש וגם אלו שאינם רק בפירוש הכתובים״ .<br />
ויעויי״ש בהערה 12 שמקשר ״לשיטתייהו״ הנ״ל דרב ושמואל עם דעתם<br />
וסדרם בלימוד בכלל. רב נוטה ללימוד המשנה, וכדאיתא בב״ב דף קמה, ב ״אמר<br />
רב כו׳ כל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה״.<br />
אכן שמואל נוטה ללימוד התלמוד, וכדאיתא בחגיגה דף יא, א ״שמואל אמר<br />
׳אין שלום׳ )זכרי׳ ח, יוד( זה הפורש מתלמוד למשנה״ )וראה פרש״י שם(. ועל<br />
שמואל אמרו בחגיגה שם וביומא פה, ב ״טבא חדא פלפלתא חריפא ממלי צנא<br />
דקרי״. וידוע החילוק בין סגנון ואופן לימוד המשנה להתלמוד, דהמשנה נשנית<br />
בלשון קצרה וכל מילה פרטית מדוייקת בתכלית. ומתאים היטב עם ״לשיטתי׳״<br />
של רב הנ״ל בפירוש הכתובים דפירוש התיבות בדיוק מכריע. אכן התלמוד נשנה<br />
באריכות הלשון והשקו״ט, ועיקר ההדגשה על תוכן הענינים, הסברות והטעמים<br />
כו׳. ומתאים היטב עם ״לשיטתי׳״ של שמואל הנ״ל בפירוש הכתובים דתוכן<br />
הענין מכריע.<br />
והנה בסיום הערה הנ״ל מציין לשו״ת ׳חות יאיר׳ סי׳ צד )ד״ה והא דק״ל כרב(<br />
דמשמע שחילוקם בדרכי הלימוד הוא דרב הי׳ ״סיני״ ושמואל ״עוקר הרים״.<br />
והמתבאר, ד״לשיטתייהו״ הנ״ל דרב ושמואל יסודו בב׳ דרכי הלימוד – ״סיני״<br />
ו״עוקר הרים״. לדעת רב – בחי׳ ״סיני״ )״משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר<br />
סיני״(, מסתבר דפירוש התיבות בדיוק מכריע. אכן לדעת שמואל – בחי׳ ״עוקר<br />
הרים״ )״דחריף ומפולפל בתורה״(, מסתבר דפירוש כללות ותוכן הענין מכריע.<br />
ויעויין עוד בלקו״ש חי״ב )עמ׳ 120 ואילך( – הדרן למס׳ בכורות והוריות<br />
. על יסוד דברי רבינו יש לבאר יסוד כו״כ פלוגתות דרב ושמואל בש״ס ובמדרש דאזלי לשיטתייהו<br />
אם פירוש התיבות בדיוק מכריע או תוכן הענין, בפירוש הכתובים, בפירוש המשניות, ו״גם בפלוגתא<br />
ממש״, וכבר כתבנו בזה במ״א בארוכה ועוד חזון למועד בעה״י. ולהלן )בפנים( נתבאר יסוד פלוגתתם<br />
דרב ושמואל בכ״מ, דאזלי לשיטתייהו ביסוד הנ״ל שבלקו״ש חט״ז שם ״גם בפלוגתא ממש״.
27<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
– שהובאו ונתבארו בארוכה דרכי לימודם של כמה תנאים ואמוראים דאזלי<br />
לשיטתייהו אם ״סיני״ עדיף או ״עוקר הרים״. ומבאר שם דכללות המחלוקת<br />
יסודה בהחקירה הידועה אי הכמות מכריעה את האיכות או להיפך . בחי׳ ״סיני״<br />
– גדולתו בלימוד היא בכמות, אף שבאיכות אינו עומד כ״כ על עמקי טעמי<br />
ההלכות ופלפולן. אכן בחי׳ ״עוקר הרים״ – גדולתו בלימוד התורה היא באיכות,<br />
אף שבכמות אינו בקי כ״כ כ״סיני״. והמחלוקת היא מי עדיף, ריבוי הכמות או<br />
ריבוי האיכות.<br />
רובא או חריפות<br />
וביסוד הדברים <strong>נר</strong>אה לבאר יסוד פלוגתתם דרב ושמואל בכ״מ דאזלי לשיטתייהו<br />
בדרכי לימודם.<br />
ביבמות דף יג, א תנן ״ב״ש מתירין הצרות לאחים וב״ה אוסרים״. ולהלן בגמ׳<br />
נחלקו ר״י ור״ל אם עשו ב״ש כדבריהם או לא עשו כדבריהם אלא כדברי ב״ה.<br />
ובפלוגתא דרב ושמואל קמיפלגי דרב אמר לא עשו ב״ש כדבריהם ושמואל אמר<br />
עשו ועשו. ומקשה ״אימת, אילימא קודם בת קול ]בעירובין בפ״ק )דף יג, א(<br />
יצתה בת קול ואמרה הלכה כב״ה – רש״י[ מ״ט דמ״ד לא עשו ואלא לאחר ב״ק<br />
מ״ט דמ״ד עשו, ומשני איבעית אימא קודם ב״ק ואב״א לאחר ב״ק, אב״א קודם<br />
ב״ק וכגון דב״ה רובא, למ״ד לא עשו דהא ב״ה רובא, ומ״ד עשו כי אזלינן בתר<br />
רובא היכא דכי הדדי נינהו, הכא ב״ש מחדדי טפי כו׳״ ע״כ לעניננו .<br />
והמתבאר, דרב ושמואל פליגי אי אזלינן בתר רובא או בתר חריפות, דרב ס״ל<br />
דרובא דב״ה מכריע, ולכן לא עשו ב״ש כדבריהם אלא כדברי ב״ה, אכן שמואל<br />
ס״ל דחריפות דב״ש מכריע ולכן עשו ב״ש כדבריהם.<br />
. ראה ׳לקח טוב׳ להגר״י ענגיל ז״ל )כלל טו–טז( בארוכה. וכן הובא חקירה זו בספרי הגאון<br />
הרוגוצ׳ובי ז״ל בכ״מ, ראה ׳מפענח צפונות׳ פי״א וש״נ. וראה עוד לקו״ש חי״א )עמ׳ 65 ואילך(, חכ״ד<br />
)עמ׳ 95 ואילך(.<br />
. בהמשך הגמ׳ שם מתרץ באו״א. וכבר כתבנו במ״א דלתירוץ הב׳ אזלי רב ושמואל לשיטתייהו<br />
בע״א, ואכ״מ.
28 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
ויעויין בס׳ ׳לקח טוב׳ )להגר״י ענגיל ז״ל( כלל ט״ו אות כ״א שהביא בתו״ד<br />
פלוגתא הנ״ל, וכתב לבאר דתלוי בהחקירה הידועה )הנ״ל( אם ריבוי הכמות<br />
מכריע גודל האיכות או להיפך, ובנדו״ד פליגי ״בדיעות בני אדם אם האיכות<br />
בזה מכריע את ריבוי הכמות או להיפך, דמ״ד עשו ]שמואל[ ס״ל דנהי דב״ה<br />
רוב בכמות עכ״ז כיון דב״ש מחדדי טפי מכריע מעלה איכותית דחידוד שכלם<br />
את רוב הכמות דב״ה, ומ״ד דלא עשו ]רב[ ס״ל להיפך דרוב הכמות מכריע וכו׳<br />
וכמובן״ .<br />
ו<strong>נר</strong>אה לומר דאזלי לשיטתייהו בדרכי לימודם – ״סיני״ ו״עוקר הרים״. דרך<br />
לימודו של רב הוא ״סיני״ – מעלת הבקיאות, ולדעתו ריבוי הכמות מכריע<br />
וכמוש״נ. ולכן אזיל לשיטתי׳ גם בדיעות בנ״א דרובא מכריע.<br />
אכן דרך לימודו של שמואל הוא ״עוקר הרים״ – מעלת החריפות, ולדעתו גודל<br />
האיכות מכריע וכמוש״נ. ולכן אזיל לשיטתי׳ גם בדיעות בנ״א דחריפות מכריע.<br />
בקיאות או חריפות<br />
ולהמבואר, יתכן לבאר יסוד פלוגתתם בענין שהזמ״ג – מסכת גיטין, הנלמדת<br />
השתא בישיבות חב״ד – דאיתא שם דף ו, א בדין שליח המביא גט בבבל אם צ״ל<br />
בפ״נ וב״נ או לא, ״איתמר בבל רב אמר כא״י לגיטין ושמואל אמר כחו״ל״. ובגמ׳<br />
שקו״ט בטעם וסברת פלוגתתם, ומסיק ״דכו״ע בעינן לקיימו, רב סבר כיון דאיכא<br />
מתיבתא מישכח שכיחי ]ישיבות קבועות אחת בסורא ואחת בנהרדעא והולכין<br />
תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד תורה – רש״י[ ושמואל סבר מתיבתא<br />
בגירסייהו טרידי״ ]ואין מכירין החתימות – רש״י[.<br />
ו<strong>נר</strong>אה לומר דאזלי לשיטתייהו בדרכי לימודם הנ״ל, לדעת שמואל – ״עוקר<br />
הרים״, הגם שמצויים ישיבות בבבל ותלמידים הולכים מזו לזו, מ״מ ״בגירסייהו<br />
טרידי – ואין מכירים החתימות״, והיינו בהתאם לדרך לימודו – ״חריף ומפולפל<br />
בתורה״.<br />
. כ״כ לבאר גם הגאון הרוגוצ׳ובי ז״ל – ראה ׳מפענח צפונות׳ פ״א ס״ג ובהערה ג׳ שם בארוכה.<br />
וראה גם ׳צפנת פענח׳ עה״ת פ׳ מקץ )מא, יח(.
29<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
אכן לדעת רב – ״סיני״, ״כיון דאיכא מתיבתא מישכח שכיחי – והולכין תלמידים<br />
מזו לזו כו׳״ ומכירין החתימות דאינם טרידי כ״כ, והיינו בהתאם לדרך לימודו<br />
– מעלת הבקיאות, ״אף שאינו עומד כ״כ על עמקי טעמי ההלכות ופלפולן״.<br />
ארץ ישראל ובבל<br />
ויש לקשר המבואר לעיל גם עם מקור מוצאם דרב ושמואל. דאיתא בתענית דף<br />
יוד, א בענין שאילת הגשמים ״ובגולה עד ששים בתקופה״ ]אין שואלין עד ששים<br />
בתקופה לפי שהוא מקום נמוך ואין צריכים מטר כ״כ – רש״י[, ונחלקו בפי׳ ״עד<br />
ששים״, רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום ששים כלפני ששים,<br />
אמר רנב״י וסימנך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא. ויעויין בפרש״י ד״רב שהי׳<br />
מא״י כדאמרינן בעלמא )גיטין ו, א( מכי אתא רב לבבל וא״י גבוהה מכל הארצות<br />
משו״ה אמר כלאחר ששים, ובבבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין<br />
עד ס׳ לתקופת תשרי, וכן אנו נוהגים כו׳״. ועד״ז הוא בפי׳ רבינו גרשום ״עילאי<br />
בעי מיא, רב דהוה מא״י בעי מים בששים, תתאי לא בעי מיא, שמואל דהוה מבבל<br />
עד לבסוף לא בעי מיא עד ששים ואחד״ .<br />
. וראה גם בס׳ ׳שם עולם׳ )להגאון הרב ראובן מרגליות ז״ל( בפתיחה אות יו״ד הערה 26 שהביא<br />
את דברי הרא״ש בב״ק פ״ד אות ד׳ בביאור טעם הדבר דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, לפי<br />
שחכמי הגמרא ידעו שרב הי׳ רגיל לדקדק בהוראות או״ה ולכך סמכו על הוראותיו לענין או״ה, ועד״ז<br />
ידעו ששמואל הי׳ רגיל תמיד לפסוק דינין והי׳ מדקדק בהן ויורד לעומקן ולכך סמכו על הוראותיו בדיני<br />
ממונות )ולהעיר מלקו״ש חט״ז עמ׳ 9 ואילך וש״נ(. והביא סמוכין לזה מדברי התוס׳ סנהדרין דף ה, א<br />
ד״ה דהכא שבט כו׳ דבני א״י חכימי טפי במילתא דאו״ה, ובני בבל עדיפי טפי בדיני ממונות יעויי״ש.<br />
וידענו שרב הי׳ מנחותי מא״י דאתמחי מקודם שם באו״ה, ושמואל אריוך שבבבל אתמחי במקצוע<br />
המשפטי, עכת״ד. ועד״ז הובא גם ב׳אנציקלופדי׳ התלמודית׳ כרך ט׳ ערך ׳הלכה׳ )עמ׳ רחצ( עיי״ש<br />
]בהערה 818 שם מציין לשו״ת ׳חות יאיר׳ סי׳ צד – ובשו״ת ׳חות יאיר׳ שתח״י אינו[. ולכאורה המקור<br />
לזה הוא מפרש״י ור״ג שבפנים.<br />
אכן ב׳סדר הדורות׳ ערך ׳שמואל׳ ס״ג הקשה על פרש״י הנ״ל ״כי רב ושמואל שניהם מבבל, ושניהם<br />
עלו לא״י ללמוד מרבי, ושמואל אסי׳ דרבי הי׳ )ב״מ פה, ב(. ושניהם ירדו מא״י לבבל ושמואל ר״י<br />
בנהרדעא ורב בסורא, אלא ששמואל בא ראשונה לנהרדעא״. ולכן פירש סוגיא דתענית שם כפי׳ וגירסת<br />
הערוך ]וכ״ה גם בפי׳ ר״ח תענית שם[. ולהעיר גם מלקו״ש חל״ה עמ׳ 168, חי״ח עמ׳ 407, 401,<br />
ויל״ע.<br />
ודברינו שבפנים הם מיוסדים על פרש״י ור״ג לתענית שם.
30 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
וה<strong>נר</strong>אה לומר דגם מקור מוצאם דרב ושמואל – רב מא״י ושמואל מבבל – שייך<br />
וקשור לדרכי לימודם הנ״ל. דהנה ידוע החילוק בין דרך הלימוד של תלמוד בבלי<br />
ותלמוד ירושלמי. דסדר הלימוד של תלמוד בבלי הוא באריכות הלשון והשקו״ט<br />
בתוכן הענינים, משא״כ סדר הלימוד דתלמוד ירושלמי שהוא בתוכן וסגנון קצר<br />
בלי אריכות הלשון והשקו״ט בתוכן הענינים .<br />
ויעויין עוד בלקו״ש בכ״מ 10 שנתבאר דדרך הלימוד של תלמוד בבלי הוא בחי׳<br />
״עוקר הרים״ – חריף ומקשה, ודרך הלימוד של תלמוד ירושלמי הוא בחי׳ ״סיני״<br />
– מתון ומסיק , 11 ומתאים היטב עם הנ״ל ביסוד החילוק בין לשון וסגנון התלמוד<br />
בבלי והתלמוד ירושלמי . 12<br />
. ראה לקו״ש חט״ו עמ׳ 396 ואילך וש״נ.<br />
10. ראה לקו״ש חי״ג עמ׳ 32 ובהערות 21–23. חי״ח עמ׳ 407 הערה 62, סה״מ תש״ח שם, וש״נ.<br />
וראה גם ׳רשימות׳ חוברת ז בתחילתו.<br />
11. ולהעיר מהגהות היעב״ץ לב״מ דף פה, א ד״ה דלא נטרדי׳ )בביאור הנהגת רב זירא שהתענה<br />
מאה תעניתא דלישתכח גמרא בבלאה מיני׳ כי היכי דלא נטרדי׳ ללמוד תלמוד ירושלמי( ״ו<strong>נר</strong>אה שלא<br />
התענה אלא על שכחת סדר לימוד הבבלי ופלפולי המו״מ משום דאמוראי דבבל חריפי ומקשי ודארץ<br />
ישראל מתוני ומסקי אליבא דהילכתא, אבל חלילה לחשוב שהי׳ מתכוין לשכח תלמודו מכל עיקר<br />
כו׳״.<br />
ואגב אורחא יש להעיר מהמבואר בסוף הוריות דרב זירא הי׳ ״עוקר הרים״ – חריף ומקשה, אשר<br />
לפ״ז מדוייק היטב דרב זירא דוקא התענה – לפי ביאור היעב״ץ – על שכחת סדר לימוד הבבלי, והיינו<br />
בהתאם לדרך לימודו – חריף ומקשה.<br />
אמנם יש להעיר על גוף דברי היעב״ץ מלקו״ש חל״ד עמ׳ 24 ואילך ובהערה 25 דשקו״ט בביאור<br />
הנהגת ר״ז הנ״ל, ולא נחית לפרש כדברי היעב״ץ ״דדוחק לומר שרצה לשכוח רק את ״דרך הלימוד״ של<br />
תלמוד בבלי )אבל לא שכח השקו״ט שכבר למד( – שה״ז היפך פשטות לשון הגמרא – ״גמרא בבלאה״,<br />
ובלשון רש״י ״גמרא שלנו״ יעויי״ש בארוכה.<br />
וראה עוד להלן הערה 27 22, בדרך לימודו של רב זירא.<br />
12. אכן יש לעיין איך להתאים דרכי לימודם של בבלי וירושלמי עם המבואר בסה״מ תש״ח )עמ׳<br />
121( בענין מדריגתם של תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי בספירות, דתלמוד בבלי הוא בחי׳ בינה ותלמוד<br />
ירושלמי הוא בחי׳ חכמה עיי״ש. דהנה ב׳לקוטי לוי יצחק׳ אגרות )עמ׳ שמג – הובא בלקו״ש חי״ג עמ׳<br />
38 הערה 53( נתבאר סוגית הגמ׳ דסוף הוריות דר״י ״סיני״ ורבה ״עוקר הרים״, דר״י הוא בחי׳ בינה<br />
ו״סיני״ הוא ההמשכה מבינה, אך ״עוקר הרים״ חריפות ופלפול מגיע בכתר וכו׳.<br />
ולפ״ז צ״ע, דהרי דרך הלימוד של תלמוד בבלי הוא ״עוקר הרים״, ומדרי׳ בספי׳ הוא בחי׳ בינה,<br />
ולאידך דרך הלימוד של תלמוד ירושלמי הוא ״סיני״, ומדרי׳ בספי׳ הוא בחי׳ חכמה.
31<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ויש לומר, ״דרב דהוה מא״י״ אזיל בתר דרך הלימוד של תלמוד ירושלמי שהוא<br />
בתוכן וסגנון קצר, ולכן נוטה ללימוד המשנה שנשנית בלשון קצרה כנ״ל, ואזיל<br />
לשיטתי׳ דבחי׳ ״סיני״ עדיף.<br />
אכן ״שמואל דהוה מבבל״ אזיל בתר דרך הלימוד של תלמוד בבלי שהוא<br />
באריכות הלשון והשקו״ט בתוכן הענינים, ולכן נוטה ללימוד התלמוד שנשנה<br />
באריכות הלשון והשקו״ט כו׳, ואזיל לשיטתי׳ דבחי׳ ״עוקר הרים״ עדיף.<br />
– ג –<br />
אביי ורבא<br />
האחרונים ז״ל שקו״ט ביסוד שיטתם ודרך לימודם של אביי ורבא, איזה מהם<br />
הי׳ בבחי׳ ״סיני״ ואיזה מהם הי׳ בבחי׳ ״עוקר הרים״, ומצינו דעות חלוקות בזה<br />
כדלהלן בעה״י.<br />
בכ״מ בש״ס מובא מאמר אביי ״הריני כבן עזאי בשוקי טבריא״ – והוא<br />
בקידושין דף כ, א, סוטה דף מה, א, ערכין דף ל, ב. ויעויין בפרש״י לקידושין<br />
שם ״אמר אביי כו׳ כי הוה בדיחא דעתי׳ הוה רגיל למימר הכי הריני פתוח ומוכן<br />
להשיב לשואלי דבר תורה כבן עזאי שהי׳ דר בטבריא שהי׳ חריף ודרשן כו׳״.<br />
ועד״ז פרש״י בסוטה שם ״ . . בעומק ובחריפות כבן עזאי שהי׳ חריף ודורש כו׳״,<br />
אכן בערכין שם פרש״י ״ . . שאני דרשן ובקי כבן עזאי״.<br />
והנה מאמר הנ״ל מובא גם בעירובין דף כט, א בשם רבא. ובפרש״י שם ״הריני<br />
כבן עזאי בשוקי טבריא – יומא בדיחא הוה לי׳ לרבא ואמר להו לתלמידיו השתא<br />
צילי דעתאי והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני כבן עזאי שהי׳ דורש<br />
בשוקי טבריא ולא הי׳ בימיו עוקר הרים כמותו כו׳״.<br />
בס׳ ׳באר שבע׳ 13 הוכיח מסוגיא דהוריות שם דאביי הי׳ ״סיני״ ורבא ״עוקר<br />
13. אין הס׳ תח״י – והובאו דבריו במצפ״א הוריות שם. מהר״ץ חיות עירובין כט, א ]ושם נדפס ״עי׳<br />
באר שבע סוף הוריות דהתעורר דלמה בקידושין )כד, א( פירש״י הנני משבח שאני דרשן ובקי משום<br />
דשם בקידושין אמר אביי להך מילתא כו׳״. וכ<strong>נר</strong>אה יש כאן ט״ס דמוכח וצ״ל ״בערכין ל, ב״[. ׳סדר<br />
הדורות׳ ערך ׳אביי׳ ס״ג.
32 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
הרים״, ולכן אימנוהו לאביי ברישא ד״סיני״ עדיף. ועפ״ז ביאר דיוקו של רש״י<br />
בפי׳ המאמר ״הריני כבן עזאי בשוקי טבריא״, דגבי אביי )בערכין שם( פי׳ שהי׳<br />
״בקי״, אכן גבי רבא )בעירובין שם( פי׳ שהי׳ ״חריף״, והיינו לשיטתייהו בדרך<br />
לימודם דאביי ״סיני״ ורבא ״עוקר הרים״.<br />
אכן כבר הקשו עליו דאישתמיט מיני׳ ב׳ גמרות ערוכות )קידושין שם, סוטה<br />
שם( שפרש״י גבי אביי שהי׳ חריף – עוקר הרים . 14 עוד הקשה ב׳מצפה איתן׳<br />
הוריות שם ״דא״כ דאביי הוה גדול מרבא בבקיאות אמאי קי״ל בכולא תלמודא<br />
הלכתא כוותי׳ דרבא נגד אביי לבד מיע״ל קג״ם הא סיני עדיף״.<br />
ובס׳ ׳שער יוסף׳ להוריות שם הביא ב׳ דיעות בדרכי לימודם של אביי ורבא,<br />
איזה מהם הי׳ בבחי׳ ״סיני״ ואיזה מהם הי׳ בבחי׳ ״עוקר הרים״ . 15<br />
והנה ב׳מבוא׳ מאת הרב מ. כשר להס׳ ׳מפענח צפונות׳ )להגאון הרוגוצ׳ובי<br />
ז״ל( שקו״ט בביאור ב׳ דרכי הלימוד ד״סיני״ ו״עוקר הרים״, ובתו״ד נוטה<br />
כהדיעה דרבא הי ״סיני״ ואביי ״עוקר הרים״. להלן תמצית דבריו בתוספת ביאור,<br />
הערות וראיות:<br />
ידוע דרבא תלמידו המובהק דרב יוסף הוה , 16 ולהמבואר בסוף ברכות והוריות<br />
שם הי׳ רב יוסף ״סיני״ . 17 ובע״ז דף יט, א ״ואמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ]מרבו<br />
עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו[ ואח״כ יהגה ]יעיין בתלמודו<br />
לדמות מילתא למילתא להקשות ולתרץ – רש״י[, אמר רבא לעולם ליגריס איניש<br />
14. שו״ת ׳חוט השני׳ סי׳ כ״א – והובאו דבריו במהר״ץ חיות שם וב׳סדר הדורות׳ שם.<br />
15. אין הס׳ תח״י – והובאו דבריו ב׳מבוא׳ מאת הרב מ. כשר להס׳ ׳מפענח צפונות׳ )להגאון<br />
הרוגוצ׳ובי ז״ל( דלהלן בפנים.<br />
16. ראה ׳סדר הדורות׳ ערך ׳רבא׳ ס״ח וש״נ.<br />
17. ויעויין בלקו״ש חי״ב עמ׳ 123 ובהערות שם שהוכיח מכ״מ דדרך לימודו של רבי מאיר הי׳<br />
בבחי׳ ״עוקר הרים״. ובתו״ד שם שאפילו תלמידו של ר״מ הי׳ ״עוקר הרים״. גם דרך לימודו של רבי<br />
עקיבא הי׳ בבחי׳ ״עוקר הרים״, ור״מ הי׳ תלמידו המובהק של ר״ע, ומסתבר שעיקר שיטתי׳ דר״מ הי׳<br />
כאופן לימודו אצל ר״ע עיי״ש.<br />
ועד״ז י״ל בדרכי לימודם של אביי ורבא, דמסתבר שדרך לימודו של רבא הי׳ כאופן לימודו אצל רב<br />
יוסף רבו – ״סיני״, ודרך לימודו של אביי הי׳ כאופן לימודו אצל רבה רבו – ״עוקר הרים״.
33<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ואע״ג דמשכח ואע״ג דלא ידע מאי קאמר״. ובב״ב דף כא, א ״ואמר רבא הני תרי<br />
מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק ]לומד הרבה ולא דייק בלימוד – רש״י[ וחד דייק<br />
ולא גריס, מותבינן ההוא דגריס ולא דייק״. ובסנהדרין דף קו, ב ״אמר רבא כו׳<br />
ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין״ ]שהיו בקיאים בשיתא סדרי משנה[ – 18 מכאן<br />
שרבא בתור ״סיני״ מדגיש חשיבות ומעלת הבקיאות . 19 ולאידך בעירובין דף נג, א<br />
״אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקורא לסברא״ – מדגיש חולשתנו בסברות וחריפות.<br />
ולכן הלכה כרבא ה״סיני״ נגד אביי, ד״סיני״ עדיף . 20<br />
אכן אביי תלמידו המובהק דרבה הוה , 21 ולהמבואר בסוף ברכות והוריות שם הי׳<br />
רבה ״עוקר הרים״ . 17 וכן מבואר להדיא בפרש״י לקידושין וסוטה שם דאביי הי׳<br />
״חריף״, וכן מתבאר גם מסוגיא דסוף הוריות ״דכולהו איפריך דאביי לא איפריך״<br />
18. וראה לקו״ש חי״ב עמ׳ 122–125. ולהעיר מהמשך הגמ׳ סנהדרין שם ״ואנן קא מתנינן בעוקצין<br />
תלת סרי מתיבתא״. וראה לקו״ש שם הערה 26. ויל״ע.<br />
19. וראה ׳חידושים׳ עמ״ס ב״ב שנדפסו בסוף ׳עין יעקב׳ )סי׳ ל״ח( שכתב בביאור סוגית הגמ׳ שם<br />
״ולדברי אלה רבא דסובר מותבינן האי דגרס ולא דייק לשיטתו אזיל דסובר בברכות סג, ב לעולם ילמד<br />
אדם תורה ואח״כ יהגה ופירש״י יעיין. ובע״ז יט, א ואמר רבא לעולם ליגריס איניש כו׳ ואע״ג דלא ידע<br />
מאי קאמר. והטעם בכל אלה דהבקיאות תשלים לו את חסרונו בהעיון. ומטעם זה אמרז״ל בשבת סג<br />
ליגמר איניש והדר ליסבר. כי הסברא תבא לו אח״ז מהבקיאות. ואידך דסובר מותבינן ההוא דדייק ולא<br />
גריס סובר דטוב יותר להסביר בראשונה את הלכה הנלמדת ולבאר ולצרף אותה היטב, ולא להרבות<br />
בלימוד בלי דעת והשכל, ולפ״ז תשוה המחלוקת הזה עם המחלוקת הידועה בסוף הוריות סיני ועוקר<br />
הרים מי מהם עדיף, ורק מחלוקת רבא ור״ד הוא בתלמידים המתחילים ללמוד או הם צריכים לרבם,<br />
ובהוריות הוא המחלוקת בגדולי תורה וחכמי לב, אבל הטעם שוה בשניהם, לא׳ הבקיאות חשובה יותר<br />
מהעיון כמו״ש, ולהב׳ העיון יותר חשוב כי הוא יאיר לנו אור ויוליך את הלומדים בדרך ישרה״.<br />
20. ראה סוף הערה 1. וע״ד מש״כ התוס׳ בעירובין דף מ, א ד״ה אדעתא דהלכה כרב ששת נגד רב<br />
חסדא ד״סיני״ עדיף )ולהעיר משו״ת ׳חות יאיר׳ שם ד״ה ״רב ששת ורב חסדא״(. וראה גם לקו״ש חי״ב<br />
עמ׳ 124 הערה 23 שכ״כ בנוגע לרשב״ג שהלכה כמותו ד״סיני״ עדיף. וע״פ המבואר בפנים דרבא הי׳<br />
״סיני״ מתורץ קושית המצפ״א דלעיל בפנים.<br />
והנה המצפ״א שם הקשה עוד מהא דקי״ל בכולא תלמודא הלכתא כוותי׳ דרבה נגד רב יוסף )ראה<br />
ב״ב קיד, א, קמג, ב וברא״ש ורשב״א שם(, הא רב יוסף ״סיני״ הוה והוא עדיף. ויש להעיר משו״ת ׳חות<br />
יאיר׳ שם ד״ה ״הלכה כרבה נגד ר״י״. וראה גם סה״מ תש״ח עמ׳ 124 )ובהערה סח( בארוכה )ונעתק<br />
להלן הערה 22(.<br />
21. ראה ׳סדר הדורות׳ ערך ׳אביי׳ ס״ד וש״נ.
34 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
– כי הי׳ חריף ומפולפל יותר מכולם. ובגיטין דף ו, א ס״ל לרב יוסף דר׳ אביתר<br />
לאו בר סמכא הוא כיון דנעלם ממנו ברייתא, והשיב לו אביי בשלמא אם יש לאדם<br />
חיסרון ידיעה בסברא לאו גברא רבה הוא, משא״כ אם נעלם ממנו ברייתא. ואזלי<br />
לשיטתייהו, דרב יוסף הי׳ ״סיני״ – מעלת הבקיאות, אכן אביי הי׳ ״עוקר הרים״<br />
– מעלת החריפות. וכן משמע גם מסגנון הגמ׳ ביומא דף לג, א ״אמר אביי גמרא<br />
גמירנא סברא לא ידענא״ – מכאן שאביי בתור ״עוקר הרים״ מדגיש חשיבות<br />
ה״סברא״. ולאידך בעירובין דף נג, א ״אמר אביי ואנן כי סוכתא בגודא לגמרא״<br />
– מדגיש חולשתנו בבקיאות.<br />
האומנם דבכ״מ מצינו מבואר להיפך, דרבא הי׳ ״עוקר הרים״ ומדגיש חשיבות<br />
ה״סברא״, ואביי הי׳ ״סיני״. דהנה בפרש״י לעירובין שם מבואר להדיא דרבא הי׳<br />
״עוקר הרים״, ובחולין דף עז, א איתא ״זיל קמי׳ דרבא דחריפא סכיני׳״, ופרש״י<br />
״לב פתוח לו בסברא״. ובברכות דף י, ב הובא מאמר רבא ״אגרא דשמעתא<br />
סברא״. והמתבאר, דרבא מדגיש חשיבות ה״סברא״ – מעלת החריפות. ולאידך<br />
בפרש״י לערכין שם מבואר להדיא דאביי הי׳ בקי – ״סיני״.<br />
ומטעם זה מסיק ב׳מבוא׳ הנ״ל שיש כמה סוגים בדרכי הלימוד ד״סיני״ ו״עוקר<br />
הרים״: א( בקיאות גרידא. ב( חריפות גרידא. ג( בקיאות וחריפות ביחד, אלא<br />
שההצטיינות היא בבקיאות. ד( בקיאות וחריפות ביחד אלא שההצטיינות היא<br />
בחריפות, ועוד. ורבא הי׳ מסוג הג׳, ולכן מצינו לפעמים שמדגיש מעלת החריפות,<br />
אלא שהצטיין בבקיאות – ״סיני״. אכן אביי הי׳ מסוג הד׳, ולכן מצינו לפעמים<br />
שמדגיש מעלת הבקיאות, אלא שהצטיין בחריפות – ״עוקר הרים״, יעויי״ש<br />
בארוכה . 22<br />
22. ויעויין בסה״מ תש״ח ״ובאמת אי אפשר לומר שחריף ומקשה אינו רק שמקשה קושיות בלתי<br />
יבוא לפסק הלכה, כמו רבה חריף ומקשה כו׳ )ובהערה סח שם: ״שהרי רבה חריף ומקשה כו׳ ומלך<br />
כב שנין, והלכה כרבה לגבי רב יוסף )׳יד מלאכי׳ כלל תקצו – תקצז וש״נ( – ואולי צ״ל: שהרי ר״ז<br />
חריף ומקשה כו׳, והוא עפמ״ש בתוס׳ הרא״ש )בהוריות שם( שהי׳ מסיק אליבא דהילכתא(. וכן אא״ל<br />
דמתון ומסיק שאינו חריף ומקשה כלל, רק מתון לכוון לאמיתית ההלכה, שא״כ מה יש מעלה במה<br />
שמתון ומוריד מן ההעלם, מאחר שאינו עולה במעלות דהעלמות וקושיות שמזה יבוא יתרון האור דוקא<br />
וכנ״ל״. וע״ע בהמשך שם.
