סקירת – הופעת פסיכולוגים כעדים בבית המשפט הישראלי צועית כפי שעולה מני
סקירת – הופעת פסיכולוגים כעדים בבית המשפט הישראלי צועית כפי שעולה מני
סקירת – הופעת פסיכולוגים כעדים בבית המשפט הישראלי צועית כפי שעולה מני
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
האוניברסיטה העברית בירושלים<br />
המחלקה לפסיכולוגיה בפקולטה למדעי החברה<br />
<strong>הופעת</strong> <strong>פסיכולוגים</strong> <strong>כעדים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> <strong>הישראלי</strong> <strong>סקירת</strong> <strong>–</strong><br />
התפקידים והאתיקה המק<strong>צועית</strong> <strong>כפי</strong> <strong>שעולה</strong> <strong>מני</strong>תוח פסקי דין<br />
מאת :<br />
בהדרכת:<br />
אודי וולף<br />
פרופ' גבי שפלר<br />
העבודה מוגשת כחלק ממילוי הדרישות לקבלת תואר מוסמך בפסיכולוגיה קלינית<br />
יולי<br />
8002, תשס"ח
תוכן ענייניים<br />
3<br />
7<br />
11<br />
................................................................................................<br />
..................................................................................................<br />
................................................................................................<br />
תקציר<br />
מבוא<br />
שיטה<br />
15<br />
............................................................<br />
ממצאים<br />
- מבט רוחבי מסכם<br />
83<br />
........................................................<br />
פרק ראשון :<br />
טיעונים לעונש<br />
36<br />
..........................<br />
<strong>–</strong><br />
פרק שני :<br />
ענייני משפחה<br />
אימוץ ומשמורת<br />
45<br />
..........................................................<br />
פרק שלישי :<br />
פיצוי נזקי גוף<br />
51<br />
..................................................<br />
פרק רביעי :<br />
ייצוג דברי הקורבן<br />
57<br />
..........<br />
פרק חמישי :<br />
ענישה מופחתת וסייגים לאחריות הפלילית<br />
66<br />
......................................................<br />
פרק שישי :<br />
הערכת מסוכנות<br />
62<br />
......................................................<br />
פרק שביעי :<br />
הופעות נוספות<br />
78<br />
ביביליוגרפיה ......................................................................................<br />
76<br />
............................................<br />
נספח א' -<br />
פסקי הדין הכלולים במחקר<br />
23<br />
....<br />
נספח ב' -<br />
מקורות בית <strong>המשפט</strong> להבנת התחום<br />
)ענייני משפחה(<br />
2
כללי<br />
בעבודת מחקר זו<br />
חוות דעת ועדויות <strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
תקציר<br />
נאספו פסקי דין של הערכאות העליונות <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> <strong>הישראלי</strong>,<br />
זאת לשם ניתוח<br />
הכוללים אזכורים של<br />
תפקידם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> והתנהלותם האתית בפועל,<br />
<strong>כפי</strong><br />
<strong>שעולה</strong> מהערות השופטים. מטרת הניתוח היא קידום הבנת תפקידו של הפסיכולוג בציבוריות <strong>הישראלי</strong>ת ואת<br />
המצופה ממנו על-ידי בתי <strong>המשפט</strong> בישראל.<br />
המחקר נושק לתחום הפסיכולוגיה <strong>המשפט</strong>ית,<br />
באתיקה של העוסקים בפסיכולוגיה, כאשר הכלי המחקרי הוא <strong>הופעת</strong>ם <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
במסגרת המחקר,<br />
חולקו הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
נסיונות שונים לאפיין ולהציג את תפקיד הפסיכולוג,<br />
<strong>כפי</strong> שנמצאו,<br />
לתחומי עניין והופעה שונים.<br />
<strong>כפי</strong> <strong>שעולה</strong> בפועל מן הנתונים.<br />
אך מתמקד<br />
בכל תחום נעשו<br />
האתיקה המק<strong>צועית</strong><br />
בהופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> נבדקה בעיקר על-ידי ריכוז הערות הביקורת של בית <strong>המשפט</strong> על הופעות<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> וחוות דעתם.<br />
המחקר מתבסס על<br />
338<br />
פסקי דין של בית <strong>המשפט</strong> המחוזי והעליון בישראל,<br />
בין השנים<br />
,1990-8007<br />
בהם<br />
אותרו איזכורים של עדויות וחוות דעת פסיכולוגיות בתחומים שונים. ניתוח פסקי הדין כלל שילוב של ניתוח<br />
כמותי, תיאורי עם ניתוח איכותני, על-בסיס עקרונות 'התאוריה המעוגנת בשדה'. על פי עקרונות אלו הניתוח<br />
מתבסס על התעמקות בנתונים שעלו בשלב האיסוף,<br />
שעולים במהלך הניתוח.<br />
ממצאים<br />
<br />
<br />
הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> חולקו ל-7<br />
תחומים,<br />
חלוקתם לקטגוריות,<br />
על-פי סוגי התיקים<br />
ובדיקת הרעיונות והקונספציות<br />
<strong>המשפט</strong>יים ותפקיד הפסיכולוג<br />
בתיק. בכל תחום אופיין תפקיד ה<strong>פסיכולוגים</strong>, <strong>כפי</strong> שהתאפשר, ורוכזו הערות בית <strong>המשפט</strong> על <strong>הופעת</strong>ם. לאחר<br />
מכן רוכזו הנתונים לכדי סיכום כולל של הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong>, מעבר לתחום עניין משפטי מסויים. הסתכלות<br />
רוחבית מסכמת זו מובאת בראשית הדברים, וכל פרק אחריה, מפרט את הממצאים בכל אחד מהתחומים.<br />
מבט רוחבי מסכם<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> בשלבים שונים במסגרת ההליך הפלילי, בתיקי משפחה ובתיקי נזיקין.<br />
במסגרת ההליך הפלילי מופיעים <strong>פסיכולוגים</strong> בשלב הטיעונים לעונש,<br />
בדיון בסייגי אחריות פלילית,<br />
בהערכת מסוכנות, ובייצוג דברי הקורבן. ה<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> <strong>כעדים</strong> מטעם אחד הצדדים,<br />
או כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong>. במסגרת המחקר מנותחים תפקידי הפסיכולוג בפועל, <strong>כפי</strong> שעלו מתוך<br />
פסקי הדין, בתחומים השונים.<br />
התפקיד המרכזי שניתן ל<strong>פסיכולוגים</strong> בפועל <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> הוא בתיקי משפחה ובייצוג דברי הקורבן. שם<br />
נותן בית <strong>המשפט</strong> קרקע רחבה לשמיעת דבריהם, ומקבל את עמדתם במרבית המקרים. בתחומים האחרים<br />
ממעט בית <strong>המשפט</strong> לקבל את דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong>, במיוחד בנושאים של סייגי אחריות פלילית ושל הערכת<br />
מסוכנות.<br />
בקרוב לשליש מהתיקים<br />
הפסיכולוג,<br />
98(<br />
פסקי דין(<br />
ברמות משתנות של חריפות.<br />
נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על חוות דעתו או עדותו של<br />
ההערות<br />
הבולטות נוגעות למתן חוות דעת ללא בדיקת כל<br />
3
נשואיה, לאי עיון בחומר <strong>המשפט</strong>י ובעובדות התיק, לסתירות בין הכתוב בחוות הדעת לבין נתונים אחרים<br />
ולחריגה מסמכות אל מול בית <strong>המשפט</strong> ופסיכיאטרים.<br />
בכל תחומי העניין, ישנם תיקים בהם מעיר בית <strong>המשפט</strong> בחריפות על <strong>הופעת</strong> הפסיכולוג ומוצא אותה לא<br />
ראויה, לא מק<strong>צועית</strong> ואף רשלנית.<br />
במספר תיקים פעלה חוות הדעת של הפסיכולוג כנגד הנבדק שבשמו הפסיכולוג הופיע. מקרים אלו<br />
מעלים לדיון את סוגיית הנאמנות הכפולה של הפסיכולוג במסגרת <strong>המשפט</strong>ית<br />
<strong>–</strong><br />
לנבדק ולאמת.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
הופעות במסגרת שלב הטיעונים לעונש<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> מטעם הנאשמים, במסגרת שלב הטיעונים לעונש וגזירת הדין.<br />
ניתוח דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> מעלה כי טיעונים מרכזיים הנשמעים מפיהם לשם הקלה בעונש הם: פוטנציאל<br />
שיקום,<br />
הסברת <strong>מני</strong>עים פנימיים,<br />
בהליך <strong>המשפט</strong>י, נסיבות אישיות והבעת חרטה.<br />
ב-83 תיקים<br />
)89%(<br />
<br />
צורך להמנע ממאסר בפועל,<br />
פוטנציאל הישנות נמוך, סיבות הקשורות<br />
נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על עדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong>. ההערות נוגעות למתן חוות<br />
דעת ללא בדיקה, להתעלמות מהחומר <strong>המשפט</strong>י, לסתירות בעדות אל מול נתונים אחרים, לעריכת חוות<br />
הדעת ולחוסר רלוונטיות של הטיעונים.<br />
ב-6 מקרים<br />
)2%(<br />
86<br />
<br />
<br />
הזיקה עדות הפסיכולוג לנאשם, אשר בשמו דיבר.<br />
63<br />
מוצגים ניסוחים של <strong>פסיכולוגים</strong> לתיאור פוטנציאל התאבדותי ונידונה סוגיית השימוש בשפה על-ידיהם.<br />
הופעות בתיקים לעניני משפחה <strong>–</strong> אימוץ ומשמורת<br />
נסקרו תיקי משפחה הכוללים תיקי אימוץ ו-83 תיקי משמורת. ה<strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים אלו מופיעים<br />
בעיקר כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong> אך גם כמומחים מטעם רשויות הרווחה וההורים.<br />
מופיעים יותר מפסיכולוג אחד<br />
בהרחבה בפסקי הדין.<br />
)ממוצע של<br />
)1.2<br />
<br />
<br />
<br />
בלמעלה מ-90%<br />
וכן עובדי נפש ורווחה רבים נוספים,<br />
מתיקי המשפחה מקבל בית <strong>המשפט</strong> את עמדת הפסיכולוג<br />
מתקבלת, הסיבה היא, בדרך כלל, עמדה נוגדת של פסיכולוג אחר בתיק.<br />
במספר תיקים עולות תלונות מצד מי מהצדדים,<br />
על<br />
תפקוד הפסיכולוג<br />
במלואה.<br />
בתיקים רבים<br />
כולם מצוטטים<br />
כאשר היא אינה<br />
)ביקורת על הכלים המקצועיים,<br />
העדר אובייקטיביות, סתירות בחוות הדעת וכד'(. בכל המקרים בית <strong>המשפט</strong> אינו מקבל את הטענות.<br />
ב-13 תיקים<br />
)15%(<br />
<br />
נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על תפקוד הפסיכולוג. רובן ככולן לא הביאו לפסילתה<br />
של חוות הדעת. ההערות האתיות מפורטות, כולל הערות מפרשת 'תינוק המריבה'.<br />
התברר כי בפסקי הדין שנאספו לפרק זה,<br />
המשפחה;<br />
5<br />
80<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> אחראים על<br />
68%<br />
<strong>המשפט</strong> על עמדות ה<strong>פסיכולוגים</strong> בהחלטותיו,<br />
עמדות אישיות בקביעות הרות הגורל של תיקים אלו.<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> אחראים על למעלה מ-85% מחוות הדעת בתיקי<br />
מחוות הדעת.<br />
מעלים חשש<br />
נתונים,<br />
פוטנציאלי<br />
שיחד עם עובדת התבססות בית<br />
לריכוזיות יתר ומעורבות של<br />
4
הופעות בתיקי נזיקין לפיצוי נזקי גוף<br />
התפקיד המרכזי בתיקי פיצויים,<br />
שמור למומחים מעולם הרפואה.<br />
ומופיעים <strong>פסיכולוגים</strong> כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong> או הצדדים.<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> מוזכרים<br />
בפסקי הדין:<br />
)1(<br />
מסמכים מהפסיכולוג למומחה הפסיכיאטרי,<br />
למרות זאת,<br />
כחלק מההחלטה למנות מומחה פסיכיאטרי,<br />
בתיקים רבים מוזכרים<br />
)8(<br />
)3(<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
ו-)4( כמומחים ישירים מטעם בית <strong>המשפט</strong> או הצדדים.<br />
העברת לשם<br />
בביצוע אבחונים עבור המומחה הפסיכיאטרי<br />
הסוגיה האתית המרכזית העולה מתיקי הפיצויים היא העדרו של תיק טיפולים מסודר אצל <strong>פסיכולוגים</strong><br />
רבים, דבר המקשה על המטופלים בהוכחת טענותיהם בבואם מול בית <strong>המשפט</strong>.<br />
ל<strong>פסיכולוגים</strong><br />
תפקיד בהערכת התחזות של תובע הפיצויים.<br />
מכריע גם בסיוע נתונים נוספים ולא רואה זאת כתפקידו הבלבדי של הפסיכולוג.<br />
בית <strong>המשפט</strong> מתחשב בעמדת הפסיכולוג אך<br />
הופעה בייצוג דברי הקורבן בתיקים פליליים<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> במסגרת הצגת סקירה על מצבו של קורבן העבירה. עיקר ההופעות<br />
הוא בתיקי עבירות מין ובמיוחד כאשר הקורבנות הם קטינים וחסרי ישע.<br />
בית <strong>המשפט</strong> משתמש בעדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> לשם: )1(<br />
הסברים בנוגע לכבישת עדות,<br />
אישור מהימנות המתלוננת והתלונה,<br />
)8(<br />
)3(<br />
מנת לאשר את עובדות המקרה,<br />
עדויותיהן.<br />
פירוט מוגבלותם של רפי השכל,<br />
ו-)5(<br />
)4(<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים במסגרת זו,<br />
מתן הסברים להתנהגויות של המתלוננות,<br />
הם,<br />
בכמחצית מהמקרים,<br />
הדין גם מעורבותם בפרשה, כמו למשל בסיוע לחשיפתה.<br />
לבית <strong>המשפט</strong> הערות מעטות כלפי ה<strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים במסגרת זו.<br />
מתן<br />
פירוט הנזקים שנגרמו לקורבן על<br />
שעשויות להחליש את<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> המטפלים ובולטת מפסקי<br />
הופעות במסגרת טיעונים לענישה מופחתת וסייגים לאחריות הפלילית<br />
מספר חוקים מגדירים סייגים לאחריות הפלילית וליכולת של נאשמים לעמוד למשפט מסיבות שונות.<br />
מסיבות דומות ניתן לסייג את עונש מאסר העולם המחוייב בעבירת רצח.<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מוז<strong>מני</strong>ם מטעם ההגנה,<br />
פסיכאטרים אשר על-פי רוב אמונים על התחום.<br />
להעיד ולחוות דעתם בנושאים אלו,<br />
לצד <strong>הופעת</strong>ם של רופאים<br />
ב-18 תיקים נמצאה חוות דעת פסיכולוגית לגבי סייגים לאחריות הפלילית על-פי תתי-סעיפים בסעיף<br />
לחוק העונשין:<br />
עצמית מדומה'.<br />
הפסיכולוגית.<br />
אחריות מוגבלת מסיבות של אי-שפיות הדעת,<br />
מסיבות של העדר שליטה,<br />
ועקב<br />
34<br />
<br />
'הגנה<br />
באף אחד מהמקרים לא קיבלת בית <strong>המשפט</strong> את טענות ההגנה שנתמכו על-ידי העדות<br />
ב-13 מקרים נמצאה חוות דעת פסיכולוגית לגבי סעיף 300א' לחוק העונשין המאפשר להקל בעונש מאסר<br />
העולם המחוייב בחוק בעבירת רצח.<br />
סעיף זה,<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> לא סייעו לנאשמים במרבית המקרים.<br />
שהוחל בשנת<br />
,1995<br />
משמש רק למקרים חריגים ועדויות<br />
5
במסגרת הפרק נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על עבודת הפסיכולוג ב-65% מהמקרים, כאשר קרוב<br />
למחציתם נאמרו בטון חריף במיוחד. ההערות נוגעות לחריגת הפסיכולוג מסמכותו אל מול תפקיד<br />
הפסיכיאטר ובית <strong>המשפט</strong>, מתן חוות דעת ללא בדיקה, חוסר הכרות עם העובדות <strong>המשפט</strong>יות של התיק,<br />
ועד חוסר מקצועיות ושרלטנות ממש.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
הופעות בתפקיד הערכת מסוכנות<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים בדיוני מעצר וערעורי אסירים על חופשות, ונותנים חוות דעתם לגבי מסוכנות<br />
האדם.<br />
בית <strong>המשפט</strong> רואה בגופים המקצועיים האמונים על קביעת מסוכנות כברי הסמכה בנושא<br />
חריגים יפסול דעתם אל מול עמדת פסיכולוג שהעיד בשם אחד הצדדים.<br />
5 נמצאו<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
הערות מינוריות של בית <strong>המשפט</strong> על עבודת הפסיכולוג,<br />
והתעלמות מנתונים משפטיים.<br />
ב-8<br />
ב-5<br />
הנוגעים לאי-דיוקים,<br />
ורק במקרים<br />
חריגה מסמכות<br />
הופעות נוספות<br />
פרק זה כולל הופעות של <strong>פסיכולוגים</strong> שלא נכללו בפרקים האחרים, ובאופן טבעי, יש בהן מן הייחודיות.<br />
הופעות של <strong>פסיכולוגים</strong><br />
בתיקים לענייני משפחה,<br />
התבקשו <strong>פסיכולוגים</strong> לסייע בשאלות ספציפיות<br />
)האם למכור משק חלקאי? האם לבצע בדיקת רקמות?( ולקבוע האם הדבר תואם את טובת הילדים.<br />
תיקים פליליים חיוו <strong>פסיכולוגים</strong> דעתם מדוע אין בית <strong>המשפט</strong> צריך לסמוך על הודאות הנאשמים<br />
במשטרה. נימוקיהם כוללים נטייה להיכנע לסמכות במצבי לחץ כתוצאה מפיגור או מבנה אישיות והודאה<br />
שקרית כתוצאה מהערצה וחיפוי על חבר.<br />
ב-3 מקרים שילבה מסכת ההגנה בדיון הפלילי, עדות של פסיכולוג, על-מנת לטעון כי לא יתכן שהנאשם<br />
ביצע העבירה מפאת אישיותו: אין מוסר לקוי, אין נטיות אנטי חברתיות, אין פעילות מינית חריגה וכד'.<br />
כמו כן נמצאו חוות דעת פסיכולוגיות מגוונות במטרה להוכיח: התאמה לקבלת רשיון נהיגה, איבוד זכרון<br />
לאחר תאונה, חוסר אמינות של עד, פיברוק הודאה וקשיים באיסוף דואר.<br />
פסקי הדין בפרק זה כוללות הערות רבות של השופטים על עבודת ה<strong>פסיכולוגים</strong>. באופן כללי, מיעוטם של<br />
המקרים בהם חוות הדעת סייעו למגישים.<br />
בית <strong>המשפט</strong> מלין על חוסר מקצועיות,<br />
התעלמות מעובדות המקרה, חוות דעת ללא פגישה ואף סתירות תמוהות.<br />
חוסר סמכות,<br />
6
מבוא<br />
בעבודת מחקר זו נאספו באופן ראשוני, פסקי דין של הערכאות העליונות <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> <strong>הישראלי</strong>, הכוללים<br />
אזכורים של חוות דעת ועדויות <strong>פסיכולוגים</strong>, זאת לשם ניתוח תפקידם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> והתנהלותם האתית<br />
בפועל, <strong>כפי</strong> <strong>שעולה</strong> מהערות השופטים. מטרת הניתוח היא קידום הבנת תפקידו של הפסיכולוג בציבוריות<br />
<strong>הישראלי</strong>ת ואת המצופה ממנו על-ידי בתי <strong>המשפט</strong> בישראל. המחקר נושק לתחום הפסיכולוגיה <strong>המשפט</strong>ית אך<br />
מתמקד באתיקה של העוסקים בפסיכולוגיה, כאשר הכלי המחקרי הוא <strong>הופעת</strong>ם <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
מקצוע הפסיכולוגיה <strong>–</strong> אתיקה, חוק ומשפט<br />
מקצוע הפסיכולוגיה, בדומה למקצועות אחרים בתחום הטיפול והיעוץ, כפוף למספר מערכות של כללי אתיקה<br />
מק<strong>צועית</strong> אשר מסדירות את המקצוע ברבדים שונים של מהות. הקוד האתי של ה<strong>פסיכולוגים</strong> בישראל<br />
אשר מושתת רבות על קוד האתיקה של הסתדרות ה<strong>פסיכולוגים</strong> האמריקאית<br />
האתית המקובלת והמחייבת את העוסקים בפסיכולוגיה בישראל )כשר<br />
,)8004(<br />
,)APA(<br />
רובין 86; עמ' 8003,<br />
הוא כיום המסגרת<br />
.)30 עמ' ,8003<br />
,8003<br />
עמ'<br />
31; עמ'<br />
קוד<br />
סדור ומפורט זה מתחיל בהגדרת הזהות של המקצוע, ממשיך בעקרונות המהותיים הבסיסיים המרכיבים<br />
אותו, ועובר לפירוט העקרונות האתיים הנדרשים בהיבטים רבים של ההתקשרות הטיפולית המק<strong>צועית</strong> )רובין<br />
וסרשטיין<br />
.)58-71 עמ' ,8003<br />
הקוד האתי, בדומה לקודים אתיים מקצועיים אחרים, מנסה להגדיר<br />
את הרף הרצוי להתנהגות מק<strong>צועית</strong> ראויה לעיסוק בפסיכולוגיה, על היבטיו השונים והמורכבים )כשר<br />
,8003<br />
.)12<br />
מעבר לקוד האתי המקצועי, כפוף העיסוק בפסיכולוגיה במדינת ישראל גם לחוקי המדינה העוסקים ישירות<br />
בעיסוק בפסיכולוגיה. חוקי המדינה מצטרפים לקוד האתי וקובעים את הסף התחתון להתנהגות ראויה<br />
הנדרשת מן הפסיכולוג במהלך עיסוקו )כשר<br />
וסרשטיין 19; עמ' 8003,<br />
.)60-71 ,8003<br />
החוק <strong>הישראלי</strong> כולל מספר<br />
חוקים הנוגעים ישירות לעיסוק בפסיכולוגיה ולכללים המקצועיים הבסיסיים הנדרשים בו. העיסוק<br />
בפסיכולוגיה בישראל הוסדר בחוק בשנת<br />
,1977<br />
עת נחקק 'חוק ה<strong>פסיכולוגים</strong>'<br />
.)1977(<br />
חוק ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
מתייחס להיבטים רבים של המקצוע הטיפולי ומסדיר את מסגרת הפעולה של המקצוע, גבולות הפעילות<br />
המק<strong>צועית</strong> וכללי התנהגות בסיסיים. מקצוע הפסיכולוגיה כפוף גם ל'כללי ה<strong>פסיכולוגים</strong> )אתיקה מק<strong>צועית</strong>('<br />
,)1991(<br />
תקנות מאת שר הבריאות המצטרפות לחוק ה<strong>פסיכולוגים</strong>, ומהוות תקנות אתיקה מק<strong>צועית</strong> בסיסיות<br />
לעיסוק במקצוע )רובין,<br />
;8003<br />
בית <strong>המשפט</strong><br />
,1992<br />
פרשת א.א.מ(. חוקים מכוננים אלו הפכו למעשה כללי<br />
אתיקה מק<strong>צועית</strong> רבים בעיסוק בפסיכולוגיה לחובה חוקית ומחייבת על-ידי המדינה. חוק מרכזי נוסף אליו<br />
כפוף ישירות העיסוק בפסיכולוגיה הוא 'חוק זכויות החולה', שנחקק בשנת<br />
,1996<br />
ואשר מסדיר את הזכאויות<br />
והזכויות של הפונה לסיוע רפואי או נפשי. חוק עדכני ומפורט זה, אמנם אינו מתייחס רק לטיפול הפסיכולוגי,<br />
אך יש לו השלכות פוטנציאליות רבות לעיסוק בתחום.<br />
לעיסוק בפסיכולוגיה מתייחסים באופן עקיף או בסעיף ספציפי גם חוקים בנושאים אחרים, כלליים יותר. כך<br />
למשל, חוק הגנת הפרטיות<br />
היריה<br />
)1921(<br />
)1949(<br />
מגבה את חובת הסודיות המפורטת ישירות בחוק ה<strong>פסיכולוגים</strong>, וחוק כלי<br />
מורה כי יש להפר את חובת הסודיות ולדווח לרשויות על אדם המחזיק כלי יריה ועשוי לסכן את<br />
הציבור. גם פקודת הראיות<br />
)1971(<br />
ופקודת התעבורה<br />
)1971(<br />
מתייחסות לחובת הסודיות, ומטילות עליה<br />
סייגים. העיסוק בפסיכולוגיה כפוף גם, באופן מובן מאליו, לחוקים כלליים ורחבים המפרטים הוראות חוק<br />
7
רלוונטיות רבות. כך כפוף העיסוק בפסיכולוגיה לחוק החוזים האזרחי וכן לחוק העונשין<br />
לעבירות רבות שבין אדם לחברו.<br />
הנוגע )1977(,<br />
החוקים שפורטו לעיל נקבעו על ידי הכנסת, במושבה כגוף המחוקק במדינת ישראל, ועל ידי הממשלה<br />
המתקינה תקנות, במושבה כרשות המבצעת )סדר הדין הפלילי<br />
.)1928<br />
החוקים אמנם לא נקבעו כתחליף<br />
לכללי המשמעת והאתיקה המק<strong>צועית</strong>, המסדירים את החיים הפנים מקצועיים של העיסוק, אלא במטרה<br />
לקבוע סטנדרטים בסיסיים של התנהגות, כדי להגן על הפרט ולהעניש את הסוטים מן הכללים )רובין<br />
.)8003<br />
אולים לחוקים אלה יש גם השפעה והשלכות על האתיקה הבסיסית של המקצוע. כך למשל, החובה לציית<br />
לחוק גוברת על כללי האתיקה המק<strong>צועית</strong>, וכן במצבים בהם החוק לא ברור, התנהגות אתית מוסרית תאפשר<br />
להצמיח בדרך כלל פתרון מעשי, שניתן להגן עליו מבחינה משפטית )רובין<br />
.)8003<br />
המסגרת החוקית, שכאמור מותקנת על-ידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, מלווה על-ידי הרשות<br />
השופטת, אותה מייצגים בתי <strong>המשפט</strong> בישראל. בית <strong>המשפט</strong> מציג את עמדותיו השונות באמצעות הפסיקה.<br />
עשרות אלפי פסקי דין מעדכנים את החוק, נותנים לו פרשנות, מפתחים את סעיפיו השונים, ומתאימים אותו<br />
למציאות המשתנה. לבית <strong>המשפט</strong> אחריות לפירוש החוק ולפירוט חוסריו, על מנת שיהיה ניתן להפעילו<br />
באופן תקין. בית <strong>המשפט</strong> מפרש חוקים, מבהיר את משמעותן של הוראות חוק לא ברורות, ויוצק תוכן<br />
להוראות מסגרת )רובין<br />
;8003<br />
וסרשטיין-פסברג<br />
;59 עמק ,8003<br />
סדר הדין הפלילי<br />
.)1928<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים<br />
<strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> כנאשמים, כתובעים ו<strong>כעדים</strong>, ובית <strong>המשפט</strong> מתייחס לנושאים הנוגעים לפסיכולוגיה ולחוקים<br />
שמעגנים אותה. וכמו שלחוק יש השפעה על האתיקה המק<strong>צועית</strong> של הטיפול, למרות שזו אינה מטרתו<br />
העיקרית, כך גם לבית <strong>המשפט</strong>, באמצעות פסקי הדין הניתנים על-ידו, השפעה על העיסוק בפסיכולוגיה ועל<br />
האתיקה המק<strong>צועית</strong> של מקצועות הטיפול )קוסטנזו<br />
פסיכולוגיה משפטית<br />
.)8004<br />
התחום האינטרדיסציפלינרי של 'חוק ופסיכולוגיה' עוסק במרחב המשיק לשני התחומים, ובהשפעות ההדדיות<br />
של הפסיכולוגיה על החוק ו<strong>המשפט</strong>, ושל החוק ו<strong>המשפט</strong> על הפסיכולוגיה )קוסטנזו<br />
.)8004<br />
הוא מתמקד<br />
במחקרים של תיאוריות פסיכולוגיות אשר יכולות לסייע לקידום הצדק במערכת <strong>המשפט</strong>ית מחד, ובהשפעות<br />
הפסיכולוגיות של החלטות המערכת <strong>המשפט</strong>ית על בני האדם מאידך. ההשפעה של הפסיכולוגיה על החוק<br />
ו<strong>המשפט</strong> רבת שנים ומתחילה אולי בדברי זיגמונד פרויד, אשר ב-1906 ביקש משופטי אוסטריה להיזהר<br />
בהחלטותיהם, מכיוון שהן מושפעות מתהליכים לא מודעים )קוסטנזו<br />
.)8004<br />
הוא העיר גם שתובנות של<br />
התיאוריה הפסיכואנאליטית יוכלו לשמש להבנת ההתנהגות הפלילית ולשיפור המערכת <strong>המשפט</strong>ית )פרויד<br />
.)1906<br />
בימינו, לפסיכולוגיה ולפסיכותרפיה השפעות רבות על המערכת <strong>המשפט</strong>ית. היא מעורבת ישירות<br />
בתחומים כמו הגנת האי-שפיות וחוסר אחריות פלילית, מתוקף סמכותה לתאר את מצבו הנפשי של האדם.<br />
הפסיכולוגיה משפיעה גם על הכרעות בית <strong>המשפט</strong> לענייני משפחה בעניינים רבים, בדגש על אלו הנוגעים<br />
לשיקולי טובת הילד, זאת באמצעות <strong>הופעת</strong>ם של <strong>פסיכולוגים</strong> <strong>כעדים</strong> מומחים, ושל ראיות בדמות אבחונים<br />
ומבחנים פסיכודיאגנוסטיים )ברוקס גורדון<br />
.)8006<br />
גם בישראל תפס תחום הפסיכולוגיה <strong>המשפט</strong>ית תאוצה, והפסיכולוגיה צברה במשך השנים ידע רב אשר שימש<br />
את המערכת <strong>המשפט</strong>ית )זכי<br />
.)153 עמ' ,8003<br />
חוות דעת פסיכולוגיות ניתנות כיום בטווח רחב של נושאים, תוך<br />
השמת דגש על הערכת אישיות כבסיס לקבלת החלטות במערכת <strong>המשפט</strong>ית )שוחט ודורסט<br />
.)161 עמ' ,8003<br />
8
האבחון הפסיכולוגי<br />
<strong>–</strong> שונים<br />
הוא אחד השירותים השכיחים<br />
פלילי, משפחה, כשירות משפטית והערכת נזקים נפשיים )זכי<br />
<strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> ועדות הפסיכולוג משרתת תחומי משפט<br />
.)43 עמ' ,8002<br />
בישראל לא נקבעו בתחום הפסיכולוגיה <strong>המשפט</strong>ית סטנדרטים מקצועיים ברמה ממלכתית, דבר הגורם לשונות<br />
באופי השירותים הפסיכולוגיים הניתנים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong><br />
154(. עמ' 8003, )זכי<br />
השילוב של נתון זה,<br />
ביחד עם<br />
מורכבות הסוגיות הנידונות <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, ועם המקרים הגורליים עליהם היא משפיעה, מביאה לעיתים לכך<br />
ש"בין כותלי בית <strong>המשפט</strong> מתרחש מחזה מביש שבו נראים שני 'מומחים מטעם' מתווכחים בלהט שכל אחד<br />
מהם מייצג )נאמנה כמובן( את האינטרסים של מזמין הבדיקה, זה של ההגנה וזה של התביעה. מאבקים כאלה<br />
גורמים לזילות מקצועות בריאות הנפש, שכן הם מעוררים את התחושה כי לתחומי בריאות הנפש אין גבולות<br />
מקצועיים, אין ידע סדור וברור, הכל מותר והכל אפשרי" )וויל<br />
מטרות המחקר<br />
.)491 עמ' ,8004<br />
מחקר זה מתבונן בהופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בבתי משפט בישראל לאורך השנים, ומנסה לתאר את התפקיד שניתן<br />
להם בפועל ואת האתיקה המק<strong>צועית</strong> העולה מן ההופעות. זאת על-ידי <strong>סקירת</strong> פסקי דין<br />
1<br />
1990, מאז בישראל<br />
בהם הופיעו <strong>פסיכולוגים</strong> <strong>כעדים</strong> או כנותני חוות<br />
דעת.<br />
הקלאסי של פסקי דין, המתמקד בנורמות <strong>המשפט</strong>יות שעולות מפסק הדין )נגבי<br />
אינו עוסק בכללים ובנורמות <strong>המשפט</strong>יים,<br />
ובהתייחסויות בית <strong>המשפט</strong> לדבריהם,<br />
אלא כבדרך אגב.<br />
<strong>כפי</strong> שמפורטים בפסקי הדין,<br />
שניתנו בבתי משפט<br />
להבדיל מן הניתוח <strong>המשפט</strong>י<br />
,)39 עמ' ,8006<br />
הניתוח להלן<br />
באמצעות התעמקות בדברי ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
מתאפשרת<br />
הצצה לתחומים והתפקידים<br />
של ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> <strong>הישראלי</strong>, ולסוגיות האתיות העולות מהתנהלותם. בהתעמקות בניתוח עבודת<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
בפועל<br />
נמצא ייחודו של המחקר,<br />
האתיקה בפסיכולוגיה והפסיכולוגיה <strong>המשפט</strong>ית.<br />
במסגרת המחקר,<br />
חולקו הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
והתוספת המשמעותית<br />
<strong>כפי</strong> שנמצאו,<br />
שלו למאמרים התיאורטיים בתחומי<br />
לתחומי עניין והופעה שונים.<br />
נסיונות שונים לאפיין ולהציג את תפקיד הפסיכולוג <strong>כפי</strong> <strong>שעולה</strong> בפועל מן הנתונים,<br />
בכל תחום נעשו<br />
גם במטרה להכיר<br />
את<br />
התחום וגם במטרה לבדוק את תפיסת מהותו של המקצוע, <strong>כפי</strong> <strong>שעולה</strong> מהכרעות בית <strong>המשפט</strong>. שורשי ההכרה<br />
כי למערכת <strong>המשפט</strong> משמעויות ערכיות וחברתיות מצויים<br />
האמריקאי,<br />
<strong>המשפט</strong><br />
<strong>המשפט</strong>י.<br />
זכתה<br />
במחצית הראשונה של המאה ה-80.<br />
להבלטה מצד הגישה<br />
הביקורתית,<br />
בהמשך,<br />
כבר בכתיבתם של אנשי הריאליזם <strong>המשפט</strong>י<br />
בשנות השבעים המאוחרות,<br />
המהות הפוליטית של<br />
המערערת על אפשרות ההפרדה בין השדה הפוליטי לשדה<br />
כתוצאה מכך מתפתח תהליך שבו העיסוק במשפט מאבד מאופיו האוטונומי והופך לבעל השלכות<br />
בין-תחומיות )מאוטנר,<br />
.)1993<br />
האתיקה המק<strong>צועית</strong> בהופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> נבדקה בעבודה זו, בעיקר על-ידי ריכוז הערות<br />
2<br />
הביקורת של בית <strong>המשפט</strong> על הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> וחוות דעתם . ההסתמכות על דברי בית <strong>המשפט</strong>, אשר<br />
שופטיו מצוטטים רבות בפרקים השונים,<br />
הסוגיות האתיות השונות במקצוע הפסיכולוגיה.<br />
מאפשרת לדעתי התבוננות חיצונית,<br />
אובייקטיבית משהו,<br />
על<br />
עוד מקדמת דנא הושוו דברי בית <strong>המשפט</strong> העברי ל'דברי<br />
אלוהים חיים' )מסכת עירובין, יג' ב'( ופרישת עמדות בתי <strong>המשפט</strong> בישראל לגבי העיסוק בפסיכולוגיה בכלל,<br />
1<br />
2<br />
מחוזי ועליון, וראה פירוט בפרק השיטה.<br />
ההתנהגות האתית נבחנה גם אל מול כללי האתיקה המק<strong>צועית</strong> והחוקים המסדירים את המקצוע, <strong>כפי</strong> שפורטו, ובעיקר על-<br />
פי הקוד האתי של ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
.)4002(<br />
9
<strong>כפי</strong> שניבט מהערות השופטים על הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, יש לה משמעות משלה. בלאו<br />
)1924(<br />
מציין לגבי <strong>הופעת</strong>ו של הפסיכולוג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> כי "על הפסיכולוג המופיע <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> לזכור כי הוא מייצג<br />
את מקצוע הפסיכולוגיה ולהתנהג בצורה המכבדת את המקצוע" )אלמגור<br />
.)60 עמ' ,8002<br />
כך, מעצם פומביותה<br />
של <strong>הופעת</strong> הפסיכולוג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, והחשיבות של דברי בית <strong>המשפט</strong> בציבוריות <strong>הישראלי</strong>ת, מתאפשרת<br />
הצצה נדירה לתוך עבודתם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> בפועל, בחינת תפקידם ותפקודם <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> והשלכה על<br />
תפיסת המקצוע בכלל והאתיקה הנדרשת ממנו, לאו דוקא בין כותלי בית <strong>המשפט</strong>.<br />
מחקר זה הוא מחקר ראשוני מטבעו ומתפרש על קשת רחבה של נושאים, אשר כל אחד מהם יכול לעמוד בפני<br />
עצמו. במסגרת העבודה שמתי לי למטרה לרכז את פסקי הדין וההתבטאויות הרלוונטיות, מעבר לניתוחים<br />
הספציפיים שבוצעו. כך, מהווה מחקר זה, קודם כל, סקירה של<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> בין השנים<br />
338<br />
,1990-8007<br />
פסקי דין בהם אוזכרו הופעות של<br />
אשר תוכל לשמש למחקרי המשך ולהעמקות ספציפיות. לשם כך הושם דגש<br />
על ציטוט נרחב ככל שניתן של דברי בית <strong>המשפט</strong> ועל פירוט כמותי של ההערות כולן, גם אלו שלא נותחו<br />
במסגרת המחקר.<br />
10
עבודת המחקר<br />
שיטה<br />
מבוססת על סקירה משולבת איכותנית וכמותית-תיאורית,<br />
של פסקי דין בהם<br />
עדויות או חוות דעת של <strong>פסיכולוגים</strong> בערכאות הגבוהות של בתי <strong>המשפט</strong> בישראל, בין השנים<br />
בסיס הנתונים<br />
מאוזכרות<br />
3<br />
. 1990-8007<br />
לצורך בניית בסיס הנתונים השתמשתי במאגר פסקי הדין של חברת נבו, האחראית גם לפירסומים הרשמיים<br />
של החומר <strong>המשפט</strong>י בישראל<br />
. www.nevo.co.il<br />
בישראל.<br />
)פד"י(.<br />
איתור פסקי הדין בוצע באמצעות מנגנון החיפוש של החברה באתר<br />
חברת נבו מגדירה את מאגר פסקי הדין כבעל כמות פסקי הדין הגדולה והאיכותית ביותר<br />
המאגר כולל למעלה מחצי מליון פסקי דין ומנגנון החיפוש כולל מנוע מורפולוגי-דקדוקי אמיתי.<br />
המאגר הוא גם הנפוץ ביותר לשימוש בקרב עורכי דין<br />
4<br />
ושופטים בישראל .<br />
במסגרת המחקר בחרתי להתמקד בפסקי דין של בתי <strong>המשפט</strong> המחוזי ובית <strong>המשפט</strong> העליון, בין השנים<br />
ל-8007.<br />
1990<br />
ולשלוף באמצעות מנוע החיפוש את כל פסקי הדין בהם הופיעה המילה פסיכולוגיה על הטיותיה<br />
השונות )ולמעשה פסקי דין הכוללים את רצף האותיות 'פסיכו'(. אותרו כ-9000 פסקי דין העונים לקריטריונים<br />
)שנים, ערכאה, מילה(. מעבר ידני על פסקי הדין העלה<br />
מנהלתיים חסרי תוכן כגון דחיות,<br />
1000<br />
או אזכור המילה פסיכולוגיה בהקשר סתמי(.<br />
פסקי דין הכוללים תוכן כלשהו )ללא פסקי דין<br />
ב-1000<br />
חיפשתי את פסקי הדין בהם הופיעו <strong>פסיכולוגים</strong> <strong>כעדים</strong> או כמוסרי חוות דעת, ומצאתי<br />
לגבי כל פסק דין שאותר,<br />
נוספות ל<strong>הופעת</strong> הפסיכולוג.<br />
זו<br />
פסקי הדין שנותרו<br />
338<br />
פסקי דין כאלה.<br />
ניסתי למצוא במאגר את כל פסקי הדין הקשורים אליו והכוללים התייחסויות<br />
חיפוש זה הוסיף<br />
הדין שנשלפו. נתוני המחקר הם אם כן,<br />
47<br />
338<br />
פסקי דין נוספים,<br />
מערכאות שונות,<br />
תיקי בית משפט מחוזי ועליון, בין השנים<br />
במנוע החיפוש של אתר נבו, הכוללים עדות או חוות דעת של פסיכולוג.<br />
הנחה בסיסית באיסוף הנתונים המתואר הוא שהשליפה הכללית,<br />
רובם המוחלט של פסקי הדין הרלוונטים<br />
אציב<br />
)שהופיעו באופן דיגיטלי(,<br />
ביחד עם המעבר הידני,<br />
וכי גם אם<br />
הקשורים ל-338<br />
,1990-8007<br />
ריכזה<br />
פסקי<br />
אשר נשלפו<br />
בפנינו את<br />
נשמטו מספר פסקי דין<br />
הכוללים חומר רלוונטי אין סיבה לפגיעה במקריותה של הדגימה ולקיומה של הטייה לאחד הכיוונים. להנחה<br />
שתי הסתייגויות.<br />
האחת נובעת מכך שבפסקי דין רבים אין הקפדה על ציון תואר<br />
שאינו מאפשר לאתר את פסקי הדין באמצעות שליפת המילה<br />
הפסיכולוג בשמו בלבד,<br />
'פסיכולוגיה'.<br />
הפסיכולוג,<br />
דבר<br />
נמצאו פסקי דין בהם הופיע<br />
או פסקי דין בהם פסיכיאטר תואר כפסיכולוג ופסיכולוג כפסיכיאטר.<br />
מצאתי לא<br />
אפשרות לברר באיזה אחוז מכלל הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> מדובר, אך נראה לי על פניו כי העדרם של פסקי דין<br />
אלו אינו אמור להשפיע על מקריות מאגר הנתונים ולהטות תוצאות המחקר לצד זה או אחר. סייג שני נובע<br />
מכך שיתכן ופסקי דין בהם מתייחס בית <strong>המשפט</strong> לעיסוק בפסיכולוגיה ומעיר לפסיכולוג על עבודתו, נפוצים<br />
יותר במאגר הנתונים<br />
שנוצר,<br />
כיוון שסיכויי <strong>הופעת</strong><br />
המילה פסיכולוגיה<br />
גבוהה בהם<br />
יותר מאשר בפסקי דין<br />
3<br />
ההתמקדות בשנים אלו נובעת מכך שמאגר המידע האלקטרוני לגבי שנים אלו שלם ומלא יותר. הויתור על פסיקת הערכאה<br />
הנמוכה )שלום, משפחה וכד'( נבעה מהצורך לסנן את כמות פסקי, הדין ומכך שהשילוב בין פסקי דין מחוזי הכוללים שלב<br />
קביעת עובדות וראיות ובית משפט עליון היושב כבית משפט לערעורים, נותן בעיני תמונה רחבה וראוייה מספיק, במיוחד אם<br />
נתחשב בבכירות השופטים אשר הערותיהם נאספו במהלך מחקר זה.<br />
4<br />
ראה מסמך ההשואה לאתרים אחרים באתר נבו וכן הסתייגויות החברה מאחריותה לחומרים. בשיחה עם צוות האתר נאמר<br />
שהאתר מתיימר לכלול את כל פסקי הדין של בית <strong>המשפט</strong> המחוזי והעליון וכן פסקי דין נבחרים של בתי משפט בערכאה<br />
הנמוכה.<br />
11
למשל, בהם,<br />
הופיע הפסיכולוג רק בשמו ובית <strong>המשפט</strong> קיבל דבריו ללא סייג או הערה.<br />
עשויה לגרום לכך שכמות התיקים בהם הופיעו הערות בית <strong>המשפט</strong> ביחס לכלל התיקים,<br />
הטייה אפשרית זו<br />
מנופחת ואינה<br />
מאפשרת הכללה מלאה. מסיבות אלו ברצוני להדגיש את חשיבות אופיו האיכותני של המחקר על פני נתוניו<br />
