IFRS - SHUV.pdf - ××ת ×ספר ××××× ×××× ×××××× ××ר×ש×××
IFRS - SHUV.pdf - ××ת ×ספר ××××× ×××× ×××××× ××ר×ש×××
IFRS - SHUV.pdf - ××ת ×ספר ××××× ×××× ×××××× ××ר×ש×××
- No tags were found...
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
יום<br />
3<br />
הולדת<br />
ל-<strong>IFRS</strong> בישראל<br />
<strong>IFRS</strong> בשטח<br />
שלומי שוב<br />
להכיר את ה-<strong>IFRS</strong><br />
דרך שוק ההון<br />
עיצוב גרפי: יפעת וליקסון
האימוץ של ה-<strong>IFRS</strong> בישראל<br />
חוגג בימים אלה יום הולדת שלוש!<br />
אך בשונה מילד קטן אנו לא נותנים לו הנחות וחיזוקים ושוכחים לעיתים קרובות<br />
להביא בחשבון את גילו הצעיר. יתרה מזאת, אנו אף עדים, חדשות לבקרים,<br />
לקיתונות של ביקורת כנגד אימוץ ה-<strong>IFRS</strong> שבמקרים רבים היא יותר רדודה<br />
פופוליסטית מאשר עניינית ועמוקה. קל מאד להתלהם ולהתנגד ל-<strong>IFRS</strong> שגרם<br />
לצורך בהחלפה של כמעט כל הידע של העוסקים במקצוע ולמבוכה רבה אצל<br />
הסובבים אותו. הדברים נכונים במיוחד כשמדובר בגוף זר שלא יכול להגיב לביקורות,<br />
ובמקביל הדברים תופסים כותרות גדולות ואת “אהדת ההמון”, במיוחד על רקע<br />
הידע הדל של התקשורת וחוסר האונים של המשקיעים .<br />
1<br />
מהפכת ה-<strong>IFRS</strong> אינה עניין של מה בכך. מדובר בשינוי סדרי בראשית שהוא קשה-<br />
עד כמעט בלתי אפשרי עבור כל מקצוע, ובפרט עבור מקצוע שהעוסקים בו גדלו<br />
לתוך אוסף של כללים ברורים וידועים. לא מדובר כאן בשינוי של עוד אחד מאותם<br />
כללים אלא בשינוי תפיסתי עמוק ביותר: מעבר מתקינה מבוססת כללים - Rules(<br />
)based אותה “ינקנו” מהאמריקאים במשך עשרות בשנים ועליה התחנכנו, לתקינה<br />
מבוססת עקרונות .)Principles-based( מהכנת דוחות כספיים לפי ספרי בישול<br />
ומתכונים ברורים, הדרישה היא כעת להפעיל שיקול דעת וחשיבה לגבי כל עסקה,<br />
אירוע או שינוי נסיבות. אם בעבר במקרה שלא היה “מתכון” לגבי אירוע מסוים או<br />
עסקה מסוימת הם פשוט לא היו מקבלים ביטוי בדוחות הכספיים, כיום אין דבר כזה<br />
- יש להישיר מבט לעיני המשקיעים ולתת ביטוי בדוחות לכל שינוי כלכלי.<br />
שלוש השנים הראשונות היו רק השלב הראשון במעבר ל- .<strong>IFRS</strong> מעבר לקשיי<br />
היישום המובנים, חבלי הלידה בשלב זה נבעו גם מהיעדר מוכנות והיערכות<br />
של כלל המערכות למעבר ל-<strong>IFRS</strong>: החל מהנושא של הערכות שווי ,<br />
חוקי החברות בנושא דיבידנדים וכלה בחוקי המס . קשה להתעלם<br />
מכך שמערכות אלה לא ביצעו מבעוד מועד את החשיבה הראויה על ההשלכות<br />
מבחינתם. מערכות אלו הן סטטיות מטבען אבל גם הן נמצאות כיום בתהליכי<br />
התאמה והסתגלות. לדוגמה, שלטונות המס גיבשו לאחרונה את עמדתם לגבי<br />
מיסוי חברה שמיישמת את ה- .<strong>IFRS</strong> בדומה, תהליכי ההתאמה של חוזים מבוססי<br />
חשבונאות כמו הסכמי בונוסים של מנהלים מבוססי רווחיות והסכמי<br />
הלוואות שכוללים אמות מידה פיננסיות מבוססי דוחות, לא היו בהכרח מיידיים.<br />
ביטוי לתהליך הלמידה הקשה הוא הגידול במספר תיקוני הטעויות )Restatements)<br />
בתקופה האחרונה בהמשך לתהליך גידול מתמיד בטעויות ממועד כניסת<br />
ה - <strong>IFRS</strong> : טעויות הן מתבקשות בתהליך הקריטי של הטמעה קשה ואף<br />
מבורכות. החשש הוא דווקא ממצבים שבהם כל דבר שעושים הוא נכון ואין מנגנונים<br />
לזיהוי טעויות!
שווי הוגן Vs. עלות<br />
ה-<strong>IFRS</strong> נתפס על ידי הקהל הרחב כחשבונאות שווי הוגן. לאור הדיסאינפורמציה<br />
המתרוצצת, חשוב לציין כי גם בעידן ה-<strong>IFRS</strong> בסיס המדידה העיקרי בדוחות הכספיים<br />
נותר עלות היסטורית. התרומה של ה-<strong>IFRS</strong> בכל זאת היא בהכנסת בסיס המדידה<br />
של שווי הוגן למדידת נדל“ן להשקעה ונכסים פיננסיים כמו השקעות במניות ובאגרות<br />
חוב ובמדידת נגזרים פיננסיים. חשוב להבין, מדידת נגזרים פיננסיים לפי שווי הוגן היא<br />
הכרחית לשקיפות ומונעת הסתרה של פוזיציות בעייתיות אליהן נכנסה החברה.<br />
שיעור מאלף על החשיבות של מדידת השקעה במניות שאינה מקנה השפעה<br />
מהותית בשווי הוגן קיבלנו בשנה האחרונה בפרשת מבטח שמיר ותנובה<br />
בעקבות דרישה של ה-<strong>IFRS</strong> למדוד את ההשקעה בשווי הוגן נוצר הצורך לצרף את<br />
הערכת השווי. אי הרצון של בעלת השליטה לחשוף את נתוני תנובה הוביל להפסקת<br />
המסחר במבטח שמיר שלוותה בהגשת תביעה ייצוגית נגדה והיא נאלצה למכור את<br />
השקעתה בתנובה. די לציין כי לולא ה-<strong>IFRS</strong> ההשקעה בתנובה היתה מוצגת על פי<br />
עלותה ללא דרישה לצירוף הערכת שווי והחיים היו ממשיכים להם על מי מנוחות. יש<br />
כאן אמירה חזקה בנושא שקיפות, לפיה חברה שמשתמשת בכספי הציבור חייבת<br />
להיות שקופה בפניו ולהיכנס להשקעות שמאפשרות זאת.<br />
.<br />
2<br />
אמנם יש בעיות ועיוותים כתוצאה מהיררכיית שווי הוגן ומקשיים<br />
בנושא טיפול בעסקאות גידור - אך חשוב להבין כי אין פה הבדל בין ה-<strong>IFRS</strong><br />
לבין הכללים בארה”ב ממנה אלה נשאבו. השימוש החדשני של ה-<strong>IFRS</strong> בשווי הוגן<br />
נוגע בעיקר לנדל”ן להשקעה, מתוך תפיסה שנכס שמניב תזרימי שכירות דומה<br />
במהותו לנכס פיננסי.<br />
אחת הטענות המרכזיות שנשמעת כנגד ה-<strong>IFRS</strong> היא שהוא יצר תנודתיות גדולה<br />
יותר בדוחות הכספיים, כך שחברות הנדל”ן שהציגו בשנים 2006 ו-2007 רווחים<br />
יפים הראו הפסדים גדולים ב-2008 ו-2009. חשוב להבהיר לעניין זה: החשבונאות<br />
היא שפת העסקים וככזאת היא חייבת להראות גם את התנודות בעסקים. החשש<br />
דווקא צריך להיות מהמצב ששרר בעבר שהציג תמונה ברזולוציה כה נמוכה עד<br />
שכמעט לא היתה נותנת ביטוי למשבר החריף. כאשר שיעורי התשואה על הנדל“ן<br />
המניב עולים השווי ההוגן שלו יורד ולהפך. עובדה פשוטה זו באה לידי ביטוי כשבאים<br />
למכור או לרכוש נכס ולכן גם צריכה לקבל ביטוי בשפת העסקים.<br />
אף אחד לא חולק על כך שרמת המהימנות של מדידת שוויו הוגן של נכס נמוכה<br />
מרמת המהימנות של מדידת עלותו שהיא וודאית. אך אם הייתם מעוניינים לקנות<br />
קרקע - מה הייתם מעדיפים לדעת: מהו המחיר שבו קנה המוכר את הקרקע בעבר<br />
ברמת ודאות מלאה או מהו המחיר שבו הוא מעריך את ערכה כיום וזאת עוד במסגרת<br />
הצהרה רשמית עליה הוא נוטל אחריות שאף מגובה בבדיקה ואישור רואה חשבון
אגב, כמו בעולם העסקים, זכותו של הקונה לקחת מרווח ביטחון )“דיסקאונט”( ממצגי<br />
המוכר, וגם אז לא ניתן להתעלם מערך הרלבנטיות האדיר של אומדן השווי ההוגן.<br />
אגב, המחירים בפועל שבהם החליפו ידיים בשנתיים האחרונות מספר קניונים<br />
משמעותיים בישראל, שכידוע נמדדו לפי שווי הוגן ערב מכירתם, הם עדות לאיכות<br />
הגבוהה של אומדני השווי ההוגן שבוצעו להם ובהתאם לרלבנטיות של<br />
המידע למשקיעים טרום המכירה .<br />
ניתן לראות את השיפור ברלבנטיות של דוחות חברות הנדל“ן המניב דרך מכפילי<br />
ההון שלהם שעומדים סביב ה- Benchmark של מכפיל הון אחד, להוציא את<br />
חוסר הוודאות בתקופת המשבר . מסקירה של הנתונים המצרפיים של<br />
9 חברות הנדל”ן המניב הגדולות בישראל עולה כי מכפיל ההון בתום 2008 2007,<br />
)תקופת המשבר(, 2009 ותום חודש ספטמבר 2010 עמד על: 0.96 0.52, 1.06,<br />
ו-1.19 בהתאמה.<br />
יש להביא בחשבון, שעדיין אין זהות מוחלטת בין ההון החשבונאי לבין השווי הכלכלי.<br />
הערכת חסר של ההון העצמי נגרמת לדוגמה כתוצאה מהתחייבויות המיסים<br />
הנדחים בגין השערוכים שמוצגות בחשבונאות בערכן המלא, ללא חישוב ערך נוכחי,<br />
ומכך שהחשבונאות אינה נותנת ביטוי לפרמיית הניהול כנכס בלתי מוחשי.<br />
3<br />
טענה אחרת שנשמעת היא שבעידן ה-<strong>IFRS</strong> דוח רווח והפסד איבד את הרלבנטיות<br />
שלו במדידת הביצועים של חברות הנדל“ן המניב לאור הכללת רווחי והפסדי<br />
השערוך. אולם, גם במקרה זה מדובר בהסתכלות שיטחית ואין להספיד את דוח<br />
רווח והפסד. חשוב להכיר בכך שחשבונאות המודרנית, הדוחות הכספיים ובכלל זה<br />
גם דוח רווח והפסד, מספקים תמונת עומק ודורשים ניתוח לא פשטני בהכרח. דומה<br />
הדבר לניתוח של תמונת שחור לבן לעומת ניתוח של תמונה צבעונית. בדיוק כמו<br />
שהמשקיעים חייבים לדעת להבחין בין הכנסות והוצאות שמופיעות בדוח<br />
רווח והפסד ולבין כאלה שמופיעות רק בדוח הרווח הכולל ,(OCI(<br />
הם נדרשים לדעת להבחין בין סוגי הכנסות והוצאות שמופיעות בדוח רווח והפסד.<br />
לדוגמה, רווחי/ הפסדי השערוך מופיעים בדוח רווח והפסד של חברות הנדל“ן בסעיף<br />
נפרד, כך שבקלות יחסית ניתן לנטרלם ולנתח רק את התוצאות שצפויות לחזור<br />
על עצמן. המשתתפים בשוק ההון חכמים דיו בכדי שלא לראות כיום את הרווח<br />
למניה של חברות הנדל“ן המניב כחזות הכל, ומשתמשים במדדים ביצועיים כמו<br />
NOI ו-FFO שמנטרלים את רווחי/הפסדי השערוך ומשמשים כיום ככלי<br />
עיקרי לניתוח חברות הנדל”ן.