35<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
וראה ׳תורת לוי יצחק׳ עמ״ס קידושין )עמ׳ קלט( שכתב ״ . . לכן לא איפסק<br />
עתה הלכה כאביי אם שהי׳ חריף ביותר, וע״ד ב״ש דהוי חריפי טפי, אין הלכה<br />
כמותם, רק לע״ל . . ״. והרי להדיא דאביי הי׳ ״חריף״ ביותר . 23<br />
והמתבאר מכל הנ״ל ביסוד שיטתם ודרכי לימודם של אביי ורבא, דרבא היה<br />
בחי׳ ״סיני״ ואביי הי׳ בחי׳ ״עוקר הרים״ . 24<br />
פירוש התיבות בדיוק או תוכן הענין<br />
וביסוד הדברים <strong>נר</strong>אה לבאר יסוד פלוגתתם דאביי ורבא בכ״מ דאזלי לשיטתייהו<br />
בדרכי לימודם.<br />
דהנה בכ״מ בש״ס מצינו דרכו של רבא לפרש לשון הכתובים, המשניות<br />
והברייתות כפשוטן וכדקתני בדיוק, אכן אביי מפרשן הגם שלפ״ז יש לדחוק<br />
בלשון המשניות והברייתות דלא כפשוטן ודלא כדקתני בדיוק, וכדלהלן במרוצת<br />
דברינו בעה״י.<br />
23. ויעויין ב׳תורת לוי יצחק׳ שם )עמ׳ קלח–קלט( בענין מדריגתם של אביי ורבא בספירות, דאביי<br />
שייך לבחי׳ מקיף הרחוק ורבא שייך לבחי׳ מקיף הקרוב, ובחי׳ מקיפים בכלל הוא מבינה, ואביי שייך<br />
לבחי׳ אימא עילאה ורבא שייך לבחי׳ תבונה )בינה תתאה(, ולמע׳ יותר בבחי׳ הכתר, אביי שייך לבחי׳<br />
עתיק ורבא שייך לבחי׳ אריך יעויי״ש.<br />
וראה ׳לקוטי לוי יצחק׳ אגרות )עמ׳ שמג( הנ״ל הערה 12 ד״סיני״ הוא ההמשכה מבינה, אך ״עוקר<br />
הרים״ חריפות ופלפול מגיע בכתר וכו׳.<br />
ולהמבואר בפנים דרבא ״סיני״ ואביי ״עוקר הרים״, י״ל דדרכי לימודם מתאימים היטב עם מדריגתם<br />
בספי׳, והיינו ע״פ המבואר ב׳תורת לוי״צ׳ שם דרבא שייך לבחי׳ תבונה )בינה תתאה(, ו״סיני״ הוא<br />
ההמשכה מבינה כנ״ל, ולמע׳ יותר בבחי׳ הכתר אביי שייך לבחי׳ עתיק )פנימיות הכתר( ו״עוקר הרים״<br />
מגיע בכתר כנ״ל. ועצ״ע.<br />
24. והנה יעויין בסה״מ מלוקט ח״ה )עמ׳ 63( מיוסד על המובא בב״ב דף כב, ״אדמגרמיתו גרמי<br />
בי׳ אביי תו אכלי בישרא שמינא בי׳ רבא״, שנתבאר דדרך לימודו של אביי הי׳ באופן של קב״ע וביטול,<br />
אכן דרך לימודו של רבא הי׳ באופן של תענוג )״הלכות צהובות ומרווחות – פרש״י שם(, וה״ה ב׳ דרכי<br />
לימוד כלליים בלימוד תושבע״פ עיי״ש.<br />
וצ״ע איך להתאים המבואר בגמ׳ ומאמר הנ״ל עם המבואר בפנים בדרכי לימודם של אביי ורבא.<br />
דלכאורה מסתבר יותר דבחי׳ ״עוקר הרים״ נוטה ללימוד מתוך תענוג )״הלכות צהובות ומרווחות״<br />
– וראה לקו״ש חי״ב עמ׳ 123 ובהערות שם(, ובחי׳ ״סיני״ נוטה ללימוד מתוך קב״ע. וצ״ע.
36 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
פירוש הכתובים<br />
א( בסוטה דף ד, ב ״דרש רב עוירא כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא<br />
על אשה זונה שנאמר ׳כי בעד אשה זונה עד ככר לחם׳ )משלי ו, כו(, אמר רבא<br />
האי ׳בעד אשה זונה עד ככר לחם׳ ׳בעד ככר לחם עד אשה זונה׳ מיבעי׳ לי׳, אלא<br />
אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם״.<br />
ב( שם ״אמר ר״ח בר אבא אר״י כל אדם שיש לו גסות הרוח לבסוף נכשל<br />
באשת איש שנאמר ׳ואשת איש נפש יקרה תצוד׳ )משלי שם(, אמר רבא האי ׳נפש<br />
יקרה׳ ׳נפש גבוהה׳ מיבעי׳ לי׳, ועוד ׳היא תצוד׳ מיבעי׳ לי, אלא אמר רבא כל<br />
הבא על אשת איש אפי׳ למד תורה דכתיב בה ׳יקרה היא מפנינים׳ )שם ג, טו( היא<br />
תצודנו לדינה של גהינם״.<br />
והמתבאר דרבא מדייק לפרש לשון הכתובים בדיוק.<br />
פירוש המשניות והברייתות<br />
א( בשבת דף קכג, ב ״מאי התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו ]דקתני בברייתא[,<br />
אמר אביי התירו דבר שמלאכתו להיתר ולצורך גופו וחזרו והתירו דבר שמלאכתו<br />
להיתר ולצורך מקומו וחזרו והתירו כו׳ א״ל רבא מכדי התירו קתני מה לי לצורך<br />
גופו מה לי לצורך מקומו, אלא אמר רבא התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך<br />
גופו ובין לצורך מקומו כו׳״.<br />
ב( בפסחים דף נח, א ״ת״ר כסידורו בחול כך סידורו בשבת דברי ר״י, ר״ע<br />
אומר כסידורו בערב פסח, מאי קאמר, אמר אביי ה״ק כסידורו בחול בערב הפסח<br />
כך סידורו בשבת בערב הפסח דברי ר״י, ר״ע אומר כסידורו בערב הפסח שחל<br />
להיות בע״ש כך סידורו בשבת כו׳, מתקיף לה רבא מידי ר״ע כסידורו בערב הפסח<br />
שחל להיות בע״ש קתני כסידורו בערב הפסח סתמא קתני, אלא אמר רבא ה״ק<br />
כסידורו בחול דעלמא כך סידורו בשבת בערב הפסח דברי ר״י, ר״ע אומר כסידורו<br />
בערב הפסח כו׳״.<br />
ג( ביומא דף יוד, א ״ת״ר כל הלשכות שהיו במקדש לא הי׳ להם מזוזה חוץ
37<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
מלשכת פרהדרין שהי׳ בה בית דירה לכ״ג, אמר רבי יהודה והלא כו׳ אלא לשכת<br />
פרהדרין גזירה היתה כו׳ סוכת החג בחג ר״י מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה ר״י<br />
מחייב בעירוב ובמזוזה כו׳ אלא אמר אביי בשבעה דכו״ע לא פליגי דמיחייבא כי<br />
פליגי בשאר ימות השנה כו׳, א״ל רבא והא סוכת החג בחג קתני, אלא אמר רבא<br />
וכו׳״. ובתוס׳ ישנים על אתר הקשה ״מה ס״ד דאביי והא בחג קתני, אם לא נאמר<br />
דסבר אביי תני סוכת החג 25 כו׳״.<br />
ד( בכתובות דף יב, א תניא ״ . . וכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת<br />
בתולים, אהייא, אילימא ארישא כל שנהג מיבעי לי׳, אלא אסיפא כל שלא מושמש<br />
מיבעי לי׳, אמר אביי לעולם ארישא ותני כל שנהג , 25 א״ל רבא והא כל שלא נהג<br />
קתני אלא אמר רבא וכו׳״.<br />
ה( בסוטה דף ז, א תנן ״אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת״, ובגמ׳<br />
״שמעת מינה כותבין שובר, אמר אביי תני מקרעת , 25 א״ל רבא והא שוברת קתני,<br />
אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן״.<br />
ו( שם דף ח, ב תנן ״וכל הרוצה לראות בה רואה חוץ מעבדי׳ ושפחותי׳ כו׳<br />
וכל הנשים מותרות לראותה כו׳״. ובגמ׳ ״הא גופא קשיא אמרת כל הרוצה לראות<br />
בה רואה אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי והדר תני כל הנשים מותרות לראותה<br />
נשים אין אנשים לא, אמר אביי תרגמה ]לרישא דקתני כל הרוצה[ אנשים, א״ל<br />
רבא והא כל הרוצה לראות בה רואה קתני, אלא אמר רבא כל הרוצה לראות בה<br />
רואה לא שנא גברי ולא שנא נשי ונשים חייבות לראותה כו׳״.<br />
ז( שם דף יא, א תנן ״וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה א׳ כו׳ לפיכך<br />
25. להעיר דסגנון ״תני״ הוא הסבר ופירושי קא מפרש, ולא שיבוש הגירסא – כן מתבאר מדברי<br />
התוס׳ בכ״מ )ראה תוס׳ יומא דף מ, א ״הא דקאמר תני מצוה להניח אינו מגיה הברייתא אלא פירושי<br />
קא מפרש כו׳״. ב״ק דף מט, ב תוד״ה ותני זכתה ״ואין מגי׳ הברייתא אלא כלומר כו׳״(. וראה גם ׳שדי<br />
חמד׳ ח״ג מערכת ת׳ כלל י״ג שכן מתבאר עוד מדברי כמה ראשונים ואחרונים. אמנם יש להעיר מפרש״י<br />
לסנהדרין דף יו״ד, ב ד״ה והא עבור קתני ״דרך תנא טועה בגירסא לחסר תיבה ע״י שכחה אבל אין<br />
נחלף לתנא בין גירסת קידוש לגירסת עיבור״, ומשמע דס״ל ש״תני״ הוא שיבוש הגירסא, שהתנא טעה<br />
בגירסא ע״י שכחה. )ודברינו שבפנים מיוסדים על דברי הראשונים והאחרונים הנ״ל ד״תני״ הוא הסבר<br />
ולא שיבוש הגירסא(.
38 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
נתעכבו לה ישראל ז׳ ימים במדבר כו׳״, ובגמ׳ ״מי דמי התם חדא שעתא הכא<br />
שבעה יומי, אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן, א״ל רבא הא וכן לענין הטובה<br />
קתני, אלא אמר רבא הכי קתני וכן לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה<br />
מרובה ממדת פורענות״.<br />
ח( בב״ק דף מו, ב תנן ״וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה כו׳<br />
משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד״. ובגמ׳ ״אמר אביי חצי נזק אחד<br />
מארבעה בנזק ורביע נזק אחד משמונה בנזק וכו׳, אמר רבא אטו אחד מארבעה<br />
בנזק ואחד משמונה בנזק קתני, חצי נזק ורביע נזק קתני, אלא אמר רבא וכו׳״.<br />
ט( בב״ב דף ד, א תנן ״וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו, אבל בבקעה<br />
מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו״, ובגמ׳ ״הא גופא קשיא אמרת וכן<br />
בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו הא סתמא אין מחייבין אותו, אימא סיפא<br />
אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו הא סתמא מחייבין אותו<br />
השתא סתם גינה אמרת לא סתם בקעה מיבעיא, אמר אביי ה״ק וכן סתם גינה<br />
ובמקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותו, א״ל רבא אם כן מאי אבל ]בבקעה,<br />
הא מינה סליק והכי איבעי לי׳ למיתנא אבל מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין<br />
אותו – רש״י[, אלא אמר רבא הכי קתני וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי<br />
ומחייבין אותו, אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו דמי ואין מחייבין אותו״.<br />
יו״ד( בסנהדרין דף ג, א אהא דתנן לעיל ״דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות<br />
בשלשה״, מקשה בגמ׳ ״ועוד שלשה שלשה למה לי ]אי חדא קתני ל״ל למיתני<br />
תרי זימני שלשה הכי איבעי למיתני דיני ממונות שהן גזילות וחבלות בג׳ – רש״י[,<br />
אלא אמר רבא תרתי קתני משום דרבי חנינא״.<br />
י״א( בסנהדרין דף יוד, ב תנן ״עיבור החדש בשלשה״, ובגמ׳ ״חישוב לא קתני<br />
קידוש לא קתני אלא עיבור לא ליקדשא וממילא לעבר, אמר אביי תני קידוש<br />
החדש 25 כו׳, אמר רבא והא עיבור קתני, אלא אמר רבא וכו׳״.<br />
י״ב( בזבחים דף צז, א תנן ״בישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים<br />
קלים אם יש בהם בנותן טעם הרי הקלים נאכלין כחמורין שבהן ואינן טעונים
39<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
מריקה ושטיפה וכו׳״, ובגמ׳ ״מאי קאמר כו׳ אמר אביי מאי אין טעונין דקאמר<br />
קדשי קדשים אבל קדשים קלים טעונין, רבא אמר הא מני ר״ש היא דאמר קדשים<br />
קלים אין טעונין מריקה ושטיפה, בשלמא לרבא היינו דקתני או קדשי קדשים<br />
וקדשים קלים אלא לאביי תרתי למה לי, צריכי כו׳״.<br />
י״ג( בחולין דף מא, ב תנן ״אין שוחטין לגומא כל עיקר אבל עושה גומא בתוך<br />
ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן כו׳״, ובגמ׳ ״והא אמרת אין<br />
שוחטין לגומא כלל, אמר אביי רישא בגומא שבשוק, א״ל רבא והא מדקתני סיפא<br />
ובשוק לא יעשה כן מכלל דרישא לאו בשוק עסקינן, אלא אמר רבא ה״ק וכו׳״.<br />
י״ד( בבכורות דף ג, ב תנן ״כהנים ולוים פטורין מק״ו אם פטרו את של ישראל<br />
במדבר דין הוא שיפטרו את עצמן״, ובגמ׳ ״אמר אביי ה״ק כהנים ולוים פטורים<br />
בהמתם מק״ו אם הפקיעה בהמתם של לוים בהמה של ישראל במדבר דין הוא<br />
שתפקיע את של עצמן, א״ל רבא והא פטרו אינהו קתני וכו׳״.<br />
ט״ו( שם דף לא, ב תניא ״מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו ומעשר בהמה<br />
ששחטו מבליעו בעורו בחלבו ובגידו ובקרניו, מאי קאמר, אמר אביי ה״ק מעשר<br />
בהמה של יתומים מוכרין אותו בהבלעה וכו׳, אמר רבא א״כ מעשר בהמה תרי<br />
זימני למה לי , 26 אלא אמר רבא כו׳״.<br />
והמתבאר דאביי ורבא אזלי בזה לשיטתייהו בכ״מ בש״ס, דדרכו של רבא<br />
לפרש לשון המשניות והברייתות כדקתני בדיוק, אכן אביי מפרשן הגם שלפ״ז יש<br />
לדחוק בלשון המשניות והברייתות דלא כדקתני בדיוק.<br />
שיבוש הגירסא<br />
יתירה מזו מצינו, אשר כשאי אפשר לפרש לשון המשנה כדקתני בדיוק, רבא<br />
משבש הגירסא כדי לפרשה בדיוק, משא״כ אביי מפרשה הגם אם לפ״ז יש לדחוק<br />
26. ולהעיר מתוס׳ שם ד״ה א״כ מעשר בהמה כו׳ שציינו לכ״מ בש״ס דדייק כי האי גוונא, והקשו<br />
דבכמה דוכתי לא פריך כי האי גוונא, יעויי״ש מה שתירצו. ואולי י״ל – ע״פ המבואר להלן בדרכי<br />
לימודם של אביי ורבא – דתלוי בב׳ דרכי הלימוד ד״סיני״ ו״עוקר הרים״, ופליגי בהו אמוראי.
40 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
לשון המשנה דלא כדקתני בדיוק.<br />
בגיטין דף יוד, ב ״ותרי לא, והא קתני מעשה והביאו לפני ר״ג לכפר עותנאי<br />
גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר, אמר אביי תני עדו , 25 רבא אמר לעולם<br />
תרי ור״ג מיפלג פליג וחסורי מחסרא והכי קתני ור״ג מכשיר בשנים ומעשה נמי<br />
שהביאו לפני ר״ג לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר״.<br />
״יגיד עליו ריעו״<br />
והנה עוד מצינו בכ״מ דס״ל לאביי ״יגיד עליו ריעו״ )איוב ל, לג(, דהיינו שכל<br />
ברייתא הביאה רק חלק מהדין, ומסברתינו נלמד מאחת על חבירתה, אכן רבא<br />
חולק עליו ומקשה מלשון הברייתא, דאי ״יגיד עליו ריעו״ אין לשון הברייתא<br />
מדויק.<br />
א( ביבמות דף לא, ב ״אלא אמר אביי ׳יגיד עליו ריעו׳ תנא בקידושין וה״ה<br />
לגירושין תנא בגירושין וה״ה לקידושין, א״ל רבא אי ׳יגיד עליו ריעו׳ מאי זהו<br />
דקתני, אלא אמר רבא וכו׳״.<br />
ב( בב״מ דף לא, א ״אמר אביי ׳יגיד עליו ריעו׳ תנא רועה בדרך דלא הויא<br />
אבידה וה״ה לרועה בין הכרמים תנא רצה בין הכרמים דהויא אבידה וה״ה לרצה<br />
בדרך, א״ל רבא אי ׳יגיד עליו ריעו׳ ליתני קילתא וכ״ש חמירתא ליתני רצה בדרך<br />
דהויא אבידה וכ״ש רצה בין הכרמים וליתני רועה בין הכרמים דלא הויא אבידה<br />
וכ״ש רועה בדרך, אלא אמר רבא וכו׳״.<br />
ג( בב״ב דף יט, א ״אלא אמר אביי ׳יגיד עליו ריעו׳ תנא הכא סלעים וה״ה לחול<br />
תנא התם חול וה״ה לסלעים, א״ל רבא אי ׳יגיד עליו ריעו׳ ליתנינהו לכולהו בחדא<br />
וליתני חדא מנייהו באידך ולימא ׳יגיד עליו ריעו׳, אלא אמר רבא וכו׳״.<br />
ד( בע״ז דף עו, א ״אלא אמר אביי ׳יגיד עליו ריעו׳ תנא הכא ליבון וה״ה להגעלה<br />
תנא התם הגעלה וה״ה לליבון, א״ל רבא אי הכי ליתנינהו לכולהו בחדא וליתני<br />
חדא באידך אחריתי ולימא ׳יגיד עליו ריעו׳, אלא אמר רבא וכו׳״.<br />
*
41<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
וה<strong>נר</strong>אה לומר בכל זה דאביי ורבא אזלי בזה לשיטתייהו בפירוש המשניות<br />
והברייתות, דאביי מפרשן הגם שלפ״ז יש לדחוק בלשון המשניות והברייתות<br />
דלא כדקתני בדיוק, וע״כ ס״ל ׳יגיד עליו ריעו׳ הגם שלפ״ז אין לשון הברייתא<br />
מדוייק, אכן דרכו של רבא לפרש לשון המשניות והברייתות כדקתני בדיוק, וע״כ<br />
לית לי׳ ׳יגיד עליו ריעו׳ כי לפ״ז אין לשון הברייתא מדוייק כדקתני.<br />
״מתניתין קשיתי׳״<br />
גם מצינו בכ״מ סגנונו של רבא ״מתניתין קשיתי׳״ – והיינו לשיטתי׳ שמדייק<br />
לפרש לשון המשניות כדקתני בדיוק.<br />
א( בעירובין דף פח, ב ״אמר רבא מתניתין קשיתי׳, מאי איריא דתני חצר שהיא<br />
פחותה ליתני חצר שאין בה ד״א על ד״א כו׳״.<br />
ב( ביבמות דף כד, ב ״אמר רבא מתניתין קשיתי׳, מאי איריא דתני הוציאוה<br />
ליתני הוציאה כו׳״.<br />
ג( בנדרים דף ה, ב ״אמר רבא מתניתין קשיתי׳, אמאי תאני שאני אוכל לך שאני<br />
טועם לך ליתני שאני אוכל שאני טועם כו׳״.<br />
ד( בב״מ דף כו, ב ״אמר רבא מתניתין קשיתי׳, מאי איריא דתני בין הכסא<br />
לשולחני של שלחני ליתני על גבי שלחן אי נמי מצא בשולחנות כדקתני רישא<br />
כו׳״.<br />
ה( במנחות דף יא, א ״אמר רבא מתניתין קשיתי׳, מאי איריא דתני ריבה שמנה<br />
ליתני ריבה לה שמן כו׳״.<br />
ו( שם דף קג, א ״אמר רבא מתניתין קשיתי׳, מאי איריא דתני מנחה מן השעורים<br />
ליתני מן העדשים כו׳״.<br />
וה<strong>נר</strong>אה לומר בזה, דאביי ורבא אזלי בכהנ״ל לשיטתייהו בדרכי לימודם<br />
– ״סיני״ ו״עוקר הרים״. והיינו ע״פ המבואר בלקו״ש חט״ז הנ״ל בביאור יסוד
42 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
פלוגתתם דרב ושמואל בכ״מ בפירוש הכתובים, דלדעת רב פירוש התיבות בדיוק<br />
מכריע ולדעת שמואל פירוש כללות ותוכן הענין מכריע, ונתבאר דפלוגתתם יסודה<br />
בב׳ דרכי הלימוד ״סיני״ ו״עוקר הרים״ – לדעת רב בחי׳ ״סיני״ מסתבר דפירוש<br />
התיבות בדיוק מכריע, אכן לדעת שמואל בחי׳ ״עוקר הרים״ מסתבר דתוכן הענין<br />
מכריע יעויי״ש.<br />
ועד״ז יתכן לומר בביאור יסוד פלוגתתם דאביי ורבא הנ״ל. לדעת רבא בחי׳<br />
״סיני״ 27 יש לפרש ״לשון״ הכתובים, המשניות והברייתות כפשוטן וכדקתני<br />
בדיוק , 28 אכן לדעת אביי בחי׳ ״עוקר הרים״ ה״סברא״ ותוכן הענין מכריע, הגם<br />
אם לפ״ז יש לדחוק בפירוש לשון המשניות והברייתות דלא כפשוטן ודלא כדקתני<br />
בדיוק . 29<br />
27. אמנם יש להעיר מהא דאיתא בסנהדרין דף ק, ב ״א״ר זירא אמר רב כל ימי עני רעים אלו בעלי<br />
תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה, רבא אמר איפכא כו׳״. דהנה בלקו״ש חט״ז שם הערה<br />
12 )הנ״ל בפנים( מקשר ״לשיטתייהו״ דרב ושמואל בפירוש הכתובים עם דעתם וסדרם בלימוד בכלל,<br />
דרב – בחי׳ ״סיני״ – נוטה ללימוד המשנה )״וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה״(, אכן שמואל – בחי׳<br />
״עוקר הרים״ – נוטה ללימוד התלמוד יעויי״ש.<br />
ולפ״ז צ״ע מהא דס״ל לרבא ״איפכא״, דכל ימי עני רעים אלו בעלי משנה וטוב לב משתה תמיד אלו<br />
בעלי תלמוד, דלהמבואר בפנים אזיל רבא – בחי׳ ״סיני״ – בשיטת רב דפירוש התיבות בדיוק מכריע.<br />
ולאידך צ״ע בדעת רב זירא דס״ל כרב ונוטה ללימוד המשנה, דהרי להמבואר בסוף הוריות הי׳<br />
״עוקר הרים״ – חריף ומקשה )וראה לעיל הערה 11(, ואופן לימוד זה נוטה יותר ללימוד התלמוד,<br />
וכמבואר בלקו״ש חט״ז שם בשיטת שמואל. וצ״ע.<br />
28. ולהעיר דבלקו״ש חט״ז שם הערה 14 מוסיף אשר ״ככה יש לפרש בעוד כמה וכמה מימרות דרב<br />
ושמואל גם בפלוגתא ממש וגם אלו שאינם רק בפירוש הכתובים״. וראה לעיל הערה 4 שעל יסוד דברי<br />
רבינו כתבנו במ״א לבאר יסוד כו״כ פלוגתות דרב ושמואל דאזלי לשיטתייהו הנ״ל בפירוש הכתובים,<br />
פירוש המשניות ו״גם בפלוגתא ממש״. ולהמבואר לעיל בפנים, אזיל רבא לשיטתי׳ גם בפירוש הכתובים<br />
וגם בפירוש המשניות והברייתות.<br />
29. בס׳ ׳זוטו של ים׳ ]ואינו תח״י כעת[ כתב לבאר דשיטת אביי נוטה בכלל לשיטת רב, ושיטת רבא<br />
נוטה בכלל לשיטת שמואל. ולהעיר עד״ז מעירובין דף צה, א ״לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל<br />
קמיפלגי, לימא אביי כרב ורבא כשמואל״. ועד״ז בפסחים דך קטז, א ״מאי בגנות רב אמר מתחלה<br />
כו׳ ושמואל אמר עבדים היינו״. ולפי גירסא אחרת שהובא באבודרהם ״אביי אמר מתחילה כו׳ ורבא<br />
אמר עבדים היינו״ ]אכן יש עוד כמה גירסאות – וראה ׳הגדה של פסח׳ של רבינו קטע ״עבדים היינו״<br />
ובהנסמן שם. ד״ס לפסחים שם ועוד[.<br />
אמנם לפי המבואר בפנים יוצא להיפך, דאביי נוטה לשיטת שמואל ורבא נוטה לשיטת רב. ושבעים<br />
פנים לתורה.
43<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
– ד –<br />
רבא ורב נחמן<br />
כבר נתבאר לעיל בארוכה דדרך לימודו של רבא הי׳ בבחי׳ ״סיני״ ואזיל בזה<br />
לשיטתי׳ בכ״מ וכמוש״נ. ויעויין בלקו״ש חי״ג )עמ׳ 32( ובהערות )23–21( דרב<br />
נחמן הי׳ מחסידי בבל )פרש״י מגילה דף כח, ב( ודרך לימודו הי׳ בבחי׳ ״עוקר<br />
הרים״ וחריפות שהוא אופן הלימוד דתלמוד בבלי . 30<br />
״לכי תיכול עלה כורא דמילחא״<br />
וביסוד הדברים <strong>נר</strong>אה לבאר יסוד שקו״ט דרבא ורב נחמן ותוכן ומשמעות ביטוי<br />
של ר״נ בכ״מ – ״לכי תיכול עלה כורא דמילחא״.<br />
א( בשבת דף ד, א ״בעא מיני׳ רבא מר״נ היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ<br />
מהו להחזירה לאותו חצר, א״ל מותר, לחצר אחרת מהו, א״ל אסור, ומאי שנא,<br />
לכי תיכול עלה כורא דמילחא ]בבדיחותא אהדר לי׳ ]ר״נ לרבא[ כשתמדוד לי כור<br />
של מלח אומר לך טעמו של דבר, לישנא אחרינא לכשתאכל עלי׳ כור של מלח<br />
לא תוכל להשוותם זו לזו – רש״י[, התם לא איתעבידא מחשבתו הכא איתעבידא<br />
מחשבתו״.<br />
ב( בעירובין דף לו, א ״בעא מיני׳ רבא מר״נ ככר זו היום חול ולמחר קדש ואמר<br />
עירבו לי בזה מהו, א״ל עירובו עירוב, היום קדש ולמחר חול ואמר עירבו לי בזה<br />
מהו, א״ל אין עירובו עירוב, מאי שנא, א״ל לכי תיכול עלה כורא דמילחא, היום<br />
חול ולמחר קדש כו׳״.<br />
ג( בחולין דף יב, א ״בעא מיני׳ רב דימי בר יוסף מר״נ האומר לשלוחו צא<br />
ושחוט והלך ומצא שחוט מהו, א״ל חזקתו שחוט, האומר לשלוחו צא ותרום<br />
והלך ומצא תרום מאי, א״ל אין חזקתו תרום, מה נפשך כו׳, א״ל לכי תיכול עלה<br />
כורא דמילחא, לעולם וכו׳״.<br />
30. וראה לעיל פ״ב ״ארץ ישראל ובבל״ ובהערה 10 וש״נ.
