זיכרונות מכיסא "גנן" אחד התפקידים התובעניים בשריון הוא תפקיד ה"גנן" - זר לא יבין זאת. לילות כימים של השקעה אין־סופית, הכוללת חוויות לעיתים ביזאריות. לאחרונה קיימה פלוגת "כנרת", הפלוגה המכשירה מפקדי טנקים לחטיבה 7, כנס גננים לדורותיהם. השמועה על הכנס הגיעה לרבים אשר שירתו בפלוגה בעבר. פנינו אליהם, ביקשנו זיכרונות, והם הרימו את הכפפה וכתבו, כול אחד את זיכרונותיו, והרי הם לפניכם סא"ל )במיל'( שמעון דבש, רס"ן )במיל'( יובל בר, סרן )במיל'( ניר מגנזי לקט גננים בעבר 38 ׀ שריון <strong>53</strong> אוקטובר 2018
ארכיון פלוגת כנרת אוקטובר 2018 שריון <strong>53</strong> ׀ 39 סא"ל )במיל'( שמעון דבש, גנן קמ"ט, שנת 1994 זה היה השבוע האחרון של קורס הקצינים בשיזפון, מחזור קכ"ג , פרפרים בבטן. זה שבוע של סיכומים לקראת קבלת דרגות הקצונה, כבר ברור לכולם שעוד שבוע כולנו נענוד את דרגות הקצונה ונשתייך למשפחת קציני השריון. בשבוע זו מודיעים לנו, הצוערים, מהו השיבוץ המיועד לנו. ובכן זומנתי לשיחת סיכום אצל מפקד הפלוגה, ובה הודיע לי כי שובצתי לתפקיד "גנן" קמ"ט. למי שלא מכיר, גנן קמ"ט הוא מפקד המכשיר את מפקדי הטנקים העתידיים של החַיִל, וללא ספק, זהו תפקיד רב משמעות ומאתגר. קבלת הידיעה בדבר שיבוצי כקצין צעיר לוותה ברגשות מעורבים וליבי היה חצוי לשניים, חציו נטה צפונה, לחטיבה 7, לאתגר שבו הייתה מצויה החטיבה באימונים, פעילות בט"ש בשטחים וכמובן ברצועת הביטחון בלבנון; וחציו האחר אמר זכית בתפקיד כול כך משמעותי, תפקיד שבו הנך מכשיר את דור המפקדים העתידי של חיל השריון. ברגשות מעורבים ועם המון פרפרים בבטן נשאבתי לתפקיד הגנן. למדתי את רזי המקצוע עקב בצד אגודל. הייתי מלא מוטיבציה לעשות את התפקיד בצורה הטובה ביותר. אני כמעט זוכר את ההרגשה, את ההתרגשות של הפעם הראשונה שבה התיישבתי בכיסא הגנן. למי שאינו מכיר - כיסא הגנן מוצב על צריח הטנק ובו יושב הגנן וחונך את חניכיו. יש כללים ברורים לשימוש בכיסא הגנן - "רק לגננים מותר לשבת בכיסא הגנן". מיותר לציין שאחת התכונות המשמעותיות של כיסא הגנן שהוא לוהט בקיץ וקפוא בחורף. מבלי לשים לב הפרפרים בבטן התחלפו בעשייה אינטנסיבית ומשמעותית. וכך לאחר כארבעה חודשים הסתיים לו המחזור הראשון. בחזה נפוח ומלא גאווה ענדתי לחניכיי את דרגות הסמל, טפיחה על השכם, איחולי הצלחה וחזרה לשגרה. לי באופן אישי עד לאותה תקופה לא יצא לי לשרת ברצועת הביטחון בלבנון. את החסר הזה הרגשתי בצורה כול כך משמעותי במהלך המחזור ראשון שלי בתפקיד גנן. אמרתי לעצמי שאיני יכול להעביר לחניכי את המושג מהי רצועת הביטחון ומה תפקידנו שם ללא ניסיון מעשי. ולכן ללא כול התלבטות, במקום שבוע חופשה 'רגילה' ארזתי צ'ימידן ועליתי לצפון. התייצבתי בשער פאטמה, השער ששימש את חיילי צה"ל לכניסה למוצבי רצועת הביטחון בגזרה המזרחית. ציוותים, תדריך־שיירות ואני מוצא את עצמי בשיירה למוצב טייבא. דריכות כוננות ומתח רב. שער המוצב נפתח ואנחנו פורקים בזריזות את הציוד מהמשאיות. השיירה עוזבת את מוצב, מתרחקת מש"ג לכיוון ישראל. אני פוגש את צוות הטנק. הכרות קצרה ומתחילים לעבוד - תרגולת ועוד תרגולת, תדריך, תצפיות, כוננות ספיגה ועוד. מרגישים מוכנים, משתבצים בציוות־קרבי. הערב יורד על המוצב. הטנק מניע. בדיקת קשר. מתרחקים מהמוצב. מארב ראשון לאחריו עוד מארב ועוד מארב. שבוע שלם של פתיחות צירים מארבים, עבודה משותפת עם צד"ל, חיפויים לשיירות, וכמובן קפה שחור עם גששי המוצב. ובכן מהנוף הצפוני חזרה לשיזפון אל הנוף המדברי, אל ה"פודרה". כבר הרבה יותר ברור מהי רצועת הביטחון ולאיזה מפקדים מצפים בצפון. לאחר שני מחזורים נוספים בתפקיד מפקד מחלקה בפלוגה כ', מוניתי לתפקיד סגן מפקד פלוגה מ', פלוגה מעורבת. זה תפקיד בו אתה מוצא את עצמך עובד מול הפלוגה, ובמקביל מול הגדוד. זה היה בשבוע מלחמה, חוויה שאותה אני מתקשה לשכוח. שבוע מלחמה הינו שבוע שבו מנסים לדמות ככול הניתן מצב של מלחמה. כול ההתנהלות מתבצעת על גבי הטנקים. מדמים מחסור באוכל ואף מחסור בשעות שינה, שבוע מאוד אינטנסיבי הן לחניכים, הן לגננים ובכלל. משום מה, ולא זכורה לי הסיבה, אך מיד בתחילת שבוע המלחמה החלפתי את המ"פ בחניכת הצוותים, וללא הכנה מוקדמת אני מוצא את עצמי נוסע בג'יפ המ"פ. אני ומש"ק ההדרכה )משה"ד( מדלגים מתרגיל לתרגיל, חונכים צוות ועוד צוות, מחלקה ועוד מחלקה. ובכן השעות חולפת והיום מתחלף ללילה. כולם מתאמנים סביב השעון. זהו שבוע מלחמה, לא עוצרים לרגע. הלילה מתחלף לבוקר שמש חמימה, המחממת את צינת המדבר לאחר לא מעט שעות שבהם אני והמשה"ד מתרוצצים מתרגיל לתרגיל. אנחנו