הישרדות? - לשכת עורכי הדין

עלהסףאנושי ולאו דוקא נשימעולם לא הנפתי את דגל המגדר ולא ביקשתי לעצמי זכויות כלשהן רק בזכות היותי אישה - לאבעת שירותי בצבא,‏ לא כשעמדתי לבחירה,‏ לא במסגרת עבודתי המקצועית ולא בשום הקשר אחר.‏במשך מספר שנים,‏ לשכת עורכי הדין מעניקה אות ‏"נשים במשפט"‏ המיועד לנשים בלבד בנוסףלאות ‏"יקיר המקצוע"‏ המיועד לנשים וגברים כאחד ואינני מסתירה את תחושתי כי אולי הגיעה כברהעת להעניק אות אחד בלבד,‏ ללא הבחנה מגדרית.‏ כשעירית חיפה בישרה לי על זכייתי באות ‏"נשיםפורצות דרך",‏ במסגרת יום האשה הבינלאומי לשנת 2008, תהיתי על הצורך בחלוקת אות מיוחד לנשיםועל התאמתי למסגרת זו.‏ המבוכה התחלפה בתובנה כי מטרת המחווה איננה מקבלות האות כי אם קהליעד רחב,‏ המורכב הן מנשים והן מגברים,‏ אשר טרם הפנים,‏ הלכה למעשה,‏ את זכות השיוויון אשר כלכך מובנת מאליה למי שנהנה ממנה.‏ברוח זו נשאתי את הדברים הבאים בשם מקבלות האות:‏כשהיינו ילדים היה לנו ‏"יום האם",‏ לאחר מכן נוסף ‏"יום המשפחה",‏ כיום - ‏"יום למניעת אלימותנגד נשים",‏ לימודי ‏"מגדר",‏ ‏"יום האשה הבינלאומי".‏אנחנו בדרך הנכונה אבל מלאכה רבה עוד לפנינו.‏מעמדה המשפטי של האשה הישראלית עוצב בדברי חקיקה רבים,‏ בעיקר בתחום התעסוקה,‏ אךהיה זה בית המשפט העליון אשר,‏ ב-‏‎60‎ שנות עצמאות,‏ עיגן את זכות השיוויון,‏ המוזכרת במגילתהעצמאות,‏ כזכות חוקתית ויצק בה תכנים המהווים קרקע איתנה לצמיחה של רעיונות,‏ הכרה בזכויות,‏שיתוף נשים במסגרות מובילות המצויות בליבו של סדר היום הציבורי - הישג אדיר שיש מי שמדבריםכיום בגנותו.‏ כנסת ישראל,‏ במשך 60 שנותיה,‏ לא הצליחה להגיע להסכמה בדבר מעמדה של הזכותלשיוויון ואף כיום,‏ עת נדרשת היא לניסוח חוקה,‏ נראה כי את משוכת השיוויון היא איננה עוברתבמדינה רב תרבותית כשלנו.‏המסגרת הפורמלית קיימת אך היישום וההטמעה עדיין מקרטעים.‏ נתבשרנו כי שכרה הממוצע שלהאשה מהווה 2/3 משכרו הממוצע של הגבר.‏ גם אותן נשים שהתברגו במעגל העבודה,‏ הפוליטיקה,‏העסקים ופיתחו עולם משלהן - רק מיעוטן הצליח לחדור לעמדות השפעה בכירות ולהיות חלק מ"סדרהיום"‏ הישראלי.‏הנשים שהגיעו להישגים ופיתחו קריירה עצמאית אינן פטורות מהנראטיב שהתפתח:‏על המנהל שחותך ומקבל החלטות יאמרו שהוא ‏"אסרטיבי"‏ בעוד שהמנהלת ‏"אגרסיבית";‏ בעלהמפעל ‏"מפעיל את סמכותו"‏ בעוד שבעלת המפעל ‏"כוחנית ושתלטנית".‏וכששניהם מנהלים מו"מ אינטנסיבי,‏ האורך ימים ולילות וחורג מהשעות המקובלות ולעתים גםמתנהל בריחוק גיאוגרפי מהבית,‏ ההבדל ביניהם יהיה אחד - ייסורי המצפון.‏ האשמה - ממנה עוד לאנפטרנו.‏ בלי שינוי אוירה ומהפך בציפיות ההדדיות,‏ נמשיך לשאת את הנטל הכבד של האשם ולטעותבמחשבה כאילו הכניסה לקריירה מצליחה פתוחה בפני ‏"סופר-וימן"‏ בלבד וכי אשה מצליחה,‏ המממשתאת כישוריה,‏ היא כנראה אמא לא הכי טובה...‏בואו נשנה את השיח:‏ במקום לעסוק ב"ויתור"‏ שהנשים עושות וב"החמצה",‏ נדבר על ‏"בחירה",‏ עלסדרי עדיפויות.‏תפקידנו כחברה לדאוג לכך שלכל אדם תישמר זכות הבחירה - תהא בחירתו אשר תהא:‏ בחירהחופשית וכנה,‏ משוחררת עד כמה שניתן ממוסרות של מסורות,‏ דת,‏ דעות קדומות,‏ תיוגים וכיו"ב.‏זה לא עניין לנשים בלבד,‏ אלא לאנשים כולם,‏ המרכיבים את הרקמה החברתית - גברים ונשיםכאחד.‏ זו לא סוגיה נשית כי אם אנושית.‏נזכור את המטרה אליה אנו שואפים:‏ יום יבוא ולא יהיה עוד צורך בעיטור שהמגדר הוא חלקמסימניו.‏ תקרת הזכוכית,‏ הסדוקה כבר עתה,‏ תתנפץ ו..‏ השמים יהיו הגבול לא רק ליחידות סגולה.‏נזהיר את עצמנו לבל נתאהב יתר על המידה במצב הביניים,‏ שיש בו גם הרבה פירגון,‏ סלחנותולעתים,‏ לצערי,‏ גם קורבנות,‏ שהרי העדפה מתקנת שואבת את הלגיטימיות שלה מהזמניות ומהיותהאמצעי ותו לאו.‏וכפי שכתב קובי ניב,‏ עוד בשנת 1989: ‏"מי שרוצה עולם אנושי יותר,‏ חייב להיאבק למען עולם נשייותר.‏ כי לא מדובר כאן במאבק נשי,‏ מדובר כאן במאבק אנושי."‏חג חירות כשר ושמח,‏רחל בן ארי ‏)בר רב האי(,‏ עו"דיו"ר ועד המחוזrachelb@bf-law.co.ilחברי ועד מחוז חיפה‏עו"ד רחל בן ארי ‏)בר רב האי(‏ יו"רעו"ד איתן לדררעו"ד יורם גוריעו"ד חוה מרצקיעו"ד ג'ובראן ג'ובראןעו"ד מיכל שקדעו"ד תומר גונןעו"ד אילן גורביץעו"ד נאסר סנעאללהעו"ד רסמי זחאלקהעו"ד חאתם יאסיןעו"ד ואאל חלאילהעו"ד השאם דאודעו"ד יוסי הודעו"ד אריה אבריאל בדלתיים פתוחות אפריל-מאי 2008