הישרדות? - לשכת עורכי הדין

הגשרים שלמחוזחיפהמאת :עו"ד שיריפילוסוףהאסימון ייפולוההפנמהתגיע רקאחרי שברחנומעבודה עםעצמנו ובדרךפירקנו משפחהולקחנו לילדינואת חלוםהמשפחההשלמהמפרקת המשפחותממה מתרחש בליבה של עורכת דיןומגשרת הנוגעת מדי יום בחייהם של בניזוג שאהבתם הגדולה גוועה והם מחפשים‏"חיים אחרים טובים יותר"?‏ על מה היאנלחמת ומדוע?‏ איזו נחמה היא מוצאתבסופו של התהליך?‏ אמת כואבת עם נקודותשל אורזה קורה פעם אחר פעם וזה קשה כל פעם מחדש.‏הם מגיעים למשרדי - זוג חמוד ואיכותי עם ילדיםמשותפים שמבין את החשיבות הרבה כל כך של פרידהחברית ומתקשרת שתאפשר תכנית הורית מובנית לשניםקדימה,‏ מבקשים להתגשר ולהתגרש.‏ נראים שלמים ומחייכיםמבחוץ,‏ מפורקים מבפנים.‏הזוג הזה יחד עם ילדיהם - זוהי משפחה המבקשתלהתפרק.‏ הייתה להם במרבית המקרים שגרה בטוחה,‏ חוויותמשותפות וקסומות עם או בלי הילדים,‏ אהבה גדולה ותשוקהגדולה שגוועו עם השנים תחת הישרדות יומיומית שלפרנסה,‏ מטלות סיזיפיות כאלה ואחרות,‏ גידול ילדים ושעותשינה ספורות ביממה.‏ היו להם חלומות משפחתיים אין קץשנגוזו ויש להם כעת בפתח דלתו של משרדי - תקווה ל"חייםאחרים"‏ אשר לדידם,‏ או ליתר דיוק לאחד מהם בדרך כלל- ‏"בהכרח טובים יותר".‏ואני לכשעצמי יודעת,‏ שמעטים הם ברי המזל,‏ אםבכלל,‏ שחייהם אכן יהיו טובים יותר ‏"ביום שאחרי".‏ ולא,‏אינני מדברת על מצבי קיצון של אלימות במשפחה ו/אוהתעללות נפשית קשה ו/או התנכרות הורית קיצונית בתוךהתא המשפחתי - שם לבטח ייראה העתיד ורוד יותר לאחרהפרידה.‏ אני מכוונת לכל אותם בני זוג רגילים ונורמטיביים,‏שחוו עליות ומורדות במהלך חייהם המשותפים,‏ זכו לרגעיאושר וחוו רגעי עצב,‏ זוגות - שאולי ימצאו זוגיות חדשהויבנו ‏"משפחה חדשה"‏ על חורבותיה של הישנה אך הםלעולם,‏ בוודאות,‏ לא יצליחו לברוח מאותן התמודדויותשהציפה הזוגיות שהתפרקה.‏הניסיון העגום מעיד בבירור ‏)ואני עוקבת אחר כלהזוגות שהתגשרו במשרדי בשנים האחרונות(,‏ שכשהאהבההתשוקתית תירגע והמשפחה החדשה ‏"בסיבוב השני"‏ תיכנסלשגרה מתפקדת - ימצא עצמו כל אחד מבני הזוג שומע אתאותן הטענות ואותה הביקורת,‏ שהציף בן הזוג הקודם.‏ קרובלודאי שהדגשים יהיו שונים וכך גם עוצמת הטענות כלפיהתנהלות כזו מול אחרת,‏ אך ברמת המקרו - לא נוכל לברוחממי שאנחנו ו"מהתיקים שאנחנו מביאים מילדותנו".‏ לעומתזאת,‏ כן נוכל לברוח כל פעם מתוך זוגיות,‏ שמאתגרת אותנולעשות את השינוי שאנחנו חייבים לעצמנו ולאלה החולקיםאת חייהם עימנו.‏ההבנה מגיעה רק אחרי שהתפרקה המשפחה הבראשיתיתוהחלומות נגוזו.‏ היא מגיעה רק ‏"בסיבוב השני"‏ - שם אנומבינים שכנראה נהיה חייבים לעשות שינוי,‏ כדי להתנהלבתוך זוגיות טובה ומתפקדת.‏ שהטענות שנקבל תהיינה אותןהטענות רק ‏"בשינוי אדרת".