הכמותיים.<br />
עיבוד הנתונים<br />
קריאה בפסקי הדין יש לה כללים משלה.<br />
מחד גיסא כתובה פסיקת בית <strong>המשפט</strong>,<br />
שחור על גבי לבן,<br />
ויש<br />
לקוראה כחוק וכהוראה לביצוע. מאידך, מערכת הפסיקה אינה סדורה כמו רישומי החוק, והיא מקיימת בינה<br />
לבין עצמה סתירות רבות והחלטות מנוגדות, שהוחלטו לאורך השנים ולרוחב ערכאות בית <strong>המשפט</strong> השונות.<br />
בית <strong>המשפט</strong> אינו בוחר להביע עמדתו בנושאים סדורים אלא דן בנושאים המובאים בפניו ומגיב להם. בבואי<br />
לנתח את דבר בית <strong>המשפט</strong> <strong>כפי</strong> שמופיע בפסיקה,<br />
אתייחס לדברים בעיקר באופן איכותי,<br />
כך שהתייחסות<br />
בודדת של שופט, אם ניתן לה תוקף של פסק דין, יש בה כדי ללמוד על עמדתו של המוסד <strong>המשפט</strong>י כולו. והרי<br />
עוד מקדמת דנא הושוו דברי בית <strong>המשפט</strong> העברי ל'דברי אלוהים חיים' )מסכת עירובין(. התפיסה <strong>המשפט</strong>ית<br />
הנהוגה בישראל הינה שגם אימרה<br />
אחת של שופט בפסק דין אחד תחשב לתקדים משפטי,<br />
הקובע את<br />
המציאות <strong>המשפט</strong>ית להווה ולעתיד, אלא אם נקבע אחרת בערכאה גבוה ממנו או בז<strong>מני</strong>ם אחרים )עפ"י חוק<br />
יסוד השפיטה )סעיף<br />
אלו,<br />
.))80<br />
מסיבות אלו מתבסס המחקר על עיבוד נתונים איכותני בשילוב עיבוד מידע כמותי.<br />
הניתוח האיכותני מתבסס על עקרונות 'התאוריה המעוגנת בשדה' של שטראוס וקורבין<br />
איסוף הנתונים הוא זה שמוביל לניתוחם,<br />
תהליך ספירלי )בן יהושע,<br />
.)1992(<br />
;1990<br />
מרכזיים, במטרה ליצור קטגוריות<br />
1994(. ניומן<br />
<strong>–</strong><br />
וניתוחם הראשוני מוביל להמשך איסוף הנתונים,<br />
על פי עקרונות<br />
כך שנוצר<br />
במהלך קריאת הנתונים מתבצע חיפוש אחר מושגים או אירועים<br />
יחידות ניתוח. לאחר שיש קונספציות, הנסיון הוא לעמוד על הקו המקשר<br />
בינהן, כאשר השאיפה היא למצוא רעיון מרכזי בעל כוח הסברי. מכאן שניתוח הנתונים נעשה באמצעות ארגון<br />
החומר לקטגוריות של נושאים,<br />
של מאפיינים דומים ושל קונספציות.<br />
מילים ומוטיבים ואינם מכומתים לערכים מספריים )שטראוס וקורבין,<br />
הניתוח הכמותי מתבסס על ניתוח תוכני.<br />
וחשיפת מאפיינים טקסטואליים שקשה לחשפם בהתבוננות מקרית<br />
הנתונים מובאים בצורה של רעיונות,<br />
.)1992<br />
בשיטה זו מתאפשרת השוואה של כמות גדולה של טקסטים<br />
1994(. )ניומן<br />
ניתוח תוכני<br />
מתבסס על<br />
הגדרה מראש של קטגוריות, ובמקרה של מחקר זה הקטגוריות הוגדרו במהלך הניתוח האיכותני. לאחר קביעת<br />
הקטגוריות נערכת ספירה שיטתי של תוכן הטקסט.<br />
המשמעות המשתמעת מתוך הטקסט )ניומן,<br />
החומר )ניומן<br />
.)1994<br />
5<br />
. )1994<br />
הקידוד יכול להיות של התוכן הנראה לעין או של<br />
לאחר איסוף הנתונים נערך ניתוח סטטסטי, תיאורי, של<br />
בבסיס המחקר האיכותני עומדת ההנחה שלא ניתן לכמת את כל האספקטים של המציאות.<br />
אספקטים אלו<br />
אמנם אינם ניתנים למדידה, אך מרגע שמאפייני התופעה מוכרים ניתן לתרגמם למשתנים כמותיים ולשלבם<br />
במערך הכמותי.<br />
כימות משתני המחקר האיכותני גורע אמנם מהידע שניתן להפיק ממחקר איכותני,<br />
מאפשר ניתוחים שלא ניתן לבצעם במחקר<br />
איכותני<br />
)תומר-פישמן<br />
.)54 עמ' ,8006<br />
במחקר הנוכחי<br />
אך<br />
מוצגים<br />
5<br />
לצורך תכנון שיטת עיבוד הנתונים, וההפנייה למקורות הביביליוגרפיים, נעזרתי בעבודת הדוקטורט של ת. תומר-פישמן<br />
ועבודת<br />
)ירושלים, עבודת הדוקטורט של ע. נגבי )ירושלים עבודת הדוקטורט של ד. הקר<br />
התזה של ק. ארקין )תל אביב 4002(, ולהם שלוחה תודתי.<br />
)תל-אביב 4002(<br />
,)4002<br />
,)4002<br />
12
נתונים איכותניים בצד נתונים כמותיים, אשר בחלקם מבוססים על מידע שבשלב ראשון עובד בשיטת מחקר<br />
מעוגן בשדה.<br />
הנתונים הכמותיים המוצגים תיאורית במספרים ואחוזים מטרתם לסבר את האוזן ולכוון את<br />
העין למגמות הדומיננטיות, אך אין לראות בהם ערכים מוחלטים בעלי יכולת הכללה מלאה.<br />
מבנה המחקר<br />
בשלב הראשון התעמקתי בפסקי הדין הנבחרים ורשמתי את הרעיונות העולים בהם בטבלאות שונות. עבדתי<br />
על-פי העקרונות<br />
בשלב הראשון,<br />
המנוסחים בטכניקה<br />
יש להתעמק<br />
"Immersion/Crystallization" )בורקאן .)1999<br />
שקוע'( ( ל'<br />
בחומר<br />
שנאסף,<br />
ולהעלות מחשבות חופשיות אודותיו.<br />
על-פי טכניקה זו,<br />
שלב זה כולל<br />
קריאה של החומר, קריאה חוזרת שלו, איסוף מידע רלוונטי מתוך החומר וארגונו, בניית מודל לקשרים במידע,<br />
ודיון במגוון רחב של רעיונות. בשלב השני, לאחר שאותרו כל ההתייחסויות הרלוונטיות וסומנו, העמקתי בכל<br />
אחת מהן בנפרד באמצעות קריאה מדוקדקת של פסק הדין הנידון. בדרך זו, של תנועה הלוך ושוב בחומר, ניתן<br />
6<br />
לעבד מידע מתוך חומר שקשה מאוד לשימו בטבלאות .<br />
תוצריו המרכזיים של השלב הראשון היו חלוקת פסקי הדין ותפקידי הפסיכולוג העולים מהם לקטגוריות<br />
ולקטגוריות משנה.<br />
החלוקה הבסיסית הראשונה הפכה לשבעת פרקי המחקר השונים,<br />
התעמקתי שוב בפסקי הדין וחילקתי אותם לקטגוריות ותת-קטגוריות נוספות.<br />
להגדיר את התפקיד הספציפי של הפסיכולוג<br />
בכל תחום,<br />
כאשר בכל פרק<br />
ההתמקדות הייתה בנסיון<br />
ולרכז את ההערות של בית <strong>המשפט</strong> הנוגעות<br />
ל<strong>הופעת</strong>ו. בשלב זה, הקטגוריות שנמצאו הותאמו ספציפית לכל פרק, בהתאם לדברים שעלו בחומר, וכמקובל<br />
במחקר מבוסס תאורייה מעוגנת<br />
שדה.<br />
במילים אחרות,<br />
הנושאים בהם עוסק כל אחד מהפרקים אינם<br />
מבוססים רק על השאלות העולות מן התוכן אלא גם על כך שנמצאו בחומר תשובות מספקות לשאלה. כי הרי<br />
שופט, בפסק דינו, אינו עונה על השאלות שמעניינות מחקר זה אלא בדרך אגב.<br />
הבא, בשלב<br />
תיאוריים של החומר,<br />
לאחר שכל פרק כלל את נושאיו ותתי הקטגוריות המרכיבים אותם,<br />
והמשמעותיות בכל תחום.<br />
השונים.<br />
שילבתי נתונים כמותיים<br />
על-מנת שתתאפשר השוואה בין קטגוריות ותזוהנה הקטגוריות המרכזיות<br />
שלב זה כלל גם איסוף רוחבי של כלל הנתונים לכדי סיכום מעבר לנושאים<br />
על מנת להמנע מעיוותים סטטיסטיים ומהטיות הנובעות מדייג נתונים,<br />
שילוב הנתונים הכמותיים<br />
לווה תמיד בנתונים איכותיים ובציטוטים נרחבים מתוך פסקי הדין. הציטוטים מפסקי הדין מתיימרים לכלול<br />
את כל ספקטרום הדוגמאות הקיים בנושאים השונים והם<br />
האווירה <strong>שעולה</strong> מפסקי הדין.<br />
עדות הפסיכולוג וכד'.<br />
לדעתי, ממש בתחום מחקר זה.<br />
כך יוכל הקורא להבין<br />
'פוזרו'<br />
את ההבדלים בין הערה חריפה,<br />
כך שהקריאה בהם תעביר לקורא את<br />
הערה מינורית,<br />
השימוש בנתונים הכמותיים ללא הנתונים האיכותיים והציטוטים לצידם,<br />
דחיית<br />
אין בו,<br />
6<br />
הרחבה על עקרונות השיטה ודוגמאות לשימוש בה ניתן למצוא במחקר שעסק בחשיבה אתית בקרב <strong>פסיכולוגים</strong><br />
)סולוראנזו, ובמחקר שעסק בתפיסת הטעות אצל רופאים, תוך עיבוד כמות גדולה של מידע שנאסף ממסמכים<br />
ורשומות רפואיות )אלדר,<br />
.)4002<br />
,)4002<br />
13
הערות<br />
השימוש בניתוח פסקי דין שנבחר לצורך מחקר זה, הגביל לעיתים את המחקר, אל מול, למשל, ניתוח<br />
פרוטוקולי הדיונים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>. בפסקי דין רבים חוות דעת הפסיכולוג תוארה לקונית, בעוד במקרים<br />
אחרים פורטה בהרחבה, דבר שהגביל מאוד את יכולות ההשוואה והכללה. היתרונות בשימוש בפסקי דין,<br />
טמון לדעתי, הן ביכולת לכלול מספר רב של תיקים במסגרת המחקר, והן ביכולת להתייחס אליהם כאל<br />
אמירה ציבורית של בית <strong>המשפט</strong> על האתיקה של העוסקים בפסיכולוגיה, מעצם היותם מפורסמים ברבים.<br />
לאחר התלבטות, החלטתי שלא לכלול את שמותיהם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> שחוות דעתם מוזכרות במחקר.<br />
הסיבה לכך היא חוסר רצון לחרוץ דין ונסיון להימנע מהליכת רכיל. יחד עם זאת, אציין שמספר<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> לא גדול אחראים על הקדחת הקדירה של ציבור ה<strong>פסיכולוגים</strong> כולם. מספר <strong>פסיכולוגים</strong><br />
מקבלים הערות חוזרות מבית <strong>המשפט</strong>, אשר אינם נחלת עיקר ציבור ה<strong>פסיכולוגים</strong>. הקורא מוזמן לעיין<br />
בפסקי הדין המצוטטים ולהכיר את הדמויות.<br />
באופן כללי, נמנעתי מלשלב במחקר פסקי דין הכוללים <strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים מטעם מסגרת ציבורית<br />
רשמית, כאשר הכוונה היא בעיקר לשירות המבחן ולוועדות של בתי הכלא וביטוח לאומי. במקרים אלו,<br />
גם כאשר מוזכר הפסיכולוג, מצטט בית <strong>המשפט</strong> את התסקירים המלאים וקשה להפריד בהם בין האבחון<br />
הפסיכולוג וחוות הדעת הסוציאליות השונות. במקרים מסויימים היה קשה להכריע בשם מי מופיע<br />
הפסיכולוג בתיק ולכן ייתכן ומספר תיקים הכוללים הופעות של פסיכולוג במסגרת רשמית, נכללו במחקר.<br />
מקרי גבול נוספים כללו תיקים בהם מופיעים אנשי מקצוע אחרים, בתפקידי הפסיכולוג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>,<br />
כאשר לחלקם יש גם השכלה פסיכולוגית. הדבר נוגע בעיקר לפסיכיאטרים. החלטתי לא לכלול את<br />
הופעותיהם במסגרת מחקר זה, בעיקר כי בית <strong>המשפט</strong> מתייחס לתפקידם במעורבב ומזהה אותם לפרקים<br />
כפסיכיאטרים ולפרקים כ<strong>פסיכולוגים</strong>. הדבר נכון גם לעוסקים במקצועות הטיפול הנוירולוגים<br />
והסוציאלים.<br />
<strong>סקירת</strong> הספרות והדיונים בסוגיות האתיות השונות העולות במחקר שולבו בתוך הפרקים עצמם, על מנת<br />
לאפשר קריאה קולחת, ביחד עם דיון פתוח בסוגיות השונות שמעלה בית <strong>המשפט</strong>, אך נותרות ללא<br />
הכרעה של ממש. גם בחלקים המסכמים ניתן מקום מרכזי לדברי בית <strong>המשפט</strong>, והדברים משולבים<br />
בציטוטים ודוגמאות מרחיבות. יחד עם זאת, על-מנת לא להעמיס על הקורא בחזרת מיותרות, הרי שבכל<br />
פרק הודגמו בציטוטים רק חלק מסוגי ההערות וההתבטאויות, מבלי לחזור על ציטוטים דומים מפרקים<br />
קודמים.<br />
ההפניות הביבליוגרפיות של פסקי הדין המצוטטים במחקר, כחלק ממאגר הנתונים, כוללות את ערכאת<br />
פסק הדין ואת השנה בה פורסם )בניגוד לשנה בה החל, או בה העיד הפסיכולוג(. אני רואה לנכון לציין<br />
הערה זו בשל כך שהימשכות ההליכים <strong>המשפט</strong>יים בחלק מן התיקים אורכת לפעמים שנים רבות.<br />
העמודים המפרטים את מראה המקום המדויק של הציטוט, מובאים מתוך קבצי מערכת נבו ולפעמים<br />
מתייחסים לפסק הדין מתחילתו, ולפעמים לפסק הדין במקומו בכרך הרלוונטי בפד"י.<br />
השתמשתי במעורבב בלשון זכר ונקבה, ובכל מקרה הדברים פונים לשני המינים כאחד.<br />
.1<br />
.8<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
14
ממצאים<br />
- מבט רוחבי מסכם<br />
תקציר<br />
במחקר נאספו<br />
338<br />
<strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, מאז<br />
פסקי דין מחוזי ועליון הכוללים אזכורים של חוות דעת או עדויות של <strong>פסיכולוגים</strong><br />
.1990<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> בשלבים שונים במסגרת ההליך הפלילי, בתיקי משפחה ובתיקי נזיקין.<br />
במסגרת ההליך הפלילי מופיעים <strong>פסיכולוגים</strong> בשלב הטיעונים לעונש, בדיון בסייגי אחריות פלילית,<br />
בהערכת מסוכנות, ובייצוג דברי הקורבן. ה<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> <strong>כעדים</strong> מטעם אחד הצדדים,<br />
או כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong>. במסגרת המחקר מנותחים תפקידי הפסיכולוג בפועל, <strong>כפי</strong> שעלו מתוך<br />
פסקי הדין, בתחומים השונים.<br />
התפקיד המרכזי שניתן ל<strong>פסיכולוגים</strong> בפועל <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> הוא בתיקי משפחה ובייצוג דברי הקורבן. שם<br />
נותן בית <strong>המשפט</strong> קרקע רחבה לשמיעת דבריהם, ומקבל את עמדתם במרבית המקרים. בתחומים האחרים<br />
ממעט בית <strong>המשפט</strong> לקבל את דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong>, במיוחד בנושאים של סייגי אחריות פלילית ושל הערכת<br />
מסוכנות.<br />
בקרוב לשליש מהתיקים<br />
98(<br />
הפסיכולוג, ברמות משתנות של חריפות:<br />
o<br />
o<br />
o<br />
o<br />
o<br />
o<br />
פסקי דין( נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על חוות דעתו או עדותו של<br />
בית <strong>המשפט</strong> חוזר ומעיר לגבי מתן חוות דעת פסיכולוגית ללא בדיקת כל נשואיה. הערות אלו<br />
חוזרות בתיקי אימוץ ומשמורת, במסגרת הטיעונים לעונש, ובבחינת סייגים לאחריות הפלילית.<br />
סוג אחר של הערות בית <strong>המשפט</strong> נוגעות לכך שהפסיכולוג לא עיין בחומר <strong>המשפט</strong>י, כחלק ממתן<br />
חוות דעתו. הערות אלה חוזרות הן בתיקי האימוץ והמשמורת, ובמסגרת הטיעונים לעונש, אך<br />
בעיקר בדיון אודות סייגים לאחריות הפלילית.<br />
בית <strong>המשפט</strong> מוצא פעמים רבות סתירות בין הכתוב בחוות הדעת לבין עדות הפסיכולוג, או לבין<br />
נתונים עובדתיים אחרים העולים במשפט.<br />
בית <strong>המשפט</strong> חוזר ומעיר על חריגת ה<strong>פסיכולוגים</strong> מסמכותם במסגרת חוות דעתם. החריגה<br />
מסמכות נוגעת לחדירה לתחומים שבאחריות בית <strong>המשפט</strong>, כמו קביעת מהימנותו של עד, או<br />
חריגה לתחומים הנוגעים למומחים פסיכיאטרים, כמו קביעת אחוזי נכות.<br />
הערות נוספות של בית <strong>המשפט</strong> נוגעות לפגמים טכניים בחוות הדעת, חוסר רלוונטיות שלה,<br />
ושימוש לא נכון בכלים האבחוניים.<br />
בכל התחומים, ישנם תיקים בהם מעיר בית <strong>המשפט</strong> בחריפות על <strong>הופעת</strong> הפסיכולוג ומוצא אותה<br />
לא ראויה, לא מק<strong>צועית</strong> ואף רשלנית.<br />
במספר תיקים פעלה חוות הדעת של הפסיכולוג כנגד הנבדק שבשמו הפסיכולוג הופיע. מקרים אלו<br />
מעלים לדיון את סוגיית הנאמנות הכפולה של הפסיכולוג במסגרת <strong>המשפט</strong>ית<br />
<strong>–</strong><br />
לנבדק ולאמת.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
15
במסגרת המחקר נאספו ונבררו<br />
7<br />
338 תיקים<br />
בהם<br />
אוזכרה בפסק הדין<br />
חוות דעת או עדות של פסיכולוג.<br />
התיקים מורכבים מפסקי דין שניתנו <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> העליון ובבתי <strong>המשפט</strong> המחוזיים בישראל החל משנת<br />
ועד אוגוסט<br />
1990<br />
.8007<br />
פרק זה מסכם את הממצאים בהתבוננות רוחבית<br />
השונים. הנתונים הנוגעים לכל תחום בנפרד מפורטים ומנותחים בפרקים הבאים.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
תחומי ההופעה <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong><br />
הפסיכולוג הוא<br />
על כלל פסקי הדין,<br />
מעבר לתחומים<br />
אחד מאנשי המקצוע המוז<strong>מני</strong>ם בתדירות גבוהה לבית <strong>המשפט</strong> כדי לחוות דעתם בקשר<br />
לשאלות שונות העומדות ותלויות <strong>בבית</strong> הדין )אלמגור<br />
.)53 עמ' ,8002<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> בפסקי דין רבים ומגוונים החוצים תחומי משפט רבים.<br />
בדיקתי בפועל העלתה כי אכן מעורבים<br />
במסגרת המחקר נמצאו הופעות<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> בשלבים שונים של ההליך הפלילי, בתיקי משפחה, ובתיקי נזיקין. הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> חולקו ל-7<br />
קטגוריות, כמפורט בטבלה הבאה:<br />
נושא<br />
טיעונים לעונש<br />
)פרק ראשון(<br />
אימוץ ומשמורת<br />
)פרק שני(<br />
פיצוי נזקי גוף<br />
)פרק שלישי(<br />
דברי הקורבן<br />
)פרק רביעי(<br />
סייגי אחריות וענישה<br />
)פרק חמישי(<br />
הערכת מסוכנות<br />
)פרק שישי(<br />
הופעות נוספות<br />
)פרק שביעי(<br />
פירוט<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בשלב הטיעונים לעונש במסגרת ההליך<br />
הפלילי.<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים לענייני משפחה.<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בתיקי נזיקין <strong>–</strong> תאונות דרכים ותביעות<br />
ביטוח.<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בשלב ההוכחות בהליך הפלילי כמספרי<br />
הדברים מנקודת מבטה של הקורבן.<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בקשר לשאלות של כשירות עמידה לדין,<br />
אחריות מופחתת וענישה מופחתת במסגרת ההליך הפלילי<br />
)'אי-שפיות'(.<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> לגבי הערכת מסוכנות בהליך הפלילי,<br />
בשלב הארכת מעצר או ענייני אסירים.<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> במגוון רחב של נושאים נקודתיים, בעיקר<br />
במסגרת שלב ההוכחות, בהליך הפלילי.<br />
מספר תיקים<br />
)83%( 72<br />
)86%( 26<br />
)84%( 20<br />
)2%( 82<br />
)2%( 86<br />
)6%( 80<br />
)4%( 14<br />
338<br />
סה"כ<br />
מ<strong>סקירת</strong> פסקי הדין ניתן לראות עד כמה רחבים ומגוונים תחומי העיסוק בפועל של הפסיכולוג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong><br />
<strong>הישראלי</strong> מאז<br />
.1990<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים כמעט בכל שלבי ההליך הפלילי, בתיקים לענייני משפחה ובתביעות<br />
נזיקין. במסגרת זו, <strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>כעדים</strong> מטעם הנאשם, כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong>, וכמומחים<br />
מטעם התביעה. הפסיכולגים נמצאים כמייצגים את כל הצדדים במערכת <strong>המשפט</strong>ית. הם יכולים לייצג את<br />
דברי הנאשם )במסגרת הטיעונים לעונש, במסגרת סייגים לאחריות הפלילית וכד'(, את דברי בית <strong>המשפט</strong><br />
)כאשר הם ממונים כמומחה מטעמו בתיקי אימוץ ומשמורת ובתיקי פיצויים( ואת דברי הקורבן.<br />
7<br />
תיקים אלו מורכבים מ-273 פסקי דין, כאשר חלק מהתיקים הורכבו מיותר מפסק דין אחד.<br />
16
אופן קבלת דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> על-ידי בית <strong>המשפט</strong><br />
ניתן לאמר שתפקידם הטבעי והמרכזי של ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> הוא בתיקים לענייני משפחה. בתיקים<br />
אלו, מקבל בית <strong>המשפט</strong> את דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> במרביתם המוחלטת של המקרים. בתיקים אלו מופיעים<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> בעיקר <strong>כעדים</strong> מומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong>, דבר המוסיף להם מימד נוסף של אובייקטיביות<br />
ואמינות: "בהכרעה בענייני משמורת ילדים... על בית <strong>המשפט</strong> להכריע בה על בסיס מסד נתונים ומידע<br />
מלא ככל הניתן. מסד נתונים זה יבוא בפני בית <strong>המשפט</strong> בדרך כלל, על דרך של קבלת חוות דעת<br />
מומחים, גורמים אובייקטיביים המנותקים מן הסכסוך המשפחתי שהם בעלי כלים מקצועיים, ניסיון<br />
ומיומנות בתחום הנדרש להכרעה..." )עליון<br />
.)15 עמ' ,8006<br />
גם בתפקיד ייצוג דברי הקורבן, מקבל בית<br />
<strong>המשפט</strong> את דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> במרבית המקרים, במיוחד כאשר מדובר בפסיכולוג שטיפל בנפגעת קודם<br />
לאירועים: "נראה לי, כי בעדות )הפסיכולוגית( טמון המפתח לפתרון המחלוקת במשפט זה... מדובר<br />
בפסיכולוגית שמטפלת במתלוננת מספר חודשים, ללא קשר למקרה זה. אין לה כל עניין בתוצאות משפט זה.<br />
היא מק<strong>צועית</strong> בתחומה והופיעה כעדת תביעה" )מחוזי<br />
.)3 עמ' ,1996<br />
אל מול תחומי המשפחה והקורבן, בהן בולטת חשיבות תפקידו של הפסיכולוג, בית <strong>המשפט</strong> ממעט במיוחד<br />
לקבל את דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> בתחומים העוסקים בסייגים אפשריים לאחריות הפלילית )'טענת אי-שפיות'(<br />
ובהערכת מסוכנות. לגבי תחומים אלו רואה פעמים רבות בית <strong>המשפט</strong> בדברי ה<strong>פסיכולוגים</strong>, המופיעים מטעם<br />
ההגנה, חריגה מסמכות, לתוך סמכויותיו של בית <strong>המשפט</strong> ולסמכות של עדויות מומחים אחרים, בעיקר<br />
רופאים פסיכיאטרים. כך בפסק דין מחוזי<br />
:)8003(<br />
"חוות דעת מסוג זה טובה אולי לעניין שיקולי הענישה אולם<br />
בכל הכבוד לפסיכולוגית, המסוכנות נקבעת ע"י ביהמ"ש ולא ע"י פסיכולוג פרטי שנשכר כדי להגיש חוו"ד<br />
עבור נאשם כדי לחלצו ממעצר" )עמ'<br />
גם בתחומים האחרים<br />
.)5<br />
<strong>–</strong><br />
במסגרת הטיעונים לעונש, בתיקי פיצויים, ובהופעות נוספות בשלב ההוכחות, לא<br />
מתייחס בית <strong>המשפט</strong> לדברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> כאל 'אורים ותומים' החקוקים בסלע. בתחומים אלו קשה היה<br />
לבדוק במסגרת עבודה זו את מידת קבלת דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> על-ידי בית <strong>המשפט</strong>, מכיוון שבית <strong>המשפט</strong> אינו<br />
מפרט תמיד את שיקלול החלטותיו לגבי חומרת העונש או גובה הפיצויים. עם זאת, התחושה הכללית היא<br />
שבמרבית המקרים מתייחס בית <strong>המשפט</strong> לגופם של הדברים והטענות, מבלי לייחס ל<strong>פסיכולוגים</strong> סמכות<br />
מק<strong>צועית</strong> או מדעית החורגת מאינטרסים ונקודות ראות:<br />
..."<br />
חוות דעתו של )הפסיכולוג( נראית על פניה<br />
כבלתי משכנעת. הוא מיהר להגיע למסקנות בלי להבהיר את הבסיס העובדתי הרחב למסקנות אליהן הוא<br />
הגיע. מכלול טענותיו דורש תשתית ראייתית למצב קיצוני בו היתה הנאשמת נטולת יכולת בחירה ורצייה, וזו<br />
אינה המציאות בענייננו" )מחוזי<br />
.)87 עמ' ,1992<br />
בית <strong>המשפט</strong> מתחשב בנסיונו של הפסיכולוג ובתחום מומחיותו: "...הוא איננו מומחה בתחום הפגיעה<br />
אורגנית, מוסמך לכך הוא נירולוג, דבר המחליש את חוות-הדעת..." )עליון<br />
,)463 עמ' ,8004<br />
ובעיקר, כאמור,<br />
בשאלה בשם ומטעם מי מופיע הפסיכולוג. באופן טבעי מייחס בית <strong>המשפט</strong> אמינות יתרה ל<strong>פסיכולוגים</strong><br />
המופיעים כמומחים מטעמו או כמומחים מוסכמים מטעם הצדדים. גם <strong>פסיכולוגים</strong> המסייעים למומחה רפואי<br />
של בית <strong>המשפט</strong> זוכים לאמון רב יותר מאשר <strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים מטעם אחד הצדדים, כמו הנאשם בתיק<br />
פלילי, או תובע הפיצויים בתיק נזיקין. בתיקים אלו מייחס בית <strong>המשפט</strong> גם אמינות רבה יותר למסמכי<br />
פסיכולוג ממסגרת ציבורית, לעומת פסיכולוג פרטי: "המסמכים שניתן להגישם למומחה בתחום הפסיכולוגי<br />
17
עמ'<br />
הם בראש ובראשונה אלה שנערכו על-ידי גוף ניטראלי אובייקטיבי כגון בית-חולים, לצורך טיפול בנפגע....<br />
בעיקרון, אין <strong>מני</strong>עה להעביר למומחה כרטיס טיפולים אותנטי שנערך על-ידי פסיכולוג פרטי... אלא שראוי<br />
להבהיר למומחה המקבל כרטיס טיפולים כבענייננו, כי מדובר בפסיכולוג פרטי שאליו פנה הנפגע" )עליון<br />
,1996<br />
.)275<br />
נושאים נוספים<br />
במסגרת המחקר הוקדש פרק לניתוח תפקידי הפסיכולוג בכל אחת מהקטוגריות שנמצאו. בפרק הטיעונים<br />
לעונש )פרק ראשון(, יוצג ניתוח הטיעונים המרכזיים שמשמשים את ה<strong>פסיכולוגים</strong>. ניתוח דומה של דברי<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> נעשה גם בפרק ייצוג דברי הקורבן )פרק רביעי(. פרק זה כולל גם דיון ב<strong>הופעת</strong> ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
המטפלים. בפרק אימוץ ומשמורת )פרק שני( תפקיד הפסיכולוג מנותח דרך דיון בגורם <strong>המשפט</strong>י אותו הוא<br />
מייצג )אחד הצדדים או כמומחה מטעם בית <strong>המשפט</strong>(. בפרק הנוגע ל'הגנת אי-השפיות' )פרק חמישי( ניתחתי<br />
את הסעיפים הספציפיים בחוק המביאים רלוונטיות לעדות הפסיכולוג. פרק זה, ביחד עם פרק הנזיקין )פרק<br />
שלישי( והערכת מסוכנות )פרק שישי( עוסקים גם ב<strong>הופעת</strong> <strong>פסיכולוגים</strong> לצד פסיכיאטרים. הפרק האחרון כולל<br />
הופעות נוספות של <strong>פסיכולוגים</strong>, בתחומים שלא נכללו קודם לכן, ומרחיבים את יריעת התחומים בהם מחווים<br />
דעתם <strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
סדר הפרקים בנוי כך שהניתוח מתחיל בשלושת הפרקים בהם נמצאו הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> הרבות ביותר,<br />
ולאחריהם הפרקים עם הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> הנדירות יותר. הפרקים הראשונים כוללים גם דיונים מפורטים<br />
יותר על הנושאים השונים העולים במחקר, נושאים, אשר אם חוזרים גם בפרקים הבאים, הרי שלא ברמת<br />
פירוט כזו שתביא לחזרה על דברים שכבר נאמרו. מסיבה זו מומלץ לקרוא במחקר על-פי סדר הפרקים<br />
המפורט.<br />
סוגיות אתיות<br />
במסגרת המחקר נאספו הערות בית <strong>המשפט</strong> על חוות דעת ועדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong>, <strong>כפי</strong> שפורטו על-ידי שופטי<br />
בית <strong>המשפט</strong> בפסקי הדין. ההערות מצוטטות בפירוט, בכל אחד מהפרקים, והסוגיות האתיות העולות מהן<br />
מנותחות ונידונות. בסה"כ, ב-93 תיקים<br />
,)82%(<br />
אותרו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על <strong>הופעת</strong> ה<strong>פסיכולוגים</strong>.<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong> על <strong>הופעת</strong> <strong>פסיכולוגים</strong> <strong>–</strong> חלוקה לנושאים<br />
נושא תיקים הכוללים הערות בית <strong>המשפט</strong><br />
טיעונים לעונש<br />
אימוץ ומשמורת<br />
פיצוי נזקי גוף<br />
ייצוג דברי הקורבן<br />
סייגי אחריות וענישה<br />
הערכת מסוכנות<br />
הופעות נוספות<br />
סה"כ<br />
83<br />
14<br />
80<br />
7<br />
17<br />
5<br />
7<br />
93<br />
)89% מסך התיקים בפרק(<br />
)16%(<br />
)85%(<br />
)82%(<br />
)65%(<br />
)85%(<br />
)50%(<br />
)82%(<br />
18
בהתחשב בסייגים שפורטו קודם, ולמרות שהערות בית <strong>המשפט</strong> נוגעות בנושאים מגוונים ומוצגות ברמות<br />
פירוט וחריפות שונות, נראה שנתון זה, בו, בכמעט שליש מהמקרים הביעו שופטי בית <strong>המשפט</strong> המחוזי או<br />
העליון ביקורת, ישירה או מרומזת, על דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת <strong>הופעת</strong>ם <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, בולט ומעורר<br />
מחשבה. מחקר אמריקאים )מוסמן<br />
45 מצא )1999<br />
אתיקה מק<strong>צועית</strong>, כשהמומחים הושוו ל'חרב להשכיר ול'זונות )וייל<br />
וסלובוגין<br />
עמ'<br />
פסקי דין בכוללים הערות חמורות של השופטים על העדר<br />
.)491 עמ' ,8003<br />
)3 עמ' ,1997(<br />
מלטון, פטרילה, פונטס<br />
כותבים: "האנטיפתיה של הציבור כלפי חוות דעת קליניות נובעת מהאמונה שרוב<br />
העדויות של 'מומחים' מבוססות על 'מדע זבל'... אשר בתמורה לשכר מנופח יוכיחו כמעט כל דבר )וייל<br />
,8003<br />
.)491<br />
נשים לב כי בפרק סייגי האחריות הפלילית )'הגנת אי-השפיות'(, מספר הערות השופטים גבוה<br />
במיוחד. מרבית התיקים שם<br />
)65%(<br />
כוללים הערות של בית <strong>המשפט</strong>, כאשר כמעט חציין חריפות במיוחד,<br />
ונוגעות לסמכותו החלקית של הפסיכולוג בתחום.<br />
הערות מרכזיות<br />
מספר הערות של בית <strong>המשפט</strong> על עבודת ה<strong>פסיכולוגים</strong> חוזרות על עצמן בתחומי הופעה שונים של הפסיכולוג.<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong> לגבי מתן חוות דעת ללא בדיקה<br />
ב-14 תיקים העיר בית <strong>המשפט</strong> הערות הנוגעות לכך שהפסיכולוג מזכיר בחוות דעתו אנשים אשר איתם לא<br />
נפגש ואותם לא בדק. הערה זו של בית <strong>המשפט</strong> חוזרת בכל הפרקים הרלוונטיים<br />
-<br />
פרק הטיעונים לעונש, פרק<br />
סייגי האחריות הפלילית, פרק האימוץ והמשמורת ופרק ההופעות הנוספות. בית <strong>המשפט</strong> מעיר גם כאשר<br />
בוצעה בדיקה, אך לא על-ידי הפסיכולוג ישירות כי אם על-ידי מתמחה מטעמו או צוות קודם. על חשיבותה<br />
של הבדיקה מסביר השופט צמח<br />
,)1999(<br />
דווקא לאחר עדותו של פסיכיאטר: "ארשה לעצמי לומר כי מהותו של<br />
התחום הפסיכיאטרי והתחום הפסיכולוגי דורשת אינטראקציה ישירה על-מנת להגיע לתוצאה מק<strong>צועית</strong> על<br />
הצד הטוב ביותר. תוך ניסיון להצדיק מתן חוות-דעת מבלי לבדוק את הנאשם, הפנה הפסיכיאטר לדוגמה של<br />
פרויד אשר כתב ספר על ליאונרדו דה-וינצ'י, וכן לדוגמה של אריקסון שכתב ספר על היטלר. ניתן להוסיף לכך<br />
את ספרו של פרויד על משה וספרו של אריקסון על מרטין לותר מתקופת ימי-הביניים. כמובן שני<br />
הפסיכיאטרים הדגולים לא פגשו את נושא ספרם. לדעתי אין בדוגמאות אלה כל ממש. כנראה, <strong>המשפט</strong><br />
ההיסטורי גמיש יותר בתנאיו מ<strong>המשפט</strong> הפלילי" )עמ'<br />
)8003( וויל .)16<br />
כותב כי "החתירה לאובייקטיביות<br />
דורשת שתתקיים הערכה ישירה של הנבדק בידי הבודק המומחה". בכללי האתיקה האמריקאים נכתב כי אם<br />
בדיקה אישית איננה אפשרית, יש לציין זאת במפורש ולהדגיש כי חוות הדעת מוגבלת ולא שלמה )עמ'<br />
.)498<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong> לגבי חוסר הכרות עם נתוניו <strong>המשפט</strong>יים של התיק<br />
ב-17 תיקים העיר בית <strong>המשפט</strong> על כך שהפסיכולוג לא עיין בחומר <strong>המשפט</strong>י, כחלק ממתן חוות דעתו. הערות<br />
אלו מופיעות בעיקר בפרק סייגי האחריות הפלילית, אך גם במסגרת הטיעונים לעונש, תיקי האימוץ<br />
והמשמורת וההופעות הנוספות. ומסביר עמדתו השופט בר-אופיר )8001( "חשוב שנזכור כי הבדיקה<br />
המק<strong>צועית</strong> שלה לא נערכה בחלל ריק. אין זה מקרה שבו פונה צעיר אל פסיכולוגית ומבקש סיוע בשל בעיות<br />
אישיות שנתקל בהן במהלך חייו. הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית שלה בוצעה בתנאים מסויימים מאוד, לאחר<br />
שהנאשם כבר הורשע בשני אישומים של אינוס, שחומרתם ברורה מאליה. לדעתי היה על העדה לעמת את<br />
19
ממצאיה שלה עם הממצאים העובדתיים שבהכרעת הדין, ולתת לכך ביטוי בחוות דעתה. ההתעלמות מהכרעת<br />
הדין, והעדר התייחסות לממצאיה העובדתיים, פוגמת בערכה של חוות הדעת. כיצד? חסרה כאן ההתמודדות<br />
בין ההערכה המק<strong>צועית</strong>... לבין העובדות המפלילות שנקבעו על ידינו. הייתי מצפה לכך שהכרעת הדין תהווה<br />
נקודת מוצא עובדתית לניתוח המקצועי שערכה העדה, ולא תתעלם ממנה" )עמ'<br />
.)8<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong> לגבי סתירות בדברי הפסיכולוג<br />
ב-80 תיקים מוצא בית <strong>המשפט</strong> סתירות בדברי הפסיכולוג. בית <strong>המשפט</strong>, כחלק מההליך <strong>המשפט</strong>י מוצא<br />
סתירות בין חלקים שונים של חוות הדעת, בין חוות הדעת לבין העדות בעל-פה, ובעיקר בין דברי הפסיכולוג<br />
לבין עובדות אחרות. הערות אלו מופיעות כמעט בכל תחומי ההופעות של ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, כאשר<br />
בית <strong>המשפט</strong> עומד על סתירה בין דברי הפסיכולוג לבין הנתונים העובדתיים של התיק. כך למשל כאשר<br />
הפסיכולוגית<br />
,<br />
בחוות דעתה, קובעת כי הנאשם בעל מנת משכל נמוכה, מציין בית <strong>המשפט</strong>: "אם לשפוט על<br />
התרשמותנו במהלך <strong>המשפט</strong> מהנאשם, הוא רחוק מאוד מהטווח הנמוך של רמת המשכל" )מחוזי<br />
,1999<br />
.)32<br />
עמ'<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong> לגבי חריגה מסמכות<br />
ב-16 תיקים חוזרת הערת בית <strong>המשפט</strong> על חריגת הפסיכולוג מסמכותו המק<strong>צועית</strong>. במרבית המקרים נוגע<br />
הדבר לכניסת הפסיכולוג למה שבית <strong>המשפט</strong> תופס כסמכותו<br />
<strong>–</strong><br />
קביעת מהימנות של עדות או עד: "אין זה<br />
מתפקידו של עד מומחה לקבוע מהימנותו של נאשם או של עד, שכן נושא המהימנות הוא עניין לבית <strong>המשפט</strong><br />
השומע את העדויות, הבוחן את כלל הראיות, משווה ביניהן ומשקלל אותן" )מחוזי<br />
במקרים 68(. עמ' 8006,<br />
אחרים מעיר בית <strong>המשפט</strong> על חריגת הפסיכולוג לתחומי הפסיכיאטריה: "למעלה מן הצורך נעיר, כי פסיכולוג<br />
איננו מוסמך לאבחן מחלת נפש של חולה, שכן אבחון מחלה יוחד לרופאים בלבד בסעיפים<br />
1<br />
1977<br />
ו-3 לפקודת<br />
הרופאים )נוסח חדש(, התשל"ז-1976; בעוד שפסיכולוג רשאי לאבחן, על-פי חוק ה<strong>פסיכולוגים</strong>, התשל"ז-<br />
'עניינים ובעיות בתחום הנפשי השכלי וההתנהגותי...', אך לא מחלות נפש" )מחוזי<br />
.)8 עמ' ,8001<br />
הערות נוספות של בית <strong>המשפט</strong><br />
הערות נוספות של בית <strong>המשפט</strong> נוגעות לפגמים טכניים בחוות הדעת, לחוסר רלוונטיות של הדברים ולשימוש<br />
בכלים ובמבחנים פסיכולוגיים. חלק מן ההערות מוצגות באופן מינורי ואינן משפיעות על קבלת מהות חוות<br />
הדעת הפסיכולוגית, ואילו הערות אחרות חריפות במיוחד ומעמידות את הפסיכולוג וחוות דעתו באור שלילי<br />
ולא מקצועי: "לא התרשמתי ממומחיותו של )הפסיכולוג( בתחום המקצועי, ולמרבה הצער, גם לא ממהימנותו<br />
ומיושרו האינטלקטואלי... יותר מדי קביעות חסרות בסיס בכתובים; התחמקויות והפניה למאמרים<br />
ולתיאוריות עלומות; פחות מדי עומק וחיפוש אחר נתונים אובייקטיביים<br />
ההגנה" )מחוזי<br />
-<br />
.)89 עמ' ,8001<br />
הנחו את המומחה הזה מטעם<br />
סוגיות נוספות<br />
מעבר להערות השופטים על עבודת ה<strong>פסיכולוגים</strong> נבחנו והודגמו סוגיות אתיות נוספות, <strong>כפי</strong> שנתעוררו במהלך<br />
הקריאה בפסקי הדין. כך, בפרק הטיעונים לעונש, נידון קצרות השימוש שעושים <strong>פסיכולוגים</strong> בשפה על-מנת<br />
לתאר רמות שונות של פוטנציאל התאבדות. בפרק האימוץ והמשמורת מוזכרים מקורות בית <strong>המשפט</strong> להבנת<br />
20
תחום הפסיכולוגיה וכן נערך דיון בנושא ריכוזיות עבודת ה<strong>פסיכולוגים</strong>.<br />
בפרק הפיצויים<br />
מוזכרים פסקי דין<br />
בהם ביצעו <strong>פסיכולוגים</strong> הערכת התחזות פורנסית. כמו כן עולה בפרק זה נושא העדרם של תיקי טיפולים אצל<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> רבים,<br />
נידונה גם <strong>הופעת</strong>ם של<br />
הכפולים הנובעים מכך.<br />
מחוייבות מק<strong>צועית</strong><br />
ב-18<br />
נושא שחשיבותו הרבה עולה גם בפרק על ייצוג דברי הקורבן.<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> המטפלים<br />
<strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>,<br />
תיקים מצאתי כי חוות-דעת או עדות הפסיכולוג פעלה נגד מושא הבדיקה,<br />
בפרק ייצוג דברי הקורבן<br />
מעורבותם בפרשה <strong>המשפט</strong>ית והיחסים<br />
כאשר הפסיכולוג הוזמן<br />
להעיד על-ידו )בשונה מפסיכולוג הממונה כמומחה של בית <strong>המשפט</strong>(. סוגיה אתית זו של נאמנות הפסיכולוג<br />
למושא בדיקתו אל מול נאמנותו לאמת נידונה בפרק הטיעונים לעונש ובפרק ייצוג דברי הקורבן. מצב זה, בו<br />
הפסיכולוג מופיע מטעם, הנאשם למשל, ומביא להפללתו, קשה לקריאה. התחושה היא שמדובר בבן משפחה<br />
החושף את צפונותיך וגורם נזק מכוון. יחד עם זאת, הלקוח של הפסיכולוג המופיע <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> הוא מערכת<br />
<strong>המשפט</strong>,<br />
המבקשת לחפש את האמת ולעשות צדק<br />
)אפלבאום<br />
.)1924<br />
עמדות אחרות משלבות בין היות<br />
המערכת <strong>המשפט</strong>ית הלקוח של הפסיכולוג לבין המחוייבויות האתיות של הפסיכולוג לנבדקו,<br />
איש מקצוע מטפל<br />
התיקים שנבדקו במחקר,<br />
)ורדון-ג'ונס,<br />
8<br />
. )8000<br />
מהווים דוגמא מספקת לכך שברגעים נדרשים,<br />
איני יודע להכריע האם<br />
18<br />
התיקים המתוארים,<br />
המהווים<br />
מעצם היותו<br />
מכלל 4%<br />
מהווים אינדיקציה לנאמנות יתרה של ה<strong>פסיכולוגים</strong> ללקוחותיהם או שמא דווקא<br />
יראו ה<strong>פסיכולוגים</strong> את האמת כנר לרגליהם,<br />
גם בתוך סבך<br />
הנאמנויות ללקוח. יש לזכור גם שיתכן שמקרים רבים בהם עמדת הפסיכולוג הבודק לא שירתה את הנבדק,<br />
עורכי דינו נמנעו מהצגתה <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
מבחנים פסיכודיאגנוסטיים<br />
במאמרו<br />
'סוגיות אתיות בשימוש במבחנים פסיכולוגיים'<br />
כדיסציפלינה מדעית נתון בויכוח".<br />
והאבחוניים מבוססת על עקרונות מדעיים וכנגדם רבים,<br />
)8002( שפלר מפרט<br />
ישנם מצדדים רבים בכך שהפסיכולוגיה,<br />
מקצוע המושתת בעיקר על אינטואיציה ואין בו יסודות מדעיים<br />
לתקיפות ומהימנות המבחנים ולדרכים הראויות להעברתם והצגתם.<br />
בינהם אנשי מקצוע,<br />
65(. )עמ'<br />
כי<br />
"העיסוק בפסיכולוגיה<br />
לרבות יישומיה הטיפוליים<br />
גורסים כי הפסיכולוגיה היא<br />