44 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
ד( שם דף קיב, א ״בעא מיני׳ רב דימי מר״נ מהו לאנוחי כדא דמלחא גבי<br />
כדא דכמכא, א״ל אסור, דחלא מאי א״ל שרי, ומאי שנא, לכי תיכול עלה כורא<br />
דמילחא, מ״ט וכו׳״.<br />
ולפום ריהטא צ״ב מהו תוכן ומשמעות הביטוי ״לכי תיכול עלה כורא<br />
דמילחא״ . 31 ומדוע הובא ביטוי זה במקומות הנ״ל דוקא. גם צ״ב מהו השייכות<br />
בין ביטוי זה לרב נחמן דוקא – בעל המאמר בד׳ מקומות הנ״ל.<br />
וראיתי למי שכתב לבאר בזה 32 ע״פ המובא ב׳רשימות׳ חוברת ז בתחילתו<br />
בביאור החילוק בין בקי וחריף, דענין החריף הוא ״שמקשה, מגלה שעדיין ישנו<br />
הסתר, שעוד לא נתברר הענין, ומתרץ – מבררם. וחוזר ומקשה, שגם בירור זה<br />
עוד איננו מספיק, וחוזר ומתרץ ומברר הענין בעילוי אחר עילוי, וכיתרון האור<br />
הבא מן החושך דוקא. וזהו שגם דבר הנותן טעם לפגם – חורפי׳ מחלי׳ לשבח,<br />
כי דוקא ע״י הקשיא, מתברר הענין. וזהו מעלת החריפות״. והיינו שענין החריפות<br />
ממתקת טעם פגום לשבח, ויתרון האור הוא מן החשך דוקא.<br />
והנה ענין המלח שייך לענין החריפות, וכהל׳ בכ״מ ״תלמיד חריף וממולח״ , 33<br />
31. וראה במפרשים עמ״ס שבת דף ד, א )פרש״י הנ״ל בפנים. רש״ש( מש״כ בזה. בס׳ ׳שדה צופים׳<br />
עמ״ס שבת ציין לס׳ ׳בני ישראל – קאראלי׳, ׳פרדס יוסף׳ )בא י, ב( – ואין הספרים תח״י. וראה עוד<br />
להלן הערה 35.<br />
32. ראה מש״כ הרב א.פ.א שי׳ בקובץ ׳הערות וביאורים – אה״ת׳ גליון תתק״ח. וראה להלן הערה 35.<br />
33. ויש להעיר מהמובא בהקדמת בנו של ה׳נודע ביהודה׳ )לנובי״ת( בביאור סגנון חז״ל בקידושין<br />
דף כט, ב ״זריז וממולח״, וז״ל ״ . . וידעתי גם ידעתי שיש לומר דכוונת התנא ]עדויות פ״ב משנה ט׳[<br />
דהאב זוכה לבן בחכמה, אינו מוסב על חכמת התורה לבד כי אם שיהי׳ גם בשאר ענינים יהי׳ בכל דרכיו<br />
דעה בכל מה שיעסוק, וזה שפיר הוא מתכונות הגוף כאשר נודע לחכמי הטבע, שעמדו על הבחינה<br />
כשחלקו גוית האדם לחלקיו ע״י חכמת הכימי׳, נמצא שגוף האדם מורכב ממים ושמן וסיד ומלח ומצאו<br />
במופת שכל אדם אשר בעת חייו הי׳ יותר חריף ובעל שכל יש בו יותר מחלקי המלח. ובזה יש לפרש<br />
כוונת חז״ל במס׳ קידושין דף כ״ט ע״ב, הוא ללמוד ובנו ללמוד, ר׳ יהודה אומר אם הי׳ בנו זריז וממולח<br />
כו׳ בנו קודמו, ורבים לא ידעו לפרש מה הוא זה ממולח, עד ששלחו ידם להשיג בש״ס וכתבו ממולא<br />
במקום ממולח, ולפי דעתי הכוונה הוא שבנו ממולח דהיינו שיש לו הרבה חלקי מלח לרמז שהוא חריף<br />
ובעל הבנה, ולפ״ז גם השכל והחכמה הוא מסיבת הרכבת הגוף ומחלקיו וראוי ג״כ לומר עליו כי הוא<br />
זה קרוב להיות טבע האב לטבע הבן״.<br />
אכן ע״פ המבואר בפנים יש לפרש סגנון הגמ׳ בקידושין שם בפשטות, דהיינו ״זריז וחריף״, דענין
45<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
כי גם ענין המלח הוא למתק מאכל שאין לו טעם, וכמובן בפשטות . 34<br />
ויעויין במפרשים עמ״ס שבת שהקשו על שאלת רבא ״מאי שנא״, דהרי מזה<br />
שרבא בעצמו כבר שאל בנפרד ״לאותה חצר״ ״ולחצר אחרת מהו״, מובן שידע<br />
לחלק ביניהם, וא״כ מאי מקשה אח״כ ״מאי שנא״ שלא הבין החילוק ביניהם.<br />
ותירצו דודאי ידע רבא לחלק בין ״אותה חצר״ ו״חצר אחרת״, אלא דהוה ס״ד<br />
לחלק להיפך מסברת ר״נ ד״לאותה חצר״ אסור ו״לחצר אחרת״ מותר. ולכן לאחר<br />
שענהו ר״נ דהחילוק הוא להיפך ד״לאותה חצר״ מותר ו״לחצר אחרת״ אסור<br />
הקשה רבא ״מאי שנא״ עיי״ש. ומעתה, עד״ז י״ל בכל הני שאר מקומות הנ״ל<br />
שהקשו רבא ורב דימי ״מאי שנא״, דסגנון הגמ׳ והשקו״ט הוא כנ״ל, דמתחילה<br />
מבעי לי׳ ב׳ דברים בנפרד ואח״כ מקשה ״מאי שנא״, והיינו שכבר ידע לחלק<br />
ביניהם אלא באופן הפכי ממסקנת ר״נ, ולכן לאחר שענהו ר״נ להיפך מקשה ״מאי<br />
שנא״.<br />
ועפ״ז יתבאר שפיר תוכן ומשמעות הביטוי של ר״נ בכל הני מקומות – ״לכי<br />
תיכול עלה כורא דמילחא״, כלומר, ע״י דרך ואופן לימוד ה״חריפות״ )״כורא<br />
דמילחא״( דוקא, יוכל להבין החילוק בין ב׳ הענינים באופן הפכי מסברתו<br />
הראשונה, דזהו ענין החריפות להמתיק ולהפוך טעם פגום לשבח, ויתרון האור מן<br />
החושך ומרירו למיתקו, וע״ז רמז ר״נ לרבא ורב דימי באמרו ״לכי תיכול כו׳״ . 35<br />
*<br />
המלח שייך לענין החריפות וכמוש״נ בפנים.<br />
ואמנם, גם לפי המבואר בהקדמת בנו של הנוב״י הנ״ל בענין המלח, יש להוסיף בהשייכות בין ענין<br />
המלח לענין החריפות.<br />
34. וראה גם לקו״ש חכ״ה עמ׳ 116 ואילך. ולהעיר מהא דאיתא בברכות דף ה, א ״נאמר ברית<br />
מלח ונאמר ברית ביסורין . . מה ברית האמור במלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין<br />
ממרקין כל עוונותיו של אדם״.<br />
35. באופן אחר קצת כתב הגרא״מ הורוויץ בחי׳ עמ״ס שבת )נדפס בסוף המסכת( ״נ״ל דה״פ<br />
לכשתאכל כור מלח אז תרגיש היטב טעם החילוק. ואמר לו כן לפי שרבא הי׳ יודע שיש לחלק ביניהן.<br />
וראי׳ מדשאל ב״פ אלא שלא הי׳ מרגיש היטב טעם החילוק ולא הי׳ מתקבל אצלו כמאכל תפל בלי<br />
מלח״. ויש שכתבו לבאר עד״ז ע״פ דברי בנו של הנוב״י שהובא לעיל הערה 33.
46 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
ו<strong>נר</strong>אה לומר דרבא ור״נ אזלי לשיטתייהו בדרכי לימודם בכלל – ״סיני״ ו״עוקר<br />
הרים״.<br />
רבא ה״סיני״ הקשה )בשבת ועירובין שם( ״מאי שנא״ ולא ידע בעצמו לחלק<br />
באופן הפכי מסברתו הראשונה, בהתאם לדרך לימודו ״סיני״ ו״בקיאות״. אכן<br />
ר״נ ה״עוקר הרים״ ענהו )ועד״ז בחולין שם לרב דימי( ״לכי תיכול עלה כורא<br />
דמילחא״, דהיינו שע״י דרך ה״חריפות״ יוכל למתק הענין ולהבין החילוק באופן<br />
הפכי מסברתו הראשונה, בהתאם לדרך לימודו ״עוקר הרים״ ו״חריפות״.<br />
_____ •<br />
_____<br />
לול של תרנגולים<br />
הרב יחיאל מיכל הלוי בייטעלמאן<br />
שליח כ״ק אדמו״ר – ריטשמונד, קנדה<br />
בשבת ריש פ׳ הבונה )קב, ב( הובאו ג׳ פלוגתות בין רב ושמואל אם מסתת,<br />
העושה נקב בלול של תרנגולים ועייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה או<br />
משום מכה בפטיש ועביד שם צריכותא דאי אשמעינן קמייתא הו״א דבמציעתא<br />
)וכ״ש בתרייתא( מודה רב לשמואל, ואי אשמעינן מציעתא הו״א דבבתרייתא<br />
מודה רב לשמואל, ואי אשמעינן בתרייתא הו״א דבהנך תרתי )קמייתא ומציעתא(<br />
מודה שמואל לרב עיי״ש.<br />
ובתוד״ה אבל בהנך תרתי כתבו ״ומקמייתא ובתרייתא נמי לא הוה ידעינן<br />
מציעתא״. והיינו דקשיא להו דלפי הצריכותא שבגמ׳ לא הוה אצטריך למציעתא.<br />
ועי׳ במהרש״א שכתב ״וקאמרי דפסיקא לי׳ לתלמודא שום סברא דמקמייתא<br />
ובתרייתא לא הוה ידעינן מציעתא אי לרב אי לשמואל וק״ל״.<br />
ובחתם סופר פי׳ כוונת התוס׳ בתירוצם ״דבמציעתא כ״ע מודים דפתח העשוי
47<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
להכניס ולהוציא הוה בנין גמור, אך פליגי במילתא אחריתי אי הך אויר והוצאת<br />
ריח רע מיקרי להכניס ולהוציא, א״כ אין ענין לכאן ופשוט״.<br />
ולכאורה יל״ע מדוע אכן לא פירשו התוס׳ כוונתם, וסתמו ״ומקמייתא ובתרייתא<br />
נמי לא הוה ידעינן מציעתא״.<br />
והנה, לפי פי׳ החתם סופר בכוונת התוס׳ אולי י״ל דהתוד״ה ״אבל בהנך״<br />
בא בהמשך להתוד״ה ״לול של תרנגולים״ שלפנ״ז, דשם פירשו ״דלא חשיב לי׳<br />
שמואל בונה, או׳ ר״י משום דלא חשיב להאי פתח עשוי להכניס ולהוציא״, אשר<br />
עפ״ז מתבאר דפלוגתת רב ושמואל בעושה נקב בלול תלוי אם הך פתח עשוי<br />
להכניס ולהוציא א״ל, אבל הא מיהא דכ״ע מודו דפתח העשוי להכניס ולהוציא<br />
חשיב בנין, וא״כ בהמשך לזה מובן ד״מקמייתא ובתרייתא נמי לא ידעינן מציעתא״<br />
וכמ״ש החתם סופר.<br />
]ואולי יש להוסיף דהנה יעויין במהרש״א שם שכתב בריש דבריו ״תוס׳ בד״ה<br />
לול של כו׳ דלא חשיב להאי פתח עשוי להכניס ולהוציא עכ״ל הס״ד ואח״כ מ״ה<br />
]מתחיל הדיבור[ אבל בהנך כו׳ כצ״ל״ ע״כ לעניננו. ו<strong>נר</strong>אה שבדפוסים שלפנ״ז<br />
נדפסו ב׳ ד״ה אלו בהמשך זל״ז ממש, באותו ד״ה. ואולי י״ל עפהנ״ל דהוא משום<br />
השייכות שביניהם[.<br />
_____ •<br />
_____
48 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
גדר הדין ד״כלי טפילה לאוכלין״<br />
הרב מרדכי פרקש<br />
שליח כ״ק אדמו״ר – בעלוויו, וואשינגטון<br />
א. כתב הרמב״ם בהל׳ שבת פי״ח הכ״ח וז״ל: המוציא פחות מכשיעור אע״פ<br />
שהוציאו בכלי פטור שהכלי טפילה לו ואין כוונתו להוצאת הכלי אלא להוצאת<br />
מה שבתוכו והרי אין בו כשיעור, לפיכך אם הוציא אדם חי שאינו כפות במטה<br />
פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו וכן כל כיוצא בזה, עכ״ל.<br />
ומקורו שבת צ״ג ע״ב במשנה: המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף<br />
על הכלי שהכלי טפלה לו, את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו.<br />
ובגמ׳ שם: תנו רבנן המוציא אוכלין כשיעור אם בכלי חייב על האוכלין ופטור על<br />
הכלי )שהיא טפלה לאוכל, רש״י(. ואם היה כלי צריך לו )להשתמש בו תשמיש<br />
אחר מקום שמוציאו שם( חייב אף על הכלי.<br />
ובהשגת הראב״ד )על הרמב״ם הנ״ל( כתב א״א בירושלמי מפרש כהלין תותים<br />
שהן צריכים לכלים. עכ״ל. והוא בירושלמי פ״י ה״ה: אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק<br />
הדא דאת אמר בצריכין לכיליין כגון אילין תותיא אבל אם אינו צריכין לכיליין<br />
חייב אף על הכלי. וכן רב ניסים גאון הביא הירושלמי הנ״ל.<br />
ולכאורה מצינו בזה עוד שיטה שלישית והוא דעת רבינו חננאל, שבגמ׳ כאן<br />
״ואם היה כלי צריך לו חייב אף על הכלי״, מפרש כגון שצריך לאוכל וצריך עוד<br />
לכלי אי נמי שאין יכול להוציא את האוכל אלא בכלי כגון התותין בא״י וכיוצא<br />
בהן. הרי מפורש בדברי הר״ח שאוכלים הצריכים לכלי לא אמרינן הכלי טפלה
49<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
לו .<br />
וצ״ב: א( בסברת פלוגתתם דלהרמב״ם הפטור דטפל הוא הן בצריך לכלי והן<br />
באינו צריך לכלי, ולהראב״ד פטורא דטפל הוא דוקא בצריך לכלי, ולהר״י בדיוק<br />
להיפך כשצריך לכלי אדרבה זה מחייבו. ב( בחידושי חתם סופר לשבת שם הקשה<br />
על שי׳ הראב״ד אם באוכלין הפטור הוא רק בצריך להכלי, א״כ חי במטה נמי<br />
צ״ל דמיירי בחולה וכפות שהוא צריך למטה, וזה הרי א״א לומר לפי סוגייתינו<br />
דמודה ר׳ נתן בכפות דאין נושא את עצמו. אלא ע״כ מדחי במטה מדובר בבריא<br />
ואינו כפות ואפי׳ הכא אמרינן מטה טפילה. ה״ה נמי ברישא אפי׳ בשארי אוכלין<br />
דאינם צריכים לכלי נאמר דכלי טפלה לו וכהרמב״ם. )ולהירושלמי צ״ל דלא ס״ל<br />
דמודה ר״נ בכפות(. ג( ברמב״ם כתב בסיבת הפטור ב׳ דברים ״שהכלי טפילה לו״<br />
״ואין כוונתו להוצאת הכלי וכו׳״. ולכאו׳ צ״ב ממ״נ, אם הוא מטעם שהכלי טפל<br />
למה לי הטעם דאין כוונתו, ולאידך אם הוא מטעם אין כוונתו ל״ל הטעם שהכלי<br />
טפל. ד( בדין דהוציא אדם חי כותב הלשון ״לפיכך אם הוציא וכו׳״ היינו שהפטור<br />
דמטה טפל לגבי חי הוא תוצאה מדינא דכלי טפל לאוכלין, וצ״ב בזה.<br />
ב. והנה בעירובין צ״ח ע״ב אומרת המשנה רבי יהודה אומר נותן אדם חבית<br />
לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום, אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי<br />
בעליה )אינן יכולים להרחיקה מתחום שביתת בעלים הכל לפי מה שעירבו<br />
הבעלים, רש״י(. ובגמ׳ צ״ז ע״ב הקשה ולית ליה לרבי יהודה הא דתנן הבהמה<br />
והכלים כרגלי הבעלים. ובהמשך מתרצת הגמ׳ אלא אמר רבא הכא בחבית שקנתה<br />
שביתה ומים שלא קנו שביתה עסקינן )שנתמלאו היום ממעין הנובע או מן הנהר<br />
דתניא )לעיל מ״ו ע״א( נהרות המושכין ומעינות הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם,<br />
. וכ״ה לכאו׳ גם דעת הרשב״א בביצה ל״ט ע״א בדינא דהמוציא שלהבת פטור. הקשה בגמ׳ והא<br />
תניא המוציא שלהבת כל שהוא חייב . . אביי אמר כגון דשייפיה מנא במשחא ואתלי בי׳ נורא. ותיפוק<br />
ליה משום מנא, מתרצת הגמ׳ בחספא. ובתוס׳ ד״ה ותיפוק ליה הקשה ולבטיל מנא אגב שלהבת דהכי<br />
אמר בשבת פרק המצניע פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי דהוי הכלי בטל אגב האוכלין.<br />
ובחידושי הרשב״א מתרץ, דהכא שאני דכיון שא״א להוציא השלהבת בפני עצמה דצריך לכלי הוא<br />
עכ״ל. משמע דלהרשב״א פטורא דאוכלין בכלי הוא דוקא באינו צריך לכלי וכדעת הר״ח.<br />
וראה לקמן הערה 3.
50 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
רש״י(. דבטלה חבית לגבי מים כדתנן המוציא החי פטור אף על הכלי מפני שהכלי<br />
טפל לו.<br />
וברש״י ד״ה דבטלה חבית לגבייהו כתב ״מפני שהיא טפילה להן ורבנן פליגי<br />
למימר דלא תהלך זו דלא בטלה לגבייהו״. ובחידושי הריטב״א הביא קושית<br />
הראב״ד שהקשה דהא בהדיא תנן התם המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי<br />
פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו, את החי כמטה פטור אף על המטה, ולא<br />
אשכחן לרבנן דפליגי בהא התם. ותירץ דכי אמרינן דבטל כלי לגבי אוכלין ואפילו<br />
כשהם פחות מכשיעור כגון שהאוכלין דבר חשוב מן הכלי, כי החי כמו כן חשוב<br />
מן המטה, אבל חבית שחשובה יותר מן המים אמרו רבנן דלא בטילה לגבי מים.<br />
אבל הריטב״א כתב עליו: אין זה מחוור, דאם איתא התם הוה להו לפרושי<br />
ולאפלוגי במלתא, דהא ודאי כיון דקתני התם סתם המוציא אוכלין פחות מכשיעור<br />
בכולהו אוכלין קאמר. ול״נ, דרבנן סברי דנהי מדינא דאורייתא בטל כלי לגבי<br />
אוכל, שלא חייב הכתוב בהוצאת שבת אלא על דבר שעיקר הכוונה בהוצאתו,<br />
אבל לענין תחומין בכלים נמי גזרו רבנן, דהתם נמי פטור אבל אסור הוא.<br />
וצ״ב: א( מהו סברת פלוגתתם דלהראב״ד בכדי שיהי׳ טפל בעינן אוכלין<br />
חשובים יותר מהכלי ולהריטב״א דינא דטפל הוא גם באינם חשובים מהכלי.<br />
ב( איך יתרץ הראב״ד מה שהקשה עליו הריטב״א דבמשנה בשבת כתוב בסתם<br />
המוציא אוכלין פחות מכשיעור ולא נזכר שצריך שיהי׳ חשוב מהכלי.<br />
ג. ולבאר זה ילה״ק הביאור בגדר הפטור דכלי טפלה לו:<br />
בלקו״ש חי״ט שופטים ד׳ )עמ׳ 193( כותב כ״ק אדמו״ר וזלה״ק: דערפאר<br />
געפינט מען אויך בדיני התורה, אז מ׳רעכנט זיך מיט דער כוונה פון א זאך און<br />
ניט מיט זיין גשם וחומר – לדוגמא ביים דין פון ״המוציא אוכלין פחות מכשיעור<br />
בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו״. ד.ה. כאטש אז דער גשם הכלי האט<br />
א שיעור הוצאה )און אויב מ׳וואלט עס ארויסטראגן פאר זיך וואלט מען געווען<br />
חייב אויף דער הוצאה( – וויבאלד אבער אז די כוונה פון זיין ארויסטראגן די כלי<br />
איך צוליב די אוכלין, ווערט די גשמיות׳דיקע מציאות פון דער כלי בטל וטפל
51<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
צו דער כוונה, צו די אוכלין, אזוי אז די כלי ווערט א ״טייל״ פון די אוכלין, און<br />
וויבאלד די אוכלין זיינען פחות מכשיעור, איז אויך די כלי פחות מכשיעור כאטש<br />
מצד איר גשמיות׳דיקע מציאות האט זי דעם שיעור(. עכ״ל.<br />
יוצא שהגדר דטפלה הוא שמצד הכוונה בהאוכלין מתבטל מציאותו של הכלי<br />
להכוונה האמורה כך שנהיית היא חלק מהאוכלין .<br />
אלא דעדיין יש לחקור בזה האם הביטול דהכלי לגבי אוכלין הוא דין במעשה<br />
ההוצאה שבנוגע למעשה ההוצאה הוי הכלי בטילה לגבי האוכלין שבתוכה. או<br />
שהוא דין בהכלי מצ״ע, שמצד דיני הוצאה אמרינן שמציאות הכלי בטלה וטפלה<br />
להאוכלין.<br />
וביתר ביאור: הנה מבואר כנ״ל בלשון הרמב״ם דהדין כאן הוא – גם – משום<br />
״שאין כוונתו להוצאת הכלי״ ובלשון השיחה ״וויבאלד אבער אז די כוונה פון<br />
זיין ארויסטראגן די כלי איז צוליב די אוכלין״, א״כ י״ל בזה ב׳ אופנים: א( הכלל<br />
בהלכות שבת הוא דמלאכת מחשבת אסרה תורה, א״כ י״ל שהעדר המחשבה<br />
והכוונה בהכלי הוא כמו העדר המחשבה בכל הלכות שבת דעי״ז אין זה מלאכת<br />
מחשבת, כמובן שהחסרון דמלאכת מחשבת אין המלאכה )מצד עצמה( מלאכה,<br />
וכאן גדר הדין הוא דאין הכלי מלאכת מחשבת לגבי האוכלין, הכלי טפל לגבי<br />
האוכלין, אבל ביסודה הרי זה אותו הגדר והדין דחסרון כוונה כבכל הלכות שבת.<br />
וזהו הפירוש שבנוגע למעשה ההוצאה הכלי בטילה וטפילה להאוכלים שבתוכה.<br />
באו״א י״ל: ב( דכאן אין החסרון מצד מלאכת מחשבת דבנוגע למעשה ההוצאה<br />
וכוונת ההוצאה הכלי בטל להאוכלין. כ״א שהוא דין בהכלי מצ״ע. היינו דהעדר<br />
הכוונה הוא רק )חלק מ( סיבת הדין, דבטל משום שאין לו כוונה, אבל מטעם זה<br />
. וראה לקו״ש חי״ז צו א׳ עמ׳ 48 הערה 46 שכתב וזלה״ק: דוגמא להפיכת ״כמות״ ל״איכות״<br />
בהלכה – עשרה מישראל לגבי פחות מעשרה, ועוד רבים – גם י״ל המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי<br />
פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו – היינו שאף שגשם הכלי יש לו שיעור וכמות להתחייב עלי׳, הנה<br />
כאשר מוציא הכלי בשביל האוכלין ״כוונת״ הכלי – זה שהוא בשביל האוכלין – נעשית כל מציאותה,<br />
ומכיון שהאוכלין הן פחות מכשיעור גם הכלי הוא – פחות מכשיעור. עכ״ל.<br />
וראה ג״כ לקו״ש חכ״ד עמ׳ 181.
52 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
גוף הכלי בטילה להאוכל, וממילא פטור לא מטעם חסרון הכוונה אלא מטעם<br />
דגוף הכלי בטל במציאות.<br />
ד. וי״ל דבהא פליגי הרמב״ם והראב״ד: להרמב״ם הפי׳ טפל לאוכלין הוא כיון<br />
שאין לו בזה כוונה חסר הוא בדין הוצאה מצד מלאכת מחשבת, ומדוייק בלשונו<br />
שכתב ב׳ פרטים א( שהכלי טפילה לו ב( אין כוונתו להוצאת הכלי וכו׳, דביטול<br />
הכלי הוא דין רק מצד כוונתו וביסודו הוא דינא דמלאכת מחשבת, ולכן ג״כ סובר<br />
הרמב״ם שדין זה דטפל הוא גם באוכל שאינו צריך לכלי, כיון שבכלי אין מלאכת<br />
מחשבת אז בכל אופן של המוציא אוכלין בכלי שייך בזה גדר הפטור דטפל. וכ״כ<br />
בפירוש בפסקי רי״ד בגמ׳ כאן ״כיון שהכלי טפילה לו ועיקר מחשבתו היתה על<br />
האוכלין ולא חישב על הכלי הויא לי׳ הוצאת הכלי כמתעסק ואנן בעינן מלאכת<br />
מחשבת״.<br />
אבל הראב״ד פליג משום דסב״ל דטפל לאוכלין אינו מדינא דמלאכת מחשבת<br />
אלא שבנוגע לדיני שבת אמרינן דהכלי בטל במציאות להאוכל ולכן מדיני שבת<br />
נהי׳ הוא חלק מהאוכלין, לכן סובר שדין זה הוא רק בהאוכלים הצריכים לכלי.<br />
והביאור בזה י״ל: מתי יכולים לומר הגדר ״ביטול״ הוא רק באופן שיש לי ב׳<br />
דברים ובאחד יש לי כוונה עיקרית ובשני יש לי רק קצת כוונה אז אפ״ל שהמקצת<br />
מתבטל לגבי הרוב ועד כדי כך שנהי׳ הוא חלק מהרוב. אבל באופן שבדבר אחד<br />
יש לי כל הכוונה ובשני אין לי שום כוונה אז במה אחד יבטל את השני אם אין<br />
לו בכלל קשר אתו שיבטלהו, והוא מלכתחילה מציאות לעצמה. לכן באוכלים<br />
הצריכים לכלי אז י״ל כיון שעיקר כוונתי הוא בהאוכלין ויש לי גם קצת כוונה<br />
בכלי כי האוכל צריך לכלי לכן הצורך קצת מתבטל בצורך העיקר ונהי׳ כחלק<br />
ממנו כך שהפטור בהוצאתו הוא מטעם דגוף הכלי בטל במציאות. אבל באוכלים<br />
שאינם צריכים לכלי במה יש בכח האוכל לבטלו אם הוא בכלל לא משתייך אליו<br />
ואז הכלי נשאר במציאותו ויש בו שיעור הוצאה להתחייב עליו.<br />
ובשיטת הר״ח י״ל דס״ל שהפטור דטפל הוא רק מדין הכללי דמלאכת מחשבת<br />
אסרה תורה, והיינו שאין זה הדין דמצד מלאכת מחשבת הכלי בטל לאוכלין )שאז<br />
החסרון בכוונה הוא בנוגע למעשה ההוצאה וכנ״ל בשי׳ הרמב״ם( רק הוא הדין
53<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
הכללי דמלאכת מחשבת וכיון שאין כוונתו בהכלי כלל לכן הוא פטור, וממילא<br />
מובן אם הוא כאילין תותיא בא״י שאז הרי כוונתו בהכלי ג״כ בשביל הוצאה זו,<br />
הדין דחייב גם על הכלי.<br />
ובסגנון אחר קצת י״ל בשי׳ הרמב״ם והראב״ד, ע״פ הידוע דבכל מלאכה יש<br />
כמו שהיא מצד הפעולה וכמו שהיא מצד הנפעל. בהמוציא אוכלין בכלי כוונת<br />
המלאכה בהאוכלין הוא מצד ולצורך הנפעל שרוצה אוכלין אלו במקום אחר,<br />
ואילו כוונת המלאכה בהכלי הוא רק לצורך וביחס לגוף פעולת ההוצאה. לפי״ז<br />
י״ל דהרמב״ם ס״ל שבדין מלאכת מחשבת הכוונה של הכלי בטל לגבי האוכלין כי<br />
פעולת הוצאת הכלי הוא בשביל הנפעל דהאוכלין, ולכן אין הוצאת הכלי נחשבת<br />
למלאכת מחשבת לגבי האוכלין. אבל הראב״ד ס״ל כיון שיש לו כוונה בהכלי<br />
עכ״פ בפעולת ההוצאה, לא שייך לומר שאי״ז מלאכת מחשבת, לכן צ״ל שסיבת<br />
הפטור דטפל הוא דבדיני שבת הכלי בטל במציאות לגבי האוכל.<br />
ה. ובדינא דהמוציא חי במטה שפטור אף על המטה מפני שהמטה טפלה לו<br />
י״ל ג״כ כב׳ אופנים הנ״ל אם הוא מדינא דמלאכת מחשבת או שבטל במציאות<br />
לגבי החי.<br />
הרמב״ם יסבור דהפטור הוא כי אדם חי במטה אין לו כוונה מיותרת במטה,<br />
וצריך לו רק כיון שמסייעת לו בהוצאה אבל אין לו כוונה מיוחדת בזה ולכן טפל<br />
הוא לחי כיון שאינו מלאכת מחשבת במעשה הוצאה זו. ומדוייק לפי״ז לשונו<br />
שכתב בהמשך למש״כ באוכלין דטפל משום ש״אין כוונתו להוצאת הכלי״,<br />
ובהמשך לזה כותב ״לפיכך אם הוציא אדם חי שאינו כפות פטור אף על המטה<br />
שהמטה טפלה לו״ שמדגיש בזה שפטורא דטפל במטה לגבי חי הוא כתוצאה<br />
מסיבת וטעם הפטור דטפל באוכלין ״לפיכך וכו׳״.<br />
אבל הראב״ד יסבור דגם במטה לגבי חי הגדר הוא שמתבטל ונהי׳ חלק מהחי<br />
ולכן מקבל גם הוא חלות דין של חי נושא את עצמו, ויסוד לזה י״ל דהנה בגמ׳<br />
שבת צ״ד ע״ב איתא ההוא שכבא דהוה בדרוקא שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקי<br />
לכרמלית. וברש״י כתב שהיה מוטל בבזיון או בדליקה או בחמה ואי משום טלטול<br />
מניח עליו ככר או תינוק. ונחלקו הראשונים בזה אי בעינן ככר או תינוק או לא
54 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
בעינן כלל שלא יהא מוסיף בהוצאתו וכו׳ עיי״ש בארוכה.<br />
ובחידושי הרמב״ן הביא דעת רב יצחק בר אבא מרי ז״ל שהטלטול ע״י ככר<br />
הי׳ ולא ע״י תינוק, שא״כ אפי׳ לרה״ר ליכא בהוצאת התינוק אלא איסורא<br />
דרבנן בעלמא כדאמרן, וכיון דלרה״ר ליכא בהוציא התינוק אלא איסורא,<br />
לכרמלית מותר לכתחילה ואפי׳ בלא כבוד הבריות וכיון שהתינוק מותר<br />
להוציאו לכרמלית, המת נמי עם התינוק מותר כדחזינן בפרק במה אשה )ס״ב<br />
ע״א( דכובלת וצלוחית של פלייטון מותר לכתחילה, דכיון שהבושם מותר<br />
הכלי נמי שמוציאין אגב הבושם מותר.<br />
אבל הרמב״ן כותב: ואינו נכון כלל, דהתם עיקר ההוצאה לבושם וצלוחית<br />
עמה הואיל ויש בה בושם כתכשיט, דומיא דחי במטה שפטור כיון שצריכה<br />
לו וטפלה לו, דהא תלמוד אפי׳ לר׳ יהודה דאמר מלאכה שאי״צ לגופה חייב<br />
עליה התם מותר, אבל הכא עיקר הוצאה בשביל המת שאין התינוק צריך למת<br />
ולא מסייעו בהוצאתו, משא״כ במטה שנעשית טפילה לו למי שמוטל בה<br />
מפני שמסייעת בהוצאת והיא צריכה לו. עכ״ל.<br />
והנה בכובלת וצלוחית של פלייטון וודאי הבושם צריך לכלי הוא )עד כדי<br />
כך שהגמ׳ דנה שם אם על הכלי בעצמו בלי בושם גם יהא פטור שטפל הוא<br />
לריח שנתעצם עמו כך שהכלי בעצמו הוא הבושם עיי״ש בגמ׳(. ואם הוא צריך<br />
לכלי בכ״ז פוטרים אותו צ״ל כנ״ל בהראב״ד שנהי׳ הוא חלק מהכלי ״נעשית<br />
כתכשיט״ ולא כיון שאין לו בזה כוונה דמצד חסרון כוונה הייתי מתחייב על<br />
הכלי דהרי אני מתכוון ורוצה בו. )ולהרמב״ם גם כאן צ״ל דבמעשה ההוצאה<br />
יש בו החסרון של מלאכת מחשבת וכנ״ל(.<br />
ומזה שהרמב״ן מדמה חי במטה לצלוחית של פלייטון כנ״ל י״ל כבר<br />
דלהראב״ד פטורא דחי במטה הוא ג״כ אותו הגדר של אוכלין בכלי, שמצד
55<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
כוונתו בהחי נהי׳ המטה כחלק מהאדם החי וטפל אליו ומקבלת גם היא חלות דין<br />
של נושא א״ע.<br />
ועפי״ז י״ל דהראב״ד בעירובין לשיטתו אזיל כיון שהגדר דטפל הוא שמצד<br />
כוונתו בהאוכל נעשה הכלי מציאות אוכל לכן סובר הוא דהאוכלין צריכים להיות<br />
חשובים יותר מן הכלי דכוונתו בהאוכל ולכן חשיבות האוכל מבטל את מציאות<br />
הכלי כך שנהי׳ חלק ממנו .<br />
. בלקו״ש חי״א בשלח ג׳ מבאר החילוק בין איסור תחומין ואיסור מלאכת שבת. ושם בהערה 44 כ׳<br />
וז״ל: ״וע״פ המבואר בפנים יש לתרץ קושיית המהרש״א )כתובות ז׳ א. ד״ה מתוך וראה גם חי׳ רעק״א<br />
פסחים צג, ב. בתוד״ה ור״י( למה לא הותר איסור תחומין לצורך אוכל נפש כמו שהותרו שאר מלאכות?<br />
ותירצו אחרונים כי להיות שבכתוב )בא יב, סז( נאמר ״כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש<br />
גו׳״ – היינו שהתורה התירה מלאכה לצורך או״נ – אין ללמוד מזה תחומין שאינם בגדר מלאכה )שו״ת<br />
חת״ס או״ח סי׳ קמ״ט. שו״ת מרחשת או״ח ס״י. וראה מרדכי קידושין סי׳ תקסח(.<br />
– ולכאורה עדיין דורש ביאור במה שונה איסור תחומין מאיסור מלאכה? ועפ״י המבואר בפנים<br />
שתוכן ענין איסור תחומין שונה מאיסור מלאכה מובן״ עכ״ל.<br />
והנה בקובץ שיעורים )ביצה ל״ז ע״ב, אות עג( חוקר בהא דטפל פטור הוא משום דצורך טפל לא<br />
חשיב צורך או דבטפל גוף המעשה בטילה לגבי העיקר וכמאן דליתא דמיא, ונפקא מיני׳ גדולה משני<br />
הפירושים, דלפירוש הראשון פטורא דטפל אינו שייך אלא במלאכות שבת דבעינן מ״מ, ולא בשאר<br />
איסורין. אבל אם נאמר דבטפל גוף המעשה כמאן דליתא אפשר לדון כן גם בשאר איסורין ומביא ראי׳<br />
מהא דהגמ׳ בעירובין מדמה טפילה בתחומין לטפלה במלאכת שבת ותחומין הרי לא בעינן מלאכת<br />
מחשבת. דאיסור תחומין הוא איסור בפני עצמו )וכנ״ל בלקו״ש( צ״ל דפטורא דטפל הפי׳ דכמאן דליתא<br />
וזה שייך גם לענין תחומין.<br />
ומתאים לפי״ז מה שהבאנו בפנים מלקו״ש דהגדר טפלה הפי׳ שמתבטל מציאותו של הכלי לגבי<br />
האוכל וכאילו אינו במציאות. ועיי״ש בהמשך הקו״ש ואכ״מ.<br />
. בקושיית התוס׳ בביצה שהועתק לעיל הערה 1 מתרץ תוס׳ וי״ל דשאני הכא דליכא חשיבותא<br />
בשלהבת לבטל הכלי לגבה דלית בה ממש. עכ״ל. לכאו׳ משמע שתוס׳ קאי כדעת הראב״ד דהא דאוכלין<br />
בכלי פטור הוא דוקא כשהאוכלים חשובים יותר מן הכלי, והגדר דטפל הוא שנהי׳ בטל במציאות וכחלק<br />
מהאוכל.<br />
אבל לאחרי העיון <strong>נר</strong>אה שמתוס׳ אין ראי׳ שיסבור כדעת הראב״ד, די״ל שזה שהכלי לא מתבטל<br />
לשלהבת הוא לא בגלל חסרון בחשיבות רק כהמשך לשון התוס׳ דלית בה ממש. וזהו ע״ד דברי הגמ׳<br />
שבת ס״ב ע״ב ובצלוחית של פלייטון בלי בושם חייבת, ובגמ׳ הקשה דהא אין בושם בפחות מכשיעור<br />
בכלי דמי ולמה אינו מתבטל לגביה, מתרצת הגמ׳ שאני הכא דליתיה לממשא כלל. ועיי״ש ברש״י ד״ה<br />
שאני הכא: ״ליכא למימר נעשה כלי טפל לריח שאין בו שם ממש ואפילו פחות מכשיעור לא מקרי אבל<br />
פחות מכשיעור בדבר שיש בו ממש נעשה כלי טפל לו ופטור. וכ״ה לכאו׳ טעמא דשלהבת. ודו״ק.
