×ת××ש×ת ×××פ×××××ת - ×ש×ת ×¢×ר×× ××××
×ת××ש×ת ×××פ×××××ת - ×ש×ת ×¢×ר×× ××××
×ת××ש×ת ×××פ×××××ת - ×ש×ת ×¢×ר×× ××××
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
במשך 21 חודשים ושבעה ימים היה ורבה אסיר באושוויץ<br />
עד לבריחתו משם ב- 7.4.1944, בשעה שש בערב, יחד עם<br />
חברו הסלובקי אלפרד וצלר. ב-25.4.1944, הם מסרו דו"ח<br />
מלא אודות המתרחש במחנה ההשמדה, לידי מנהיגים יהודיים<br />
בסלובקיה. הדו"ח עצמו לא גרם לתנועת הצלה מסיבית ופרופ'<br />
ורבה חש כי שליחותו סוכלה, מטעמים שונים.<br />
במבוא לספר המתורגם, הוא כותב-<br />
"ספר זה מורכב מזיכרונותי על מעשים שאירעו לפני יותר<br />
מחמישים שנה. ניסיתי לתאר כיצד עלה בידי הרייך הגרמני<br />
לגרש אותי, בניגוד לרצוני, מארץ הולדתי צ'כוסלובקיה,<br />
אל מחנות המוות מיידנק ואושוויץ. ניסתי לשחזר אחדות<br />
מהתנסויותי כאסיר במחנות המוות הללו מיוני 1942 עד<br />
אפריל 1944..."<br />
הספר כולל תיאור של כמה אירועים בחיי המחבר<br />
שהביאוהו להעלות על הכתב את אותה תקופה נוראה בחייו.<br />
אחד מהם מתחבר דווקא לישראל. בשנים 1958-1960 עבד<br />
ורבה במכון ויצמן ברחובות. מכיוון שהמכון נקרא על שמו של<br />
הנשיא הראשון של מדינת ישראל, פרופסור חיים ויצמן, שגם<br />
היה מראשי התנועה הציונית, הוא קרא את סיפרו על מנהיגותו<br />
וחייו. פרופ' ורבה גילה כי במפתח העניינים של הספר הופיע<br />
הערך 'רחובות' יותר מתריסר פעמים ואז, הוא כותב:<br />
"בדקתי כמה פעמים מופיע הערך 'אושוויץ' במפתח,<br />
בהתחשב בעובדה שמספר היהודים שנרצחו שם עולה מאות<br />
מונים על מספר היהודים שחיו אי פעם ברחובות. להפתעתי,<br />
לא מצאתי במפתח את 'אושוויץ'; משום מה היא לא נמצאה<br />
ראויה להיכלל בזיכרונותיו של מנהיג יהודי, שחי בתקופתנו,<br />
אינני יודע...".<br />
במרץ 1961, ערב משפט אייכמן, בהיותו באנגליה, פורסמו<br />
מאמרים של פרופ' ורבה ב"דיילי הרולד" על חייו במחנה<br />
ובריחתו. המחבר מספר כי בבוקר שלאחר הפרסום פנה<br />
אליו מחלק החלב, שהיה מביא חלב לביתו יום-יום וביקש<br />
לשוחח איתו בעניין הכתבות. לשאלתו של המחבר לפשר<br />
ההתעניינות ענה החלבן, שהיה חייל בריטי משוחרר שאיבד<br />
את רגלו בגרמניה:<br />
"..אני חושב שזכותי לומר לך שהכתבות שלך לא מוצאות<br />
חן בעיני בכלל.... הן מלבות שנאה בינינו לבין הגרמנים שחיים<br />
איתנו כאן באנגליה... אגיד לך בכנות אני חושב שבאת לכאן<br />
מצ'כוסלובקיה כדי להפיץ שקרים חסרי יסוד על הגרמנים".<br />
לשאלתו של הסופר "מדוע אתה חושב ששיקרתי" עונה החלבן:<br />
"..אספר לך משהו על עצמי, אני נשוי. יש לי שלושה<br />
ילדים,... בינינו הגברים, אשתי למרות שהיא נחמדה מאד, היא<br />
אישה פשוטה, פרימיטיבית, בעצם אני יכול לומר די טיפשה<br />
.... אבל נסה רק להגיד לאשתי שמישהו מנסה לפגוע בילדים<br />
שלנו! היא הייתה מיד תופסת גרזן או סכין מטבח! לפגוע<br />
בילדים - רק על גופתה המתה. לא משנה כמה היא טיפשה.<br />
ואתה רוצה להגיד לי, שהיהודים הפקחים האלה, שבאו מכל<br />
אירופה, לקחו את הילדים שלהם ושלחו אותם לתאי הגזים<br />
המזוהמים האלה, בשלזיה העילית, במרחק מאות קילומטרים<br />
מהבית, לא, בדבר כזה אי אפשר להאמין".<br />
מה שנכתב במאמרים היה כה בלתי נתפש, שהדרך הפשוטה<br />
ביותר הייתה לא להאמין. בעקבות אירועים נוספים וליווי<br />
שנתן לתובע הכללי של פרנקפורט, בהכנת משפטם של קציני<br />
אס.אס., הגיע פרופ' ורבה למסקנה שהוא חייב לכתוב ספר<br />
על מה שעבר ולהתמקד באותם חלקים בזכרונותיו שיאפשרו<br />
אפילו לאותו מחלק חלב, להבין את הדרכים שנקטו הגרמנים<br />
בהפעלתה של מכונת הרצח המשומנת באושוויץ, דרכים<br />
ומעשים שאין בכוח הדמיון או המילים לתארם.<br />
הספר מתאר אירועים איומים, התנסויות בלתי נתפשות,<br />
שאיני מאמינה שמישהו מאיתנו כיום מסוגל בכלל לתפוש<br />
ולהבין. הספר גם מעלה את אחת הבעיות הלא פתורות בנוגע<br />
לעד כמה ידעו באירופה ובארץ מה קורה ועד כמה טרחו<br />
באירופה ובארץ לפעול להפסקת ההשמדה.<br />
הכלב היהודי<br />
הספר "הכלב היהודי", בהוצאת 'ידיעות<br />
אחרונות', נכתב על התרחשויות אישיות בשואה<br />
והפעם מנקודת מבטו של כורש, כלב שנולד בשנת<br />
1935 אצל משפחת גוטליב, משפחה יהודית<br />
בגרמניה ומת בשנת 1947 בישראל, אליה עלה<br />
עם בעליו. עם החמרת חוקי הגזע בגרמניה עבר<br />
כורש ממשפחתו היהודית, לה אסור היה לגדל<br />
כלב, התגלגל בין משפחות שונות, ביניהן גם<br />
משפחתו של קצין אס.אס., חבר לחבורת רחוב,<br />
נתפס ובסופו של דבר הפך לכלב שמירה במחנה<br />
המוות 'טרבלינקה', שם הוא מצא את בעליו. סיפור<br />
על גבורה ונאמנות, שנכתב בסגנון מרתק.<br />
שני הספרים השונים מאד זה מזה, מאופיינים<br />
בסגנון כתיבה אישי, מאד מיוחד, עם ניצוצות<br />
הומור. כן, גם במקום הנורא ההוא קצת הומור סייע<br />
לאנשים לשרוד. מה שמביא אותי לספר מדהים<br />
נוסף אותו ערך איתמר לוין "מבעד לדמעות.<br />
הומור יהודי תחת השלטון הנאצי" בהוצאת יד ושם, "ידיעות<br />
אחרונות" וספרי חמד.<br />
בדלתיים פתוחות אפריל-מאי 39 2010
Change language