![-53-תוכן-אינטראקטיבי[1]](https://img.yumpu.com/62358158/32/500x640/53-1.jpg)
-53-תוכן-אינטראקטיבי[1]
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
נגמחון )נגמ"ש על בסיס תובת טנק סנטוריון( בלבנון<br />
מוצב ריחן בלבנון<br />
אז החלטתי שאני צריך טיפה להתרחק מיוסי<br />
כדי להתמקד יותר בלימודים. זה היה הרבה<br />
יותר משעמם והרגשתי לא נעים מיוסי, אבל<br />
חשבתי שאם אני אמשיך לעשות צחוקים עם<br />
יוסי כול היום, אין סיכוי שאני מתקבל לקמ"ט.<br />
בסופו של דבר הצלחתי לעבור את קורס ההכנה<br />
בקושי. אני המשכתי לקמ"ט בשיזפון, ויוסי שלא<br />
הצליח שובץ בתור טען בגדוד 77. בסוף הקורס<br />
נפרדנו עם חיבוק, כמו שתמיד נפרדנו, וזאת<br />
הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו בחיים.<br />
בזמן שהייתי בקמ"ט, הגדוד של יוסי עלה<br />
ללבנון. קצת אחרי שהפכתי למפקד טנק וחזרתי<br />
לרמת הגולן, הטנק של יוסי שהיה בעישייה<br />
עלה לעמדת "צרצר 19" כדי לחפות על שיירה<br />
שעלתה על ציר "דרשנות". זה היה יום ראשון<br />
30 ביולי 1995. החיפוי היה בעיקר לכיוון דָרום־<br />
דְרום־מערב ואז העמדה התחילה לחטוף טילי<br />
סאגר מכיוון צפון־מזרח. זה היה כיוון לא צפוי<br />
כי הם לא ניסו לתקוף את השיירה, הם תקפו<br />
את הטנק שחיפה על השיירה מ"צרצר 19". הטיל<br />
הראשון פספס את הטנק. יונתן מפקד הטנק<br />
ויוסי הטען היו עם חלק גוף עליון מחוץ לטנק<br />
כדי לחפש את מקורות הירי. אז הגיע טיל סאגר<br />
נוסף שפגע ביוסי ישירות. הטיל פשוט הוריד<br />
לו את כל החלק העליון של הגוף ויוסי נהרג<br />
במקום. יונתן נפצע והטנק הצליח איכשהו לסגת<br />
למקום בטוח.<br />
מאז אותו היום אני לא יכול להפסיק לחשוב<br />
על אותו קורס הכנה לקמ"ט. יוסי ואני היינו ביחד<br />
כמעט כול הזמן -שני הליצנים של הקורס. זה<br />
בקלות היה יכול להיות יוסי שנשלח לקמ"ט ואני<br />
לגדוד 77. אני בסוף יצאתי מעישייה בלי שריטה<br />
ויוסי לא יצא משם בחיים. אני המשכתי לחיות<br />
חיים מלאים ויוסי נשאר בן 19, שם על הגבעה<br />
הארורה הזאת. לא עובר יום שבו אני לא חושב<br />
על יוסי - על זה שהוא היה יכול להיות פה היום<br />
במקומי. כול יום אני מחבק את אשתי ואת הבן<br />
שלי חזק חזק - כמה שניות מעבר למה שהם<br />
רוצים, וכול יום אני חושב על יוסי.<br />
בלילה נורא, כמה חודשים אחרי שיוסי נהרג,<br />
הקפיצו את הטנק שלי ל"צרצר 19" כדי ליצר מגע<br />
אש עם חוליית מחבלים שזוהתה בעמק מארג'<br />
עיון מזרחית לנו. אני זוכר את ההתרגשות שלי<br />
כשקפצנו לשם, ושחשבתי על הסיכוי שאולי<br />
יהיה לנו לחסל את החוליה שהרגה את יוסי.<br />
באותו לילה מילאתי את תפקיד התותחן ועם<br />
רגשות נקמה שמחתי על הצ'אנס שאולי יהיה<br />