56 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
והשתא י״ל דכיון דלהראב״ד הא דבעינן חשיבות בהאוכלין או מה שצריך<br />
שיהיה אוכל הצריך לכלי הוא בכדי לפעול ביטול מציאות הכלי לגבי האוכלין,<br />
א״כ די באחד מהם, או שהאוכלין צריכים לכלי או שהאוכלין חשובים יותר<br />
מהכלי, דכאו״א מהם פועל ביטול במציאות הכלי לגבי האוכלין, כיון שכל<br />
אחד מהם הוא רק תנאי לבטל מציאות הכלי ואין דין מצד עצמו, ממילא הדין<br />
דצריך תנאי וענין לפעול ביטול הכלי לאוכל ולא איכפת לי איך זה נפעל, אם<br />
ע״י שתיהם או ע״י אחד מהם .<br />
ו. ולפי זה יתורץ קושית הריטב״א על הראב״ד למה הגמ׳ בשבת לא אומרת<br />
התנאי שצ״ל חשוב יותר מהכלי, כי להראב״ד מדובר פה באוכלין הצריכים<br />
לכלי כגון אילין תותיא וזהו כבר תנאי מספיק לבטל מציאות הכלי, מצד<br />
כוונתי בהאוכל, אבל שם בעירובין לא מדובר שזה היה כאילין תותיא לכן<br />
מפרש שצ״ל יותר חשוב.<br />
ומעתה יתורץ ג״כ קושית החתם סופר דלעיל איך הראב״ד יוכל לומר<br />
במטה שמדובר בצריך לו הרי בחולה וכפות גם ר״נ מודה דאין נושא א״ע,<br />
אבל להנ״ל אתי שפיר, דחי במטה הראב״ד יסבור דמה שהמטה טפלה לגבי<br />
החי הוא מטעם דהאדם חשוב יותר מן המטה ולכן מתבטל מציאות המטה<br />
להאדם .<br />
. ראה עד״ז בלקו״ש חי״ד ואתחנן א׳ הערה 30 וז״ל: ועפ״ז )שפעולת הדעת שישאר כן לעולם<br />
היא להחשיב את פעולת הקשירה שתהי׳ נק׳ קשר אמיתי( יש מקום לומר שהיכא שישנו ענין אחר<br />
שנותן חשיבות להקשירה ג״כ חייב. גם אין בדעתו שישאר כן לעולם. כמו בקשירה של מצוה<br />
ומצותי׳ אחשבי׳ עכלה״ק ועיי״ש בהמשך ההערה בארוכה. עכ״פ רואים מזה שבדבר שאינו קשור<br />
מצד המלאכה בעצמה רק מצד דעת האדם לא צ״ל פעולת האדם שישאר כך. אפי׳ שמצד דבר אחר<br />
הוא נהי׳ כך מקבל הוא אותו הגדר.<br />
. וכ״כ במרכבת המשנה בביאור למש״כ במגיד משנה שלדעת הרמב״ם דהוא גם באינו צריך<br />
לכלי כתב המ״מ והכא משמע בפרק נוטל, מבאר המרכה״מ שיש לדקדק זה מהך דחי במטה<br />
)המובא בריש פרק נוטל( דאיירי שאינו לא כפות ולא חולה ואינו צריך למטה. ולדעת הראב״ד יש<br />
לחלק דהנך ה״ל האדם עיקר משא״כ אוכלין פחות מכשיעור לא חשיבי שיתבטל הכלי לגבן היכא<br />
שאינם צריכין לכלים. ע״כ.
57<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
אבל הריטב״א בעירובין י״ל שמפרש כסברת הרמב״ם שגדר טפל הוא מצד<br />
שאין לו כוונה בהכלי חסרון במלאכת מחשבת ובלשונו: ״שלא חייב הכתוב<br />
בהוצאת שבת אלא על דבר שעיקר הכוונה בהוצאתו״ לכן מובן שלא משנה<br />
לי אם הכלי חשוב יותר מהאוכל או להיפך. עצם הדבר שאין לי בזה כוונה<br />
מתבטל הוא לגבי הכלי מדינא דמלאכת מחשבת.<br />
_____ •<br />
_____<br />
״אור חיות וכח״<br />
הרב שלום בער פרקש<br />
שליח כ״ק אדמו״ר – איסיקא, וואשינגטון<br />
בד״ה תקעו תרס״ד, מדובר בעיקר על ענין ״אור וכח״. הגם שישנו גם ענין<br />
החיות, אבל מתמקד בעיקר על ענין האור והכח.<br />
ביאור ההבדל הממשי בין ״אור״ ו״כח״ הוא – ״כח״ יוצא ופועל מחוץ<br />
לגוף, לאידך ״אור וחיות״ פועל בגוף, ונמצא תמיד בעצמו, בכלי שלו. ביאור<br />
הדבר: ״כח״ פועל בדבר ע״י שיוצא מעצמו, כמו עד״מ יד הפועלת לכתוב<br />
על נייר, או הפועל לעשות פעולה מסויימת, שהכח נפעל בחומר שחוץ ממנו,<br />
ע״ד הלשון הידוע ״כל פועל פועל חוץ ממנו״, הגם שכח הוא כח נפשי, אבל<br />
כל עניניו מתרחשים מחוץ להכלי. לאידך אור נשאר אור בכלי, ״אני כמו<br />
שאני״ – אינו יוצא מחוץ לכלי שלו, ואם יש א׳ מבחוץ שנהנה ומשתמש<br />
בהאור, אי״ז נוגע להאור. וזהו אור וכח.
58 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
דוגמא לדברים אלו: ע״מ להניע גלגל, הנה זה נפעל ע״י כח האדם שמניע את<br />
הגלגל, דהכח יוצא מן היד ונכנס אל הגלגל, שכאשר הי׳ הכח ביד, הנה הי׳ הכח<br />
כח רוחני, וכאשר הוא מגלגל את הגלגל הנה הוא נהפך בהגלגל לא<strong>נר</strong>גי׳ גשמית<br />
המגלגלת, וכן כאשר ע״י הגלגל הזה מתגלגלים עוד גלגלים המצורפים אליו,<br />
הנה הגם שלא הי׳ ירידה, אבל אעפ״כ הכח עבר ממקום למקום מגלגל לגלגל –<br />
״מדרגא לדרגא״. וכן בנפש השכלה העוברת למדה, ומדה למחשבה. והמחשבה<br />
לדיבור, וכו׳. וכך הכח עובר מדרגה לדרגה, ומתרחק יותר ויותר מן המקור. לאידך<br />
באור השמש המאיר, הנה האור עצמו של השמש מאיר בעולם, ולא שיצא מן<br />
האור של השמש להיות האור דהעולם, אלא שנמצא מה שהוא. והרוצה להשתמש<br />
בהאור, הנה יכול לבוא להשתמש ולהנות, והאור אינו מתפעל מכך, שאינו מאיר<br />
יותר, בזכות ההשתמשות בו. וסדר השתלשלות בענין האור, הוא ע״ד אור השמש<br />
המאיר בחלל העולם, ומאיר דרך חלון להאיר בית, הנה הגם שיש כאן איזו שהוא<br />
ירידה לאור השמש, שזה לא אותו האור שהאיר ישר מן השמש, אעפ״כ אינו ירידה<br />
משמעותית, אלא ירידה מסויימת במובן מסוים שהחדר מקבל את אור השמש דרך<br />
החלון. שזהו״ע ״הארה״ ו״הארה דהארה״ – שאע״פ שכל הארות באים ממקור<br />
א׳, אעפ״כ ישנה איזו שהיא השתלשלות. דמה שמאיר בחלל העולם, זהו הארה מן<br />
השמש, ומה שמאיר בחדר מהאור שמאיר בחלל העולם, הוא הארה דהארה, וזה<br />
לא כמו הגלגלים הנ״ל שבהגלגלים, כבר יש בגלגל הראשון כח שהתנתק מן היד<br />
)מקור הכח( ]שהרי היד יכולה ללכת לנוח לאחרי סיבוב הגלגל הראשון[, והגלגל<br />
בעצמו יכול להעביר את הכח הזה הלאה, לגלגלים המחוברים אליו. לאידך החדר<br />
לא נעשה מקור לאור שמאיר בו, כיון שלא נתפס בו האור, אלא אותו אור שמאיר<br />
מהשמש בחלל העולם, מאיר גם בבית, ואותה התפשטות. וכמה ״הארות דהארות<br />
דהארות״ שיהיו, הכל הוא אותו התפשטות מאותו מקור. ]ולכך מקור האור צריך<br />
להאיר כל זמן הארה[.<br />
וכן הוא בסדר השתלשלות ברוחניות הענינים – דאצילות הוא המקור הראשון<br />
בסדר השתלשלות, והחיות שמאירה במלכות דאצי׳ מהווה ומחי׳ את עולם<br />
הבריאה, דהיינו, שהכח הזה )לברוא( שנמצא בעולם האצילות הושפע ע״י מלכות<br />
דאצילות לעולם הבריאה, שע״י זה הנה כלים דבריאה קיבלו כח לברוא כלים
59<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
דיצירה, וע״י מלכות דבריאה, התקבל )בבריאתו ע״י בריאה( כח בעולם היצירה<br />
לברוא כלים דעשי׳, וכלים דעשי׳ יש להם כח לפעול ולהשפיע בעשי׳ הגשמית<br />
)כנ״ל(. א״כ יוצא שנפעל ריחוק גדול מעולם אצילות עד עולם העשי׳. וכל זה הוא<br />
מענין השפעה בבחי׳ ״כח״, דאז הכח יורד למטה מטה, ומשתלשל מעולם לעולם.<br />
אבל מצד ענין ההשפעה בבחי׳ ״אור״, אז אע״פ שיורד אור מאוא״ס שלפה״צ,<br />
ונמשך להקו, ומהקו לעולם האצילות, ומאצילות לבריאה, ומבריאה ליצירה, וכו׳<br />
– שאז לכאורה האור מתרחק למטה מטה, שאינו מאיר האור דאיכות עולם האצי׳<br />
בעולם העשי׳, שהרי מאיר אור יותר נמוך במדריגה, ויותר מצומצם, אעפ״כ, כיון<br />
שענינו הוא ״אור״, וכאמור שבהשפעה באופן של ״אור״, הכל מתייחס להמקור<br />
הראשון, דהיינו אור הקו שמגיע מאוא״ס שלפה״צ. וא״כ הנה לא התרחק האור<br />
מן המקור, אלא הכל ענין א׳.<br />
וזהו הבדל ההמשכה מבחי׳ אורות, להמשכה מבחי׳ כלים. שהמשכה מבחי׳<br />
הכלים נקראת בשם ״כח״, ששייך תפיסה בהם. ולכך קשה לדבר בעולם האצילות<br />
מענין הכח, כיון ששם איהו וחיוהי וגרמוהי חד – שהאורות והכלים שם נמצאים<br />
ביחוד, וא״א לתפסם )אע״פ שגם שם יש את ב׳ הענינים דאור וכח(.<br />
לאידך בעולם הבריאה, ישנם את ב׳ הענינים דאור וכח בחדא מחתא. ובהקדים,<br />
הנה ידוע שבין אצילות לבריאה ישנה ״פרסה״ המבדלת ביניהם, והאור של עולם<br />
האצילות ]שבא מאור הכתר, שבא מאור הקו, שבא מאוא״ס שלפה״צ[, עובר דרך<br />
הפרסה להשפיע אור וחיות בעולם הבריאה. הנה כתוב בספרי הקבלה, שאור הקו<br />
בקע את הפרסה עם הכלים דבריאה. והפירוש בזה, שזה שהי׳ צריך לעבור דרך<br />
הפרסה, הוא האור וחיות של עולם הבריאה, שבא מעולם האצילות. ובאצילות<br />
הנה האור וחיות זה, הו״ע הכלים שבאצילות, דענין האורות שבו אינו יכול<br />
להשפיע שהרי זה חיותו, וללא חיותו ואורו, הנה לא יתקיים. יוצא לנו שישנו ענין<br />
של השפעה בבחי׳ כח, שצריך לחלק א׳ ממשנהו.<br />
ויש עוד אופן שבי״ע מקבל את חיותו, וזה ע״י הקו בעצמו, לא דרך הכלים,<br />
שזהו מה שכתוב בקבלה ש״רגלי היושר דא״ק ]פי׳, התכנון והמחשבה על כללות<br />
סדר השתלשלות ועל כל הבריאה, ובא״ק כבר נמצא כל סדר ההשתלשלות וסדר
60 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
הבריאה, באופן של מחשבה, ראש, גוף, רגל. עולם אצילות עולם האחדות נחשבים<br />
לראש דא״ק, וכל העולמות שלמטה ממנו נקראים גוף, והרגליים[ מסתיימים<br />
בעשיה״. והנה, בכלל א״ק נקרא ממוצע – הגם שלכאו׳ כל עולם הוא ממוצע,<br />
וא״כ מהו יחוסו של א״ק שנקרא בשם ממוצע?<br />
והביאור בזה: דיש הבדל גדול בין ממוצע דא״ק, לממוצע דשאר העולמות,<br />
דהן אמת אצילות הוא ממוצע בין כתר לבריאה, אבל באמת אין לו קשר לעולם<br />
היצירה. וכן בריאה, נחשב לממוצע בין יצירה לאצילות, ואין לו קשר לעשי׳.<br />
משא״כ א״ק, הוא ממוצע בין הא״ס לכללות ההשתלשלות, שזה כולל אצילות<br />
ועשי׳ בשווה – כהלשון ״קומה שלימה״, וכדי לברוא עשי׳, אז הוא הממוצע בין<br />
א״ס לעשי׳, ובורא עשי׳, ובמחשבתו כולל הכל. יוצא לנו, שישנה המשכה מאור<br />
הקו לעשי׳ ללא כל סדר ההשתלשלות מעולם לעולם שמצד א״ק נמצא בעשי׳ כמו<br />
שנמצא באצילות.<br />
היוצא לנו: שאור הקו הוא בכל מקום לפי ענינו, ונתפס ומתלבש, והאור דאצי׳<br />
אינו יכול להאיר בבי״ע, זהו מבחי׳ ה״כלים״. משא״כ זה שבכל עולם מתלבש<br />
בנשמה ״הארה״, וברוח ״הארה דהארה״, ובנפש ״הארה דהארה דהארה״, הנה<br />
כ״ז בא מענין האורות.<br />
וכן מצינו בקו גופא שני הפכים, שמצד א׳ עושה מדידה וגבול להכלים ולאורות,<br />
עד כאן תבוא ועד כאן תאיר, ולאידך מקשר ומיחד אותם, שכולם יהיו בטלים<br />
וכלולים זה בזה. שהגם שהם לכאו׳ תנועות הפכיות, הנה הטעם שיכולים להיות<br />
בחדא מחתא הוא כיון שהקו בא ע״י צמצום, לא שהוא נברא מהצמצום, אלא<br />
שהוא עבר את הצמצום, לכן יש בו את הענין של מדידה והגבלה. ולאידך, כיון<br />
שהוא דבוק במקורו, לכך יש בו את ענין מקורו, שכולל הכל. ובחדא מחתא יש בו<br />
את ענין האור וענין הכח.<br />
וכן מצינו בהתהוות, דמצד א׳ יש את ענין הכח, שנברא מרגיש את עצמו<br />
כמציאות וכישות, ולאידך מצד ענין האור הנה הנברא מרגיש את הדביקות שבו<br />
שכל נברא דבוק בהוי׳.
61<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
להבנת ענין אור וכח ביתר שאת, נמשיל את ענין חומר וצורה. דהנה ישנם<br />
ב׳ ענינים ענין החומר וענין הצורה, למשל אדם שהי׳ חי במדבר לבדו כל ימיו,<br />
אף פעם בחייו לא ראה שולחן, א״כ, כשיראו לו שולחן וישאלו אותו מה זה?<br />
מיד יענה ויאמר, שזה קרש עם ארבעה רגלים. וא׳ שכן יודע מה זה שולחן הוא<br />
יענה מיד על השאלה מה זה? ״שולחן״ – ללא צורך לתאר את הדבר. דהחומר<br />
של הדבר הוא התפריט של הדבר, ידיעת החומר הוא ידיעה חיצונית, קרש עם<br />
ארבעה רגלים. לאידך הצורה של הדבר, היינו התוכן וההשתמשות של הדבר<br />
שזהו השולחן. וא״כ מצד השתמשות הנה יכול האדם לשנות את ההשתמשות<br />
באיזה אופן שרוצה. דהשתמשות בדבר אינו מוגבל לענין מסוים, דחומר הדבר,<br />
הוא החומריות שבו, דמה שיש בתפריט, בזה אפשר להשתמש, כגון דבר חומרי<br />
מיועד להשתמש בו רק לחומריות. אבל הצורה הוא התוכן הפנימי, הצורה היא<br />
בלתי מוגבלת. ועד״ז הוא מענין האור האלוקי שמצד ענין הצורה באור האלוקי,<br />
שזהו גם ענין ה״אור״, הנה אין הגבלה מסוימת דכולם מיוחדים בתכלית היחוד.<br />
ומצד החומר של כל נברא וכל נאצל, הנה כל א׳ יש לו את חומרו הפרטי.<br />
ידוע מה שנאמר הלשון בקבלה – ״אוא״ס למעלה מעלה עד אין קץ, ולמטה<br />
מטה עד אין תכלית״. ובענין המעלה ד״למטה מטה עד אין תכלית״, מבואר בדא״ח<br />
ב׳ פירושים: א. שזהו ע״ד שאומרים גבי שלמה המלך – ״החכם מכל אדם״, שהי׳<br />
מדבר ג׳ אלפים משל, דהיינו שהי׳ יכול להוריד את חכמתו בג׳ אלפים מדריגות,<br />
זה למטה מזה, שכל א׳ יכול היה להשיגו, כמו שכתוב ויחכם מכל האדם אפי׳<br />
מן הטפשים – שאפי׳ השוטים והטפשים יכלו להשיגו. וכן באוא״ס, ההפלאה<br />
הוא שיורד מטה מטה עד אין תכלית. ב. שאוא״ס אפי׳ שיורד מטה מטה עד אין<br />
תכלית, עדיין ניכר בו שהוא גילוי של אוא״ס, על אף כל ההעלמות וההסתרים.<br />
ועד״מ בחכמתו של שלמה המלך, שאפי׳ השוטה עד״מ השיג שזה חכמתו של<br />
שלמה המלך. א״כ הפי׳ הא׳ הדגש הוא על הריחוק, שיכול להתרחק עוד ועוד, עד<br />
אין תכלית, אבל להפי׳ הב׳ לאידך, כל כמה שמרוחק יותר, עדיין מקושר וקרוב<br />
לאוא״ס. שבפשטות זהו ההבדל בין אור לכח )כנ״ל(, שהאור בירידתו למטה מטה<br />
עדיין ניכר דביקותו במקורו, לאידך מצד ענין הכח, הנה מה שמאיר יותר למטה,<br />
מתרחק יותר.
62 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
מובא בחסידות, שענין האור הוא גילוי, וענין הכח הוא העלם, שזהו בכללות<br />
החילוק בין אורות לכלים, שאורות הם ענין הגילוי, והכלים ענינם העלם. כאן<br />
מביא בהמאמר, שע״י הפעולה שפועל בכח מתגלה הכח, שענין הכח הוא גילוי.<br />
וההסברה בזה, ובהקדים, ידוע המשל המובא בלקו״ת אודות חודש אלול, שהמלך<br />
בשדה, והמלך נמצא בתכלית הגילוי, וכולם רואים אותו, ויכולים לגשת אליו.<br />
א״כ יש לחקור האם גילוי המלך באמיתיותו, הוא בבואו להיכל מלכותו, או<br />
בצאתו לשדה. דלכאו׳ בחודש אלול הרי לא אומרים ״המלך״, ורק בר״ה ויוהכ״פ<br />
אומרים. והביאור בזה, דמצד ענין המלוכה, הנה ענין המלוכה מתגלה בהיותו<br />
בחדר מלכותו, עם כתר על ראשו ולבושי המלוכה על גופו. ולאידך ״גילוי המלך״,<br />
הוא בבואו לפני העם בשדה ומראה פנים שוחקות. וזהו הפי׳ בכח שענינו גילוי,<br />
דאין הפי׳ גילוי אמיתיותו וענינו, אלא הפי׳ גילוי כאן הוא הגילוי כמו שהוא<br />
מתגלה לענינים ונפרדים שחוץ ממהותו וענינו.<br />
ויובן יותר מכוחות הנפש הבאים מן הנפש, דהנפש הוא המקור לכל הכוחות,<br />
וכל הכוחות נמשכים ממנו, ומתלבשים באברים בגוף, כמו כח התנועה שיורד<br />
מן הנפש ליד להניע, הנה ביד נמצא כח המעשה והתנועה. ולאחר שפועל בכח<br />
זה הנה יוצא הכח מן היד אל הפעולה הנפעלת כגון בזריקת האבן שהכח לזרוק<br />
נמצא בהאבן הנזרקת, מן הנפש אל היד ומן היד אל האבן, איפה נתחדש יותר ענין<br />
הכלים מן הנפש אל היד או מן היד אל הכלים? ברור שבנפש שם הי׳ הכח בהעלם<br />
לגמרי ששם אין את כל ענין הכח שם מורגש רק נפש הכוחות שם הם בתכלית<br />
ההעלם. ואשר לכן כל החקירה היא באיזה שלב נעשה יותר ענין הכלים ביד או<br />
בהדבר הנזרק? כאשר הכח יוצא מן הנפש אל היד הנה רואים שיצא כח מן הנפש<br />
אל היד, אבל כאשר רואים תנועה שנעשית ע״י כח התנועה, הנה לא רואים שום<br />
נפש, שזורק אבן זו, אלא רק רואים פעולה, אבל ביד שם מרגישים א<strong>נר</strong>גי׳ נפשית,<br />
ונמצא שם בגלוי הכח הנפשי של תנועה, אבל ביד אינו פועל עדיין הכח מאומה<br />
אלא הוא רק נפש. דבזריקה שם ניכר הכח בגילוי. שהרי ביד הכח שם הוא כמו<br />
המלך בהיכל מלכותו, וא״א לא רואה אותו, אבל שם באמיתיתו וענינו הוא שם.<br />
אבל בגילוי הוא רק כאשר פועל פעולה שחוץ ממנו. וזהו כמו הגילוי של המלך<br />
שמתגלה בהיותו בשדה כנ״ל.