‏ רק בשלב זה נבין,‏ שאם אנחנואוחזים בהתנהגויות מסוימות הפוגעות ביכולת של בן הזוגלהתנהל עימנו בשגרה שפויה ובטוחה - כי אז אין מנוסמלהכיר בכך ולהרים את הכפפה כדי לעשות שינוי.‏ בפעםהשנייה - סביר להניח שכבר לא נפרק.‏ אנחנו נעשה מאמץונטפל.‏ האסימון ייפול וההפנמה תגיע רק אחרי שברחנומעבודה עם עצמנו ובדרך פירקנו משפחה ולקחנו לילדינו אתחלום המשפחה השלמה.‏ואני,‏ שכבר מכירה את הטרגדיה מראש כל כך טוב ויודעת,‏למרבה הצער,‏ שהחיים האחרים שחלמו עליהם לא יהיו בהכרח‏"טובים יותר"‏ - מבקשת מהם שנעצור את הליך הגישור ונפנהקודם לכן להליך של טיפול זוגי ‏)במקרים שהזוג מגיע אליי לאחרהליך מובנה של טיפול זוגי מצויד בתובנות עמוקות ומסקנותמשותפות עם מטפל מנוסה - כי אז הסיפור עשוי להיותקצת שונה ונקיפות המצפון שלי תהיינה רגועות קצת יותר(.‏וזה לא פשוט.‏ כי זוג שמגיע על מנת להתגרש - אינו ערוךרגשית להליך טיפולי ובמרבית המקרים בשל הריחוק הרגשי,‏קיימים כבר צדדים שלישיים דומיננטיים לאחד מן הצדדים.‏כוחותיו הנפשיים של הזוג מדוללים בשטף של קיטונות כלפיבן הזוג השני,‏ אמירות קשות נזרקו במרחב הזוגי ופצעו פצעשעדיין מדמם,‏ הפגיעה קשה והכעס אינו יודע שובע.‏ודווקא שם,‏ בנקודה הכי נמוכה שלהם,‏ אני מבקשת מבניהזוג לעצור את המפולת.‏ לנשום רגע אחד לתוך האהבהשהייתה ונקברה,‏ לזכור את מה שאהבו וליתן חסד אחד נוסףואחרון למפעל חיים שבנו בעמל רב ובאהבה גדולה.‏ לחשובעל ילדיהם שלא בחרו להגיע לעולם ולא חלמו,‏ ולו לרגע,‏שאבא ואימא ייפרדו.‏אני מבקשת מהם להיות אמיצים ולעשות מאמץ וזהבדרך כלל מפחיד וקשה הרבה יותר מאשר לנהל הליך גישורבן לכל היותר 3 חודשים,‏ שסביר שיסתיים בהסכם כוללשיענה על צורכי שני הצדדים וילדיהם באופן הטוב ביותר.‏לפנות לטיפול פירושו - לאזור אומץ לעמוד מול עצמיולהכיר בחוליים ובחולשות שלי ולהבין,‏ שאפשר גם אחרת,‏צריך רק ללמוד איך.‏ לפנות לטיפול פירושו לעשות מאמץאחרון,‏ שאינו פשוט כלל וכלל מבחינת התובענות שלו עלמנת להציל את משפחתי מפירוק.‏ רק אחרי שנהיה אמיציםונעשה מאמץ,‏ נוכל לעמוד מול ילדינו ולומר בלב כמעטשלם - שעשינו כל מה שיכולנו לפני שבחרנו לייצר בחייהם‏"רעידת אדמה",‏ שתלך עימם לחיים קדימה כאנשים בוגרים,‏כבני זוג וכהורים.‏חלק מן הזוגות אכן צועדים איתי את הדרך,‏ עוצרים אתהליך הגישור,‏ שרק התחיל בפגישת ההיכרות בינינו,‏ מביניםומאמינים שהגישור ימתין ויהיה שם גם לאחר הטיפולהזוגי ‏)באם ייכשל(‏ ופונים בהמלצתי למטפל המתאים להםספציפית באופיו ובדרך טיפולו.‏ המציאות המשמחת מעידהעל לא מעט אירועי ברית או בריתה שנכחתי בהם מקרב אותםזוגות אמיצים שטיפלו והמשיכו בחייהם יחד.‏ הם הרוויחואת המתנה היקרה מכל - לעשות את העבודה והשינוי בתוךהמשפחה המקורית ולא בסיבוב השני.‏ בדלתיים פתוחות אפריל-מאי 2008