תקינה מקומית Vs. תקינה בינלאומית<br />
ואולי גם כאן המקום לנפץ עוד מיתוס: ה-<strong>IFRS</strong> אמנם רק בן שלוש, אבל כבר<br />
בתחילת שנות ה-2000 הכרנו בכך שאיננו יכולים לייצר כללי חשבונאות בעצמנו<br />
ולכן התחלנו לאמץ אט אט ברמה פרטנית את תקני ה-<strong>IFRS</strong>. אף ניתן לומר כי ערב<br />
אימוץ ה-<strong>IFRS</strong> בישראל, התקינה הישראלית אימצה למעשה כמחצית מהתקינה<br />
הבינלאומית, לרבות בנושא הנדל“ן להשקעה.<br />
4<br />
בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים, התקינה הבינלאומית אינה מושלמת. במסגרת הטור<br />
שלי בדה מרקר שמלווה את אימוץ ה-<strong>IFRS</strong> מתחילתו וחוגג בימים אלה גם יום<br />
הולדת פרטי, אני מציג מדי שבוע לא מעט בעיות בה. החל משגיאות וקביעות<br />
בעייתיות , דרך מקרים שבהם מותרת יותר ממדיניות חשבונאית<br />
אחת וכלה בפשרות “פוליטיות” ואינטרסים דיווחיים. בחלק קטן מהמקרים<br />
כמו ספיחי<br />
השגיאות אף פוגעות בנו יותר, לאור מאפיינים ישראליים<br />
ההצמדה שנותרו מהטראומה האינפלציונית שעברו בשנות ה-80. המקרה הבולט<br />
הוא הדרישה לסיווג כתבי אופציה שהונפקו כאשר תוספת המימוש שלהם צמודה,<br />
כהתחייבות ולא כהון. מעבר לכך שקיים תמיד מחיר בהצטרפות לקהילה הבינלאומית,<br />
בדמות אי התחשבות במאפיינים מקומיים, חשוב לציין כי החברות הישראליות לומדת<br />
היטב ומהר להתמודד גם עם עיוותים-כך לדוגמה, ב-3 השנים האחרונות אין כמעט<br />
הנפקות של כתבי אופציה שתוספת המימוש שלהם צמודה.<br />
גם השינויים התכופים בתקינה הבינלאומית, ככל שיהיו מוצדקים, אינם מסייעים<br />
ליציבות השפה וניכר שלא ניתנת תשומת לב מספקת לאיזון העדין שבין שיפור<br />
מתמיד לשמירה על יציבות. עם זאת, חשוב לדעת שמדובר בבעיה שמאפיינת תקינה<br />
חשבונאית מודרנית בעולם עסקים כה דינאמי. במקרים רבים גם לא ניתן להאשים<br />
בתכיפות ועוצמת השינויים דווקא את ה-<strong>IFRS</strong>. לדוגמה, תפיסת המימוש הרעיוני<br />
הבעייתית שנכנסה לתוקף ב-2010, לפיה במועד איבוד או השגת<br />
שליטה משוערך המוניטין, אינה נחלתה הבלבדית של התקינה הבינלאומית אלא<br />
תוצר של פרויקט משותף עם האמריקאיים שהחלו בעצמם ליישמה כבר שנה קודם<br />
לכן.<br />
בכל מקרה, אין כל כך מה להתגעגע לתקינה המקומית שלנו. צר לי לאכזב, אך<br />
בעבר כללי החשבונאות בישראל הילכו “בבורות אפלים”. היו לנו אמנם מספר גילויי<br />
דעת ותקנים “צברים” וידענו לשנן אותם היטב, אך מעבר לתחושת הביטחון, חיינו<br />
בתוך ביצת כללים קטנה, שהקיפה רק חלק קטן מעולם העסקים וגם אז לא בהכרח<br />
שיקפה אותו באופן נאות. די להזכיר כי לאור העובדה שלא היו לנו כללים בנושא<br />
אופציות לעובדים אפילו לא רשמנו את ההטבה כהוצאה גם כשהאופציות היו בתוך<br />
הכסף במועד ההענקה. דוגמה אחרת היא גילוי דעת “יצירתי” שעליו חונך דור שלם<br />
של רואי חשבון ונקרא ג“ד 53 שכלל טיפול חשבונאי ייחודי, עתיר טכניקה, באגרות
חוב להמרה, שרק לקראת ההצטרפות לקהילה הבינלאומית והסתכלות במראה<br />
המקצועית העולמית הבנו שמדובר בשגיאה אחת גדולה!<br />
הנקודה המרכזית היא שלא ניתן “לחיות על חרבנו” לנצח כמעצמת דיווח גם כשנדמה<br />
לנו לפעמים שהכללים שלנו מתאימים יותר לסביבה העסקית שלנו בתחומים<br />
מסוימים. הכלכלה המודרנית נעה בקצב מסחרר, שמובל על ידי קידמה טכנולוגית<br />
וגלובליזציה מוחלטת של שווקי הסחורות וההון ברמה שיוצרת תלות מוחלטת בין<br />
שווקים, מדינות ויבשות. לחשבונאות מקומית לא יכולים להיות משאבים להתעדכן<br />
בקצב הזה ועובדות החיים פשוטות: מי שלא “מיישר קו” - יהפוך מהר מאד לבלתי<br />
רלבנטי.<br />
ל“סיעור המוחות” החשבונאי העולמי יש גם יתרונות רבים, לרבות העובדה שאינטרסים<br />
דיווחיים מקומיים מוחלשים וההחלטות החשבונאיות נתונות לביקורת ציבורית כלל<br />
עולמית. וחשוב מכך, התקינה הבינלאומית מציבה סט של עקרונות ברורים, שלא<br />
היו לנו בעבר שבראשם המטרה החשובה מכל והיא “להסתכל למשקיע בעיניים”<br />
במקום להתחבא מאחורי הכללים.<br />
5<br />
אפילו האמריקאיים, חוד החנית של תקינה מבוססת כללים כבר הכירו בכישלונה<br />
החרוץ ובעליונות התקינה המבוססת עקרונות. האמריקאיים חוו בעשור האחרון<br />
שלושה מגה-משברים שהתקינה המבוססת כללים היוותה עבורם כר פורה:<br />
החל מפרשת אנרון דרך פרשת הסאב פריים וכלה בפרשת ליהמן. המשברים היו<br />
מספיק קשים בכדי לפתור לאמריקאיים גם את בעיית האגו והם כידוע מדברים<br />
כיום בפה מלא על לוחות זמנים לאימוץ התקינה הבינלאומית. צריך לזכור<br />
שתהליך האימוץ האמריקאי צפוי להיות איטי לא רק לאור שינוי התפיסה החדשה<br />
שאותו יצטרכו לבצע, אלא גם לאור העלות הכבדה מבחינתם והיא איבוד התקינה<br />
המקומית העצומה שפיתחו במשך המאה השנים האחרונות.<br />
דוגמה לחוזקה של ה- <strong>IFRS</strong> היה המעבר של פרטנר ב-2009 מה-U.S.GAAP<br />
ל-<strong>IFRS</strong> שכחברה דואלית יכולה היתה להמשיך ולדווח לפי התקינה האמריקאית.<br />
מהלך זה התאפשר גם על רקע העובדה, שרשות ניירות ערך האמריקאית )SEC(<br />
הכירה באופן היסטורי ב-2008 ב-<strong>IFRS</strong> כתקינה ראשית מותרת עבור מנפיקים<br />
זרים, ולכן אינה דורשת עוד להציג התאמה של הדוחות .U.S.GAAP החלטה זו<br />
של פרטנר נראית מובנת כיום, אך עד לפני מספר שנים מעבר כזה היה מעורר<br />
תמיהה מאד גדולה על רקע העליונות של התקינה האמריקאית כפי שנתפסה<br />
על ידי שוקי ההון. ה-<strong>IFRS</strong> כבש את העולם בסערה החל מאמצע העשור הקודם.