63<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
יוצא לנו שבכח ישנם ב׳ ענינים הפוכים מצד א׳ כח מגלה ולאידך כח מעלים<br />
כנ״ל )כמו עד״מ כאשר רב מסביר השכלה לתלמיד, הנה הגם שגם שם מתגלה<br />
גילוי שלפי״ע המשפיע, והאור הוא מעין המאור, אעפ״כ זהו נק׳ גילוי לזולת,<br />
שיכול לצאת מעצמו של הרב ולהתלבש ולהשפיע בזולת. וזהו ענין של גילוי של<br />
כח, דדיבור הוא נעוץ תחילתן בסופן, שע״י הדיבור מתגלה הרצון שבשכל(.<br />
והנה יש עוד ענין בכח, זה שכח בא בריבוי התחלקות פרטים, כמו בכח התנועה<br />
ביד, באה בריבוי התחלקות, והתחלקות זו נעשית ע״י החמש אצבעות, שכל<br />
אצבע יש לה את תפקידה הפרטי לפעול פעולה פרטית לפי״ע, והכח התנועה<br />
הכללי מתחלק לכל מיני פעולות, כמו כתיבה וציור וכדו׳. ובכל פעולה ישנם ריבוי<br />
פעולות פרטיות, פרטים מאותו מין התנועה, כגון לציור צריך תנועה אחת שהו״ע<br />
הציור, אבל אופן הציור הנה הוא בא בריבוי פעולות שונות ומשונות, דלכל דבר<br />
צריך להשתמש בתנועות המכוונות לפעולה המסוימת.<br />
בגילוי הכח ישנו פעמים שמשתמשים בפנימיות הכח, ופעמים בחיצוניותו, כגון<br />
לזרוק ולהגביה דבר קטן לא יצטרך ריבוי כח, לאידך ע״מ לזרוק דבר גדול צריך<br />
כח פנימי יותר. ופעמים בפעולה מסוימת מתלבש הכח בחלקים שונים בכמות<br />
ואיכות, פעמים כח יותר פנימי, וכן כח פחות פנימי, דכח עליון מתלבש בכח<br />
עליון, כמו בכתיבה וציור שמתלבש בו כח התנועה וכח הציור, שזהו אופן מסוים<br />
של פעולת הכח. לאידך באור, אין בו ענין התחלקות, שא״א לחלקו אור פנימי<br />
או אור חיצוני, וכן אין בו אור גדול ואור קטן, שענין האור הוא כמו שמתגלה בו<br />
המאור, שכשם שהמאור אין בו התחלקות כך באור אין בו התחלקות.<br />
והביאור בזה, זה שכח יש בו התחלקות, ואור הו״ע פשיטות, לכאו׳ צ״ל מה<br />
הכלל בזה – דהרי אם יש אור, והאור הוא מעין המאור, פי׳, שאם במאור יש<br />
התחלקות, אז גם באור יש התחלקות, שהחילוק תלוי במקור השפע, שאם מקור<br />
השפע הוא מחולק הנה גם השפע יהי׳ מחולק, וא״כ מה הפי׳ שאומר שההתחלקות<br />
הוא בהאור ובהכח, דהא החילוק הוא בהמקור ולא בהתפשטות. ובזה יש לבאר,<br />
דהתחלקות הוא היפך הפשיטות, שבפשיטות אין ציורים, משא״כ בהתחלקות יש<br />
גוונים, המשל לענין הפשטות הוא ע״ד צבע הקריסטא״ל, שפשיטותו הוא לא
64 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
שלילה לא צבע, אלא כן אפשר להיות כל הצבעים. וכן מובא עוד משל לענין<br />
הפשיטות, עד״מ זה שחוצבים מתכת ]כסף[ מן ההר, הנה בתחילה הכסף מעורב<br />
עם פסולת וסיגים, ומכניסים את הכסף לתנור להתיכו, וכשמוציאים את זה מן<br />
התנור, אזי הכסף הוא נקי ואין בו פסולת. והגם שישנם התחלקות סוגי כסף, דישנו<br />
כסף שהוא 100 אחוז, וישנו שהוא בן 90 אחוז, הנה באמת האחוזים האחרים אינם<br />
משאר מתנות ]שאינו כסף[, שהרי אחרי ההתכה יצא הפסולת. ונשאר כסף נקי,<br />
אלא זה שישנם אחוזים מסוימים שאינם כסף, הנה באמת כל גרגיר קטן בחתיכה<br />
ההיא הוא מעורב מכסף ומן המתכת האחרת, שאין הפי׳ שזה תערובת כסף עם<br />
נחושת, שהרי הוציאו את הפסולת, אלא אעפ״כ אי״ז ענינים נפרדים מעורבים<br />
אלא ענין אחד, הכל הוא כסף. ויש להביא משל מהלכות תערובת, שישנם בזה<br />
כמה סוגים, יבש ביבש – עד״מ קמח של חמץ מעורב עם קמח של מצה, שהם<br />
ב׳ ענינים נפרדים שמעורבים שבעצם הם מחולקים. וכן לח בלח – כגון יין נסך<br />
מעורב עם יין כשר, הנה הגם שזה תערובת יותר חזקה מתערובת קמחים, אבל<br />
בכ״ז ישנו את החלק הכשר, וישנו את החלק האסור, שבאמת הם נפרדים, אבל<br />
נתערבו, וא״א לאכול מהם, מחשש שמא אוכל את האיסור. לאידך הנה ישנו<br />
סוג תערובת שלישית, בשר שנתבשל בחלב, שאע״פ שמעורב בבשר חלב, והגם<br />
שהבשר כשר, וכן החלב כשר, הנה שם האיסור הוא לא שא׳ ]הכשר[ נאסר מחמת<br />
השני ]האסור[, אלא שבבישול בשר וחלב, נעשית מציאות חדשה, של איסור בשר<br />
בחלב, לא משום תערובת, אלא משום איסור בשר בחלב )איכות חדשה(.<br />
כן הוא גם הנמשל בעולם האצי׳, דשם איהו וחיוהי חד, שאין זה מעורב כלים<br />
עם אורות אלא איכות מסוימת של כלים ואורות במצב של חד. שזהו״ע הפשיטות<br />
שאין כאן חלקים מסוימים מעורבים, אלא הכל הוא ענין א׳. כמו עד״מ אור שמאיר<br />
דרך כלים מצוירים, הנה הכלי מדגיש את הצבע שבו, דאם הוא מצויר בצבע ירוק<br />
הנה הוא מדגיש את צבעו הירוק בהאור, והכל יהי׳ כפי הצבע שלו, שלא שהוא<br />
מוציא ומגלה את הירוק שבהאור, דאין האור מחולק, אלא הכלי מקבל את האור<br />
בפשיטותו, והאור בהכלי מצטייר כפי הציור של הכלי. וא״כ לאחר שהכלי פועל<br />
על האור, הנה באור עצמו נפעל הציור. והכלל בזה הוא, שאם נמשך האור לא דרך<br />
כלי מסוים, הנה האור יהי׳ מעין המאור, וישאר בפשיטותו. הגם שיהי׳ בו באמת
65<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
את האפשרות להצטייר בכל סוגי הצבעים, אעפ״כ ישאר באופן של פשיטות, ולא<br />
באופן של התחלקות.<br />
לאידך בכח, הגם שיכול לעשות ריבוי עצום של פעולות, יוצא שכבר בהכח<br />
קודם שהוא בא לפעול, הוא כבר מורכב מכל מיני חלקים, אעפ״כ יש בו צד השוה<br />
שמאחד את כל הפעולות, שהוא בחי׳ הכח. ולאחרי שהכח עובר דרך האצבעות,<br />
שכל אצבע יש לה את התפקיד שלה, הנה האצבע מחלקת את הכח. שלא שהכח<br />
מקבל ציור מסוים מצ״ע, אלא שמתחלק ע״י הכח. משא״כ האור המאיר מן<br />
המאור, הנה הוא מאיר כמו שהוא, והוא נשאר כפשיטות מקורו, שאע״פ שהוא<br />
מחמם ושורף וכו׳ )דא״כ הרי יש בו התחלקות הפעולות(, אעפ״כ כיון שהאור<br />
הוא מעין המאור, הנה בו יש את ענין המאור שזהו הפשיטות, שהוא איכות של<br />
פשיטות שנמצא סגולתו רק בהאור.<br />
וזהו ההבדל בין אור לכח, שבכח ההתחלקות באה מצד עצמו, כיון שענינו<br />
של הכח הוא התעסקות עם הזולת, ומתרחק ממקורו, ונעשה בו שינוי ע״ד כלים,<br />
משא״כ האור שהוא לא מתרחק מן המקור, ונשאר תמיד מעין מקורו, לכך מאיר<br />
באותה איכות גם במקום שבו הוא נמשך, כמו במקורו. ופעולת הכלי בהאור הוא,<br />
שהכלי מגלה את פשיטות המאור שיש בהאור, ומכוון את האור לפעול ע״י, שהכלי<br />
באמת מחולק, והאור נעשה מחולק ע״י, אבל לא מחולק באמת, כיון שהוא עדיין<br />
דבוק בהמאור.<br />
_____ •<br />
_____
66 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
בנין סוכה בבית המקדש<br />
הרב גיל קוברסקי<br />
כתוב בתורה דברים )ט״ז, כ״א( ״לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה׳<br />
אלקיך אשר תעשה״. ואיתא בילקוט שמעוני ד״א אפילו בית אפילו סוכה.<br />
כתב הפנים יפות בפרשת שופטים דכוונת הילקוט ״אפילו סוכה״, <strong>נר</strong>אה הא<br />
דקאמר אפילו סוכה היינו סוכת מצוה בחג שהכהנים אוכלים לחם הפנים<br />
ושיורי המנחות חוץ לסוכה והטעם כיון שאסור לעשות סוכה בעזרה הם<br />
פטורים מן הסוכה וצ״ל מ״ש בילקוט פ׳ ראה חג סוכות להדיוט, מנין אף<br />
לגבוה ת״ל ״חג סוכות לה׳״ היינו בלחמי תודה )שנאכלין בירושלים ולא<br />
בעזרה( כדאיתא במס׳ ביצה דף י״ט מביא אדם תודתו בחג סוכות. עכ״ל.<br />
ולכאורה שיטת הפנים יפות שסובר שיש איסור לבנות סוכה בעזרה סותר<br />
פסוק מפורש בנחמי׳ פרק ח׳ פסוק ט״ז ״ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סוכות<br />
איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב<br />
שער אפרים״, שמפרט בהדיא שעשו סוכות בחצרות האלקים. אמנם הרוקח<br />
בספרו סי׳ רי״ט הקשה על הפסוק הנ״ל ופסוק י״ז שכתוב ״וישבו בסוכות״<br />
איך ישבו בסוכות בבית אלקים הרי קי״ל דאין ישיבה בעזרה ותירץ אלא<br />
בעזרת נשים אי נמי חצרות היו בירושלים שהבאים לבית האלוקים אוכלים<br />
שם שלמים ולפי ב׳ התירוצים של הרוקח שפיר קאמר הפנים יפות )והתירוץ<br />
הראשון אזיל בשיטת תוס׳ זבחים ד׳ ל״ב, ע״ב ד״ה שחידשו והרד״ק ביחזקאל<br />
פרק מ׳ פסוק י״ז שחצר היינו עזרת נשים וכן <strong>נר</strong>אה כוונת שאר המפרשים<br />
שם(.<br />
כיון שאתא לידן הפסוקים בנחמי׳ בפרק ח׳ וההלכה של לא תטע לך אשרה<br />
כדאי להביא ביאור נפלא מבעל המנחת יצחק ח״ב סוף סימן א׳ שהקשה
67<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
שבפסוק ט״ו ״ואשר ישמיעו ויעברו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר<br />
והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות<br />
ככתוב״. ודייקו המפרשים על תיבת ״ככתוב״, והלא הוא מיותר? ותי׳ בשם ספר<br />
משמרת אלעזר שכתוב בתורה פ׳ אמור פ׳ כ״ג פסוק מ״ב–מ״ג ג׳ פעמים התיבה<br />
סוכת, ב׳ פעמים חסר )סכת( וחד פעם מלא )סוכת( והגמ׳ במס׳ סוכה ד׳ ו׳ מביא<br />
שיש מח׳ כמה דפנות ולחד מ״ד יש אם למסורת סוכה בת ג׳ דפנות כשרה )רק<br />
שאתי ההלכה למשה מסיני ואוקמה הדופן השלישי או הדופן הרביעי ]לפי השני<br />
שיטות[ שסגי בטפח(. וממילא זה כוונת הפסוק ״ככתוב״ שעשו סוכות לפי<br />
המסורה דהיינו ג׳ דפנות. ולכאורה טעמא בעי למה עשו סוכות בג׳ דפנות ולא עם<br />
ד׳, והלא כ׳ הפרמ״ג בסי׳ תרמ״ג באו״ח שסוכה של ד׳ דפנות הוי מן המבחר מדין<br />
״זה קלי ואנוהו״. אלא תי׳ המנחת יצחק שלפי שיטת הראב״ד בפרק ו׳ מהלכות<br />
עבודת כוכבים ה״י שכתב בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה<br />
עכ״ל. א״כ לפי שיטת הראב״ד מותר לבנות סוכה בעזרה כיון שהיא רק לשעתה<br />
כדי לא לעבור על האיסור ד״לא תטע לך אשרה״. א״כ כל תחבולה כדי לעשות<br />
הסוכה היותר ארעי היא עדיף כדי להרחיק יותר ויותר מריח של האיסור ד״לא<br />
תטע לך אשרה״. א״כ כדאי למהדר ולעשות סוכה בת ג׳ דפנות בעזרה ולא בת ד׳<br />
דפנות. וממילא זה הפירוש של הפסוק בנחמי׳ שכ׳ ״לעשות סוכת ככתוב״ דהיינו<br />
ג׳ דפנות. ולמה? ותי׳ הפסוק אחריו שאיפה היו הסוכות ״בחצרות בית האלקים״,<br />
ודייקו לבנות סוכות ג׳ דפנות והכל אתי שפיר.<br />
בספר רינת יצחק על נחמי׳ מפלפל בעניין מה הכוונה שעשו סוכות ״בחצרות<br />
בית האלקים״ ותי׳ שבמס׳ זבחים ד׳ נ״ו ע״א אמרינן שחצר אהל מועד כולל<br />
לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שתוכן קודש לעניין אכילת קדשי קדשים<br />
אבל לענין שאר דברים כגון לעניין טומאה ושחיטת קדשים לא קדשי וי״ל דמותר<br />
לבנות סוכה בהנך לשכות, ״ובחצרות בית האלקים״ קאי על אותן הלשכות.<br />
ויותר, שיטת התוס׳ רי״ד ביומא דף ו׳ ודף כ״ה שמותר לישב בלשכות הבנויות<br />
בחול ופתוחות לקודש וגם בלשכות הבנויות בקודש כיון שהן מוקפות במחיצות,<br />
ובפנים הלשכות אינם <strong>נר</strong>אות באוויר העזרה כנגד פתחי ההיכל. א״כ אפשר לומר<br />
שהסוכות נבנו גם בלשכות הבנויות בקודש והיינו כוונת הפסוק בחצרות בית
68 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
האלקים. וכן כ׳ בשו״ת בית יצחק חאו״ח סי׳ ה׳ אות י״ח מ״מ לפי שיטת תוס׳<br />
ביומא ד׳ כ״ה ע״א שאין ישיבה בעזרה אפילו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות<br />
בקודש והלא כתוב בנחמי׳ )ח׳, י״ז( ״וישבו בסוכות״ א״כ צריך ליישב הפסוק<br />
״ובחצרות בית האלקים״ או שמדבר על סוכות בהר הבית או כמו התירוצים של<br />
הרוקח ומוכח שהפנים יפות לא סובר שיש היתר של האיסור ד״לא תטע״ בהלשכות<br />
כמו שפירש הרינת יצחק דאל״כ מצינו היכי תמצא שכהנים יכולים לאכול קדשי<br />
קדשים בסוכה. או אפשר שהוא סובר כשיטת התוס׳ ביומא שאין ישיבה אפילו<br />
בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש ואין הסוכה נחשב כראוי לישיבה. מ״מ<br />
לא סובר כן בשו״ת בית יצחק או״ח סי׳ ה׳ שכ׳ שבתוס׳ בזבחים ד׳ ט״ז דאיסור<br />
ישיבה בעזרה מדרבנן וכיון דמדאורייתא בסוכה ראוי, יוצא ידי חובתו.<br />
ובאמת גם האור שמח בהלכות עבודת כוכבים פ״ו הלכה ט׳ תי׳ לשיטת הילקוט<br />
)אליבא דהפנים יפות שסבר שאי אפשר לעשות סוכה בעזרה( שכוונת הפסוק<br />
בנחמי׳ שעשו סוכות בחצרות בית האלקים מדבר על סוכות שנבנו על הר הבית.<br />
מ״מ הוא פירש שם שלפי שיטת הרמב״ם והראב״ד שלא סברו כהילקוט שאי<br />
אפשר לבנות סוכה בעזרה, הציווי לעשות סוכה ולא לעבור על איסור ד״לא תטע<br />
לך אשרה״ הוא, שלפי שיטת רבנן שסוכה דירת ארעי, אז כיון שסוכה ארעי<br />
ולשעתה עשוי אז שרי לעשות דפנות של עץ ואין כאן איסור לעשות סוכה בעזרה<br />
וא״כ כוונת הפסוק ״בחצרות בית האלקים״ קאי על העזרה וכוונת הפסוק שם<br />
פסוק ט״ו ״והביאו עלי זית ועלי שמן וכו׳״ קאי על הסכך.<br />
מ״מ לפי שיטת ר׳ יהודה שסובר סוכה דירת קבע הוי ולא נחשב ארעי ולשעתה,<br />
א״כ ליכא ההיתר של הראב״ד ועוד שבפסוק בנחמי׳ ״והביאו עלי זית ועלי שמן<br />
לעשות סוכת ככתוב״ אליבא דר׳ יהודה סובר שעשו דפנות הסוכות מעלי זית ועלי<br />
עץ שמן א״כ איך נפרש את הפסוק בנחמי׳ )בהנחה ״שחצרות בית האלקים״ מדבר<br />
על העזרה( אם לא קי״ל כהילקוט אליבא דהפנים יפות ויש היכי תמצא לבנות<br />
סוכה בהיתר? ותי׳ שם שתוס׳ בשבת ד׳ ס״ו ע״א ד״ה כוורת סברו )לחד תי׳( דקש<br />
אינו בכלל כלי עץ, וכן בתוס׳ שם בדף פ״ד ד״ה מפץ לענין שפי וגמי דאינו בכלל<br />
כלי עץ, א״כ עלים נמי לא נחשבו כעץ וממילא אתי שפיר הפסוקים בנחמי׳ אפילו
69<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
אליבא דר׳ יהודה שעשו הדפנות ״מעלי זית ועלי עץ שמן״ וכיון שלית להו דין עץ<br />
ליכא איסור בבנין דפנות הסוכה מהם בעזרה אפילו שנחשבו כקבוע ולא לשעתה.<br />
וזה כוונת הפסוק ״בחצרות בית האלקים״ דייק בעזרה. בין לפי שיטת ר׳ יהודה<br />
בין לפי שיטת רבנן. ו<strong>נר</strong>אה שלפי דעת האור שמח הבעי׳ ד״לא תטע לך אשרה״<br />
בסוכה בעזרה הוא דווקא משום הדפנות ולא משום הסכך שמונח על הדפנות שגם<br />
הם באו מעצים, וזה לא כמו הרבה אחרונים שסוברים שגם מטעם הסכך יש בעי׳.<br />
ואפרש לקמן. )וכדאי להדגיש שהעתקנו מסברת האור שמח לענייננו אבל הוא<br />
לעצמו סובר שיש איסור ד״לא תטע״ בכל שטח של הר הבית וע״ז כ׳ דבריו(.<br />
בספר שו״ת להורות נתן ח״ב סי׳ ל״ב הקשה וכן הקשה בשו״ת התעוררות<br />
תשובה ח״א סי׳ ס״ח על דעת הפנים יפות הלא יכול לעשות שורה של בנין אבנים<br />
ולא של עץ דבכה״ג ליכא משום האיסור דלא תטע? ותי׳ דמצד הסכך שהוי בכלל<br />
עץ יש איסור ד״לא תטע״, וזה סברא חדשה ולא כמו האור שמח. מ״מ הקשה<br />
שלפי הראב״ד בהל׳ עכו״ם והכס״מ )פ״א מבית הבחירה ה״ט( כשבונה סוכה<br />
שאינה אלא לשעה ליכא איסורא וג״כ אפשר לעשות סוכה שלא קבוע בבנין?<br />
ותי׳ שם דהמצוה משוי לי׳ קבע וא״כ איכא איסורא משום לא תטע. והראי׳ שלו<br />
מרש״י במס׳ סוכה ד׳ ל״א ד״ה מפני תקנת מריש, שכ׳ דמצווה משוי לי׳ כל שבעה<br />
כבנין קבע. וכן רש״י במס׳ ביצה ד׳ ל״ד ע״ב ד״ה כיון, דכיון דאיקרי אכילת שבת<br />
עונג קבעה שאין בה עוד שם עראי לענין מעשר אלא שם קבע. וכן בהגהות מרדכי<br />
חולין פ״א דקשר של תפילין אף שעשאו עראי מ״מ רחמנא קרי׳ קשר.<br />
וכן מצינו סברא כזו בשו״ת דובב מישרים ח״א סי׳ נ״ב בעניין קושית הגמ׳ במס׳<br />
סוכה ד׳ נ״א בענין הגזוזטראות והכתיב ״הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״? דהיינו<br />
הא מוסיף על בנין בית המקדש, שהסביר שדוקא גבי הגזוזטראות הקשה קושיא<br />
הנ״ל כיון דהיו לצורך מצוה נחשב כבנין קבע משא״כ הבימה שעשו בהקהל,<br />
הגמ׳ במס׳ סוטה ד׳ מ״א לא מפלפל בענין הוספה על בנין בית המקדש כיון דאינה<br />
מצוה ולא היו עושין רק לכבוד המלך. וכיון דאינה מצוה והי׳ רק לשעה לא חשוב<br />
בנין כיון דעומד לסתור, מש״ה לא פריך הא מוסיף אבנין ולפי הנ״ל הפנים יפות<br />
לא מחולק על הראב״ד בהל׳ עכו״ם אלא סבירא לי׳ כוותה כיון שהמצוה נעשה
70 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
לו כקבוע. ולא נחשב לשעתה.<br />
מ״מ צריכים לברר עוד דבר, כי במס׳ מדות פ״ג מ״ז חמש מלתראות של מילת<br />
היו על גביו. ופירש הר״ב מברטנורא קורות מצויירות ומכויירות של אילן שגדלים<br />
בו עפצים שקרוין מילין היו ממעל להפתח של ההיכל. ולכאורה הלא יש איסור<br />
מצד ״לא תטע לך אשרה״? ותי׳ בחידושי הגר״א זצ״ל משום הכי לא עברו על<br />
״לא תטע לך אשרה על עץ״ מפני שלא היו עומדין דרך נטיעה אלא היו שוכבין.<br />
וכן כ׳ באדרת אליהו פ׳ שופטים וראב״י אומר שאין עושין אפילו אכסדראות<br />
בעזרה שנאמר ״כל עץ אצל מזבח ה׳ אלקיך״ והקשו הראשונים הלא הי׳ לשבת<br />
של כה״ג וכן אמלתראות של מילין אבל האיסור הוא כדרך גידולן לקובען בארץ<br />
כי כל ניטוע הוא לעקור ממקומו ולנטוע אותו במקום אחר כדרך גידולו ולכן אסור<br />
גם בדרך בנין אם קבען כדרך גידולו ו<strong>נר</strong>אה כנטועין. ולפי שיטת הגר״א ילפינן א(<br />
שאין איסור ד״לא תטע לך אשרה״ אלא כשהעץ עומד דרך גדולתן ב( ועוד עץ<br />
מושכב לא נחשב דרך גדולתן. וממילא לפי הפנים יפות וההנחה של הגר״א זצ״ל<br />
דהאיסור דלא תטע אלא כשהעץ עומד דרך גדולתן. לכאורה למה אסור לעשות<br />
סוכה בעזרה והלא יכול לבנות הדפנות מאבנים והסכך אע״פ שהוא תלוש ונחשב<br />
קבע ע״י המצוה מ״מ כיון שהוא מושכב ואינו דרך גדולתן הוה לן להתיר סוכה<br />
בעזרה? וכעת מצאתי שכן הקשה בס׳ מנחת קנאות על מס׳ סוטה ד׳ מ״א ע״ב כיון<br />
דהסכך מונח ע״ג מושכב, בזה לא שייך כלל הלאו דלא תטע לך דהיינו דרך גדילתו<br />
דוקא? להקדים, כ׳ הגמ׳ בסוכה ד׳ מ״ה ע״ב א״ר ירמי׳ משום רשב״י כל המצות<br />
כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים )שמות כ״ו<br />
ט״ו(. ופירש רש״י שם ד״ה דרך גדילתן, התחתון למטה והעליון למעלה. וכ׳<br />
המאירי במס׳ סוכה ד׳ מ״א ע״ב ד״ה ר׳ יוסי, אין יוצאין בהן אלא דרך גדילתן<br />
שנאמר ״ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים״ והיה לו לסמוך עומדים<br />
לקרשים ר״ל שיהיו הקרשים עומדים שהרי על הקרשים הוא מוסב אלא שסמכה<br />
לעצי שטים כלומר שיעמדו הקרשים כדרך גדילת העצים. עכ״ל.<br />
האור החיים הקדוש בשמות שם מדייק ממה שלא אמר על זה בדרך ״ועשית את<br />
הקרשים למשכן עומדים עצי שטים״ או ״ועשית את הקרשים עצי שטים למשכן
71<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
עומדים״ שאז יהיה נשמע שההעמדה היא במצות המשכן שלא יהיו שוכבים<br />
ומאומרו עצי שטים עומדים רמז כי חוזרת תיבת עומדים גם לתכונת העצים<br />
בעצמם שיהיו כסדר העמדתם בשעת גדילתם. עכ״ל.<br />
כ׳ הטור באו״ח סי׳ תר״ל יש מדקדקין כשעושין דופן מקנים להעמידן דרך<br />
גדילתן כדאמרינן גבי לולב שאין יוצאין בו אלא דרך גדילתן, ואינו צריך כיון<br />
שדפנות כשרים מכל דבר. עכ״ל. והקשה בחידושי הגהות ס״ק ז׳ בשם המהרל״ח<br />
הא סכך לא הוי דרך גדילתן ואתי דוקא מעץ די״ל דהא דמונח לרוחב הסוכה שפיר<br />
הוי דרך גדילתו דגם לפעמים הוא גדל כך, רק כשמעמידים צד התחתון למעלה לא<br />
הוי דרך גדילתו. וכן פסק הערוך השלחן סי׳ תר״ל הלכה ז׳. וכן כ׳ בשבלי הלקט<br />
סי׳ של״ה ומצאתי בשם רבינו קלונימוס זצ״ל שהמשלשל דפנות הסוכה מענפי<br />
אילנות צריך לשלשלן דרך גדילתן דקי״ל כל המצות כולן אין יוצאין בהן אלא<br />
דרך גדילתן דכתיב ״עצי שטים עומדים״. ומסתברא דגבי דפנות לא הוי עיכובא<br />
מיהו מצוה מן המובחר הוי, עכ״ל. ולכאורה יכול לדייק דדוקא גבי דפנות לא הוי<br />
עיכובא מ״מ הסכך צריך להיות דרך גדילתן. כן <strong>נר</strong>אה לי.<br />
וכתב הב״ח שם ד״ה ומ״ש רבינו, ואין להקשות על המדקדקים הא סכך לא הוי<br />
דרך גדילתו דאיכא למימר דמה שמניחין הערבה על הסוכה הוי שפיר דרך גדילתן<br />
דגם באילן עצמו עומדין כך הענפים נטויין באילן המיסך על הארץ אלא דוקא<br />
כשמהפך התחתון למעלה לא הוה דרך גדילתן, וה״ה נמי בדפנות אם השכיבן<br />
לקנים זה על זה לארכן ועשה מהן דופן שפיר ר״ל דרך גדילתו דכמה פעמים<br />
האילן נטוי כמה והדר זקוף )ולכאורה תירוץ הראשון של הב״ח לא אזיל בשיטת<br />
רש״י פ׳ תרומה )כ״ו, ט״ו( ד״ה עצי שטים, שכ׳ שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה<br />
בקירות המשכן, ולא תעשה הכתלים בקרשים שוכבים להיות רוחב הקרשים<br />
לגובה הכתלים קרש על קרש, וכן דייק הביכורי יעקב סי׳ תרנ״א ס״ק י״ב ברש״י<br />
בחומש דגם מן הצד דהיינו מונח הוי שלא כדרך גדילתו( אי נמי שאני סכך דכיון<br />
דכל סכך שלא כדרך גדילתו וכהאי גוונא כתבו התוס׳ בריש פרק לולב הגזול גבי<br />
אגודה דלולב ד׳ ל״א ע״ב בד״ה הואיל. ולפי זה בדפנות צריך הוא להעמידן דרך<br />
גדילתו ולא להשכיבן זה על זה לאורכן לדעת המדקדקים. עכ״ל.