בהמשך המאמר מפורטים סייגים<br />
גם במחקר זה עלתה האמביוולנטיות בפועל של השימוש במבחנים פסיכודיאגנוסטיים במסגרת הרשמית של<br />
בית <strong>המשפט</strong>. במסגרת המחקר, נאספו הערות רבות לגבי השימוש בכלים הפסיכודיאגנוסטיים, כאשר בכל פסק<br />
דין ההכרעה לגבי תקפותם וחשיבותם שונה.<br />
ובפרק החמישי )סייגים לאחריות הפלילית(.<br />
ובנימה אישית,<br />
חלק מהערות אלו<br />
מצוטטות<br />
בפרק השני<br />
)אימוץ ומשמורת(<br />
מחקר זה מרכז מטיבו הערות שליליות בית <strong>המשפט</strong> על עבודת ה<strong>פסיכולוגים</strong>, זאת מבלי לפרט במידה שווה של<br />
אריכות את עבודתם הטובה. במהלך ביצוע המחקר מצאתי מאות תיקי בית משפט בהם הופיעו <strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
כל אחד מתיקים אלה פורש פרשייה אנושית מורכבת, רבת משתתפים, וטרגית במקרים רבים. ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
8<br />
מתוך וייל<br />
,)4002( עמודים .232-232<br />
21
המופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, מבססים חוות דעתם על פגישות אינטימיות עם נאשמים ברצח ואנסים. הם<br />
מבצעים בדיקות מסוגלות הורית בתיקי אימוץ קשים וסוגיות משמורת סוערות. הם פוגשים את קורבנות<br />
עבירות המין ואת פגועי הנפש בעקבות תאונה והם מייצגים אותם נאמנה. רצוני לנצל פיסקה זאת בכדי הביע<br />
הערכתי לעבודה הרצינית, מעמיקה וקשה שראיתי במרביתם המכריע של עדויות וחוות דעת ה<strong>פסיכולוגים</strong>.<br />
22
תקציר<br />
פרק ראשון: טיעונים לעונש<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> מטעם הנאשמים, במסגרת שלב הטיעונים לעונש וגזירת הדין.<br />
ניתוח דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> מעלה כי טיעונים מרכזיים הנשמעים מפיהם לשם הקלה בעונש הם: פוטנציאל<br />
שיקום, הסברת <strong>מני</strong>עים פנימיים, צורך להמנע ממאסר בפועל, פוטנציאל הישנות נמוך, סיבות הקשורות<br />
בהליך <strong>המשפט</strong>י, נסיבות אישיות והבעת חרטה.<br />
ב-83 תיקים<br />
)89%(<br />
נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על עדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong>. ההערות נוגעות למתן חוות<br />
דעת ללא בדיקה, להתעלמות מהחומר <strong>המשפט</strong>י, לסתירות בעדות אל מול נתונים אחרים, לעריכת חוות<br />
הדעת ולחוסר רלוונטיות של הטיעונים.<br />
ב-6 מקרים<br />
)2%(<br />
הזיקה עדות הפסיכולוג לנאשם, אשר בשמו דיבר.<br />
מוצגים ניסוחים של <strong>פסיכולוגים</strong> לתיאור פוטנציאל התאבדותי ונידונה סוגיית השימוש בשפה על-ידיהם.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
מבוא<br />
במסגרת שלב הטיעונים לעונש <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, מופיעים פעמים רבות <strong>פסיכולוגים</strong> מטעם הנאשם. שם, לאחר<br />
שהנאשם הורשע,<br />
בעונשו.<br />
מתכנס בית <strong>המשפט</strong> לדיון בעונש שייגזר עליו,<br />
ומאפשר לנאשם לפרט סיבות להקלה<br />
בחלק הראשון של פרק זה אגדיר ואפרט את הטיעונים השונים בהם משתמשים<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
במסגרת דבריהם מטעם ההגנה, ואנתח איזה תפקיד יש להם במסגרת הטיעונים לעונש. בחלק השני של הפרק<br />
אנתח סוגיות אתיות שונות העולות מדברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> ומהערות בית <strong>המשפט</strong> בפסקי דין שונים.<br />
במחקר זה אותרו<br />
בפסק הדין.<br />
עדות.<br />
72<br />
תיקים בהם הופיע פסיכולוג במסגרת שלב הטיעונים לעונש, ובית <strong>המשפט</strong> התייחס לכך<br />
ההגנה מביאה את דברי הפסיכולוג,<br />
אם במסגרת חוות<br />
חלק מה<strong>פסיכולוגים</strong> בדקו את הנאשם ישירות לבקשת ההגנה,<br />
דעת כתובה,<br />
אבחון פסיכודיאגנוסטי או<br />
וחלק אחר עשו זאת במסגרת תסקיר<br />
שירות המבחן )אך הופיעו ישירות ובשם עצמם <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>(. הפסיכולוג מהווה למעשה פה לנקודת ראותו<br />
של הנאשם ותפקידו להאיר את נקודות הזכות בחייו של הנאשם ובמעשיו, אשר עשויות להקל בעונשו.<br />
מחקר זה,<br />
כאמור,<br />
מתמקד בפסקי דין שניתנו על-ידי בית <strong>המשפט</strong><br />
העליון ובתי <strong>המשפט</strong> המחוזיים בישראל.<br />
כוללים מגוון רחב של עבירות,<br />
אלימות ועבירות הריגה ורצח.<br />
התיקים<br />
עבירות רכוש,<br />
במסגרת<br />
עבירות מין,<br />
פרק זה,<br />
עבירות<br />
ריבוי העבירות הקשות נובע מכך<br />
שעבירות מסוג זה נידונות הישר <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> המחוזי המהווה את<br />
9<br />
ערכאתם הראשונה .<br />
טיעונים לעונש<br />
עבירות רכוש<br />
עבירות מין<br />
עבירות הריגה ורצח<br />
עבירות אלימות<br />
סה"כ<br />
<strong>–</strong> סוגי עבירות<br />
)33%( 86<br />
)82%( 88<br />
)19%( 15<br />
)19%( 15<br />
72<br />
9<br />
מערכת <strong>המשפט</strong> הפלילי בישראל מורכבת משלוש ערכאות: בתי משפט שלום, בתי משפט מחוזיים ובית <strong>המשפט</strong> העליון.<br />
<strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> שלום נידונות עבירות שהעונש המרבי הצפוי בהן הוא קנס או מאסר שאינו עולה על שבע שנים. בית <strong>המשפט</strong><br />
המחוזי מוסמך לדון בכל פשע שאינו בסמכות בית משפט שלום ובערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום. בית <strong>המשפט</strong><br />
העליון עומד בראש מערכת השיפוט. <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> העליון נידונים ערעורים על החלטות של בתי <strong>המשפט</strong> המחוזיים ופסיקתו<br />
מחייבת כל בית משפט, זולת בית <strong>המשפט</strong> העליון )תומר-פישמן<br />
.)4002<br />
23
במרבית התיקים<br />
)20%(<br />
מופיע הפסיכולוג מטעם ההגנה וב-16 תיקים<br />
אך כחלק מתסקיר שירות המבחן למבוגרים. אמנם<br />
)80%(<br />
72<br />
הוא מופיע גם כן מטעם ההגנה,<br />
פסקי דין מהווים מאגר מספק בכדי להכיר התחום, אך<br />
נשאלת השאלה מדוע לא בוחרים נאשמים רבים יותר להעזר בפסיכולוג שידבר בשמם כחלק משלב הטיעונים<br />
לעונש. אולי התשובה טמונה בכך שעל הנאשם להודות בעבירות שבוצעו, הודאה ממש או כחלק מעסקת<br />
טיעון, על מנת שיוכל לנמק את מעשיו בנימוקים פסיכולוגיים כאלה ואחרים. כמו כן, השימוש בפסיכולוג כעד<br />
מומחה עולה ממון רב ודורש נכונות לביצוע ראיון קליני ו/או אבחון.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
בחלק זה קראתי לעומקם את דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> ב-72 פסקי הדין שאותרו. את דברי הפסיכולוג בעדותו ואת<br />
האמור בחוות דעתו אספתי מתוך ציטוטים ששילב השופט בתוך פסק הדין ומפסקי דין אחרים, אם היו,<br />
מאותה פרשה )למשל פסק דין קודם <strong>בבית</strong> משפט שלום, ערעור על פסק הדין בערכאה גבוהה יותר, דיון<br />
הארכת מעצר וכד'(. נראה שהציטוטים שבוחר השופט לתת מתוך חוות הדעת הם הציטוטים הרלוונטים לפסק<br />
הדין ואשר אותם שילב השופט בשיקול דעתו, אם לקולא, ואם לחומרה.<br />
את דברי הפסיכולוג בכל אחד מפסקי הדין<br />
פירקתי לאמירות בודדות וניסיתי לאפיין את<br />
הטיעון שעומד מאחוריהן. בסופו של דבר<br />
הצלחתי למצוא ולנסח<br />
2<br />
סוגי טיעונים בהם<br />
השתמשו <strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת הטיעונים<br />
לעונש. אאפיין כעת את סוגי הטיעונים<br />
השונים.<br />
פוטנציאל שיקום וטיפול<br />
ב-41 תיקים<br />
)52%(<br />
מפרט הפסיכולוג את פוטנציאל השיקום של הנאשם, מסביר חשיבותו של השיקום וממליץ<br />
על טיפול כלשהו.<br />
במסגרת זו משתמש הפסיכולוג במספר דרכים לפירוט פוטנציאל השיקום. הפסיכולוג מדגיש את חשיבותו של<br />
השיקום: "חוסר התקווה לגבי אפשרותו לשקם את חייו עלול להביא להקצנה בהתנהגויות של הרס עצמי"<br />
)מחוזי<br />
עמ'<br />
;)4 עמ' ,8001<br />
ממליץ על טיפול פסיכולוגי: "ממליצה על טיפול משולב דינמי והתנהגותי" )מחוזי<br />
,8005<br />
,)4<br />
או: "ממליץ על טיפול שיחזק את דימויו העצמי של הנאשם" )מחוזי<br />
;)4 עמ' ,8008<br />
מציין את הזמן<br />
הארוך הנדרש לטיפול: "נכון לרגע זה הוא זקוק לזמן. הסיכוי לשיפור במצבו תלוי באפשרות להמשיך בטיפול<br />
לאורך זמן" )מחוזי<br />
;)3 עמ' ,8008<br />
במהלך חצי שנת הטיפול" )מחוזי<br />
מפרט את התמדתו של הנאשם בטיפול: "הנאשם הופיע לעשרות פגישות<br />
;)3 עמ' ,8008<br />
משבח את העבודה המוצלחת שנעשתה בטיפול: "סדרת<br />
הטיפולים שקויימו הביאוהו להבין ולהפנים את משמעותם הפסולה של מעשיו" )מחוזי<br />
לעיתים 4(. עמ' 8001,<br />
הפסיכולוג מציין גם את פוטנציאל השיקום במפורש: "סיכויי שיקומו חיוביים. זקוק למערכות משפחתיות<br />
מפקחות ותעסוקתיות" )מחוזי<br />
,)3 עמ' ,8007<br />
,)7<br />
,8008<br />
סוגי טיעונים בחוו"ד פסיכולוגיות במסגרת הטיעונים לעונש<br />
פסקי דין<br />
פוטנציאל שיקום וטיפול<br />
פסקי דין<br />
<strong>מני</strong>ע פנימי<br />
פסקי דין<br />
המנעות מעונש מאסר בפועל<br />
פסקי דין<br />
מסוכנות, עבריינות והישנות<br />
פסקי דין<br />
קורות הנאשם במסגרת ההליך <strong>המשפט</strong>י פסקי דין<br />
נסיבות אישיות<br />
פסקי דין<br />
הבעת חרטה<br />
)52%(<br />
)50%(<br />
)38%(<br />
)82%(<br />
)83%(<br />
)13%(<br />
)10%(<br />
או מציג את שיקומו של הנאשם בפועל: "עובד באחריות רבה<br />
.)5<br />
45<br />
39<br />
85<br />
80<br />
12<br />
10<br />
2<br />
,8006<br />
בחברת סטרט-אפ" )מחוזי עמ' או: "סיים בהצלחה מכינה אקדמאית" )מחוזי עמ' כמו כן<br />
מציינים <strong>פסיכולוגים</strong> את היות הארוע העברייני ותהליך <strong>המשפט</strong> עצמם, טריגר אפשרי להתחלת שיקום:<br />
24
ר"<br />
עמ'<br />
"המשבר האחרון מאפשר התערבות טיפולית כי היא נאלצת להתמודד עם מצוקותיה ישירות" )מחוזי<br />
,8007<br />
.)9<br />
הנימוק המוביל בתחום השיקום אשר מושמע מפי ה<strong>פסיכולוגים</strong> הוא למעשה המלצה לטיפול פסיכולוגי כלשהו<br />
לנאשמים. ב-83% מכלל המקרים המליצו <strong>פסיכולוגים</strong> על טיפול במסגרת חוות דעתם. אם נוסיף לכך<br />
בהם עולה כי הנאשמים כבר נמצאים במהלכו של טיפול אז הרי מדובר על<br />
10 מקרים<br />
המצאות 32%<br />
מן הנאשמים בטיפול<br />
אמירות לגבי פוטנציאל השיקום של נאשם ומידת נפוצותן<br />
הגיוני בעיני שאדם שהגיע לכדי<br />
פסיכולוגי. המלצה על טיפול<br />
הדגשת הזמן שדורש טיפול<br />
חשיבות השיקום<br />
פוטנציאל השיקום<br />
עבירה פלילית זקוק לטיפול, <strong>כפי</strong> שכמעט כל<br />
אדם יכול להרוויח משהו מטיפול פסיכולוגי,<br />
אך נשאלת השאלה האם דבר זה יכול לסייע<br />
במסגרת הטיעונים לעונש. בית <strong>המשפט</strong> דוחה<br />
התהליך <strong>המשפט</strong>י כטריגר לשיקום<br />
למעט מקרים<br />
הללו, ההסברים את מרבית התמדת הנאשם בטיפול<br />
העבודה המוצלחת שנעשתה בטיפול<br />
שיקומו של הנאשם בפועל<br />
חריגים בהם הוא מוצא ראיות נוספות<br />
לשיקומו של הנאשם )כמו במשפט שהתארך,<br />
ובשנים שחלפו שינה הנאשם את אורחות<br />
חייו, או כמו טיפול פסיכולוגי שהמטופל פנה<br />
)40%( 12<br />
)12%( 2<br />
)16%( 7<br />
)13%( 6<br />
)9%( 4<br />
)11%( 5<br />
)11%( 5<br />
)9%( 4<br />
אליו מיוזמתו עוד לפני פתיחת ההליכים, או כמו ראיות ממש לעיסוק בלימודים, עבודה או צבא(. בית <strong>המשפט</strong><br />
גם מותח ביקורת על טיפולים שניתנים כחלק מההכנות לטיעונים לעונש או על תיאורי פוטנציאל שיקום של<br />
עבריין בעל עבירות קודמות.<br />
<strong>מני</strong>ע פנימי<br />
התפקיד המרכזי של חוות דעת ו<strong>הופעת</strong> הפסיכולוג במסגרת הטיעונים לעונש הוא לפרט את ה<strong>מני</strong>עים<br />
הנסתרים שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה. נראה שה<strong>פסיכולוגים</strong> בוחרים לפרט את אותם <strong>מני</strong>עים אשר,<br />
מנקודת ראות מסויימת ובהכללה, מסירים חלק מן האחריות של הנאשם למעשיו. ב-39 תיקים<br />
מפרט )50%(<br />
הפסיכולוג את ה<strong>מני</strong>עים לביצוע העבירה. ה<strong>פסיכולוגים</strong> מפרטים מגוון רחב של <strong>מני</strong>עים תוך שימוש בניסוחים<br />
מורכבים של תיאור מבנה אישיותו של הנאשם שהביאו לדבר עבירה, וסיבות מקלות אחרות הנובעות<br />
מ<strong>מני</strong>עים חיצוניים שונים. המגוון הרעיוני והשפתי שמנסח את הנימוקים השונים רחב כל-כך, עד כדי שקשה<br />
לחלקם לקבוצות התייחסות מוגדרות.<br />
נימוקים מרכזיים לביצוע העבירה, <strong>כפי</strong> שעולים מחוות הדעת הם פגמים באישיותו של הנאשם. כך יתוארו<br />
הנאשמים כ"מתקשה לרסן רגשות תוקפניים" )מחוזי<br />
עמ'<br />
,)8 עמ' ,8000<br />
"אישיות לא בשלה ותלותית" )מחוזי<br />
,8006<br />
,)3<br />
)מחוזי<br />
"אישיות חלשה הגורמת לחוסר אונים ופאסיביות" )מחוזי<br />
,)4 עמ' ,8005<br />
,)3 עמ' ,8008<br />
גרסיבי ואינפנטיל" )מחוזי<br />
)8 עמ' ,8001<br />
"יכולת נמוכה לווסת לחצים"<br />
וכד'. נימוקים מורכבים יותר בחוות הדעת<br />
כוללים הסברים ספציפיים יותר, לסיבות בעטיין האדם התדרדר לדבר עבירה. הנימוקים יכולים להיות אירוע<br />
מעברו של הנאשם אשר השליך על אישיותו, או אשר בשילוב אישיותו, הביאו לביצוע העבירה. כך למשל נסיון<br />
להסביר את ה<strong>מני</strong>ע לעבירת רכוש: "בעקבות משבר זוגיות... סובלת מהפרעה אובססיבית שהתבטאה בקניות<br />
קומפולסיביות ופזרנות" )מחוזי<br />
,)3 עמ' ,8004<br />
הנפגעת נבעה מהשתלטות חשיפתו לכוחות על טבעיים" )מחוזי<br />
או הסבר לתקיפה מינית של מטפל הוליסטי: "התנהגותו כלפי<br />
,)3 עמ' ,8005<br />
או, בעבירת מין בה נגע אב<br />
25
בבנות שהגיעו לשיעור לזכר בנו שנהרג, הסביר הפסיכולוג: "מות בנו... היווה עבורו טראומה, שיבש וערער את<br />
הגבולות<br />
במסגרתם<br />
שהביא באופן פעל,<br />
השליטה של ז<strong>מני</strong> לאיבוד<br />
גם ביטוי לידי שבא דבר, שלו, העצמית<br />
בהיעדר איפוק בכל הנוגע למגע פיזי עם הסובבים אותו. בשל המפורט )בחוות הדעת( נבע גם אותו טשטוש<br />
גבולות<br />
עמ' 8001,<br />
אצל<br />
.)3<br />
נגיעה בין המשיב<br />
הנימוקים שנותנים ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
המקרה<br />
היחודי,<br />
מותרת<br />
לנגיעה<br />
<strong>כפי</strong> אסורה,<br />
מורכבים יותר או פחות,<br />
ביטוי לידי שבאו<br />
במעשים<br />
הם ספציפיים לכל מקרה,<br />
תוך שילוב מאפייני אישיותו ונסיבות חייו הרלוונטיות של הנאשם.<br />
הורשע" בהם<br />
)מחוזי<br />
ומספרים את סיפור<br />
מעבר למקרים אלו,<br />
המהווים את מרבית המקרים, מצאתי בנתונים מספר הסברים מקלים שחוזרים על עצמם ביותר מחוות דעת<br />
אחת. תאור הסברים אלה יפורט בטבלה הבאה:<br />
ההנמקה<br />
נטייה להרס<br />
עצמי<br />
.)8<br />
הסברים <strong>פסיכולוגים</strong> חוזרים לביצוע עבירות<br />
דוגמאות<br />
"פעל מתוך משאלת מוות סביב מותו של האח בתאונת דרכים"<br />
)מחוזי עמ'<br />
"על הרקע המשפחתי ממנו צמח, כאשר הוא לבדו הפגין כישורים<br />
גבוהים וחרג מן המציאות הסוציו-אקונומית בה גדל, התפתח אצלו<br />
דחף לפגוע בעצמו, <strong>כפי</strong> שאכן עשה במעשי העבירה שביצע" )מחוזי<br />
עמ'<br />
4<br />
,8005<br />
.)5<br />
,8003<br />
כמות<br />
מקרים<br />
)10%(<br />
הערות<br />
לא תמיד<br />
מופיע הסבר.<br />
5<br />
מקרים<br />
)13%(<br />
רצון ברווח<br />
חברתי )ולא<br />
ברווח<br />
חומרי(<br />
"רצה להרוויח רווח רגשי חברתי ולא רווח כספי" )מחוזי<br />
,8006<br />
.)3<br />
"רצה להוכיח עצמו בפני אביו על רקע הערצה אליו" )מחוזי<br />
עמ'<br />
"ראה בעבירה דרך לשמירת תדמית של גבר חזק ומצליח" )מחוזי<br />
עמ'<br />
עמ'<br />
בעבירות<br />
רכוש.<br />
,8008<br />
)8<br />
.)7<br />
,8007<br />
6<br />
מקרים<br />
)15%(<br />
פירוש לא<br />
נכון של<br />
המציאות<br />
בזמן ביצוע<br />
העבירה<br />
"הרגיש בעת ביצוע העבירה כי הוא עושה את המעשה הנכון, ביחס<br />
לאירועי ההתנתקות באותה תקופה" )מחוזי עמ'<br />
"הוא אינו אנס כי אם רגרסיבי ואינפנטיל שפירש את התנהגות<br />
הנערה לא נכון" )מחוזי עמ'<br />
"האמין שעושה עסקים למרות שידע שעובר על החוק" )מחוזי<br />
עמ'<br />
בעבירת<br />
אלימות, מין<br />
ורכוש<br />
בהתאמה.<br />
,8007<br />
.)8<br />
,8007<br />
.)8<br />
,8001<br />
.)3<br />
7<br />
מקרים<br />
)12%(<br />
לחץ חברתי<br />
"ניתן לקשר את מעורבותו של הנאשם בעבירות לאישיותו החלשה<br />
אשר מביאה אותו לחוסר אונים ופאסיביות... ספק אם הנאשם היה<br />
נוטל חלק באלימות לולא הלחץ החברתי". )מחוזי עמ'<br />
"הוא מתאר את הלחץ החברתי בו היה נתון הנאשם, בכך שבמסגרת<br />
השחזור הוא התקבל בקריאות 'גיבור'...הצגת ההיבטים ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
והסוציולוגים של התופעה של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה"<br />
עמ'<br />
)מחוזי וסחפו<br />
עבירה פלילית אלמלא פגשו נאשם "לא היה הנאשם עמ'<br />
לעולם עברייני" )מחוזי "לנאשם עומס לחצים נפשיים ותלות בבת זוגתו...הדוקר חש סכנה<br />
ממשית...רגשות חוסר אונים ופאניקה העצימו חרדתו ותחושתו כי<br />
עמ'<br />
עליו לעשות משהו קיצוני" )מחוזי "מולה היה במצב דכאוני, עמוס תחושות יאוש וזעם ומושפע מקיומה<br />
כלפי<br />
עוינותו את העצימה תוכנה שמבחינת שווא מחשבת של אישתו, יכולת השליטה העצמית שלו היתה מופחתת מהרגיל" )מחוזי<br />
עמ'<br />
לפעמים<br />
הנימוק ילווה<br />
בהסבר על<br />
אופיו החלש<br />
של הנאשם<br />
)כמו בדוגמא<br />
הראשונה(.<br />
6<br />
מקרים<br />
)15%(<br />
.)4<br />
8<br />
,8005<br />
.)8<br />
.)4<br />
,8000<br />
.)5<br />
1 מבצע<br />
,8003<br />
,8006<br />
.)8<br />
,8006<br />
תחושות<br />
של דחק<br />
ואיום בעת<br />
ביצוע<br />
העבירה<br />
26
ג)<br />
ד)<br />
ב)<br />
מצאתי לנכון לצטט מספר רב של דוגמאות על מנת שנוכל להתרשם מהניסוחים השונים וממגוון האפשריות<br />
להסביר את <strong>מני</strong>עיו של האדם, <strong>כפי</strong> שמציגים ה<strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת הטיעונים לעונש. לדעתי חלק מהמקרים<br />
שמוצגים מדברים בעד עצמם לגבי השאלה עד כמה מדובר בתיאור פסיכולוגי או בתיאור 'ספרותי', תאורי,<br />
ששאלת תוקפותו המדעית מוטלת בספק. כך גם בשאלה האם זהו תפקידו של הפסיכולוג להציג את הדברים<br />
כך, או שמא של עורך הדין המייצג את הנאשם. הרחבה בנושאים אלו תמצא בהמשך הפרק בדיון בהערות בית<br />
<strong>המשפט</strong> על חלק מהדוגמאות שהוצגו כאן ובתת סעיף 'שפה'.<br />
המנעות מעונש מאסר בפועל<br />
תיקים ב-85<br />
36%(<br />
)38%(<br />
9<br />
נתן הפסיכולוג נימוק מדוע לא ניתן או לא מומלץ לשלוח את הנאשם למאסר בפועל.<br />
מתוכם תיקים מהנימוקים לטיעון זה, 18% מן הסה"כ( כללו איזכור של פוטנציאל התאבדותי כלשהו<br />
10<br />
במקרה של עונש מאסר . נימוקים נוספים כוללים: קושי להתמודד עם הנוף האנושי המאכלס את בתי<br />
הסוהר, מאסר יפגע בטובת ילדיו של הנאשם, קשיי הסתגלות למסגרות, פחד ממקומות סגורים, מאסר יפגע<br />
בתהליך השיקומי, חוסר כוחות לעמוד במאסר, תנאי המאסר לא ייטיבו לאדם בלתי בשל מבחינה אישיותית,<br />
זהות בלתי מגובשת,<br />
ויביא לבידודו, וכד'.<br />
מאסר יקדם דכאון,<br />
מאסר יביא לאימוץ זהות עבריינית,<br />
מאסר עלול להפריד מבן הזוג<br />
באופן כללי בית <strong>המשפט</strong> אינו מתרשם ממרבית הטיעונים. את חלקן הוא סותר לאור נתונים אחרים )כגון נהג<br />
משאית המפחד ממקומות סגורים(,<br />
חלק אחר הוא פותר כנימוק לא רלוונטי<br />
)אישה שרצחה את בעלה<br />
ומבקשת להשתחרר ממאסר בשם טובת ילדיהם(. חלק אחר הוא מוצא כניתן לטיפול במסגרת המערך הנפשי<br />
של שירות בתי הסוהר ורק<br />
במיעוטם הוא מתחשב ומקל בעונש עד כדי ויתור על עונש מאסר בפועל.<br />
מסוכנות, עבריינות והישנות<br />
כחלק משיקולי הענישה, בודק בית <strong>המשפט</strong> גם את מידת מסוכנותו של הנאשם ואת פוטנציאל הישנותה של<br />
התנהגות עבריינית, זאת אל מול פוטנציאל השיקום שלו והפיכתו לאזרח מועיל לחברה. נמצאו<br />
88<br />
)82%(<br />
תיקים<br />
בהם הוערכה מסוכנותו של הנאשם על-ידי הפסיכולוג מטעם ההגנה. הערכות אלו נעשות, כצפוי, בתיקי<br />
אלימות והריגה<br />
)9 תיקים(<br />
ובתיקי עבירות מין<br />
)13 תיקים(.<br />
ניסוחי ה<strong>פסיכולוגים</strong> לגבי הערכת מסוכנותו ועבריינותו של הנאשם נעים בין חד משמעיות )לדוגמא: "אין<br />
מדובר באדם מסוכן לא לזולתו ולא לעצמו" )מחוזי<br />
שיחזור של המעשים" )מחוזי<br />
מקרים דומים נמוך" )מחוזי<br />
,)8 עמ' ,8000<br />
עמ' 8006,<br />
עמ'<br />
,))8<br />
,)3<br />
,8008<br />
משמעותי בעקבות המעצר" )עליון<br />
.))8 עמ' ,8006<br />
במבחנים פסיכודיאגנוסטים, את )א( אי-מסוכנותו של הנאשם,<br />
)<br />
)<br />
היות הנאשם חסר אישיות עבריינית,<br />
)<br />
או: "אינו עבריין מין, אינו פדופיל ואין סיכוי<br />
לבין הערכה ברמות שונות של סבירות )לדוגמא: "הסיכוי להישנות<br />
או: "מסוכנותו של המערער למעשים דומים בעתיד ירדה באופן<br />
בחוות הדעת מפרטים ה<strong>פסיכולוגים</strong>, לעיתים תוך ציון שימוש<br />
העדר הסיכוי להשנות המקרים,<br />
מידת תוקפנותו הנמוכה )ה( במקרה של עבירות מין, היותו של<br />
הנאשם בעל מיניות נורמטיבית, ללא סטייה מינית או פדופיליה. כל אלו על-מנת לאפשר לבית <strong>המשפט</strong> להמנע<br />
מהטלת עונש מאסר על הנאשם.<br />
10<br />
וראה על התאבדות בתת סעיף 'שפה' בהמשך<br />
27
בית <strong>המשפט</strong> מלא ביקורת על התבטאויות אלו של ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
במיוחד אלו אשר סותרות את עובדות<br />
<strong>המשפט</strong> על אישיותו העבריינית של הנאשם, או אלו הסותרות את הערכת המסוכנות של גופי המדינה, כמו<br />
שירות המבחן. הוא לא רואה כיצד יכול עד מטעם ההגנה לנסות ולהעיד אובייקטיבית על מידת מסוכנותו של<br />
הנאשם, ביודעו שאם יגדיר את הנאשם כמסוכן, לא יוכל בית <strong>המשפט</strong> להמלט מהטלת עונש מאסר משמעותי.<br />
ואכן בחלק מחוות הדעת, בהן העריך הפסיכולוג את מסוכנותו של הנאשם כבינונית או כנמוכה )בשונה מלא<br />
קיימת כלל(, השתמשו בה כנגד הנאשם, כדי לחזק הוכחת מסוכנותו, אך אובייקטיביות הבדיקה הפסיכולוגית<br />
11<br />
זכתה לשבח .<br />
קורות הנאשם במסגרת ההליך <strong>המשפט</strong>י<br />
)83%(, תיקים ב-12<br />
הפסיכולוג המופיע מטעם הנאשם במסגרת הטיעונים לעונש מפרט את אשר עובר על<br />
הנאשם בז<strong>מני</strong>ם אלו, מאז שנתפס בקלקלתו והחל את מאבקו <strong>המשפט</strong>י. המטרה במקרים אלו היא להראות את<br />
הסבל שעובר הנאשם בלאו הכי, מתוך הנחה שיש לשקלל סבל זה כחלק מעונשו של הנאשם.<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> מתארים את הסבל הנפשי בו מצויים הנאשמים כתוצאה מן העבירה שביצעו ומן ההליך <strong>המשפט</strong>י<br />
עצמו והחשש לבאות.<br />
הם<br />
פצוע נפשית ומדוכא" )מחוזי<br />
סובלים ממצוקה,<br />
.))6 עמ' ,8006<br />
דיכאון,<br />
חרדה ואשמה<br />
)לדוגמא: "שהותו במעצר עוררה בו ייאוש ומצוקה קיצונית" )מחוזי<br />
)לדוגמא: "בעקבות הרצח נותר הנאשם<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> מתארים גם את המשבר שהתעורר בעקבות המעצר<br />
.))18 עמ' ,8006<br />
וכן את פוטנציאל השיקום<br />
שעלה והתגבר כחלק מתקדמות ההליך <strong>המשפט</strong>י )לדוגמא: "המעצר הממושך גורם לו לתהליך של שינוי וקבלה<br />
של זהותו המינית ושינוי זה יכול להוות<br />
אינדיקציה לפוטנציאל שיקום"<br />
8005, )מחוזי<br />
.))10<br />
עמ'<br />
בחלק מחוות הדעת מתוארים גם הסבל<br />
שנגרם לחלק מהנאשמים בעקבות חשיפת<br />
<strong>–</strong> העבירה<br />
וקשיים כלכליים<br />
נידוי חברתי,<br />
התפרקות המשפחה<br />
)לדוגמא: "מערכת היחסים<br />
העדינה המורכבת והשבירה במשפחת המשיב...<br />
בעיקר על רקע ההרשעה והמצב הכלכלי אליו נקלעה המשפחה עקב יציאתו לחופשה עם הגשת כתב האישום"<br />
עמ' 8001, )מחוזי<br />
חתונתו" )מחוזי<br />
))3<br />
,8008<br />
וכן את העובדה שהנאשם העניש את עצמו<br />
עמ'<br />
לי נראה גם שפירוט זה,<br />
.))7<br />
של קורות הנאשם במסגרת ההליך <strong>המשפט</strong>י,<br />
)לדוגמא: "הנאשם העניש עצמו וביטל<br />
מאפשר לפסיכולוג למצוא נקודות<br />
הזדהות עם כל נאשם ופירוט אמיתי של הסבל העובר עליו, מבלי להתייחס לעבירה, חמורה ככל שתהיה. בית<br />
<strong>המשפט</strong> נוטה להתחשב בסבלות הנאשמים בפשעים שנראים אימפולסיביים כמו אלימות או עבירות מין<br />
קלות. דוקא בעבירות רכוש מתוכננות נראה שבית <strong>המשפט</strong> אינו מתרשם מטיעונים אלו.<br />
נסיבות אישיות<br />
הפסיכולוג בחוות דעתו, או בעדותו, יכול לפרט גם את קורות חיי הנאשם, בפרט את אותם חלקים העשויים<br />
לעורר את רחמי בית <strong>המשפט</strong>. ב-10 תיקים<br />
,)13%(<br />
פירוט העובר על הנאשמים במסגרת ההליך <strong>המשפט</strong>י<br />
סבל נפשי )דכאון, חרדה, טראומה,<br />
התקדמות שיקומית<br />
סבל במעצר<br />
אשמה, הענשה עצמית(<br />
סבל בעקבות חשיפת הפרשה<br />
18 תיקים<br />
)66%(<br />
)88%( 4<br />
)17%( 3<br />
)88%( 4<br />
מצטט פסק הדין את דברי הפסיכולוג אודות קורות חייו של<br />
11<br />
וראו תת סעיף 'אובייקטיביות' בהמשך.<br />
28
הנאשם ואת נסיבותיו האישיות המיוחדות. ב-7 מהם<br />
)70%(<br />
התחשב בית <strong>המשפט</strong>, ואת השאר דחה מהסיבה<br />
שנסיבות החיים שפורטו אינן חריגות או קשות במיוחד, ומפורטות בהן קורות חיים של משפחה נורמטיבית<br />
עם קשיים 'רגילים' של ילדות וגיל התבגרות.<br />
הבעת חרטה<br />
נאשמים משתמשים בחוות דעת הפסיכולוג על-מנת להביע חרטה על מעשיהם, כחלק מתהליך <strong>המשפט</strong> הפלילי<br />
שבו הבעת חרטה וקבלת אחריות למעשים, יש בה כדי להקל בעונשו של נאשם. אותרו<br />
הובעה חרטת הנאשם באמצעות הפסיכולוג.<br />
בהם )10%( תיקים 2<br />
נראה לי, שהבעת חרטה בשיחה עם פסיכולוג, במקום או בנוסף להבעת חרטה במהלך הדיון <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>,<br />
משמשת למספר מטרות: קל יותר להביע חרטה מול הפסיכולוג בשיחה נינוחה, ניסוחי הפסיכולוג יפים<br />
ואמפתיים יותר, הפסיכולוג יכול לעיתים לאשר את כנותה של החרטה.<br />
בתיקים שאותרו, צויינה ישירות הבעת החרטה ב-4 מקרים )לדוגמא: "הנאשם מבטא חרטה" )מחוזי<br />
,8007<br />
))8<br />
.))5 עמ' ,8003<br />
עמ'<br />
ונוסחו ביטויים עקיפים לחרטה ב-4 מקרים )לדוגמא: "אדם עצוב, שבור, מדוכא ומכה על חטא" )מחוזי<br />
בשני מקרים אישר הפסיכולוג ישירות את כנותה של החרטה )לדוגמא: "לפי התרשמותי, חרטתו<br />
על מעשהו כנה וחד משמעית" )מחוזי<br />
))8 עמ' ,8006<br />
ובמקרים אחרים פירט את רגשות האשם של הנאשם<br />
כביטוי לכנותה של החרטה )לדוגמא: "הנאשם מתייסר ומגלה חרטה על התנהגותו העבריינית, מבין את<br />
הטעות שעשה ומלא רגשות אשם כלפי המתלוננת" )מחוזי<br />
סוגיות אתיות<br />
.))3 עמ' ,8005<br />
במעבר על פסקי הדין הכוללים חוות דעת פסיכולוגיות במסגרת הטיעונים לעונש, נמצאו<br />
פסקי דין 83<br />
)89%(<br />
הכוללים הערות בעלות נימה שלילית של בית <strong>המשפט</strong>, על תוכן חוות הדעת או על אופן ביצועה. בחלק זה<br />
אפרט ואנתח היבטים בהתנהלות האתית של הפסיכולוג המעיד, <strong>כפי</strong> <strong>שעולה</strong> מתוך הערות אלו. כמו כן אתייחס<br />
לסוגיות אתיות נוספות <strong>כפי</strong> שנתעוררו בקריאה בפסקי הדין.<br />
התייחסות לנפשות שלא נבדקו ישירות על ידי הפסיכולוג<br />
ב-8 פסקי דין העביר בית <strong>המשפט</strong> ביקורת על כך שהפסיכולוג קבע במסגרת חוות הדעת מסקנות לגבי נפשות<br />
אותם לא פגש. בעבירת רכוש מ-8003, שם הסביר הפסיכולוג את נסיבות המשפחה הקשות של הנאשם, אומר<br />
בית <strong>המשפט</strong>: "הפסיכולוג לא ראיין את כל המוזכרים בחוות הדעת וקבע מסקנות גורפות ללא ששמע את<br />
הנפשות המוזכרות אלא את הנאשם בלבד" )מחוזי<br />
.)10 עמ' ,8003<br />
בפסק דין מ-8007 אודות אם שהכתה את<br />
ילדיה, עונה בית <strong>המשפט</strong> לחוות הדעת הפסיכולוגית המטילה חלק מהאחריות על האב: "הפסיכולוגית נתפסה<br />
לכמה אמירות גורפות כלפי הבעל מבלי שהיו אצלה נתונים מספיקים כדי לבססן" )מחוזי<br />
הערות השופטים מתאימות לסעיף<br />
.)5 עמ' ,8007<br />
7.7 ה) )<br />
בקוד האתיקה המק<strong>צועית</strong> של הסתדרות ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
שם )8004(,<br />
מפורט כי חוות דעת פסיכולוגית תתבסס על בדיקת נשוא חוות הדעת על-ידי העורך אותה. על פי הקוד, ניתן<br />
לחרוג מסעיף זה במקרים מיוחדים, על-פי בקשה מיוחדת של בית <strong>המשפט</strong> ותוך הדגשת עובדה זו.<br />
29
התעלמות הפסיכולוג מהחומר <strong>המשפט</strong>י<br />
ב-3 פסקי דין מביע בית <strong>המשפט</strong> ביקורת חריפה על הפסיכולוג, ממנה עולה ציפייה חד משמעית של בית<br />
<strong>המשפט</strong> כי עורך חוות הדעת יעיין בפסקי דין קודמים, ברישומי המשטרה ובגליון הרשעותיו של הנאשם<br />
וישלבם כחלק מחוות הדעת. כך, לדוגמא, בפסק דין הנוגע לעבירת אונס מ-8001: "חשוב שנזכור כי הבדיקה<br />
המק<strong>צועית</strong> שלה לא נערכה בחלל ריק. אין זה מקרה שבו פונה צעיר אל פסיכולוגית ומבקש סיוע בשל בעיות<br />
אישיות שנתקל בהן במהלך חייו. הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית שלה בוצעה בתנאים מסויימים מאוד, לאחר<br />
שהנאשם כבר הורשע בשני אישומים של אינוס, שחומרתם ברורה מאליה. לדעתי היה על העדה לעמת את<br />
ממצאיה שלה עם הממצאים העובדתיים שבהכרעת הדין, ולתת לכך ביטוי בחוות דעתה. ההתעלמות מהכרעת<br />
הדין, והעדר התייחסות לממצאיה העובדתיים, פוגמת בערכה של חוות הדעת. כיצד? חסרה כאן ההתמודדות<br />
בין ההערכה המק<strong>צועית</strong>... לבין העובדות המפלילות שנקבעו על ידינו. הייתי מצפה לכך שהכרעת הדין תהווה<br />
נקודת מוצא עובדתית לניתוח המקצועי שערכה העדה, ולא תתעלם ממנה" )מחוזי<br />
.)8 עמ' ,8001<br />
.)8<br />
,8003<br />
לטעמי, והדבר יוצג גם בפרקים הבאים, יש מקום לדיון מקצועי בשאלה האם הפסיכולוג אמור לעיין בחומר<br />
<strong>המשפט</strong>י של נשוא חוות הדעת, כחלק מעריכתה. השופטים שהעלו טענה זו, מציינים כי החומר היה בידי<br />
הפסיכולוג וכי הנתונים שבו סותרים לפעמים את האמירות בחוות הדעת, עד כדי התעוררות תחושה לא<br />
נעימה לגבי מקצועיותה. כך למשל תאבחן פסיכולוגית כי הנאשם הוא "בעל אישיות שאינה עבריינית", "אינו<br />
תוקפני" ו"חסר דחפים נטולי ריסון", בעוד שיש לו תיק פלילי עם מספר הרשעות בעבירות מגוונות של<br />
אלימות וירי )מחוזי עמ' גם בכללים האתיים של חטיבת ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>המשפט</strong>יים בהסתדרות<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> האמריקאית נכתב כי "הפסיכולוג חייב לנסות לאמת את המידע שברשותו על-ידי שימוש<br />
במקורות נוספים, חיצוניים לאלו שנמצאים ברשותו באופן שגרתי" )אלמגור<br />
.)57 עמ' ,8002<br />
מצד שני, חוות<br />
דעת פסיכולוגית נכתבת בדרך כלל על בסיס ראיון קליני ואבחון ומתבססת על מסקנות הפסיכולוג מן המפגש<br />
עם הנבדק. <strong>פסיכולוגים</strong> עשויים לטעון כי אינם רוצים להטות את שיקול דעתם באמצעות מעבר על חומר<br />
כתוב הנוגע לעניינו של הנאשם, וכי זהו תפקידו של בית <strong>המשפט</strong> לשלב בין הדברים. במסגרת פרק זה לא<br />
נמצא אזכור, ולו של חוות דעת פסיכולוגית אחת המתייחסת לחומר <strong>המשפט</strong>י באופן ישיר.<br />
מקצועיות<br />
ב-9 פסקי דין<br />
,)39%(<br />
סותר בית <strong>המשפט</strong> טיעונים המושמעים בחוות הדעת הפסיכולוגית על-ידי נתונים אחרים.<br />
במקרים רבים מוצג הדבר כביקורת על עצם מקצועיות חוות הדעת שהייתה אמורה להתגבר על נתונים אלו<br />
ולשקללם יחדיו. נדגים כעת בקצרה מספר מן הטיעונים וכיצד נסתרו.<br />
הטיעון להקלה בעונש<br />
"לנאשם התפתחות רגשית של בן והוא אינו מבין<br />
שלגעת באיבר מין של ילדה בת זה אסור" )מחוזי<br />
עמ'<br />
"מעשיו של הנאשם לא היו יזומים או מתוכננים"<br />
)מחוזי עמ'<br />
"הגניבה בוצעה כחלק מאובדן שליטה" )מחוזי<br />
עמ'<br />
"הנאשם בעל אינטיליגנציה גבולית" )מחוזי עמ'<br />
,8003<br />
,8006<br />
4<br />
6<br />
.)3<br />
.)8<br />
,8003<br />
.)18<br />
,8008<br />
.)6<br />
הנתונים בהם השתמש בית <strong>המשפט</strong> לסתירתו<br />
הנאשם הסתיר מעשיו, ניצל הזדמנויות שהייתה<br />
לבדה ותכנן משחקים שבהם יוכל לגעת בה.<br />
בהודאתו במשטרה סיפר על תיכנוניו.<br />
הנאשמת המשיכה לתפקד היטב בעבודתה ו<strong>בבית</strong>ה<br />
ועוד דוגמאות לקור רוחה.<br />
התנהגותו המתוחכמת <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> כללה זיוף<br />
מסמכים ושקרים שיטתיים ומתוחכמים<br />
.<br />
30
ב-2 פסקי דין<br />
)35%(<br />
מציין בית <strong>המשפט</strong> את חוסר הרלוונטיות של הטיעון הפסיכולוגי לכדי הקלה בעונש. או,<br />
כדברי השופטת דבורה ברלינר: "לגבי כל אדם, נאשם או לא, ניתן לשרטט פרופיל פסיכולוגי, ולהסביר את<br />
מעשיו בנימוקים פסיכולוגיים כאלה ואחרים" )מחוזי<br />
.)7 עמ' ,8006<br />
נדגים כמה מהטיעונים:<br />
הטיעון שבית <strong>המשפט</strong> ציין כחסר רלוונטיות<br />
העבירה<br />
"לנאשמת ערכים מעוותים וקוד משפחתי מעוות" )עליון<br />
עבירת רכוש<br />
עבירת רכוש<br />
אישה שהרגה את בעלה<br />
הריגה בתאונת דרכים<br />
עבירת רכוש<br />
הריגה בתאונת דרכים<br />
עמ' 8006,<br />
,8008<br />
.)12<br />
.)3<br />
.)6<br />
"הנאשם התקשה בתפקודו החברתי בעיקר לאורך כל שנות ילדותו" )מחוזי<br />
עמ'<br />
"בנותיה של הנאשמת שאך התייתמו מאב תסבולנה מאוד מישיבת אמן במאסר"<br />
)מחוזי עמ'<br />
"לנאשם טראומה בעקבות תאונת הדרכים" )מחוזי עמ'<br />
.)1<br />
,8001<br />
,8004<br />
"הגניבה בוצעה על רקע צורך נפשי-רגשי ולא מרדיפת בצע" )מחוזי<br />
"הנאשם 'העניש עצמו' וביטל חתונתו" )מחוזי<br />
.)3 עמ' ,8006<br />
.)7 עמ' ,8008<br />
ב-3 פסקי דין<br />
)13%(<br />
העבירה<br />
אלימות בקרב בני<br />
נוער שהסתיימה<br />
במוות<br />
מביע בית <strong>המשפט</strong> ביקורת על הטענה הפסיכולגית עצמה:<br />
טענת הפסיכולוג<br />
"רמת האלימות בהתנהגותו של הנאשם<br />
...לא מעבר למה שנחשב כהתנהגות<br />
כוחנית בחברה שבה להפגין כוח זה<br />
חלק מלהיות שייך" )מחוזי עמ'<br />
,8005<br />
.)10<br />
דברי בית <strong>המשפט</strong><br />
"הנאשם ביצע את הדקירה אשר גרמה<br />
בפועל למותו של המנוח. עברו מצביע<br />
על דרכו העבריינית. יש לדחות מכל וכל<br />
את מסקנותיו של המומחה מטעמו,<br />
כאילו מדובר במי שחי חיים נורמטיבייים<br />
שתגובותיו הן ככל אחר" )מחוזי<br />
עמ'<br />
,8005<br />
.)17<br />
עבירות מין של גבר<br />
במספר בנות עשרה<br />
"מות בנו היווה עבורו טראומה, שיבש<br />
וערער את הגבולות במסגרתם פעל,<br />
באופן שהביא לאיבוד ז<strong>מני</strong> של השליטה<br />
העצמית שלו, דבר, שבא לידי ביטוי גם<br />
בהיעדר איפוק בכל הנוגע למגע פיזי עם<br />
הסובבים אותו...נבע גם אותו טשטוש<br />
גבולות אצל המשיב בין נגיעה מותרת<br />
לנגיעה אסורה, <strong>כפי</strong> שבאו לידי ביטוי<br />
במעשים בהם הורשע" )מחוזי עמ'<br />
"לטעמי המדובר בקביעה<br />
לכת" )מחוזי עמ'<br />
מעט<br />
מרחיקת<br />
.)3<br />
,8001<br />
,8001<br />
.)3<br />
מעילה במחלקת<br />
התגמולים של משרד<br />
הבטחון<br />
"איבחן בנאשם, תסמונת מוכרת<br />
הנקראת חבלה כתוצאה מאשמה על<br />
הצלחה. לדעתו, על הרקע המשפחתי<br />
ממנו צמח, כאשר הוא לבדו הפגין<br />
כישורים גבוהים וחרג מן המציאות<br />
הסוציו-אקונומית בה גדל, התפתח<br />
אצלו דחף לפגוע בעצמו, <strong>כפי</strong> שאכן<br />
עשה במעשי העבירה שביצע<br />
עמ'<br />
"האיבחון עליו ביקש הפסיכולוג להצביע,<br />
כ<strong>מני</strong>ע שעמד ברקע מעשי הנאשם, רחוק<br />
מלשכנע. בצדק לא חזר עליו הסנגור<br />
הנכבד ואף לא ביקש לבסס עליו ממצא<br />
כלשהו" )מחוזי עמ'<br />
.)10<br />
,8003<br />
" )מחוזי<br />
.)5 , 8003<br />
קריאה בטיעונים העולים מחוות הדעת, ובהערות השופטים עליהם בפסקי הדין שפורטו מעלה, מציגה לטעמי<br />
רגעים של רמת מקצועיות נמוכה בעבודת הפסיכולוג. פסיכולוג שלא השתמש בעובדות ידועות לכל ורק פירט<br />
31
וניסח את דברי הנאשם אליו, או פסיכולוג שבחוות דעתו מפרט טיעונים מקלים שנראים על פניהם מופרכים,<br />
מציגים את המומחיות הפסיכולוגית לא כמקצוע מדעי,<br />
אלא ככלי ריק מעומק<br />
וידע.<br />
והרי הפסיכולו,<br />
כותב<br />
חוות הדעת מייצג לא רק את עצמו, אלא גם את כלל אנשי המקצוע. כיוון שכך על הפסיכולוג לכתוב את חוות<br />
הדעת ברמה המק<strong>צועית</strong> הגבוהה ביותר )אלמגור<br />
עריכת חוות הדעת<br />
במקרה אחד מ-8006<br />
מעיר בית <strong>המשפט</strong>:<br />