זה אמנם התחיל באירופה ואוסטרליה אך הגיע מהר מאד לכל יתר העולם המערבי.<br />
בשנים הקרובות תושלם התמונה כאשר קנדה, מדינת ה”אחות” של ארה”ב, תצטרף<br />
כבר ב-2011 ל-<strong>IFRS</strong> ואפילו סין ויפן יצטרפו ב-2012 .<br />
המהלך הישראלי שמיישם את ה-<strong>IFRS</strong> באופן טהור הוא נכון ביותר ועדות<br />
לכך היא ההשתחררות מכבלי השמרנות הרגולטורית שראתה בעבר את<br />
השקל כמטבע פעילות היחיד כמעט האפשרי עבור חברות ישראליות .<br />
כל ניסיון להתערב או ליצור “פילטר” מחזיר את הפוליטיקה המקומית לדוחות<br />
הכספיים ופוגע באיכותם ואמינותם. מהלך זה גם תואם את עמדת ה-SEC אשר<br />
מקבלת דוחות כספיים של מנפיקים זרים אשר נערכים לפי ה-<strong>IFRS</strong> המלא ללא<br />
כל התאמות.<br />
חברה ציבורית Vs. חברה פרטית<br />
המעבר ל-<strong>IFRS</strong> יושם בעולם ובארץ עבור החברות הציבוריות בלבד, דבר שיצר חיץ<br />
בין רמת הדיווח של חברה ציבורית לבין זו של חברה פרטית. יש לכך אמנם השלכות<br />
שליליות, שהרי בשנות האימוץ הראשונות של ה-<strong>IFRS</strong>, תשומת הלב ניתנה מטבע<br />
הדברים בעיקרה לחברות הציבוריות ובמידת מה התקינה המקומית שנותרה הבסיס<br />
לדיווח של החברות הפרטיות הוזנחה מעט. תהליך דומה קרה גם במדינות אירופה.<br />
6<br />
עם זאת, בשנה האחרונה פרסם המוסד הבינלאומי לתקינה חשבונאית )IASB( תקן<br />
חשבונאות בעבור חברות פרטיות SMEs( ) <strong>IFRS</strong> for שמבוסס על ה-<strong>IFRS</strong><br />
אך מספק רשימה משמעותית של הקלות, במיוחד בנושאי דרישות גילוי ומדידה<br />
לפי שווי הוגן. הבחנה זו ראויה מאד ואף בדיעבד, העובדה שהתקינה החשבונאית<br />
בעבר דיברה בשפה אחת עבור שני סוגי המדווחים נראית משונה ובעייתית. לעניין<br />
זה, אין בכלל ספק כי הידע והניסיון שצברנו ב-<strong>IFRS</strong> עד כה, יסייעו רבות למעבר של<br />
החברות הפרטיות בישראל בשנים הקרובות ל-.SMEs <strong>IFRS</strong> for<br />
שידוד מערכות היסטורי<br />
החשבונאות, ללא קשר לתקינה הבינלאומית, סובלת מכשלים היסטוריים<br />
שיוצרים עיוותים גדולים בדוחות הכספיים. שנת 2011 מסתמנת כשנה<br />
חשבונאית קריטית, בה צפויים להתפרסם שורה של תקנים בינלאומיים חדשים,<br />
אשר מיועדים לפתור, בין היתר, שלושה כשלים היסטוריים מג’וריים. הראשון,<br />
בנושא איחוד דוחות כספיים מיועד להסדיר את הגדרת שליטה<br />
ביטול השימוש בשליטה משפטית כבסיס לאיחוד דוחות כספיים. השינוי השני,<br />
בנושא חשבונאות גידור מיועד להביא לידי ביטוי באופן טוב יותר את מדיניות ניהול<br />
הסיכונים של החברות ולפתור עיוותים אדירים שקיימים כיום במדידת התוצאות.<br />
השינוי השלישי בנושא חכירות מיועד לטפל בכשל הקריטי הטמון בשימוש<br />
במימון חוץ מאזני כתוצאה מההבחנה בין חכירה תפעולית לחכירה מימונית.<br />
, תוך
שידוד מערכות חיוני כזה יכול להיעשות רק על ידי גוף בעל עוצמה עולמית כמו<br />
המוסד הבינלאומי לתקינה )IASB( שאף פועל, בדרך כלל, בשיתוף פעולה הדוק עם<br />
המוסד לתקינה בארה”ב .)FASB( הדבר בא לידי ביטוי כיום בפרויקט של מעצמות<br />
התקינה בנושא המסגרת המושגית, שמהווה מעין “חוקה” של החשבונאות. מעבר<br />
לכך שהדבר יוביל לחוקה חשבונאית עולמית אחת, די לציין כי בתקינות מקומיות<br />
רבות בעבר, כמו בישראל, לא היתה קיימת “חוקה” ואת העובדה שגם החוקה<br />
הבינלאומית עצמה לא עודכנה כבר עשרות בשנים למרות ההתפתחות המטאורית<br />
בכלכלה.<br />
באותה נשימה, לא ניתן להתעלם מהתהליך המדאיג שהואץ בעקבות המשבר<br />
בעקבות פרסום התקן הבינלאומי בנושא מדידת של נכסים פיננסיים )9 (<strong>IFRS</strong><br />
שלא בתיאום עם האמריקאיים במסגרת פרויקט בנושא מכשירים פיננסיים.<br />
החשש העיקרי הוא מיצירת שונות תפיסתית בין מעצמות התקינה באופן<br />
ההתייחסות שלהם לרווח כולל אחר )OCI( ובעיקר ביחס לצורך להפשיר<br />
אותו בחזרה )recycling( לדוח רווח והפסד .<br />
7<br />
השלב הקריטי עוד לפנינו<br />
שלא יהיה מקום לספק, אנחנו עדיין לא באמת נהנים באמת מפירות ה-<strong>IFRS</strong><br />
שהם<br />
עדיין מאד בוסריים. מדובר בתהליך הטמעה ארוך אשר זקוק למעטפת שלמה של<br />
שינויים בשוק ההון, הן רגולאטוריים והן התנהגותיים, שטרם התרחשו. על אף שחלפו<br />
אמנם כבר שלוש שנים אנו לא באמת מכינים דוחות כספיים ברוח ה-.<strong>IFRS</strong> הדוחות<br />
אמנם עומדים בכללי ה-<strong>IFRS</strong> מבחינה טכנית והצהרתית, אך דוחות כספיים בני<br />
מאות עמודים, רווים בתיאורים משפטיים מפורטים וטכניים, שלעיתים קרובות<br />
מפספסים את העיקר או לפחות מטשטשים אותו, תוך התעלמות מעקרונות<br />
בסיסיים של מהותיות ומובנות, אינם המוצר אליו מכוון ה-<strong>IFRS</strong>!<br />
במידה רבה, נותרנו אנשים מבוססי כללים שמיישמים כיום תקינה מבוססת עקרונות.<br />
רואי חשבון רבים עדיין מחפשים את המילה הכתובה ומפרשים את התקינה באופן<br />
טכני להחריד. לא קל ליצור שינוי, במיוחד שלכל המערכות נוח מאד לעבוד באופן<br />
טכני: החל מהחברה, דרך רואי החשבון וכלה ברגולאטור, והם המשיכו לעשות זאת<br />
גם בשנים הראשונות למעבר.<br />
אפילו האקדמיה בחשבונאות שהיא זו שמזינה את הפרקטיקה וגם ניזונה ממנה לא<br />
בהכרח ביצעה את “שינוי הפאזה” הנדרש ויש סיכוי טוב שגדלים היום רואי חשבון<br />
רבים, על ברכי מרצים מבוססי כללים, שלא באמת יהיו מוכנים לחשיבה שדורשת<br />
השפה החדשה. יש סיכוי גבוה שלא חל באמת שינוי באופי לימודי ראיית החשבון<br />
שנותרו מבוססי כללים שהם בעיקר טכניים.
גם הרגולציה, נכנסה לתהליך המעבר בלמידה “תוך כדי תנועה” כך שבשנים<br />
הראשונות לא היתה באמת הפרדת תפקידים אמיתית וחיונית בין הנהלה לבין רואי<br />
חשבון ולבין רשות ניירות ערך. חשוב להבין שהתקינה הבינלאומית קשה יותר<br />
לאכיפה על ידי רשות ניירות ערך אשר נדרשת להתמודד עם קשיי אכיפה לא<br />
מעטים. אבל גם כאן מסתמן שינוי, הרשות לא מהססת כיום להתערב בפרשנויות<br />
ל- <strong>IFRS</strong> ולוודא שהחברות לא מנצלות לרעה את שיקול הדעת וזה עוד רק תחילתו<br />
של התהליך. כך היה למשל שבו רשות ניירות ערך הביעה את דעתה לפיה חברות<br />
שבוחרות במדיניות חשבונאית של סיווג תשלומי ריבית בדוח תזרים מזומנים<br />
בפעילות מימון במקום בפעילות שוטפת כפי שמתיר ה-<strong>IFRS</strong>, נדרשות<br />
במקביל לאמץ מדיניות חשבונאית של סיווג תקבולי ריבית בפעילות השקעה<br />
במקום בפעילות שוטפת. דוגמה נוספת ניתן למצוא בנחישות של רשות ניירות ערך<br />
לסגור את הלאקונה בהגדרת שליטה שנוצרה ב- <strong>IFRS</strong> בעקבות המעבר לתפיסת<br />
המימוש הרעיוני אשר אפשרה לכאורה לחברות לבצע שינויים טכניים ולהכיר<br />
ברווחי עתק באמצעות אימוץ גישת השליטה המשפטית. מעבר לכך, אנו עדים<br />
לאחרונה להתערבות של רשות ניירות ערך בהערכות שווי לרבות הנחות, פרמטרים<br />
ושיטות הערכה.<br />
8<br />
אנו נמצאים בפתחו של השלב העיקרי במעבר ל-<strong>IFRS</strong> והוא שינוי עמוק בתהליכי<br />
החשיבה ובתפיסת הדיווח! המסע לארץ ה-<strong>IFRS</strong> הוא ארוך וימשך עוד מספר שנים<br />
ולכן טוב שהתחלנו אותו מוקדם ככל שאפשר. דחיית המעבר לא היתה חוסכת<br />
מאורכו של מסע זה ולכן יפה שעה אחת קודם.<br />
השינוי האמיתי יהיה כאשר הנהלות יפסיקו להסתתר מאחורי רואי החשבון<br />
ויבצעו באמת את “הסוויץ” הדרוש בתפיסה הכי בסיסית של החשבונאות והוא<br />
כי הדוחות הם מצגי ההנהלה ולכן ההנהלות צריכות להפעיל שיקול דעת שבצידו<br />
מוטלת אחריות כבדה. העברת עבודת ההקלדה הטכנית מרואי החשבון לחברות<br />
הציבוריות שהתבצעה לאחרונה אינה מספקת - המבחן האמיתי הוא בהעברת<br />
“עבודת ההקלדה” המהותית להנהלות. לצורך כך רשות ניירות ערך נדרשת להיות<br />
אקטיביסטית ולהחזיר דוחות, בגין פירוט יתר ובגין אי בהירות. שינוי זה חייב להיות<br />
מלווה בשיפור משמעותי בידע המקצועי של הדירקטורים שחייבים להבין את הדוחות<br />
הכספיים ולפתח יכולת להיכנס לעומקם של דברים ולזהות בעיות דיווחיות - הלא<br />
הדוחות הכספיים הם מצגיהם למשקיעים.<br />
אין להקל ראש באחריות של הדירקטוריון וההנהלה על מצגי הדוחות הכספיים<br />
לרבות בחירת מדיניות חשבונאית ואומדני השווי ההוגן. שוק הון בריא צריך להרתיע<br />
הנהלות מפני מצגי שווא, הן באמצעות ענישה פלילית ותובענות ייצוגיות והן<br />
באמצעות הדרת רגליים ממניות של הנהלות בלתי אמינות.