72 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
ולכאורה במאי פליגי השני תירוצים בהב״ח. ולכאורה יכלנו לחקור שזה הדין<br />
שבענין כל מצות דרך גדילתן האם דוקא להופכו מלמעלה למטה לא מקרי דרך<br />
גדילתו אבל דרך רוחבו מקרי דרך גדילתו או האם דרך רחבו דהיינו לצדדיו לא<br />
מקרי דרך גדילתו וכן כבר חקר בזה בשו״ת בנין שלמה ח״א סי׳ מ״ח. וכ׳ בדרכי<br />
משה או״ח סי׳ תרנ״א ס״ק ט׳ בענין הנענועים וז״ל כן הוא במהרי״ל סי׳ ז׳ שלא<br />
הפך ראש הלולב לצד מטה אלא באחורי הלולב הי׳ מוליך ומביא לצד מטה עכ״ל<br />
אבל לשאר רוחות הי׳ מהפך ראש הלולב, והעולם לא נהיגי כן אלא גם למטה<br />
מהפכים ראש הלולב וסברי להו דמאחר דהנטילה היא ביד דרך גדילתן שוב אין<br />
מקפידין על הנענועין שיהיו דרך גדילתן )ופירש המשנה ברורה בסי׳ תרנ״א ס״ק<br />
מ״ה, ר״ל הואיל שהנטילה שנטל אותם מתחילה בידו הי׳ דרך גדילתן שוב לא<br />
מקפידין על הנענועין שיהי׳ דרך גדילתן. מ״מ עי׳ בס׳ עבודת דוד על מס׳ סוכה ד׳<br />
מ״ה ע״ב שהסביר באופן אחר לולא דברי המשנה ברורה הי׳ מקום לפרש בכוונת<br />
הרמ״א דגם בשעת הנענועים מקפידין שיהיו דרך גדילתן אבל כיון שמחזיקים<br />
בידו דרך גדילתן בעת הנטילה מה שמטה לנענע לרוח אחר לא מקרי שנוטל שלא<br />
כדרך גדילתן שזו עיקר המצוה להטותו לרוחות הללו בשעת נענועים, אבל ודאי<br />
אם יהפך המינים לגמרי להחזיקם בידו שלא כדרך גדילתן ממש בשעת הנענועים<br />
לא מהני. וזה מדוייק בלשון הרמ״א שכ׳ דמקרי דרך גדילתן הואיל ומחזיק אותן<br />
בידו דרך גדילתן ור״ל דכיון שמחזיקין בידו דרך גדילתן אע״פ שמטה אותן בשעת<br />
הנענועים אין זה חסרון(. ובאמת שיש לתמוה דמאחר שמקפידין להיות אף בנענוע<br />
דרך גדילתו א״כ אף בשאר רוחות לא הי׳ להן להפך הראש לצד שמנענע נגדו<br />
אלא לעולם הי׳ ראוי להיות ראש הלולב למעלה דרך גדילתו ולהוליך ולהביאו?<br />
ואפשר לומר דלא דמי דבשאר נענועים נקרא דרך גדילתו דאינו מהפך כ״כ הלולב<br />
וגם לפעמים הלולבין נוטין כן באילן אבל לצד כלפי מטה צריך להפוך הלולב<br />
מאד ואז לא יהי׳ דרך גדילתו כנ״ל לפי דעת הגאונים וכן נהג מהרי״ל עכ״ל.<br />
וכן כ׳ בהגהות רמ״א סימן תרנ״א בס׳ ט׳, ולכאורה לפי דברי הדרכי משה <strong>נר</strong>אה<br />
שדרך צדדיו נקרא דרך גדילתן מ״מ עי׳ בקרבן נתנאל פרק שלישי דמס׳ סוכה<br />
בסי׳ לב ס״ק ע׳ ״ימצא בנענוע הלולב למטה ולארבע רוחות צריך לראות תמיד<br />
שיהא ראש הלולב למעלה ולא בקו השוה כנגד הגוף. בדרכי משה, אם מנענע נגד
73<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
מזרח מ״מ צריך להגבי׳ הלולב קצת למעלה והעולם אין מדקדקין בכך״. עכ״ל.<br />
ולכאורה לפי מה שכ׳ הקרבן נתנאל בשם הדרכי משה הוי לן למימר שדרך צדדיו<br />
לא נחשב דרך גדילתו ולכאורה הקרבן נתנאל פסק כמו קושית הדרכי משה ולא<br />
תירצו. ובאמת מהמשנה ברורה בס״ק מ״ה, משמע שסבר כמו פשטות הדבריו של<br />
הדרכי משה במסקנתו ולא כמו הבנתו של הקרבן נתנאל, שכ׳ שם אנן המדקדקין<br />
מחמירין שלא להפוך וכו׳ משום חשש שהוא שלא כדרך גדילתו ולא דמי לכל<br />
שאר הנענועים שאינו אלא מטה לצדדיו ולא מהפך ממש משא״כ בזה אם יהפך<br />
יהי׳ ראשו למטה וסופו בידו וע״כ לא יהפכנו אלא ישפיל הלולב למטה אחר<br />
העלאה ג״פ עכ״ל. ולכן סובר המשנה ברורה שדרך צדדיו נקרא דרך גדילתן. מ״מ<br />
עי׳ במשנה ברורה סי׳ תרנ״א ס״ק ט״ז שמייתי שיטת המטה משה דגם כשנוטלין<br />
ראשיהן מן הצד הוי שלא כדרך גדילתן. וכן׳ כ׳ באשל אברהם לבעל הפרמ״ג שם<br />
אות כ״ב וז״ל בצדדין נמי לאו דרך גדילתן הוא. עכ״ל.<br />
המחצית השקל שם בס״ק כ״א סבר שההסבר בהדרכי משה הוא כמו שפירש<br />
המשנה ברורה שדרך צדדיו נקרא דרך גדילתן וממילא כ׳ וז״ל ולפ״ז כשמהפך<br />
האתרוג קודם הברכה כדי שיברך עובר לעשייתן אם לא היפך שיהי׳ עוקץ של<br />
אתרוג למעלה אלא לצדדים לא מקרי היפך לדעת הדרכי משה. אבל בס׳ אליהו<br />
רבה כ׳ שגם זה מיקרי היפך וקצת משמע כדבריו מדברי המג״א ס״ק ז׳ עכ״ל<br />
וכן עי׳ בשערי ציון סי׳ תרנ״א ס״ק י״ט שכ׳ שלפי תוס׳ בסוכה ד׳ ל״א ע״ב ד״ה<br />
הואיל, שכתבו דכשאגדו שלא במינו אין זה חשיב כמוסיף משום דלא הוי כדרך<br />
גדילתן ע״ש הרי בדרך שכיבה לא מקרי דרך גדילתו עכ״ל וכן יש לדייק מנוסח<br />
ההושענות בהושענא רבה הושענה ״אז כעיני עבדים״ שכ׳ שם ״שיחים בדרך<br />
מטעתם עומסים בשועתם״. ופירושו ערבות שהוא מנהג נביאין נשאו דרך גדילתו<br />
כשהם מתפללים לה׳. ולכאורה למה בעל הנוסח כ׳ ״דרך מטעתם״ ולא ״דרך<br />
גדילתם״ שהוא נמי חרוז ועוד זה לשון הגמ׳ בסוכה מ״ה ע״ב? אלא יש לומר<br />
שהגדרה של דרך גדילתן בעינן כדרך מטעתם ולא כדרך כמה עצים שלפעמים<br />
נוטים דרך צדדים שאעפ״כ לא נקרא דרך גדילתן. מ״מ אפשר יש לדחות כיון<br />
שדרך של ערבה להשפיל ענפיו דרך למטה אז יש הו״א שגם בעקריהם למעלה<br />
והבדים למטה נמי נקרא דרך גדילתן לכן צריך בעל הנוסח לדייק ״דרך מטעתם״
74 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
כדי שלא לטעות. וכן עי׳ בס׳ רוקח סי׳ ר״כ ד״ה נטילת לולב, שכ׳ וכשנוטל הלולב<br />
יקחו שלא כדרך גדילתו כדתניא עצים שטים עומדים דרך גדילתן וכשנוטל האתרוג<br />
זנבו מן הצד או למעלה ויברך הברכה דאמרינן בפסחים ד׳ ז׳ כל הברכות מברך<br />
עליהם עובר לעשייתן ואחר שיברך יהפך הלולב והאתרוג דרך גדילתן.<br />
ולפי מה שנ״ל ראינו שיש מח׳ הפוסקים אם דרך צדדיו נחשב דרך גדילתו או<br />
לאו. ואפשר למימר שהשני תירוצים בהב״ח פליגי בנקודה זו, התי׳ הראשון סובר<br />
כשיטת הדרכי משה שדרך צדדיו נחשב כדרך גדילתו דגם באילן עצמו עומדין כך<br />
וה״ה לענין הסכך משא״כ התי׳ השני שבב״ח סובר שדרך צדדיו לא נחשב דרך<br />
גדילתו כשיטת הא״ר, מג״א, רוקח, רש״י )פר׳ תרומה(, תוס׳, קרבן נתנאל, מטה<br />
משה, והגר״א. ממילא צריך לת׳ ששאני סכך דכיון דכל סכך שלא כדרך גדילתו<br />
לא בעינן דרך גדילתו והלמדות בתי׳ הב׳ כמו הבנין שלמה ח״א סי׳ מ״ח דלא<br />
שייך דרך גדילתו אלא בדבר שדרך מצוותו הוא דרך עמידה כמו בדופן סוכה<br />
או בקרשי המשכן ע״ז בא הצווי שיהיו עומדין דרך גדילתן או בלולב ובד׳ מיניו<br />
דדרכן לתפוש כדרך שגדילין מלמעלה למטה ולכן בעינן דרך גדילתו דוקא אבל<br />
בסכך דע״כ צריך להניח דרך שכיבה, ולעולם לא משכחת בהם דרך גדילתו ממש,<br />
דהא העצים גודלין דרך עמידה והוא מניחין דרך שכיבה. והלכך לא בעינן דרך<br />
גדילתן כלל ואף אם יהפוך לעצי הסכך מלמטה למעלה ומסכך בהו נמי לית לן<br />
בה, והסוכה יהי׳ כשרה. וכעין זה כ׳ ברביד הזהב פ׳ תרומה ד״ה עצי, דעד כאן לא<br />
הוצרכה תורה דרך גדולתן אלא בד׳ מינים שנטלו בדיו כמו קרשי משכן עומדים<br />
אבל סוכה הוי קירוי מה ענין דרך גדילתן ואילו ציוה ה׳ לכסות משכן בקרשים מי<br />
שייך דרך גדילתן.<br />
ועכשיו נחזור לענייננו שהקשנו על שיטת הפנים יפות שיכול לבנות הדפנות<br />
מאבנים והסכך אע״פ שהוא תלוש, נחשב קבע ע״י המצוה מ״מ כיון שהוא מושכב<br />
ואינו דרך גדילתו לא הוה אסור מטעם ״לא תטע לך אשרה״ והוה לן להתיר בנינו<br />
בעזרה. ולפי מה שהעלנו שסכך דרך מושכב תלוי במח׳ אם הוא נחשב כדרך<br />
גדילתו וממילא יכלנו לת׳ קושיתנו וקושית המנחת קנאות ולומר שהפנים יפות<br />
סובר כשיטת הדרכי משה והתי׳ הראשון שבב״ח וסובר שדרך צדדיו נחשב כדרך
75<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
גדילתו ועדיין האיסור קיים וא״א להמציא אופן שיהי׳ מותר לבנות סוכה בעזרה,<br />
משא״כ המנחת קנאות סובר כהתי׳ השני בהב״ח והשיטות שסוברים שדרך צדדיו<br />
לא נחשב כדרך גדילתו, וממילא לפי שיטתם מותר לבנות סוכה עם דפנות של<br />
אבן )ובספר מנחת פתים על הש״ע או״ח סי׳ תרנ״א ס״ב )המחבר הוא בעל מנחות<br />
קנאות( כ׳ דדרך צדדיו מיקרי שלא כדרך גדליתן, וממילא ראינו שהמנחות קנאות<br />
אזיל לשיטתו(.<br />
בס׳ חידושי הגר״ח מהראש ישיבה דשפת אמת בסי׳ י״ז מייתי מכתב מהגאון<br />
ר׳ שאול משה זילברמן זצ״ל אב״ד וויערשוב שרצה לפרש דברי הזית רענן )מבעל<br />
המג״א( על הילקוט שמעני שכ׳ על הא שאמר בילקוט ״לא תטע לך אשרה״ אפילו<br />
סוכה פירש בהר הבית. ולכאורה למה הדגיש המג״א שהחידוש של הילקוט קאי<br />
אפילו על הר הבית, והלא אי מדברים על סוכה של מצוה והלא יש הו״א מצד<br />
שהסוכה של מצוה ארעי ורק לשעתה דהיינו ז׳ ימים שיהי׳ מותר אפילו בעזרה,<br />
והלא החידוש לאסור בנין סוכה של מצוה בעזרה סגי למה צריכים לרבות אפילו<br />
הר הבית, אלא יש לומר שאנו מדברים על סוכה של צל ולא למצוה ולא הי׳ לנו<br />
הו״א להתיר בנינו בעזרה מצד האיסור ד״לא תטע״ אלא יש הו״א להתיר על<br />
הר הבית שאפשר שהאיסור ד״לא תטע״ לא נאמר שם ולא נחשב אצל מזבח<br />
קמ״ל שגם שם אסור. וכ׳ אח״כ ואפשר יש לדחות. )ופשטות כוונת הדיחוי הוא<br />
עפמש״כ בשו״ת בית יצחק אבן העזר ח״ב סי׳ קכ״ה שיש מח׳ בספרי בין הת״ק<br />
וראב״י באיזה מקומות יש האיסור ד״לא תטע לך אשרה״, הת״ק סובר שיש איסור<br />
בכל שטח של הר הבית רק ראב״י סובר שיש איסור מדאורייתא רק בעזרה א״כ<br />
אפשר לדחות סברת הוויערשובר רב זצ״ל שהזית רענן מפרש הילקוט אליבא<br />
דהת״ק שאפילו על הר הבית יש איסור(.<br />
ולכאורה יכלנו למימר שלפי סברת הוויערשובר רב זצ״ל המג״א אזיל לשיטתו,<br />
שהוא לא יכול ללמוד הילקוט כמו שסובר הפנים יפות שאיירי בסוכה של מצוה,<br />
כיון שאיך אסר הילקוט בנין סוכה של מצוה, והלא יכלנו לבנות את הדפנות<br />
מאבנים והסכך מושכב ולא הוי דרך גדילתו וממילא ליכא איסור ד״לא תטע לך<br />
אשרה״. ואמרינן לעיל ששיטת המג״א אליבא דפירוש המחצית השקל הוא שדרך
76 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
צדדיו לא נקרא דרך גדילתו ואזיל כתי׳ השני של הב״ח וסוכה לא בעינן דרך<br />
גדילתו. ממילא הילקוט מדבר על סוכה של צל ולא של מצוה והדרך של סוכה של<br />
צל הוה דפנות של עץ, ממילא פשיטא שהיא אסורה בעזרה כיון שהיא לא למצוה<br />
ולא הווה לשעתה דהיינו ז׳ ימים. משא״כ הפנים יפות שסובר שהילקוט מדבר<br />
על סוכה של מצוה ואליבא דפירושו בא הילקוט לאסור כל אופנים של סוכה של<br />
מצוה בעזרה, אפשר למימר שהוא סובר שאפילו אם הדפנות מאבנים מ״מ הסכך<br />
דרך מושכב נחשב דרך גדילתו ועדיין יש איסור ד״לא תטע לך אשרה״.<br />
ולפי דרכנו יכולנו לת׳ כמה קושיות:<br />
א( לפי הרוקח הנ״ל שהקשה על הפסוקים בנחמי׳ ״שעשו סוכות בחצרות בית<br />
האלוקים וכו׳ וישבו בסוכות״ והלא קי״ל דאין ישיבה בעזרה? ולכאורה למה<br />
הרוקח דוקא הקשה מהדין דאין ישיבה בעזרה ולא מן הדין דאסור לעשות סוכה<br />
בחצרות בית האלקים מטעם האיסור ד״לא תטע לך אשרה״? ולפי שיטת הרוקח<br />
לשיטתו הכל אתי שפיר שכתבנו ששיטת הרוקח שדרך צדדיו לא נחשב כדרך<br />
גדילתו כהתי׳ הב׳ בהב״ח וסוכה לא בעי דרך גדילתו א״כ יש עצה לבנות סוכה<br />
עם דפנות של אבנים והסכך מושכב א״כ אינו דרך גדילתו ואין כאן איסור ד״לא<br />
תטע״ דהאיסור ד״לא תטע״ תלוי אם דרך גדולתו. א״כ הרוקח והמג״א אזלי<br />
בשיטה אחת.<br />
ב( בהגהות עקבי סופר על שו״ת התעוררות תשובה ח״א סי׳ ס״ח ס״ק ב׳ הקשה<br />
על המנחת קנאות שסובר שאופן המותר לבנות סוכה בעזרה הוא להשתמש עם<br />
דפנות מאבנים ומצד הסכך, כיון שהוא מושכב הוא לא דרך גדילתן, והלא הראב״ד<br />
בהל׳ עכו״ם פ״ו כ׳ גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואבה לשעתה<br />
היתה ולכן ליכא איסור ד״לא תטע״, ולכאורה כיון שהגזוזטראות נסרים שמונח<br />
על הזיזין והרי כיון שהם במצב שלא דרך גדילתן למה יש איסור של ״לא תטע<br />
לך אשרה״ אי לאו משום שהגזוזטראות רק לשעתה. אפילו הוי שהגזוזטראות<br />
קבועים ולא לשעתה אפילו הכי לאו דרך גדולתן הן ולא הוי לן לאסור?<br />
ולפי הדרך הנ״ל אפשר למימר שהראב״ד סובר שדרך צדדיו נקרא דרך גדילתן<br />
וא״כ לא היה לי׳ לתרץ כמו המנחת קנאות שסובר שעצים מושכבים נקרא לאו דרך
77<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
גדילתן. וצריך הראב״ד לתרץ גזוזטראות לשעתה היתה. וראי׳ לדבר עי׳ בהשגת<br />
הראב״ד הלכות לולב פ״ז הל׳ ז׳ שסובר שמותר להוסיף ב׳ לולבין וכדומה וראיתו<br />
מסוכה דף ל״ו שר׳ יהודא אמר שמותר לאגד את הלולב בסיב ובעיקרא דדיקלא.<br />
ו<strong>נר</strong>אה שאין חילוק לו שהסיב מונח דרך צדדיו אפילו הכי הוא מדמה את האגד<br />
למוסיף במינים בתוך האגד. עי׳ בחידושי רבי ראובן על מס׳ סוכה סי׳ ו׳ ס״ק ג׳<br />
והגה א׳.<br />
ג( איתא בערכין ד׳ ג׳ ע״ב הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים פשיטא<br />
אי הני לא מחייבי מאן מחייבי, כהנים אצטריכא לי׳ סד״א הואיל וכתיב בסוכות<br />
תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו ובני<br />
כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא לחייבו קמ״ל דנהי דפטרי בשעת עבודה, בלא<br />
שעת עבודה חיובי מחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים וכו׳. ועל זה כ׳ בתוס׳ ד״ה<br />
ובני עבודה, דמטעם הולכי דרכים ליכא למיפטרינהו אלא בשדות אבל לא בלשכת<br />
בית המוקד ושאר מקומות בהמ״ק, עכ״ל. ו<strong>נר</strong>אה מתוס׳ שסובר שיכול לבנות סוכה<br />
בבית המוקד שיש לו דין כעזרה בחצי הקודש ויש פטור לכהנים מהסוכה בזמן<br />
שעת עבודה )לפי הבנת הרמ״א ופשטות המג״א או״ח ס׳ תרל״ט( והלא לפי הגמ׳<br />
כאן אין איסור ד״לא תטע לך אשרה״ גבי בנין סוכה. וכן הקשה בשו״ת בית יצחק<br />
אבן העזר ח״ב סי׳ קכה. והלא יש סתירה בין סוגית הגמ׳ בערכין והילקוט לפי<br />
הבנת הפנים יפות. ולפי דרכינו מיושב הכל, ששיטת תוס׳ כאן בערכין ובסוכה ד׳<br />
ל״א ד״ה הואיל אזלי בשיטה אחת שסכך שמונח דרך צדדיו נקרא לאו דרך גדולתן<br />
א״כ יכלנו לבנות סוכה עם דפנות מאבנים ומצד הסכך כיון שהוא לאו דרך גדולתן<br />
אין כאן איסור ד״לא תטע לך אשרה״. והפטור לכהנים רק בשעת עבודה מטעם<br />
תשבו כעין תדורו. משא״כ הילקוט אזיל בשיטה שדרך צדדיו נחשב דרך גדולתו<br />
ואין כאן עצה לבנות סוכה בעזרה. ובלי פירוש התוס׳ אין קושיא על הפנים יפות<br />
מסוגיית הגמ׳ בערכין משום שיכלנו לפרש שהסוגיא בערכין מדבר בענין שהסוכה<br />
נבנה בשאר מקומות בבית המקדש כמו העזרת נשים בענין אכילת קדשים קלים<br />
או אפשר אפילו בגבולין כעבודת ביהמ״ק. ועל זה כ׳ הגמ׳ שהכהנים פטורים<br />
מהסוכה כיון שהם עוסקים בעבודה ובעינן תשבו כעין תדורו איש ואשתו.
78 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
עוד יש לפרש בדרך אחרינא ליישב הסוגיא בערכין עם הילקוט, שלכו״ע ס״ל<br />
דרך צדדיו נחשב כדרך גדולתן מ״מ הסוגיא בערכין סובר כמו המשך חכמה בפ׳<br />
תרומה )כ״ו, ט״ו( שכ׳ שדוקא בקרשים שהיו נפרקים במסעות זה מזה בעינן דרך<br />
גדולתן אבל ארון ומזבח שהיו מחוברין תמיד לא היו עצים כדרך גדילתן. לכן<br />
כתוב גבי הארון, השלחן והמזבח עצי שטים, ולא כתיב עומדים. ולכן בסוכה<br />
בדפנות וסכך לא בעי דרך גדולתן כיון שאינם עומדים לפירוק וחיבור מחדש<br />
במשך הז׳ ימים דסוכות, ואין מצוה בהסתרת הסוכה. א״כ יש עצה לבנות סוכה<br />
עם דפנות מאבנים ומצד הסכך שמהפך אותו שעקריהם למעלה והבדים והעלים<br />
למטה או אופן יותר מחודש שבונה דפנות הסוכה מעץ עומדים שלא כדרך גדולתן,<br />
שכיון שלא בעינן דרך גדילתן בסוכה, הסוכה כשרה, ומצד האיסור ד״לא תטע״<br />
אין איסור כיון שהסכך והדפנות מונחים מהופך שלא כדרך גדולתן )המהלך הזה<br />
הוא צירוף שיטת הגר״א זצ״ל עם המשך חכמה, אבל המשך חכמה לעצמו לא<br />
סובר כהגר״א זצ״ל כמו שמצינו בהאור שמח פ״ו דהלכות עכו״ם שתירץ באופן<br />
אחר(.<br />
מ״מ הפנים יפות בפרשת תרומה )כ״ו, ט״ו( חולק על המשך חכמה וסובר שכל<br />
העומדים, הארון, ורגלי השלחן, והעץ שבמזבח כולם היו כדרך גדילתן והוא לא<br />
סובר כסוברת המשך חכמה שדבר שלא עומד לפרק מזמן לזמן לא בעינן כדרך<br />
גדילתן. א״כ גבי סוכה בעינן כדרך גדילתן וכיון שדרך צדדיו נחשב כדרך גדולתו<br />
אז א״א לבנות סוכה בעזרה. וממילא אזיל הפנים יפות לשיטתו. וזה הוה המח׳<br />
בין הסוגיא בערכין והילקוט אליבא דהפנים יפות, דאפילו אי אמרינן שדרך צדדיו<br />
נחשב כדרך גדילתו מ״מ הפנים יפות סובר שבעינן דרך גדולתו גבי סוכה ממילא<br />
אי אפשר לשים את הסכך מהופך משא״כ הסוגיא בערכין אזיל כסוברת המשך<br />
חכמה שסוכה לא בעי דרך גדולתו בין מצד הסכך בין מצד הדפנות ואפילו אם<br />
סכך והדפנות מהופכים מלמעלה למטה כשר. וא״כ הפטור היחידי לכהנים הוא<br />
מטעם עבודה ותשבו כעין תדורו.<br />
ולפי משנ״ל שיטת הפנים יפות מיושב ועולה יפה. מ״מ כדי להשלים את<br />
הבנין כדאי להביא מהלך אחרינא בהילקוט והוא הביאור של הגה״ק ר׳ ישעי׳
79<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
זילבערשטיין זצ״ל אב״ד וואיטצען בספרו מעשי למלך הלכות בית הבחירה פ״א<br />
הל׳ ט׳ סק״ה )ד׳ מז–מח בספרו( שהקשה על הפנים יפות דהא דפנות כשרים<br />
לסוכה משל ברזל כדאיתא בסוכה ד׳ ב׳ ע״א וכן הסיכוך הא א״צ שיהא של עץ<br />
דכמו כן יכול לסכך בעשבים דמותר להשתמש בהם לצורך בנין בעזרה ומותרים<br />
לאכול שם קדשי קדשים דהתורה ריבתה חצירות הרבה? )ולכאורה קושיתו תלוי<br />
בהשני תירוצים בתוס׳ במס׳ שבת ד׳ ס״ו אי קש נקרא עץ או לא וכעין זה כ׳<br />
בהאור שמח בהלכות עכו״ם פ״ו הנ״ל ואפשר סובר הפנים יפות שעשבים נקראו<br />
עץ( ולכן <strong>נר</strong>אה דהכוונה בהילקוט רק דאסור לעשות סוכה של עץ אפילו סוכות<br />
מצוה דהו״א דרק בית דהוה דירת קבע אבל סוכה דדירת עראי בעינן כדאיתא<br />
בפ״ק דסוכה ויומא לכן הו״א דשרי קמ״ל דאסור וזה לא מקרי לשעתה כיון דהוה<br />
שבוע אחת אבל לא דפטירי מסוכה. דבאמת חייבין בסוכה. וכן כוונת הילקוט<br />
בפ׳ ראה מנין אף לגבוה ת״ל ״חג סוכות לה׳״ – אפילו לה׳, לומר דאפילו כהנים<br />
צריכין לאכול בסוכה כשאוכלין קדשים והדבר מבואר בתוס׳ ערכין ד׳ ג׳ שהיו<br />
יכולים לבנות סוכה בבית המוקד ובהלשכות. והא במקום שאוכלין קדשי קדשים<br />
יש לו בודאי קדושת עזרה, מ״מ אסור לעשות סוכה מעץ ע״כ כוונת תוס׳ בסוכה<br />
שאינה של עץ ומסככין בעשבים )והמעשי למלך למד הסוגיא בערכין ד׳ ג׳ לפי<br />
שיטות שו״ת שער אפרים סי׳ לד והביאור הגר״א בסי׳ תרל״ט ס״ב והערוך ל<strong>נר</strong><br />
מס׳ סוכה ד׳ כ״ה ע״ב וכן פ׳ בערוך השלחן סי׳ תרל״ט הלכה י״ב שכוונת הגמ׳<br />
שם בהמסקנה שכהנים חייבים לאכול בסוכה אפילו בשעת עבודה ולא כמו שהבין<br />
הרמ״א ופשטותדברי המג״א סק״ח(.<br />
_____ •<br />
_____
80 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
בדין התופס לבע״ח במקום שחב<br />
לאחרים בנוגע לשחרור עבדים<br />
הרב אהרן יצחק קיימן<br />
ראש ישיבת ׳תפארת משה אהרן׳ – וונקובר, קנדה<br />
א. בגיטין דף יא, ב תנן ״האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי<br />
אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי ר״מ, וחכ״א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי<br />
עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא<br />
לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי וכו׳״.<br />
ובגמ׳ ״יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף קמי׳ דר׳ ירמי׳ ויתיב ר׳ ירמי׳ וקא<br />
מנמנם ויתיב רב הונא וקאמר ש״מ מדרבנן התופס לבע״ח קנה, א״ל רב יצחק<br />
בר יוסף ואפי׳ במקום שחב לאחרים, א״ל אין, אדהכי איתער בהו ר׳ ירמי׳<br />
א״ל דרדקי הכי אר״י התופס לבע״ח במקום שחב לאחרים לא קנה וא״ת<br />
משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו דמי״ ע״כ לעניננו.<br />
ובתוד״ה ש״מ התופס לבע״ח כו׳ הקשה וז״ל: ״תימה לר״י אפי׳ אי תופס<br />
לבע״ח קנה היינו משום שהוא שליח וקונה אפי׳ בע״כ לפי שהוא חייב כאילו<br />
תפס הוא בעצמו, אבל כאן אפי׳ העבד עצמו אינו יכול לעכב את האדון<br />
מלחזור בו אם הי׳ נותן גט שחרור לדעת כן שלא ישתחרר בקבלה זו כי אינו<br />
חייב לשחררו, א״כ למה יעכב המקבל את האדון מלחזור כיון דהשתא ס״ד<br />
דהאומר תנו לאו כזכו דמי, ועוד מה חייב האדון לעבד דחשיב לי׳ תופס<br />
לבע״ח, ואי חשיב משום דעבד לי׳ נייח נפשי׳ כמו שפר״ת לקמן על מילתא<br />
אחריתא א״כ היכי חשיב לי׳ חב לאחרים״. ותירצו התוס׳ ״ו<strong>נר</strong>אה לר״י דחשיב<br />
קצת חוב משום דעבד לי׳ נייח נפשי׳ ומ״מ חשיב לי׳ חב לאחרים שהרי אינו<br />
חייב לו האדון כלום. והכי פירושו בשלמא אי תופס לבע״ח קנה אין תימה אם
81<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
גם כאן קנה בקבלה זו לענין שלא יוכל לחזור דמשום דעבד לי׳ נייח נפשי׳ רוצה<br />
הוא שיהי׳ בע״ח בכך שיוכל לעכבו מלחזור ואע״פ שלא נתכוון לכך המקבל,<br />
דעתו הוא לקבל כמו שרוצה האדון, אבל אם התופס לבע״ח לא קנה כ״ש זה<br />
שאינו בע״ח אלא דעבד לי׳ נייח נפשי׳ שיוכל האדון לחזור בו״ עכ״ל.<br />
ולפום ריהטא דברי התוס׳ צ״ב )וכמו שהאריכו בזה האחרונים(:<br />
א( מה שהקשו ״אבל כאן אפי׳ העבד עצמו אינו יכול לעכב את האדון מלחזור<br />
בו כו׳ כי אינו חייב לשחררו״ תמוה, דהרי הטעם שאינו יכול אינו תלוי בחיוב<br />
האדון לשחררו או לא, אלא דאין כאן מעשה שחרור דאין ברצון האדון לשחררו<br />
בנתינה זו )למאי דס״ד השתא דהאומר תנו לאו כזכו דמי(, וא״כ מהו כוונת התוס׳<br />
במש״כ ״כי אינו חייב לשחררו״, הרי יתירה מזו הו״ל להקשות ״כיון דאין כאן<br />
מעשה שחרור״. וראה גם ׳פלס חיים׳ שהקשה כנ״ל.<br />
ב( ועד״ז אפשר להקשות בתירוצם שהשליח ״קנה בקבלה זו לענין שלא יוכל<br />
לחזור״, דהרי השליח הוא שליח להולכה ובקבלתו אין כאן מעשה שחרור )למאי<br />
דס״ד השתא דהאומר תנו לאו כזכו דמי( וכנ״ל, וא״כ מדוע שהאדון לא יוכל<br />
לחזור, ומהו גדרו של קנין זה ״שלא יוכל לחזור״ ומ״מ אין העבד משתחרר בזכי׳<br />
זו. וראה ׳תפארת יעקב׳ על אתר. וב׳פלס חיים׳ כ׳ ד״תי׳ התוס׳ הוא כתפל בלי<br />
מלח ופותר אין לו בהבנה פשוטה כנודע״.<br />
והנה יעויין בר״ן בסוגיין שהביא בשם הרי״ף וז״ל: ״שמעינן מינה שהתופס<br />
לבע״ח במקום שאינו חב לאחרים קנה – כתב הרי״ף ז״ל בתשובה דדוקא במקום<br />
דאיכא פסידא דבע״ח כגון בגוסס דאי לא תפיס לי׳ מפסיד מלוה לגמרי משום<br />
דהוו להו מטלטלי דיתמי ולא משתעבד לבע״ח לדינא דגמרא, א״נ בגברא דמפסיד<br />
נכסי, א״נ עני ויורד מנכסיו ו<strong>נר</strong>אה לב״ד שיתפסו ]שיופסדו[ נכסים עד שלא יבא<br />
בע״ח ויפסיד לגמרי, בכי הא אמרינן דקנה חבירו ותקנה הוא שהתקינו, הא אילו<br />
הי׳ בע״ח אמיד ויכול לפרוע לבעל חובו מה שיש לו אצלו לא אלא הר״ז אומר<br />
לאו בעל דברים דידי את ושומעים לו ע״כ״. והמתבאר מדברי הרי״ף דס״ל דדין<br />
התופס לבע״ח הוא מדרבנן וכלשונו ד״תקנה הוא שהתקינו״.
82 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
ולכאורה יש להקשות )וכמו שהקשו האחרונים בסוגיין( על שיטת הרי״ף<br />
מס״ד הגמרא הנ״ל ד״שמע מינה מדרבנן ]דס״ל בשחרורי עבדים שאינו יכול<br />
לחזור[ התופס לבע״ח קנה״, והיינו שקנין השליח בשטר שחרור הוא מדין התופס<br />
לבע״ח, והרי לשיטת הרי״ף הוה קנין זה מדרבנן כנ״ל, ודין שחרור הוא מה״ת,<br />
ואיך חל שחרור העבד דאורייתא בקנין השטר שחרור מדין התופס לבע״ח שהוא<br />
תקנה מדרבנן.<br />
ג. וה<strong>נר</strong>אה לומר בזה, בהקדים שיטת הרי״ף במסקנת הגמ׳ דהתופס לבע״ח<br />
במקום שאינו חב לאחרים קנה, וא״ת משנתינו כל האומר תנו כזכו דמי, ד״הני<br />
מילי לחזרה דלא מצי רבי׳ למיהדר בי׳, אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי<br />
גיטא לידי׳ דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו<br />
לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה, ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל<br />
מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידי׳, ואשכחן זכי׳ כה״ג כדאמרינן לקמן<br />
הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר״<br />
עכ״ל.<br />
והמתבאר מדברי הרי״ף דגם למסקנת הגמ׳ דתנו כזכו דמי, קנין השליח בשטר<br />
שחרור הוא רק לענין שהאדון לא יוכל לחזור בו, אכן השחרור אינו חל עד דמטי<br />
גיטא לידי העבד ]והתוס׳ נחלקו עליו לעיל דף ט, א בד״ה לא יתנו לאחר מיתה<br />
עיי״ש[.<br />
ויש לעיין ביסוד דברי הרי״ף, מהו גדר זכי׳ זו לענין שלא יוכל לחזור בו גרידא,<br />
ומ״מ השחרור חל בעת קבלת השטר לידי העבד.<br />
והנה ה׳פני יהושע׳ בדף ט, א בד״ה לא יתנו כו׳ כתב לבאר ״שטעמם ]דהרי״ף<br />
ודעימי׳[ דאע״ג שהשליח זוכה מיד בשביל העבד מ״מ כיון שהרב אומר כן תנו<br />
שחרור זה לעבדי הרי גילה בדעתו דלא ליהוי שחרור עד דמטי לידי׳, והר״ז כמו<br />
שמצינו באשה שעושה שליח לקבלה ואמרה הבא לי גיטי דקי״ל דאף שאין הבעל<br />
יכול לחזור משהגיע ליד השליח אפ״ה לא הוי גיטא עד דמטא לידה, וא״כ י״ל<br />
דה״נ ]בדין שחרור העבד[ דכוותי׳״.