לפחות לקבל נתונים אודות עורכת הדו"ח,<br />
דו"חות מסוג זה,<br />
וכיוצ"ב פרטים רלוונטים,<br />
.)53 עמ' ,8002<br />
"היה מקום לערוך את הדו"ח כחוות דעת ע"פ פקודת הראיות,<br />
לרבות מהי השכלתה היכן רכשה אותה,<br />
וחבל שלא כך נעשה" )שלום,<br />
,8005<br />
8000, שם מציין בית <strong>המשפט</strong> כי חוות דעת הפסיכולוג אינה חתומה )מחוזי, עמ'<br />
ב'כללים לכתיבת חוות דעת מק<strong>צועית</strong>' )אלמגור<br />
5(. עמ'<br />
.)8<br />
)8002<br />
או<br />
מהו נסיונה בעריכת<br />
כך גם בפסק דין מ-<br />
מפורטים כללים מוצעים לכתיבת חוות דעת מק<strong>צועית</strong><br />
לבית <strong>המשפט</strong> ושם מודגש כי על הפסיכולוג לפרט את פרטיו האישיים ותחומי מומחיותו ואף לצרף קורות<br />
חיים מקצועיים לחוות הדעת. ההסבר לכך טמון בדברי סטרשנוב<br />
חוות דעתו של מומחה,<br />
הספציפית בתחום העומד לדיון.<br />
)8001(<br />
לוקח בחשבון את רמת הנסיון בתחום עיסוקו,<br />
הטוען כי בית <strong>המשפט</strong>, בשוקלו את<br />
רמתו המק<strong>צועית</strong>,<br />
הידע והבקיאות<br />
אציין כי לא היה בידי לבדוק במסגרת מחקר זה עד כמה מקפידים ה<strong>פסיכולוגים</strong> לפרט חלקים אלו,<br />
שהמחקר מבוסס על ציטוטים מתוך חוות הדעת <strong>כפי</strong> שהופיעו בפסקי הדין,<br />
מכיוון<br />
ולא על קריאה מלאה של חוות<br />
הדעת. אך בדוגמא מ-8003, מציין בית <strong>המשפט</strong>, כי בחקירה הנגדית של הפסיכולוג עלה כי לא נערכו לנאשם<br />
מבחנים כלשהם, כולל פסיכודיאגנוסטיים וכי חוות הדעת התבססה על ראיון קליני לבדו )מחוזי, עמ'<br />
לכך, שבמקרה זה לא הקפידו על פירוט כלי הבדיקה ונסיבותיה כראוי )אלמגור<br />
מ-8001<br />
מביע בית <strong>המשפט</strong><br />
"חוסר נחת"<br />
מכך שהפרק שכותרתו<br />
.)5<br />
.)56 עמ' ,8002<br />
'פרטים אנמנסטיים'<br />
רמז<br />
בפסק דין אחר<br />
בחוות הדעת<br />
הפסיכודיאגנוסטית, מועתק כולו, מילה במילה, מפרק זהה בחוות הדעת של הקרימינולוגית )מחוזי, עמ'<br />
אובייקטיביות הפסיכולוג<br />
נשאלת השאלה,<br />
וייל<br />
'נאמן' למי<br />
הפסיכולוג אשר נשכר על-ידי הנאשם לשם הגנתו.<br />
.)5<br />
האם תפקידו של הפסיכולוג<br />
הופך לתפקידו של עורך דין המייצג את הנאשם או שמא תפקידו להמשיך ולייצג את 'האמת' ללא משוא פנים.<br />
הנבדק,<br />
)8002(<br />
מתאר את הפער הקיים בעבודה של מטפלים ומאבחנים במסגרות טיפוליות שבהן הדגש הוא טובת<br />
לעומת המסגרת <strong>המשפט</strong>ית,<br />
לטובת הנבדק ולעיתים אפילו מתנגש עם טובתו של הנבדק )עמ'<br />
והערות בית <strong>המשפט</strong> שהודגמו מעלה,<br />
מסויימת לטובת הנאשם שבשמו הם מדברים.<br />
בה מטרת המאבחן היא לשרת את התהליך <strong>המשפט</strong>י שאיננו בהכרח<br />
.)391<br />
לדעתי, דברי הפסיכולוג <strong>כפי</strong> שפורטו<br />
מראים את נסיונות ה<strong>פסיכולוגים</strong> לשמור על השניים,<br />
למעט בביקורות חריפות במיוחד של בית <strong>המשפט</strong>,<br />
עם נטייה<br />
הנותנות<br />
לדעתי תחושה של התרחקות מן האמת, מנסים ה<strong>פסיכולוגים</strong> להדגיש את הצדדים החיוביים אצל הנאשם, את<br />
הנימוקים המקלים ואת המקומות מעוררי הרחמים. הם ישמרו על אמת מק<strong>צועית</strong>, תוך נסיון לניסוחים שיוכלו<br />
12<br />
לשמש את הנאשם . בקוד האתי של הסתדרות ה<strong>פסיכולוגים</strong> נכתב: רצוי ביותר כי הפסיכולוג העורך<br />
)8004(<br />
12<br />
נראה לי )לא נבדק מספרית( שמספר <strong>פסיכולוגים</strong>, המופיעים במסגרת זו של טיעונים לעונש מספר רב יחסית של פעמים,<br />
יצירתיים במיוחד בניסוחיהם.<br />
32
ב)<br />
חוות דעת פסיכולוגית לבית <strong>המשפט</strong> ימונה על-ידי גורם ניטרלי או בהסכמת כל הצדדים המעורבים, זאת על<br />
מנת למזער הטיות אפשריות.<br />
מעצם המינוי על-ידי צד אחד,<br />
מסבירה כי הפסיכולוג פועל כמומחה<br />
ב-6<br />
אם הדבר לא קרה,<br />
ולפעול למזעורן )סעיף<br />
.))<br />
על הפסיכולוג להיות מודע לקיומן של הטיות אפשריות<br />
7.7<br />
במסגרת התהליך <strong>המשפט</strong>י,<br />
מהצדדים במשפט, והוא חייב להיצמד לכללי היושר בחתירתו לאובייקטיביות )אלמגור<br />
פסקי דין<br />
גם האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה וחוק<br />
על אף שהוא יכול להישכר על-ידי אחד<br />
.)60 עמ' ,8002<br />
)2%(<br />
לרעתו של הנאשם.<br />
מצאתי אמירות בחוות הדעת של הפסיכולוג,<br />
בחוות<br />
דעת אחת פירט הפסיכולוג כי מדובר בנאשם<br />
אשר הופיע מטעם הההגנה,<br />
ואשר פעלו<br />
"בלתי יציב מבחינה פלילית,<br />
לוקח אחריות או חש חרטה...אינו חש מחויבות כלפי החוק ואינו רואה את רגשות הזולת" )מחוזי<br />
,8005<br />
.)8<br />
אינו<br />
עמ'<br />
אין ספק שחוות הדעת פעלה לרעתו של הנאשם במשפט זה. כל שנותר לפרקליט ההגנה לעשות היה לבקש<br />
שיראו בחיוב את העובדה שבחרו להציג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> גם את צדדיו השליליים של הנאשם.<br />
מעלה פסיכולוג אפשרות שהנאשמת מעצימה<br />
דברים שלו תרמו לנאשמת <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
את הדיווח ועושה רושם <strong>מני</strong>פולטיבי<br />
)מחוזי<br />
במקרה אחר,<br />
,)6 עמ' ,8006<br />
בחוות דעת אחרת מגדיר הפסיכולוג את הנאשם כבעל מסוכנות מינית בינונית. אמנם חוות הדעת המשיכה<br />
ופירטה את פוטנציאל השיקום של הנאשם ואת ההתערבות הטיפולית הנחוצה אך לבית <strong>המשפט</strong> לא היתה<br />
ברירה אלא להודות לעד על הגינותו בפירוט רמת הסיכון ובהודייה כי גם הוא אינו יודע כיצד ניתן ליישם את<br />
רמת הפיקוח הנדרשת שלא במקום סגור )מחוזי<br />
.)9 עמ' ,8006<br />
נושא זה של מסוכנות ממשיך לעלות ב-3 חוות<br />
הדעת האחרות כאשר במקרה אחד מגדיר הפסיכולוג את רמת מסוכנותו של הנאשם כנמוכה מה שמביא את<br />
בית <strong>המשפט</strong> לקבוע כי אמנם אי אפשר לנבא את מידת המסוכנות המדוייקת של הנאשם, אם היא מינורית<br />
כדברי הפסיכולוג או מז'ורית כדברי קצינת המבחן, אבל דבר אחד ברור שהנאשם מסוכן לציבור בגלל דחפיו<br />
המיניים<br />
4(. עמ' 8008, )מחוזי<br />
בשני המקרים האחרונים מציינים ה<strong>פסיכולוגים</strong> את אימפולסיביות הנאשמים,<br />
נראה שמתוך הרצון להוריד מאחריותו הפלילית של הנאשם,<br />
למסוכנותם הפוטנציאלית )למשל, מחוזי<br />
.)5 עמ' ,8008<br />
ובית <strong>המשפט</strong> רואה בכך הוכחה נוספת<br />
שונים שני המקרים הראשונים שתוארו, בהם חוות דעת הפסיכולוג הכשילה ממש את הנאשם, מחוות הדעת<br />
האחרות בהן דן הפסיכולוג במסוכנותו של הנאשם,<br />
מסוכנותו של הנאשם.<br />
13<br />
המסוכנות .<br />
ומעניין לעניין,<br />
בכך שהן אינן מציינות בחד משמעיות מלאה את חוסר<br />
ואולי הדבר מסביר את ההחלטיות בה מציינים <strong>פסיכולוגים</strong> אחרים את חוסר<br />
יתכן גם שחוות דעת פסיכולוגיות רבות שנערכות לקראת הטיעונים לעונש לא<br />
מגיע לבית <strong>המשפט</strong> מכיוון שהן מכילות אמירות אמביוולנטיות לגבי מידת מסוכנותו של הנאשם,<br />
בוחרת שלא להציגן <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
אסכם אודות שאלת אובייקטיביות הפסיכולוג בציטוט דברי בית <strong>המשפט</strong> מפסק דין במשפט הצתה<br />
וההגנה<br />
)8005(, שם<br />
ביקשה ההגנה לראות בחוות דעת הפסיכולוג כשוות משקל לזו של שירות המבחן שהעריך את הנאשם<br />
כמסוכן: "<br />
...אין לראות בחוות דעת של פסיכולוג המוגשת מטעם ההגנה, אשר אין חולק כי הינה במידה רבה<br />
חד צדדית מעצם טיבה, כשוות ערך לחוות דעת של שירות המבחן. חוות דעת פסיכולוג מטעם ההגנה יכולה<br />
להוות תשתית טיפולית ראשונית אשר תובא לבחינת שירות המבחן. אך אין היא יכולה להוות תכתיב ובוודאי<br />
לא תחליף לפועלו של גוף מקצועי חסר כל שיקולים זרים הפועל לצדו של בית <strong>המשפט</strong>" )מחוזי, עמ'<br />
.)6<br />
13<br />
וראה תת סעיף 'מסוכנות, עבריינות והישנות' בתחילת הפרק.<br />
33
שפה<br />
<strong>כפי</strong> שכבר הצגתי קודם, ו<strong>כפי</strong> שבולט לעין מן הקריאה בניסוחים השונים של ה<strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת הטיעונים<br />
לעונש, משתמשים ה<strong>פסיכולוגים</strong> בשפה על מנת לסייע לנאשם, אותו הם מייצגים. ה<strong>פסיכולוגים</strong> מייפים את<br />
הסיפור בניסוחיהם, מדגישים חלקים אחדים על פני אחרים, ומתנסחים באופן דו-משמעי במקרים מסויימים<br />
ובאופן חד משמעי במקרים אחרים. מעבר למה שהודגם עד כה, אנסה להדגים שוב את השימוש בשפה, על-ידי<br />
הניסוחים הנוגעים לפוטנציאל התאבדות. כחלק מהטיעונים לעונש נמצאו<br />
הפסיכולוג בחוות דעתו על פוטנציאל ההתאבדות של הנאשם אם ישלח למאסר:<br />
)18%( תיקים 9<br />
בהם רומז<br />
.)4<br />
פירוט פוטנציאל התאבדותי בחוות דעת פסיכולוגיות במסגרת הטיעונים לעונש<br />
"...חוסר התקווה לגבי אפשרותו לשקם את חייו עלול להביא להקצנה בהתנהגויות של הרס עצמי" )מחוזי<br />
8001, עמ'<br />
"...אין נטיה אובדנית אך יש דחף מוות רגעי" )מחוזי<br />
.)4 עמ' ,8005<br />
"הוא חש עתה רגשות אשם כבדים ודכאון חמור ואף עשה נסיון לשלוח יד בנפשו )עליון,<br />
"הנאשם אינו מסוכן לעצמו אך מצבו הנפשי יכול להחריף" )מחוזי<br />
.)731 עמ' ,1998<br />
.)8 עמ' ,8006<br />
.)8<br />
"...והצביעו על סכנה אובדנית ניכרת עקב תחושות אשם, העדר הערכה עצמית ודחפים הרסניים לפגיעה<br />
עצמית" )מחוזי עמ'<br />
,1999<br />
84<br />
"לפנינו בחור בן עם הפרעת אישיות גבולית. הפרעה זו מציבה אותו בעמדת סיכון לעצמו. כוחותיו<br />
חלשים מכדי להתמודד עם מצבי לחץ ויש סיכון שיפגע בעצמו בכלא" )מחוזי עמ'<br />
.)4<br />
,8004<br />
.)8<br />
"...ישיבה <strong>בבית</strong> הסוהר עשוייה ליצור מצב דחק שיחמיר את מצבו של הנאשם עד כדי סכנה של ממש"<br />
8008, )מחוזי עמ'<br />
"...המערערת מצויה בדיכאון, חרדה מהבאות ודיברה אפילו על רצון להתאבד" )מחוזי<br />
.)8 עמ' ,8004<br />
.)4<br />
"...מאסר בפועל מעורר חשש כי יפרידו מבן זוגו ויביא לבידודו, יגדע את הישגי השיקום יחשוף אותו<br />
לפגיעה פיסית מאסירים פלסטיניים ויגרום להתדרדרות במצבו הנפשי עד כדי פגיעה עצמית" )מחוזי<br />
8004, עמ'<br />
רצון להתאבד, הרס עצמי, דחף מוות רגעי, נסיון לשלוח יד בנפשו, מסוכן לעצמו, סכנה אובדנית ניכרת,<br />
דחפים הרסניים לפגיעה עצמית, סיכון שיפגע בעצמו, מצב דחק מסוכן, התדרדרות עד כדי פגיעה עצמית<br />
<strong>–</strong><br />
מהווים ניסוחים ברמות חומרה שונות של דבר דומה. נראה לי שאין צורך להסביר את מורכבות האבחון<br />
הפסיכולוגי של פוטנציאל התאבדות: הן ברמת הכלים העומדים בפני הפסיכולוג<br />
<strong>–</strong><br />
מבחנים דיאגנוסטים<br />
והתרשמות קלינית, הן מבחינת הצורך המובלע לצפות את העתיד והן מבחינת האחריות על ההשלכות של<br />
אבחנה שגויה בסוגיה זו. לי נראה שהניסוחים השונים והמגוונים, מטרתם לרמוז על פוטנציאל התאבדות<br />
בשביל לעזור לנאשם, זאת מבלי לקחת אחריות קלינית על האבחנה. בתי <strong>המשפט</strong>, אמנם מתייחסים לאמירות<br />
אלו, אך אינם מקבלים אותן ככתובן, וברוב המקרים מבקשים להעביר את חוות הדעת לרשויות שירות בתי<br />
הסוהר.<br />
34
א)<br />
אלמגור<br />
)57 עמ' ,8002(<br />
)<br />
מפרט שני מקורות עיקריים העלולים לעורר בעיות בעריכת חוות דעת לבית <strong>המשפט</strong>:<br />
למונחים בהם משתמש בית <strong>המשפט</strong>, כגון מסוגלות הורית או אי שפיות, אין הגדרה ברורה. )ב( הפסיכולוג<br />
מתבקש להעיד בנושאים המתייחסים לניבוי התנהגות ויכולת ה<strong>פסיכולוגים</strong> לתרום לניבוי זה מוגבלת בשל<br />
מוגבלות הכלים בהם הם משתמשים. נראה שה<strong>פסיכולוגים</strong>, במסגרת הטיעונים לעונש, נעזרים מדי פעם בשפה<br />
מגוונת על-מנת להתגבר על בעיות אלו ועדיין להצליח לסייע לנאשם. הניסוחים המגוונים מסייעים באי-<br />
הגדרת המונחים הקליניים בבהירות ומאפשרים, למשל, לרמוז על פוטנציאל התאבדותי מבלי לסמוכו על<br />
נתונים. כך גם ניתן לחוות דעה על העתיד מבלי לקחת אחריות לתוצאות.<br />
35
פרק שני:<br />
ענייני משפחה<br />
<strong>–</strong> אימוץ ומשמורת<br />
תקציר<br />
86 נסקרו<br />
תיקי משפחה הכוללים<br />
63<br />
תיקי אימוץ ו-83 תיקי משמורת. ה<strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים אלו מופיעים<br />
)1.2<br />
בעיקר כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong> אך גם כמומחים מטעם רשויות הרווחה וההורים. בתיקים רבים<br />
מופיעים יותר מפסיכולוג אחד )ממוצע של<br />
בהרחבה בפסקי הדין.<br />
וכן עובדי נפש ורווחה רבים נוספים, כולם מצוטטים<br />
בלמעלה מ-90% מתיקי המשפחה מקבל בית <strong>המשפט</strong> את עמדת הפסיכולוג במלואה. כאשר היא אינה<br />
מתקבלת, הסיבה היא, בדרך כלל, עמדה נוגדת של פסיכולוג אחר בתיק.<br />
במספר תיקים עולות תלונות מצד מי מהצדדים, על תפקוד הפסיכולוג )ביקורת על הכלים המקצועיים,<br />
העדר אובייקטיביות, סתירות בחוות הדעת וכד'(. בכל המקרים בית <strong>המשפט</strong> אינו מקבל את הטענות.<br />
ב-13 תיקים<br />
)15%(<br />
נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על תפקוד הפסיכולוג. רובן ככולן לא הביאו לפסילתה<br />
של חוות הדעת. ההערות האתיות מפורטות, כולל הערות מפרשת 'תינוק המריבה'.<br />
התברר כי בפסקי הדין שנאספו לפרק זה,<br />
המשפחה;<br />
5<br />
80<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> אחראים על<br />
68%<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> אחראים על למעלה מ-85% מחוות הדעת בתיקי<br />
מחוות הדעת. נתונים, שיחד עם עובדת התבססות בית<br />
<strong>המשפט</strong> על עמדות ה<strong>פסיכולוגים</strong> בהחלטותיו, מעלים חשש פוטנציאלי לריכוזיות יתר ומעורבות של<br />
עמדות אישיות בקביעות הרות הגורל של תיקים אלו.<br />
פסקי הדין ממעטים לכלול את הגדרות התפקיד המלאות של הפסיכולוג שמונה על-ידי בית <strong>המשפט</strong>.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
מבוא<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> קליניים מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> במסגרת דיונים בענייני משפחה, שעיקרם תיקי אימוץ ותיקי<br />
משמורת. הפסיכולוג מתבקש לתת חוות דעת מומחה, כיוון שבית <strong>המשפט</strong> סבור שבידיו הכלים המתאימים<br />
לענות על השאלות בהן הוא מתחבט )אלמגור<br />
.)8002 ,1999<br />
63<br />
באופן טבעי, תפקידם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים<br />
אלו משמעותי במיוחד, דבר זה בא לידי ביטוי במחקר בכך שפסקי הדין כוללים ציטוטים נרחבים במיוחד<br />
מחוות דעתם של מספר <strong>פסיכולוגים</strong> שהופיעו בערכאות שונות של אותה פרשייה )בית <strong>המשפט</strong> לענייני<br />
משפחה, בית <strong>המשפט</strong> המחוזי ובית <strong>המשפט</strong> העליון(.<br />
במסגרת מחקר זה אותרו 86 תיקים בהם הופיעו <strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, בתיקים הנוגעים לענייני משפחה:<br />
תיקי אימוץ ו-83 תיקי משמורת. כל התיקים הינם תיקים שהגיעו בשלב מסויים לדיון <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong><br />
המחוזי או <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> העליון, והערות השופטים על דבריהם מצוטטים מפסקי דין אלו. פרק זה לא עוסק<br />
במורכבויות התיאורטיות והפסיכולוגיות השונות של הגדרת מסוגלות הורית והיכולת להעריכה, אלא מתמקד<br />
בבדיקת המציאות הקיימת בפועל בבתי משפט בישראל<br />
<strong>כפי</strong> שעולים מתוך פסקי הדין.<br />
-<br />
אתיקת ה<strong>פסיכולוגים</strong> ויחס בית <strong>המשפט</strong> לדבריהם,<br />
תיקי אימוץ ומשמורת המגיעים לבית <strong>המשפט</strong> בכלל, ולערכאות הגבוהות בפרט, הינם תיקים קשים ומורכבים<br />
)אלמגור<br />
.)1 עמ' ,1999<br />
בית <strong>המשפט</strong> אינו חוסך בדיונים, עדויות והרשאות ערעור, על מנת למצות את החומרים<br />
ולהגיע להחלטה הטובה ביותר האפשרית. ומסבירה שופטת העליון עדנה ארבל )8006(: "בהכרעה בענייני<br />
36
15(. )עמ'<br />
משמורת ילדים כבדת משקל וחורצת גורלות <strong>כפי</strong> שהינה, על בית <strong>המשפט</strong> להכריע בה על בסיס מסד<br />
נתונים ומידע מלא ככל הניתן. מסד נתונים זה יבוא בפני בית <strong>המשפט</strong> בדרך כלל, על דרך של קבלת<br />
חוות דעת מומחים, גורמים אובייקטיביים המנותקים מן הסכסוך המשפחתי שהם בעלי כלים<br />
מקצועיים, ניסיון ומיומנות בתחום הנדרש להכרעה...חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של<br />
מסכת הראיות שבפני בית <strong>המשפט</strong>, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע.<br />
חוות הדעת הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי"<br />
ניתן לראות כי השופטת ארבל מייחסת למומחים ה<strong>פסיכולוגים</strong> יתרונות של אובייקטיביות,<br />
התבוננות מרחוק, שימוש בכלים מקצועיים, נסיון ומיומנות. סוגיות אתיות אלו שימשו כאבני<br />
הבסיס של פרק זה, בבדיקת עדויות וחוות דעת ה<strong>פסיכולוגים</strong> בפועל.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
בחלק זה קראתי לעומקם את פסקי הדין האמורים, על ערכאותיהם הרבות וניתחתי את מקומו של הפסיכולוג<br />
בתיק. פסקי הדין בנושאי אימוץ ומשמורת הינם, כאמור, פסקי דין ארוכים ומפורטים ודברי העדים השונים<br />
מופיעים בהם בהרחבה. כך, כבר מהכר הנרחב שניתן לדברי ה<strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת פסק הדין, ניתן לראות רמז<br />
לחשיבותם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים אלו.<br />
הופעה כמומחה מטעם<br />
###<br />
במסגרת תיקים אימוץ ומשמורת לוקחים חלק עובדי בריאות נפש ורווחה רבים הכוללים <strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, פקידי סעד ועובדי רווחה נוספים. זאת ועוד, במרבית התיקים נשמעים<br />
דבריהם של יותר מפסיכולוג אחד, כך ש<strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים בתיקים אלו מהווים קול אחד מיני רבים.<br />
במקרים רבים, הפסיכולוג ממונה על ידי בית <strong>המשפט</strong> והופך למומחה מטעמו, המתבקש לחוות דעה<br />
אובייקטיבית ולייעץ לבית <strong>המשפט</strong>. זאת בניגוד, למשל, לתיקים בהם מופיע הפסיכולוג מטעמו של הנאשם<br />
במסגרת הטיעונים לעונש. <strong>פסיכולוגים</strong> בתיקי משפחה, במיוחד בתיקי אימוץ, מופיעים גם מטעם רשויות<br />
הרווחה, וחוות דעתם ועדותם מוגשת על-ידי התביעה בתיק האימוץ. במקרים אחרים מופיעים ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
מטעם הצדדים<br />
<strong>–</strong><br />
הן בתיקי משמורת, שם יכול כל אחד מן הצדדים הניצים להביא עדות של פסיכולוג מטעמו,<br />
והן בתיקי אימוץ, שם יכולים ההורים המערערים על עמדת המדינה להביא חוות דעת פסיכולוגית הסותרת<br />
את עמדת רשויות הרווחה.<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים לענייני משפחה <strong>–</strong> חלוקה עפ"י הגורם המזמין<br />
הערות<br />
שכיחות<br />
בתיקים רבים מופיעים מספר <strong>פסיכולוגים</strong> כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong>, הן<br />
בגלל שערכאות שונות ממנות מומחה משלהן והן במקרים בהם ממונים<br />
מספר <strong>פסיכולוגים</strong> יחדיו או לאחר זמן לשם ביצוע עדכונים וביקורת.<br />
חוות דעת ועדויות <strong>פסיכולוגים</strong> מובאות על-ידי התביעה בתיקי אימוץ על-<br />
מנת להסביר ולפרט את הנימוקים לעילת האימוץ.<br />
פסיכולוג שנשכר )באופן אישי( על-ידי האם, האב או שניהם, בדרך כלל על-<br />
מנת לסתור את עמדת התביעה או המומחה מטעם בית <strong>המשפט</strong>.<br />
בית <strong>המשפט</strong> מינה פסיכיאטר כמומחה מטעמו וזה ממנה פסיכולוג על-מנת<br />
לבצע איבחון או לתת חוות דעת.<br />
לא מפורט בפסק הדין.<br />
50<br />
( 47% מתוך )106<br />
)85%( 87<br />
)15%( 16<br />
)4%( 4<br />
)2%( 9<br />
מטעם<br />
ביהמ"ש<br />
הרווחה<br />
ההורים<br />
מומחה<br />
ביהמ"ש<br />
לא ידוע<br />
37
הופעות חוזרות<br />
1.2 על<br />
כמוזכר למעלה, בתיקים רבים מופיעים מספר <strong>פסיכולוגים</strong>, או שפסיכולוג אחד מתבקש לתת את חוות דעתו<br />
מספר פעמים. זאת בעיקר בתיקים הנמשכים על-פני מספר שנים ונדרש עידכון של חוות הדעת. בפסקי הדין<br />
שנכללו במדגם זה נמצאו תיקים בהם הופיעו לא פחות מאשר חמישה <strong>פסיכולוגים</strong>, כאשר הממוצע לתיק עומד<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> למקרה. זאת בנוסף לעדויות עובדי רווחה ובריאות נפש נוספים אשר חוות דעתם מלוות<br />
למעלה מ-90% מהתיקים.<br />
ב-26 תיקי האימוץ והמשמורת שבמחקר זה מופיעים<br />
63<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> שונים, ב-180 הופעות. מספירת ההופעות<br />
של כל פסיכולוג במסגרת זו של תיקי אימוץ ומשמורת, נראה כי יש <strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> כדבר<br />
שבשגרה, ויש כאלו שהופיעו <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> באופן חד פעמי:<br />
<strong>כפי</strong><br />
<strong>שעולה</strong> מהנתונים,<br />
מפעם אחת,<br />
עלה<br />
,<br />
אחראים על<br />
63 נכללים זה בפרק אם<br />
68%<br />
<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
מכלל ההופעות במסגרת זו.<br />
הרי ש-80<br />
44 שאר<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> אשר מופיעים יותר<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> אחראים רק על<br />
32%<br />
5<br />
מההופעות. זאת ועוד, ה<strong>פסיכולוגים</strong> המרבים ביותר להופיע <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> במסגרת תיקי משפחה, אחראים<br />
14<br />
על למעלה מ-85% מהופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> במסגרת זו . נתון זה משמעותי בניתוח מידת הקבלה<br />
של בית <strong>המשפט</strong> את עמדות ה<strong>פסיכולוגים</strong> המחווים דעה ומעידים בפניו, <strong>כפי</strong> שאעשה בהמשך הפרק. בבדיקתי<br />
גם כי רק ב-5<br />
מן התיקים מופיעים<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> ללא ציון שמם,<br />
על-פניו דבר מובן מאליו אך,<br />
למשל,<br />
בהופעות פסיכולוג במסגרת הטיעונים לעונש לא מצויין שם הפסיכולוג בלמעלה מ-30% מן המקרים. נתון זה<br />
מוסיף לחשיבות שנותן בית <strong>המשפט</strong> ל<strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים בענייני משפחה נושא שאשוב ואתייחס אליו בחלקו<br />
האחרון של הפרק.<br />
מינוי הפסיכולוג<br />
פירטתי קודם כיצד<br />
<strong>המשפט</strong> לצורך חיווי דעתו בתיק.<br />
זכי<br />
בכמעט מחצית מהתיקים שלפנינו מופיע הפסיכולוג כמומחה אשר ממונה על-ידי בית<br />
כאשר ממנה בית <strong>המשפט</strong> עד מומחה מטעמו,<br />
הוא מגדיר את תחומי<br />
האחריות של המומחה, ומבקש ממנו לענות על שאלה ספציפית או על מספר שאלות מוגדרות. על הפסיכולוג<br />
לבחון את שאלת המסוגלות לאור הקריטריון שמספק לו בית <strong>המשפט</strong> )אלמגור<br />
.)4 עמ' ,1999<br />
)8004(<br />
ואלמגור<br />
)1999(<br />
הלא ברורה של הקריטריון למסוגלות הורית.<br />
מפרטים כיצד אחד הקשיים המרכזיים באבחון מסוגלות הורית הוא עצם ההגדרה<br />
למרות זאת,<br />
מבדיקת פסקי הדין<br />
התפלגות הופעות <strong>פסיכולוגים</strong><br />
בתיקי אימוץ ומשמורת<br />
<strong>פסיכולוגים</strong><br />
הופעה אחת <strong>פסיכולוגים</strong><br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong><br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong><br />
הופעות פסיכולוג אחד<br />
הופעות פסיכולוג אחד<br />
הופעות <strong>פסיכולוגים</strong><br />
הופעות פסיכולוג אחד<br />
הופעות 44<br />
2<br />
3<br />
3<br />
8<br />
8<br />
3<br />
4<br />
5<br />
6<br />
7<br />
14<br />
התפקיד שנותן בית <strong>המשפט</strong> לפסיכולוג הממונה מטעמו אינן מפורטות במרבית פסקי הדין.<br />
עולה כי השאלות והגדרות<br />
אמנם נמצאו<br />
14<br />
מספר פסיכיאטרים נחשבים גם הם למומחים בתחום הילד והמסוגלות ההורית,<br />
<strong>המשפט</strong>, אך הופעותיהם לא נכללו במסגרת עבודת מחקר זו.<br />
וגם הם מופיעים הופעות רבות <strong>בבית</strong><br />
38
התייחסויות כאלו ב-31 תיקים<br />
מתוך<br />
,)39%(<br />
31<br />
אך מדובר בהתייחסויות קצרות ותמציתיות שאינן כוללות פירוט מסודר<br />
של כתב המינוי הרשמי. רק בשני תיקים, מצאתי בפסק הדין ציטוטים נרחבים מכתב המינוי לפסיכולוג.<br />
התיקים<br />
)36%(<br />
)61%(<br />
בהם נמצאו התייחסויות כלשהם בפסק הדין לכתב המינוי של הפסיכולוג, ב-19 תיקים<br />
נוסח תפקיד הפסיכולוג, שמונה כעד מומחה, כבדיקת מסוגלותם ההורית של ההורים )שניהם או אחד<br />
מהם(. ב-6 תיקים<br />
)19%(<br />
מבקש בית <strong>המשפט</strong> מן הפסיכולוג לתת חוות דעת נוספת שתנתח את השינויים שחלו<br />
מאז בדיקה ישנה שהתקיימה )על-ידי שירותי הרווחה או ערכאות קודמות(. במספר מועט יחסית של מקרים<br />
מנסח בית <strong>המשפט</strong> את הבקשה אל הפסיכולוג כבחינת טובת הקטין או נזק שיגרם לקטין כתוצאה מההחלטות<br />
השונות<br />
שעשויות להתקבל.<br />
במקרים אחרים מבקש בית <strong>המשפט</strong> מן הפסיכולוג לבחון אופציות של אימוץ<br />
פתוח, לעזור לנסח הסדרי ראייה ראויים או לבחון את רצון הילד.<br />
כאמור,<br />
שפורטו לעיל,<br />
גם בתיקים בהם אין ציטוט כלשהו מכתב המינוי של הפסיכולוג,<br />
עושה הפסיכולוג את כל הדברים<br />
אך מציטוטים אלו אנו יכולים ללמוד על התפקיד של הפסיכולוג <strong>כפי</strong> שרואה אותו,<br />
ומנסח<br />
ישירות, בית <strong>המשפט</strong>. כעת אצטט במלואם שני כתבי מינוי, <strong>כפי</strong> שפורטו בפסקי דין של שני תיקים. האחד<br />
תיק אימוץ משנת<br />
,8004<br />
אשר החליטו כי ברצונם לגדלו:<br />
בו נדרש בית <strong>המשפט</strong> להכריע האם תינוק שנמסר לאימוץ,<br />
"המומחית התבקשה לבחון את רצונם של ההורים הביולוגיים לגדל את הקטין,<br />
יחזור להוריו הביולוגיים ,<br />
ביחד או לחוד,<br />
את הזוגיות<br />
והקשר ביניהם ומסוגלותם לגדלו ואת סוגיית העברתו של הקטין מהמשפחה המיועדת לאמץ למשפחה<br />
הביולוגית,<br />
או למי מההורים,<br />
מבחינת טובת הקטין<br />
...<br />
"בחינת טובת הילד ומצבו כיום ובדיקת החלופות השונות,<br />
מטרת הבדיקה,<br />
דהיינו:<br />
<strong>כפי</strong> שהתווינו בהחלטתנו,<br />
היתה:<br />
האפשרות כי הקטין יוחזר להורים<br />
הביולוגיים או למי מהם; האפשרות כי הקטין יישאר במשמורת ההורים המיועדים לאמץ, תוך שימת דגש על<br />
הנזק שייגרם לילד אם יוחזר להוריו הביולוגיים או מי מהם, בטווח הקצר והארוך, לעומת הנזק שייגרם לילד,<br />
בטווח הקצר והארוך אם יישאר אצל ההורים המיועדים לאמץ.נבעת בדיקת טובת הילד, המומחים ישקלו את<br />
זכויותיו, צרכיו והאינטרסים של הילד, בין היתר לאור הגורמים הבאים: שלומו הגופני והנפשי של הילד, גילו<br />
של הילד, ממד הזמן בחייו, ההשפעה של ההחלטה על חיי הילד בהווה ובעתיד, קשרים ויחסים של הילד עם<br />
הוריו הביולוגיים ועם ההורים המיועדים לאמץ, מצבם הבריאותי, הגופני והנפשי, של הוריו הביולוגיים ושל<br />
ההורים המיועדים לאמץ" )עמ'<br />
והשני, תיק משמורת מאותה שנה:<br />
95 לפרוטוקול(. "<br />
"הצעתי לצדדים כי ימונה פסיכולוג ילדים, אשר ישוחח עם הילד וימציא לבית <strong>המשפט</strong> חוות דעת בדבר רצונו<br />
האמיתי של הילד ופרטים על אישיותו,<br />
אשר יסייעו לבית <strong>המשפט</strong> לקבל הכרעה בעניינו של הילד<br />
"כדי ...<br />
שתהיה בפני בית <strong>המשפט</strong> תמונה מלאה, מק<strong>צועית</strong> ונטולת כל השפעה של גורמים חיצוניים, אני סבור כי דרך<br />
נאותה לעמוד על טיבם ורצונותיהם של הילדים היא כי הם ישוחחו עם פסיכולוג ילדים, אשר יעמוד<br />
הכלים המקצועיים המצויים בידיו<br />
<strong>–</strong><br />
<strong>–</strong><br />
בעזרת<br />
על רצונותיהם האמיתיים ועל צרכיהם. למותר לציין כי פסיכולוג זה יהיה<br />
רשאי להיפגש עם ההורים. במסגרת פגישותיו של הפסיכולוג עם הילדים, הוא יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו<br />
המק<strong>צועית</strong>, לשוחח עימם, לצפות בפעילויותיהם ולבצע כל מבדק או מבחן אשר דרושים לצורך גיבוש המלצתו<br />
לבית <strong>המשפט</strong>".<br />
כן נאמר באותה החלטה כי<br />
לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים כיום,<br />
"חוות דעתו של הפסיכולוג תתייחס,<br />
ובהן:<br />
במסגרת ההמלצות,<br />
גם<br />
מקום מגורי הקבע של הילד, וכנגזרת מכך מועדי<br />
39
הביקורים אצל ההורה השני;<br />
הביקורים של הילדה אצל אביה" )פיסקה<br />
מקום לימודיו של הילד<br />
14<br />
להחלטה הנ"ל(<br />
...<br />
בחטיבת הביניים בשנת הלימודים הבאה;<br />
הסדרי<br />
כן נקבעו הוראות באותה החלטה בדבר חובת<br />
ההורים לשתף פעולה עם הפסיכולוג ולהביא את הילדים לשיחות עימו ולחלוקת העלות ביניהם,<br />
ראשון" )עמ'<br />
.)9<br />
בשלב<br />
כאמור, ציטוטים נרחבים אלו, אחד מתיק אימוץ והשני מתיק משמורת, הינם ציטוטים בודדים ונדירים בפסקי<br />
דין בנושאים אלו.<br />
הניסוחים.<br />
סיכום<br />
מבלי להיכנס לדקויות העולות מתוך כתבי המינוי,<br />
ניתן<br />
להתרשם מאורכם ומורכבות<br />
<strong>כפי</strong> שצויין קודם, מקומו של הפסיכולוג בתיקי משפחה מרכזי ובולט. גם בית <strong>המשפט</strong> מייחס לדבריו בתחום<br />
זה משקל רב.<br />
בבדיקתי התברר<br />
שכמעט תמיד )למעלה מ-90 אחוז מהמקרים( מקבל בית <strong>המשפט</strong> את עמדת<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> במלואה. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בפסיכולוג הממונה כעד מומחה מטעם בית <strong>המשפט</strong><br />
ובית <strong>המשפט</strong> מייחס לו אובייקטיביות יתרה.<br />
הפסיכולוג,<br />
אחרים<br />
במקרים הבודדים בהם בית <strong>המשפט</strong> פוסק בשונה מעמדת<br />
הדבר נובע מכך שעמדת הפסיכולוג עמדה מול עמדות אנשי מקצוע נוספים ומומחי בית משפט<br />
)<strong>פסיכולוגים</strong> אחרים,<br />
פסיכיאטרים וכד'(.<br />
ממצא זה הוא,<br />
בעיני,<br />
הממצא החשוב ביותר לפרק זה<br />
ומשמעותו השימוש הנרחב שעושה בית <strong>המשפט</strong> בפסיכולוגיה על-מנת להכריע בתיקי אימוץ ומשמורת. זאת<br />
בשונה מהתייחסות בית <strong>המשפט</strong> לדברי <strong>פסיכולוגים</strong> בתחומים אחרים כמו טיעונים לעונש או פיצויים. נתון זה<br />
דומה למחקר שנערך בקרב שופטים בארה"ב ובו נמצא כי ב-98%<br />
קיבלו החלטות המבוססות על חוות דעת פסיכולוגיות<br />
גם הקר<br />
15<br />
. )Caplan and Wilson, 1990(<br />
)8005( וארקין )8003(<br />
שחקרו,<br />
כל אחת בנפרד,<br />
המכריע של התיקים בהם עמדה לנגד בית <strong>המשפט</strong> עמדת המומחים,<br />
בהחלטתו <strong>כפי</strong> שהיא" )ארקין<br />
.)93 עמ' ,8005<br />
במקרים בהם דנו בענייני משמורת,<br />
פסקי דין בנושא משמורת בישראל,<br />
אנשי המקצוע,<br />
מצאו כי<br />
הם<br />
"ברוב<br />
הוא בחר לאמץ אותה<br />
נראה כי בשנים האחרונות קיימת דרישה גוברת לחוות דעת של<br />
מומחים מתחומי בריאות הנפש בנושאי משמורת וממצאים אלו הם ביטוי חזק ליוקרה והחשיבות שמייחס<br />
בית <strong>המשפט</strong> לחוות דעת פסיכולוגיות )יגיל<br />
סוגיות אתיות<br />
טענות הצדדים<br />
בפרק זה בחרתי,<br />
<strong>המשפט</strong> על העדויות(.<br />
הן:<br />
באופן חריג,<br />
.)1 עמ' ,8002<br />
לרכז גם את טענות הצדדים על הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
זאת מן הטעם היחודי של מעמד הצדדים בתיקי משפחה.<br />
ב-80<br />
)בשונה מהערות בית<br />
מצאתי )83%( תיקים<br />
התייחסויות בפסק הדין לטענות של הצדדים על עדות הפסיכולוג וחוות דעתו. הטענות המרכזיות שמועלות<br />
סתירות בתוך חוות הדעת בין הנתונים להמלצות או מול חוות דעת קודמות;<br />
חוות הדעת בוצעה מבלי<br />
שהפסיכולוג נפגש עם כל הצדדים או מבלי שבוצעה בדיקת אינטראקציה בין ההורה לילד;<br />
אובייקטיביות של הפסיכולוג מסיבות שונות;<br />
שנעשה בהם שימוש,<br />
העדר<br />
פגמים טכניים בהגשת חוות הדעת או בכלים הדיאגנוסטיים<br />
וטענות לגבי מסקנות הפסיכולוג שניתנו ללא ביסוס מספיק. כל הטענות נדחו על ידי<br />
15<br />
מתוך יגיל,<br />
.2 עמ' ,4002<br />
40
בית <strong>המשפט</strong>,<br />
במובן שחוות הדעת הפסיכולוגית התקבלה<br />
הטענות אך אינו רואה אותן כמהותיות לפסילת חוות הדעת.<br />
על-ידו.<br />
במקרים בודדים מסכים בית <strong>המשפט</strong> עם<br />
ניתן, אם כן, לראות גם בנתונים אלו כיצד בית <strong>המשפט</strong> אוהד את דברי הפסיכולוג בתיקי משפחה ונוטה לקבל<br />
את דבריו כמעט בכל המקרים.<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong><br />
ב-14<br />
ב-6<br />
מצאתי )16%( תיקים<br />
הערות של בית <strong>המשפט</strong> על עדות הפסיכולוג וחוות דעתו.<br />
הערות אלו נוגעות<br />
לרמות אתיות שונות של תפקוד הפסיכולוג בתיק וחלקן חריפות )למרות, שכאמור, ברובן לא הביאו לפסילת<br />
חוות הדעת(. אפרט כעת את ההערות שניתנו ב-13 מהתיקים, ולאחר מכן אתייחס בנפרד לתיק נוסף.<br />
תיקים<br />
נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על-כך שחוות הדעת בעייתית על-רקע העובדה<br />
שהפסיכולוג פגש חלק מנשואיה או בדק את הקשר בינהם בבדיקת אינטראקציה.<br />
שנערכה ללא<br />
בעיה זו עולה בדרך כלל<br />
כאשר מדובר בעדות פסיכולוג מטעם אחד הצדדים )בשונה מעדותו של פסיכולוג שמונה כמומחה מטעם בית<br />
<strong>המשפט</strong>(. בית <strong>המשפט</strong> רואה בחלק ממקרים אלו כסיבה שלא להתחשב בחוות הדעת ולעיתים מבקר חמורות<br />
מצב זה. ב-8 מקרים נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על סתירות שבין חוות הדעת שונות שנתן אותו פסיכולוג<br />
או על סתירות בין גוף חוות הדעת לבין מסקנותיה. ב-3 מקרים נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> הנוגעות לתוכן<br />
חוות הדעת עצמה<br />
<strong>–</strong><br />
בעדכניותה של חוות הדעת<br />
וב-8<br />
שילוב של שיקולים ערכיים ולא רלוונטים בגוף חוות הדעת. ב-8 מקרים נמצאו פגמים<br />
תיקים נוספים נמצאו הערות שנוגעות ממש<br />
לרשלנות בביצועה של חוות<br />
הדעת: שטחיות, חוסר אובייקטיביות, חוסר נסיון ואף הצגת מקורות ביביליוגרפיים אשר עיון בהם מראה כי<br />
אינם רלוונטיים.<br />
תיק נוסף בו מצאתי הערות של בית <strong>המשפט</strong> על חוות דעת ה<strong>פסיכולוגים</strong> הוא תיק אימוץ משנת<br />
שזכה 8004,<br />
לכינוי התקשורתי 'תינוק המריבה'. בתיק זה עמדה על הפרק השאלה האם טובת הילד היא להחזירו להוריו<br />
הביולוגיים או להשאירו בידי הוריו המאמצים וההכרעה בתיק זה נסובה סביב ניתוחן של שתי חוות דעת<br />
פסיכולוגיות אשר ניתנו מטעם מומחים שמונו על-ידי בית <strong>המשפט</strong>.<br />
חוות הדעת הראשונה שנמסרה <strong>בבית</strong><br />
<strong>המשפט</strong> לענייני משפחה המליצה להשיב את התינוק להוריו הביולוגיים על בסיס קשיים שיהיו לו בגיל<br />
ההתבגרות.<br />
המאמצים,<br />
חוות הדעת השניה שנמסרה <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> המחוזי,<br />
<strong>מני</strong>מוקים הקשורים בתיאוריות התקשרות של הגיל הרך.<br />
המליצה להשאיר את התינוק <strong>בבית</strong> הוריו<br />
חשיבותו של תיק זה לעניינינו הוא<br />
הניתוח הארוך שנעשה לחוות הדעת הפסיכולוגיות על-ידי הרכב של 3 שופטי מחוזי ושל-5 שופטי עליון, בינהם<br />
הנשיאים אהרון ברק ודורית ביניש,<br />
כאשר לכל<br />
<strong>המשפט</strong> לענייני משפחה ובית <strong>המשפט</strong> המחוזי,<br />
'לטובת'<br />
ההורים המאמצים,<br />
אחד<br />
הכריעו<br />
מהם הערות והתייחסויות משלו.<br />
'לטובת'<br />
ההורים הביולוגיים ,<br />
בתיק זה,<br />
בו בית<br />
ובית <strong>המשפט</strong> העליון<br />
מנתחים השופטים ארוכות את תוכן חוות הדעת ורואים בהן חוות דעת<br />
מקצועיות ומעמיקות. לצורך עבודה זו ארכז דווקא את ההערות השליליות של בית <strong>המשפט</strong>, אך אין מכך כדי<br />
ללמוד על חוות הדעת בכללותן.<br />
סוג אחד של הערות בית <strong>המשפט</strong> בתיק זה נוגע לתוכן חוות הדעת. בית <strong>המשפט</strong> מברר האם דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
נוגעים ספציפית לקטין הנידון או יש בהם אמירות כלליות. כך מעיר בית <strong>המשפט</strong> כאשר חוות הדעת הראשונה<br />
אומרת, שבאופן כללי ילדים מסתדרים עם הפרידה ומתגברים עליה. השופטים גם מבקרים את מה שנראה כמו<br />
עמדות תיאורטיות קודמות של ה<strong>פסיכולוגים</strong>, אשר לא מאפשרות בחינה ניטרלית של חלופות אפשריות<br />
41
למקרה ספציפי זה, את המשקל הפחות שניתן לנתונים מסויימים )כמו תוחלת החיים הפוטנציאלית של האב<br />
