×ת××ש×ת ×××פ×××××ת - ×ש×ת ×¢×ר×× ××××
×ת××ש×ת ×××פ×××××ת - ×ש×ת ×¢×ר×× ××××
×ת××ש×ת ×××פ×××××ת - ×ש×ת ×¢×ר×× ××××
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
זה. חוק יסוד: השפיטה, וחוק בתי המשפט ]נוסח משולב[, התשמ"ד-1984,<br />
שותקים בעניין זה. בחוק יסוד: השפיטה, נאמר בסעיף 16, שסמכותם של<br />
בתי משפט אחרים, זולת בית המשפט העליון, "יהיו לפי חוק". מהו ה'חוק'<br />
הזה, אין אנו יודעים, זולת זאת ש'חוק' מוגדר כ'חוק של הכנסת או פקודה'.<br />
כלומר: החקיקה הראשית אינה מסדירה בדרך כלשהי את הנושא שאנחנו<br />
דנים בו.<br />
והנה, יש ויש התייחסות לנושא הזה דווקא בחקיקת משנה. תקנה<br />
455 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הנושאת את הכותרת<br />
"החזרת הדיון לבית המשפט בערכאה הקודמת", מסדירה מקרה שבו<br />
דיון הובא לבית המשפט שלערעור, ושם מצאו, שבית משפט השלום לא<br />
הכריע בפלוגתה פלונית שהסכסוך מתיחס אליה, או בשאלה של עובדה<br />
והשאלה הזאת נראית לבית המשפט שלערעור, כמהותית למתן החלטה<br />
נכונה במשפט. בית המשפט שלערעור, רשאי לנסח פלוגתות או שאלות,<br />
להעביר אותן לבית המשפט של הערכאה הקודמת ובמקרה כזה, יורה בית<br />
המשפט לערעורים, לאותה ערכאה, לקבל את הראיות הנוספות הדרושות.<br />
בית המשפט בערכאה הקודמת ידון בפלוגתות או בשאלות ויחזיר את חומר<br />
הראיות, בצירוף ממצאיו ונימוקיהם, לבית המשפט שלערעור.<br />
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, ד"ר יואל זוסמן , 1 מתייחס בספרו<br />
להלכה שבה אנו עוסקים. להלכה זאת, כך נכתב, אין כל רמז בחקיקה, אך<br />
על פי תקנה 455 לתקנות, רשאי בית משפט לערעורים, בשעה שנבצר<br />
ממנו לפסוק בעניין, מפני שהערכאה הקודמת לא קבעה ממצא חיוני או<br />
שקביעותיה אינן ברורות, להורות לדרגה הראשונה למלא את החסר, קרי<br />
- שלא לבטל את פסק הדין, אלא לשמוע ראיות נוספות בקשר לכך . 2<br />
כזכור, קובע חוק בתי המשפט ]נוסח משולב[, התשמ"ד-1984, בסעיף<br />
41, כי "פסק דין של בית משפט מחוזי בערכאה ראשונה, ניתן לערעור<br />
לפני בית המשפט העליון". הא ותו לא! הסמכות היא אך ורק, להביא את<br />
המחלוקת שהתעוררה בפני הערכאה המתאימה. לענייננו, בית המשפט<br />
העליון שישב כערעור על בית המשפט המחוזי או השלום, יפסוק כראות<br />
עיניו, ובזאת תם הדיון ונשלם.<br />
לא מצינו בחוק בתי המשפט ]נוסח משולב[, שום סעיף, המרשה לבית<br />
המשפט שלערעור, להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, כדי להבהיר או<br />
להכריע דבר, שהשלום נכשל בו בשלב קודם, או שלא נתן את דעתו לנושא.<br />
נראה לי שהעניין יותר מסובך, וראוי לעיון.<br />
נשאלת השאלה: האם רשאי שר המשפטים, להתקין תקנה העומדת<br />
בניגוד לחוק? הרי החוק בעניין זה ברור. התשובה לשאלה זאת פשוטה<br />
בתכלית. הייתה לנו תקנה שהבהירה נקודה ספציפית בתקנות. זו הייתה<br />
תקנה, ככל התקנות. לאחר מכן, עם השנים, הלך העניין וקיבל מימדים של<br />
'החזרת הדיון לבית המשפט בערכאה הקודמת'. לאחר מכן, איש כבר לא<br />
שם לבו לכך, שנוצרה לנו בעיה קשה עם שופטי בית משפט השלום. פעמים,<br />
כשהם נעלבו עד עומק הלב מהערות של שופטי בית המשפט המחוזי שכוונו<br />
הישר אליהם. הם לא תמיד יכלו להגיב, וכדי ביזיון וקצף.<br />
הצעה לפיתרון<br />
כל זה, יכול היה להימנע, אם היו שופטי בית המשפט המחוזי מפנים,<br />
מלכתחילה, את דבריהם אל השופטים היושבים בעליון ואליהם בלבד.<br />
המקרה של השופטת מלכה אביב יוכיח. היא לא השלימה עם מה שכתבו על<br />
פסק דינה שופטי המחוזי, היא עמדה על דעתה ולא רצתה לוותר והתוצאה<br />
לא איחרה לבוא. נמצא, שכל הנוגעים בדבר נפגעו, מי כנוזף ומי כנזוף.<br />
ממרום שבתו של השופט גולדברג, הוא מוצא לנכון למתוח, בנסיבות<br />
