פ×רץ ×ר×
פ×רץ ×ר×
פ×רץ ×ר×
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
לבד<br />
יחיאל מיכאל יוספי<br />
הרבה עניינים בפסח קשורים<br />
בדיבור, כל ענינו של החג גנוז באותה<br />
מילה שניתן לפרק אותה לשתי<br />
הברות פה - סח. במצרים, מלמדים<br />
אותנו חכמינו, הדיבור היה בגלות.<br />
המשמעות של זה, שלא ידעו את<br />
כוחו האמיתי ביצירת תקשורת בין<br />
אדם לחברו, בין אדם לקונו, בין<br />
אדם לנשמתו. בביטוי הרצון במילות<br />
שבח והודאה להשם ולזולת, הדיבור<br />
הוא כלי כה משמעותי וכה עוצמתי<br />
וכשאיננו יודעים להשתמש בו נכון<br />
הרי שהוא בגלות.<br />
המילה גלות מסמלת שמשהו לא<br />
במקום שלו או שמשהו לא במעלתו<br />
לה הוא ראוי, שהוא לא זוכה לעמוד<br />
על מדרגתו האמיתית. ובמובן הזה<br />
הדיבור היה בגלות, שלא ידעו איזה<br />
כח יש למילות התפילה וההודאה<br />
והפניה לה‘. ידעו שזה אפשרי אך לא<br />
ידעו את מעלתו האמיתית. הוא יכול<br />
לפעול ולחולל דברים נפלאים ואנו לא<br />
מודעים כלל לכוחו. אנו רואים שבליל<br />
הסדר, אותו הלילה הקדוש והמיוחד<br />
שבשנה, עד שהיה מי שהגדיר זאת<br />
בתורת החסידות כראש השנה<br />
לאמונה, דווקא אז עיקר העניין הוא<br />
ההגדה מלשון להגיד, והוא מרכיב<br />
עיקרי מתוכנו של הלילה הקדוש כפי<br />
10 שבת הגדול ה'תשע"ב<br />
הגדה בצוותא<br />
חז“ל, הקדושים שתיקנו את<br />
נוסח ההגדה, נתנו למילים<br />
לדבר בעצמן. ברגע שאנו<br />
קוראים אותן בנעימות ביחד<br />
- בצוותא, קורה משהו חזק<br />
וחיובי סביב השולחן<br />
שקבעו חכמים.<br />
וכאן אני רוצה להציע הצעה לדרך<br />
קריאת ההגדה. רק נקדים קודם<br />
לכן, שבבתים רבים הקריאה נעשית<br />
לסירוגין ולמקוטעין, וישנם הרבה<br />
ביאורים תוך כדי קריאת ההגדה<br />
והרבה חידושי תורה ופלפולים, מה<br />
שגורם לא פעם שרק חלק מהמסובים<br />
קשובים למה שקורה והשאר מפתחים<br />
שיחות חולין עם היושבים לידם ואף<br />
לעיתים מאבדים ענין בנעשה עד<br />
ששוב חוזרים לקריאת ההגדה, אבל<br />
זה כבר קטוע וחסר.<br />
ההצעה שאני בא להציג כאן,<br />
שנהוגה ברבות מקהילות החסידים<br />
ואף בעדות שונות, היא לקרוא את<br />
ההגדה ברצף. דהיינו, כולם ביחד<br />
כאיש אחד בטון אחד, ללא הפסק<br />
כלל לביאורים או חידושים וסיפורים,<br />
מלבד הסברים נחוצים מתי אוכלים<br />
כזית מצה, או מזיגת הכוס. אפשר<br />
גם להפסיק להצגה המסורתית של<br />
יציאת מצרים וכמובן שירים וניגונים<br />
בקטעים המתאימים. הרווח מכך,<br />
שכל היושבים ליד השולחן ללא יוצא<br />
מן הכלל משתתפים בקריאה.<br />
חז“ל, הקדושים שתיקנו את נוסח<br />
ההגדה, נתנו למילים לדבר בעצמן,<br />
הם הכניסו כח מיוחד, צופן מיוחד,<br />
קדושה מיוחדת, במילות ההגדה<br />
כפי שהם וברגע שאנו קוראים אותן<br />
בנעימות ביחד - בצוותא, קורה משהו<br />
חזק וחיובי סביב השולחן.<br />
אין כאן כוונה לערער מנהג אבות<br />
למי שנוהג אחרת כי אם להציע למי<br />
שליבו פתוח לענין ומתאפשר לו<br />
ליישם זאת.<br />
אחר כך כשמגיעים “לשולחן עורך“,<br />
אפשר להוסיף ולהרחיב בסיפורים<br />
ובחידושי תורה ובביאורים כיד ה‘<br />
הטובה, לאחר שסיימנו את הקריאה<br />
של ההגדה בחלקה המרכזי והחשוב<br />
שעד “שולחן עורך“. וכאן מגיע שלב<br />
הדיבור החופשי. לאחר שנתנו למילות<br />
ההגדה להדהד, וכל המסובים זכו<br />
לקחת חלק בקריאה המשותפת של<br />
כל ההגדה עד לארוחה.<br />
בשנים עברו, המלצתי על העניין<br />
בכמה מקומות ולאחר הפסח קיבלתי<br />
תגובות שסיפרו שפעם ראשונה הם<br />
זוכים לומר את כל מילות ההגדה<br />
בשלמותן, ללא הפסק של דיבור<br />
ושיחת חולין, ברצף, בנעימות, כאיש<br />
אחד בלב אחד עם ניגונים ושירים<br />
בקטעים המתאימים. אמנם באופן<br />
הזה אנו מגיעים מוקדם יותר ל“שולחן<br />
עורך“ מכפי שהורגלנו, אבל הסיפוק<br />
והאור הרוחני, כן, האור הרוחני,<br />
שמקבלים כשזוכים לומר את מילות<br />
ההגדה בשלמותן, כשכל המסובים<br />
מרוכזים ביחד, נחשב יותר מאשר<br />
“ההישג“ של סיום הסדר בשעה<br />
מאוחרת מאד. נסו את זה בבית.
Change language