חזרה לתפריט הראשי תזרים מדווח מפעילות שוטפת תזרים מפעילות שוטפת בניכוי תשלומי ריבית )להלן-A( תזרים מפעילות שוטפת ללא ניכוי תשלומי ריבית )להלן-B( גב ים )מימון( אמות )שוטפת( 134,463 134,463 235,513 45% 9% 125,667 60,683 125,667 31% 3% יחס תזרים שוטף )B( למכירות יחס תזרים שוטף )A( לשווי שוק תזרים מדווח מפעילות שוטפת תזרים מפעילות שוטפת בניכוי תשלומי ריבית )להלן-A( תזרים מפעילות שוטפת ללא ניכוי תשלומי ריבית )להלן-B( שופרסל )מימון( הרבוע הכחול )שוטפת( 292,216 292,216 364,838 5% 11.5% 204,000 108,000 204,000 2% 3% יחס תזרים שוטף )B( למכירות יחס תזרים שוטף )A( לשווי שוק תזרים מדווח מפעילות שוטפת תזרים מפעילות שוטפת בניכוי תשלומי ריבית )להלן-A( תזרים מפעילות שוטפת ללא ניכוי תשלומי ריבית )להלן-B( סלקום )מימון( פרטנר )שוטפת( 1,456,275 1,456,275 1,555,835 25% 16% 1,798,000 1,621,000 1,798,000 30% 21% יחס תזרים שוטף )B( למכירות יחס תזרים שוטף )A( לשווי שוק
חזרה לתפריט הראשי רכוש קבוע בהקמה - "כיצד ניתן לשפר את ה- " FFO )אוקטובר )2010 ה-<strong>IFRS</strong> מחייב היוון עלויות אשראי לנכסים, במהלך הכנתם לשימוש, כל עוד מדובר בפרק זמן מהותי. שיטת ההיוון מביאה בחשבון, ראשית, אשראי ספציפי שנלקח למימון אותו נכס ולאחר מכן אשראי לא ספציפי, בהתאם לשיעור הריבית הממוצע על החוב בחברה. חברת החשמל לדוגמה שמקימה תחנות כוח, היוונה לרכוש הקבוע שלה עד תום 2009 במצטבר 4.1 מיליארד שקל! ב-2009 לבדה, בה עמד שיעור ההיוון בגין אשראי לא ספציפי על כ-4.5% , הוונו עלויות אשראי של 317 מיליון שקל. יש לזכור כי חברת החשמל ממשיכה לתאם את דוחותיה לאינפלציה, באופן מוזר ומנוגד ל-<strong>IFRS</strong> שדורש זאת רק במשקים היפר-אינפלציוניים, ובכך למעשה מבצעת היוון גורף של עלויות מימון בגובה המדד על כל הנכסים גם לאחר הפעלתם! הדרישה להיוון עלויות אשראי לגבי נכסים בהקמה, נובעת מהרציונאל כי עלויות המימון הן חלק אינטגראלי מעלויות הקמה ומשקפות את הערך הכלכלי של הנכס. במקרים אחרים, רציונאל ההיוון חלש יותר ומתבסס על מוסכמה לפיה עלויות הבאה לשימוש של נכס, כמו עלויות בדיקה, מהוות חלק מעלותו למרות שאינן תורמות לערכו. בקיעים במוסכמה זו התגלו לאחרונה במהפכת צירופי העסקים, לפיה לא ניתן עוד להוון עלויות רכישה למוניטין. המחיר הכבד של ההיוון הוא פגיעה בהשוואתיות בין חברות המתבטאת בשינוי ערך נכסיהן כתוצאה מרמות חוב שונות. הרקע לכך הוא שבחשבונאות לא נרשמת תשואה רעיונית על הון, כך שלמשל חברה שממומנת בהון עצמי בלבד לא תהוון מימון כלל. על אף שהדרישה להיוון עלויות אשראי נראית לכאורה בלתי רלבנטית במודל השווי ההוגן, שאמור להביא אותן כבר בחשבון, לרבות תשואה רעיונית על הון, הרי שלאור הרציונאל נראה כי ההיוון נאות יותר, בדיוק כמו שלא היה סביר להכיר בעלויות החומרים כהוצאה במקביל לשערוך. משום מה, ה-<strong>IFRS</strong> אינו מחייב היוון לנדל"ן בהקמה שנמדד לפי שווי הוגן - כמו קניון בהקמה ומותיר זאת למדיניות של כל חברה. צעד זה תמוה עוד יותר לאור הדרישה שכן קיימת להוון לנדל"ן כזה את עלויות הרכישה. מדיניות חשבונאית זו אינה משפיעה אמנם על הרווח הנקי, מאחר והנדל"ן נמדד בכל מקרה לפי שווי הוגן, אך יש לה השלכות על הסעיפים התוצאתיים: היוון יוביל להקטנת הוצאות המימון ומנגד לרווחי שערוך נמוכים יותר וכפועל יוצא לגידול ב- , FFO שמחושב לאחר מימון אך מנטרל את רווחי השערוך. לדוגמה, בחירה במדיניות של אי-היוון באפריקה ישראל מביאה להצגה בלתי אופטימאלית של ה-FFO, בעוד גזית גלוב, שהיוונה ב -2009 הוצאות מימון של 156 מיליון שקל לנדל"ן להשקעה בהקמה, שיפרה בסכום מקביל את ה-FFO! מסתבר שלעיתים המדיניות הנאותה יותר מתיישבת גם עם האינטרס הדיווחי, כפי שהדבר קיים במקרה של מענקי השקעה בגין נדל"ן להשקעה. כידוע, ה-<strong>IFRS</strong> אינו מחייב להציג מענק השקעה כהתחייבות, מאחר ואינו מייצג בד"כ יציאה צפויה של משאבים, אלא מאפשר להציגו בניכוי מהנכס. כפועל יוצא, בחירה במדיניות של ניכוי מהנדל"ן להשקעה תוביל להכרה מיידית ברווח כתוצאה ממדידתו בשווי הוגן. רווחים כאמור נוצרו לדוגמה אצל וילאר, שמדווחת בדוחות 2009 כי ניכתה מעלות הנדל"ן להשקעה שלה כ -66 מיליון שקל.