אלה, ביקורת חריפה ביותר על שופטת השלום, שהתנצחה עם לשון פסק<br />
הדין שמעליה, וכך כתב: "התנצחות בפסק דינה של ערכאת הערעור אינה<br />
מתיישבת עם התנהגות ראויה של הערכאה הראשונה, ובוודאי שאינה<br />
מגבירה את האמון במעשה השפיטה".<br />
במלוא הכבוד והצניעות, נראה לי שנציב תלונות הציבור על שופטים<br />
החליף בין הדבקים. מקור התקלה שאירעה כאן הוא היפוך סדר ההיררכיה.<br />
הסדר צריך להיות: שלום, מחוזי, עליון. בשום פנים לא היפוך בסדר. כל ערכאה<br />
צריכה לדעת את מקומה הנכון במערכת. חובתה של שופטת השלום היא<br />
לכתוב את מה שמצפונה מורה לה ואל תצפה משופטת השלום להסכים עם<br />
שופטי המחוזי רק בגין העובדה שהם גבוהים ממנה. הם אמנם גבוהים ממנה,<br />
אך מבחינתה, הם לא בהכרח צודקים ממנה. בית המשפט המחוזי יפסוק את<br />
דינו על פי מצפונו ויש לנו עוד דרגה, בית המשפט העליון, שיכריע.<br />
לכן, נראה לי שנשיאת בית המשפט העליון, כמו נציב תלונות הציבור<br />
על שופטים, הרחיקו לכת בעניין זה. שופטת השלום - לא שגתה. השגיאה<br />
הייתה כאן של בית המשפט המחוזי, שהחליט ללמד תורה את בית משפט<br />
השלום ובכך שגה. התפקיד של בית משפט הוא לעשות צדק ולא ללמד<br />
את השופטים דלמטה במה הם טעו. החוק קבע את ההיררכיה השיפוטית:<br />
שלום, מחוזי ועליון. לכן, לא בית משפט השלום הוא שערער כאן את<br />
יסודות המשפט, אלא בית המשפט המחוזי: הוא קיבל את הערעור והחזירו<br />
לבית משפט השלום, לתיקון. בכך שיבש הוא את הסדר.<br />
ראוי שבית המשפט המחוזי יפסוק, בדין ובעצמו, בסוגיות שיושמו בפניו<br />
ובכל הבעיות שהתעוררו בפני בית משפט שלום. יכול הוא לעשות ככל<br />
העולה על דעתו ולא להחזיר לבית משפט שלום את התיק. השלום - עשה<br />
את מלאכתו, לטוב או לרע, אך המלאכה עכשיו יצאה מידיו. כך אומר השכל<br />
הישר וכך אומר ההגיון. השלום - יצא מן התמונה.<br />
שמעתי לא אחת שופטים בבתי משפט השלום והמחוזי, שמלינים על<br />
כך, שעליהם לכתוב פסק דין שאינם מאמינים בו, מכיוון שהוא הוחזר להם<br />
מבית המשפט הגבוה יותר. מלבד אי הצדק והעלבון של הערכאה התחתונה,<br />
הנגרם מן העובדה שהתיק מועבר אליהם בחזרה עם הוראות בניגוד לרצונם,<br />
מביא הדבר להתמשכות ההליך המשפטי, לפעמים עד עשר שנים ואף יותר,<br />
עד שבעלי הדין נפטרים לבית עולמם, או עד שאחד מהם פושט את הרגל.<br />
בדידי - הווה עובדה.<br />
מי לנו כחיים כהן, שופט בית המשפט העליון, אשר במאמרו "על<br />
התוקעים עצמם לדבר הלכה" , 3 מדבר אמנם על 'התקדים' אך דבריו יפים<br />
אף לענייננו. וכך הוא כותב:<br />
"התקדים אינו מחייב, לא מפני שהצלחנו לאבחן את העובדות, אלא<br />
מפני שהשופט הראשון טעה בפירוש החוק... מותר לו לטעות לשופט, שהרי<br />
הוא בשר ודם, ובלבד שטעותו תהא בשיקול הדעת. עם עצמו הוא צריך<br />
להיות שלם, פיו וליבו שלו, צריכים להיות שווים, אבל אין הוא צריך להיות<br />
תמיד שלם עם קודמיו, ופיו צריך להגיד לא את שלהם, אלא את שלו".<br />
כל בית משפט מסתמך על מה שכתבו קודמיו, אבל - פוסק את דינו כפי<br />
שהוא מבין.<br />
בדרך זו, היו כל בתי המשפט מצייתים להוראות החוק, כל ערכאה<br />
בתורה, איש לא היה צריך להפר את צו מצפונו, או להרהר אחרי מידותיה<br />
של ערכאת הערעור שמעליו.<br />
1 סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית )1995(, נערך מחדש ע"י ד"ר שלמה לוין.<br />
ראה 2 גם בספרו של השופט )בדימ'( אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה<br />
עשירית )2009( בעמ' 663. בחלק הנוגע לערעור, ישנו פרק המתייחס להחזרת הדיון<br />
לערכאה הדיונית ונזכרת תקנה 455. ראו גם אסמכאות לעניין זה, שם.<br />
3 חיים כהן, מבחר כתבים, הוצאת בורסי, ת"א )תשנ"ב(, עמ' 49. 48,<br />
בדלתיים פתוחות אפריל-מאי 47 2010
Change language