המאמץ( ואת האמירות הגורפות, שליליות, ולאו דוקא מבוססות, על מוסד האימוץ במהותו, שנכללו בחוות<br />
הדעת הראשונה.<br />
סוג אחר של הערות נוגע לשימוש בכלים הפסיכולוגיים .<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
בית <strong>המשפט</strong>,<br />
כי ההתקשרות של התינוק עם הוריו המאמצים היא החשובה,<br />
בהתייחס<br />
לעמדה מוקדמת של<br />
שואל מדוע יש לטרוח בביצוע<br />
בדיקות להורים הביולוגיים . הוא גם תוהה לגבי כך ש"ביחס להורים הביולוגיים ביססו המומחים מסקנותיהם<br />
על מבחנים וביחס למאמצים הסבירו כי אין להסיק מסקנות מהמבחנים שנערכו להם כי בחינת המציאות<br />
בשטח עדיפה".<br />
אם פגישה משותפת בלבד.<br />
בית <strong>המשפט</strong> מעיר גם על כך שלא בוצעה פגישה בנפרד עם כל אחד מההורים המאמצים, כי<br />
הערות נוספות נוגעות לסתירות בדברי ה<strong>פסיכולוגים</strong>. בית <strong>המשפט</strong> מנתח בדקדקנות את העדויות וחוות הדעת<br />
ומוצא בהן סתירות<br />
פנימיות.<br />
כך הוא מוצא סתירות בין מסקנות לנתונים,<br />
ביחס כלפי חוות הדעת הנגדית ועוד כהנה וכהנה שאין כאן המקום לפרטן.<br />
המקורות הספרותיים שבידי בית <strong>המשפט</strong><br />
במאמרו 'טעויות שיפוטיות בנושא אימוץ', מביע פרופ' שגיא שוורץ<br />
)8004(<br />
בין חוות הדעת לעדות,<br />
שינויים<br />
ביקורת על התנהלות משפט 'תינוק<br />
המריבה' ומציין, בין היתר, כי על בית <strong>המשפט</strong> להמנע מן השגיאה של: "העדר דרישה ל<strong>סקירת</strong> ספרות מקיפה<br />
בתחום ואי הצגת ה-art state of בפני בית <strong>המשפט</strong>" )עמ'<br />
.)36<br />
בדקתי בפסקי הדין בנושאי משפחה שנסקרו<br />
במחקר זה, אל אלו מקורות מקצועיים מפנים פסקי הדין בהערותיהם. כמובן שעיקר ההפניות מפנות לפסקי<br />
דין קודמים וכן נמצאו הפניות לספרות מק<strong>צועית</strong> משפטית בנושאים של אימוץ, דיני משפחה וכד'. ב-10 פסקי<br />
דין בלבד<br />
,)11%(<br />
הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה<br />
ספרים<br />
של המושג<br />
התחום אך<br />
בינהם פסק הדין של 'תינוק המריבה', מצאתי הפניות וציטוטים מספרות מק<strong>צועית</strong> בתחומי<br />
)אשר נכתבה על-ידי מומחים בתחום(.<br />
השימוש המרכזי שאותר הוא בסדרת<br />
מסוף שנות ה-70, מאת גולדשטיין, אנה פרויד וסולינט העוסקת בשיקולים הפסיכולוגיים ו<strong>המשפט</strong>יים<br />
'טובת הילד'<br />
.)The best interest of the child(<br />
גם נתונים לביקורת בכך שהם שוללים מכל וכל משמורת משותפת<br />
ספרים אלו נחשבים לאורים והתומים של<br />
1925(. )מקיני,<br />
מתוך עשרת<br />
פסקי הדין בהם איזכר בית <strong>המשפט</strong> מקורות ביביליוגרפיים, ב-5 מהם אוזכרו ספרים אלו. ספרות נוספת ממנה<br />
מצטט בית <strong>המשפט</strong> כוללת את הספר<br />
ההתקשרות מאת <strong>פסיכולוגים</strong> כמו בולבי ואיינוורת'<br />
דיון<br />
'פרקים נבחרים בפסיכאטריה'<br />
,)1927(<br />
מאמרי יסוד בנושא תאוריית<br />
ומאמרים בנושאי פסיכולוגיה ומשפט מתוך עיתונות<br />
מק<strong>צועית</strong> ישראלית: פסיכואקטואליה, רפואה ומשפט, שיחות וכד'. הרשימה המלאה מפורטת בנספח ב'.<br />
תפקידו הטבעי של הפסיכולוג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> הוא בתיקי משפחה. שם מופיעים ה<strong>פסיכולוגים</strong> את הופעותיהם<br />
הרבות ביותר ותיקים רבים מבוססים על חוות דעתם, במיוחד כאשר מונו כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong>. בית<br />
<strong>המשפט</strong> מייחס לדבריהם חשיבות רבה, וכמעט תמיד מקבל את עמדתם ופוסק על-פיה. במרבית המקרים הוא<br />
רואה בעבודתם עבודה מק<strong>צועית</strong>, יסודית ומעמיקה, ונוטה לשבחה. רק במספר מקרים בודדים נמצאו הערות<br />
של בית <strong>המשפט</strong> על מקצועיות ואובייקטיביות ה<strong>פסיכולוגים</strong>, וגם מרבית מקרים אלו לא הגיעו לכדי פסילת<br />
42
)1<br />
,8002<br />
ולמחקרים קודמים<br />
עמ' חוות הדעת. נתונים אלו דומים לנתונים שנאספו בארה"ב וקנדה )יגיל בישראל.<br />
חשוב לבית <strong>המשפט</strong> שחוות הדעת הפסיכולוגית תתבסס על בדיקה יסודית של נשואיה, ותכלול התייחסויות<br />
ספציפיות להן. בית <strong>המשפט</strong> מעביר ביקורת כאשר הפסיכולוג מחווה דעה לגבי אנשים איתם לא נפגש ואותם<br />
לא בדק, וכאשר מסקנותיו והמלצותיו מתבססות על ניתוחים תיאורטיים כלליים וערכיים, שאינם נובעים<br />
ישירות מבדיקת נשוא חוות הדעת. נושאים אלו אינם באחריות הפסיכולוג ועומדים להכרעתו של בית<br />
<strong>המשפט</strong>, <strong>כפי</strong> שמציינת השופטת סביונה רוטלוי )8004(: "למומחים לא היה מנדט להביע דעתם בשאלות<br />
משפטיות או בשאלות ערכיות של העדפת קשר הדם על פני קשרים אחרים, באשר זהו תפקידו של בית<br />
<strong>המשפט</strong>" )עמ'<br />
.)86<br />
-<br />
ומסכמת השופטת דליה דורנר )1996(: "חוות-דעת כי ייתן מומחה, אין בה בחוות הדעת כדי<br />
לחייב את בית <strong>המשפט</strong> לפסוק כדעתו. האחריות להכרזתו של ילד בר-אימוץ נופלת על שכמו של בית <strong>המשפט</strong>,<br />
והנושא באחריות הוא אף שיכריע על-פי שיקול-דעתו שלו. יתר-על-כן: שאלת המסוגלות ההורית הינה שאלה<br />
מעורבת של משפט ושל עובדה, ובעוד שהמומחה יכול שיקבע בנושא העובדה, לא כן הוא בנושא <strong>המשפט</strong> שבו<br />
אמור להכריע בית <strong>המשפט</strong>. יחד עם זאת, ידענו כי חוות-דעתו של מומחה נודע לה, כעיקרון, משקל רב ביותר<br />
גם אם לא משקל מכריע<br />
אלמגור<br />
-<br />
ומקומה הוא בכותל המזרח של הכרעת הדין" )עמ'<br />
.)156<br />
)8004( וזכי )1999(<br />
מציינים את הבעייתיות והקשיים הפסיכולוגיים בהערכת מסוגלות הורית. הקשיים<br />
כוללים הגדרה לא ברורה של המושג מסוגלות הורית, תקפותם המוגבלת של המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים<br />
הקיימים, וההתבססות על נסיונו של המאבחן. לנושא הגדרת המושג התייחסתי בחלק העוסק במינוי<br />
הפסיכולוג. בנושא תקפות המבחנים, גם בית <strong>המשפט</strong> רואה את האמביוולנטיות ולפעמים יסביר כי "מבחנים<br />
פסיכודיאגנוסטיים בנוסף לבדיקה קלינית נותנות משנה תוקף להמלצות" )מחוזי<br />
)12 עמ' ,8006<br />
ובמקרה אחר<br />
יאמר: "מבחנים פסיכודיאגנוסטים אינם חזות הכל ופעמים רבות תפקודם בפועל של ההורים נותן אינדיקציה<br />
טובה יותר" )מחוזי<br />
.)58 עמ ,8004<br />
בית <strong>המשפט</strong> גם אינו חד משמעי ביחסו לבדיקת אינטראקציה. במקרים<br />
מסויימים הוא ידגיש את חשיבותה, ובמקרה אחד אף פסל חוות דעת פסיכולוגית בשל העדרה של בדיקה כזו.<br />
במקרים אחרים, בית <strong>המשפט</strong> מקבל את העדרה של בדיקה כזו, בעיקר במקרים בהם אין קשר קבוע בין<br />
ההורים לקטין. ומסבירים השופט גולדברג )8008(: "אכן ככלל, מהווה בדיקת האינטראקציה נדבך חשוב<br />
בבדיקת מסוגלות הורית. אולם ייתכנו מצבים, בהם אין לערוך בדיקה כזו בשל נסיבות מסוימות המייתרות<br />
את הבדיקה. נסיבות כאלה, מתקיימות במקרה שלפנינו. יש לזכור, כי המערערים ניתקו קשר עם ילדיהם<br />
לתקופה ארוכה ביותר, ושבו לבקרם רק עם תחילת ההליכים <strong>המשפט</strong>ים בעניינם" )עמ'<br />
,)10<br />
והשופטת רוטלוי<br />
)8006(: "בנסיבות המקרה שבפנינו, חשיפת הקטינים לקשר עם המערערת, לאחר ניתוק בן שנתיים, שגרם להם<br />
לטלטלה רגשית, רק כדי לערוך את הבדיקה, היא חשיפה מיותרת אשר עלולה היתה לגרום לקטינים נזק, ועדיף<br />
היה למנוע אותה, כדעתה של המומחית" )עמ'<br />
.)12<br />
בית <strong>המשפט</strong> מייחס חשיבות רבה לנסיונו של המאבחן. מן הכתוב בפרק אנו רואים הערות של בית <strong>המשפט</strong><br />
במקרה שהאבחון נעשה על-ידי אנשים עם נסיון מועט. אנו רואים גם תשבוחות כמו: "מומחה בעל שיעור<br />
קומה" )מחוזי<br />
)88 עמ' ,8004<br />
ו-"איש רב פעלים ורב נסיון" )עלין,<br />
.)156 עמ' ,1996<br />
חשיבותו של הנסיון יכולה<br />
להסביר גם את השימוש הרב שעושה בית <strong>המשפט</strong> ב<strong>פסיכולוגים</strong> ספורים החוזרים ומגישים חוות דעת<br />
כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong> בתיקים רבים )וראהו החלק הראשון של פרק זה(. יחד עם זאת, הנתון כי בית<br />
<strong>המשפט</strong> מקבל את עמדת הפסיכולוג במרביתם המוחלטת של המקרים, ביחד עם הנתון כי מספר מועט של<br />
43
<strong>פסיכולוגים</strong> מגישים את מרבית חוות הדעת, נותן לדעתי כח רב בידי הפסיכולוג, המתבסס על עמדותיו<br />
והתיאוריות המכוונות אותו מק<strong>צועית</strong> )אלמגור<br />
.)1999<br />
אסיים את הפרק בדוגמא שאינה מעידה על הכלל. פסיכולוגית אשר אותרו חוות דעת מטעמה בשלושה תיקים<br />
)מהשנים<br />
8004 ,8000<br />
ו-8005(.<br />
בשניים מהמקרים דווחה הפסיכולוגית על אלימות מסויימת מצד האב כלפיה,<br />
אשר השפיעו רבות על קביעת המשמורת ובמקרה השלישי דווחה על עוינות ושקרנות של האם, עדות אשר<br />
השפיעה רבות גם במשפט זה. אציין כי לא נמצאו במחקר תיקים נוספים הכוללים דיווחים על אלימות<br />
ועויינות כלפי <strong>פסיכולוגים</strong> אחרים. כלומר, מבלי לבדוק את סיפורי מקרים אלו לעומקם, יתכן כי לאופייה של<br />
הפסיכולוגית הספציפית הייתה השפעה רבה על ההחלטות שהתקבלו בתיקים בהם הופיעה, כאשר בכולם<br />
מונתה על-ידי בית <strong>המשפט</strong>. גם לאסכולה המק<strong>צועית</strong> של הפסיכולוג השפעה על קביעותיו בהערכת מסוגלות<br />
הורית )אלמגור,<br />
,)1999<br />
דבר שבפרק זה התבטא בניתוח משפט 'תינוק המריבה'.<br />
44
תקציר<br />
פרק שלישי: פיצוי נזקי גוף<br />
התפקיד המרכזי בתיקי פיצויים, שמור למומחים מעולם הרפואה. למרות זאת, בתיקים רבים מוזכרים<br />
ומופיעים <strong>פסיכולוגים</strong> כמומחים מטעם בית <strong>המשפט</strong> או הצדדים.<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> מוזכרים בפסקי הדין:<br />
)1(<br />
מסמכים מהפסיכולוג למומחה הפסיכיאטרי,<br />
כחלק מההחלטה למנות מומחה פסיכיאטרי,<br />
)8(<br />
)3(<br />
לשם העברת<br />
בביצוע אבחונים עבור המומחה הפסיכיאטרי<br />
ו-)4( כמומחים ישירים מטעם בית <strong>המשפט</strong> או הצדדים.<br />
הסוגיה האתית המרכזית העולה מתיקי הפיצויים היא העדרו של תיק טיפולים מסודר אצל <strong>פסיכולוגים</strong><br />
רבים, דבר המקשה על המטופלים בהוכחת טענותיהם בבואם מול בית <strong>המשפט</strong>.<br />
ל<strong>פסיכולוגים</strong> תפקיד בהערכת התחזות של תובע הפיצויים. בית <strong>המשפט</strong> מתחשב בעמדת הפסיכולוג, אך<br />
מכריע גם בסיוע נתונים נוספים ולא רואה זאת כתפקידו הבלבדי של הפסיכולוג.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
מבוא<br />
תיקי פיצויים כוללים תביעות נגד חברות הביטוח בגין נזקי גוף ונפש בעקבות תאונות )בעיקר תאונת דרכים(,<br />
תביעות וערערים כנגד ביטוח לאומי, או קצין התגמולים של משרד הבטחון. באופן כללי ועקרוני העדים<br />
המרכזיים המופיעים בתיקי פיצויים לפגיעות גוף ונפש הם רופאים. בית <strong>המשפט</strong> ממנה מומחים מטעמו<br />
לבדיקת הנכויות הנטענות השונות, כאשר בתחום הרלוונטי למחקר זה, ממונה מומחה פסיכאטרי לקבוע את<br />
מידת נכותו הנפשית של התובע ואת מקורותיה. יחד עם זאת, במסגרת המחקר נמצאו<br />
מופיעים גם <strong>פסיכולוגים</strong><br />
20<br />
<strong>–</strong><br />
תיקי פיצויים בהם<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> קליניים, נוירופסיכולוגיים, <strong>פסיכולוגים</strong> שיקומיים ועוד. בפרק זה נבחן<br />
את התפקיד הקיים בפועל ל<strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת הליכים אלו ואת האתיקה המק<strong>צועית</strong> הנשקפת מתוך פסקי<br />
הדין.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
כאמור מעלה, תיקי פיצויים בכלל ופיצויי תאונות דרכים בפרט, מתבררים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> באמצעות מינויו של<br />
מומחה רפואי, שתפקידו להעריך את הנזקו של התובע, זאת על-פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים<br />
.)1926(<br />
כאשר נתבעים נזקים בתחום הנפשי,<br />
הנפוץ ביותר הוא מינויו של מומחה<br />
פסיכיאטרי, כלומר רופא פסיכיאטר אשר<br />
יעריך את נכותו הנפשית של התובע, מטעם<br />
בית <strong>המשפט</strong>. יחד עם זאת, קיראה בתיקי<br />
הפיצויים מעלה כי גם <strong>פסיכולוגים</strong> )שאינם<br />
איזכור <strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת תיקי פיצויים<br />
שכיחות<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
ראשית ראיה למינוי מומחה פסיכיאטרי<br />
הצגת מסמכי פסיכולוג למומחה פסיכיאטרי<br />
ביצוע אבחון עבור מומחה פסיכיאטרי<br />
כמומחה ישיר בוועדה<br />
כמומחה ישיר מטעם הצדדים<br />
)12%( 14<br />
)82%( 88<br />
)85%( 80<br />
)15%( 18<br />
)15%( 18<br />
רופאים( מופיעים במסגרת תיקים אלו בתפקידים שונים, לעיתים לבדם ולעיתים לצידו של פסיכיאטר.<br />
במסגרת מחקר זה זיהיתי מספר תפקידים מוגדרים של הפסיכולוג במסגרת זו, והם יפורטו להלן.<br />
45
ראשית ראיה למינוי מומחה פסיכיאטרי<br />
על מנת שימונה מומחה רפואי לבדיקת טענות התובע, נדרש התובע להציג ראשית ראיה לצורך במינוי. ראשית<br />
)1926(<br />
ראיה זו, <strong>כפי</strong> שמפורטת בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא: "העתק של סיכומי המחלה<br />
מתיק המוסד הרפואי שבו היה מאושפז. ...לא אושפז הנפגע במוסד רפואי... יצרף לכתב התביעה מסמך שנערך<br />
לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לעניין טענותיו".<br />
במסגרת זו, משמשים טיפולים פסיכולוגיים שעברו התובעים כראשית ראיה למינויו של מומחה רפואי<br />
פסיכיאטרי. כך אותרו במסגרת המחקר<br />
)12%( תיקים 14<br />
בהם 'תפקידו' של הפסיכולוג בתיק היה להוות<br />
ראשית ראיה למינויו של מומחה פסיכיאטרי. קריאה בתיקים אלו מראה כי, באופן כללי, בית <strong>המשפט</strong> מבקש<br />
שהתובע יציג תיק טיפולים אצל הפסיכולוג ולא חוות דעת מטעמו של הפסיכולוג, אך נראה שבכל מקרה בית<br />
<strong>המשפט</strong> סלחן לגבי עומקה של הראיה הנדרשת, כי הרי מדובר ב'ראשית ראיה'. מסכם זאת בית <strong>המשפט</strong><br />
המחוזי<br />
)8006(: "בפסיקה<br />
נקבע, כי אין <strong>מני</strong>עה לתמוך בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי בכרטיס<br />
טיפולים של פסיכולוג אליו פנה הנפגע, תוך עמידה על המשמר מפני <strong>מני</strong>פולציות של הנפגע לניפוח תביעתו<br />
כשמדובר בפסיכולוג פרטי. עוד נקבע, כי אין לצרף לבקשה למינוי מומחה חוות דעת מטעם הפסיכולוג אלא<br />
דיווח אינפורמטיבי על הטיפול" )מחוזי, עמ'<br />
בדיקת<br />
.)8<br />
14<br />
פסקי הדין מעלה כי התובעים מציגים כראשית ראיה מסמכים שונים שנערכו על-ידי <strong>פסיכולוגים</strong>.<br />
המסמך המרכזי שנדרש הוא תיקו הרפואי של המטופל אצל הפסיכולוג, הכולל את סיכומי הפגישות ללא<br />
עריכה. מסמך כזה נתפס כמסמך רפואי שנכתב במסגרת טיפול ומהווה ראשית ראיה למינויו של מומחה.<br />
במקרים אחרים מוצגים סיכומי טיפול ערוכים כחוות דעת, דו"חות אבחון, קבלות ומכתבים המאשרים את<br />
קיומו של הטיפול. חברות הביטוח מערערות על היות מסמכים אלו ראשית ראיה אך, בסופו של יום, בית<br />
<strong>המשפט</strong> נוטה לקבלם, לעיתים בקושי רב ותוך הסתייגות: "אפשר שהדעת אינה נוחה מהעובדה שלא נערך<br />
כרטיס טיפולים מסודר....הספק פועל במקרים אלו לטובתו של הנפגע" )מחוזי<br />
הצגת מסמכים למומחה הפסיכיאטרי<br />
.)3 עמ' ,8007<br />
לאחר שממונה מומחה פסיכיאטרי לבדיקת תובע הפיצויים, דן בית <strong>המשפט</strong> בשאלה אילו מסמכים מותר<br />
לצדדים להעביר לעיונו, כאשר תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים<br />
)1926(<br />
קובעות כי יוצגו למומחה: "כל<br />
המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין<br />
שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". במסגרת המחקר מצאתי<br />
מתוך<br />
)82%( תיקים 88<br />
88<br />
בהם<br />
מעורבותו של הפסיכולוג במסגרת התיק נוגעת לבקשה להעביר למומחה הפסיכיאטרי מסמכים וחוות דעת<br />
שנכתבו על-ידי הפסיכולוג. כאשר הדגש הדיוני במקרים אלה נוגע לסעיף בתקנה האוסר להעביר למומחה<br />
הפסיכיאטרי חוות דעת מוזמנת, אלא רק מסמכים רפואיים שנעשו במסגרת בדיקות.<br />
)50%( תיקים<br />
פסקי הדין הכוללים דיון בהצגתם של מסמכים שנערכו על-ידי פסיכולוג למומחה הפסיכיאטרי, ב-11<br />
אסר בית <strong>המשפט</strong> את העברת המסמכים למומחה הפסיכיאטרי. ברובם<br />
2(<br />
תיקים( אסר בית<br />
<strong>המשפט</strong> העברת המסמכים באופן גורף ובמיעוטם אסר בית <strong>המשפט</strong> העברת חלק מהמסמכים, בדגש על איסור<br />
העברת החלקים הכוללים מסקנות והמלצות. מתארת, למשל, השופטת שטמר בפסק דין המחוזי<br />
:)8003(<br />
..."<br />
אין )במסמך( רישום על דברים שאמרה בזמן אמת, או על מספר הטיפולים שקיבלה, על התקופות, על סוג<br />
הטיפולים... הדגש הוא על הסקת מסקנות בתחום המקצועי" )עמ'<br />
.)8<br />
ומוסיף ומסביר, במקרה אחר, השופט<br />
46
ב)<br />
המחוזי גרשון<br />
)8004(: "....הרי<br />
הרעיון הוא שהמומחה לא יושפע מחוות דעת של מומחה אחר ויחווה את דעתו<br />
המק<strong>צועית</strong> על פי בדיקתו שלו ועל פי מה שעיניו יראו" )עמ'<br />
ב-6 תיקים<br />
.)3<br />
)87%(<br />
התבקשה העברתם של מסמכים הכוללים אבחון פסיכולוגי )כגון אבחון פסיכודיאגנוסטי<br />
ואבחון ניורופסיכולוגי(. מסמכים אלו מתיר בית <strong>המשפט</strong> להעברה למומחה הפסיכיאטרי, כאשר פסקי הדין<br />
מתבססים על דבריה היפים של השופטת שטרסברג כהן<br />
)רע'א<br />
)1995(: "לגבי<br />
הדו"ח הדיאגנוסטי, מסתבר שדו"ח זה<br />
נעשה במסגרת בית החולים כבדיקה למטרת טיפול. יש בו אנמנזה, דיאגנוזה וחיווי דעה בנושאים הקשורים<br />
במצבה הנפשי, השכלי והאינטלקטואלי של המאושפזת. אלה הם הכלים בהם נבדק מצבו של מי שלוקה<br />
במחלת נפש ומה שמשמשת הבדיקה הדיאגנוסטית עבור רופא פסיכיאטר, משמשים צילום או בדיקת מעבדה<br />
עבור רופא אורתופד או פנימאי. אף שחלק מן הכלול בדו"ח מהווה אוסף של ידיעות מפי הנבדקת, אולי ללא<br />
בדיקה עצמאית מצד הבודק בדבר אמיתותן, חזקה על המומחה שיידע למיין את החומר ולהעבירו בכור<br />
ביקורתו האישית, על סמך היידע והנסיון המקצועי שלו ועל סמך הבנת תפקידו כמומחה מטעם בית <strong>המשפט</strong>"<br />
.)1538 עמ' ,3906/95<br />
אבחון עבור המומחה הפסיכיאטרי ומטעמו<br />
ב-80 תיקים<br />
)85%(<br />
לוקחים <strong>פסיכולוגים</strong> תפקיד בתיקי פיצויים מתוקף פנייה של המומחה הפסיכיאטרי שמונה<br />
על-ידי בית <strong>המשפט</strong>. המומחה מפנה את הנבדקים לאבחון פסיכודיאגנוסטי<br />
10(<br />
מקרים( או נוירופסיכולוגי<br />
10(<br />
מקרים( אצל פסיכולוג, ומשלב את סיכומי הפסיכולוג בחוות דעתו. במקרים בודדים הופנו נבדקים לפסיכולוג,<br />
על-ידי המומחה, לשם טיפול וסיכומו, היפנוזה, בדיקת אמינות ובדיקת לקויות למידה. ניתוח פסקי הדין מעלה<br />
כי המומחה הפסיכיאטרי יכול לעשות שימוש מלא בממצאי הפסיכולוג ואף לצטט נרחבות את חוות דעתו.<br />
מצד שני, יכול המומחה גם להתעלם מחוות דעת הפסיכולוג או מחלקה )למשל לקבל הממצאים ולהתעלם<br />
מהמסקנות( וכן לחוות דעה נגדית לעמדת הפסיכולוג. בית <strong>המשפט</strong> מצידו מקבל את סמכותו של המומחה<br />
הרפואי, שמונה מטעמו, לבצע בדיקות עזר באמצעות מינוי פסיכולוג. בית <strong>המשפט</strong> יראה במקרה כזה<br />
בפסיכולוג כאובייקטיבי, ויפסול את חוות דעתו רק במקרים בודדים, שיפורטו בהמשך.<br />
הפסיכולוג כמומחה ישיר<br />
למרות הדברים שנאמרו קודם, ב-84 תיקים<br />
)89%(<br />
משמש הפסיכולוג כמומחה ישיר, המחווה דעתו בתיק<br />
פיצויים, הגם שאינו רופא. במחצית המקרים מדובר בערעורים לבית <strong>המשפט</strong> על החלטות ועדות פיצויים<br />
שונים )משרד הבטחון, המוסד לביטוח לאומי וועדת הערער לנפגעי פעולות איבה(, שם הופיע הפסיכולוג<br />
וחיווה דעתו, וב-18 המקרים האחרים מופיע הפסיכולוג כמומחה ממש <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
הפסיכולוג אינו מופיע כמומחה מטעם בית <strong>המשפט</strong> אלא כמומחה מטעם הצדדים, בדרך כלל תובע הפיצויים<br />
שני מקרים מונה פסיכולוג כמומחה בית <strong>המשפט</strong> בערכאה נמוכה, ובערכאה הגבוהה מונה מומחה<br />
פסיכיאטרי(. חוות דעת ה<strong>פסיכולוגים</strong>, מעצם היותן מובאות על-ידי אחד הצדדים, אינן מתקבלות כאורים<br />
ותומים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>. בית <strong>המשפט</strong> יכול לדחות את חוות הדעת בחלקה או במלואה. נימוקי השופטים כוללים<br />
תקלות בביצוע, חריגה מסמכות, או קבלת עמדה של מומחה אחר. במקרים בודדים התייחס בית <strong>המשפט</strong> גם<br />
לעצם סמכות הפסיכולוג בתחומי הפיצויים. כך בפסק דין המחוזי של השופט עמית<br />
)8005(: "אציין,<br />
כי בתי<br />
<strong>המשפט</strong> אינם נוהגים לסמוך על חוות דעת פסיכולוג לצורך קביעת נכות בתחום הנפשי, באשר פסיכולוג אינו<br />
'מומחה רפואי'<br />
.)8 )עמ' "<br />
והשופטת שטמר בפסק דין מחוזי<br />
)8007(: "המכתב<br />
מטעם הפסיכולוג, אין בו כדי<br />
47
ח"<br />
לקבוע דבר באשר לנכותו הנפשית של התובע... בענייננו, המסמך מטעם הפסיכולוג אינו מספק רק הסברים<br />
בדבר הטיפול שניתן לתובע, אלא גם מחווה דעה באשר למצבו הנפשי והגורמים לו. הדרך הנאותה להבאת<br />
הנושא הנפשי לדיון הייתה לפי תקנה<br />
8 א) )<br />
לתקנות, דהיינו בקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי. התובע בחר<br />
שלא לפעול בדרך זו, ואין מקום כעת לקבל את המכתב מטעם הפסיכולוג, על אף שעסקינן בנכות התפקודית<br />
ולא בנכות הרפואית" )עמ'<br />
סוגיות אתיות<br />
.)3-5<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong><br />
בבדיקת תיקי הפיצויים בהם מופיע או מוזכר פסיכולוג נמצאו<br />
תיקים 80<br />
לגבי <strong>הופעת</strong> הפסיכולוג. ההערות נוגעות לתקפותם של הכלים המקצועיים<br />
אל מול הנתונים<br />
)85%(<br />
6(<br />
3(<br />
תיקים(, הגזמה של הפסיכולוג המופיע מטעם אחד הצדדים<br />
בהם העיר בית <strong>המשפט</strong> הערה<br />
תיקים(, סתירות בחוות הדעת<br />
4(<br />
האובייקטיביות של פסיכולוג העובד בשירות הציבורי אל מול חוות דעת של פסיכולוג פרטי<br />
בביצועה של פגישת אבחון חוזרת מסיבות של שפה, חוסר שיתוף פעולה, או תקלה<br />
ניהול תיק טיפולים<br />
8(<br />
מקרים(. )5<br />
תיקים(, יתרון<br />
תיקים( וצורך<br />
סוגיה אתית מרכזית העולה בתיקי פיצויים היא העדר ניהול תיק טיפולים מסודר על-ידי רבים מה<strong>פסיכולוגים</strong>.<br />
ניהול מסודר של רישומי פגישות נדרש, הן על-פי הקוד האתי של ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
החולה<br />
,)8004(<br />
.)1996(<br />
והן על-פי חוק זכויות<br />
בפסקי דין רבים עולה סוגיה זו בדיון על הסעיפים הנוגעים להבדל בין מסמכים המפרטים<br />
טיפול רפואי לבין חוות דעת מוזמנת. על-פניו נראה שהעדר תיק טיפולים מסודר פוגע במטופל התובע<br />
פיצויים, זאת למרות שבית <strong>המשפט</strong> נוטה לעיתים לסלחנות ומאשר מסמכים או חלקים מהם גם אם נכתבו<br />
בדיעבד.<br />
בתיקים רבים מצויין בפסק הדין, כי נמסרו חוות דעת הפסיכולוג על סיכום הטיפול, זאת למרות הדרישה<br />
להעברת תיק טיפולים אוטנטי, דבר הרומז לדעתי על העדרו של תיק כזה. ב-7 תיקים<br />
,)9%(<br />
אף נידונה סוגיה זו<br />
ישירות <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>. כך מצוטטים <strong>פסיכולוגים</strong>, בדרך שלדעתי אינה מחמיאה למקצוע: "החומר הגולמי נשוא<br />
המבחנים שנערכו לתובע הושמד, משום מה )כנראה בשל אי-שביעות עורך חוות-הדעת מעיכוב בתשלום<br />
שכרו(" )מחוזי<br />
עמ'<br />
,)7 עמ' ,1990<br />
ומרי העבודה והמבדקים שערך לתובע בוערו בטעות ע"י מזכירתו" )מחוזי<br />
,8004<br />
,)3<br />
"אין בתיק המרפאה מסמכים" )מחוזי<br />
הפגישות" )מחוזי<br />
,)1 עמ' ,8003<br />
,8003<br />
מהלך הטיפול" )מחוזי<br />
1(, עמ'<br />
"אין ברשותו כרטיס טיפולים" )מחוזי<br />
"מציינת שאינה נוהגת להכין תקצירים של<br />
,)4 עמ' ,8006<br />
.)8 עמ' ,8007<br />
"אין בידי סיכומים של<br />
כאשר נמסר תיק טיפולים מסודר, עושה בו בית <strong>המשפט</strong> שימוש לטובת המטופל התובע. כך למשל, כדוגמא<br />
לתיק מסודר, מפרט השופט רביד במסגרת נימוקי פסק הדין )8005(: "כעולה מכרטיס הטיפולים של<br />
8, המבקשת<br />
'ממועקה נפשית קשה'<br />
אשר צורף לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, סובלת המבקשת, בין היתר,<br />
,)5.11.8003(<br />
'מתלוננת על כאבי ראש, מתח רב וחרדה'<br />
גורלה המר על מות בעלה על קשיי החיים, משדרת אווירה פסימיסטית'<br />
,)7.1.8004(<br />
,)12.8.8004(<br />
'מדברת על<br />
'היא בטוחה<br />
שהכאבים בגלל מצבה הנפשי, ויש אולי צדק בדבריה בכל זאת נוכחתי לדעת שהרפיה עוזרת לה מאד<br />
והמשכתי עם הרפיה גופנית'<br />
,)10.3.8004(<br />
'בוכה כמעט מרוב יאוש וחוסר אונים'<br />
,)31.3.8004(<br />
'מלאה<br />
48
מתח וחרדות'<br />
,)16.6.8004<br />
'בדידות קשה וחוסר אונים'<br />
שאין לה יותר כוח להתמודד עם מצבה הקשה'<br />
)7.7.8004(<br />
'מתח וחרדות'<br />
,)81.7.8004(<br />
,)2.9.8004(<br />
מתחזקת לה יותר ויותר בגלל, שלפי דבריה, היא אלמנה'<br />
ואלמנות עולה במלוא חריפות!" )9.3.8005(" )מחוזי<br />
הטיפולים גם סייעו לנבדקת במסגרת תביעתה.<br />
'טוענת<br />
'תחושה של בדידות קשה תחושה הזו כל יום<br />
,)8.3.8005(<br />
.)6 עמ' ,8005<br />
'שוב פעם גם היום נושא הבדידות<br />
נראה שהדברים המצוטטים מתיק<br />
לעומת דוגמא זו, נאלצים תובעים רבים, בהעדר קיומו של תיק טיפולים מסודר, לאלתר פתרונות יצירתיים<br />
בכדי לענות לדרישות בית <strong>המשפט</strong>. בין היתר אותרו פתרונות בדמות דו"ח סיכום טיפול מפורט, מכתב<br />
מפסיכולוג אחר המאשר את קיומו של טיפול, הגשת קבלות וחשבוניות טיפול וביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי.<br />
פתרונות אלה, גם אם מתקבלים לעיתים על-ידי בית <strong>המשפט</strong>, הרי שבדוחק מתקבלים. ומסביר השופט גריל<br />
:)8006(<br />
....מסמך זה, כשמו כן הוא, הוא מסכם את הטיפול בתחום הפסיכולוגי, בעוד שהנכון הוא שיש<br />
להמציא לעיונם של המומחים את מסמכי הטיפול עצמו, בין אם כרטיסי טיפול, או סיכום הטיפול הספציפי<br />
שנעשה ע"י המטפל בחולה, או סיכום הבדיקה שביצע הבודק, או התיק עצמו שבו נרשמו הטיפולים או<br />
השיחות שהתנהלו בין המבקש לבין הפסיכולוג, שטיפל בו, או פלט מחשב המשקף את המפגשים שנערכו בין<br />
המטופל לבין ה<strong>פסיכולוגים</strong> שטיפלו בו" )מחוזי, עמ'<br />
פסיכולוגיה משפטית<br />
.)3<br />
בהערכת נכותו של אדם בזירה <strong>המשפט</strong>ית יש חשיבות מכרעת לשתי סוגיות: הטיית תוצאות על-ידי הנבדק<br />
התובע והערכת היכולת של הנבדק לפני הפגיעה. כי הרי שיתוף פעולה של הנבדק וביצוע אמין של המבחנים<br />
מהווים תנאי הכרחי להערכת יכולתו והפער בין יכולתו הנוכחית ויכולתו בעבר הוא שיקבע את מידת<br />
האחריות <strong>המשפט</strong>ית ואת שיעור הפיצוי. )הופיין ובר-לב<br />
התחזות<br />
במסגרת מחקר זה נמצאו<br />
לפסיכולוג. מתוך<br />
.)859 עמ' ,8002<br />
פסקי דין 11<br />
)14%(<br />
11<br />
בהם עלתה שאלת התחזותו של הנבדק והופנתה, בין היתר, גם<br />
תיקים אלו, ב-7 מתוכם קבע הפסיכולוג כי קיימת מידה כלשהי של התחזות או הגזמה<br />
על-ידי הנבדק וב-4 מתוכם קבע הפסיכולוג כי אין התחזות על-ידי הנבדק. בטבלה הבאה מפורטים נתונים אלו<br />
ביחד עם פירוט הכלים בהם עשה הפסיכולוג שימוש לקביעת עמדתו והכרעת בית <strong>המשפט</strong>.<br />
פסקי דין בענייני פיצויים בהם קבעו <strong>פסיכולוגים</strong> עמדתם בשאלת התחזות הנפגע<br />
קביעת הפסיכולוג<br />
התחזות<br />
מס' תיקים<br />
כלים ונימוקים בהם נעשה שימוש<br />
התנהגות מגמתית בזמן הבחינה הגזמה<br />
בתיאור הפגיעות ; שיתוף פעולה לקוי<br />
פערים ביכולות מילוליות היפנוזה<br />
חוסר השקעה במשימות קשר<br />
לא אמין עם הבודק<br />
הכרעת בית <strong>המשפט</strong><br />
ב-5 מקרים עמדת<br />
הפסיכולוג התקבלה<br />
)71%(<br />
;<br />
;<br />
;<br />
;<br />
;<br />
; mmpi-2<br />
7<br />
)50%(<br />
;<br />
svt<br />
אי התחזות 4<br />
מבחן )בשני מקרים( קשר טוב עם<br />
הבודק ; שיתוף פעולה מלא<br />
אבחון ניורופסיכולוגי<br />
ב-8 מקרים עמדת<br />
הפסיכולוג התקבלה<br />
; mmpi-2 ;<br />
49
ניתן לראות כי <strong>פסיכולוגים</strong> עושים שימוש מגוון במבחנים שונים ואמצעים שונים על-מנת לקבוע עמדה<br />
בסוגיה המורכבת של התחזות והגזמת הנבדק. אוסיף גם שה<strong>פסיכולוגים</strong> זהירים מאוד בניסוחיהם, ובשני<br />
מקרים בלבד נמצאו ניסוחים חד משמעיים הקובעים כי הנבדק התחזה. בשאר המקרים מפרטים ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
את נימוקיהם בהרחבה. בית <strong>המשפט</strong> מצדו אינו רואה את ה<strong>פסיכולוגים</strong> כאורים והתומים של קביעת התחזות<br />
ניתן לראות מן הנתונים כי בלמעלה משליש מהמקרים<br />
)36%(<br />
קובע בית <strong>המשפט</strong> בשונה מחוות דעתו של<br />
הפסיכולוג ומסבירה זאת נשיאת בית <strong>המשפט</strong> המחוזי בחיפה, השופטת גילאור )8007(: "בית <strong>המשפט</strong> אינו<br />
כבול לממצאיו ומסקנותיו של מומחה רפואי<br />
<strong>–</strong><br />
גם אם מדובר במומחה מטעם בית <strong>המשפט</strong><br />
<strong>–</strong><br />
שכן מסקנותיו<br />
הם ראיה ככל ראיה. במיוחד נכונים הדברים כאשר הסוגיה העומדת על הפרק היא אמינותו של הנבדק. לבית<br />
<strong>המשפט</strong> יש כלים עצמאיים להערכת אמינותו של הנבדק-התובע, שכן קביעת ממצאים בעניינים אלו היא חלק<br />
אינהרנטי בעבודת השיפוט ודבר שבית <strong>המשפט</strong> מורגל ועושׂהו בשגרה. למומחה הרפואי אין בעניין זה יתרון<br />
של מומחיות על פני בית <strong>המשפט</strong>" )עמ'<br />
סיבתיות<br />
במסגרת המחקר נמצאו<br />
.)6<br />
4<br />
פסקי דין בהם מקיים בית <strong>המשפט</strong> דיון בנוגע לסיבות שהביאו לנכות שנקבעה, תוך<br />
התייחסות לחוות דעת פסיכולוג. במרבית מקרים אלו מקיים הפסיכולוג דיון נרחב בחוות דעתו לגבי השאלה<br />
מה היה מצבו של התובע קודם לפגיעה הנתבעת. לא מצאתי ממצאים רלוונטים לעבודת המחקר, בפסקי הדין<br />
הנוגעים לסוגיה זו.<br />
50
פרק רביעי:<br />
ייצוג דברי הקורבן<br />
תקציר<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> במסגרת הצגת סקירה על מצבו של קורבן העבירה. עיקר ההופעות<br />
הוא בתיקי עבירות מין, ובמיוחד כאשר הקורבנות הם קטינים וחסרי ישע.<br />
בית <strong>המשפט</strong> משתמש בעדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> לשם: )1( אישור מהימנות המתלוננת והתלונה,<br />
הסברים בנוגע לכבישת עדות,<br />
)8(<br />
)3(<br />
פירוט מוגבלותם של רפי השכל,<br />
)4(<br />
מתן<br />
פירוט הנזקים שנגרמו לקורבן על<br />
מנת לאשר את עובדות המקרה, ו-)5( מתן הסברים להתנהגויות של המתלוננות, שעשויות להחליש את<br />
עדויותיהן.<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים במסגרת זו, הם, בכמחצית מהמקרים, ה<strong>פסיכולוגים</strong> המטפלים, ובולטת מפסקי<br />
הדין גם מעורבותם בפרשה, כמו למשל בסיוע לחשיפתה.<br />
לבית <strong>המשפט</strong> הערות מעטות כלפי ה<strong>פסיכולוגים</strong> המופיעים במסגרת זו.<br />
מוצגים ארבעה מקרים בהם גרמה עדות הפסיכולוג לקשיים משפטיים למתלוננת והחלישה את תלונתה.<br />
הצגה זו מעלה את שאלת נאמנותו של הפסיכולוג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> ואת מערך ה'יחסים הכפולים' בהם<br />
נמצא פסיכולוג מטפל המופיע <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
מבוא<br />
במסגרתו של פרק זה<br />
82<br />
,8002<br />
פסקי דין בהם מעורבים <strong>פסיכולוגים</strong> ב<strong>סקירת</strong> מצבו של קורבן העבירה. מטרת <strong>סקירת</strong>ו<br />
.)166<br />
של הקורבן <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> היא לעמוד על הנזק והסבל שנגרם לו ולשקף את חומרת המעשה, בדרך למיצויו של<br />
ההליך הפלילי )אלרון עמ' בפרק זה אברר את תפקיד ה<strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת זו ואת המאפיינים<br />
האתיים של פעילותם, <strong>כפי</strong> שעולים מפסקי הדין.<br />
פסקי הדין הנסקרים במסגרת פרק זה מורכבים בעיקר מתיקי עבירות מין, ומ-3 תיקים של עבירות אלימות<br />
במשפחה. הקורבנות בתיקים אלו כוללים בעיקר קטינים<br />
81(<br />
קורבנות, מתוכם<br />
15<br />
קטינות( ו-7 קורבנות<br />
מבוגרים, אשר לעיתים קרובות כוללים מימד כלשהו של חוסר ישע בדמות רמה מסויימת של פיגור שיכלי.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> במסגרת תיקים אלו מופיעים מטעם התביעה )למעט מקרים בודדים(, כחלק מהדיון <strong>המשפט</strong>י<br />
ומספרים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> על היכרותם עם הקורבן ואת אשר סיפר להם על האירועים שהתרחשו לכאורה.<br />
במסגרת תיקים אלה אפיינתי 2 שימושים של בית <strong>המשפט</strong> בעדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong>:<br />
אישור מהימנות<br />
ב-13 תיקים<br />
)46%(<br />
שימשה עדות הפסיכולוג לאישור וחיזוק מהימנות הקורבן שעדותו נשמעה <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
בתיקי עבירות מין רבים, עבירות אשר נעשות בחדרי חדרים, מהווה עדות הקורבן, במקרים רבים, ראיה<br />
מרכזית בתיק. מסיבה זו, קביעת מהימנותה של המתלוננת חשובה מאוד בהליך ההכרעה של התיק. כאמור,<br />
מצאתי בכמעט מחצית מן התיקים שימוש של בית <strong>המשפט</strong> בעדות הפסיכולוג על-מנת להכריע בשאלת<br />
51
מהימנותה של העדה.<br />
משמעותית.<br />
פסיכולוגית זו,<br />
כך למשל,<br />
המעשים המיוחסים למערער.<br />
רקורד<br />
כך על<br />
נכבד"<br />
בית <strong>המשפט</strong> סומך על דברי ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
ורואה בעמדתם המק<strong>צועית</strong> ראיה מחזקת<br />
מסביר השופט אהרון ברק בתשובה לערעור לבית <strong>המשפט</strong> העליון<br />
שהייתה אמינה על בית <strong>המשפט</strong> המחוזי,<br />
)עמ'<br />
מדובר<br />
בפסיכולוגית<br />
בעלת<br />
לא היה מתקבל על הדעת שנ'<br />
המטפלת רב, ותק<br />
בלקוחותיה<br />
כבר<br />
)1996(: "לדברי<br />
גם וכך 487(,<br />
השופטת דבורה ברלינר<br />
הפסיכולוגית תמיכה של ממש לענין אמינותה של המתלוננת,<br />
שהמתלוננת<br />
סיפרה<br />
"הפסיכולוגית הקלינית...<br />
פברואר לאוקטובר<br />
בתיאורם" )עמ'<br />
לה<br />
אשר<br />
על<br />
הכירה<br />
ההטרדה<br />
את<br />
המינית<br />
המתלונן<br />
שעברה"<br />
מקרוב<br />
)8008(: "בית<br />
לאור<br />
קמא משפט<br />
תבדה מלבה את<br />
מצא<br />
רב זמן<br />
בעדותה<br />
ובעלת<br />
של<br />
ודעתנו היא כי בכך צדק. הפסיכולוגית העידה<br />
4(. )עמ'<br />
טיפול<br />
והשופטת איילה פורקצ'ה<br />
מקצועי<br />
בתקופה לו שהעניקה<br />
:)8001(<br />
1992, שללה<br />
16<br />
. )856<br />
שבין<br />
ביסודם של דברים אפשרות כי הוא בודה את סיפור האירועים מלבו או מגזים<br />
כבישת עדות<br />
ב-2 תיקים )89%( משמשת עדות הפסיכולוג להסברת כבישת עדותה של המתלוננת, קרי הזמן הארוך שעבר עד<br />
להחלטה להגיש תלונה .<br />
ושכיחה" )עליון,<br />
)עמ'<br />
)8007<br />
.)7<br />
בית <strong>המשפט</strong> רואה בכבישת עדויותיהם של קורבנות עבירות מין<br />
ומסביר<br />
בית <strong>המשפט</strong>: "סוגיית כבישתה של עדות,<br />
בכלל,<br />
"תופעה מוכרת<br />
נדונה רבות בפסיקה.<br />
אכן,<br />
לכבישת עדות במהלך תקופה ארוכה עשויה להתלוות משמעות ראייתית, המפחיתה את משקלה וממהימנותה,<br />
שכן אך טבעי הדבר כי לרוב, מי שכובש את עדותו חשוד בדבר אמיתותה. ברם, הדבר נכון, שעה שאין הסבר<br />
סביר בפי העד על סיבת שתיקתו למשך תקופה כה ארוכה, ומדוע גמל בליבו לחושפה דווקא בעיתוי מסויים"<br />
עדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> בהקשר זה כוללות פירוט הסיבות התיאורטיות המוכרות לכבישת עדות, תוך התבססות<br />
על ספרות ונסיון מקצועי. פירוט הסיבות כולל, בין היתר, רגשות אשם, מבוכה מסיפור אירוע מיני, חוסר רצון<br />
להזיק לקשר עם הפוגע, פחד שלא יאמינו וכד'. באופן טבעי, מרבית העדויות כוללות גם פירוט המקרה האישי<br />
והנימוקים האישיים לכבישת העדות: "הפסיכולוגית סבורה כי הקושי הראשוני לספר על שארע לה נובע<br />
מרצונה של המתלוננת<br />
להגן על אמה.<br />
העדה התרשמה כי משפחתה של המתלוננת מאוד מלוכדת ובני<br />
המשפחה נהגו לעזור ולתמוך אחד בשני, ומנקודת מבטה של המתלוננת חשיפת סודה תגרום לפגיעה באנשים<br />
הקרובים לה ביותר.<br />
עמ'<br />
המתלוננת העדיפה לנצור את סודה ובלבד שלא תפגע באחותה הגדולה..." )מחוזי<br />