83<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ותוכן ביאור זה הובא גם בשו״ת ׳אבני נזר׳ סי׳ קצ״ה: ״אשר ישבת דברי הרי״ף<br />
גיטין )י״ב( בזכי גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאף דזכות הוא לא מהני<br />
רק לענין שלא יוכל לחזור בו אבל גיטא לא הוי עד דמטי לידי׳ מחיים דאדון,<br />
ואי״מ הטעם, ואמרת לפי שיטת רמב״ם פ״ו ]מהל׳ גירושין[ ה״ה בשליח הובאה<br />
שהאשה עושה שבאמת בבא ליד השליח כאילו בא לידה אך הוא כמתנה שלא<br />
תתגרש עד שיבא לידה ממש וכו׳״.<br />
והמתבאר מדבריהם, דיש לחלק בין מעשה השחרור לחלות השחרור, דמעשה<br />
השחרור נפעל עכשיו בעת נתינת השטר מיד האדון להשליח, ולכך אינו יכול<br />
לחזור בו, אכן חלות השחרור חל בעת קבלת השטר לידי העבד, וע״כ אין העבד<br />
משוחרר עד דמטא גיטא לידי׳, וע״ד שליח להובאה דמעשה הגירושין נפעל בעת<br />
קבלת הגט ליד השליח, ולכך תו אין הבעל יכול לחזור בו, ומ״מ מעשה הגירושין<br />
חל בעת קבלת הגט ליד האשה.<br />
אכן ה׳אבני נזר׳ בעצמו מקשה על ביאור זה ד״הם דברי תימה, דזה לר״ל דס״ל<br />
לא בא אחר וקדשה וחזרה תוך ל׳ לא אתי דיבור ומבטל מעשה, אבל אנן קי״ל<br />
כרבי יוחנן אפי׳ בהא דאיכא למימר נתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי, וכן<br />
הלכה רווחת בכל הפוסקים, א״כ מה בכך שנחשב כאילו בא ליד העבד, מ״מ יוכל<br />
לחזור״.<br />
וביאור דבריו, דהנה נחלקו ר״ל ור״י בקידושין דף נט, א בדין המקדש אשה<br />
לאחר שלשים יום, דמעשה הקידושין ]נתינת המעות ליד האשה[ נפעל עכשיו,<br />
וחלות הקידושין לאחר ל׳ יום, וחזרה תוך ל׳, דר״ל ס״ל דנתינת המעות חשיב<br />
מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה, אכן ר״י ס״ל ]וכן להלכה[ דאפי׳ בהאי גוונא<br />
שנתן המעות ליד האשה דכמעשה דמי, מאחר שחלות הקידושין הוא לאחר ל׳<br />
יום, אתי דיבור ומבטל לי׳ עיי״ש. וא״כ להלכה דקי״ל כר״י, מה בכך שכבר נפעל<br />
מעשה השחרור, הרי מאחר דחלות השחרור הוא לאח״ז בעת קבלת השטר ליד<br />
העבד, אכתי יוכל לחזור בו, דאתי דיבור ומבטל לי׳.<br />
ד. וליישב כל זה יש להקדים מש״כ ה׳כתב סופר׳ גיטין דף סב, ב בדין שליח<br />
הובאה ״דעדיין אני מסופק אם רצונה שיזכה לה עכ״פ שלא יהי׳ הבעל יוכל לחזור
84 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
בו אלא שלא יהי׳ גירושין עד שיגיע לידה כעין דס״ל לרי״ף בזכה ותן בשחרור,<br />
אלא דשם הראשונים חולקים עליו כיון דזכות הוא לו משוחרר מיד, אבל בשליח<br />
הובאה שתנאה כך היא והוא שותק ומסכים לרצונה אפשר כך תנאה כו׳״.<br />
והמתבאר מדבריו דמסתפק בגדר שליח הובאה אם רצונה בזה שיזכה השליח<br />
לענין שלא יוכל הבעל לחזור בו, והוא ע״ד ביאור הפנ״י והסברא המובאת<br />
באבנ״ז שם הנ״ל. אלא דה׳כתב סופר׳ מוסיף בזה דהי׳ כאן ״קנין״ בנוסף למעשה<br />
הגירושין. והיינו דבעת נתינת הגט ליד השליח הובאה נפעל כאן ב׳ ענינים: א(<br />
מעשה הגירושין )אשר החלות תהי׳ לאח״ז בעת נתינת הגט ליד האשה(. ב( קנין<br />
הגט ע״י השליח, לענין שלא יוכל הבעל לחזור בו.<br />
ומעתה י״ל דהגם דס״ל להלכה כר״י דאתי דיבור ומבטל מעשה, מ״מ בנדו״ד<br />
נפעל כאן בהוספה על מעשה הגירושין, גם קנין לענין שלא יוכל הבעל לחזור בו,<br />
ובזה לא אמרינן אתי דיבור ומבטל לי׳, וכפי שיתבאר להלן בעה״י.<br />
ה. דהנה ידוע חקירת האחרונים ביסוד הטעם דאתי דיבור ומבטל מעשה לר״י,<br />
האם הוא משום דבעינן ״דעת״ המקדש עבור חלות הקידושין ולכן גם לאחר נתינת<br />
המעות אם הבעל חוזר, חסר ״דעת״ המקדש ובמילא שאין הקידושין יכולים לחול<br />
לאח״ז, או דנאמר דהוא מדין ״בעלות״ דאין החסרון משום ה״דעת״, דלאחרי<br />
שנתן המעות בהסכמתו וברצונו סגי בזה, אלא דמאחר שהאיש הוא ה״בעלים״<br />
על הקידושין, אתי דיבור ומבטל לי׳ דהר״ז בבעלותו.<br />
ואי נימא כהצד הב׳, יש ליישב שפיר קושית האבנ״ז הנ״ל, ולתרץ שיטת הרי״ף<br />
במסקנת הגמ׳: דהנה הרי״ף הביא ראי׳ מדין הולך מנה לפלוני שאני חייב לו דהגם<br />
שחייב באחריותו מ״מ אם בא לחזור אינו חוזר, והיינו משום דבעת נתינת המעות<br />
נפעל כאן ב׳ ענינים: א( מעשה התשלום )אשר החלות תהי׳ לאח״ז בעת קבלת<br />
המעות ליד המלוה(. ב( ובנוסף ע״ז, הקנה לו בעלותו על החוב הזה, דמעתה<br />
תו אינו הבעלים על החוב כ״א השליח, ולכן אינו יכול לחזור בו. וזהו יסוד קנין<br />
השליח לענין שלא יוכל לחזור בו, דמעתה הוה השליח ה״בעלים״ על החוב.<br />
ועד״ז יתבאר בדין גט שנתן הבעל ליד השליח הובאה, שנפעל כאן מעשה
85<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
הגירושין, ובנוסף ע״ז קנה השליח את הגט לענין שלא יוכל לחזור בו, דמעתה<br />
ה״ה נחשה ה״בעלים״ על הגט כריתות, וע״ז תו לא אתי דיבור ומבטל מעשה,<br />
דאין הבעל נחשב יותר ה״בעלים״ על הגט, כולל כח הכריתות ומעשה הגירושין<br />
שניתן עם הגט כריתות ליד השליח.<br />
והוא הדין בשטר שחרור, אשר בנוסף למעשה השחרור האדון הקנה להשליח<br />
את השטר שחרור לענין שלא יוכל לחזור בו. כלומר דמעתה תו לא נחשב האדון<br />
ה״בעלים״ על השטר שחרור )שכולל מעשה השחרור וחלותו לאח״ז בדרך ממילא(<br />
כ״א השליח, ולכך הגם שהעבד אינו משוחרר, דחלות השחרור היא לאח״ז עד<br />
דמטי לידי׳ דכך גלה דעתו האדון באמרו ״תנו״, מ״מ אינו יכול לחזור בו מצד קנין<br />
השליח בשטר שחרור, ומיושב שפיר שיטת הרי״ף בסקנת הגמ׳.<br />
ו. וביסוד הדברים <strong>נר</strong>אה לבאר דברי התוס׳ בד״ה ש״מ וליישב קושיות האחרונים<br />
הנ״ל. דגם התוס׳ מודו לסברת הרי״ף הנ״ל בס״ד הגמ׳, אלא דנחלקו במסקנת<br />
הגמ׳ בגדר ״כל האומר תנו כזכו דמי״ אם השחרור חל מיד כדעת התוס׳ או לאח״ז<br />
כדעת הרי״ף, אכן בס״ד הגמ׳ ס״ל להתוס׳ שפיר כסברת הרי״ף דכשנתן האדון<br />
השטר שחרור ליד השליח נפעל המעשה שחרור, וחלות השחרור יהי׳ לאח״ז בעת<br />
קבלת השחרור ביד העבד, ובנוסף ע״ז קנה השליח את השטר שחרור לענין שלא<br />
יוכל האדון לחזור בו, אלא דהקשו דבשלמא בדין התופס לבע״ח כו׳ קונה השליח<br />
אפי׳ בע״כ לפי שהוא חייב, אכן בנדו״ד אין האדון מחוייב לשחררו, ואיך קונה<br />
השליח השטר שחרור לענין שלא יוכל לחזור בו דהרי לס״ד דהשתא תנו לאו כזכו<br />
דמי )משא״כ בביאור שיטת הרי״ף הנ״ל, דקאי למסקנת הגמ׳ דכזכו דמי, והקנה<br />
האדון את השליח מרצונו ובהסכמתו לענין שלא יוכל לחזור בו וכמוש״נ(.<br />
ומיושב שפיר דיוק לשון התוס׳ ״אבל כאן אפי׳ העבד עצמו אינו יכול לעכב את<br />
האדון מלחזור בו . . כי אינו חייב לשחררו כו׳״, דאין אנו דנים כאן על המעשה<br />
שחרור כלל, דבזה ס״ל להתוס׳ גם לס״ד דהשתא שהמעשה שחרור נפעל בעת<br />
נתינת השטר ליד השליח, אלא דאנו דנים על התפיסה והקנין לענין ״שלא יוכל<br />
לחזור בו״, וזה תלוי אם יש לו חוב אם לאו, ושפיר הקשו התוס׳.<br />
ומעתה מבואר גם תירוץ התוס׳ בטוב טעם, דחידשו שיש להאדון חוב קצת
86 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
לענין שיוכל השליח לתפוס ולקנות השטר שחרור שלא יוכל האדון לחזור בו,<br />
אך אינו חוב ממש ולכך חשיב שפיר חב לאחרים. ואין אנו דנים כלל על מעשה<br />
השחרור, שנפעל ע״י האדון בשעת נתינת השטר ליד השליח וכמוש״נ.<br />
והשתא מבואר היטב שיטת הרי״ף בתשובה דס״ל בדין התופס לבע״ח כו׳ הוא<br />
קנין מדרבנן, והקשו האחרונים לס״ד הגמ׳ דא״כ איך נפעל השחרור דאורייתא<br />
ע״י תפיסת השליח, ומעתה מיושב שפיר דהרי אין מעשה שחרור נפעל ע״י קנין<br />
השליח, דתפיסת השליח הוא רק לענין שלא יוכל האדון מלחזור בו כנ״ל, אך<br />
מעשה השחרור נפעל ע״י נתינת האדון, וכמוש״נ יסוד הדברים בזה.<br />
_____ •<br />
_____<br />
בטעם שמברכים על קריאת מגילה<br />
בי״ד בספק מוקפת חומה<br />
הרב מאיר קפלן<br />
שליח כ״ק אדמו״ר – וונקובר אילנד<br />
ברמב״ם הל׳ מגילה פ״א הי״א: עיר שהיא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת<br />
חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה קוראין בשני הימים שהן ארבעה<br />
עשר וחמשה עשר ובליליהן ומברכין על קריאתה בארבעה עשר בלבד הואיל והוא<br />
זמן קריאתה לרוב העולם.<br />
ובטור כתב וז״ל כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו קורין בי״ד<br />
ובט״ו ולענין ברכה כתב אחי הר״י ז״ל מסתברא שיקראו בלא ברכה בשני הימים
87<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ביום ט״ו לא יברכו דשמא אינה מוקפת חומה וביום י״ד לא יברכו דשמא היא<br />
מוקפת ועדיין לא הגיעה זמנה והויא ברכה לבטלה וכיון דברכה לא מעכבה למה<br />
יכניס עצמו בספק ברכה לבטלה.<br />
ויש לעיין בטעם הרמב״ם שמברך בראשון והרי ספק ברכות להקל, וכן<br />
פסק הרמב״ם אף באיסור דאורייתא בכ״מ. וביניהם בהל׳ מילה פ״ג ה״ו גבי<br />
אנדרוגינוס.<br />
ואמנם הי׳ מקום לומר שטעם הרמב״ם לברך כיון שי״ד ״הוא זמן קריאתה לרוב<br />
העולם״, ויש לעיין מנין לרמב״ם ללכת אחר הרוב לענין ברכות בספק דרבנן.<br />
ויש להוסיף ולהקשות ובהקדים דבב״ח )תרפ״ח( הביא קושיית רש״ל מדוע<br />
אינו מברך בב׳ הימים כיו״ט שני של גלויות שמברך בשניהם אף דהוא מצד<br />
ספיקא דיומא. ובמג״א )שם( כתב ליישב וז״ל: ולי <strong>נר</strong>אה דלא קשה מידי דדוקא<br />
על מצוה שתקנו חכמים לעשות מספק מברכים אבל מצוות שאנו עושים מספק<br />
אין מברכים אפילו על ספק דאורייתא. והיינו שדבר שעיקר תקנתו על הספק גדול<br />
כחו לברך יותר מספק שיש לנו, כגון אם העיר מוקפת חומה אם לאו, ולכן ביום<br />
שני של גלויות יברכו בשני הימים משא״כ בספק מוקפת חומה.<br />
ומקור דברי המג״א לומר שמברכין בתקנת חכמים שנתקנה על הספק היא<br />
מסוגיית הגמרא בבמה מדליקין )שבת כ״ג ע״א( ״אמר אביי ודאי דדבריהם בעי<br />
ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה והא יו״ט שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה<br />
התם כי היכי דלא לזילזולי בה רבא אמר )ספק דדבריהם בעי ברכה ודמאי אפילו<br />
ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא – רש״י( רוב עמי הארץ מעשרים הן״.<br />
וברמב״ם פסק )הל׳ חנוכה פ״ג ה״ה( ״שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל<br />
דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין<br />
עליו. ולמה מברכין על יו״ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו<br />
בו״. דהיינו שפסק כאביי שספק דדבריהם לא בעי ברכה.<br />
וכתב הראב״ד ״א״א זה הטעם לאביי אבל רבא חלק עליו ואמר שאין כטעם<br />
לדמאי אלא מפני שרוב ע״ה מעשרין הם אבל ספק אחר אפילו מדרבנן מברכין״.
88 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
והמג״א נקט כדעת הראב״ד שפסק כרבא ולכן כ׳ שמברכין בתקנת חכמים מפני<br />
הספק. אמנם לדעת הרמב״ם אף בתקנת חכמים שנתקנה על הספק אין מברכין,<br />
וזהו הטעם שלא מברכים על דמאי, וביו״ט שני של גלויות מברכין ״כדי שלא<br />
יזלזלו בו״.<br />
עכ״פ יוצא מדברי הרמב״ם שאף בתקנת חכמים על הספק אין מברכין, ועאכו״כ<br />
בספק מוקפת חומה שהם מצוות ש״אנו עושים מספק״ שאין לברך עליהם.<br />
ולבאר זה <strong>נר</strong>אה להקדים ולתרץ קושיית הראב״ד מדוע לא פסק הרמב״ם כרבא<br />
שמברכין על ספיקא דרבנן אלא שנשתנה דמאי שרוב עמי הארץ מעשרין הם.<br />
ובמ״מ כתב ״ודעת רבינו והגאונים ז״ל לפרש דרבא לא פליג אהאי טעמא<br />
דאביי דהא בהדיא אמרינן בברכות ספק קרא ק״ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא<br />
ק״ש מ״ט ק״ש מדרבנן אלמא כל ספק דדבריהם לא בעי מיהדר וברוכי״.<br />
ומכאן <strong>נר</strong>אה שהמ״מ לא מחלק חילוקו של המג״א, ולכן כ׳ שהרמב״ם הוכיח<br />
הדין בתקנת חכמים על הספק אם קרא ק״ש שהוא ספק שיש לנו ע״ד ספק אם<br />
מוקפת חומה.<br />
ועכ״פ ע״פ דברי המ״מ דרבא לא פליג על אביי, <strong>נר</strong>אה לבאר שיטת הרמב״ם<br />
דס״ל דרבא בא להוסיף על דברי אביי. דמדברי אביי נשמע שכל דבר שחכמים<br />
תיקנו על הספק לא צריך ברכה, ורבא הוסיף על דבריו ש״רוב עמי הארץ מעשרין<br />
הם״, כלומר, שאילו רוב עמי הארץ לא היו מעשרים הי׳ מקום לומר שיברך אף<br />
שזהו ספק דרבנן, יבא הרוב ויכריע את הספק לברך אף בספיקא דרבנן.<br />
ומכאן אפ״ל שהוציא הרמב״ם מדברי רבא שבספיקא דרבנן בברכות הולכים<br />
אחר הרוב )במקרה שאפשר( ומברכים. ועפ״ז הי׳ <strong>נר</strong>אה ליישב קושיית הראב״ד<br />
שפסק אביי גם כרבא, וכדברי המ״מ שרבא לא פליג.<br />
אלא שבתשובות הרמב״ם )נדפס בהוצאת ׳רמב״ם לעם׳ בהוספות להלכות<br />
מילה שם( כותב בפי׳ שרבא פליג על אביי ולא כפי שפי׳ המ״מ בדבריו, וז״ל:<br />
״ופריק אביי ואמר התם כי היכי דלא לזלזלו בה ולהכי תקינו לה ברכה... ובא רבא<br />
ופריק פירוק אחר ואמר אל תאמר שכל דבר שעיקר תקנתו מן הספק לא תקנו לו
89<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
חכמים ברכה שהרי יו״ט מפני הספק ותיקנו לו ברכה ]ומפני מה[ לא תקנו ברכה<br />
על מעשר דמאי מפני שרוב עמי הארץ מעשרים הם. נמצאו דברי כולם רב עמרם<br />
ואביי ורבא אינם אלא ליתן טעם מפני מה תקנו חכמים ברכה לכך וכך. הילכך כל<br />
דבר שנמצא בפירוש לחכמים שמברכין עליו ]מברכין עליו[ וכל מצוה שעיקרה<br />
מן התורה ונסתפק לנו אם אנו חייבים בה או אין אנו חייבין בה לא תקנו לה<br />
חכמים ברכה אעפ״י שודאיתה מן התורה״.<br />
ועכ״פ יוצא מדבריו דלכו״ע בספיקא דרבנן אם חכמים לא תקנו ברכה – אין<br />
מברכין. ובספק מוקפת חומה מצינו שקראו בב׳ הימים במגילה )ה ע״ב( ״רב אסי<br />
קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע<br />
בן נון אי לא״, אבל לכאורה לא מצינו שתיקנו בה ברכה, וא״כ הדרא קושיא<br />
לדוכתא מדוע פסק הרמב״ם לברך בספק מוקפות בקריאת המגילה בי״ד.<br />
ו<strong>נר</strong>אה לבאר דברי הרמב״ם בפשטות ע״פ דברי הט״ז לתרץ קושיית הרש״ל<br />
דלעיל )תרפח סק״ד( ״במגילה מצינו בלאו הכי הרבה זמנים דיש למגילה דהיינו<br />
י״א י״ב י״ג וילפינן לה מדכתיב בזמניהם הרבה זמנים יש, וגם במקום שעושים<br />
בט״ו מקדימין כגון אם חל בשבת. ויש בב״י בשם הירושלמי כל החודש עד ט״ו<br />
כשר למגילה וא״כ אפילו באותו צד שתאמר שביום ט״ו עיקר החיוב מ״מ מועיל<br />
מה שקרא בי״ד דמצינו בלאו הכי קדימה לענין זה״.<br />
ועפ״ז א״ש דברי הרמב״ם דמעיקר הדין אם קרא בכ״א מהימים יצא, ולכן יכול<br />
לברך בכ״א מהימים ואין בזה חשש ברכה לבטלה, וכיון שי״ד הוא ״זמן קריאתה<br />
לכל העולם״ מברך בי״ד.<br />
וכ״ז כתבתי בחפזי. ויש לעיין בזה עוד.<br />
_____ •<br />
_____
90 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
דעת רש״י לגבי מין שאינו במינו<br />
הת׳ יוסף יצחק הלוי בייץ׳<br />
שליח ור״מ במתיבתא<br />
הטור יו״ד סימן צ״ח הלכה א׳ מביא את מחלוקת הראשונים רש״י והרשב״א<br />
לגבי דיני התערובות וביטולם הרשב״א סובר שחֶ לב שנתערב בבשר ניתן לתת<br />
לגוי לטעום את התערובת ולומר האם נתן החלב טעם בבשר. ממשיך הרשב״א<br />
ומוסיף שאותו גוי אינו צריך להיות דווקא קפילא )אומן( אלא אפילו סתם בן אדם<br />
פשוט שיכול להבחין בין טעם בשר לטעם חלב. ואם יש לנו אומן אזי אפילו אם<br />
יודע שסומכין עליו נאמן, מכיון שחזקה על אומן שלא יפסיד חזקתו משא״כ גוי<br />
פשוט שנאמן רק במסיח לפי תומו. בפשטות הרשב״א סובר שאם נתערב איסור<br />
מין בשאינו מינו אזי אפילו שהתורה אסרה בששים מ״מ אם ישנו גוי שיכול לטעם<br />
ולהבחין האם נתן טעם האיסור בהיתר, א״כ אפילו בשאין ששים נגד האיסור<br />
אלא רק רוב, מותרת התערובת שהרי כל הטעם שהתורה אסרה מין בשאינו מינו<br />
בששים משום שהתורה שיערה שאיסור נותן טעם בהיתר עד ששים, אבל אם יש<br />
גוי שמעיד שאין טעם אזי אני לא נזקק לשיעור של התורה והעיקר שיש רוב היתר<br />
נגד האיסור.<br />
רש״י לעומת זאת פוסק דמה שאנו סומכים על קפילא זה דוקא כשיש כבר<br />
ששים היתר נגד איסור, גם רש״י פוסק שאם יש קפילא באזור חייבים להביא את<br />
הקפילא אפילו שיש כבר ששים היתר נגד האיסור, ובעצם כל השיעור של ששים<br />
מועיל רק כשאין בנמצא קפילא ואז יש לסמוך על השיעור שקבעה התורה.<br />
נמצא רש״י מחמיר על דעת הרשב״א בשני דברים: א( רש״י לא סומך על גוי<br />
רגיל במסיח לפי תומו אלא רק על קפילא. ב( רש״י לא סומך על ששים במקום<br />
שאפשר להטעים את התערובת לקפילא. ג( אפילו במקרה שהקפילא לא מצא<br />
שנותן האיסור טעם בהיתר מ״מ אם אין ששים בהיתר כנגד האיסור אזי עדיין<br />
התערובת תהיה אסורה.
91<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ולכאורה צריך להבין, שהרי ידוע שרש״י פוסק טעם לאו כעיקר כרבי יהודה<br />
וממילא לפי רש״י מין שנתערב במינו אסור אפילו במשהו מן התורה )כמ״ש<br />
הב״ח וב״י על אתר(, ומין בשאינו מינו מן התורה בטל ברוב, ואם כן אינו מובן<br />
מדוע רש״י מחמיר כל כך לגבי טעימת גוי במין בשאינו מינו ועד כדי כך שמחמיר<br />
יותר מהרשב״א בכמה עניינים בעוד שהרשב״א כפי הידוע פסק שטעם כעיקר<br />
מדאורייתא וממילא לפי הרשב״א שיעור ששים הוא מן התורה ובכל זאת רש״י<br />
מחמיר הרבה יותר מאשר הרשב״א?<br />
ואולי יש לתרץ שמצינו בכמה מקומות באיסורים שחכמים החמירו הרבה יותר<br />
מאיסורי תורה. וממילא מובן שהרשב״א שסובר שבמין בשאינו מינו מה״ת צריך<br />
ששים, ממילא סומך הרשב״א על שיעור התורה ומסתפק רק בששים או בגוי<br />
מסיח או בקפילא, משא״כ רש״י שלדעתו טעם לאו כעיקר ומן התורה מין בשאינו<br />
מינו מותר באם יש רוב של היתר נגד האיסור, שכל השיעור של ששים הוא רק<br />
גזירת חכמים, מובן מדוע רש״י מחמיר כל כך באותה גזירת חכמים עד כדי כך<br />
שאפילו אם גוי קפילא טועם ומעיד שאין שום טעם של איסור בתערובת, מ״מ<br />
כל עוד שאין בנוסף לחוות דעת הקפילא גם ששים של היתר מול האיסור עדיין<br />
אסורה התערובת מדרבנן כיון שבדברים שגזרו חכמים יש להחמיר אפילו יותר<br />
מדברי תורה. ועצ״ע.<br />
_____ •<br />
_____
92 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה
93<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
שער התלמידים<br />
בדין אמירת בפ״נ ובפ״נ<br />
בלע״ז<br />
הת׳ מרדכי צבי הירש אייווס<br />
שליח בישיבה<br />
א. בגיטין ג, א איתא ״ורבא מ״ט לא אמר כרבה, אמר לך מי קתני בפ״נ לשמה<br />
בפ״נ לשמה, ורבה בדין הוא דליתני הכי אלא דאי מפשת לי׳ דיבורא אתי למגזיי׳,<br />
השתא נמי אתי למגזיי׳, חדא מתלת ]כגון בפני נכתב לשמה – רש״י[ גאיז ]דזימנין<br />
דלא אמר אלא בפ״נ – רש״י[ חדא מתרתי ]כגון בפני נכתב – רש״י[ לא גאיז״<br />
ע״כ.<br />
והביאור בזה בפשטות, ״חדא מתלת גאיז״ כיון שיש כאן ״כמות״ של ג׳ תיבות<br />
יכול לשכוח ולא אמר אלא ״בפני נכתב״, משא״כ ״חדא מתרתי לא גאיז״ דהר״ז<br />
ב׳ תיבות בלבד, ולא יבוא לשכוח.<br />
אכן יעויין בחי׳ הרמ״ה ושיטות הקדמונים )הובא ב׳אוצר מפה״ת׳ על אתר(<br />
וכ״כ גם הריטב״א בסוגיין ד״טעמא משום דבפני לחוד לא כלום ואינו ענין ולא<br />
סגי דלא לימא בפני נכתב, אבל אם הוא ענין אפשר דאפי׳ מתרתי גייז״ עכ״ל.<br />
והיינו דמפרש טעמא דרבה ד״חדא מתלת גאיז״ הוא משום שבב׳ תיבות<br />
הראשונות – ״בפני נכתב״ – איכא ״משמעות״ וענין בפ״ע ויתכן לאמרם בפני
94 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
עצמו, ולכן ״גאיז״ דזימנין דלא אמר אלא ״בפני נכתב״, משא״כ ״חדא מתרתי״,<br />
דאין בתיבה הא׳ – ״בפני״ – שום משמעות וענין בפ״ע לא יבוא לאמרה בפ״ע<br />
ו״לא גאיז״.<br />
ולכן כתבו דלפ״ז אם בב׳ תיבות יש משמעות וענין בפ״ע בתיבה הא׳, ויתכן<br />
לאמרה לחודה, ה״ה דגאיז דזיל בתר טעמא, וכמבואר בדבריהם.<br />
ועפ״ז <strong>נר</strong>אה להוסיף עוד, דאם בג׳ תיבות ליכא שום משמעות וענין בפ״ע בב׳<br />
תיבות הראשונות, אפי׳ חדא מתלת לא גאיז, דזיל בתר טעמא, דהרי לדבריהם<br />
הכל תלוי במשמעות ו״איכות״ התיבות, וכמו שכתבו בב׳ תיבות דאי איכא שום<br />
משמעות בתיבה הא׳ בפ״ע תו שפיר חיישינן דגאיז, כמו״כ וה״ה בג׳ תיבות דליכא<br />
שום משמעות בב׳ תיבות הראשונות דלא חיישינן לגאיז.<br />
ומעתה יש לנו ב׳ אופנים בביאור כוונת הגמ׳, ונפק״מ גדולה ביניהם. דלאופן<br />
הא׳ הנ״ל תלוי ב״כמות״ התיבות, דכך טבע האדם אשר ג׳ תיבות גאיז ויבוא<br />
לשכוח א׳ מהם, משא״כ ב׳ תיבות, ואינו תלוי האם יש משמעות או לא בתיבות<br />
הראשונות, אכן לאופן הב׳ תלוי ב״איכות״ התיבות, אשר באם יש משמעות<br />
וענין בפ״ע בתיבות הראשונות כגון ״בפני נכתב )לשמה(״ גאיז, משא״כ אם אין<br />
משמעות כגון ״בפני )נכתב(״ לא גאיז.<br />
והנפק״מ דלאופן הא׳ ״חדא מתלת גאיז״ גם אם אין משמעות וענין בפ״ע בב׳<br />
תיבות הראשונות דכך טבע האדם, ו״חדא מתרתי לא גאיז״ גם אם יש משמעות<br />
וענין בפ״ע בתיבה הראשונה, דלא יבוא לשכוח בב׳ תיבות. אכן לאופן הב׳ תלוי<br />
במשמעות התיבות, ו״חדא מתלת גאיז״ רק אם יש משמעות בפ״ע בב׳ תיבות<br />
הראשונות, ו״חדא מתרתי לא גאיז״ רק אם אין שום משמעות בפ״ע בתיבה<br />
הראשונה. כנלענ״ד.<br />
ב. ואם כנים הדברים יתכן לבאר עפ״ז דברי החת״ס בסוגיין ד״ה חדא מתלת<br />
גייז שכתב ״נ״ל היינו טעמא שכ׳ בד״מ ומייתי בשו״ע ]אבה״ע סי׳ קמב – ועיי״ש<br />
בביאור הגר״א[ קפידא לכתחילה לומר בפ״נ בלה״ק דוקא ואם אינו מכיר בלה״ק<br />
אומרים לו מילה במילה משום דבשאר לשונות הוה ׳בפני נכתב׳ יותר משתי תיבות
95<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
כי ׳בְ פָ נַי׳ הנקודה קמץ פתח מורה כאילו נאמר ׳בפני עצמי׳ ונו״ן של ׳נכתב׳ במקום<br />
׳נעשה מעשה הכתיבה׳ ובשארי לשונות צריך להאריך וחיישינן דילמא גאיז״.<br />
ויש לעיין בדבריו, דהרי להמבואר בשי׳ הרמ״ה וסיעתו שפיר אפשר לומר<br />
בפ״נ גם בלע״ז ולא חיישינן דילמא גאיז. דהרי טעמא ד״חדא מתלת גאיז״ הוא<br />
כיון דאיכא משמעות בב׳ תיבות הראשונות – ״בפני נכתב״ – בפ״ע, אשר לפ״ז<br />
באמירת ״בפני נכתב״ בלע״ז גם אם יצטרך להאריך בלשונו יותר מב׳ תיבות<br />
אעפ״כ לא אתי למגזיי׳, דהרי אין בתיבות הראשונות, בלי ענין הכתיבה, שום<br />
משמעות בפ״ע, ובכגון דא לא גאיז כנ״ל.<br />
וע״כ <strong>נר</strong>אה לומר דהחת״ס מפרש כוונת הגמ׳ כאופן הא׳ הנ״ל דתלוי ב״כמות״<br />
התיבות, ו״חדא מתלת גאיז״ גם אם אין בתיבות הראשונות שום משמעות בפ״ע,<br />
וע״כ שפיר כתב לבאר הטעם שלא לומר בפ״נ בלע״ז כיון דאיצטריך להאריך<br />
בלשונו יותר מב׳ תיבות, אתי למגזיי׳. ולענ״ד כתבתי ועצ״ע.<br />
_____ •<br />
_____<br />
לשיטתי׳ דר׳ חייא בר אבא<br />
הנ״ל<br />
איתא בשבת דף ל״ב ע״ב באיזה עון בנים של אדם מתים כשהם קטנים פליגי<br />
בה ר׳ חייא בר אבא ור׳ יוסי, ח״א בעון מזוזה וח״א בעון ביטול תורה וכו׳. ובס׳<br />
׳שם עולם׳ )להגאון הר״ר מרגליות ז״ל( אות י״ט כתב לבאר קוטב פלוגתתם<br />
שלחד גדלה מעלת המצוה, ולחד מעלת לימוד התורה. והאריך שם לבאר דר׳<br />
חייא בר אבא הוא האומר בעון ביטול תורה, לשיטתי׳ דס״ל מעלת לימוד התורה
96 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
עדיף עיי״ש.<br />
ויש להעיר עוד בדעת ר׳ חייא בר אבא דאזיל לשיטתו בברכות דף ה׳ ע״ב<br />
דגדלה מעלת לימוד התורה. דאיתא שם ״ר׳ חייא בר אבא חלש, על לגבי׳ ר׳ יוחנן<br />
