-53-תוכן-אינטראקטיבי[1]

ארכיון פלוגת כנרת
אוקטובר 2018 שריון 53 ׀ 39
סא"ל ‏)במיל'(‏ שמעון דבש,‏
גנן קמ"ט,‏ שנת 1994
זה היה השבוע האחרון של קורס הקצינים
בשיזפון,‏ מחזור קכ"ג , פרפרים בבטן.‏ זה שבוע
של סיכומים לקראת קבלת דרגות הקצונה,‏
כבר ברור לכולם שעוד שבוע כולנו נענוד את
דרגות הקצונה ונשתייך למשפחת קציני השריון.‏
בשבוע זו מודיעים לנו,‏ הצוערים,‏ מהו השיבוץ
המיועד לנו.‏
ובכן זומנתי לשיחת סיכום אצל מפקד הפלוגה,‏
ובה הודיע לי כי שובצתי לתפקיד ‏"גנן"‏ קמ"ט.‏
למי שלא מכיר,‏ גנן קמ"ט הוא מפקד המכשיר את
מפקדי הטנקים העתידיים של החַיִל,‏ וללא ספק,‏
זהו תפקיד רב משמעות ומאתגר.‏ קבלת הידיעה
בדבר שיבוצי כקצין צעיר לוותה ברגשות מעורבים
וליבי היה חצוי לשניים,‏ חציו נטה צפונה,‏ לחטיבה
7, לאתגר שבו הייתה מצויה החטיבה באימונים,‏
פעילות בט"ש בשטחים וכמובן ברצועת הביטחון
בלבנון;‏ וחציו האחר אמר זכית בתפקיד כול כך
משמעותי,‏ תפקיד שבו הנך מכשיר את דור
המפקדים העתידי של חיל השריון.‏
ברגשות מעורבים ועם המון פרפרים בבטן
נשאבתי לתפקיד הגנן.‏ למדתי את רזי המקצוע
עקב בצד אגודל.‏ הייתי מלא מוטיבציה לעשות
את התפקיד בצורה הטובה ביותר.‏ אני כמעט
זוכר את ההרגשה,‏ את ההתרגשות של הפעם
הראשונה שבה התיישבתי בכיסא הגנן.‏ למי
שאינו מכיר - כיסא הגנן מוצב על צריח הטנק
ובו יושב הגנן וחונך את חניכיו.‏ יש כללים ברורים
לשימוש בכיסא הגנן - ‏"רק לגננים מותר לשבת
בכיסא הגנן".‏ מיותר לציין שאחת התכונות
המשמעותיות של כיסא הגנן שהוא לוהט בקיץ
וקפוא בחורף.‏ מבלי לשים לב הפרפרים בבטן
התחלפו בעשייה אינטנסיבית ומשמעותית.‏ וכך
לאחר כארבעה חודשים הסתיים לו המחזור
הראשון.‏ בחזה נפוח ומלא גאווה ענדתי לחניכיי
את דרגות הסמל,‏ טפיחה על השכם,‏ איחולי
הצלחה וחזרה לשגרה.‏
לי באופן אישי עד לאותה תקופה לא יצא לי
לשרת ברצועת הביטחון בלבנון.‏ את החסר הזה
הרגשתי בצורה כול כך משמעותי במהלך המחזור
ראשון שלי בתפקיד גנן.‏ אמרתי לעצמי שאיני
יכול להעביר לחניכי את המושג מהי רצועת
הביטחון ומה תפקידנו שם ללא ניסיון מעשי.‏
ולכן ללא כול התלבטות,‏ במקום שבוע חופשה
‏'רגילה'‏ ארזתי צ'ימידן ועליתי לצפון.‏
התייצבתי בשער פאטמה,‏ השער ששימש
את חיילי צה"ל לכניסה למוצבי רצועת הביטחון
בגזרה המזרחית.‏ ציוותים,‏ תדריך־שיירות
ואני מוצא את עצמי בשיירה למוצב טייבא.‏
דריכות כוננות ומתח רב.‏ שער המוצב נפתח
ואנחנו פורקים בזריזות את הציוד מהמשאיות.‏
השיירה עוזבת את מוצב,‏ מתרחקת מש"ג לכיוון
ישראל.‏ אני פוגש את צוות הטנק.‏ הכרות קצרה
ומתחילים לעבוד - תרגולת ועוד תרגולת,‏ תדריך,‏
תצפיות,‏ כוננות ספיגה ועוד.‏ מרגישים מוכנים,‏
משתבצים בציוות־קרבי.‏ הערב יורד על המוצב.‏
הטנק מניע.‏ בדיקת קשר.‏ מתרחקים מהמוצב.‏
מארב ראשון לאחריו עוד מארב ועוד מארב.‏
שבוע שלם של פתיחות צירים מארבים,‏ עבודה
משותפת עם צד"ל,‏ חיפויים לשיירות,‏ וכמובן
קפה שחור עם גששי המוצב.‏
ובכן מהנוף הצפוני חזרה לשיזפון אל הנוף
המדברי,‏ אל ה"פודרה".‏ כבר הרבה יותר ברור מהי
רצועת הביטחון ולאיזה מפקדים מצפים בצפון.‏
לאחר שני מחזורים נוספים בתפקיד מפקד
מחלקה בפלוגה כ',‏ מוניתי לתפקיד סגן מפקד
פלוגה מ',‏ פלוגה מעורבת.‏ זה תפקיד בו אתה
מוצא את עצמך עובד מול הפלוגה,‏ ובמקביל מול
הגדוד.‏ זה היה בשבוע מלחמה,‏ חוויה שאותה אני
מתקשה לשכוח.‏ שבוע מלחמה הינו שבוע שבו
מנסים לדמות ככול הניתן מצב של מלחמה.‏ כול
ההתנהלות מתבצעת על גבי הטנקים.‏ מדמים
מחסור באוכל ואף מחסור בשעות שינה,‏ שבוע
מאוד אינטנסיבי הן לחניכים,‏ הן לגננים ובכלל.‏
משום מה,‏ ולא זכורה לי הסיבה,‏ אך מיד
בתחילת שבוע המלחמה החלפתי את המ"פ
בחניכת הצוותים,‏ וללא הכנה מוקדמת אני מוצא
את עצמי נוסע בג'יפ המ"פ.‏ אני ומש"ק ההדרכה
‏)משה"ד(‏ מדלגים מתרגיל לתרגיל,‏ חונכים צוות
ועוד צוות,‏ מחלקה ועוד מחלקה.‏ ובכן השעות
חולפת והיום מתחלף ללילה.‏ כולם מתאמנים
סביב השעון.‏ זהו שבוע מלחמה,‏ לא עוצרים לרגע.‏
הלילה מתחלף לבוקר שמש חמימה,‏ המחממת
את צינת המדבר לאחר לא מעט שעות שבהם
אני והמשה"ד מתרוצצים מתרגיל לתרגיל.‏ אנחנו