,8000<br />
.)2<br />
חשיבות עדותה של הפסיכולוגית בתיק זה עולה מספר פעמים בפסק הדין של השופט סוקולוב,<br />
בין<br />
היתר: "לכאורה אכן לפנינו 'עדות כבושה' מאחר והמתלוננת השהתה את תלונתה פרק זמן ארוך. אולם הלכה<br />
הדעת על מתקבל הסבר 'ניתן היא, פסוקה<br />
ל'כבישת'<br />
רשאי העדות<br />
אמון בה ליתן ביהמ"ש<br />
ולהעניק<br />
המשקל הראייתי המתחייב בנסיבות.' )ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" חלק ראשון בעמ'<br />
לה<br />
")373<br />
.)84<br />
את<br />
)עמ'<br />
16<br />
מדובר במקרה זה במשפט שעניינו עדיין לא הסתיים ,ומתנהל משפט חוזר בעקבות ראיות חדשות, המעלות את<br />
האפשרות כי המתלונן דוקא בדה הדברים מליבו.<br />
52
עדות על מוגבלות שכלית או נפשית<br />
ב-7 מקרים<br />
)85%(<br />
.)3 עמ' ,1999<br />
מצאתי כי עדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> באות לפרט את מוגבלויותיהם של המתלוננים רפי השכל.<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> מעידים על מצבם ועל מידת היכולת שלהם להבין ולספר את שארע: "העד מציין כי המתלוננת<br />
בעלת פיגור שכלי בינוני-קל וכי אוצר המילים שלה מצומצם, כך שהיא לא יכולה להביע את עצמה כראוי, אך<br />
יחד עם זאת, מציין העד, כי במידה ומדברים עם המתלוננת בצורה איטית אז ניתן ליצור איתה קשר" )מחוזי<br />
עדויות אלו לפעמים תורמות לקידום התלונה, ולפעמים פועלות לרעת המתלונן )וראה בהמשך(.<br />
נזקי הקורבן - חיזוק עובדתי<br />
ב-16 תיקים<br />
)57%(<br />
מצאתי שימוש של בית <strong>המשפט</strong> בעדות הפסיכולוג, ובמשתמע, בדברים שנאמרו<br />
לפסיכולוג, לשם חיזוק הראיות שהוצגו במשפט. כך למשל, בעבירת מין שנעשתה בקטין, ראה השופט ברישומי<br />
הפסיכולוג אודות מקלחת משותפת שהתקיימה ב-8001, ראיה לכך כי אין מדובר בעלילה זדונית בעקבות חוב<br />
כספי שנוצר בשנת<br />
.)35 עמ' ,8004 )מחוזי 8003<br />
מקרה זה הוא דוגמא נוספת, מעבר לדברים שנאמרו בפרק<br />
'פיצוי נזקי גוף', לסיוע שיכול להתקבל מקיומו של תיק טיפולים מסודר. נמצאו דוגמאות נוספות בהם בית<br />
<strong>המשפט</strong> משתמש ברישומי הפסיכולוג כחיזוק עובדתי לדברי הקורבן.<br />
מרביתם של 'חיזוקים עובדתיים' אלה נוגעים לפירוט הנזקים שנגרמו לקורבן עבירת המין<br />
11(<br />
מקרים(, לא על<br />
מנת להחמיר עם עונשו של הנאשם אלא על מנת להוכיח את אשמתו. ומסביר בקצרה השופט סגל<br />
:)8004(<br />
"הנה-כי-כן, ההשפעה הפסיכולוגית הקשה שנותרה במתלונן עקב המעשים שבוצעו בו, <strong>כפי</strong> המתואר לעיל על<br />
ידי האח והפסיכולוג, מעמידים את עדותו של המתלונן לא רק במבחן הפנימי של כנות ואמינות, אלא גם<br />
במבחן חיצוני של ההשתלבות עם ראיות אחרות" )עמ'<br />
עמוק<br />
.)36<br />
ובמילים אחרות ויפות מסביר בית <strong>המשפט</strong><br />
,)8000(<br />
-<br />
לאחר ציטוט דברי הפסיכולוג אודות הפרעות לחץ פוסט-טראומתיות מהן סובלת המתלוננת: "הלכה פסוקה<br />
היא, שהמצב הנפשי של קורבן של עבירת מין עשוי לשמש סיוע, וזאת, אם יש בו ביטוי ברור לזעזוע נפשי<br />
טראומה של ממש<br />
-<br />
שעבר על המתלוננת... הרי דינו של המצב הנפשי כדין סימן פיזי, הנותר על גופו<br />
של קרבן העבירה והמבטא נקיטה באלימות כלפיו. דין "סימן" החרות בנפשו של הקורבן<br />
על גופו<br />
-<br />
,<br />
וכשם שזה האחרון יכול לשמש סיוע<br />
הסבר להתנהגות המתלוננים<br />
ב-9 מקרים<br />
,<br />
כדין 'סימן' החרוט<br />
כך אין <strong>מני</strong>עה שגם הראשון ישמש בתור שכזה" )עמ'<br />
.)36<br />
)38%(<br />
עושה בית <strong>המשפט</strong> שימוש בעדות ה<strong>פסיכולוגים</strong>, על מנת להסביר התנהגויות שונות של<br />
הקורבן, התנהגויות אשר ללא הסברתן עשויות לקעקע את אמינות הקורבן לפגוע בתלונתו.<br />
כך למשל מסבירה הפסיכולוגית שטיפלה במתלוננת, את רצון המתלוננת לשכור דירה שבבעלות הנאשם,<br />
כהתנהגות אופיינית לה: "היא יכולה להיפגע ובכל זאת כאילו לפרגן. היא עושה את זה ואחרי זה אומרת שהיא<br />
לא יודעת למה" )מחוזי<br />
.)3 עמ' ,8008<br />
במקרה אחר מסבירה הפסיכולוגית כי התנהגותה הפרועה של הקטינה<br />
לאחר שחזרה מחו"ל עם סבה, אשר עשה בה לכאורה מעשים מגונים, "מתאימה להתנהגות קטינים שנפגעו<br />
פגיעה מינית ומתיישבת עם המחקרים" )עליון<br />
.)482 עמ' ,1996<br />
53
סוגיות אתיות<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong><br />
במסגרת פרק זה נמצאו מספר מועט של הערות בית <strong>המשפט</strong> אודות עדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong>. במסגרת זו נמצאו<br />
3<br />
מקרים בהם העירו השופטים על חריגה מסמכות של הפסיכולוג המעיד, בעיקר בהקשר של קביעות חד<br />
משמעיות לגבי מהימנותה של המתלוננת, נושא שבית <strong>המשפט</strong> רואה כסמכותו שלו )וראה הרחבה בפרק 'פיצוי<br />
נזקי גוף'(. ב-4 מקרים אחרים הוערו הערות לגבי סתירות בעדות הפסיכולוג אל מול דברי המתלוננת, או אל<br />
מול חוות דעתו, והערות לגבי היות דברי הפסיכולוג עדות שמיעה לא מבוססת. בכל המקרים הערות בית<br />
<strong>המשפט</strong> נאמרו בטון מינורי ולא פגעו בקבלת עדות הפסיכולוג.<br />
<strong>הופעת</strong> הפסיכולוג המטפל<br />
מאפיין בולט בהופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> כסיוע לעדותן של נפגעות העבירות המתוארות, הוא שבמרבית המקרים<br />
מדובר ב<strong>פסיכולוגים</strong> המטפלים במתלוננות. זאת בשונה מפסיכולוג הנשכר לשם מתן חוות דעת אד-הוק.<br />
בתיקים שנבחרו ונבדקו בפרק זה,<br />
)75%( מקרים 81<br />
כוללים עדויות של המטפלים האישיים של המתלוננים<br />
המעידים על מטופליהם. כמחצית ממקרים אלה כוללים טיפול שהתחיל בעקבות חשיפת הפרשה, ובמחצית<br />
האחרת מדובר בטיפולים שהחלו כבר זמן רב קודם לכן. בשאר<br />
להערכת התלונה והפגיעה של המתלוננת.<br />
המקרים 7<br />
)85%(<br />
מדובר באבחון או פגישה<br />
כך, אם בפרקים הקודמים או הבאים, פסקי הדין כוללים מספר מסויים של <strong>פסיכולוגים</strong> החוזרים ומופיעים<br />
במספר תיקים )ראו למשל הפרק הדן בענייני משפחה(, הרי שבפרק זה מופיעים <strong>פסיכולוגים</strong> פעם בודדת,<br />
ומתייחסים למטופלת אותה הם מכירים מזה זמן.<br />
מעורבות בחשיפת הפרשה<br />
כהמשך לכך, ב-7 פסקי דין<br />
)84%(<br />
-<br />
-<br />
-<br />
-<br />
-<br />
מפורטת מעורבותם הישירה של ה<strong>פסיכולוגים</strong> בחשיפת הפרשה:<br />
דרישה להגיש תלונה במשטרה: ")הפסיכולוגית( שהתנתה את הטיפול בנ' בהגשת תלונה למשטרה<br />
כחלק מהטיפול<br />
" )עליון ,1996<br />
487(. עמ'<br />
הסבר על הדרכים להגשת תלונה: ")האם( היתה נסערת מאוד, חששה מפנייה למשטרה, וביקשה<br />
מהפסיכולוגית לפגוש את בתה בטרם תפנה לכל גורם אחר... הפסיכולוגית הציגה בפני האם את<br />
דרכי הטיפול המקובלות הכוללות הגשת תלונה במשטרה" )מחוזי<br />
.)2 עמ' ,8000<br />
דיווח למרות התנגדות ההורים: "פסיכולוגית מפרטת טלפונית לשירות המבחן על עבירות מין בין<br />
אח לאחות, לאחר שההורים מנסים לגונן משפטית על האח" )מחוזי<br />
.)4 עמ' ,8006<br />
התמודדות מוסדית עם התלונה: "הפסיכולוגית של בית הספר מסרה בעדותה <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> כי<br />
בסמוך למועד גילוי הארועים נשוא האישום, היו אליה שלוש פניות. הפניה הראשונה היתה של<br />
ח.ש. שהתייעצה איתה ביחס להתנהגות של מורה לגבי חיבוקים וליטופים של הבת שלה, והיא<br />
הציעה לה לשוחח איתו" )מחוזי<br />
.)8 עמ' ,1999<br />
עדות על קיום ישן של התלונה: הפסיכולוגית שטיפלה במתלוננת 4 שנים מעידה על סוד שידעה שקיים אך<br />
לא נחשף במהלך הטיפול )עליון<br />
.)3 עמ' ,8006<br />
54
חוסר אמון בתלונה: פסיכולוג בית הספר לא מייחס אמינות לתלונות הנער על אלימות מצד<br />
האם )מחוזי<br />
)7 עמ' ,8004<br />
חוסר התמודדות עם התלונה: "אצל הפסיכולוג אליו נשלח לטיפול התקבל מידע בנושא הנדון אך<br />
במרומז, ולמעשה לאחר פגישה אחת או שתיים חדל להיפגש עמו, שכן חש שהפסיכולוג אינו טורח<br />
להשיב לו על שאלות שהתעוררו אצלו בהקשר זה באותה תקופה" )מחוזי<br />
.)6 עמ' ,8004<br />
-<br />
-<br />
פירטתי מעורבויות אלו על-מנת להדגיש בפני הקורא את תפקידו המורכב והמחוייב של הפסיכולוג במסגרת<br />
הטיפול בנפגעי פגיעה מינית ואת המחוייבות והמסירות <strong>שעולה</strong> מחלק מהמקרים המוצגים. עדות הפסיכולוג<br />
וחוות דעתו <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> הם רק חלק קטן מעבודתו במקרים אלו, ונראה לי שכך גם רואה זאת בית <strong>המשפט</strong><br />
כאשר הוא מקשיב לדבריהם.<br />
נאמנות לאמת<br />
ב-4 מקרים<br />
)14%(<br />
)1996(<br />
גרמה עדות הפסיכולוג לקשיים משפטיים למתלוננת והחלישה את תלונתה. במקרה אחד<br />
נתן חוות דעת הפסיכולוג, מנהל המכון בו הותקפה מינית אחת העובדות במכון הסובלת מליקות<br />
שכלית. חוות דעתו שנועדה לאמר שהמתלוננת אינה יודעת לשקר וכי לא יכול להיות שרצתה במעשים,<br />
הביאה לפסילת עדותה ולקעקוע אמינותה: "חוות דעתו אף היא אינה מובילה למסקנה חד משמעית. שכן, בצד<br />
דעתו כי המתלוננת "אינה מסוגלת לשקר", מצויה דעתו כי ניכר "רצונה לרצות את כל הסובבים אותה בכל<br />
דבר".... ככל שגדל הסיכוי שגירסתה ניתנה מתוך רצונה לספק את רצון הסובבים אותה, כך גדל הסיכון כי<br />
מדובר בגירסה שאינה נכונה" )עליון, עמ'<br />
במקרה שני )מחוזי<br />
)עמ'<br />
.)4<br />
)1999<br />
.)4<br />
העידו ה<strong>פסיכולוגים</strong> שבחנו מתלוננת לוקה בשכלה והסבירו לגבי עדותה: "התרשמתי<br />
שהיא לא הבינה את רוב השאלות שהופנו אליה גם בעזרת המתורגמן. התרשמתי שיש סלנג שהיא לא הבינה.<br />
בשפתינו הערבית יש סלנג. התשובות היו קונקרטיות. אנשים שמתפקדים ברמת פיגור שכלי, נתונים להשפעה.<br />
בן אדם בעל שיפוט וכושר אבחנה יכולים להבחין בין מה שהוא רואה ושומע או אם קורה לו משהו לרעתו"<br />
בית <strong>המשפט</strong> מצדו מתרשם אחרת מן העדה: "עם כל הכבוד, אין בידי לקבל את טענת הפסיכולוג,<br />
לפיה המתלוננת לא הבינה את השאלות שהופנו אליה ע"י הפרקליטה, שכן התרשמותי הבלתי אמצעית<br />
מהעדה ומתשובותיה מובילה אותי למסקנה כי אכן הבינה המתלוננת את השאלות שהופנו אליה" )עמ'<br />
.)4<br />
)1999(<br />
במקרה אחר סיפרה הפסיכולוגית המכירה מזה שבע שנים את המתלוננת הלוקה בשכלה:<br />
"]המתלוננת[... עסוקה מאד בבני המין השני ומגלה כמיהה עזה לקשר קרוב עם בן זוג, אך קובלת על הגבלות<br />
המוטלות עליה ע"י הוריה...יש לה אפשרות ליצור קשרים עם בני גילה, יש לה נטיה לחפש וליזום קשר פיזי<br />
קרוב עם בנים...". עדות זו הביאה לזיכוי הנאשם מחמת הספק לגבי השאלות "האם המעשה שהמערער ביצע<br />
במתלוננת נעשה בה נגד רצונה והאם הבין המערער שהמעשה היה נגד רצונה של המתלוננת" )עליון, עמ'<br />
במקרה אחרון<br />
.)98<br />
)1996(<br />
הוגשה תלונה על אונס במהלך טרמפ שלקחה המתלוננת. במועד הדיון במשפט היתה<br />
המתלוננת באישפוז פסיכיאטרי ובמקומה הגיעה להעיד הפסיכולוגית המטפלת בה. עדותה מצוטטת בהרחבה,<br />
ומסביר השופט: "ציטטתי ארוכות מעדותה של הפסיכולוגית, כיוון שנראה לי, כי בעדותה טמון המפתח<br />
לפתרון המחלוקת במשפט זה. כאמור לעיל, מדובר בפסיכולוגית שמטפלת במתלוננת מספר חודשים, ללא<br />
קשר למקרה זה. אין לה כל עניין בתוצאות משפט זה. היא מק<strong>צועית</strong> בתחומה והופיעה כעדת תביעה. העולה<br />
55
מעדותה של הפסיכולוגית,<br />
הוא,<br />
כי המתלוננת מחפשת חום ונצמדת לאנשים מבוגרים<br />
)הנאשם בן<br />
,)44<br />
<strong>מני</strong>פולטיבית, ילדותית ומוכנה לקיים יחסי מין עבור כל טובת הנאה, כגון פיתה, סוכריה, כסף, או טרמפ. היא<br />
כמעט איננה מסוגלת לסרב ליחסי מין, כאשר חסר לה משהו בפועל, קיימה המתלוננת<br />
יחסי מין במספר רב הרבה יותר מאשר נערה ממוצעת בגילה"<br />
לזיכויו של הנאשם.<br />
עמ' )מחוזי,<br />
-<br />
לדברי הפסיכולוגית<br />
-<br />
.)3<br />
בסעיפים האחרונים תואר מצבים בהם הפסיכולוג המטפל מופיע במקביל גם <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
יחסים כפולים מביא ליתרונות מסויימים מחד ולדילמות אתיות מאידך,<br />
הכל <strong>כפי</strong> שתואר.<br />
עדות הפסיכולוגית הביאה<br />
וויל<br />
מצב זה של<br />
מתאר )8003(<br />
את הבעייתיות שעשוי הקשר הכפול הזה לעורר: "מהות עבודת הרופא היא לחזק בריאות ו/או להוריד סבל,<br />
והפסיכיאטר הפורנסי פועל מחוץ לתפקיד זה משום שמטרותיו שונות. האם הלקוח נפגע מעבודתו המק<strong>צועית</strong><br />
של איש המקצוע הפורנסי או אינו נפגע ממנה? מהי טובתו של הלקוח? סוגיות אלה אינם במוקד תשומת הלב<br />
של איש המקצוע הפורנסי.<br />
לדעתו של אפלבאום<br />
)1924(<br />
לאמת בכנות ובדבקות ביחד עם שמירה על כבודם של בני האדם" )עמ'<br />
ביתר עוצמה את דילמת הנאמנות של הפסיכולוג המופיע <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>,<br />
על איש המקצוע לפעול לפי שני עקרונות:<br />
.)493<br />
לחתור<br />
הדוגמאות האחרונות מעוררות<br />
לאמת או למטופל.<br />
שדבקו באמת מקבלים מחמאות מבית <strong>המשפט</strong> ומוסיפים למקצוע הפסיכולוג חזות מק<strong>צועית</strong>.<br />
ל'שכירי חרב' ו'זונות' )מוסמן<br />
)1999<br />
17<br />
עורך דין .<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
זאת בניגוד<br />
המהווים למעשה פה להשכרה לכל די<strong>כפי</strong>ן ונאמנותם ללקוח דומה לזו של<br />
17<br />
ראו עוד בנושא זה בפרק הראשון, טיעונים לעונש, ובמראה הרוחבי.<br />
56
תקציר<br />
פרק חמישי:<br />
ענישה מופחתת וסייגים לאחריות<br />
הפלילית<br />
מספר חוקים מגדירים סייגים לאחריות הפלילית וליכולת של נאשמים לעמוד למשפט מסיבות שונות.<br />
מסיבות דומות ניתן לסייג את עונש מאסר העולם המחוייב בעבירת רצח.<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מוז<strong>מני</strong>ם מטעם ההגנה להעיד ולחוות דעתם בנושאים אלו, לצד <strong>הופעת</strong>ם של רופאים<br />
פסיכאטרים אשר על-פי רוב אמונים על התחום.<br />
ב-18 תיקים נמצאה חוות דעת פסיכולוגית לגבי סייגים לאחריות הפלילית על-פי תתי-סעיפים בסעיף<br />
34<br />
לחוק העונשין: אחריות מוגבלת מסיבות של אי-שפיות הדעת, מסיבות של העדר שליטה, ועקב 'הגנה<br />
עצמית מדומה'. באף אחד מהמקרים לא קיבל בית <strong>המשפט</strong> את טענות ההגנה שנתמכו על-ידי העדות<br />
הפסיכולוגית.<br />
ב-13 מקרים נמצאה חוות דעת פסיכולוגית לגבי סעיף 300א' לחוק העונשין, המאפשר להקל בעונש<br />
מאסר העולם המחוייב בחוק בעבירת רצח. סעיף זה, שהוחל בשנת<br />
ועדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> לא סייעו לנאשמים במרבית המקרים.<br />
,1995<br />
משמש רק למקרים חריגים,<br />
במסגרת הפרק נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על עבודת הפסיכולוג ב-65% מהמקרים, כאשר קרוב<br />
למחציתם נאמרו בטון חריף במיוחד. ההערות נוגעות לחריגת הפסיכולוג מסמכותו אל מול תפקיד<br />
הפסיכיאטר ובית <strong>המשפט</strong>, מתן חוות דעת ללא בדיקה, חוסר הכרות עם העובדות <strong>המשפט</strong>יות של התיק,<br />
וחוסר מקצועיות ושרלטנות ממש.<br />
ריבוי ההערות בפרק זה נובע, לדעתי, מהעדר סמכותם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> לקביעות בתחום ומהעובדה<br />
שמדובר לעיתים בחוות דעת כחלק מקו הגנה שהוא 'מפלטה האחרון של ההגנה'.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
מבוא<br />
-<br />
-<br />
-<br />
במסגרת <strong>המשפט</strong> הפלילי, ישנם מספר חוקים המגדירים סייגים לאחריות הפלילית של הנאשם או להפחתת<br />
ענישתו מסיבה של 'אי-שפיות' ברמות ועוצמות שונות. במסגרת המחקר נמצאו פסקי דין רבים העוסקים<br />
בנושא זה, אשר כוללים חוות דעת ועדויות של מומחים פסיכיאטרים, האמונים על הקביעה <strong>המשפט</strong>ית של<br />
מחלות נפש. יחד עם זאת, נמצאו 86 תיקים בהם מופיעים גם <strong>פסיכולוגים</strong> כחלק מההליך <strong>המשפט</strong>י.<br />
בפרק זה אסקור את התיקים שנמצאה בהם מעורבות של <strong>פסיכולוגים</strong> בקביעת כשירותו ומידת אחריותו<br />
הפלילית של נאשמים, כולל הסתייגויות לאחריות זו, <strong>כפי</strong> שנובעים מהחקיקה הבאה:<br />
קביעת כשירותו של נאשם לעמוד לדין פלילי ומידת אחריותו הפלילית, <strong>כפי</strong> שמוגדר בסעיף<br />
הטיפול בחולי הנפש<br />
15<br />
170 ובסעיף )1991(<br />
לחוק סדר הדין הפלילי<br />
.)1928(<br />
קביעת סייגים לאחריותו הפלילית של הנאשם <strong>כפי</strong> שמנוסחים בסעיף<br />
34<br />
.)1994 ,39<br />
לחוק<br />
לחוק העונשין )תיקון מס'<br />
מתן אפשרות לענישה מופחתת בעבירת רצח <strong>כפי</strong> שמנוסחת בסעיף 300א לחוק העונשין )תיקון מס'<br />
.)1995 ,44<br />
57
מרביתם של התיקים<br />
מינית.<br />
)21% תיקים, 81(<br />
הינם תיקי רצח,<br />
ושאר התיקים הינם תיקי הריגה,<br />
הדבר נובע הן מכך שמדובר בעבירות שטבען להתברר בערכאות המחוזי והעליון,<br />
העבירות המאפשרות הטלת סייגי אחריות פלילית מסיבות של בעיות נפשיות.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
4<br />
במרביתם המכריע של<br />
מקרים(. במרבית המקרים<br />
עבור המומחה הפסיכיאטרי,<br />
המשותפת,<br />
שוחט ודורסט<br />
אלימות ותקיפה<br />
ומעצם מהות<br />
המקרים המתוארים בפרק זה הופיע הפסיכולוג כעד מטעם ההגנה על הנאשם )למעט<br />
17( מקרים, )65%<br />
או מופיע לצידו<br />
מופיע כעד הגנה גם פסיכיאטר, כאשר הפסיכולוג מבצע אבחון<br />
כעד מומחה נוסף.<br />
מביעים עמדתם על היתרונות בהופעה<br />
)8003(: "למבחנים תרומה ייחודית לחוות דעת פסיכיאטרית.<br />
מדובר במדע מדוייק יש חשיבות לשילוב מקורות מידע שונים ובלתי תלויים ככל האפשר" )עמ'<br />
כשירות הנאשם לעמוד לדין<br />
דוקא משום שאין<br />
.)162<br />
ב-3 תיקים היו מעורבים <strong>פסיכולוגים</strong> בשאלת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין. באחד, קבע פסיכולוג מטעם<br />
המדינה והפסיכיאטר המחוזי, כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, בשניים האחרים, קבעו <strong>פסיכולוגים</strong> מטעם ההגנה<br />
כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין. הקביעות לא התקבלו על-ידי בית <strong>המשפט</strong>.<br />
סייגים לאחריות הפלילית<br />
אחריות פלילית מוגבלת מסיבות של אי-שפיות הדעת )סעיף 34ח' לחוק העונשין(<br />
ב-5 מקרים נמצאו עדויות <strong>פסיכולוגים</strong> הנוגעות לשאלת אחריותו הפלילית של הנאשם מסיבות של אי-שפיות<br />
הדעת,<br />
<strong>כפי</strong> שנובע מסעיף 34ח'<br />
לחוק העונשין: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת<br />
המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש )1(להבין את אשר<br />
הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או )8(להימנע מעשיית המעשה".<br />
בכל המקרים מדובר בתיקים בהם העידו גם פסיכיאטרים מטעם בית <strong>המשפט</strong>,<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> משולבים בהם. ובמקרה אחד מעיר שופט המחוזי המר )מחוזי<br />
פסיכולוג איננו מוסמך לאבחן מחלת נפש של חולה,<br />
לפקודת הרופאים<br />
ב-5<br />
)נוסח חדש(,<br />
התשל"ז-1976;<br />
:)8001<br />
התביעה וההגנה,<br />
ודברי<br />
"למעלה מן הצורך נעיר, כי<br />
שכן אבחון מחלה יוחד לרופאים בלבד בסעיפים<br />
בעוד שפסיכולוג רשאי לאבחן,<br />
התשל"ז-1977 "עניינים ובעיות בתחום הנפשי השכלי וההתנהגותי...", אך לא מחלות נפש" )עמ'<br />
אחריות פלילית מוגבלת מסיבות של העדר שליטה )סעיף 34ז' לחוק העונשין(<br />
ו-3 1<br />
על-פי חוק ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
.)8<br />
מקרים נמצאו עדויות <strong>פסיכולוגים</strong> הנוגעים לשאלת אחריותו הפלילית של הנאשם מסיבות של העדר<br />
שליטה, <strong>כפי</strong> שנובע מסעיף 34ז'<br />
לחוק העונשין: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה ולא היה בידו<br />
לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו מחמת העדר שליטה על תנועותיו הגופניות, לענין אותו מעשה, כמו<br />
מעשה שנעשה עקב <strong>כפי</strong>יה גופנית שהעושה לא יכול להתגבר עליה, תוך תגובה רפלקטורית או עוויתית, בשעת<br />
שינה, או במצב של אוטומטיזם או של היפנוזה".<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> שהעידו מטעם ההגנה בתיקים המצויינים, מביאים נימוקים שונים )ובמרבית המקרים גם, לדעת<br />
בית <strong>המשפט</strong>, משונים( להעדר השליטה של הנאשם בזמן ביצוע העבירה:<br />
58
"הנאשמת סובלת מתנודות דפרסיביות-היפו<strong>מני</strong>ות במצב הרוח ומתוהו ובוהו אישיותי וכך "לא עמדה<br />
לה היכולת להמנע מביצוע מעשיה ולא היה ביכולתה להבחין בין טוב לרע לפרק זמן של כשבועיים;<br />
כשבוע לפני ביצוע המעשים וכשבוע לאחר מכן." )מחוזי<br />
.)84 עמ' ,1997<br />
"ביצוע המעשה הינו פועל יוצא של מפגש בין אישיות בעלת ליקוי רגשי בסיסי לבין סיטואציה<br />
מיוחדת טעונת לחץ אמוציונאלי שהציף ומוטט את מנגנוני השליטה והביקורת הנפשית של הנאשם<br />
במהלך המפגש בינו לבין המנוחה. לדעתו, הגירוי היה בעל עוצמה חזקה יותר מהיכולת לספוג אותו<br />
או לשלוט עליו בלי התפרצות." )מחוזי<br />
.)30 עמ' ,1992<br />
<br />
<br />
"הנאשם הוא בעל אישיות גבולית וסבל מדיסוציאציה במהלך ביצוע חניקת חברתו,<br />
טראומטית להודעה כי תעזוב אותו" )מחוזי<br />
בתגובה פוסט-<br />
.)5 עמ' ,8001<br />
<br />
"בהשפעת ילדותה וחיי משפחתה פתחה אישיות חסרת תובנה.<br />
הגררות בחבלי אהבה." )מחוזי<br />
עבירת הסיוע שלה נגרמה בעקבות<br />
.)2 עמ' ,8008<br />
<br />
"אבחון מטעם המדינה קובע כי לא היה במצב דיסוציאטיבי ופסיכולוגית מטעם ההגנה מעידה על<br />
כשלים אפשריים באבחון שנעשה." )מחוזי<br />
.)35 עמ' ,8007<br />
<br />
או<br />
בית <strong>המשפט</strong> מצידו, לא מקבל את טענת העדר השליטה באף אחד מהמקרים שתוארו ובמספר מקרים הוא אף<br />
18<br />
מבטלן במילות ביקורת קשות במיוחד. כך למשל )8001(: "גם הפעם אין זה אותו מקרה יוצא דופן, שבו יצליח<br />
הנאשם להתנער מהאשמה על סמך טענה לאוטומטיזם, אלא, אחד מאותם המקרים הרבים, שבהם זהו המפלט<br />
האחרון של ההגנה, הנדונה לכישלון מראש" )עמ'<br />
.)35<br />
..." :)1992(<br />
אין זה די לציין כי המדע הרפואי או הספרות המק<strong>צועית</strong> מכירים אפשרות כזאת במקרים<br />
מסויימים כדי להסיק בדרך של<br />
'ספקולציה'<br />
כי זה אשר קרה במקרה הקונקרטי.<br />
משבא ביהמ"ש להכריע<br />
בשאלה כגון זו, מוטל עליו לבחון ולשקול לא רק את חוות הדעת של המומחים אלא גם את יתר הראיות, אשר<br />
באו לפניו, ואת הממצאים העובדתיים שהוכחו, וכולל מעשיו של הנאשם והתנהגותו; מסקנת ביהמ"ש מוסקת<br />
ממכלול הראיות, שחוות הדעת הרפואיות הן רק חלק מהן. ומשנמצא כי המעשים וההתנהגות אינם משתלבים<br />
עם התיזה הרפואית המוצעת,<br />
ב-8<br />
וביהמ"ש מוצא כי ההפרעות הנפשיות אינן מגיעות כדי מחלת נפש במובנה<br />
<strong>המשפט</strong>י, כי אז עשויה הדעה הרפואית להישאר תלויה על בלימה..." )עמ'<br />
אחריות פלילית מוגבלת עקב 'הגנה עצמית מדומה' )סעיפים 34י' ו-34יח'<br />
.)87<br />
מקרים העידו <strong>פסיכולוגים</strong> במטרה לבסס טענה של הגנה עצמית מדומה,<br />
בגלל שחשב את המציאות למסוכנת.<br />
הגנה זו נובעת משילוב של סעיף<br />
לחוק העונשין(<br />
34י'<br />
קרי שהנאשם ביצע המעשים<br />
לחוק העונשין שכותרתו<br />
'הגנה<br />
עצמית': "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין<br />
שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין<br />
אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות<br />
התפתחות הדברים"; וסעיף 34יח' א)<br />
)<br />
לחוק העונשין שכותרתו<br />
'טעות במצב הדברים': "העושה מעשה בדמותו<br />
18<br />
הערות בית <strong>המשפט</strong> נוספות יתוארו בחלק האתי של פרק זה.<br />
59
א)<br />
ב)<br />
מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא מידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו <strong>כפי</strong><br />
שדימה אותו."<br />
בשני המקרים לא הצליחו עדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> וטיעוני ההגנה לשכנע את בית <strong>המשפט</strong> בדבר.<br />
ענישה מופחתת על רצח )סעיף 300א' בחוק העונשין, תיקון מס'<br />
ב-13 מקרים<br />
)1995 44<br />
)50%(<br />
נמצאה מעורבות של פסיכולוג בנסיון לשכנע את בית <strong>המשפט</strong> להשית עונש קל ממאסר<br />
עולם על עבירת רצח. זאת על-פי הסייגים שנקבעו בסעיף 300א' לחוק העונשין אשר הוסף לחוק בשנת<br />
וכותרתו 'עונש מופחת':<br />
"על אף האמור בסעיף<br />
,1995<br />
,300<br />
במצב שבו, )<br />
ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו,<br />
בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי,<br />
במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף<br />
עושה או את הפסול שבמעשהו; או )8(להימנע מעשיית המעשה.<br />
אם נעברה העבירה באחד מאלה:<br />
הוגבלה יכולתו של הנאשם<br />
34ח —<br />
)<br />
ג)(<br />
במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה,<br />
בנסיבות הענין,<br />
)1(להבין את אשר הוא<br />
מתחום הסבירות הנדרשת לפי<br />
סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב.<br />
כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה,<br />
משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו."<br />
עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן<br />
"ניתן לומר, כי <strong>המשפט</strong> מתנהל בנפשו של הנאשם. השאלה איננה מה עשה או אם עשה, אלא מה כוחות הנפש<br />
שלו להחליט, לרצות ולהבין את אשר עשה" )השופט צמח<br />
.)7 עמ' ,1999<br />
לא בכדי, עיקר מעורבות ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
בפרק זה נוגעת לסעיף זה בחוק, אשר מעלה לדיון הפרעה נפשית אשר איננה חייבת להיות 'מחלת נפש' ממש.<br />
ומסביר הפסיכיאטר ד"ר עמיחי לוי במאמר בנושא התיקון החדש לחוק<br />
מעורבות רבה יותר של פסיכיאטרים <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> בעת דיון בעבירות רצח...<br />
חדשה.<br />
דהיינו,<br />
מאשר בעבר.<br />
כאשר מדובר בעבירת רצח,<br />
אכן,<br />
גם חולה נפש שאיננו פסיכוטי כגון מצבי דיכאון,<br />
)1992(: "נכנסנו לעידן שבו תהיה<br />
אנו נמצאים עתה בתקופה<br />
יכול האלמנט הנפשי להיות מובא בצורה נרחבת ומורכבת יותר<br />
ואפילו הפרעות<br />
אישיות קשות הולכות<br />
ונעשות לגורם בעל משקל. יתכן שאף 'אירועי חיים' יהיו בעלי משקל מסויים בקביעת גזר הדין" )עמ'<br />
בתיקים שאותרו במחקר זה מופיעים ה<strong>פסיכולוגים</strong> לצד פסיכיאטרים,<br />
מטעם ההגנה, לצידם. ומשבח זאת בית <strong>המשפט</strong> בפרשת דניאל עוקב<br />
המודרנית המכירה בחשיבות של עבודת הצוות,<br />
להגיע לתוצאה מק<strong>צועית</strong> יותר.<br />
תרומתם של מומחים שונים,<br />
הן כמאבחנים מטעמם,<br />
והן<br />
.)46<br />
)1999(: ")הפסיכיאטר(<br />
כמומחים<br />
נהג על-פי הגישה<br />
ויכולתם לסייע לפסיכיאטר<br />
המומחה המקצועי אינו חש מאוים על-ידי קבלת חומר של מומחים אחרים.<br />
הוא מודע לכך כי אינו כל יכול ואינו יודע כל ולכן עבודת צוות רק תפרה את הבנתו" )עמ'<br />
.)10<br />
מרבית התיקים עוסקים בסעיף )א(, המתאר הגבלת יכולתו של הנאשם מסיבות של הפרעה נפשית או ליקוי<br />
שיכלי. שלושה תיקים טוענים להקלה בעקבות סעיף )ג(: הקלה בעקבות התעללות חמורה מצד הקורבן. מלבד<br />
שני מקרים, לא קיבל בית <strong>המשפט</strong> את הטיעוני ההגנה, ולא הכיל את הסעיף המקל על הנאשם. ומנמק בית<br />
<strong>המשפט</strong> בחריפות )1992(: "...בחר להעלות קו הגנה חדש, לפיו פעל בהתקף פסיכוטי בעת שירה במנוחה. קו<br />
הגנה זה, כמו קווי ההגנה הקודמים שננקטו על-ידי הנאשם, הינו קו הגנה שיקרי. אין הוא מלמד על מצוקה<br />
60
נפשית של הנאשם בעת שירה במנוחה,<br />
אלא הוא מלמד על כך,<br />
ובלבד שלא יישא בעונש המתאים לחומרת מעשהו" )עמ'<br />
שהנאשם מוכן להעלות כל טענה אפשרית<br />
19<br />
.)389<br />
סוגיות אתיות<br />
חריגת הפסיכולוג מסמכותו<br />
)19%(<br />
ב-5 מקרים מעיר בית <strong>המשפט</strong> על חוסר סמכותו של הפסיכולוג לעסוק בנושאים שעומדים על הפרק<br />
20<br />
וכי התחום המדובר נוגע לעיסוקם של רופאים פסיכיאטרים . זאת בשונה מטענות על חריגת הפסיכולוג<br />
לתחום אחריות בית <strong>המשפט</strong>,<br />
חמשת ההערות כלשונן:<br />
"לבסוף, <br />
המפורטות בפרקים אחרים.<br />
אין גם להתעלם מן העובדה שהחוק לטיפול בחולי נפש,<br />
על מנת להדגיש חריפותן, אביא כעת את תמצית<br />
)תיקון התשנ"א<br />
)1991<br />
-<br />
מאזכר<br />
פסיכולגים קליניים רק לצורך השתתפותם בוועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער )ראה סעיף<br />
84<br />
א)א()3((. בכל סעיפי החוק הנוספים, ההתייחסות הינה אך ורק לפסיכיאטרים. אמנם, אין זה בהכרח<br />
מצביע על חוסר קבילות חוות דעת פסיכולוג קליני,<br />
שהוכנה על ידי ארבעה פסיכיאטרים,<br />
פוחת משקלה." )מחוזי<br />
)87 עמ' ,1992<br />
<br />
"למעלה מן הצורך נעיר,<br />
אך בעומדה זו אל מול חוות דעת פסיכיאטרית<br />
בתוכם פסיכיאטר מחוזי ומנהל מחלקה פסיכיאטרית,<br />
כי פסיכולוג איננו מוסמך לאבחן מחלת נפש של חולה,<br />
או-אז,<br />
שכן אבחון מחלה<br />
יוחד לרופאים בלבד בסעיפים 1ו-3 לפקודת הרופאים )נוסח חדש(, התשל"ז-1976; בעוד שפסיכולוג<br />
רשאי לאבחן,<br />
על-פי חוק ה<strong>פסיכולוגים</strong>,<br />
וההתנהגותי...", אך לא מחלות נפש." )מחוזי<br />
התשל"ז-1977<br />
)8 עמ' ,8001<br />
"עניינים ובעיות בתחום הנפשי השכלי<br />
:)4007( "בשעתו )4000<br />
-<br />
.72<br />
-<br />
42<br />
דנו שלושה מומחי<br />
19 )שנת השופט אלייקים רובינשטיין מסכם הדברים בפסק דין עליון<br />
ניסיון לבדוק מזוית ראייתם את הנחיות בית<br />
בסעיף 200א, תוך שני פסיכיאטרים ופסיכולוג בריאות הנפש <strong>המשפט</strong> לעניין זה; ראו ש' פניג, י' לריה וד' רועה, "הפרעות אישיות וענישה מופחתת מזוית משפטית", רפואה<br />
המחברים המלומדים ציינו אל נכון את הבעיה הניצבת בפני פסיכיאטרים<br />
)אוקטובר<br />
ומשפט לעניין<br />
<strong>המשפט</strong> והפסיכיאטריה. דהיינו, "הגישור בין שני עולמות תוכן ואידיאולוגיות שונות", והיא משפטיים, כי מדובר במצב של הפרעת אישיות שאליו מתלוה "לאורך השנים<br />
ההפרעה הנפשית החמורה סברו המחברים, הנאשם מזוהה על-ידי בני משפחה וקרובים כמופרע נפשית,<br />
הפרעה משמעותית בתפקוד המקצועי והחברתי, נראה כסובל מהפרעה נפשית גם בהתנהגותו <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, ומופרעותו בולטת גם בתקופת המעצר". בין היתר<br />
בשאלה אם קיומה של הפרעת אישיות נתפס כתואם את התנאי של הפרעה<br />
תוארו חילוקי דעות בין המומחים, נפשית חמורה אם לאו. באשר לתנאי השני שבסעיף, הגבלה ניכרת של היכולת להבין את המעשה או הפסול בו<br />
נאמר כי בתי <strong>המשפט</strong> עומדים על מצב בלבול פסיכוטי של לפחות מספר שעות )עמ'<br />
או להימנע מעשייתו, ענישה מופחתת בעבירת רצח", רפואה ומשפט<br />
ראו גם מאמרו של עו"ד יואב נמיר, "הפרעה נפשית חמורה "מפסקי הדין העוסקים בסעיף 200א)א( לחוק העונשין,<br />
שהוכחה כנכונה על פי הניסיון לשיטת המחבר ברור כי הנטיה היא לצמצם את היכולת של נאשמים העומדים לדין בעבירת רצח לעשות שימוש בה..." )עמ'<br />
ציין השופט טירקל "וסבורני כי בדרך כלל לבחינת מצבו הנפשי של<br />
אזכיר תוך הסכמה, בפרשת דיפני )עמ' דיפני נ'<br />
בדנ"פ ומעניין לעניין באותו עניין, וההתלבטות מהנחרצות והפסקנות". אדם יפות הספקנות ביניש כי מיעוט המקרים בהם<br />
כתארה אז ציינה השופטת )שם נדחתה בקשה לדיון נוסף( מדינת ישראל א"ר(. ולו ברמה של העלאת<br />
התקבלה טענת 200א נובע בעיקר מן "הקושי לעמוד בתנאיו של הסעיף )200א ברוח<br />
ספק סביר, ולא מן הקושי לעמוד בנטל ההוכחה של מאזן ההסתברויות"; וכן הוסיפה השופטת והטעימה "הזהירות היתרה המתחייבת כאשר ניגש בית <strong>המשפט</strong> לבחון מצבו<br />
את דברי השופט טירקל שצוטטו מעלה הנפשי של אדם"". )עמ'<br />
;)20<br />
,42<br />
.)22<br />
-<br />
4272502<br />
-<br />
-<br />
-<br />
-<br />
-<br />
)242<br />
-<br />
)4000<br />
.)27<br />
-<br />
.24<br />
20<br />
ב-4 הערות נוספות מעיר בית <strong>המשפט</strong> לגבי סמכות בית <strong>המשפט</strong> הגוברת על סמכותו של העד המומחה, ובכללם עדים<br />
מתחום הפסיכולוגיה, <strong>כפי</strong> שתואר כבר בפרקים קודמים.<br />
61
"כשרופא פסיכיאטר, שנעזר בפסיכולוג לצורך מתן חוות דעתו, איננו מקבל את קביעותיו, נראה לי<br />
שבית <strong>המשפט</strong> כלל לא צריך להתייחס אליהן.... קשה לי להבין כיצד )הפסיכולוגית(, הרשתה לעצמה<br />
לקחת תפקיד של מומחה פסיכיאטרי והתיימרה להיות מומחית על בעניין זה... לכן, אינני רואה מקום<br />
להתייחס לדבריה כלל." )מחוזי<br />
)118 עמ' ,8008<br />
"בעדותו מסר... שהוא איננו מומחה בתחום הפגיעה האורגנית, מוסמך לכך הוא נירולוג, דבר המחליש<br />
אף את חוות-הדעת ומוציא מכלל אפשרות כי המערער סובל מליקוי בכושרו השכלי כמצוות סעיף<br />
300א." )עליון<br />
עמ'<br />
)463 עמ' ,8004<br />
"בין השאר נקבע, כי בחוות דעתו שילב )הפסיכיאטר(, פיסית ומהותית חלקים מחוות דעתו של<br />
הפסיכולוג, מבלי להעבירם "בכור ההיתוך של ראיה כוללת שלו, וכתורה למשה מסיני"." )עליון<br />
,8007<br />
)14<br />
<br />
<br />
<br />
חוות דעת ללא בדיקה<br />
ב-4 מקרים<br />
)15%(<br />
מתייחס בית <strong>המשפט</strong> לכך שהפסיכולוג לא בדק את נשוא חוות הדעת, בדומה להערות<br />
שנמצאו בפרקים אחרים במחקר זה. במקרה אחד האבחון נעשה על-ידי מתמחה מטעם הפסיכולוג ובמקרה<br />
שני האבחון נעשה על-ידי צוות <strong>פסיכולוגים</strong> קודם והפסיכולוגית הנוכחית רק מנתחת הנתונים. בשני המקרים<br />
בית <strong>המשפט</strong> רואה במצב זה כמחליש מאוד את העדות, עד כדי פסילתה. בשני מקרים נוספים מחווים דעתם<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> על האבחונים והעדויות שניתנו <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, ועל ליקויים אפשריים בתהליך האבחוני. בית<br />
<strong>המשפט</strong> לא מוצא ממש בדיון ומכנה אותו 'תיאורטי'. ומרחיב בהקשר זה השופט צמח במשפט של דניאל עוקב<br />
,)1999(<br />
דווקא לאחר עדותו של פסיכיאטר: "ארשה לעצמי לומר כי מהותו של התחום הפסיכיאטרי והתחום<br />
הפסיכולוגי דורשת אינטראקציה ישירה על-מנת להגיע לתוצאה מק<strong>צועית</strong> על הצד הטוב ביותר. תוך ניסיון<br />
להצדיק מתן חוות-דעת מבלי לבדוק את הנאשם הפנה הפסיכיאטר לדוגמה של פרויד אשר כתב ספר על<br />
ליאונרדו דה-וינצ'י, וכן לדוגמה של אריקסון שכתב ספר על היטלר. ניתן להוסיף לכך את ספרו של פרויד על<br />
משה וספרו של אריקסון על מרטין לותר מתקופת ימי-הביניים. כמובן שני הפסיכיאטרים הדגולים לא פגשו<br />
את נושא ספרם. לדעתי אין בדוגמאות אלה כל ממש. כנראה, <strong>המשפט</strong> ההיסטורי גמיש יותר בתנאיו מ<strong>המשפט</strong><br />
הפלילי" )עמ'<br />
.)16<br />
אי התעמקות בעובדות המקרה<br />
ב-10 מקרים<br />
)32%(<br />
בהם העיד פסיכולוג כחלק מבקשה לענישה מופחתת וסייגים לאחריות הפלילית של<br />
נאשמים, התייחס בית <strong>המשפט</strong> בפסק דינו לכך שחוות הדעת הפסיכולוגית נעשתה מבלי שהפסיכולוג העמיק<br />
בפרטי המקרה, מסמכי החקירה והמסמכים <strong>המשפט</strong>יים. בית <strong>המשפט</strong> רואה במקרים רבים בעייתיות רבה בכך<br />
שהפסיכולוג מתבסס למעשה על הדברים שמוסר לו הנאשם, אשר במקרים רבים אינם מדוייקים, בלשון<br />
המעטה, וניתן לראות בהם עדות שמיעה. ומנמק לדוגמא השופט צמח )8004(: "לאור העובדה ש)הפסיכולוג(<br />
לא קיבל את פרוטוקול בית <strong>המשפט</strong> ואת הכרעת הדין אלא דף אחד בלבד של הפרוטוקול, והתבסס בעיקר על<br />
דברי הנאשם אשר הציג בפניו טענות שקריות וחסרות בסיס, ולאור העובדה כי ההשקפה של )הפסיכולוג(<br />
62
בדבר יישום הסעיף אינה עולה בקנה אחד עם הרציו העומד בבסיס הפעלת ההגנה הנ"ל, אני מציע לחבריי<br />
לדחות את מסקנותיו" )עמ'<br />
.)10<br />
בחלק מהעדויות מנמקים ה<strong>פסיכולוגים</strong> את הסיבות לכך שלא עיינו בחומר החקירה: "לדבריו, העדויות<br />
שקשורות לאירוע עצמו לא צריכות להשפיע על המבחנים... מאחר ולא גלש לתחום חוות דעת פסיכיאטרית"<br />
)87 ; עמ' ,8004 )מחוזי<br />
")הפסיכולוג( העיד, כי לא ראה את תיעוד שחזור הנאשם בוידיאו... משום שהיה עליו<br />
לבדוק את מצבו של הנאשם ברגע הבדיקה עצמה." )מחוזי<br />
משנית לצורך קביעת האבחנה הפסיכולוגית" )מחוזי<br />
)18 ; עמ' ,8004<br />
.)9 עמ' ,1992<br />
"לנסיבות הארוע ישנה רק חשיבות<br />
אך בית <strong>המשפט</strong> נוטה לראות בהעדר הכרות<br />
עם עובדות המקרה חסרון משמעותי, במיוחד אם מוכח כי הנאשם שיקר או הסתיר דברים מן הפסיכולוג. כך<br />