אסיים בנימה אופטימית: על אף שאנו נוטים להמעיט בערכנו, יש בישראל פוטנציאל<br />
אדיר לחשיבה חשבונאית ואנו רואים זאת כבר כעת ביחס לעמיתינו האירופאים<br />
שמיישמים גם הם את ה-<strong>IFRS</strong>. אם בעבר ישראל פיגרה אחר המדינות המפותחות<br />
בכל הקשור בחשבונאות הרי שכבר כעת אנו מציבים את עצמנו בחזית החשבונאות<br />
העולמית. יתר על כן, עם ההצטרפות הצפויה של האמריקאיים ל-<strong>IFRS</strong> ישראל<br />
תוכל להפוך למוקד עתיר ידע וניסיון, שמעבר למעמד המכובד שיוקנה לנו בזירה<br />
הכלכלית, נוכל אף לייצא את הידע הישראלי הרב שנצבר.<br />
9
3<br />
יום הולדת<br />
ל-<strong>IFRS</strong> בישראל<br />
הספר הינו אסופת הטור השבועי “ <strong>IFRS</strong> בשטח” שמלווה את אימוץ<br />
ה- <strong>IFRS</strong> בישראל, ומסכם שלוש שנות יישום של המהפכה החשבונאית והדיווחית.<br />
במסגרת הספר קובצו הטורים השבועיים, בתוספת טורים שלא פורסמו, לפי נושאים<br />
במסגרת ארבעים ושניים פרקים ושמונה חלקים.<br />
הספר מיועד לסייע למנהלים, דירקטורים, רואי חשבון, אנליסטים ואף לסטודנטים<br />
למנהל עסקים ו/או חשבונאות להבין את השפה החשבונאית החדשה דרך העסקאות<br />
והאירועים הבולטים בשוק ההון ומספק תמונה כוללת ומקיפה של הניסיון הישראלי<br />
ביישום התקינה הבינלאומית. הוצאת רונן, ינואר )450 2011 ע"מ, כריכה קשה(.
חזרה לתפריט הראשי<br />
“ומה לגבי<br />
המשתמשים”<br />
)אוגוסט 2007(<br />
עד כה, באופן טבעי הטרידה מהפכת ה-<strong>IFRS</strong><br />
בעיקר את הגורמים הקשורים להכנת הדוחות<br />
הכספיים. מדובר בעיקר על חשבים, ,CFO’s<br />
מנכ”לים ורואי חשבון של החברות הציבוריות.<br />
לאחרונה נוכחו לדעת שגם הדירקטורים החלו<br />
להיות מעט מוטרדים )וכנראה מעט מדי(.<br />
החשש מבחינת הגורמים המדווחים והיועצים<br />
שלהם מוצדק בהחלט - מדובר במהפכה של<br />
ממש, שמשנה סדרי בראשית. עם זאת, אנו נוטים<br />
לשכוח את הגורם שבעבורו כל המערכת החשובה<br />
הזו עובדת - המשתמשים בדוחות הכספיים.<br />
משקיעים במניות, משקיעים באגרות חוב, מלווים,<br />
אנליסטים ואחרים, צריכים להיות מוטרדים לא<br />
פחות מהמדווחים עצמם ואולי אף הרבה יותר,<br />
שהרי בסופו של דבר הם אלו שמוציאים את הכסף<br />
מהכיס. לא יהיה זה מוגזם להניח כי עצם היותם<br />
חיצוניים לחברה וניזונים רק מדיווחיה הכספיים,<br />
כמו גם העובדה שהמיומנות שלהם ב-<strong>IFRS</strong><br />
מוגבלת, אם בכלל קיימת, עשויים להותיר אותם<br />
מהר מאד אובדי עצות.<br />
למעשה, המשתמשים בדוחות צריכים להיות<br />
מודאגים מה-<strong>IFRS</strong> לפחות בשני היבטים. בהיבט<br />
הראשון, ישום ה-<strong>IFRS</strong> יקשה מאד על ניתוח<br />
הביצועים של החברות המדווחות, שמשמש כידוע<br />
בסיס למודלים העיקריים לניתוח דוחות כספיים,<br />
הערכות שווי ולקביעת יכולת החזר חובות. הערבוב<br />
בין נתוני השווי ונתוני העלות עשוי להותיר במבוכה<br />
את התפיסות המקובלות של שימוש בנתונים<br />
בסיסיים ביותר כמו רווח תפעולי, ,EBITDA רווח<br />
נקי, רווח למניה ותזרים מפעילות שוטפת. יתר<br />
על כן, בהתאם ל-<strong>IFRS</strong> לא כל השינויים בנכסים<br />
וההתחייבויות של החברה נרשמים בדוח רווח<br />
והפסד, אלא חלקם נזקפים ישירות להון העצמי.<br />
כנקודת מוצא לניתוח הביצועים על המשתמש<br />
להבין אילו פריטים יש לנטרל מהרווח ואלו פריטים<br />
יש להוסיף לו. למותר לציין, כי מעבר לקושי<br />
הטבעי בביצוע התאמות כאמור, הרי שהן עשויות<br />
להשתנות מחברה אחת לשנייה כך שיתכן ולצורך<br />
הבנת הדוח של חברה אחת יידרשו התאמות<br />
מסוימות שכלל אינן נדרשות בחברה אחרת.<br />
ההיבט השני נוגע לגמישות הרבה בישום ה-<strong>IFRS</strong>.<br />
כתקינה מבוססת עקרונות מאפשרת ה-<strong>IFRS</strong><br />
גמישות דיווח רבה, הן מאחר והוראות המעבר<br />
ל-<strong>IFRS</strong> מקנות חופש פעולה רב ביותר והן מאחר<br />
וכללי ה-<strong>IFRS</strong> עצמם מקנים חופש פעולה נרחב<br />
בבחירה של מדיניות חשבונאית. למעשה, ללא<br />
קריאה מדוקדקת והבנה של המדיניות החשבונאית<br />
של כל חברה, המשתמשים לא ידעו את טיבם<br />
של הנתונים, גם אם לרגע המונחים שמשמשים<br />
לתיאור הנתונים יראו מוכרים מהעבר.<br />
שלא יהיה ספק, בהתאם לכללי המשחק החדשים,<br />
ההנהלות של הגופים המדווחים תבחרנה את שיטות<br />
הטיפול החשבונאי העדיפות להן מתוך האפשרויות<br />
הדיווחיות השונות. מבחינת המדווחים נוצרת כאן<br />
הזדמנות אדירה ויש לומר גם נדירה. בכוחה של<br />
בחירת מדיניות חשבונאית מושכלת לשפר באופן<br />
ניכר את הדיווחים הכספיים של החברה, הן בשנת<br />
המעבר והן בשנים הבאות. “ומה לגבי<br />
עצם העובדה כי במקרים רבים אין לכך השפעה<br />
על מיסוי החברות מותירה בעיקר את הבחירה<br />
לאינטרסים דיווחים ולמידת ההשפעה על היכולת<br />
של החברות לחלק דיבידנד. לא יהיה זה מוגזם<br />
לומר, כי ב“מטבח” שבו מבשלים כעת את הדוחות<br />
הכספיים של החברות הציבוריות של חברות
חזרה לתפריט הראשי<br />
פרטיות שמתעתדות לעבור ל- <strong>IFRS</strong> רצים עשרות<br />
“טריקים” שהם בגדר אפשרויות חשבונאיות<br />
לגיטימיות לחלוטין. התוצאה הישירה היא גידול<br />
בפער שבין החברות המדווחות ובין קוראי הדיווחים<br />
שלהן. בכדי להבין את נתוני ה-<strong>IFRS</strong> אין מנוס<br />
מלהפשיל שרוולים ולהציץ לתוך ה“מטבח” שבו<br />
מכינים אותם.<br />
פעולה שאינה פשוטה כלל ועיקר למי שאינו רואה<br />
חשבון, לאור החומה המרתיעה של המקצוע,<br />
לפחות “על הנייר”. אחרת, לא נשאר סיכוי רב להבין<br />
את טיבו של “התבשיל” החדש.<br />
השאלה שנותרת פתוחה היא רק באיזו מידה<br />
יצליחו המשתמשים להתגבר על הפער נראה כי<br />
לעניין זה יש לבצע הבחנה בין סוגי המשתמשים:<br />
המשתמשים הפשוטים והמשתמשים המאורגנים.<br />
צריך לומר את האמת, אין הרבה סיכוי<br />
שהמשתמשים הפשוטים, אלו שאנו מכנים לעתים<br />
“הציבור”, יצליחו להדביק את הפער. מונחיה<br />
המבלבלים של השפה החדשה כמו גם השונות<br />
הרבה שהיא מייצרת צפויים להרחיק מהדוחות<br />
הכספיים את אותם משתמשים פשוטים, אם עדיין<br />
נותרו כאלה.<br />
לסיום, חשוב לומר באותה נשימה:<br />
לאור ההתפתחויות הגלובליות, המהלך של אימוץ<br />
ה-<strong>IFRS</strong> בישראל הוא המהלך הנכון ביותר ואף<br />
יותר מכך - הבלתי נמנע. לטובת שיפור<br />
ההשוואתיות עם החברות בעולם )בעיקר באירופה(<br />
ואולי אף בטווח הארוך שיפור הרלבנטיות של הדיווח<br />
הכספי נשלם בשנים הקרובות “מס” בדמות פגיעה<br />
בהשוואתיות בין הדיווחים של החברות בארץ<br />
והמאמץ של כל המשתתפים בשוק ההון להתרגל<br />
לשפה החדשה, על חסרונותיה ויתרונותיה.<br />
ואולי כבר הגיעה העת שהחשבונאות תפרוץ את<br />
מחסומי הקליקה המקצועית הסגורה. כטיפ לכל<br />
אותם צעירים אשר בוחרים כעת מסלול לימודים<br />
ורואים עצמם כמשתתפים פוטנציאלים בשוק<br />
ההון: אל תתלבטו, בדרך לשוק ההון לכו ללמוד את<br />
מקצוע החשבונאות החדש.<br />
לעומתם, המשתמשים המאורגנים - גופים<br />
מוסדיים, בנקים, אנליסטים ומשקיעים גדולים ינסו<br />
להקצות משאבים על מנת להתאים את עצמם<br />
לשפה החדשה. כאמור, לא מדובר בהתאמות<br />
פשוטות - בדמות תיקון חד פעמי של מודל, אלא<br />
בהתאמות דינאמיות, שעשויות להשתנות בין<br />
מקרה אחד למשנהו. אך צפוי הוא שבטווח הקצר<br />
גם אותם משתמשים מאורגנים יתקלו בקשיים לא<br />
מעטים.