לי ממש ללחוץ על ההדק ולהרים אותם באוויר.<br />
רגעי נחת במוצב עישייה<br />
מסיבות שאני לא יכול לפרט, אני לא יכול לכתוב<br />
מה בסוף קרה שם באותו לילה, ומה ראיתי דרך<br />
כוונות הארטישוק. היו באירוע כמה יחידות<br />
שונות )גם שריון וגם חי"ר( ולא מעט ירי מכמה<br />
כיוונים שונים. אבל עד היום אני מודה על זה<br />
שלא יריתי באותו הלילה כי זה היה מקרה של<br />
זיהוי שגוי. ולמרות זאת הרגשת ההקלה שלי גם<br />
מהולה בבושה על מה שקרה באירוע ההוא, על<br />
כמה רע הוא נגמר ועל כמה רציתי לירות. אם<br />
זה היה תלוי בי, אף אחד בעמק המקולל הזה<br />
לא היה נשאר בחיים. הדבר היחיד שמנע שם<br />
אסון מוחלט הייתה העובדה שלא נתנו לטנק<br />
שלי אישור ירי, למרות הצעקות שלנו בקשר.<br />
עשרים ושלוש שנה עברו מאז אותו לילה<br />
אבל אני עדיין זוכר כול פרט ממה שראיתי שם<br />
בין עצי הזיתים בעמק. אני אפילו זוכר את סוג<br />
התחמושת שהייתה בתותח ואת הטווח למטרה.<br />
תמונות של רגעי נחת במוצב עישייה. אחד<br />
הפרדוקסים הכי מטורפים שהיו לי היה שבזמן<br />
שהייתי שם, הקיבוץ שלי חטף מטח קטיושות.<br />
אני זוכר כמה זה הרתיח אותי להיות בלבנון<br />
כדי להגן על יישובי הצפון - על הקיבוץ שלי -<br />
והנה החיזבאללה, כמעט הלכה למעשה, יורה<br />
קטיושות מעל לראש שלי כדי להגיע לקיבוץ.<br />
מיהרתי לקבל תור לטלפון כדי להתקשר לבית<br />
ולשאול אם הכול בסדר. זה היה אפילו יותר<br />
הזוי כי דיברתי אם אימא שלי שאפילו לא ידעה<br />
מאיפה אני מתקשר. כמו הרבה חבר'ה אחרים<br />
לא אמרתי לאימא שלי שאני עולה ללבנון. לאבא<br />
שלי כן סיפרתי כי רציתי שישאיל לי את המצלמה<br />
שלו )שבה צילמתי את התמונות האלה(, אבל<br />
השבעתי אותו שלא יספר לאימא שלי והיא<br />
באמת לא ידעה על זה עד הרבה יותר מאוחר.<br />
ב־1996 הגעתי למוצב ריחן, שהיה אפילו<br />
יותר מטורף מעישייה. צילמתי את התמונה<br />
הזאת מהצד המערבי של המוצב, מאזור משטח<br />
הטנקים, לכיוון מזרח. ברקע אפשר לראות את<br />
רכס החרמון הסורי.<br />
ביום שמש יפה אחד, טנק אחר מהמוצב נתקע<br />
עם מנוע שפוך בעמדת יום, גבוה על ההר מול<br />
רכס הכסרה )עריד כסרת אל ערוש(. גם הטנק<br />
שבו הייתי לא היה במצב טוב - מצב טיפוסי<br />
בחורף הלבנוני - ופחדנו שגם אנחנו נתקע שם<br />
אם נעלה לגרור את הטנק התקוע. היה במוצב<br />
דחפור די־9 ממוגן שהיה יכול לגרור הרבה יותר<br />
טוב מאיתנו, אבל אנחנו קיבלנו את הפקודה אז<br />
אנחנו עלינו לחלץ אותו.<br />
הטנק התקוע היה חלק מכוח חי"ר שעלה לשם<br />
עם נגמחון )נגמ"ש ממוגן על בסיס טנק סנטוריון(<br />
יום לפני, וששכב במארב בתוך השיחים אל מול<br />
32 ׀ שריון <strong>53</strong> אוקטובר 2018
Change language