מלאים פסקי הדין המצויינים בניתוח של בית <strong>המשפט</strong> את עובדות המקרה אל מול עדות הפסיכולוג, ובמציאת<br />
סתירות מהותיות בין הדברים. זאת גם כאשר העדות כוללת אבחנות מקצועיות גרידא כמו מצב פסיכוטי,<br />
פיגור שכלי, ורמת ארגון אישיות נמוכה. כך למשל: "אדם המצוי בהתקף פסיכוטי אינו מסוגל לפעול בקור רוח"<br />
)94 ; עמ' ,1992 )מחוזי<br />
של רמת המשכל" )מחוזי<br />
"אם לשפוט על התרשמותנו במהלך <strong>המשפט</strong> מהנאשם, הוא רחוק מאוד מהטווח הנמוך<br />
)32 ; עמ' ,1999<br />
ארגון אישיות נמוכה כטענת מומחי ההגנה" )מחוזי<br />
הערות חריפות<br />
"הנאשם תכנן את מעשיו בקפידה... תכנון זה אינו מעיד על רמת<br />
,8000<br />
בסך-הכל, במסגרת הפרק הנוכחי נמצאו ב-17 תיקים<br />
הפסיכולוג. מתוך תיקים אלה מצאתי<br />
חריפה.<br />
כך למשל, בפסק דין מחוזי<br />
18(, עמ'<br />
)65%(<br />
)87%( תיקים 7<br />
,)1992(<br />
וכד'.<br />
הערות של בית <strong>המשפט</strong> על חוות דעת ועדות<br />
הכוללים הערות חמורות ושימוש של בית <strong>המשפט</strong> בלשון<br />
בעקבות גילויים כי הפסיכולוג לא עיין בהכרעת הדין, לא ידע שהנאשם<br />
הורשע, וביסס עדותו על עובדות לא נכונות שנמסרו לו על-ידי הנאשם, מסכם בית <strong>המשפט</strong>: "בתיק זה לא<br />
התרשמנו במידה הנדרשת, כי נערכה בדיקה מהותית, מקיפה ויסודית לנאשם, בדיקה שניתן לסמוך עליה<br />
בפרשה חמורה זו" )עמ'<br />
ובפסק דין מחוזי<br />
.)10<br />
,)8004(<br />
עולות מדברי בית <strong>המשפט</strong> התייחסויות לכך שהפסיכולוג לא עיין במסמכים הקשורים<br />
לאירוע וכי סמך עדותו על דברים שנמסרו לו על-ידי הנאשם. בחקירתו כעד, 'מודה' הפסיכולוג כי זוהי הפעם<br />
הראשונה שהוא מאבחן אדם כסובל מ-. ,I.E.D 21 אבחנה שמופיעה לדבריו בספרות אך לא ב-D.S.M, וכי המבחנים<br />
שערך לנאשם "הם לא הכלי החזק ביותר לתת אבחנה ספציפית ביותר" )עמ'<br />
.)89<br />
ומסכמת השופטת סביונה<br />
רוטלוי מדוע אינה רואה צורך להתייחס לתוצאות המבחנים: "בכל הכבוד לניסיונו המקצועי... ולמבחנים<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> ה'קלאסיים' שערך לנאשם, הרי הנאשם הוא הראשון מבין אלפי הנבדקים על-ידו שהוגדר כסובל<br />
מהפרעה נפשת מסוג<br />
כנדירה" )עמ'<br />
בפסק דין<br />
,I.E.D<br />
.)30<br />
)1992(<br />
שכן לדבריו, מדובר באבחנה חדשה יחסית שמופיעה ב-4 DSM ומוגדרת שם<br />
בעבירת אלימות, מסביר הפסיכולוג מטעם ההגנה כי המעשים נעשו במצב טראנס-היפנוטיים<br />
ותשובת בית <strong>המשפט</strong> לא מאחרת: "לסברתי, <strong>כפי</strong> שיובהר להלן, קביעותיו הינן חסרות גיבוי במציאות ודרושות<br />
Intermittent explosive disorder<br />
21<br />
63
להן השלמות,<br />
הבהרות,<br />
הוכחות,<br />
באמצעותן ספק בקביעות הפסיכיאטרים,<br />
הנמקות וכיוצא באלה קביעות שניתן להשתית עליהן ממצא,<br />
כמובן, שהיו,<br />
מטעם צד מעונין במשפט אלא מטעם בית <strong>המשפט</strong>" )עמ'<br />
נטולי דיעה מוקדמת,<br />
.)84<br />
.)84<br />
או לעורר<br />
ושערכו את חוות דעתם לא<br />
לאחר מכן, פונה בית <strong>המשפט</strong> להוכיח בעובדות<br />
כיצד לא יתכן שהנאשמת הייתה במצב שכזה, כמו שמתאר הפסיכולוג: "מצב בו נוגע בדבר אינו מסוגל למשל<br />
לנהוג במכונית" )עמ' משם ממשיך בית <strong>המשפט</strong> בחרונו ומפרט כיצד הסמכות האבחונית נתונה בידי<br />
22<br />
פסיכיאטרים ולא <strong>פסיכולוגים</strong> . ומסכם בית <strong>המשפט</strong>: "סיכומו של פרק זה, לדעתי, ויסולח לי אם התבטאותי<br />
בנדון תשמע מעט פוגעת, שכן אין זו כוונתי כלל ועיקר, חוות דעתו של )הפסיכולוג( נראית על פניה כבלתי<br />
משכנעת.<br />
הוא מיהר להגיע למסקנות בלי להבהיר את הבסיס העובדתי הרחב למסקנות אליהן הוא הגיע.<br />
מכלול טענותיו דורש תשתית ראייתית למצב קיצוני בו היתה הנאשמת נטולת יכולת בחירה ורצייה, וזו אינה<br />
המציאות בענייננו" )עמ'<br />
בפסק דין אחר<br />
.)87<br />
)1999(<br />
מעיד אותו הפסיכולוג ובית <strong>המשפט</strong> אומר על עדותו בין היתר,<br />
עדות שמיעה בלבד ותוך התעלמות מ"העובדות הרלוונטיות" )עמ'<br />
האבחנה הקלינית שנתן הפסיכולוג: "ניתן לקבוע שאין לסמוך<br />
חוות דעתו על סמך המהדורה הראשונה של ה-<br />
.)34<br />
'58 משנת DSM<br />
DSM-IV<br />
משנת<br />
)הפסיכיאטר(<br />
.'94<br />
האבחנות המקובלות עברו מאז שנת<br />
לא סמך ידו על האבחנה,<br />
חוות הדעת של )הפסיכולוג( ובאבחנותיו" )עמ'<br />
ולסיום,<br />
בפסק דין מחוזי<br />
הנאשם ברצח: "<br />
'58<br />
אף שהסכים למהות.<br />
.)39<br />
,)8001(<br />
עליה.<br />
כי היא מבוססת על<br />
בנוסף לכך מתרעם בית <strong>המשפט</strong> לגבי<br />
הכל מסכימים כי<br />
)הפסיכולוג(<br />
נתן את<br />
בעוד ספר האבחנות המקובל היום הוא ה-<br />
ועד היום שינויים רבים.<br />
הזכרנו כבר כי אפילו<br />
שימוש בספר אבחנות כה מיושן פוגם במשקל<br />
מביע השופט משאלי חוסר אמון מוחלט בעדותו של הפסיכולוג מטעם<br />
לא התרשמתי ממומחיותו של<br />
ממהימנותו ומיושרו האינטלקטואלי...<br />
)הפסיכולוג(<br />
בתחום המקצועי,<br />
יותר מדי קביעות חסרות בסיס בכתובים;<br />
למאמרים ולתיאוריות עלומות; פחות מדי עומק וחיפוש אחר נתונים אובייקטיביים<br />
מטעם ההגנה" )עמ'<br />
וכלפי<br />
-<br />
.)89<br />
ולמרבה הצער,<br />
גם לא<br />
התחמקויות והפניה<br />
הנחו את המומחה הזה<br />
בית <strong>המשפט</strong> מעיר על כך שהפסיכולוג שוחח עם הנאשם פעם אחת בלבד, על הזלזול שהוא מביע כלפי עמיתיו<br />
'ראיונות קליניים'.<br />
בית <strong>המשפט</strong> מביא גם ציטוטים מעדות הפסיכולוג בכדי להדגיש את חוסר<br />
מקצועיותה: "מיד כשנדרש על ידי התובעת להגדיר דיסוציאציה<br />
לפתוח ולסגור את ספר ההגדרות<br />
<strong>המשפט</strong>. יתר על כן:<br />
-<br />
,DSM IV<br />
ביקש ממנה להמתין, והחל לעלעל ולחפש,<br />
אף שהנושא הזה היה נשוא חוות הדעת ועדותו הצפויה <strong>בבית</strong><br />
חרף אבחונו את הנאשם, לא ידע ד"ר שרי לנקוב בשמה של קטגוריה שאליה ניתן לשייך<br />
את הדיסוציאציה, שלדעתו חווה זה בעת החניקה" )עמ'<br />
נראה<br />
שריבוי ההערות לעדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> בפרק זה,<br />
פסיכיאטריות <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>.<br />
רבים,<br />
,)30<br />
וכו' וכו' <strong>כפי</strong> שמפורט בפסק הדין.<br />
נוגעות לסמכות החלקית שלהם בקביעת אבחנות<br />
ה<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים מטעם ההגנה בתיקים בהם מופיעים גם פסיכיאטרים<br />
ודבריהם של ה<strong>פסיכולוגים</strong> אכן נשמעים לפעמים כמותאמים מאוד לצרכי הנאשמים. אציין כי במספר<br />
מקרים שיבח בית <strong>המשפט</strong> את עדויות ה<strong>פסיכולוגים</strong> ותרומתם להבנת התיק.<br />
במספר מקרים שימוש שעשו ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
'אני <strong>מני</strong>ח'; 'השערה סבירה', וכו'<br />
,1992 )מחוזי "<br />
"בביטויים המעידים על חוסר נחרצות כגון<br />
87(. עמ'<br />
כמו כן משבח בית <strong>המשפט</strong><br />
'מידות של סבירות';<br />
22<br />
וראה הציטוט בפתח סעיף 'חריגה מסמכות', בפרק זה.<br />
64
שימוש במבחנים פסיכודאיגנוסטיים<br />
23<br />
ב-14 מקרים נידונה בפסקי הדין שאלת השימוש במבחנים פסיכודיאגנוסטיים . לא הצלחתי למצוא<br />
)54%(<br />
<br />
כיוון ברור אליו מכוונת עמדת בית <strong>המשפט</strong>, כאשר פסק דין אחד יאדיר את הראיון הקליני, שני את האבחון<br />
הפסיכודיאגנוסטי ושלישי מבחן נוירופסיכולוגי. אביא להלן בקצרה מספר ציטוטים <strong>כפי</strong> שעלו בנושא זה:<br />
בעייתיות האבחון הפסיכודיאגנוסטי<br />
"מדבריו של הפסיכולוג עולה, כי על אף שהוא חשש מ<strong>מני</strong>פולציות מצדו של הנאשם, הרי העדר<br />
מודעות למהות המבחנים הפסיכולוגיים אינה מאפשרת לו לעשות בהם שום <strong>מני</strong>פולציות. גם כאן, אין<br />
אנו מוכנים לסמוך את ידינו על חוות דעתו ועדותו של הפסיכולוג הקליני" )מחוזי עמ'<br />
"מומחית זו מצאה לנכון להעלות את האפשרות של הפרעה של נזק או מחלה מוחית על סמך בדיקות<br />
פסיכולוגיות בלבד. תוצאות בדיקות הפסיכולוג מצביעות על כיוון זה, ועל הפסיכיאטר להתייחס לכך<br />
במסגרת בדיקות משלימות שונות שאינן בתחום הפסיכולוג" )מחוזי עמ'<br />
"ראוי לציין למען הדיוק את דבריה, שהיא לא הסתמכה על בדיקת ה- SPECT באבחון שלה, אך עם כל<br />
הכבוד לניסיונה בתחום הנוירופסיכולוגיה, בדיקת ה- בדיקה יותר ריאלית ואמינה, מאשר<br />
אבחנות קליניות...לכן לא נראות לי מסקנותיה של הפסיכולוגית" )מחוזי עמ'<br />
")הפסיכולוג( מודה בעדותו שהמבחנים שערך לנאשם, בהם מצא אצלו סיגנון אימפולסיבי קיצוני, 'הם<br />
לא הכלי החזק ביותר לתת אבחנה ספציפית ביותר'" )מחוזי עמ'<br />
")הפסיכולוג( הודה שאינו זוכר מקרה שבו איבחן חולה <strong>בבית</strong>-החולים רק על-סמך מבחנים<br />
פסיכודיאגנוסטיים, ואמר שהם נועדו רק לאבחנה, ואם רוצים דבר יותר מדוייק, מוסיפים להם גם<br />
תצפיות וראיונות קליניים, <strong>כפי</strong> שנערכו לנאשם על-ידי הפסיכיאטרים" )מחוזי עמ'<br />
.)9<br />
.)17<br />
,1992<br />
.)32<br />
.)11<br />
,8007<br />
,1999<br />
,1999<br />
.)89<br />
SPECT היא<br />
,8004<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
יתרונות האבחון הפסיכודיאגנוסטי<br />
<strong>–</strong><br />
-<br />
.)15<br />
"אין לשכוח כי הטסטים הפסיכולוגיים מהווים כלי עזר לקביעת מסקנת הרופאים על מצבו הנפשי של<br />
הנאשם" )מחוזי עמ'<br />
"על פי חוות הדעת הפסיכו דיאגנוסטית המאלפת שנערכה לנאשם...מצאנו שחוות הדעת<br />
תואמת את עובדות הפרשה שבפנינו ומבליטה את חומרתן של הנסיבות...והדברים אושרו<br />
במלואם על ידי חוות הדעת הפסיכו דיאגנוסטית" )מחוזי עמ'<br />
.)6<br />
,8001<br />
,1996<br />
<br />
<br />
מימד הזמן באבחון פסיכודיאגנוסטי<br />
"באשר למצב הסכיזופרני הכרוני ממנו סובל הנאשם אשר בא לידי ביטוי במצבי לחץ רגשיים, לפי<br />
תוצאת הבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטים... מצב זה נתגלה אחרי למעלה מחצי שנה מיום ביצוע עבירת<br />
הרצח, וכי אין בכך דבר כדי להעיד על מצבו של הנאשם בעת הרצח" )מחוזי עמ'<br />
"קשה לקבל את הקביעה כי על פי המבחנים )הפסיכודיאגנוסטים( שנערכו לנאשם, ניתן להגיע<br />
למסקנה שנגרם למוחו נזק אורגני בתאונת דרכים שעבר בהיותו בן ואושפז ל-3 ימים <strong>בבית</strong><br />
חולים" )מחוזי עמ'<br />
")לפסיכולוג( יש 'נקודות זכות' על המומחים של הנאשם במובן זה שהוא בדק את הנאשם בסמוך<br />
לאחר הרצח, ובמשך אשפוז של כשלושה שבועות, בעוד שהבדיקה על ידי המומחים מטעם הנאשם<br />
נעשתה כחצי שנה עד שנה וחצי לאחר הרצח" )מחוזי עמ'<br />
.)9<br />
,8008<br />
<strong>–</strong><br />
9<br />
.)7<br />
,8007<br />
.)16<br />
,8004<br />
<br />
<br />
23<br />
מקרים אלו, חופפים בחלקם ל-27 הערות בית <strong>המשפט</strong> שפורטו עד כה, אך לא נידונים כאן כהערות אתיות שליליות דווקא<br />
אלא, כנושא ראוי לדיון בפני עצמו.<br />
65
תקציר<br />
פרק שישי: הערכת מסוכנות<br />
<strong>פסיכולוגים</strong> מופיעים בדיוני מעצר וערעורי אסירים על חופשות, ונותנים חוות דעתם לגבי מסוכנות<br />
האדם.<br />
בית <strong>המשפט</strong> רואה בגופים המקצועיים האמונים על קביעת מסוכנות כברי הסמכה בנושא, ורק במקרים<br />
חריגים יפסול דעתם אל מול עמדת פסיכולוג שהעיד בשם אחד הצדדים.<br />
5 נמצאו<br />
הערות מינוריות של בית <strong>המשפט</strong> על עבודת הפסיכולוג, הנוגעות לאי-דיוקים, חריגה מסמכות,<br />
והתעלמות מנתונים משפטיים.<br />
<br />
<br />
<br />
מבוא<br />
במסגרת המחקר נמצאו<br />
אסיר.<br />
תיקים אלו כוללים<br />
14<br />
80<br />
<strong>–</strong><br />
תיקים בהם מוזכרת <strong>הופעת</strong>ם של <strong>פסיכולוגים</strong> בהערכת מסוכנותו של נאשם או<br />
דיונים והחלטות במסגרת שלב המעצר )הארכת מעצר, חלופת מעצר וכד'( ו-6<br />
תיקים בתביעות של אסירים מורשעים לאפשר להם לצאת לחופשה או לזכות בשחרור מוקדם.<br />
הפסיכולוג,<br />
בתיקים אלו, מופיע מטעם הנאשם או האסיר ומחווה דעתו אל מול עמדתו של הגוף המקצועי האחראי על<br />
25 24<br />
הערכת המסוכנות שירות המבחן, ועדת המעצרים, מב"ן או וג"ע )גופים הכוללים בתוכם עובדי בריאות<br />
הנפש, בינהם גם <strong>פסיכולוגים</strong>(<br />
דין בנושאי אלימות וממון.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
.<br />
מרבית התיקים המדובר נוגעים לעברייני מין<br />
הדיונים בפסקי הדין של פרק זה קצרים ותמציתיים ולא מצאתי תפקיד<br />
במסגרת זו.<br />
באחריות,<br />
מהמקרים,<br />
14(<br />
תיקים(, אך נמצאו גם פסקי<br />
משמעותי<br />
ל<strong>הופעת</strong> ה<strong>פסיכולוגים</strong><br />
בית <strong>המשפט</strong> רואה בגופים המקצועיים האמונים על קביעת המסוכנות כברי סמכה וכנושאים<br />
ורק במקרים חריגים במיוחד יפסול את עמדתם.<br />
וכאשר היא מתקבלת,<br />
שיקוליו, אך לא כופה זאת עליו.<br />
מצאתי שבית <strong>המשפט</strong><br />
בית <strong>המשפט</strong> מתייחס בחלק מהמקרים לעדות הפסיכולוג,<br />
נפתרים מסיבות משפטיות פרוצדורייליות שאינן מעניינו של מחקר זה.<br />
כך עדות ה<strong>פסיכולוגים</strong> נדחית בלמעלה מ-90%<br />
מורה לגוף המקצועי לעיין בה ולהכניסה במסגרת<br />
אך בסופו של יום מרביתם המוחלט של המקרים<br />
כך למשל,<br />
מסביר השופט מודריק<br />
)מחוזי 8005(: "אינני שולל כל משקל מחוות דעת המומחה... אלא שאני סבור שתכלית הוראת סעיף 81א של<br />
חוק סדר הדין הפלילי... היא שההבחנה בין מי שראוי לנקוט עמו בחלופת מעצר לבין שאין לנקוט עמו בחלופה<br />
כזאת צריכה להיעשות על יסוד תסקיר מעצר שייערך בידי שירות המבחן. אכן נתונה בידי הרשות לקבל או<br />
לדחות את המלצת שירות המבחן ואף להורות בניגוד לה,<br />
מק<strong>צועית</strong>-מומחית בסיסית לשם קבלת ההחלטה השיפוטית.<br />
אולם תסקיר השירות צריך לשמש כתשתית<br />
בהיעדר תסקיר עשויה,<br />
מומחה פרטי לשמש לכל היותר הכוונה לכך שראוי לבקש את תסקיר השירות" )עמ'<br />
26<br />
. )4<br />
בעיקרון,<br />
חוות דעת<br />
24<br />
25<br />
המחלקה לבריאות נפש.<br />
ועדה בנושא גילוי עריות.<br />
26<br />
וראו עוד אודות תפקיד הפסיכולוג בהערכת מסוכנות בפרק הטיעונים לעונש.<br />
66
סוגיות אתיות<br />
במסגרת התיקים שנבדקו בפרק זה נמצאו<br />
)85%( תיקים 5<br />
הכוללים הערות של בית <strong>המשפט</strong> על <strong>הופעת</strong><br />
הפסיכולוג, כולן הערות מינוריות, פרוצדוריליות, שלא פגעו ממשית במהימנות ההופעה:<br />
א.<br />
אי התייחסות לעובדות התיק )מקרה<br />
ואולם לא עיין בחומר הראיות" )מחוזי<br />
1(: "הפסיכולוג...<br />
.)7 עמ' ,8006<br />
ב.<br />
עיין בכתב האישום, כך על-פי האמור בחוות הדעת,<br />
חריגה מסמכות )מקרה 1(: "חוות דעת מסוג זה טובה אולי לעניין שיקולי הענישה אולם בכל הכבוד<br />
לפסיכולוגית, המסוכנות נקבעת ע"י ביהמ"ש ולא ע"י פסיכולוג פרטי שנשכר כדי להגיש חוו"ד עבור נאשם<br />
כדי לחלצו ממעצר" )מחוזי<br />
.)5 עמ' ,8003<br />
ג.<br />
אי דיוקים ב פרטי ההצגה העצמית ובפרטי חוות הדעת<br />
מקרים(: )3<br />
"לדברי<br />
)הפסיכולוג(,<br />
"....מפירוט השכלתו ונסיונו הקליני של<br />
יש לו נסיון בטיפול באסירים משוחררים,<br />
)הפסיכולוג(<br />
מין, להבדיל מהכנת חוות דעת לגביהם..." )מחוזי<br />
עמ'<br />
,8006<br />
לרבות עברייני מין..."<br />
עולה שהוא אינו מומחה לטיפול בעברייני<br />
5(. עמ'<br />
.)3<br />
"נדמה כי בית משפט קמא נתן משקל יתר לעמדתו של מר ליבני מאחר ובטעות סבר כי הינו<br />
פסיכיאטר. בית משפט קמא מייחס למר ליבני הכשרה של פסיכיאטר, מקום שבפועל מציג את<br />
27<br />
עצמו מר ליבני כפסיכולוג ובכותרת חוו"ד מציין כי מדובר בחוו"ד פסיכוסוציאלית" )מחוזי 8003,<br />
"אינני שולל כל משקל מחוות דעת המומחה )עלי להעיר שנמסר לי עותק שאינו חתום(...." )מחוזי<br />
.)4 עמ' ,8005<br />
<br />
<br />
<br />
27<br />
על-פי בדיקה בפנקס ה<strong>פסיכולוגים</strong>, הנ"ל אינו מופיע, ויתכן ומדובר בעובד-סוציאלי.<br />
67
פרק שביעי:<br />
הופעות נוספות<br />
תקציר<br />
פרק זה כולל הופעות של <strong>פסיכולוגים</strong> שלא נכללו בפרקים האחרים, ובאופן טבעי, יש בהן מן הייחודיות.<br />
ב-8 הופעות של <strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים לענייני משפחה, התבקשו <strong>פסיכולוגים</strong> לסייע בשאלות ספציפיות<br />
)האם למכור משק חלקאי? האם לבצע בדיקת רקמות?( ולקבוע האם הדבר תואם את טובת הילדים.<br />
ב-5 תיקים פליליים חיוו <strong>פסיכולוגים</strong> דעתם מדוע אין בית <strong>המשפט</strong> צריך לסמוך על הודאות הנאשמים<br />
במשטרה. נימוקיהם כוללים נטייה להיכנע לסמכות במצבי לחץ כתוצאה מפיגור או מבנה אישיות<br />
והודאה שקרית כתוצאה מהערצה וחיפוי על חבר.<br />
ב-3 מקרים שילבה מסכת ההגנה בדיון הפלילי, עדות של פסיכולוג, על-מנת לטעון כי לא יתכן שהנאשם<br />
ביצע העבירה מפאת אישיותו: אין מוסר לקוי, אין נטיות אנטי חברתיות, אין פעילות מינית חריגה וכד'.<br />
כמו כן נמצאו חוות דעת פסיכולוגיות מגוונות במטרה להוכיח: התאמה לקבלת רשיון נהיגה, איבוד זכרון<br />
לאחר תאונה, חוסר אמינות של עד, פיברוק הודאה וקשיים באיסוף דואר.<br />
פסקי הדין בפרק זה כוללים הערות רבות של השופטים על עבודת ה<strong>פסיכולוגים</strong>. באופן כללי, במיעוטם<br />
של המקרים חוות הדעת סייעו למגישים. בית <strong>המשפט</strong> מלין על חוסר מקצועיות, חוסר סמכות,<br />
התעלמות מעובדות המקרה, חוות דעת ללא פגישה ואף סתירות תמוהות.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
מבוא<br />
בפרק זה אסקור<br />
14<br />
בפרקים הקודמים.<br />
תיקים בהם <strong>הופעת</strong> ה<strong>פסיכולוגים</strong> <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> כללה התייחסויות נקודתיות שלא נסקרו<br />
מרבית התיקים בפרק זה<br />
תיקים( )10<br />
כוללים הופעות של <strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים פליליים,<br />
במסגרת שלב הדיון בראיות )בשונה מהופעות <strong>פסיכולוגים</strong> בתיקים פליליים במסגרת שלבי הערכת המסוכנות,<br />
ייצוג עמדת הקורבן או הטיעונים לעונש, שנסקרו בפרקים הקודמים(. להם נוספו<br />
תיק הוצאה לפועל ותיק בערעור על החלטת ועדה.<br />
הפסיכולוג להופיע בתיק ואת הערות בית <strong>המשפט</strong> לדבריו.<br />
חשיבותו של פרק זה טמונה בכך,<br />
שבאמצעות<br />
8<br />
14<br />
התחומים שבשמם מופיע הפסיכולוג <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>,<br />
תיקים בענייני משפחה,<br />
במסגרת הפרק אפרט את הסוגיות שלשמן הוזמן<br />
הופעות ה<strong>פסיכולוגים</strong> המתוארות בו,<br />
מעבר לנושאים מוגדרים.<br />
אנשים,<br />
מתרחבת יריעת<br />
תובעים או נתבעים,<br />
מזמינים חוות דעת פסיכולוגית להצגה <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> במגוון רחב של נושאים ועניינים, מתוך תקווה שסמכותו<br />
המק<strong>צועית</strong> של הפסיכולוג תסייע להם בעניינם.<br />
תפקיד הפסיכולוג<br />
ענייני משפחה<br />
במסגרת המחקר נמצאו<br />
8<br />
שמפורטים בפרק בעל אותו שם. בתיק אחד<br />
תיקים בענייני משפחה בהם מופיע פסיכולוג ועניינם אינו אימוץ ומשמורת,<br />
)8001(<br />
.)1 עמ' ,8001<br />
<strong>כפי</strong><br />
העוסק בפירוק משק חקלאי במסגרת הליך גירושין, הגיש<br />
אחד הצדדים חוות דעת של פסיכולוגית לפיה "טובת ילדי בני הזוג מחייבת, כי המשק לא יימכר לזר" )עליון,<br />
בתגובה לכך מינה בית <strong>המשפט</strong> פסיכולוג ועובדת סוציאלית בכדי "ליתן את התייחסותם לשאלת<br />
68
הפגיעה הנפשית בילדי בני הזוג, אם המבקש ימשיך ויחזיק במשק למקרה שפסק הדין יעוכב" )מחוזי<br />
,8001<br />
,)8<br />
וכאשר הפסיכולוג המליץ על אי מכירת המשק, קיבל בית <strong>המשפט</strong> את עמדתו.<br />
בתיק שני )מחוזי<br />
)8003<br />
עמ'<br />
נידונה <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> בקשה לעשות בדיקת רקמות לילדה, על-מנת לבדוק האם אביה<br />
הוא אדם אחר מזה הנשוי לאמה. הזוג המגדל את הילדה "מתנגדים לעריכת הבדיקה, בטענה שאין זה לטובת<br />
הקטינה לדעת האם המשיב אינו אביה" )עמ'<br />
)1<br />
ומביא עדות פסיכולוג להוכחת טענתו. בית <strong>המשפט</strong> ממנה<br />
פסיכולוג כמומחה מטעמו שיבדוק האם טובת הילדה היא לדעת את זהות אביה, וזה מכריע כי<br />
בבדיקתי דבר אשר יעיד<br />
הילדה הזו" )עמ'<br />
חזרה מהודאה<br />
..."<br />
...<br />
.)8<br />
עדות /<br />
לא היה<br />
כי יש בעצם הידיעה כי האב המגדל אינו האב הביולוגי בכדי לפגוע בנפשה של<br />
ב-5 תיקים פליליים הובאה חוות דעת ו/או עדות פסיכולוג על מנת להסביר מדוע אין בית <strong>המשפט</strong> צריך לסמוך<br />
על הודאות הנאשמים במשטרה. נימוקי ה<strong>פסיכולוגים</strong> כוללים נטייה להכנע לסמכות, במיוחד במצבי לחץ,<br />
כתוצאה מפיגור או מבנה אישיות<br />
4(<br />
מקרים(, והודאה שקרית כתוצאה מהערצה וחיפוי על חבר )מקרה אחד(.<br />
אמנם בחלק מן המקרים, קיבל בית <strong>המשפט</strong> את עמדת הפסיכולוג לגבי אישיותו של הנאשם, אך לא קיבל את<br />
אי-קבילותה של ההודאה, בנימוקים שונים.<br />
האדם אינו 'מתאים' לביצוע העבירה<br />
ב-3 מקרים שילבה מסכת ההגנה בדיון הפלילי, עדות של פסיכולוג, על-מנת לטעון כי לא יתכן שהנאשם ביצע<br />
את העבירה מפאת אישיותו. כך מעידים ה<strong>פסיכולוגים</strong> כי "לא נמצאה עדות לקיומו של מוסר לקוי או נטיות<br />
אנטי חברתיות" )מחוזי<br />
,)12 עמ' ,8006<br />
או: "בסדרת בדיקות שערך למערער, לא הופיעו תכנים הקשורים<br />
לפעילות מינית ולא התגלתה כל פתולוגיה במבנה הנפשי של המערער, פתולוגיה שצריכה היתה להיות קיימת<br />
אם אכן ביצע את העבירה" )מחוזי<br />
.)6 עמ' ,8004<br />
בית <strong>המשפט</strong> מתעלם או שאינו מקבל עדויות אלו, ומסביר<br />
השופט שנלר )מחוזי 8006(: "גם אם נניח, לצורך הדיון, כי אישיותו של הנאשם היא אכן אישיות 'נמנעת',<br />
פאסיבית ובלתי 'מסוגלת', כביכול, לבצע אונס, כהתרשמותו של המומחה<br />
<strong>–</strong><br />
הרי שאין הממצאים הללו מהווים<br />
ראיה לכך שהנאשם לא ביצע את האונס המיוחס לו, ואין בהם כדי לכרסם באמינות הודאותיו" )עמ'<br />
עדויות נוספות<br />
ב-6 תיקים נוספים נמצאו עדויות של <strong>פסיכולוגים</strong> במטרה לבסס נתון כלשהו במסגרת הדיון בראיות:<br />
.)61<br />
<br />
<br />
<br />
התאמה לקבלת רשיון נהיגה: אדם המערער על פסילתו לשאת רשיון נהיגה מביא חוות דעת פסיכולוגית<br />
פרטית לסתירת מסקנות ועדת הפסילה. בית <strong>המשפט</strong> מקבל את חוות הדעת<br />
.)1993(<br />
לא העיד כיוון שאיבד את זכרונו: בעקבות הריגה בתאונה דרכים מוגשת חוות דעת פסיכולוגית המסבירה<br />
כי בעקבות חבלת ראש "איבד את זכרונו בכל הנוגע לתאונה" )עמ'<br />
סביר לגבי התנהגותו על הכביש עובר לתאונה" )עמ'<br />
)666<br />
.)666<br />
ומסיבה זו "לא מסר כל הסבר<br />
בית <strong>המשפט</strong> קיבל הדברים )עליון<br />
.)1996<br />
.)409 עמ' ,1997<br />
חוסר אמינות של עד: בתיק רצח מוגשת חוות דעתו של פסיכולוג לגבי אחד העדים כי "...הוא בעל דמיון<br />
פורה מאוד... במצבי לחץ וחוסר ודאות הוא מאבד תחשות מציאות ויכולת השיפוט שלו מתרופפת" )עליון<br />
בית <strong>המשפט</strong> מקבל את עמדת הפסיכולוג, גם לאור התרשמותו של בית <strong>המשפט</strong> מהעד.<br />
69
הודאה מפוברקת: בבקשה למשפט חוזר בעקבות תיק אונס ורצח מ-1921, מובאת חוות דעת פסיכולוגית<br />
המסבירה מדוע ההודאה בכתב ובעל-פה לא יכולה להיות של המורשע מכיוון שהסגנון ואוצר המילים, "לא<br />
תואמים את סגנון הדיבור או כוח התפיסה של בעל רמת אינטיליגנציה גבולית" )עליון<br />
,)16 עמ' ,1997<br />
ונראים שונים מסגנון דיבורו בשחזור. בית <strong>המשפט</strong> אינו מקבל הדברים בהסבר כי "אין טענה שההודיה<br />
נכתבה על-ידי המבקש עצמו" )עמ'<br />
.)84<br />
קשיים באיסוף דואר: במשפט הוצאה לפועל, במטרה להסביר מדוע לא התקבלה ההודעה מן הבנק,<br />
מצורפת חוות דעת פסיכולוג על מצבה הנפשי של האם שהוא "חמור וגובל באי-תפקוד כללי, המתבטא<br />
באי-התייחסות לדואר ולמסמכים בכלל" )מחוזי<br />
.)8 עמ' ,1999<br />
.)4 עמ' ,8000<br />
לא הבין כי כפה המעשים המיניים: במשפט אינוס, מוגשת חוות דעת פסיכולוגית כי הנאשם "מתפקד<br />
ברמה של פיגור....", על-מנת להסביר מדוע לא הבין את משמעות מעשיו. בית <strong>המשפט</strong> מתרשם באופן<br />
"שונה מזו של הפסיכולוג הקליני: "מדובר בנאשם בן-45 המתפקד עד היום באופן נורמטיבי למדי" )מחוזי<br />
טיעון זה דומה לטיעונים שכבר אוזכרו במסגרת הטיעונים לעונש, אך כאן מטרתו להימנע<br />
מהרשעת הנאשם, ולא הקלה בעונשו.<br />
<br />
<br />
<br />
סוגיות אתיות<br />
ב-7 מהתיקים שנסקרו בפרק זה<br />
הערות<br />
)50%(<br />
נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> על עבודת ה<strong>פסיכולוגים</strong>, כאשר<br />
3<br />
)81%(<br />
ניתנו בטון חריף והתייחסו לבסיס חוות הדעת.<br />
במסגרת ההערות החריפות של בית <strong>המשפט</strong>, מלין בית <strong>המשפט</strong> על כך שעדות ה<strong>פסיכולוגים</strong> מבוססת על דברי<br />
הנאשמים, ללא התייחסות לעובדות התיק<br />
3(<br />
המקרים(: "<strong>כפי</strong> שניתן להיווכח, הן מחוות הדעת והן מעדותו של<br />
המומחה, ממצאי חוות דעתו נשענים במידה רבה, על התנהלות חקירתו של הנאשם במשטרה, <strong>כפי</strong> שהנאשם<br />
סיפר ותיאר אותה לעד. העד לא בדק ולא בחן את חומר הראיות שהוגש לבית <strong>המשפט</strong> קרי, ההודאות, קלטות<br />
החקירה והתמלילים" )מחוזי<br />
עמ' 8006,<br />
בית <strong>המשפט</strong> מעיר על חוסר מקצועיות<br />
.)68<br />
3(<br />
המקרים( בהתייחסות למאמר לא רלוונטי: "קשה שלא להתרשם<br />
מחוסר המקצועיות שבהסתמכות על מאמר כזה, בשעה שהיה צורך לבסס השוואה על מודל של אדם הנוטל<br />
על עצמו אשמת-שווא" )מחוזי<br />
,)45 עמ' ,8007<br />
או בנימוקים לשורשיו האורגניים של פיגור: "אני מרשה לעצמי<br />
להתפלא, כיצד איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה, ביסס מסקנות מקצועיות, על סיפורים שסיפר לו הנאשם,<br />
לגבי דברים שקרו בהיות הנאשם בן שנתיים, דברים שהנאשם עצמו לא זכר אותם, דברים, שלא היתה להם<br />
ביסוס מכל מקור אחר." )מחוזי<br />
,1997<br />
בית <strong>המשפט</strong> רומז אפילו לסתירות<br />
2(. עמ'<br />
8(<br />
,)45 עמ' ,8007<br />
מהמקרים( בדברי ה<strong>פסיכולוגים</strong>: "בצורה תמוהה ומעוררת מחשבות הוא<br />
נפגש עם הנאשם ערב מסירת עדותו <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong> ומפריז במשך הזמן הכולל של שתי פגישותיו עמו" )מחוזי<br />
או: "לא למותר לציין, כי בסיכום חוות דעתו, המומחה "הלביש" את ממצאיו בעניין הנתונים<br />
האישיותיים של הנאשם" )מחוזי<br />
.)63 עמ' ,8006<br />
70
הערה נוספת מסבירה בנימוק רב-תרבותי מדוע מעדיף בית <strong>המשפט</strong> עדותו של פסיכולוג אחד על-פני משנהו:<br />
"אני מביא בחשבון גם ש)הפסיכולוג( שייך ללאום הערבי, אליו מתייחס גם הנאשם, ועל-כן יכול להבין טוב<br />
יותר, את המנטליות של הנאשם ואת התייחסותו לנושאים מסויימים בבדיקה." )מחוזי<br />
.)10 עמ' ,1997<br />
בנוסף להערות אלו נמצאו הערות של בית <strong>המשפט</strong> גם בתחומים הבאים, החוזרים לאורך פרקי המחקר:<br />
חריגה מסמכות<br />
ב-3 מקרים העיר בית <strong>המשפט</strong> על כך שאין זה מתפקידו של הפסיכולוג לקבוע מהימנותו של נאשם או של עד:<br />
"אין זה מתפקידו של עד מומחה לקבוע מהימנותו של נאשם או של עד, שכן נושא המהימנות הוא ענין לבית<br />
<strong>המשפט</strong> השומע את העדויות, הבוחן את כלל הראיות, משווה ביניהן ומשקלל אותן" )מחוזי<br />
חוות דעת ללא פגישה<br />
)68 עמ' ,8006<br />
ב-8 מקרים התייחס בית <strong>המשפט</strong> לכך שהפסיכולוג לא פגש חלק מנשואי חוות הדעת. בפסק דין מחוזי מ-8003<br />
הביא הדבר להעדפת חוות הדעת של הפסיכולוג אחד על פני משנהו: "מומחה זה בדק את כל המעורבים ואילו<br />
המומחה מטעם המבקשים לא פגש את המשיב כלל" )עמ'<br />
.)8<br />
71
אורון )אוסטרי(,<br />
מזה? רפואה ומשפט,<br />
י. )8000(.<br />
.88<br />
ביביליוגרפיה<br />
הערות לפסק הדין בעניין הרוצח דניאל עוקב<br />
<strong>–</strong><br />
כ. )8002(.<br />
קביעה משפטית מזה ומציאות נפשית<br />
אוריין, לבטיו של הפסיכולוג הקליני בתפקידו כממליץ בתיק אימוץ. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני,<br />
ע. )עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
אלמגור,<br />
פסיכולוגיה,<br />
אלמגור,<br />
.807-816<br />
,10<br />
מ. )1999(.<br />
.34-39 ,2<br />
מ. )8008(.<br />
הערכת מסוגלות הורית בהחלטה לגבי משמורת ילדים: מקומו של הפסיכולוג הקליני.<br />
עמ'<br />
הגנת אי שפיות: תפקידו של הפסיכולוג הקליני במשפט הפלילי. רפואה ומשפט,<br />
.171-177 ,87<br />
מ. )8002(.<br />
אלמגור, כללים לכתיבת חוות-דעת מומחה בפסיכולוגיה. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע.<br />
)עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.53-64<br />
,3<br />
אלרון, י. )8002(. תסקיר מבחן ותסקיר קורבן: שיקולים משפטיים ואתיים. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע.<br />
)עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.163-128<br />
,2<br />
ק. )8005(.<br />
ארקין, עמדות וערכים של שופטים לגבי שוויון וחלוקת תפקידים בין המינים בפסקי דין בנושא משמורת<br />
קטינים. עבודה לשם קבלת תואר מומסך משפטים, אוניברסיטת תל-אביב.<br />
בן יהושע,<br />
צ. )1990(.<br />
המחקר האיכותי: בהוראה ובלמידה. גבעתיים: מסדה,<br />
.1990<br />
,13<br />
,15<br />
דוד, ח. )8002(. היבטים נוירו-פסיכולוגיים, משפטיים ואתיים של קביעות משפטיות הנוגעות לתביעת נזיקין אצל<br />
נפגעי מוח. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע. )עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל.<br />
חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
829-308<br />
הופיין, ד., בר-לב, נ. )8002(. סוגיות משפטיות נבחרות באבחון נוירו-פסיכולוגי קליני: הטיית תוצאות והערכת<br />
אינטיליגנצציה טרום פגיעתית. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע. )עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה,<br />
משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.859-872<br />
,80<br />
ד. )8003(.<br />
הקר, 'אמהות, 'אבהות', ומשפט: ניתוח סוציולוגי של השדה המעצב הסדרי משמורת וראייה בגירושין.<br />
חיבור לשם קבלת תואר שלישי, אוניברסיטת תל-אביב.<br />
ה. )8002(.<br />
וולך, חף מפשע עד שהוכחה אשמה או עד שהוגשה טענת "אי-השפיות": חוסר הצדק בנסיון להרחיב את<br />
מושג הצדק. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע. )עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה<br />
בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.395-403<br />
ג. )8003(.<br />
וייל, אתיקה בעבודה פורנסית. מתוך שפלר, ג., אכמון,י. וייל ג. )עורכים( )8003(. סוגיות אתיות במקצועות<br />
הייעוץ והטיפול הנפשי. ירושלים: הוצאת מאגנס. פרק עמ'<br />
.426-508<br />
,82<br />
ג. )8002(.<br />
וייל, סוגיות בהעברה נגדית באבחון פסיכולוגי של רוצחים. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע.<br />
)עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.321-394<br />
,19<br />
וסרשטיין פסברג, ס. )8003(. אתיקה וחוק. מתוך שפלר, ג., אכמון,י. וייל ג. )עורכים( )8003(. סוגיות אתיות<br />
במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי. ירושלים: הוצאת מאגנס. פרק עמ'<br />
זכי, מ. )8003(. התפתחות ענף הפסיכולוגיה <strong>המשפט</strong>ית<br />
.58-74<br />
,3<br />
<strong>–</strong><br />
המצב בישראל בהשוואה לארה"ב. רפואה ומשפט,<br />
153- ,82<br />
.157<br />
זכי, מ. )8004(. הערכה פסיכולוגית של מסוגלות הורית בתיק משמורת לעומת הערכה פסיכולוגית של מסוגלות<br />
הורית בתיק אימוץ: הדומה והשונה. רפואה ומשפט,<br />
.100-106 ,31<br />
זכי, מ., רינגר, ש. )8007(. האחריות הפלילית של הלוקה בשכלו: היבטים משפטיים ופסיכולוגיים. רפואה ומשפט,<br />
,36<br />
72
.24-98<br />
כהן,<br />
זכי, מ. )8002(. פסיכ-דיאגנוסטיקה, משפט ואתיקה: סוגיות מקצועיות ואתיות. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני,<br />
ע. )עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.43-58<br />
,8<br />
יגיל, ד. )8002(. שיקולים ולבטים באבחון מסוגלות הורית. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע. )עורכים( )8002(.<br />
סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.123-806<br />
,9<br />
ד. )1997(.<br />
הבטים אתיים וקליניים של הערכת מסוכנות. רפואה ומשפט.<br />
.92-101 ,17<br />
,1<br />
כשר, א. )8003(. אתיקה מק<strong>צועית</strong>. מתוך שפלר, ג., אכמון,י. וייל ג. )עורכים( )8003(. סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ<br />
והטיפול הנפשי. ירושלים: הוצאת מאגנס. פרק עמ'<br />
לוי,<br />
ומשפט,<br />
לוי,<br />
.15-89<br />
ע. )1992(.<br />
.43-46 ,12<br />
ע. )1999(.<br />
ענישה מופחתת על רצח: סעיף 300א)א( לחוק העונשין ומשמעותו לפסיכיאטריה <strong>הישראלי</strong>ת. רפואה<br />
ענישה מופחתת על רצח ופתולוגיה נפשית: פסיקה עדכנית. רפואה ומשפט,<br />
.64-26 ,80<br />
מאוטנר, מ. )1993(. ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט <strong>הישראלי</strong>. תל-אביב: מעכלי דעות,<br />
.13-31<br />
ע. )8006(.<br />
נגבי, סיפורי אונס <strong>בבית</strong> <strong>המשפט</strong>, ניתוח טקסטואלי של פסקי דין. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור<br />
לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.<br />
פניג, ש., לריה, י., רועה,<br />
ד. )8000(.<br />
הפרעות אישיות וענישה מופחתת, מזוית משפטית. רפואה ומשפט,<br />
צדיק, י. )1992(. שאלות פתוחות בעניין הערכת מסוכנות. רפואה ומשפט,<br />
.73-21 ,83<br />
.47-42 ,12<br />
שגיא-שוורץ, א. )8004(. טעויות שיפוטיות בנושא אימוץ. פסיכואקטואליה, אוקטובר,<br />
.30-39<br />
,4<br />
שוחט, א., דורסט, ר. )8003(. שילוב מבחנים פסיכולוגיים בחוות דעת פסיכיאטרית המוגשת בהליכים פליליים.<br />
רפואה ומשפט,<br />
161-169 ,89<br />
שפלר, ג. )8003(. מקצועיות. מתוך שפלר, ג., אכמון,י. וייל ג. )עורכים( )8003(. סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ<br />
והטיפול הנפשי. ירושלים: הוצאת מאגנס. פרק עמ'<br />
.75-27<br />
ג. )8002(.<br />
שפלר, סוגיות אתיות בשימוש במבחנים פסיכולוגיים. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע. )עורכים(<br />
)8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל. חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
רובין, ש.<br />
.65-28<br />
,4<br />
.)8003(<br />
)עורכים( )8003(.<br />
על קודים, עקרונות ואתיקה במקצועות הבריאות והייעוץ. מתוך שפלר, ג., אכמון,י. וייל ג.<br />
סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי. ירושלים: הוצאת מאגנס. פרק עמ'<br />
.30-51<br />
,8<br />
,12<br />
תומר-פישמן, ת. )8006(. יחס בתי <strong>המשפט</strong> לשונות תרבותית: תרבות וכוח במשפט. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור<br />
לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.<br />
תימור, א. )8002(. טקטיקות הסבר <strong>בבית</strong> משפט שלום: הכחשות, הצדקות, תירוצים, עקיפות והודאות חלקיות<br />
ומלאות. מתוך יגיל, ד., כרמי, א., זכי, מ., לבני, ע. )עורכים( )8002(. סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל.<br />
חיפה: הוצאת דיונון. פרק עמ'<br />
.359-320<br />
קוד האתיקה המק<strong>צועית</strong> של ה<strong>פסיכולוגים</strong> בישראל, הסתדרות ה<strong>פסיכולוגים</strong> בישראל,<br />
פרשת א.א.מ. תמש)י-ם(<br />
חוק ה<strong>פסיכולוגים</strong>, תשל"ז,<br />
.8004<br />
6501/92 א.א.מ.<br />
.1977<br />
נ' א.א.<br />
כללי ה<strong>פסיכולוגים</strong> )אתיקה מק<strong>צועית</strong>(, תשנ"ב<br />
1991<br />
73
.1971<br />
חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א 1921.<br />
חוק כלי היריה, תש"ט 1949.<br />
פקודת הראיות )נוסח חדש(, תשל"א<br />
.1996<br />
1924<br />
חוק העונשין, תשל"ז 1977.<br />
חוק זכויות החולה, תשנ"ו<br />
חוק יסוד השפיטה, תשמ"ד<br />
'גם זה וגם זה דברי אלוהים חיים', מסכת עירובין.<br />
חוק סדר הדין הפלילי )נוסח משולב(, תשמ"ב 1928.<br />
Brooks-Gordon, B. & Freeman, M. (2006). Law and Psychology: Issues for today. in Law and<br />