חזרה לתפריט הראשי<br />
“להסדיר את תחום<br />
הערכות השווי“<br />
)דצמבר 2008(<br />
השווי ההוגן ( VALUE )FAIR הוא מונח חשבונאי<br />
חדש יחסית שהשימוש בו החל בשנות ה -90 והואץ<br />
בשנים האחרונות הן בכללי ה-<strong>IFRS</strong> והן בכללים<br />
בארה”ב. בעוד ה- <strong>IFRS</strong> בשונה מהכללים בארה”ב<br />
מאפשר שימוש בשווי הוגן כבסיס מדידה של נדל”ן<br />
להשקעה, הרי שהכללים בארה”ב שלא כמו ה-<br />
<strong>IFRS</strong> מאפשרים שימוש בשווי הוגן כבסיסמדידה<br />
לכל אחד מהמכשירים הפיננסיים.<br />
למרות הנטיה לחשוב אחרת, גם לפני עידן ה-<strong>IFRS</strong><br />
התבססו הדוחות על הערכות שווי לאור העקרון<br />
החשבונאי הבסיסי לפיו לא ניתן להציג נכס במאזן<br />
מעבר להטבות הכלכליות הצפויות בגינו )שווי<br />
שימוש( וזאת גם אם מיושם לגביו מודל העלות<br />
המסורתי. כך לדוגמה הערכת שווי השימוש של<br />
הקרקע בה השקיעה קבוצת אי.די.בי אשר מיועדת<br />
לבניית הפרוייקט בלאס וגאס שספגה ביקורת לא<br />
מעטה אינה קשורה כלל למודל השווי ההוגן, אלא<br />
לבדיקת ירידת ערך של רכוש קבוע. פריט משמעותי<br />
נוסף שנמדד על בסיס העלות הוא המוניטין שלגביו<br />
אף קיימת דרישה מפורשת לבחינת ירידת ערך<br />
לפחות אחת לשנה לאור העובדה שאינו מופחת<br />
באופן שיטתי.<br />
הבעיה היא שעל רקע ההתפתחות החשבונאית<br />
המואצת מרבית התחום של הערכות השווי<br />
החשבונאיות בארץ בשונה מארה”ב פרוץ לחלוטין:<br />
אין דרישות הכשרה מינימאליות וגופים מקצועיים,<br />
אין כללי אתיקה, תיעוד ואחריות, אין מעמד<br />
מקצועי ואין תקני מתודלוגיה ברורים. שוק פיראטי<br />
זה, להוציא שמאות המקרקעין הישראלית, כולל<br />
מגוון רחב של הערכות אשר להן השפעה גדולה<br />
על התוצאות המדווחות: החל ביחוס העלות בעת<br />
רכישת מניות חברה כלולה או חברה בת )PPA(<br />
דרך הערכות שווי שנתיות של מוניטין והערכות שווי<br />
אופציות לעובדים וכלה בהערכות אקטואריות של<br />
התחייבויות פנסיוניות.<br />
תוצר הלוואי החמור הוא לא רק בהיבט המקצועי<br />
לפיו יתכנו הבדלים מתודולוגיים בין הערכות שווי<br />
דומות אלא בהתבטלותם של מעריכי השווי כלפי<br />
ההנהלות ורואי החשבון. לא ניתן להתעלם מכך<br />
שמתנהל כיום “שופינג אלגנטי” של הערכות על<br />
ידי בירור ראשוני א-פורמאלי עם המעריך.<br />
הסדרת התחום חיונית במיוחד על רקע היכולת<br />
המוגבלת של רשות ניירות ערך להתערב בהערכות<br />
השווי שרובן כלל אינן נחשפות לציבור. לעניין זה,<br />
יש להתייחס כאירוע חריג להתערבות האחרונה<br />
של הרשות בהערכת השווי של כלל פיננסיים<br />
למוניטין קרנות אילנות שבעקבותיה תוקנו הדוחות<br />
הכספיים לרבעון השלישי. לא מדובר כאן במקרה<br />
של אי ישום כלל חשבונאי נאות אלא בצלילה של<br />
הרשות לפרמטרי הערכת השווי כגון שיעור צמיחה<br />
ושיעור היוון.<br />
הקניית מעמד מקצועי למעריכים עומדת באינטרס<br />
של כל הצדדים המעורבים ולכן לא צפויה להיתקל<br />
בקשיים רבים. החברות המדווחות הלא נהנות<br />
מקיום שוק הון בריא ולכן שיפור איכות הביקורת<br />
והדיווח הוא אינטרסן.<br />
ומשפט לסיום: גם אם איכות הדיווח תהיה מצויינת<br />
המשקיעים חייבים להכיר בכך שנתוני השווי ההוגן,<br />
כמו אומדנים אחרים בדוחות, אינם בגדר מידע<br />
מדוייק ולכן יש להתבשם מהם בזהירות הראויה.<br />
לשם כך יש תחילה להבין כי התפיסה הדיווחית<br />
היא שמדובר בנתונים מספיק מהימנים בכדי<br />
לשתף בהם את כל המשתתפים בשוק ולצמצם<br />
א- סימטריה במידע.
חזרה לתפריט הראשי<br />
“משענת הקנה הרצוץ<br />
של הדיבידנד“<br />
)מרץ 2009(<br />
התפיסה הרעיונית למדידת רווחים של ה-<strong>IFRS</strong><br />
הפכה את ההישענות של חוק החברות על יתרת<br />
העודפים החשבונאית לצורך חלוקת דיבידנדים<br />
למשענת קנה רצוץ.<br />
על אף שאין זה מבחן בלעדי לחלוקה די בכך<br />
שמדובר ב-”BENCHMARK“ משמעותי בכדי<br />
לגרום נזקים כבדים לשוק ההון בכלל ולבעלי החוב<br />
בפרט.<br />
הסיכון הטמון בכך הוא שבתקופות גאות יחולקו<br />
דיבידנדים מהרווחים הרעיוניים ובתקופות שפל לא<br />
יוותרו מספיק כספים בחברה בכדי לתמוך בחוב<br />
שהרי דיבידנדים אינם “מוחזרים”. שאלת מקור<br />
המזומן לחלוקה רק מחדדת עוד יותר את הבעיה:<br />
לצורך החלוקה ניתן לגייס הלוואה או אגרות חוב<br />
וכידוע בתקופות אופוריה לא מדובר במשימה<br />
קשה מדי. נראה שאין כמו רווחי העתק הרעיוניים<br />
שנרשמו טרום המשבר ממדידת שווי של נדל”ן<br />
להשקעה בכדי להמחיש את גודל הבעיה. אגב,<br />
בעיה דומה קיימת לכאורה גם לגבי הסכמי דמי<br />
ניהול ובונוסים אשר משולמים מרווחי שערוך.<br />
חשוב להבין, מדידה רעיונית של רווחים אינה “עוף<br />
מוזר” ב-<strong>IFRS</strong> וקיימות בו דוגמאות רבות מעבר<br />
לנדל”ן להשקעה: החל ממדידת כתבי אופציה<br />
צמודי מדד לפי שווי הוגן, דרך רישום רווחים בגין<br />
מוניטין שלילי וכלה ברווחי הענק שעשויים להירשם<br />
בעתיד כתוצאה מיישום PHASE II בנושא צירופי<br />
עסקים.<br />
יתר על כן, יתכנו אף לעיתים מצבים שבהם חברה<br />
רושמת רווחים שאינם שייכים לה, כמו במקרה של<br />
הטיפול באופציית PUT למיעוט.<br />
לצורך ההמחשה, נניח כי הרווח של חברה בת<br />
שמוחזקת בשיעור של 51% הוא 10 מיליון שקל<br />
ולבעלי מניות המיעוט קיימת אופציית PUT<br />
על יתרת המניות. הפרשנות הנפוצה כיום היא<br />
להתייחס לכך כאילו מומשה האופציה - כלומר,<br />
חברה א’ תכיר בכל הרווח ומנגד תרשום התחייבות<br />
למיעוט בגובה הערך הנוכחי של תוספת המימוש.<br />
המשמעות היא כי למרות שחברת האם זכאית<br />
למשוך מחברת הבת רק 5.1 מיליון שקל היא יכולה<br />
לכאורה לחלק לבעלי מניותיה 10 מיליון שקל<br />
לאחר ניכוי הוצאות ריבית!<br />
“שיח החרשים” בין אנשי החשבונאות והמשפט<br />
נובע מאי הבנה בסיסית שמתחדדת מאד בעידן<br />
ה-<strong>IFRS</strong>: המטרה היחידה של החשבונאות היא<br />
לספק למשתמשים בדוחות הכספיים מידע<br />
שימושי לקבלת החלטות השקעה ולא לשקף<br />
את סכומי הדיבידנדים הניתנים לחלוקה וכן לא<br />
להסדיר את מערכת היחסים בין בעלי החוב לבעלי<br />
ההון. אנקדוטה שיכולה להמחיש את פער הציפיות<br />
הקיים קשורה לכך שה-<strong>IFRS</strong> אינו “מקדש” את<br />
יתרת העודפים: לאור פרשנות קיימת, מספר<br />
חברות גדולות במשק רושמות את קרן ההון בגין<br />
האופציות לעובדים במסגרת יתרת העודפים וזאת<br />
למרות שההיגיון הכלכלי הוא שמדובר בפרמיה<br />
מהנפקת כתבי אופציה.<br />
קברניטי משרד המשפטים נדרשים, איפוא לפעול<br />
בדחיפות לתיקון חוק החברות בנושא. אפשרות<br />
אחת היא לאמץ עקרון שינטרל רווחים והפסדים<br />
רעיוניים. מטעמי פשטות ויישומיות ניתן להיצמד<br />
לשיטת המס בה חשיבות עקרון המימוש דומה<br />
להפליא ובכך להימנע מיצירת מערכת “דיווחית”<br />
נוספת. אפשרות קיצונית אמנם יותר אם כי<br />
עדיין עדיפה היא ביטולו הכליל של מבחן הרווח<br />
החשבונאי והותרת מבחן יכולת הפירעון בלבד.
