חברה ושונות בעולמם של חכמים
חברה ושונות בעולמם של חכמים
חברה ושונות בעולמם של חכמים
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
271<br />
‡Â·Ó<br />
ייתכן שהמספר בחר להביא את הסיפור לביתֿהמדרש כדי לבקר את עולם ה<strong>חכמים</strong><br />
שקבלת השונה לחברתם אינה <strong>של</strong>מה, ולמרות האווירה הפלורליסטית שקיימת<br />
בבית המדרש, לעתים גובר עליהם יצר הגאווה <strong>של</strong> לומד התורה הרואה את עצמו<br />
כנציגו הבלעדי <strong>של</strong> עולם התורה. במילים אחרות, יש בסיפור זה מעין מוסר השכל<br />
ואזהרה בצדו מפני הקבלה המוגבלת <strong>של</strong> השונה, העלולה להביא למצבים טרגיים.<br />
נסיים בסיפור החושף שתי השקפות מנוגדות באשר לתפקיד ביתֿהמדרש ו<strong>של</strong><br />
תלמידיֿה<strong>חכמים</strong> הלומדים בו לגבי הקהל המצוי מחוץ לכתליו.<br />
תפיסה אחת טענה שביתֿהמדרש חייב להיות מקום לימוד ייחודי שנועד לשמש<br />
את מעמד תלמידי ה<strong>חכמים</strong> בלבד הבאים אליו לאוֿדווקא משכבה סוציאלית<br />
גבוהה. ההסתגרות תביא להאדרת מוסד לימוד התורה ולכיבודם <strong>של</strong> תלמידיֿ<br />
ה<strong>חכמים</strong>, ולכן יש להקפיד ללמד תורה רק בביתֿהמדרש ולא מחוצה לו, שמא<br />
יגרום הלימוד לזילותו <strong>של</strong> תלמוד התורה ולזלזול במעמד תלמידיֿה<strong>חכמים</strong>.<br />
גישה שונה התנגדה לדרך הסגירות בגרסה <strong>של</strong>א המקום, קרי - ביתֿהמדרש, הוא<br />
זה שמעניק לתורה וללומדיה את המעמד הראוי להם, אלא התנהגות המלמד<br />
והלומדים. לאור זאת, גם אם מלמדים את התורה במקום ציבורי אין היא באה<br />
חלילה לידי זילות, כי החכם שהטריח עצמו לצאת מביתֿהמדרש מתוך ענווה<br />
ומתוך מודעות הצורך בלימוד התורה לכל דורש עלֿמנת לקרב אליה את הבריות,<br />
במובן הרחב <strong>של</strong> המילה, בוודאי יתכבד על הסביבה בהתנהגותו העממית ויתרום<br />
לחיזוק מעמד ה<strong>חכמים</strong>.<br />
12<br />
וכך מסופר בתלמוד הבבלי, מועד קטן טז, ע"א:<br />
שוב, פעם אחד גזר רבי <strong>של</strong>א ישנו לתלמידים בשוק.<br />
מאי דרש? (שיר השירים ז, ב)" חמוקי ירכיך כמו חלאים",<br />
מה ירך בסתר - אף דברי תורה בסתר.<br />
יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק, לרב ולרבה בר בר חנה.<br />
שמע רבי - איקפד.<br />
אתא רבי חייא לאיתחזויי ליה, אמר ליה:<br />
עייא, מי קורא לך בחוץ?<br />
ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא<br />
בנפשיה תלתין יומין...<br />
תרגום שורות 7-6:<br />
בא ר' חייא לבקר אותו, אמר לו: עייא, מי<br />
קורא לך בחוץ?<br />
ידע <strong>של</strong>קח רבי אותו דבר בדעתו ונעלב,<br />
נהג נזיפות בעצמו <strong>של</strong>שים יום...<br />
12. לניתוח סיפור זה ראו מאיר, 1999, עמ' 104-97.
Change language