א״ל לא הן ולא שכרן, א״ל הב לי ידך, יהב לי׳ ידי׳ ואוקמי׳״. ובחדא״ג מהרש״א<br />
כתב ״אשכחן בכמה דוכתין שהצדיקים היו מקבלים עליהם היסורין באהבה . .<br />
והיינו היכא דליכא ביטול תורה דהיו יסורין של אהבה כדאמר לעיל ]״אלו הם<br />
יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה״[ אבל כל הנהו עובדי דהכא משמע<br />
דהוו חלישי כ״כ שהיו ביסורים שלהם ביטול תורה כדאמר דהיו צריכין להקים<br />
אותם ולכך קאמרי דלא הן ולא שכרן וק״ל״.<br />
והנה ב׳שם עולם׳ אות ב׳ כתב לבאר פלוגתתם דלעיל בברכות שם דר״י בר<br />
אידי ור׳ אחא בר חנינא בגדר יסורין של אהבה, דפליגי אי גדלה מעלת לימוד<br />
התורה או מעלת התפילה, ולמ״ד ״אלו יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול<br />
תורה״ ס״ל דמעלת לימוד התורה עדיף עיי״ש.<br />
אשר לפ״ז שפיר יתכן לומר דר׳ חייא בר אבא אזיל לשיטתי׳ דמעלת לימוד<br />
התורה עדיף, וס״ל כמ״ד ״אלו יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה״, ולכן<br />
קאמר ״לא הן ולא שכרן״ )וכמוש״נ בדברי המהרש״א(.<br />
ויש להעיר עוד, דהנה איתא בברכות דף ל״ב ע״ב אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר<br />
יוחנן כל המאריך בתפילתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר )משלי י״ג(<br />
תוחלת ממושכה מחלה לב מאי תקנתי׳ יעסוק בתורה שנא׳ )שם( ועץ חיים תאוה<br />
באה ואין עץ חיים אלא תורה שנא׳ )שם ג׳( עץ חיים היא למחזיקים בה ע״כ.<br />
וחזינן דר׳ חייא בר אבא לשיטתי׳ אזיל דדורש במעלת לימוד התורה.<br />
_____ •<br />
_____
97<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
איכא בינייהו בין רבה לרבא<br />
הת׳ דוד אבא צבי גאלדשטיין<br />
שליח בישיבה<br />
בגיטין ב, ב הובאו הני תרי טעמי באמירת בפ״נ ובפ״נ, דלרבה הוא לפי שאין<br />
בקיאין לשמה ולרבא לפי שאין עדים מצויין לקיימו, וקאמר דאיכא בינייהו<br />
דאתיוהו בי תרי, א״נ ממדינה למדינה בא״י, א״נ באותה מדינה במדה״י.<br />
וב׳תפארת שמואל׳ הקשה ״וצ״ע דהא טובא איכא בינייהו היכא שאמר השליח<br />
בפ״נ ובפ״נ אבל לא ידעתי אם נכתב לשמה או לאו, דזהו איכא בינייהו ודו״ק״.<br />
ו<strong>נר</strong>אה לתרץ בפשטות, ע״פ מש״כ התוס׳ להלן ג, א בד״ה אטו כי אמרי כו׳<br />
לשיטת רש״י דמועיל ידעתי לרבא אבל לא לרבה, דהוי מצי למימר איכא בינייהו<br />
דלרבה לא מועיל ידעתי ולרבא מועיל, ותירצו ״דלא בעי למינקט אלא הנהו דלמר<br />
צריך ולמר לא צריך״ )ועי׳ גם במהרש״א ד״ה דאתיוהו בי תרי(.<br />
ועפ״ז מבואר שפיר הא דלא נקטינן בגמ׳ איכא בינייהו היכא שאמר השליח<br />
בפ״נ אבל לא ידעתי אם נכתב לשמה אם לאו, דלרבה אינו מועיל ולרבא מועיל,<br />
דלא בעי למינקט אלא הנהו דלמר צריך ולמר לא צריך. וק״ל.<br />
_____ •<br />
_____
98 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
פענוח ראשי תיבות<br />
הנ״ל<br />
ידוע כי הרבה סוגיות בתלמוד ובמפרשים נתקצרו ע״י ראשי תיבות עד כי אין<br />
מבין לפתור חידותיהם, והמבארים שבאו אחריהם נתחבטו בביאורים, ולא תמיד<br />
בהצלחה. וכמה וכמה טעויות השתרבבו ע״י ראשי תיבות שלא נפתרו כהוגן,<br />
ולפעמים כמעט שחסמו את הדרך למצוא הנוסחא המקורית. כו״כ דוגמאות לזה<br />
הובאו ונתבארו בספר ׳עוללות׳ להגאון הר״ר מרגליות ז״ל. ויש להעיר עוד על<br />
פענוח ר״ת שלא נפתר כהוגן, ומזה נשתרבב אי הבנה בהמשך הענין.<br />
ב׳מגיד משנה׳ פ״ב מהל׳ זכי׳ ומתנה ה״ד פי׳ דברי הרמב״ם ״המציע מצעות<br />
בנכסי הגר קנה״ וז״ל כפי שנדפס לפנינו: ״מימרא כלשונה שם )דף נג, ב( ופי׳<br />
הציע מצעות עליהן ושכב או ישב עליהן קנה לפי שנהנה גופו מגוף הקרקע ואינו<br />
דומה לאכילת פירות שאינו חזקה דעתה לא נהנה מגוף הקרקע אלא מפירותיו<br />
פעם אחת הציע מצעות שיפה הקרקע במצעתן וה״ז כציור וכיור וצר צורה שקונה<br />
בנכסי הגר לפי שמתקנו ומיפהו וזה עיקר ולזה הסכים אבן מיגש ז״ל״.<br />
והנה המילים ״פעם אחת״ אין להם שום שחר לכאן. דהא אפי׳ כמה פעמים<br />
אינו קונה ע״י אכילת פירות, דהטעם הוא משום שאינו נהנה מגוף הקרקע וכמ״ש<br />
המ״מ. וגם תמוה המשך הענין ״ . . הציע מצעות שיפה הקרקע כו׳״ דהוא פירוש<br />
שני ב״הציע מצעות״, ובא בהמשך אחד.<br />
וברור הוא דנפל כאן ט״ס בדברי המ״מ. ו<strong>נר</strong>אה דמתחילה הי׳ נדפס פ״א בר״ת,<br />
והמעתיק רצה לפענח הר״ת דהיינו ״פעם אחת״. אך האמת <strong>נר</strong>אה להדיא, דפתרון<br />
הר״ת הנכון הוא ״פירוש אחר״, והיינו דהמ״מ מפרש כאן ב׳ פירושים בהציע<br />
מצעות, פי׳ הא׳ הוא שנהנה מגוף הקרקע, ופי׳ הב׳ שיפה הקרקע, וזה ברור.<br />
ומצוה לתקן.<br />
_____ •<br />
_____
99<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
לשיטתי׳ דרבי יוחנן<br />
הת׳ לוי יצחק חאריטאנאוו<br />
שליח בישיבה<br />
בספר ״שם עולם״ )להגאון הר״ר מרגליות ז״ל( אות רמ״ד הביא הא דאיתא<br />
בירושלמי )פאה פ״ח ה״א( מתפלגין רב ורבי יוחנן ח״א מדקדקין בכסות ואין<br />
מדקדקין בחיי נפשות וחרנא אמר אף בכסות אין מדקדקין כו׳״, והוכיח דרב הוא<br />
הח״א הא׳ )עיי״ש(, ורבי יוחנן הוא הח״א הב׳ כי ״העריך מאד תלבשתו של אדם<br />
ע׳ שבת קי״ד ע״א דאר״י כל ת״ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה כו׳, וראה<br />
בירושלמי כלאים פ״ט ה״ב וכו׳ ולכן אמר אף בכסות אין מדקדקין״ ע״כ דבריו.<br />
ויש להעיר גם מהא דאיתא בשבת שם דף קי״ג ע״א ואילך ובכ״מ ״דרבי יוחנן<br />
קרי למאני׳ מכבדותי״ ]שמכבדין בעליהן – רש״י[ ושם דף קי״ד ע״א ״א״ר אחא<br />
בר אבא אמר רבי יוחנן מנין לשנוי בגדים מה״ת ]שהוא דרך כבוד לפני המקום<br />
– רש״י[ שנאמר כו׳״. ועוד שם ״א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנאי הוא לת״ח<br />
שיצא במנעלים המטולאים לשוק כו׳״.<br />
וחזינן דר״י אזיל לטעמי׳ שהעריך מאד תלבשתו של אדם כנ״ל ]ולפלא קצת<br />
על ה״שם עולם״ שהביא כהוכחה דר״י העריך תלבשתו של אדם מהא ״דאמרי׳<br />
כל ת״ח שנמצא רבב כו׳״ המובא בשבת דף קי״ד ע״א בהמשך לכל הני מימרות<br />
דלעיל. והו״ל להביא ולהוכיח מהמוקדם יותר[.<br />
_____ •<br />
_____
100 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
נאמנות השליח באמירת בפ״נ<br />
ובפ״נ<br />
הנ״ל<br />
בריש גיטין מקשה הגמ׳ בין אליבא דרבה ובין אליבא דרבא ליבעי תרי, ומשני<br />
דמשום עיגונא אקילו בה, ושוב מקשה הרי סוף סוף חומרא הוא דאי מצרכת לה<br />
תרי לא אתי בעל ומערער ופסיל לי׳, משא״כ חד אתי בעל ומערער ופסיל לי׳,<br />
ומשני דהשליח מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשי׳ עיי״ש.<br />
ובביאור קושית הגמ׳ דאתי בעל ומערער ופסיל לי׳, היינו משום דלס״ד הגמ׳<br />
נאמנות השליח הוי רק כע״א, וא״כ יבוא הבעל ויכחיש אותו, וכמ״ש רש״י בד״ה<br />
דאי מצרכת תרי ״השתא אתי ומערער ואוקי חד לבהדי חד״. וראה גם בתוס׳ רי״ד<br />
בסוגיין.<br />
והנה בביאור מסקנת הגמ׳ דהשליח מידק דייק כו׳ ואפי׳ יבוא הבעל ויערער<br />
אינו נאמן יש לחקור האם נשארה הגמ׳ בהסברא דהשליח הוי רק כע״א אלא<br />
שיש לו נאמנות מיוחדת דמידק דייק ולכן אין הבעל יכול להכחישו, או דהדרינן<br />
מסברת הס״ד וס״ל למסקנא דהאמינו לשליח כתרי.<br />
ויעויין בס׳ ׳רשימות שיעורים׳ )להגרי״י קלמנסון שליט״א( עמ״ס גיטין סי׳ יו״ד<br />
שהאריך בזה, ובתו״ד כתב דאופן הא׳ הנ״ל תלוי בהמבואר לעיל סי׳ ט׳ שיטת<br />
הריטב״א והגר״ח וברכ״ש יעויי״ש. ושוב כתב לומר לשיטת רש״י והתוס׳ רי״ד<br />
דס״ל כאופן הב׳ הנ״ל דהאמינו להשליח כבי תרי. שוב הביא מדברי הגרי״ז בחי׳<br />
על הרמב״ם הל׳ גירושין שכתב לבאר בשיטת רש״י דלמסקנת הגמ׳ אין נאמנות<br />
השליח מדין ע״א בעלמא דנימא ע״ז אוקי חד לבהדי חד, אלא משום דמידק דייק<br />
דהוא דין נאמנות מסויימת שהאמינו חכמים להשליח, וכ<strong>נר</strong>אה שהגרי״ז מפרש
101<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
דגם בתירוץ הגמ׳ לא הוי השליח אלא כע״א, יעויי״ש בארוכה.<br />
והנה, ראשית כל יש להעיר מדברי האחרונים בסוגיין בביאור שיטת רש״י<br />
במסקנת הגמ׳, דס״ל כאופן הב׳ הנ״ל דהאמינו להשליח כבי תרי, עי׳ פנ״י ג,<br />
א ברש״י ד״ה דאי מצרכת כו׳ שכתב ״ועל זה משני בגמ׳ דמעיקרא מידק דייק,<br />
וא״כ יש להאמין להשליח לגמרי כשנים כו׳״. ועד״ז כתב בחת״ס ד״ה חד אתי כו׳<br />
״ומשני מידק דייק וה״ל כתרי, אבל לעולם בעלמא יסבור רש״י דעד קמא מהימן<br />
כתרי ועי׳ פנ״י והנלענ״ד כתבתי״.<br />
ועוד יש להעיר בזה טובא, דכן מפורש בפרש״י להדיא. דיעויין להלן בגמ׳ טו,<br />
א אהא דשנינו במתני׳ שם ״בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו פסול״, דקאמר<br />
רב חסדא אפי׳ שנים מעידים על חתימת יד שני פסול, מ״ט או כולו בקיום הגט<br />
או כולו בתקנת חכמים. ובפרש״י ד״ה תקנת חכמים כתב וז״ל: ״עדות השליח<br />
שהאמינוהו חכמים כשנים״.<br />
ויעויין עוד להלן שם ע״ב בפרש״י ד״ה אתי לאחלופי כו׳ ]דקאי אדברי רבא[<br />
וז״ל בתו״ד: ״וגבי גט נמי אי אמר בפ״נ חציו מהימן כתרי דשליח הוא . . והכא<br />
גבי גט לא חיישינן לה הא בלאו אחר הוי מתכשר אפומי׳ דהימנוה רבנן כתרי<br />
כו׳״.<br />
והרי ברור ומפורש דס״ל לרש״י למסקנת הגמ׳ כאופן הב׳ הנ״ל דהאמינוהו<br />
חכמים להשליח כבי תרי.<br />
ומכאן יש לתמוה טובא על סברת הגרי״ז בשיטת רש״י דגם למסקנת הגמ׳ הוי<br />
נאמנות השליח כע״א אלא דיש לו נאמנות מסויימת דמידק דייק כו׳, והרי מפורש<br />
להדיא בפרש״י אחרת. וצ״ע.<br />
_____ •<br />
_____
102 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
יסוד פלוגתת רש״י והרמב״ם<br />
במצדד את האבן<br />
הת׳ יוסף יצחק לייבאוויק<br />
שליח בישיבה<br />
בס׳ ׳מי טל׳ ]להגאון הרב ימ״מ קלמנסון שליט״א[ על מלאכת בונה סי׳ כג-כד<br />
הביא פלוגתת רש״י )שבת קד, ב( והרמב״ם )פ״י מהל׳ שבת הי״ב( ביסוד דינא<br />
דהמצדד את האבן, דפליגי: א( בשורה העליונה, לשי׳ רש״י חייב בהנחת האבן<br />
לבדה בלי שום טיט תחתי׳, משא״כ לשי׳ הרמב״ם גם בשורה העליונה בעינן טיט<br />
תחתי׳. ב( בשורה האמצעית, לשי׳ רש״י חייב בהנחת האבן ע״ג טיט מתחתי׳ אך<br />
לא בעינן טיט על גבה, משא״כ לשי׳ הרמב״ם חייב רק אם יש טיט מתחתי׳ ועל<br />
גבה.<br />
וביאר שם יסוד פלוגתתם דתלוי בגדר מלאכת בונה. דלפי הרמב״ם הוא משום<br />
מעשה ״חיבור״ גופים נפרדים זה מזה, ולכן בשורה העליונה צריך שיהי׳ טיט<br />
מתחתי׳ שאז האבן נדבקת לשאר האבנים. אכן רש״י ס״ל שבחיובא דבונה ישנם<br />
ב׳ דינים, ומלבד החיוב משום חיבור גופים נפרדים ישנו החיוב כשעושה מעשה<br />
התחדשות שטח ומקום חלל באמצע, ולכן חייב בשורה העליונה גם בלי שום<br />
טיט מתחתי׳, דהגם שאין כאן מעשה חיבור גופים נפרדים, הא מיהת יש כאן<br />
מעשה התחדשות שטח ומקום חלל באמצע שהרי עי״ז נתוסף בהמחיצה דהבנין<br />
כו׳ יעויי״ש בארוכה בדבריו הנעימים.<br />
אך דא עקא שבהמשך דבריו שם מבואר יסוד פלוגתתם רק בנוגע לשורה<br />
העליונה, אך עצ״ע מהו יסוד פלוגתתם בשורה האמצעית. זאת ועוד, הרי לכאו׳<br />
יל״ע בשיטת הרמב״ם דבעינן גם טיט על גבה בשורה האמצעית, דמאחר שס״ל<br />
בגדר מלאכת בונה שהוא משום דין חיבור ודיבוק גופים נפרדים ביחד, הרי גם אם<br />
מניח טיט מתחתי׳ גרידא יש כאן הך יסוד דחיבור גופים יחד.
103<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
ובשלמא אם נאמר שהטיט שעל גבה הוא דין בשורה העליונה שצ״ל טיט<br />
מתחתי׳ אתי שפיר )אלא דנוסף על הא דלהלן, צ״ע אם בכלל ס״ד זו נכון הוא,<br />
דהרי ״שורה האמצעית״ כולל ״כמה״ שורות בין התחתונה והעליונה, וא״כ מה<br />
נאמר בנוגע שורות האמצעיות שאינם מתחת שורה העליונה(, אך לכאורה <strong>נר</strong>אה<br />
ברור בדעת הרמב״ם שהטיט שע״ג שורה האמצעית הוא דין בשורה זו, והדרא<br />
קושיא לדוכתא.<br />
_____ •<br />
_____<br />
בדין ע״א נאמן באיסורין<br />
הת׳ יהושע פאפער<br />
שליח בישיבה<br />
ידוע ביאור האחרונים )ש״ש ש״ו פ״ו ועוד( ביסוד פלוגתת רש״י והתוס׳<br />
בסוגיין )גיטין ב, ב(, דרש״י הביא הא דטבל ושחיטה בכלל ע״א נאמן באיסורין,<br />
והתוס׳ הקשו עליו דלא הו״ל להזכירם כיון דבהנהו נאמן אע״ג דאיתחזק איסורא<br />
משום דבידו לתקנם )וכמו שפרש״י גופא בסמוך(. וכתבו לבאר, דפליגי ביסוד הך<br />
סברא דבידו לתקנו נאמן אף דאיתחזק איסורא. דהתוס׳ ס״ל דהוא מטעם נאמנות<br />
בפ״ע דהוי כעין בעלים על הדבר )והוא ע״פ שיטת הרא״ש להלן בפ׳ הניזקין סי׳<br />
י״ג אות י״א(, ולכן אי״ז שייך להא דע״א נאמן באיסורין. אכן רש״י ס״ל דהבידו<br />
מיגרע החזקה ומשוי לאיתחזק איסורא כאילו לא איתחזק, וממילא דנאמן מטעם<br />
ע״א נאמן באיסורין יעויי״ש בדבריהם.<br />
ויש להעיר דכן מדוייק בלשון רש״י והתוס׳ בסוגיין. דהנה עיין בפרש״י ד״ה<br />
הכא איתחזק שכ׳ וז״ל: ״ . . ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה כו׳ דהתם בידו לתקנן<br />
לפיכך נאמן להעיד עליהן״. ולכאורה מדוייק הוא בל׳ רש״י דבאיתחזק ובידו
104 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
לתקנו נאמן מטעם ״עד אחד נאמן באיסורין״. וכדיוק ל׳ רש״י ״להעיד״ )משא״כ<br />
להטעם דהוי כבעלים ה״ה נאמנות בפ״ע ואינו מטעם ״עדות״(.<br />
אכן עיין בתוד״ה ע״א נאמן באיסורין שכ׳ וז״ל: ״ . . דבהנהו נאמן אע״ג<br />
דאיתחזק איסורא משום דבידו לתקנם״. ומבואר מלשון התוס׳ דבידו לתקנו ה״ה<br />
הטעם שנאמן אע״ג דאיתחזק. והיינו מטעם נאמנות בפ״ע ״משום דבידו כו׳״<br />
)דהוי כעין בעלים וכנ״ל(.<br />
וראיתי בא׳ מגליוני ׳הערות וביאורים׳ אה״ת משנים שעברו מש״כ הרב י.ל.ש.<br />
שי׳ בענין הנ״ל, ובתו״ד רצה לדייק מל׳ רש״י הנ״ל ״ . . דהתם בידו לתקנו לפיכך<br />
כו׳״ דס״ל שבידו לתקנו ה״ה הטעם שנאמן, והיינו דהוא נאמנות בפ״ע )וכנ״ל<br />
בדברי התוס׳(, ודלא כמ״ש האחרונים בשיטת רש״י. האומנם, דמהמשך ל׳ רש״י<br />
– ״להעיד״ – משמע ברור דרש״י ס״ל דהוא מטעם ״עד א׳ נאמן באיסורין״ וכנ״ל,<br />
ולעולם י״ל כמו שנתבאר בדברי האחרונים.<br />
_____ •<br />
_____<br />
בהא דמהני כת״י בגט<br />
הת׳ ישראל קלאפמאן<br />
שליח בישיבה<br />
בגיטין ג, ב מביאה הגמ׳ הא דתנן ג׳ גיטין פסולין, ואם ניסת הולד כשר, כתב<br />
בכתב ידו ואין עליו עדים וכו׳. ובתוד״ה ג׳ גיטין כתבו וז״ל ״איכא מאן דמוקי<br />
בפ׳ בתרא הך מתני׳ כר״מ וכו׳ ואע״ג דר״מ סבר וכתב היינו וחתם מ״מ כשר<br />
הולד בכת״י ואין עליו עדים דכיון שהבעל עצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו״
105<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
עיי״ש.<br />
ועי׳ ברש״י יבמות ל, ב בד״ה כתב בכת״י וז״ל ״דקי״ל )ב״ב קעה, ב( הוציא<br />
עליו כת״י שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא כת״י בלא עדים מילתא<br />
היא״.<br />
ולכאורה דברי רש״י והתוס׳ צ״ע וכמו שהקשו האחרונים, דבשלמא בממון<br />
דהודאת בע״ד כמאה עדים דמי שייך שפיר לומר דכת״י הוה כעדים, דהבע״ד<br />
עצמו חשיב כעדים. משא״כ בגיטין וקידושין דלא מהני בזה הודאת בע״ד דהוה<br />
חב לאחריני וכמבואר בקידושין סה, ב ובתוס׳ גיטין ד, א בד״ה דקי״ל, א״כ מה<br />
מהני כת״י כיון דלא אמרינן בזה הודאת בע״ד כעדים.<br />
ובס׳ ׳רשימות שיעורים׳ )להגרי״י קלמנסון שליט״א( עמ״ס גיטין סי׳ י״ד הביא<br />
דברי הרשב״א ביבמות לא, ב בד״ה הא דאמרינן שכתב שם דכת״י מהני רק בגט<br />
ולא בשטר קידושין וז״ל ״ובקידושין לא הוה מקודשת כלל וכו׳ ואפי׳ כתב בכת״י<br />
נמי כדמשמע בקידושין פ׳ האומר משום דקא מיחייב לאחריני ובגיטין דמהני<br />
כת״י הוה טעמא או משום דלא מחייב לאחריני או וכו׳״. ומבואר מדברי הרשב״א<br />
דהא דמהני כת״י בגט הוא משום דגירושין לא חשיב חב לאחריני וממילא הוה<br />
בזה הודאת בע״ד כמאה עדים )ועיי״ש בהמשך דברי הרשב״א תירוץ שני דהוא<br />
משום גזה״כ(.<br />
ובהערה 2 שם ביאר הא דגירושין לא חשיב חב לאחריני ע״פ דברי הריטב״א<br />
בקידושין ס״ה דמפרש הא דקאמר הגמ׳ שם בקידושין הוה חב לאחריני ״פי׳ לחייב<br />
הבא עלי׳ מיתה״ עיי״ש. ולפ״ז לא הוה גירושין חב לאחריני דאדרבה ניתרת.<br />
ובהמשך דבריו שם רצה לתרץ דעת רש״י דמהני כת״י בגט דס״ל כדברי<br />
הרשב״א הנ״ל )בתירוץ הא׳( דגירושין לא חשיב חב לאחריני ומהני בזה הודאת<br />
בע״ד וכנ״ל.<br />
אכן בדעת התוס׳ א״א לומר כן, דהרי כתבו להדיא בגיטין ד, א ד״ה דקי״ל<br />
דגירושין נמי הוה חב לאחריני ״דאסר לה אכהן״ ולא מהני בזה הודאת בע״ד<br />
עיי״ש.
106 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
ולענ״ד צ״ע לפרש כן גם בדעת רש״י, דהרי יעויין בקידושין שם ד״ה הכא<br />
]בקידושין[ קא חייבה לאחריני וז״ל ״שקרובותי׳ נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה״,<br />
וכמ״ש התוס׳ בסוגיין שם ״דאסר לה אקרובים״, וא״כ אף אנו נאמר בגירושין<br />
״דאסר לה אכהן״ וחשיב חב לאחריני )וכמ״ש התוס׳ שם(. ובשלמא אם נאמר<br />
דהא דחשיב לאחריני בקידושין הוא ״לחייב הבא עלי׳ מיתה״, אפ״ל דבגירושין<br />
לא הוה חב לאחריני דאדרבה ניתרת כנ״ל, אכן אם הטעם בקידושין הוא ״דאסר<br />
לה אקרובים״, כמו״כ הוא בגירושין ״דאסר לה אכהן״.<br />
והדרא קושיא לדוכתא איך מהני כת״י בגט לרש״י. וע״כ יש לפרש בדעת רש״י<br />
באו״א, וכמו שהאריכו בזה האחרונים.<br />
_____ •<br />
_____<br />
בדין אמירת בפ״נ ובפ״נ בשליח<br />
לקבלה<br />
הנ״ל<br />
בר״ן ריש גיטין על פרש״י ד״ה צריך כתב לבאר דשליח לקבלה אי״צ לומר<br />
בפ״נ ובפ״נ כיון דכל החשש הוא משום לעז, וזה אין לחוש כ״א בשליח להולכה<br />
שלא גמר בדעתו לגרש אך בשליח לקבלה אין לחוש ללעז כי כבר גמר לגרש<br />
עיי״ש.<br />
והקשו האחרונים )ראה פנ״י בסוגיין(, דזה ניחא לשיטת התוס׳ )ב, ב ד״ה לפי<br />
ועוד( שכל החשש הוא רק משום לעז, אבל רש״י עצמו הרי ס״ל דחששא גמורה
107<br />
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
היא, וכדמשמע מפרש״י שם ד״ה ורבנן ״למיחש למילתא כו׳״.<br />
וכבר דשו בזה האחרונים ותירצו באופנים שונים. וראה בשיעורי הגראי״ב<br />
גערליצקי שליט״א )שעל אתר העו״ב אה״ת( שרצה לתרץ דגם רש״י ס״ל דאינו<br />
אלא משום לעז, וכוונתו בד״ה ״ורבנן״ שיש לחוש שהבעל יוציא לעז שמצא גט<br />
כתוב ועומד וכו׳. וכן יש לדייק מל׳ הר״ן הנ״ל עיי״ש. ושו״ר שכ״ה גם בס׳ מנחת<br />
יהודה עיי״ש.<br />
ולהעיר דלפי אופן זה יתכן לבאר דבר תמוה במהלך דברי התוס׳ ד״ה ורבנן הוא<br />
דאצרוך. דבתחילה הביאו את דברי רש״י והק׳ ע״ז דבהוחזק ב׳ יוסף בן שמעון<br />
ממ״נ פסול כו׳, ושוב תירצו דאינו אלא משום לעז כו׳. ולכאורה צ״ע במהלך<br />
דבריהם, דהרי יסוד שיטתם דחששא דלשמה אינו אלא משום לעז הוא מסוגיא<br />
דדף ה, ב, בדין בעל שהביא את גיטו, וכמ״ש בד״ה לפי, וא״כ יתירה מזו הו״ל<br />
להקשות על פרש״י דמסוגיא הנ״ל משמע להדיא דהחשש אינו אלא משום לעז<br />
כו׳.<br />
אך עפהנ״ל מובן שפיר, דהרי גם לפרש״י החשש דלשמה אינו אלא משום לעז,<br />
אלא דלשיטתו הלעז הוא שמצא גט כתוב ועומד ששמו כשמו וכו׳, וע״ז הק׳<br />
התוס׳ דאי״ז פסול דלשמה כו׳, ותירצו דהלעז הוא לעז אחר שכתבו הסופר כדי<br />
להתלמד כו׳.<br />
ומעתה אולי י״ל דממהלך דברי התוס׳ הנ״ל יש להוכיח קצת דגם לרש״י החשש<br />
דלשמה אינו אלא משום לעז כו׳ וכמ״ש הרב הנ״ל.<br />
וראה ב׳הערות וביאורים׳ אה״ת גליון תתקכ״ט מש״כ בביאור מהלך התוס׳<br />
באו״א, ע״פ דברי החת״ס בסוגיין יעויי״ש, ושבעים פנים לתורה.<br />
_____ •<br />
_____
108 ישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ מערב קנדה<br />
כינוי חרמים כחרמים<br />
הת׳ מנחם מענדל דובראווסקי<br />
תלמיד במתיבתא<br />
תנן בריש מסכת נדרים ״כל כנויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ושבועות<br />
כשבועות ונזירות כנזירות כו״, ובר״ן ד״ה כל כנויי נדרים פירש וז״ל: ״ומס׳ זו<br />
היא בענין נדרי איסור שמה ששנה כאן חרמים כחרמים היינו משום שלשון חרם<br />
כשם שהוא כולל חרמי בדק הבית כך הוא כולל נדרי איסור כדתני לקמן )דף מ״ז,<br />
ב( הריני עליך חרם המודר אסור הרי את עלי חרם המדיר אסור ומשום האי גוונא<br />
תנא חרמים הכא דאילו חרמי בדק הבית לא שייכי בהאי מס׳ אלא בסדר קדשים״<br />
ע״כ לעניננו.<br />
וברש״ש הקשה על דברי הר״ן ״דע דהא לקמן בגמ׳ אמרינן וכיון דתני תרתין<br />
תני לכולהו״, ונשאר בצ״ע. וכוונתו להא דאיתא בגמ׳ ״מאי שנא לגבי נזיר דלא<br />
קתני להו לכולהו ]דהתם קתני כל כנויי נזירות כנזירות ותו לא מידי ולא קתני לכל<br />
הני דנדרים ושבועות – רש״י[ ומ״ש גבי נדרים דקתני לכולהו ומשני משום דנדר<br />
ושבועה כתיבי גבי הדדי תני תרתין וכיון דתני תרתין תני לכולהו״.<br />
ולכאורה יש לתרץ דברי הר״ן בפשטות, דאע״פ ד״תני לכולהו״ מ״מ תני גווני<br />
דשייכי להך מסכתא, וזהו שכתב הר״ן ״דאילו חרמי בדק הבית לא שייכי בהאי<br />
מס׳ אלא בסדר קדשים״, והגמ׳ נותנת טעם רק למה כאן חשיב כולהו גווני, כיון<br />
״דתני תרתין תני לכולהו״, אמנם שפיר צריך להיות שייך להך מסכתא, ופשוט.<br />
ולא זכיתי להבין מה שנשאר הרש״ש ב״צ״ע״ בזה.<br />
_____ •<br />
_____
<strong>נר</strong> <strong>המערבי</strong><br />
109
Dedicated by<br />
Ari and Shoshana<br />
Schwartz<br />
*<br />
In honour of<br />
Dr. Moses and Esther Steinberg<br />
Whose devotion to learning has always been an<br />
inspiration<br />
Dedicated by<br />
The Huberman and Bitton families
לזכות<br />
הילד לוי שיחי׳<br />
לרגל יום הולדתו ביום כ׳ ניסן<br />
והיכנסו בבריתו של אאע״ה ביום כ״ז ניסן ה׳תשס״ז<br />
*<br />
ולזכות אחותו ואחיו<br />
שטערנא שרה ומנחם מענדל שיחי׳<br />
*<br />
יה״ר שהוריו ירוו מהם רוב נחת חסידותי<br />
ויזכו לגדלם לתורה לחופה ולמעש״ט<br />
כרצו״ק ולנח״ר כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו<br />
*<br />
נדפס ע״י הוריהם<br />
הרב בנימין אפרים וזוגתו מרת מלכה לאה שיחיו<br />
ביטון
לעילוי נשמת<br />
ר׳ אלטר חיים בן ר׳ מרדכי ארי׳ ע״ה<br />
מרת ליבא ליזא בת ר׳ שלום ע״ה<br />
*<br />
נדפס ע״י בנו<br />
ר׳ מרדכי שיחי׳ פרל<br />
*<br />
In honour of those with special life challenges<br />
And to those who love and care for them<br />
Dedicated by<br />
Dennis and Dalia Power<br />
*<br />
In memory of<br />
Zeev ben Shimon<br />
Dedicated by<br />
Nachum Alter Simces<br />
*<br />
In memory of<br />
Tzvi Meir ben Moshe Yeshurun<br />
Pessel bas Eliezer Mordechai<br />
Dedicated by<br />
Leon and Renia Blumenfeld
מוקדש<br />
לחיזוק ההתקשרות<br />
לכ״ק אדמו״ר נשיא דורנו<br />
ולזכות<br />
התלמידים השלוחים<br />
לישיבה גדולה ״אהלי מנחם״ וונקובר, קנדה<br />
שנת ה׳תשס״ז<br />
הת׳ מרדכי צבי הירש אייווס<br />
הת׳ דוד אבא צבי גאלדשטיין<br />
הת׳ חיים שמעי׳ ווילהלם<br />
הת׳ לוי יצחק חאריטאנאוו<br />
הת׳ יוסף יצחק לייבאוויק<br />
הת׳ יהושע פאפער<br />
הת׳ ישראל קוזלובסקי<br />
הת׳ ישראל קלאפמאן<br />
הת׳ לוי יצחק רבינוביץ׳<br />
הת׳ יוסף יצחק שיין
Change language