חזרה לתפריט הראשי<br />
“עיוותי המס של<br />
החשבונאות החדשה”<br />
)יולי 2008(<br />
לאחרונה הודיעה רשות המיסים כי החברות<br />
שעברו ליישם את ה-<strong>IFRS</strong> תידרשנה בשנת<br />
2008 להמשיך ולהתבסס על כללי החשבונאות<br />
הישראליים לצורך חישוב הכנסתן החייבת לצורכי<br />
מס. מעבר לחוסר הוודאות המיסויית החלטה זו<br />
יוצרת עיוותים בהתנהלות העסקית, לרבות צורך<br />
לנהל מערכות חשבונאיות כפולות.<br />
המס ובעיקר באותם נושאים שעיקרון המימוש<br />
הוא הבסיס למיסוי. כך לדוגמה אין זה הגיוני למסות<br />
את רווחי השערוך של נדל“ן להשקעה שרחוקים<br />
מאד מהמזומן שיתקבל בגינם. עם זאת ה-<strong>IFRS</strong><br />
הביא עימו שינויים רבים אחרים מבוססי כלכלה<br />
שאינם עומדים בסתירה לעקרונות המס ואותם<br />
ראוי לאמץ ואף נראה שאין מנוס מכך.<br />
כדוגמה אחת מיני רבות לעיוות זה ניתן לציין את<br />
החברות ששינו לאחרונה את מטבע הפעילות<br />
שלהן בדוחות הכספיים משקל לדולר, אך<br />
ממשיכות להיות ממוסות מנקודת ראות שקלית.<br />
עובדה זו יוצרת סתירה בין החשיפה העסקית<br />
שעומדת בבסיס הדיווח החשבונאי לבין החשיפה<br />
לצורכי מס ודי לציין שהוצאות המימון שנוצרות להן<br />
בגין הלוואות שקליות לאור תיסוף השקל כלל לא<br />
יותרו בניכוי לצורכי מס.<br />
היבט נוסף של העיוות נוגע להוצאות הפחת של<br />
הרכוש הקבוע: ירידת שער החליפין הביאה למצב<br />
נקודתי שבו דווקא בעתיד יותרו להן בניכוי הוצאות<br />
פחת שקליות אשר גבוהות יותר מהוצאות הפחת<br />
החשבונאיות שנמדדות דולרית. כפועל יוצא, רשמו<br />
אותן חברות בדוחות לרבעון הראשון של שנת<br />
2008 הכנסה בגובה הטבת מס עתידית זו. לצורך<br />
המחשה, רק כתוצאה מהטבת המס העתידית<br />
הנ”ל רשמה פז ברבעון הראשון הכנסה של 33<br />
מיליון שקל. בדומה, בז“ן עברה מדיווח על הפסד<br />
לפני מס של כ-21 מיליון שקל ברבעון הראשון<br />
לדיווח על רווח נקי של כ-8 מיליון שקל, בעיקר<br />
לאור הטבת מס זו.<br />
שלא יהיה מקום לספק, שלטונות המס אינם צריכים<br />
לאמץ באופן גורף את ה-<strong>IFRS</strong> ויש לסטות ממנו<br />
במקרים ספציפיים בהם קיימת סתירה לעקרונות<br />
הדוגמה הבסיסית ביותר היא הצורך להישען על<br />
הדוחות הכספיים לצורך מדידת הוצאות הפחת<br />
שיותרו בניכוי לצורכי מס. נכון לעכשיו, הוצאות<br />
הפחת המותרות בניכוי נקבעות לפי רשימה חד<br />
ערכית ומיושנת שמכונה “תקנות הפחת”.<br />
הבעיה היא שהרשימה הנ“ל מפספסת בגדול את<br />
הכלכלה: היא בדרך כלל אינה מצליחה להקיף את<br />
כל סוגי הנכסים וגם אם כן - הרי שאין זה הכרח<br />
שאותו סוג של נכס ינוצל על ידי חברות שונות<br />
בדיוק באותו אופן. די להזכיר כי נכסים בלתי<br />
מוחשיים נפוצים בעולם החשבונאי החדש, כמו<br />
קשרי לקוחות ומותגים, אינם מופיעים כלל בתקנות<br />
פחת כלשהם, היעלה על הדעת שהפחתתם לא<br />
תוכר בניכוי לצורכי מס<br />
זה המקום להכיר בכך שלחוקי המס הסטאטיים,<br />
המתנהגים כנושאת מטוסים כבדה, קיים קושי רב<br />
בהתמודדות עם הדינאמיות העסקית והחשבונאית<br />
שמאפיינת יותר סירת מנוע. אין אולי דוגמה טובה<br />
להמחשה יותר מהשינוי החקיקתי שנעשה לפני<br />
מספר שנים בכדי להתיר בניכוי לצורכי מס הפחתת<br />
מוניטין שנרכש. אלא שאחרי שהתקבל השינוי כללי<br />
החשבונאות דווקא הפסיקו את ההפחתה “עיוותי<br />
המס של החשבונאות החדשה” )יולי 2008( <strong>IFRS</strong><br />
מרוויחות פעמיים מהעיוות: בפעם הראשונה כאשר<br />
אינן מכירות בהפחתת המוניטין בדוחות הכספיים<br />
ובפעם השנייה כאשר הן נהנות מהטבת המס
חזרה לתפריט הראשי<br />
נקודת המוצא למיסוי חייבת להיות, אף יותר<br />
מבעבר, מבוססת חשבונאות, לפי תפיסת המס<br />
המכונה גישת העקיבה. לנקודת מוצא זו, יש לקבוע<br />
מספר מצומצם וברור של סטיות מה- <strong>IFRS</strong> שאינן<br />
עולות בקנה אחד עם עקרונות המיסוי. גם הניסיון<br />
האירופאי מלמד כי המיסוי ברוב מדינות אירופה<br />
המתקדמות מבוסס <strong>IFRS</strong> כאשר רמת ההתאמות<br />
משתנה ממדינה למדינה.<br />
לטובת המשק כולו נותר כעת להעניק את מלוא<br />
התמיכה לרשות המיסים שבוחנת כעת את הנושא,<br />
בצוות משותף עם לשכת רואי חשבון, לשכת עורכי<br />
הדין ופורום ה- , CFO לבצע את ה- RESHUFFLE<br />
האמיץ במערכת המס הישראלית.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"הכשל החשבונאי של<br />
הבונוסים למנהלים"<br />
)אפריל 2010(<br />
דוח רווח והפסד בעידן החשבונאי החדש כולל<br />
רווחים רעיוניים למכביר ולא רק אלה הנובעים<br />
ממדידת נדל"ן להשקעה בשווי הוגן. הדוגמאות<br />
הבולטות הן הרווחים הרעיוניים עצומים שנרשמו<br />
בשנתיים האחרונות בגין "מוניטין שלילי" ואלו<br />
שנרשמו לאחרונה כתוצאה מתפיסת המימוש<br />
הרעיוני. מציאות חדשה זו מעמידה בסימן שאלה<br />
גדול את הבונוסים למנהלים שנגזרים מהרווח<br />
החשבונאי ללא קשר למהותו.<br />
לצורך ההמחשה, נניח שלחברת נדל"ן שמשלמת<br />
למנכ"ל בונוס כשיעור מהרווח יש נכס אחד אשר<br />
ערכו עלה בשנה הראשונה אך ירד בחזרה לנקודת<br />
המוצא בשנה השניה. במקרה כזה, המנכ"ל יזכה<br />
בשנה הראשונה לבונוס מתוך רווחי השערוך אך<br />
לא יחזיר אותו בשנה השניה, למרות שלא חל שינוי<br />
בערכו של הנכס.<br />
מנגנון הבונוס של חיים כצמן, יו"ר דירקטוריון גזית<br />
גלוב שעודכן לאור אימוץ ה-<strong>IFRS</strong> מנסה לספק<br />
פתרון לבעיה. כצמן שזכאי לבונוס בשיעור של 5%<br />
מהרווח השנתי מסר בתחילת , 2008 הודעת ויתור<br />
מותנה לפיה יקבל את הנמוך מבין הבונוס המצטבר<br />
שהיה מגיע לו מתחילת 2007 לפי ההסכם המקורי,<br />
לבין הבונוס המצטבר מתוך הרווח מנוטרל רווחי/<br />
הפסדי שערוך הנדל"ן להשקעה אך בתוספת רווחי<br />
מימוש בפועל.<br />
פתרון זה משטיח אמנם את תשלומי הבונוס אך<br />
מדובר בעיתוי בלבד מאחר וכצמן אינו מוותר על<br />
חלקו ברווחים הרעיוניים: בסיום העסקתו הוא זכאי<br />
לקבל את ההפרש בין הבונוסים שהיו מגיעים לו<br />
לפי ההסכם המקורי לבין הסכומים שקיבל בפועל.<br />
בעיה זו מתחדדת לאור העובדה שהמנגנון אינו<br />
מתבסס על הרווחיות המצטברת ולכן לא מקזז<br />
שנות הפסד. החשבונאות, כידוע, אינה מתרגשת<br />
מצורת התחשבנות ולכן ההפרשה לבונוס נרשמת<br />
בהתאם לתוצאות המדווחות של גזית הכוללות<br />
גם רווחים רעיוניים. לדוגמה, לאור ירידות הערך<br />
של השנתיים האחרונות, רק 6 מיליון שקל מתוך<br />
39 מיליון השקלים שזכאי לקבל כצמן בגין 2009<br />
נרשמו כהוצאת שכר ב-2009 והיתרה נרשמה כבר<br />
ב-2007!<br />
מנגנון כצמן אף אינו עוסק ברווחים רעיוניים אחרים:<br />
כך לדוגמה, במהלך 2009 הכירה גזית ברווח רעיוני<br />
עצום של כ-770 מיליון שקל ממוניטין השלילי<br />
שנבע בעיקר מהעלייה לשליטה באטריום. עיוות זה<br />
הוביל ככל הנראה לכך שכצמן ויתר השנה באופן<br />
מוחלט על סך של 47.4 מיליון שקל מתוך הבונוס!<br />
אגב, ויתור זה מעלה שאלה חשבונאית מרתקת<br />
מאחר וכצמן הוא גם בעל השליטה: האם נובע<br />
מ"כובעו" כבעל שליטה או לחלופין מהיותו יו"ר<br />
דירקטוריון סביר שמעוניין להימנע מלקיחת בונוס<br />
מרווח טכני. בדוחותיה הכספיים נקטה גזית בקו<br />
השמרני יותר לפיו הויתור נעשה ב"כובעו" כבעל<br />
שליטה ולכן הכירה בגינו בהוצאות שכר כנגד קרן<br />
הונית )הטבה מבעל"ש(, על אף שלא כללה זאת<br />
בטבלאות השכר מחוץ לדוחות אלא בדרך של גילוי.<br />
מנגנוני הבונוס צריכים להיות מתוקנים לא רק<br />
בנטרול עיוותים חשבונאיים, אלא היום יותר<br />
מבעבר גם בקיזוז שנות הפסד! עקרון הקיזוז אינו<br />
חסר תקדים: כך למשל מודל הבונוס המבוסס על<br />
ה- EVA אותו מאמצות חברות מסויימות באירופה<br />
ובארה"ב יוצר מעין "קופת בונוס" שאליה מצטבר<br />
הבונוס בכל שנה רווחית וממנה נגרע סכום<br />
אקויוולנטי בכל שנה מפסידה באופן שלמנהלים<br />
מוענקת בכל שנה רק שליש מהזכאות המצטברת.