Psychology, Current legal issues. Volume 9, pp 1-10. Oxford: Oxford university press.<br />
Borkan, J. (1999).Immersion/Crystallization. In Doing Qualitative Research second edition<br />
Crabtree BF, Miller WL (Ed.). Thousand Oaks: Sage.<br />
Costanzo, M. (2004).Psychology Applied to Law (pp. 1-30). Belmont: Thomson Learning.<br />
Douzinas, C. (1998).Freud and the genesis of the law. In: Law and the Emotions: Prolegomena<br />
for a Psychoanalytic Approach to Legal Study. (1998). European university institute.<br />
Florence. Ch: 1, 4-8.<br />
Elder C. Nancy, Harini Pallerla and Saundra Regan. (2006). What do family physicians consider<br />
an error? A comparison of definitions and physician perception, Published: 08 December 2006<br />
BMC Family Practice 2006, 7:73<br />
Freud, S. (1906). Psychoanalysis and ascertaining of truth in courts of law. In E. Jones (Ed.),<br />
Collected papers of Sigmund Freud (1959, Vol. 2, pp 13-24). New York: Basic Books.<br />
McKinney, C.M. (1985). Review of: “In the best interest of the child”’ by: Goldstein, J. Freud,<br />
A. Solnit, A. Social Sciences Dept., Community Coll. of Philadelphia<br />
Mossman, D. (1999). “Hired guns” “Whores” and “prostitutes”: Laywer case references to<br />
clinicians of ill repute. Journal of the American Academy of Psychiatry and Law, 27, 414-<br />
425<br />
Sarkar, S.P. (2008). He who pays the piper: Invited Vommentary on… The psychiatrist as expert<br />
witness. Advances in psychiatric treatment, 14, 115-118.<br />
*<br />
Soloranzo, B.H.(2001) A qualitative analysis of psychologists' ethical decision making<br />
process involving peer impairment. The-Sciences-and- Engineering. Vol 62(5-B), 2539.<br />
Strauss, A., & Corbin, J. (1998). Basics of qualitative research: Techniques and procedures for<br />
developing grounded theory (2nd ed.). Thousand Oaks, CA: Sage.<br />
74
Tashakkori, A., & Teddlie, C. (1998). Mixed methodology: Combining qualitative and<br />
quantitative approaches (Applied Social Research Methods, No. 46). Thousand Oaks, CA: Sage.<br />
Nevo.co.il (2007): www.nevo.co.il/serve/home/01-2006-feb.pdf ;<br />
www.nevo.co.il/serve/home/about.asp<br />
75
ת)<br />
נספח א' -<br />
פסקי<br />
הדין הכלולים במחקר<br />
פרק ראשון: טיעונים לעונש<br />
)מספר פנימי((<br />
1613/90 מדינת ישראל נ' אליהו איטח עפ 1594/91 מדינת ישראל נ' אליהו עזרא פ"מ מו)1(<br />
עפ חשין בנימין טרכטר נ' מדינת ישראל<br />
עפ אור נימרוד ג'ונסון נ' מדינת ישראל<br />
עפ יעקב בן ישראל בקרמן נ' מדינת ישראל<br />
עפ "א( מדינת ישראל נ' שוקי בסו פ"מ תשנ"ד)3(<br />
תפח )ת"א( מדינת ישראל נ' נורית בוכניק<br />
ת.פ. מדינת ישראל נ' אלכסיי בן לאוניד אורנמן<br />
עפ )י-ם( פלוני נ' מדינת ישראל<br />
עפ עמירם אדרי נ' מדינת ישראל<br />
י.פ. )ת"א( מדינת ישראל נ' יופיאל ביטון<br />
ת.פ.ח. מדינת ישראל נ' וייס יחיאל<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' ליאור שגב<br />
י.פ. )ת"א( מדינת ישראל נ' מהלי בן נעים חאג'-יחיא<br />
מדינת ישראל נ' יוסי בן יעקב קטן<br />
תפ )ת"א(<br />
פח )ב"ש( מדינת ישראל נ' אדרי מירב<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' רומנו שחר<br />
תפ )ת"א( 1189/00 מדינת ישראל נ' מרדכי פרי<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' בן - שטרית אלעד<br />
תפ )חי'( מדינת ישראל נ' מאמון בן אנואר דאלשה<br />
תפ )נצ'( מדינת ישראל נ' דומב אפרת<br />
עפ )י-ם( 8006/01 מדינת ישראל נ' דיל דניאל<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' מוסיקנט דני)35(<br />
תפח )ת"א( מדינת ישראל נ' הרשקוביץ אופיר<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' גדבאן ג'יהאן<br />
תפח )ת"א( מדינת ישראל נ' עבדל אל באסט בן סעיד עאזם<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' מאיר מלול<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' איבגי יוסי<br />
עפ )ת"א( מדינת ישראל פרקליטות מחוז ת"א נ' פודים טל<br />
תפח )י-ם( 4014/01 מדינת ישראל נ' סמי בן עמרם בן ישי<br />
בשפ אנג'ליקה יוסופוב נ' מדינת ישראל<br />
עפ )ת"א( מדינת ישראל פרקליטות מחוז מרכז נ' אהוד בן צבי טננבאום<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' מיכה שי<br />
פח )ב"ש( מדינת ישראל נ' קלצל אלכסנדר<br />
תפח )ת"א( 1178/01 מדינת ישראל נ' אברהם גר<br />
תפ )י-ם( מדינת ישראל נ' פואד בן עבד אלרחים מוסא<br />
תפ )נת'( מדינת ישראל נ' בן לולו שלום<br />
פח )ת"א( מדינת ישראל נ' מזל אוחנ<br />
תפח )ת"א( 1062/08 מדינת ישראל נ' עזיז בן ירמיהו מיראי<br />
ת"פ )ת"א( 40890/08מדינת ישראל נ' ספנוב פ"מ תשס"ב)8(<br />
תפ )ת"א( 40003/08 מדינת ישראל נ' אלי חוף<br />
עפ סמי בן ישי נ' מדינת ישראל<br />
תפ )ת"א( 40073/08 מדינת ישראל נ' דוד גולן<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' אלון אתי<br />
פח )ב"ש( מדינת ישראל נ' סויסה אמיר<br />
עפ )ת"א( סמדר בת עמרם דמארי נ' מדינת ישראל<br />
עפ אסתר אלון נ' מדינת ישראל<br />
פח )ת"א( מדינת ישראל נ' גאריק בן רובה שולקין<br />
עפ מדינת ישראל נ' משה יחיא<br />
תפח )ת"א( 1081/04 מדינת ישראל נ' יונתן בן יחיא חוברה<br />
תפ )ת"א( 40876/04 מדינת ישראל נ' רוט דוד<br />
תפח )ת"א( 1054/04 מדינת ישראל נ' ארתור בן אמנר אברמוב<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' אריאל ציטמן<br />
)534(<br />
)162(<br />
)464(<br />
762(<br />
)791( 789<br />
)718(<br />
)693(<br />
)698(<br />
)849( 821<br />
)187(<br />
)882(<br />
)845(<br />
)691(<br />
)82(<br />
)846(<br />
)144(<br />
)175(<br />
)81(<br />
)584(<br />
)564(<br />
)401(<br />
)822(<br />
)88(<br />
)141(<br />
)323(<br />
)891(<br />
)783(<br />
)430(<br />
)432( 258<br />
)841(<br />
)537(<br />
)866(<br />
)485(<br />
)858(<br />
)180(<br />
)169(<br />
)455(<br />
)237(<br />
)194(<br />
)880(<br />
)887(<br />
)802(<br />
)874 ה(<br />
)517(<br />
)783(<br />
)520(<br />
)592(<br />
)865(<br />
)370(<br />
)444(<br />
)592(<br />
)355(<br />
-<br />
-<br />
1470/98 מ.<br />
916/98 ת.<br />
93/4505<br />
416/93<br />
4074/92<br />
116/92<br />
1623/92<br />
2739/99<br />
40802/99<br />
5006/99<br />
40107/99<br />
40377/99<br />
040155/00<br />
915/00<br />
1135/00<br />
2063/00<br />
341/00<br />
1885/01<br />
40024/01<br />
1147/01<br />
40169/01<br />
1095/01<br />
40081/01<br />
1085/01<br />
70571/01<br />
6867/01<br />
71887/01<br />
40833/01<br />
944/01<br />
3126/08<br />
8197/08<br />
1088/08<br />
3123/08<br />
40128/08<br />
999/03<br />
71434/03<br />
7075/03<br />
1158/03<br />
7099/03<br />
2128/04<br />
76
)805(<br />
)821(<br />
)870(<br />
)896(<br />
)897(<br />
)378(<br />
)547(<br />
)342(<br />
)854(<br />
)802(<br />
40889/04<br />
931/04<br />
7087/04<br />
1123/04<br />
2875/04<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' אביגדור ברקוביץ<br />
פח )ב"ש( מדינת ישראל נ' אלאסד חסין<br />
עפ ליאור מלול נ' מדינת ישראל<br />
פח )ת"א( מדינת ישראל נ' דורון טרפוצ'ניק<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' פרץ אמיר<br />
עפ )ת"א( 71868/04 מדינת ישראל נ' אבי הרשקוביץ<br />
תפח )ת"א( 1801/04 מדינת ישראל נ' נ.ב.א<br />
פח )י-ם( מדינת ישראל נ' מהאר בן אמין שקיראת<br />
תפ )חי'( מדינת ישראל נ' יקואל גל<br />
עפ )ת"א( בן שלום נ' מדינת ישראל<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' מּולה בן טרפה אלמה הובא<br />
עפ )ת"א( מדינת ישראל נ' פלוני<br />
תפ )י-ם( מדינת ישראל נ' יניב חדד<br />
תפ )י-ם( 907/05מדינת ישראל נ' ווהבי באסם<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' לפיד אליהו<br />
עפ )ת"א( מוטי בויום נ' מדינת ישראל בית המכס נתב"ג<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' אלהוזייל חוסאם<br />
תפח )ת"א( 1190/05 מדינת ישראל נ' נפתלי יונדב<br />
פח )ב"ש( מדינת ישראל נ' דהן אשר<br />
תפ )י-ם( מדינת ישראל נ' מאיר שטרנברג<br />
עפ )י-ם( גילה אמיגה נ' מדינת ישראל<br />
תפ )ב"ש( עוז קרנדיאן נ' מדינת ישראל<br />
תפ )י-ם( מדינת ישראל נ' דוד בנימין שוסטר<br />
תפח )ת"א( 1051/06 מדינת ישראל נ' בינדר יאיר<br />
תפ )י-ם( מדינת ישראל נ' פלונית<br />
)95(<br />
)300(<br />
)108(<br />
)465(<br />
)499(<br />
)350(<br />
)823(<br />
)403(<br />
)304(<br />
)315(<br />
)339(<br />
)801(<br />
)830(<br />
)468(<br />
)458(<br />
251/05<br />
4029/05<br />
70367/05<br />
40153/05<br />
582/05<br />
1057/05<br />
2849/05<br />
71994/05<br />
2139/05<br />
1187/05<br />
989/05<br />
30573/06<br />
7006/06<br />
8029/06<br />
8188/06<br />
פרק שני: אימוץ ומשמורת<br />
פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד מד)3(<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד מד)1(<br />
עא רוסילדה קונסלוס נ' שמחה תורג'מן פ"ד מה)8(<br />
בגץ פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד מה)1(<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד מה)1(<br />
עא פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' פלונית<br />
אימוץ )חי'( עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"מ מו)4(<br />
עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד מח)4(<br />
עא פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונית נ' מדינת ישראל<br />
עא 56/93 היועץ <strong>המשפט</strong>י למשלה נ' פלוני<br />
אימוץ )חי'( פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' מדינת ישראל<br />
עא פלוני נ' מדינת ישראל<br />
עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא דנא 7015/94 היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' פלונית פ"ד נ)1(<br />
פלוני נ' פלונית פ"ד נ)3(<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא )969( 12<br />
)967( 749<br />
)978( 686<br />
)970( 156<br />
)971( 125<br />
)817(<br />
)975( 876<br />
)1000( 881<br />
)1000( 42<br />
)958(<br />
953(<br />
)771(<br />
)206(<br />
)216(<br />
)772(<br />
)119(<br />
)231(<br />
)731(<br />
)727(<br />
)960(<br />
)968(<br />
)963(<br />
)705(<br />
)205(<br />
)207(<br />
)751(<br />
)233(<br />
)241(<br />
)925( 133<br />
437/25<br />
172/26<br />
843/22<br />
604/29<br />
546/29<br />
3505/90<br />
4553/90<br />
32/91<br />
3794/91<br />
6106/98<br />
93/486<br />
3884/93<br />
8672/93<br />
1232/93<br />
93/5356<br />
1943/93<br />
809/93<br />
8447/93<br />
3948/93<br />
94/5642<br />
824/94<br />
94/4493<br />
94/4086<br />
3792/94<br />
94/8872<br />
3254/94<br />
94/3310<br />
77
א.<br />
א.<br />
ב)<br />
י)<br />
ז)<br />
)914(<br />
)694(<br />
)765(<br />
)725(<br />
)493(<br />
)722(<br />
)582(<br />
)37(<br />
)105(<br />
)83(<br />
)703(<br />
)515(<br />
)996( 482<br />
)562(<br />
)1005( 33<br />
)219(<br />
)722( 569<br />
)714(<br />
)940(<br />
)863(<br />
-<br />
)164(<br />
)80(<br />
)99(<br />
)480(<br />
)347(<br />
)414(<br />
)488(<br />
)606(<br />
)837(<br />
)386(<br />
615(<br />
)398(<br />
6953/94<br />
4674/94<br />
94/4766<br />
3927/95<br />
. )נצ'( 602/95<br />
8943/95<br />
95/84<br />
1510/95<br />
8117/95<br />
. )חי'( 261/95 פלוני<br />
8456/95<br />
66/95<br />
687/96<br />
33/96<br />
5034/96<br />
8073/96<br />
3679/96<br />
3441/97<br />
8451/97<br />
118/97<br />
3130/92<br />
3/92<br />
1047/99<br />
פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' מדינת ישראל<br />
עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא רו אדם פול נ' רו יעקובוביץ דפנה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
אימוץ )י-ם( היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' פלונית<br />
-ם( צ'פקה רומואלדה נ' צבי באומל<br />
פלונית ואח' נ' אלמוני<br />
ב"ש( נ' פלונית<br />
עא פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
אימוץ )י-ם( היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' פלונית<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד מט)5(<br />
פלוני נ' פלונית<br />
עעמ )ת"א( פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד נ)5(<br />
עא פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא פלונים נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה פ"ד נ)1(<br />
פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עא<br />
עא<br />
עא פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
אימוץ )ת"א( פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
ברע )י-ם( א' ח' )קטינה( ואח' נ' עירית ירושלים לשכת הרווחה<br />
ע.מ. ע.י. נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עמ )ת"א( פלונית נ' אלמונית<br />
עא )נצ'( 1145/00 שמעוני משה נ' משרד העבודה והרווחה<br />
עמ )ת"א( פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
"ש( א. ר. נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
פרח כרים נ' פרח סועאד<br />
ברע )חי'(<br />
עמ )ת"א( פלונים נ' היועמ"ש לממשלה<br />
עא )י-ם( ס. מ. נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
ברע )ת"א( ז. צ. נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
ברע )ת"א( ק' ל' נ' היועץ הממשלתי לממשלה<br />
תמש )י-ם( י' נ' מ' א'<br />
עמ )י-ם( היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' פלונית<br />
עמ )ת"א( פלונית ופלוני, ההורים המיועדים לאמץ הקטין ההורים הביולוגים<br />
עמ )י-ם( פלוני נ' פלונית<br />
בעמ היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' פלונית<br />
עמ )ת"א( פלוני נ' פלונית<br />
עמ )ת"א( פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עמ )ת"א( פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
בעמ פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
עמ )ת"א( פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
בעם פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגים<br />
עמ )ת"א( פלונית נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
בעמ פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
בעמ פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
בעם פלוני נ' היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה<br />
אימוץ )ב"ש( היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' פלונית<br />
ברע )חי'( פלוני נ' אלמוני<br />
עמ )חי'( ו' א' נ' ו' מ(<br />
)652(<br />
)652(<br />
)133(<br />
)595(<br />
)313(<br />
)641(<br />
)530(<br />
)548(<br />
)571(<br />
)641(<br />
)909(<br />
)904(<br />
)446(<br />
)407(<br />
)558(<br />
)352(<br />
)431( '<br />
'<br />
1031/00<br />
03/00<br />
000885/00<br />
10/08<br />
3446/08<br />
8/03<br />
1/03<br />
85303/03 מ'<br />
475/03<br />
4/04<br />
682/04<br />
9889/04<br />
1827/05<br />
15/05<br />
11/05<br />
10791/05<br />
17/05<br />
377/05<br />
13/05<br />
4859/06<br />
4859/06<br />
366/06<br />
3/06<br />
450/06<br />
324/06<br />
פרק שלישי: פיצוי נזקי גוף<br />
תא )נצ'( יאיר גליקמן, קטין נ' מרדכי פנסקי<br />
תא )ת"א( גיל תרצה נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של בא"י<br />
תא 540/90 אזרייב פסח נ' מדינת ישראל משרד הבטחון<br />
תא )חי'( עזבון המנוח אוסאמה איברהים עיד חמד נ' מדינת ישראל<br />
המ )ת"א( 10901/98 קמחי רחמים נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ<br />
תא )י-ם( 683/98 שאול יעקובי נ' המועצה האזורית אשכול<br />
)157(<br />
)321(<br />
)112(<br />
)599(<br />
)345(<br />
)490(<br />
/<br />
952/29<br />
391/90<br />
1038/90<br />
78
)152(<br />
)8(<br />
)542(<br />
)574(<br />
תא )י-ם( 319/93 אימן אבודיה נ' תופיק חיאג'א<br />
תא )י-ם( יורם יונה נ' כלל - חברה לביטוח<br />
תא )חי'( בדארנה אימן נ' רוני שוקרי<br />
תא )חי'( יגאל טמיר נ' ד"ר חטיב שוואקט<br />
תא )ת"א( צבן גרשון נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ<br />
תא ג'אסר רגבי נ' חברת הביטוח הלאומית בע"מ<br />
תא )חי'( יחזקאל יומה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ<br />
רעא 5632/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור פ"ד מט)4(<br />
תא )נצ'( טאהר כראד כורדי נ' אשרף עלי שיבלי<br />
תא )חי'( ביטאן בהיג' נ' קליל מוצרי אלו<strong>מני</strong>ום בע"מ<br />
תא )חי'( ינון כנר נ' ארנון כספי<br />
תא )י-ם( חזין אחמד נ' הפניקס <strong>הישראלי</strong> לביטוח בע"מ<br />
תא )חי'( ענת אמבר נ' מרגלית אנגל<br />
תא )ת"א( 1582/97 אלינור ביתן ואח' נ' אררט חברה לביטוח בע"מ<br />
ברע )חי'( 1858/92 אגברייה אימן ואח' נ' אגברייה סאלח ואח'<br />
תא )ב"ש( טייב דוד נ' אבו עראר אנואר<br />
תא )י-ם( איברהים ג'בר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ<br />
תא )י-ם( בן ציון גרץ נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ<br />
תא )חי'( 1557/92 מור ממן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ<br />
תא )י-ם( 1388/92 שרלוט גיב נ' עוקב דניאל<br />
תה המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אליתים נועם<br />
א )ת"א( לוי משה נ' פופר צבי<br />
ברע )ב"ש( כלל חב' לביטוח בע"מ נ' גזלקופו חיים<br />
בשא )י-ם( 4193/99 אורית חכים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ<br />
תא )חי'( 1005/99 מחמוד חרפאני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ<br />
תא )ת"א( 1668/00מנור משה נ' הכשרת הישוב - חברה לבטוח בע"מ<br />
תא )חי'( פואד סעיד נסאר נ' אררט חברה לבטוח בע"מ<br />
תא )חי'( לביא דורון נ' עזבון גלזר מאיר ז"ל<br />
תא )ב"ש( גויטע עידן נ' כצנלסון אלכסנדר<br />
בשא )ב"ש( בית און נ' הפניקס חב' ישראלית לביטוח בע"מ<br />
עא )ת"א( ברוך ציון נ' קצין תגמולים<br />
רעא אליהו גביש נ' קלינגר מיכאל<br />
ברע )ת"א( גלוטמן יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ<br />
עש )ת"א( זריפין דוד נ' בטוח לאומי סניף תל אביב<br />
תא )חי'( רחל מקפיא נ' פרגאד ליאוניד<br />
עש )ת"א( 1031/08 מחאג'נה מוחמד אחמד נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב<br />
בשא )י-ם( רמי יעקב נ' מנאל אלטוויל<br />
ברע )ת"א( סיון קרוב נ' מור אשר<br />
תא )ת"א( 8506/08 חדד מזל נ' ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ<br />
בשא )חי'( 8204/08 ח'טיב מוסטפא נ' קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים<br />
תא )חי'( בדוסה מוטי מרדכי נ' המאגר <strong>הישראלי</strong> לביטוחי רכב )פול(<br />
עא )ת"א( ליכטנר רן נ' ביטוח ישיר בע"מ<br />
וע )ת"א( לוי נ' המוסד לבטוח לאומי ת"א<br />
תא )חי'( אטיאס שי נ' הדר חב' לביטוח בע"מ<br />
בשא )חי'( ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' אבנר אלבינצר<br />
רעא סעאת מרים נ' סעאת ניסים<br />
ברע )ת"א( 1671/04 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עמית מיכל<br />
בשא )חי'( 4316/04 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מעין רז<br />
בשא )חי'( נמר בסול נ' אחמד בסול קטין<br />
בשא )חי'( ערין סלמה נ' פרחאת סלמאן קאסם<br />
ברע )י-ם( מדיחה טנטש נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ<br />
וע )ת"א( 1830/04 סעד עידו נ' בטוח לאומי סניף ת"א<br />
בשא )ב"ש( סויסה בן יעיש קטין נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים<br />
בשא )חי'( רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה נ' כהן אלגרה<br />
בשא )נצ'( מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי מיכאל<br />
בשא )ב"ש( צפריר ניר נ' המאגר <strong>הישראלי</strong> לביטוחי רכב הפול<br />
בשא )י-ם( עזבון המנוח גיל מירון ז"ל נ' ציון חברה לביטוח בע"מ<br />
תא )ת"א( עיזבון המנוח עמר ישראל ז"ל נ' רונן ארליך<br />
)48(<br />
)84(<br />
)498(<br />
)922( 265<br />
)375(<br />
)3(<br />
)510(<br />
)410(<br />
)460(<br />
)9(<br />
)563(<br />
)598(<br />
)13(<br />
)1(<br />
)635(<br />
)392(<br />
)42(<br />
)881(<br />
)142(<br />
)861(<br />
)533(<br />
)550(<br />
)94(<br />
)120(<br />
)942(<br />
)373(<br />
)876(<br />
)377(<br />
)57(<br />
)38(<br />
)586(<br />
)977(<br />
)668(<br />
)384(<br />
)631(<br />
)489(<br />
)494(<br />
)685(<br />
)110(<br />
)734(<br />
)67(<br />
)820(<br />
)150(<br />
)122(<br />
)366(<br />
)835(<br />
)847(<br />
)134(<br />
)151(<br />
)113(<br />
)15(<br />
)367(<br />
)728(<br />
)819(<br />
752/93<br />
58/95<br />
1593/95<br />
93/95<br />
000934/95<br />
697/95<br />
739/95<br />
000317/96<br />
11871/97<br />
1577/97<br />
10654/97<br />
3114/92<br />
1481/92<br />
1746/92<br />
1071/92<br />
417/92<br />
222/92<br />
1638/00<br />
979/00<br />
1090/01<br />
2161/01 טלי<br />
8080/01<br />
4682/01<br />
1650/08<br />
1075/08<br />
1056/08<br />
1899/08<br />
1247/08<br />
1003/08<br />
1937/03<br />
1170/03<br />
155/03<br />
2424/03<br />
911/03<br />
5122/04<br />
14230/04<br />
406/04<br />
4052/04<br />
13502/04<br />
8729/05<br />
6039/05<br />
8067/05<br />
1665/05<br />
79
פ.<br />
עא )י-ם( 6080/05 שלמה אשכנזי נ' קצין התגמולים )103(<br />
בש"א )י-ם( 4861/05מדינת ישראל, משרד הביטחון נ' אבו עודה פ"מ תשס"ד)8(<br />
תא )ב"ש( 4801/05 ממיסטבלוב אבי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ<br />
ברע )ב"ש( כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נתן שטרית<br />
בשא )חי'( עזבון המנוחות לטם ודקל רוזנפלד נ' שלום יוסף<br />
ברע )י-ם( ניסים יום טוב נ' אריה חברה לביטוח<br />
תא )ת"א( אייל גל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ<br />
בשא )ת"א( אליהו חברה לביטוח בעמ נ' פפיא לי<br />
ברע )ת"א( הפניקס <strong>הישראלי</strong> חברה לביטוח בע"מ נ' שאשא אסי<br />
ברע )חי'( 281/06 מור אורית נ' גפני דפנה<br />
ברע )חי'( קמרי נטע נ' כלל חברה לבטוח בע"מ<br />
בשא )חי'( דוד סרנגה נ' "הפול" המאגר <strong>הישראלי</strong> לביטוחי רכב<br />
עא )ת"א( אריה שוויצר נ' קצין התגמולים<br />
בשא )חי'( כהן נטלי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ<br />
עש )חי'( מאיר יונגר נ' קצין התגמולים<br />
עא )י-ם( ניסים אהרון נ' קצין התגמולים<br />
)605( 78<br />
)20(<br />
)129(<br />
)883(<br />
)16(<br />
)19(<br />
)135(<br />
)31(<br />
)123(<br />
)310(<br />
)22(<br />
)330(<br />
)30(<br />
)842(<br />
)800(<br />
567/05<br />
10042/06<br />
8809/06<br />
1302/06<br />
17328/06<br />
1247/06<br />
671/06<br />
17046/06<br />
8441/06<br />
15779/06<br />
237/06<br />
9179/06<br />
פרק רביעי: דברי הקורבן<br />
עפ דוד כהן נ' מדינת ישראל<br />
ישראל נ' יעקב טואטי<br />
תפ )י-ם( באומהורן נ' פלוני<br />
עפ מדינת ישראל נ' פלוני<br />
עפ פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נ)3(<br />
תפ )חי'( 838/96 מדינת ישראל נ' פלוני<br />
)769(<br />
3695/90<br />
)344(<br />
. )ב"ש( 536/95 מדינת -<br />
)589(<br />
895/95<br />
)956(<br />
7104/96<br />
)998( 484<br />
5133/96<br />
)572(<br />
) 683(<br />
) 633(<br />
תפ<br />
)353(<br />
תפח 4143/92<br />
)988( 69<br />
)982( 22<br />
)609(<br />
1445/99<br />
)359(<br />
)258( 849<br />
)552(<br />
)619(<br />
1116/01<br />
<strong>–</strong><br />
-<br />
70669/01<br />
)228(<br />
9969/01<br />
)575(<br />
)522(<br />
)223(<br />
10230/08<br />
)387(<br />
1835/08<br />
)266(<br />
1934/03<br />
)258(<br />
9054/03<br />
)522(<br />
1317/03<br />
)603(<br />
656/03<br />
)295(<br />
1583/05<br />
)456(<br />
801/05<br />
)612(<br />
3048/06<br />
)902(<br />
8677/06<br />
)258(<br />
6414/07<br />
)נצ'( 000502/92 מדינת ישראל נ' פלוני<br />
מדינת ישראל נ' פלוני<br />
ע"א 8034/92אמין נ' אמין פ"ד נג)5(<br />
ע"פ 858/99ביטון נ' מדינת ישראל פ"ד נג)5(<br />
תפ )כ"ס( מדינת ישראל נ' שניידר גרגורי<br />
תפ )חי'( 157/99 מדינת ישראל נ' רפאל בן ליאון זינתי<br />
ע"פ 5274/00לזרובסקי נ' מדינת ישראלפ"ד נה)4(<br />
תפ )ת"א( 40400/00 מדינת ישראל נ' עופר ניסנוב<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' פלוני<br />
עפ 71364/01 שניידר גרגורי נ' מדינת ישראל פרקליטות מחוז מרכז<br />
עפ )ת"א( רפי חלפון נ' מדינת ישראל פרקליטות מחוז ת"א<br />
עפ פלוני נ' מדינת ישראל<br />
תפ )חי'( 355/01 מדינת ישראל נ' סאלח סעד<br />
ה תפ )נצ'( 5847/08 מדינת ישראל נ' פלונית<br />
עפ מדינת ישראל נ' פלוני<br />
פח מדינת ישראל נ' ש' ז'<br />
עשמ דאמן פאלח נ' נציבות שירות המדינה<br />
מח ארנלדו לזרובסקי נ' מדינת ישראל<br />
עפ )נצ'( פלונית נ' מדינת ישראל<br />
פח )י-ם( מדינת ישראל נ' אבי מונסה רופל<br />
עפ פלוני נ' מדינת ישראל<br />
פח )ת"א( מדינת ישראל נ' פלוני<br />
תפח )חי'( מדינת ישראל נ' פלוני<br />
עפ פלוני נ' מדינת ישראל<br />
עפ מרדכי מאגרו נ' מדינת ישראל<br />
)609(<br />
)872(<br />
80
פרק חמישי: סייגי אחריות וענישה<br />
ת"פ )נצ'( מדינת ישראל נ' שמן<br />
עפ 8592/94 חיים דנינו נ' מדינת ישראל<br />
תפ )חי'( נ' חוסאם בן סאלח בסאם כנעאן<br />
תפ )חי'( 817/95 מדינת ישראל נ' עאמר חסון<br />
תפ )י-ם( מדינת ישראל נ' טטיאנה סוסקין<br />
ישראל נ' יאיר אליהו בן רחמים רוזן<br />
תפ )י-ם(<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' דניאל בן אברהם עוקב<br />
תפח )ת"א( 4144/92 מדינת ישראל נ' גור בן מיכאל המל<br />
תפ )י-ם( מדינת ישראל נ' אסתר בת-שלום מיכאלי-לביא<br />
תפח )תל אביב( 4181/92 מדינת ישראל נ' אברהם דיפני<br />
ע"פ 5803/92חסון נ' מדינת ישראל פ"ד נו)3(<br />
תפ )נצ'( מדינת ישראל נ' פלוני<br />
עפ יאיר אליהו רוזן נ' מדינת ישראל<br />
עפ דניאל עוקב נ' מדינת ישראל<br />
תפ )ת"א( פרקליטות מחוז ת"א פלילי נ' זוהר יגאל<br />
עפ דיפני אברהם נ' מדינת ישראל<br />
תפ )ת"א( מדינת ישראל נ' ערן קישוני<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' ביטון דוד<br />
תפ )נצ'( מדינת ישראל נ' שולץ אולג<br />
תפ )חי'( 101/00 מדינת ישראל נ' פאדי בן מחמוד מרזוק<br />
תפח מדינת ישראל נ' זייד בן ערסאן כילאני<br />
בשפ אנג'ליקה יוסופוב נ' מדינת ישראל<br />
תפח )ת"א( 1005/01 מדינת ישראל נ' רעי בן גדי חורב<br />
תפ )חי'( מדינת ישראל נ' אמונה ג'אד<br />
עפ אסתר מיכאלי נ' מדינת ישראל<br />
עפ )ת"א( ברק מיכאל נ' פרקליטות מחוז ת"א פלילי<br />
פח )ת"א( מדינת ישראל נ' אסעד בן סעיד אנקר מסראווה<br />
ע"פ 8385/08ביטון נ' מדינת ישראל פ"ד נח)8(<br />
תפח )ת"א( 1162/08 מדינת ישראל נ' דוד בן מרדכי נזרי<br />
תפח )ת"א( 1180/03 מדינת ישראל נ' ליסן בן טקלה גולה<br />
פח )חי'( מדינת ישראל נ' אורבוש פרישקין אריקה<br />
עפ ג'אד אמונה נ' מדינת ישראל<br />
תפח )חי'( מדינת ישראל נ' אחמד בן קאסם ארשיד<br />
תפח )י-ם( מדינת ישראל נ' יורי טומבק<br />
עפ ליסן גולה נ' מדינת ישראל<br />
עפ אריקה אורבוש פרישקין נ' מדינת ישראל<br />
)645(<br />
)959(<br />
)578(<br />
)467(<br />
)425(<br />
)557(<br />
)427(<br />
)655(<br />
)688(<br />
)544(<br />
)467( 874<br />
)351(<br />
)557(<br />
)427(<br />
)569(<br />
-<br />
)544(<br />
)630(<br />
)260(<br />
)311(<br />
)832(<br />
)610(<br />
)610(<br />
)650(<br />
)445(<br />
688)(<br />
)33( <strong>–</strong><br />
)560(<br />
)260( 442<br />
)469(<br />
)296(<br />
)879(<br />
)445(<br />
)556(<br />
)640(<br />
)296(<br />
)879(<br />
814/91<br />
163/94<br />
436/97<br />
428/97 מדינת<br />
933/97<br />
318/92<br />
571/92<br />
4869/99<br />
3968/99<br />
40157/00<br />
7986/00<br />
1013/00<br />
909/00<br />
1047/00<br />
1050/01<br />
6867/01<br />
151/01<br />
5570/01<br />
70687/01<br />
1880/08<br />
3/03<br />
5041/04<br />
1115/04<br />
222/05<br />
3830/05<br />
1255/05<br />
פרק שישי: הערכת מסוכנות<br />
בשפ 3511/98 מדינת ישראל נ' יצחק בן שלמה אלון<br />
בש )י-ם( 1726/00 מדינת ישראל נ' שאול בן צדוק ברזני<br />
עעא )ב"ש( בן אדיבה שמואל נ' מדינת ישראל שב"ס<br />
בשפ פלוני נ' מדינת ישראל<br />
עע"א 6421/01אל עביד נ' שירות בתי הסוהר פ"ד נז)6(<br />
עעא )ת"א( אברהם בן משה לב נ' שירות בתי-הסוהר<br />
בשפ מדינת ישראל נ' פלונית<br />
עעא )ת"א( היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' ועדת השחרורים<br />
עב היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' ועדת השחרורים המיוחדת<br />
בש )ב"ש( 81325/03 מדינת ישראל נ' ישראל ישחרוב<br />
עעא )ת"א( לכטר דימיטרי נ' שירות בתי-הסוהר<br />
בש )ת"א( 91016/03 מדינת ישראל נ' זאב צוניחין-שיף<br />
בש )ת"א( בוריס פקר נ' מדינת ישראל<br />
בשפ יהושע פנקר נ' מדינת ישראל<br />
בש )ת"א( 98677/04 מדינת ישראל נ' יצחק קסבי<br />
בשפ יהושע פנקר נ' מדינת ישראל<br />
עעא )ת"א( יוסף רופא נ' שירות בתי הסוהר<br />
בש )ב"ש( 80209/05 מדינת ישראל נ' שי יצחק<br />
)265(<br />
)265(<br />
)730(<br />
)380(<br />
)111(<br />
)257( 672<br />
)341(<br />
)161(<br />
)179(<br />
)895(<br />
)49(<br />
)753(<br />
)816(<br />
)753(<br />
)115(<br />
)877(<br />
)697(<br />
)777(<br />
8253/01<br />
01/974<br />
8012/08<br />
8563/08<br />
8194/08<br />
2981/08<br />
1641/03<br />
91905/04<br />
6706/04<br />
10479/04<br />
1040/05<br />
81
בש )חי'(<br />
בש )ת"א(<br />
בשפ<br />
בשפ<br />
בשפ<br />
בש )ת"א(<br />
עעא )ת"א(<br />
רעב<br />
)675(<br />
)848(<br />
3482/05<br />
90554/05<br />
9445/06<br />
5667/06<br />
1194/06<br />
98129/06<br />
1643/06<br />
2264/06<br />
מדינת ישראל נ' עאסם בן מחמוד חסן<br />
נשיא שאול נ' פרקליטות מחוז <strong>–</strong>המרכז<br />
מדינת ישראל נ' יאיר גבריאל בינדר<br />
יאיר גבריאל בינדר נ' מדינת ישראל<br />
חסן עאסם נ' מדינת ישראל<br />
קפדנזה לבן נ' מדינת ישראל<br />
היועץ <strong>המשפט</strong>י לממשלה נ' ועדת שחרורים בית סוהר איילון<br />
יוסף ישראל נ' שירות בתי הסוהר<br />
)165(<br />
)767(<br />
)767(<br />
)174(<br />
)792(<br />
)675(<br />
פרק שביעי: הופעות נוספות<br />
עש )ב"ש( פרטוק מנחם נ' משרד התחבורה רשות הרישוי<br />
תפ )ב"ש( מדינת ישראל נ' סלימאן אלעביד<br />
עפ 6851/94 סימון בן-ארי נ' מדינת ישראל פ"ד מט)3(<br />
תא )י-ם( חגי יוסף נ' מדינת ישראל<br />
דנ"פ בן-ארי נ' מדינת ישראל פ"ד נא)8(<br />
מ"ח משה עזריה נ' מדינת ישראל<br />
עפ ירון מלכה נ' מדינת ישראל פ"ד נ)8(<br />
ע"פ 8109/96 אל עביד נ' מדינת ישראל<br />
תפ )חי'( 385/99 מדינת ישראל נ' פלוני<br />
תא )חי'( ביניאורשוילי אבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ<br />
רעא גולן מיימון נ' עו"ד ראובן שרגיל<br />
בשא )נצ'( גולן מיימון נ' עו"ד ראובן שרגיל כונס נכסים<br />
תא )טב'( 1921/08 אלגלי משה נ' גולן מימון<br />
תפח )ב"ש( מדינת ישראל נ' ג'ואברה ג'ורג'<br />
עפ )ת"א( 70021/08 מדינת ישראל נ' אבשלום בן שלום רצהבי<br />
ברע )ב"ש( אירנה חסון נ' שפושניק חיים<br />
תפ )חי'( מדינת ישראל נ' סמיר בן בדוי אחרינו<br />
תפח )ת"א( 1110/04 מדינת ישראל נ' רועי בן איילין ארקא<br />
תפ )ת"א( 40059/06 מדינת ישראל נ' קרביך טגבה<br />
)85(<br />
-<br />
)664(<br />
)915( 45<br />
)915(<br />
)915( 377<br />
)916(<br />
)993( 661<br />
)664(<br />
)314(<br />
)371(<br />
)170(<br />
)170(<br />
)170(<br />
)614(<br />
)532(<br />
)102(<br />
)602(<br />
)659(<br />
)660(<br />
4/93<br />
76/93<br />
735/94<br />
3391/95<br />
6142/95<br />
4639/95<br />
988/99<br />
6947/00<br />
8846/01<br />
998/08<br />
558/03<br />
3006/04<br />
82
ב' נספח<br />
מקורות מקצועיים בשימוש בית <strong>המשפט</strong> בתיקי אימוץ ומשמורת<br />
המקור המצוטט<br />
איך להעריך מסוגלות הורית, מאת: יורם צדיק )4002( )רפואה ומשפט(<br />
אימוץ ילדים מבוגרים, מאת: אלפרד קדושין<br />
שנת הופעה בפסק הדין<br />
4007, 4002<br />
2330<br />
2333<br />
4002<br />
4002<br />
4002<br />
4002<br />
2332<br />
2330<br />
4002<br />
4002<br />
2332<br />
4002 ,2332<br />
4002<br />
2330<br />
4002 ,2332 ,2330<br />
2332 ,2332, 2332<br />
2332 ,2330<br />
2332<br />
2332<br />
2332<br />
2332<br />
2332<br />
2332<br />
2332<br />
)2370(<br />
אימוץ פתוח: גיבוש גישה ישראלית, מאת: ד"ר דניאל גוטליב<br />
ומשפט(<br />
ביקורת ו<strong>סקירת</strong> על ספרו של פטר פונגי, מאת: ד"ר יוכי בן-נון )שיחות(<br />
)2332( )רפואה<br />
הערכת כושר הורות, מאת: שטיינהאור )2322( )חברה ורווחה(<br />
התפתחות הילדה טבעה ומהלכה, מאת: סרוף ושות' )2332( )האונ' הפתוחה(<br />
זמן שאול, סוגיות בקבלת החלטות בילדים בסיכון, מאת: שרי בן נתן<br />
)4000(<br />
טובת הילד, מסוגלות הורית ושלילת אב בסכסוכי הורים על משמורת ילדיהם, מאת:<br />
ישראל אורון )4002( )רפואה ומשפט(<br />
ילדים מוכים, מאת: ח' צימרין )מועצת בתי הספר לעבודה סוציאלית(<br />
מושג הזמן כגורם בקבלת החלטות בעניינם של ילדים: השלכות למערכת <strong>המשפט</strong>ית<br />
פסיכולוגית, מאת: ד"ר דניאל גוטליב<br />
משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו, מאת: רביב וכנצלסון<br />
)4002(<br />
פסיכולוגיה וחינוך של ילדים להורים גרושים, מאת: פרופ' שרה סמינלנסקי<br />
פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, מאת: אליצור, טיאנו וניומן<br />
)2330(<br />
)2327(<br />
קשיים רגשיים של מאומצים בראי העצמי, מאת: פרופ' רחל לוי שיף<br />
)פסיכואקטואליה(<br />
תסמונת הילד המוכה, מאת: י שביל וע' שפירא<br />
)4002(<br />
)2370( )הרפואה(<br />
,In the best interest of the child מאת:<br />
,Beyond the best interest of the child מאת:<br />
גולדשטיין פרויד וסולינט<br />
גולדשטיין, פרויד וסולינט<br />
)2373(<br />
,Before the best interest of the child מאת:<br />
גולדשטיין, פרויד וסולינט<br />
)2377(<br />
,Separation anxiety מאת:<br />
ג'ון בולבי<br />
)2322(<br />
,Ethology and the development of adject relations מאת:<br />
ג'ון בולבי<br />
)2322(<br />
,The effects of mother child separation a follow up<br />
ובוסטון<br />
מאת בולבי, איינוורת'<br />
,The role of attachment in personality development and psychopatology<br />
מאת: ג'ון בולבי<br />
Mother attachments-patterns of infant antecedents and effect on<br />
,development מאת: מרי איינוורת'<br />
)2322(<br />
Psychological and academic development in adopted children מאת:<br />
)2322(<br />
)2334(<br />
,Being adopted מאת:<br />
ברודינציקי, שכטר ושות'<br />
ברודינציקי, שכטר ושות'<br />
83
4002<br />
2332<br />
2332<br />
4002<br />
4002<br />
4002<br />
4002<br />
2330<br />
4002<br />
,The psychology of adoption מאת: ברודצקי ושכטר )2330(<br />
Connectons between family relationships and young children’s close<br />
,friendships in relationships beyong attachment מאת: )2332(<br />
Emotional relationships and competence. How emotions become<br />
)2330( integrated<br />
,The place of attachment in human behavior מאת: )2322(<br />
דאולינג<br />
בלאט ושות'<br />
דאן<br />
,Attachment separateness <strong>–</strong> A dialectic model מאת: )2330(<br />
,Clinical application of attachment theory…for children in foster care<br />
מאת: גוטייר, פורטין וחליו<br />
Adoption: not psychoilogical parenthood as a controlling factor in<br />
)2372( determining the best interest of the child<br />
,The battled child abuse מאת קאמפ ושות' )2320(<br />
Attachment for infants in foster care: The role of caregiver state of<br />
,mind מאת: )4002(<br />
דוזייר ושות'<br />
84
Change language