You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
כלבים<br />
נשמה של כלב | סימה בורקובסקי<br />
אומרים ש"כל המציל נפש אחת בישראל<br />
כאילו הציל עולם ומלואו". ומה לגבי נשמה<br />
של כלב? מה משקלה בעולם המוסר<br />
האנושי?<br />
"הסקרנות הרגה את החתול" ומה כמעט<br />
הרג את הכלב שלנו? הטפשות שלו או אולי<br />
חוסר היכולת שלי לסגור קצוות, לסגור דלתות,<br />
להשלים משימות, להחזיק רצועות...<br />
מעשה שקרה בירושלים. סוכות ואנחנו, כמו<br />
תמיד, מתארחים אצל משפחת בעלי וחוסים<br />
בצל סוכתם.<br />
כמו תמיד הוא בא להעיר אותי בבוקר מוקדם.<br />
זה לא הבית שלנו ולא בת חפר. אין חצר וצריך<br />
לצאת מהר. אני כבר מזהה את הקול המיוחד,<br />
מעין יבבה, שמשמעותה " אני צריך.."<br />
הקטנה שלי רוצה להצטרף. היא מעכבת<br />
אותנו והוא כבר חסר סבלנות והנה אנחנו כבר<br />
בחוץ, נושמים את האוויר הקר של ירושלים.<br />
יום שבת בבוקר והרחובות שקטים וריקים.<br />
מה יש לו היום? חסר מנוחה הוא מושך אותנו<br />
כאילו רוצה לבלוע את העולם כולו.<br />
מסתובבים בדשא בגינת הכלבים, מפחידים<br />
עורבים, מחפשים צנוברים והנה כבר הגיע<br />
הזמן לחזור הבייתה.<br />
גם עכשיו הוא מושך אותנו. הכוח שלו, כוח<br />
של גור מלא באנרגיות מתפרצות, מפתיע<br />
אותי כל פעם מחדש.<br />
גור של שמחה טורף את החיים בכפותיו. רוצה<br />
לדהור קדימה ואנחנו בקושי עומדות בקצב.<br />
הנה כבר הבית והמדרגות.<br />
הקטנה מבקשת להחזיק ברצועה ואני<br />
מוותרת לה.<br />
בית אבן ירושלמי, כזה שקבוצות תיירים<br />
עוברות לידו ומצלמות. שער כניסה חיצוני<br />
ושער ברזל נוסף לחדר המדרגות והנה אנחנו<br />
כבר עולות. אבל פתאום לכלב רצונות משלו.<br />
הוא חוזר על עקבותיו.<br />
שער חדר המדרגות נשאר פתוח וברי פורץ<br />
דרכו אל תוך הסמטה הצרה וממנה פונה<br />
שמאלה אל הכביש הראשי. מקפץ, לא שומע<br />
לתחינותי. אני מקללת אותו. "כלב מחורבן.<br />
תעצור מייד או ש.."<br />
הנה איש עם עגלת תינוק וברי כבר מקפץ<br />
עליהם ועוד רגע אחד והוא קופץ אל הכביש.<br />
וואן אפור פוגש את גופו. מול עיני הוא נפגע.<br />
הדם זורם ממנו. אני משותקת.<br />
הנהג יוצא את הרכב ועוזר לי למשוך את<br />
הכלב ברגליו אל המדרכה כדי לא לחסום<br />
את התנועה.<br />
עכשיו צריך לפעול מהר. לרוץ אל הבית. לקרוא<br />
לאלון. כמו תמיד קוראת לו כשצריך לתקן,<br />
לעשות את הדבר הנכון. צריך שמיכה, צריך<br />
להגיש לו עזרה. מכאן הדברים רק מתדרדרים.<br />
הוטרינר בודק אותו וקובע שיש לנתח. הסכום<br />
שנדרש גבוה מאוד. לגמרי לא בתקציב שלנו.<br />
אני מהססת. הלב שלי מתכסה בקליפה<br />
אבל אלון אומר "כלב זה לכל החיים". אנחנו<br />
הולכים על כל הקופה.<br />
עכשיו בסלון ברי שוכב עצוב. העיניים שלו<br />
מסתכלות עלי. הצלנו אותו. הרגליים שלו<br />
מנותחות, מקובעות במסמרים. ייקח זמן<br />
לפצעים להגליד, לעור לצמח, לעצמות<br />
להיבנות.<br />
"הוא גור, הוא ישרוד", כך הוטרינר. "לא מועמד<br />
להמתת חסד," קבע.<br />
הכסף יבוא וילך. הצלנו את ברי. הילדים<br />
מחבקים אותו ושרים לו "ברי, ברי, ברי".<br />
חוסר האונים שלו, העצבות בעיניו שוברת<br />
את לבי. רק בחלומותיו הוא דוהר ברגליו ועיניו<br />
זעות. הוא חולם על דהרה בגבעות ומתעורר<br />
לרגליים פצועות.<br />
הצלנו נשמה של כלב. כל המציל נשמה של<br />
כלב כאילו הציל את עצמו. הרחיב את גבולות<br />
נשמתו. פתח חדרים נסתרים שבליבו.<br />
זו לא חכמה להציל נפש בישראל. כאשר<br />
נקראת בפניך נפש הזקוקה להצלה מיד<br />
תושיט את ידך אליה ולבך ייפתח. אלה העיניים<br />
שאינן יודעות לדבר שלא ייתנו לך מנוח אם<br />
תפנה מבטך מהן ותתעלם מסבלן. אם תקפוץ<br />
את ידך ותוותר על נשמה של כלב.<br />
עלון בת חפר | נובמבר 17 2018
Change language