חזרה לתפריט הראשי<br />
תיקון טעות -<br />
"להקת הטעויות"<br />
)ספטמבר 2009(<br />
קשה להתעלם מכמות הטעויות בדוחות הכספיים<br />
שדווחו לאחרונה. הטעות הגרנדיוזית נוגעת כידוע<br />
לחברת החשמל שהודיעה כי שיקללה באופן<br />
מוגזם את עליית השכר לצורך חישוב ההתחייבות<br />
הפנסיונית, ובעקבות כך תקטין התחייבות זו כ-5-6<br />
מיליארד שקל ותגדיל את הונה העצמי בכ-3-4<br />
מיליארד שקל! יש להזכיר כי אותה חברת חשמל<br />
ואותה התחייבות פנסיונית ידעו לא מעט תיקונים<br />
בעבר שהאחרון בהם התרחש ברבעון השנישל<br />
2008 והוביל דווקא להקטנת ההון בכ-1.5 מיליארד<br />
שקל בעקבות יחוס ההטבות הפנסיוניות לתקופות<br />
הדיווח בקו ישר למרות שקצב צבירת ההטבות גבוה<br />
יותר בשנים הראשונות מאשר באחרונות.<br />
טעויות נובעות משימוש מוטעה או אי שימוש<br />
במידע אשר היה בהישג יד ולכן ה-<strong>IFRS</strong> דורש<br />
לתקן עם גילויין את הדוחות הכספיים באמצעות<br />
הצגתם מחדש .)RESTATEMENT( זאת בשונה<br />
משינויי אומדן שאינם מטופלים רטרואקטיבית<br />
מאחר והם נובעים מנסיבות או מידע חדשים - עניין<br />
שבשיגרה במציאות העסקית. עם זאת, לאור עקרון<br />
המהותיות, טעויות שאינן מהותיות נספגות בדוח<br />
השוטף ללא כל אזכור לקיומן ולכן השאלה האם<br />
טעות היא מהותית היא עניין קריטי ורגיש ביותר.<br />
בהתאם להוראת רשות ניירות ערך מהותיות נבחנת<br />
לא רק באופן כמותי )5% מהרווח ו/או 2% מההון<br />
העצמי( אלא גם באופן איכותני תלוי נסיבות, כמו<br />
במקרה בו טעות כמותית קטנה גורמת להפרת<br />
קובננטס או במקרה שמדובר בתיגמול בעל עניין<br />
כמו במקרה של בנק המזרחי בזמנו. רשות ניירות<br />
ערך כפתה על הבנק לתקן את דוחות הרבעון<br />
הראשון של 2004 בכדי לכלול את מענק הפרישה<br />
המיוחד של המנכ"ל דאז ויקטור מדינה כבעל עניין<br />
על אף שההשפעה על ההון העצמי הסתכמה רק<br />
ב-7 מיליון שקל - סכום מזערי יחסית למימדיו.<br />
בתקופה של משבר כלכלי, כל תיקון קטן עשוי<br />
לגרום לתגובת שרשרת של הפרת קובננטס.<br />
תפרון לדוגמה שביצעה לאחרונה תיקון של 653<br />
אלפי דולר בעלות המכירות לרבעון הראשון, סיווגה<br />
בעקבות כך הלוואות זמן ארוך בגובה 10.3 מיליון<br />
דולר כהתחייבויות שוטפות.<br />
מספר התיקונים בעידן ה-<strong>IFRS</strong> גדל משמעותית:<br />
אם במחצית הראשונה של 2009 התגלו 43<br />
תיקוני דוחות, הרי שבתקופה המקבילה אשתקד<br />
התגלו רק 32 ובתקופה המקבילה ב -2007 , לפני<br />
עידן ה-<strong>IFRS</strong> התגלו רק 8 תיקונים! הגידול נובע<br />
בעיקרו מטעויות שבבסיסן שיקול דעת לקוי ביישום<br />
ה- <strong>IFRS</strong> ולא מטעויות טכניות כמו בעבר, כאשר<br />
הטעויות הנפוצות ביותר נוגעות ליישום כללי השווי<br />
ההוגן ולחשבונאות גידור.<br />
תופעת גילוי הטעויות הינה תהליך צפוי שרק יתגבר<br />
לאור רמת המורכבות והפיתויים של ה-<strong>IFRS</strong>,<br />
התפתחות המודעות אליה וכן ההתגברות הטבעית<br />
של האכיפה במקביל לעקומת הלמידה.<br />
חשוב להדגיש כי ברמת המאקרו לא מדובר בהכרח<br />
בתופעה מדאיגה שהרי כשלא מדווחים על עניינים<br />
רלבנטיים בדרך כלל גם אין היכן לטעות וכאן בדיוק<br />
האיתות למשקיעים:<br />
האחריות הדיווחית של הדירקטוריון כלפיכם גדלה<br />
מאד בעידן ה- .<strong>IFRS</strong> נדמה כי הבעיה נעוצה דווקא<br />
באדישות בה בדרך כלל מקבל שוק ההון הישראלי<br />
את הטעויות וגם בעניין זה יש לנו כנראה עוד הרבה<br />
מה ללמוד משוק ההון האמריקאי שמעניש קשות<br />
על טעויות ועל כך תעיד ווריפון.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"הקלפים הסגורים<br />
של תנובה"<br />
)ספטמבר 2009(<br />
לכללי החשבונאות יש לעיתים קרובות השלכות<br />
משמעותיות ביותר, הרבה מעבר למדידת<br />
התוצאות העסקיות גרידא. ההשקעה העצומה של<br />
מבטח שמיר בתנובה שמהווה כ-80% ממאזנה,<br />
מספקת שיעור מאלף על כך. כפי שנאמר בטור<br />
זה בעבר, בסמוך לרכישת תנובה תוקן הסכם<br />
ההשקעה על מנת שמבטח שמיר תימנע מישום<br />
שיטת השווי המאזני ובעקבות כך מחובת צירוף<br />
דוחות תנובה כחברה כלולה מהותית. הרקע לכך<br />
הוא הבסיס המושגי הרעוע והנזיל של ההשפעה<br />
המהותית לפיה קובעים אם יש ליישם את שיטת<br />
השווי המאזני.<br />
אך מסתבר שהסיפור של תנובה ממשיך כעת גם<br />
בהימנעות מיישום שווי הוגן. כרקע, יש לציין כי<br />
בהתאם ל-<strong>IFRS</strong> השקעה במניות שאינה מקנה<br />
שליטה אך גם אינה מקנה השפעה מהותית<br />
נמדדת בשווי הוגן. כאשר מדובר בהשקעה בחברה<br />
פרטית, יש לכך משמעות דיווחית נוספת הנובעת<br />
מדרישת תקנות ני"ע לצרף הערכות שווי מהותיות<br />
מאוד שעל פיהן בוססו סכומים בדוחות הכספיים.<br />
כבר מהרבעון הראשון של 2008 הצהירה מבטח<br />
שמיר כי היא מטפלת בהשקעה בתנובה כנכס<br />
פיננסי זמין למכירה הנמדד לפי שווי הוגן, אם כי<br />
בפועל התייחסה לסכום ששולם כאומדן השווי<br />
ההוגן ולא צירפה הערכת שווי לכך. יש לציין לצורך<br />
הערכת שווי אופציית הרכש שהוזמנה מגיזה הונח<br />
כי תנובה היא חברת מזון יציבה ושומרת על ערכה<br />
הריאלי.<br />
כזכור, הנפיקה מבטח שמיר אופציית מכר<br />
)PUT( לאגודה המחזיקה ביתר מניות תנובה<br />
ומנגד העניקה אופציית רכש )CALL( לאייפקס<br />
לגבי מחצית ממניות תנובה שימומשו במסגרת<br />
אופציית המכר. מבטח שמיר תיקנה השבוע את<br />
דוחותיה הכספיים )RESTATEMENT( בשל אי<br />
הכללת אופציית המכר שנכתבה ובשל הכללת<br />
אופציית הרכש באופן מוטעה כהפחתה מההון<br />
במקום כתוספת לנכס.<br />
אך זה לא הכל, מבטח ביצעה תיקון נוסף בשל<br />
שינוי בסיס המדידה של המניות והאופציות משווי<br />
הוגן לעלות. לצורך כך נעשה שימוש בחריג הקיים<br />
ב-<strong>IFRS</strong> שמתייחס למקרים נדירים בהם לא ניתן<br />
למדוד שווי הוגן באופן מהימן. יש לציין כי הרציונאל<br />
של חריג זה שצפוי להתבטל בקרוב, הוא למנוע<br />
קביעה שרירותית של שווי הוגן לאור אופי העסקים<br />
של החברה המושקעת, כמו במקרים מסויימים<br />
בהשקעות הון סיכון. הנימוק של מבטח שמיר<br />
לשימוש בחריג, שבפרקטיקה כמעט ולא נעשה בו<br />
שימוש, נוגע לחוסר יכולת מדידה לאור המגבלות<br />
החוזיות הקיימות ברכישת הזכויות בתנובה יחד עם<br />
אייפקס.<br />
נראה כי הסיפור המרכזי כאן אינו קומדיית הטעויות<br />
שגררה תיקון דוחות משמעותי, אלא דווקא מה<br />
שלא נמצא בדוחות גם אחרי התיקון - מידע<br />
רלבנטי על ההשקעה בתנובה.<br />
על אף שמדובר בעניין חשבונאי טהור הוא לכאורה<br />
עשוי להעלות שאלות משפטיות עמוקות עד כמה<br />
חברה שמשתמשת בכספי ציבור רשאית להיכנס<br />
להשקעה כה דרמטית, כאשר ידוע מראש שלא<br />
ניתן יהיה לדווח עליה באמות מידה מקובלות.<br />
קשה אף להתעלם מקווי דימיון מסויימים לפרשה<br />
המדוברת של אי צירוף דוחות ישקר לדוחות<br />
השקעות דיסקונט.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"האם מניית מעריב<br />
נסחרת בשוק פעיל"<br />
)דצמבר 2009(<br />
האופן בו נקבע השווי ההוגן של מכשירים פיננסיים<br />
משפיע כידוע באופן ניכר על הדוחות הכספיים.<br />
התפיסה החשבונאית היא שכאשר קיים מחיר<br />
"שוק פעיל" הוא מהווה את האומדן הטוב ביותר<br />
לשווי ההוגן )1 .)level מכשיר פיננסי נחשב כנסחר<br />
בשוק פעיל כאשר מחירים מצוטטים זמינים בנקל<br />
ובאופן סדיר, לדוגמה מבורסה, ומחירים אלה<br />
מייצגים עסקאות שוק המתרחשות בפועל ובאופן<br />
