-53-תוכן-אינטראקטיבי[1]
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
צוות 1ב'<br />
מפלוגת "ומפיר אימפריה"<br />
במלחמת לבנון השנייה<br />
תריסר שנה עברו מהמלחמה ההיא ונדמה לי כאילו היה זה אתמול. מאז הספקתי<br />
לסיים שירות סדיר ולשרת כמה שנים במילואים. זהו סיפורו של אחד מצוותי הטנקים<br />
במלחמה, עם חוויות של לחימה ראשונה בארץ אויב ושל אובדן חברים בקרב<br />
רס"ל )במיל'( דוד בקר<br />
בתחילת קיץ 2006 הייתה פלוגת "ומפיר<br />
אימפריה" מגדוד 52 באימון טנקים ברמת הגולן.<br />
מטרת האימון הייתה לשמור על כשירות טנקאית<br />
בין קו חי"ר אחד למשנהו ביהודה ושומרון.<br />
למרות הציפייה המסוימת בהפעלה מבצעית,<br />
אף אחד לא חשב שטנקי הפלוגה ייכנסו בתוך זמן<br />
קצר למלחמה בארץ אחרת. שטח האימונים היה<br />
חם ונלחמנו בעיקר נגד הדליקות שהתלקחו מירי<br />
הפגזים והמא"גים. האימון התקדם כמתוכנן,<br />
ביצענו תרגילי צוות, מחלקה ופלוגה<br />
והתכוננו לקראת התרגיל הגדודי. אך<br />
למציאות היו תכניות משלה, שונות<br />
מאלה ששיערנו לעצמנו. את הזיכרונות<br />
מאז כתבתי זמן קצר אחרי המלחמה.<br />
ב־25 ביוני נחטף בדרום גלעד שליט<br />
על ידי מחבלים והצבא התחיל להתכונן<br />
למבצע ברצועת עזה. הגדוד היה בכוננות<br />
הקפצה לדרום. אחרי המתנה דרוכה<br />
של כמה ימים נשארנו ברמה והאימון<br />
המשיך. בבוקר יום רביעי, 12 ביולי<br />
שמענו קולות נפץ רחוקים מכיוון<br />
צפון־מערב, והטלוויזיה שהייתה פתוחה<br />
במועדון הפלוגתי בישרה על חילופי אש<br />
בגבול ישראל לבנון ועל נפילות קטיושות<br />
ופצמ"רים על היישובים בגזרה. אט אט<br />
וככול שהתמונה התבהרה החלו להגיע<br />
פרטים על חטיפה נוספת של חיילים. היו אלה<br />
חיילי המילואים אלדד רגב ואהוד גולדווסר זכרם<br />
לברכה, שבאותו בוקר יצאו לסיור אחרון בקו,<br />
באזור זרעית. גופותיהם הוחזרו לקבר ישראל<br />
רק כעבור שנתיים שבמהלכן לא היה ברור אם<br />
נחטפו חיים או מתים.<br />
גידי כפיר־אל המ"פ כינס אותנו ואמר<br />
שהפעולה הזאת של חיזבאללה תגרור כנראה<br />
הפעלה של הגדוד. הפלוגה עברה לנוהל הקפצה.<br />
התחלנו להכין את הטנקים על פי נהלי לבנון,<br />
דאגנו לכול הזיווד, מילאנו את בטן הטנקים<br />
בתחמושת, סיימנו טיפולים אחרונים ומתח<br />
רב ניכר בקרב המפקדים והלוחמים. היה זה<br />
כתוצאה מאי־הוודאות לגבי העתיד הקרוב. הרבה<br />
דברים לא היו ברורים, והכניסה ללבנון נדחתה<br />
כול פעם מחדש. היינו ב"ערפל קרב". באותו<br />
הכותב דוד בקר במוצב ליד משגב עם במהלך המלחמה.<br />
צילם: איליה אוקס<br />
יום התקיימה שיחת מג"ד שבה הוא הסביר<br />
לנו פרטים כלליים על ההקפצה. כמה אנשים<br />
בפלוגה שמחו שיש סוף כול סוף הפעלה, אך<br />
אני לא הרגשתי כך. חששתי מהעתיד לבוא,<br />
כי כבר אז ידענו שחיזבאללה הוא אויב מסוג<br />
אחר, לא כמו הפח"ע העממי של הפלסטינים,<br />
שאיתו היה לנו קל להתמודד. עלינו על טיולית<br />
ועשינו דרכנו לנקודת כינוס בקיבוץ בית הלל,<br />
שם ראינו לראשונה את הקטיושות השורקות<br />
שחלפו מעלינו בשמים כמו כוכבים נופלים.<br />
שהינו שם כיומיים עד 14 ביולי והיינו<br />
מרוכזים במקלט של הבסיס, שומעים את<br />
ה"בומים" שהלכו והתקרבו מלּווים בשריקות<br />
של קטיושות שנפלו מסביב לקיבוץ. באותו<br />
יום חילקו את צוותי הפלוגה במוצבים לאורך<br />
גבול הצפון, כול צוות יחיד או שניים־שלושה<br />
היו צריכים לתגבר מוצב. בשעות הערב<br />
יצאנו לדרך לאחד המוצבים באזור<br />
הקיבוץ משגב עם. הנסיעה לא הייתה<br />
ארוכה מדי, אך היה מייאש לראות את<br />
הכבישים הריקים ואת קריית שמונה<br />
נטולת החיים. הגענו למוצב בסביבות<br />
חצות והמט"ק דור אנטיקנט דיבר איתנו<br />
על המוכנות לפעילות, על הרצינות ועל<br />
המבצעיות שאנחנו נדרשים להפגין,<br />
וכמובן הביע כמיהה שכול העניין יגמר<br />
כמה שיותר מהר. באותו מוצב התארחנו<br />
אצל הפלוגה המסייעת של גדוד הנח"ל<br />
50. כבר באותו הלילה היינו צריכים<br />
לצאת לפעילות, כנראה מארב על גדר<br />
המערכת, אך היא בוטלה בגלל התרעות<br />
רבות על מטענים והיתקלות של דחפור<br />
די־9 במטען רב עוצמה, שלמרבה המזל<br />
לא גרם לנפגעים מכוחותינו. באותה יממה ישנתי<br />
17 שעות והתעוררתי בצהריים למחרת, זו הייתה<br />
הפעם הראשונה והאחרונה שהייתה לי שינה<br />
טובה במלחמה הזאת.<br />
השהות שלנו במוצב התחלקה בין הטנק<br />
לבין המקלט, בגלל הסיכון מנפילת פצמ"רים.<br />
הפעילות שלנו ת"פ המסייעת לא הייתה קשה<br />
18 ׀ שריון <strong>53</strong> אוקטובר 2018