סדיר. בהעדר שוק פעיל, מופעל שיקול דעת מוטה<br />
שוק - כלומר, התבססות על נתונים נצפים בשוק<br />
לא פעיל והתאמתם או התאמת נכס דומה הנסחר<br />
בשוק פעיל )2 .)level רק בהעדר נתונים אלה,<br />
נעשה שימוש בהערכות בלבד.)3 )level<br />
באופן דליל במחצית מערכן הנקוב. חברה א'<br />
נדרשת כידוע למדוד את האג"ח על פי שווין ההוגן<br />
במועד הרכישה אך השימוש במחיר הבורסה שלהן<br />
יוצר "מוניטין שלילי" בגובה 40 מיליון שקל שמוכר<br />
כרווח מיידי - כפליים מעלות העסקה!<br />
עיוות דומה היה נוצר אם התמורה היתה משולמת<br />
באמצעות הנפקת מניות של החברה הרוכשת<br />
אשר נסחרות במחירים נמוכים. לבריטיש ישראל<br />
לדוגמה, שרכשה ברבעון השני את כל מניותיה של<br />
טמרס נדל"ן תמורת הנפקת מניות שהתבססה על<br />
יחסי הון עצמי, יצר עיוות זה רווח של כ-58 מיליון<br />
שקל!<br />
מבחינה פרקטית יושמה עד כה התייחסות גורפת<br />
לבורסה בת"א "כשוק פעיל". דוגמה שממחישה<br />
זאת היטב היא ADO שביצעה ב-2007, בעת<br />
היותה שלד בורסאי נטול פעילות, רכישות שליטה<br />
והקצאת אופציות לעובדים ועל כן נדרשה לאמוד<br />
את שוויין ההוגן של מניותיה. לצורך כך השתמשה<br />
ADO בהערכת שווי מאחר ולדעתה שרר באותה<br />
עת פער חריג בין מחיר הבורסה לבין השווי ההוגן<br />
כפי שמשתקף מסך המזומנים בחברה ומפרמיה<br />
מקובלת לשלד בורסאי. לפני כשנה ובעקבות<br />
דרישת רשות ני"ע, תיקנה ADO את דוחותיה<br />
)RESTATEMENT( בכדי להתאימם למחיר<br />
הבורסה ומחקה 10% מהונה!<br />
השימוש בנתוני השפל בבורסה גרם לעיוותים<br />
דיווחים רבים בצירופי עסקים שהתבצעו בשנה<br />
האחרונה. נניח לדוגמה, כי חברה א' רוכשת 100%<br />
מחברה ב' תמורת הונה העצמי - 20 מיליון שקל.<br />
לחברה ב' נדל"ן להשקעה ששוויו ההוגן 100 מיליון<br />
כנגד אג"ח בערך נקוב של 80 מיליון שנסחרות<br />
ההתייחסות הגורפת הנ"ל אינה בהכרח נאותה<br />
והתפתחות מעניינת בנושא היא הוראה חדשה של<br />
אגף שוק ההון בנושא חישוב שווי הוגן של נכסים<br />
לא סחירים בגופים מוסדיים. כידוע, אופן אמידת<br />
שווי הוגן בגופים מוסדיים קובעת גם ערכי הפדיון<br />
של החוסכים. בהתאם להוראה, לא כל ני"ע הרשום<br />
למסחר יחשב כסחיר ולצורך כך נקבעו מבחני<br />
סחירות כמותיים לאג"ח וכן נקבע כי מניה תחשב<br />
כסחירה כל עוד אינה כלולה ברשימת דלי הסחירות<br />
של הבורסה. רשימה זו כוללת כיום יותר מ -100<br />
מניות וביניהן למשל מעריב ודור כימיקלים!<br />
העקרון לפיו אין לראות בהכרח את כל ני"ע<br />
הרשומים למסחר כנסחרים ב"שוק פעיל" level(<br />
1( על בסיס היקפי המסחר בהם הוא נכון ביותר!<br />
עם זאת, יש לזכור כי אמידה בהתאם ל-2 level<br />
הדורשת הפעלת שיקול דעת יכולה בסופו של דבר<br />
להתבסס אף היא על מחיר הבורסה, במיוחד לגבי<br />
מניות.
חזרה לתפריט הראשי<br />
מעניין יהיה לראות עד כמה העקרון החשוב<br />
שמתווה הוראה זו "יחלחל" גם לחברות שאינן<br />
נמצאות בתחולתה - כמו בנקים וחברות רגילות.<br />
לעניין זה נראה כי אימוץ רף סחירות כמותי כלשהו<br />
אינו ראוי כבסיס בלעדי להימנעות משימוש במחיר<br />
השוק. במקום זאת, ראוי לבחון פרמטרים איכותיים<br />
בנסיבות הספציפיות של דלות הסחירות, כמו קיומן<br />
של תנודות מחיר לא מוסברות וכן מידת איכותם<br />
של אומדני השווי ההוגן החלופיים. אין לשכוח,<br />
לעיתים גם נתונים דלי סחירות )2 )level מייצגים<br />
את המידע האובייקטיבי הזמין הטוב ביותר!
חזרה לתפריט הראשי<br />
"כיצד טאו תפסיד<br />
מחצית מהשווי ההוגן<br />
של קרקעותיה<br />
ברומניה")יולי 2010(<br />
בהתאם ל-<strong>IFRS</strong>, נכס שנרכש תמורת הנפקת<br />
מניות נמדד על בסיס שוויו ההוגן, מתוך הרציונאל<br />
שהון עצמי מייצג ערך שאריתי. עקרון זה לטיפול<br />
בתשלום מבוסס מניות מוביל לא-סימטריה בדיווח<br />
של שני הצדדים לאותה עסקה. דוגמה אקטואלית<br />
היא ההסכם בין טאו תשואות לבין רילון וחברת האם<br />
שלה - אלדן טק, הציבוריות. לפי ההסכם תמכור<br />
טאו לרילון קרקעות באיזור Fundulea ברומניה,<br />
תמורת 8.1 מיליון שקל ומניות רילון שתהוונה<br />
כ-5.1%, ובמקביל תקצה אלדן טק לטאו מניות<br />
שתהוונה כ-10.7% תמורת 10.6 מיליון שקל.<br />
בעוד מנקודת הראות של טאו הנכס המתקבל<br />
הוא מניות אשר תימדדנה על בסיס מחירן בשוק,<br />
הרי שמבחינת רילון הנכס המתקבל הוא קרקעות<br />
שתימדדנה על בסיס הערכת שמאי. מדיווחי<br />
החברות ניתן ללמוד על הא-סימטריה: בעוד שווין<br />
ההוגן של הקרקעות, שמהוות נדל"ן להשקעה,<br />
בדוחות טאו הסתכם בכ-19 מליון שקל לתום<br />
הרבעון הראשון, טאו מדווחת כי העסקה תוביל<br />
אותה להפסדשל כ-12 מיליון שקל. המשמעות<br />
היא ששווי השוק של המניות המתקבלות, שמהווה<br />
את בסיס ההכרה בהן, נמוך בכמחצית מהשווי<br />
ההוגן של הקרקעות!<br />
החריג לעקרון הוא כאשר מדובר ברכישת "עסק"<br />
)צירוף עסקים(, כי אז המדידה מתבצעת דווקא<br />
לפי המניות שמונפקות, מתוך הרצון לחשב את<br />
המוניטין על בסיס התמורה ששולמה כשתי<br />
עסקאות רעיוניות: האחת, הנפקה במזומן<br />
והשניה - רכישה. אגב, חריג מאותה "משפחה"<br />
אומץ לאחרונה לטיפול בהחלפת התחייבות בהון<br />
)19 )IFRIC - כך שאגרות החוב נגרעות מהמאזן<br />
שלא לפי מחירן אלא לפי מחיר המניות המונפקות.<br />
להגדרת "עסק" יש איפוא השלכות על אופן<br />
המדידה: לדוגמה, אקס טי אל הצפויה לרכוש 100%<br />
מחברת אקסטיפו, שמחזיקה בפטנט על תרופת<br />
EPO למיאלומה נפוצה, תמורת הנפקת מניות,<br />
תמדוד את הפטנט על בסיס הערכת שוויו ולא על<br />
פי מחיר השוק של המניות שתונפקנה, מאחר ולא<br />
מדובר ברכישת "עסק".<br />
עקרון המדידה של צירופי עסקים עלול ליצור<br />
עיוותים בחישוב המוניטין, הן לאור היררכיית השווי<br />
ההוגן שמחייבת שימוש במחיר השוק של מניית<br />
הרוכשת והן לאור שינויים במחיר זה עד למועד<br />
השלמת העסקה. בז"ן לדוגמה הכירה ברווח בגין<br />
מוניטין שלילי בסך של כ-137 מיליון דולר כתוצאה<br />
מרכישת כאו"ל בתום 2009, מאחר והתמורה<br />
שנמדדה לפי מחיר מנייתה במועד ההשלמה, היתה<br />
נמוכה בכמחצית מהערכת השווי של כאו"ל לפיה<br />
נקבע יחס ההחלפה!<br />
דוגמה מוזרה לחברה שעקפה את היררכיית השווי<br />
ההוגן היא אליום מדיקל )אלוטקס לשעבר( שרכשה<br />
בחודש מרץ את הפעילות העסקית של אליום<br />
אינק תמורת הנפקת מניות. אליום מדדה במועד<br />
ההשלמה את שווי המניות שהוקצו, תוך התבססות<br />
על ערכה הנכסי - המזומנים בקופתה )0.54 שקל<br />
למניה(, שמשקף את ערכה במו"מ )4.25 מיליון<br />
דולר(, כך שהמוניטין הסתכם ב-3.8 מיליון שקל<br />
בלבד. בכך נמנעה אליום ממדידת התמורה לפי<br />
מחיר המניה בבורסה )1.08 שקל( שהייתה משקפת<br />
שווי כפול לפעילות )8.5 מיליון דולר( ומגדילה את<br />
סכום המוניטין שנרכש בכ-16 מיליון שקל, מה<br />
שהיה עשוי לגרור הפסד מיידי מירידת ערך מוניטין!
חזרה לתפריט הראשי<br />
"ה-RESTATEMENT<br />
הראשון של ה-<strong>IFRS</strong>"<br />
)יוני 2008(<br />
אחד השינויים המשמעותיים של ה- <strong>IFRS</strong> נוגע<br />
להקשחה משמעותית ביותר של תנאי הכשירות<br />
לגידור החשבונאי. הקשחה זו עשויה ליצור<br />
תנודתיות מלאכותית ברווח החשבונאי מאחר<br />
והיא באה על רקע הדרישה הבלתי מתפשרת של<br />
ה-<strong>IFRS</strong> למדוד את כל הנגזרים פיננסיים בהתאם<br />
לשווים ההוגן. מי שהרגישה את גלגלי האכיפה<br />
היטב על בשרה היא חברת אל על שביצעה<br />
בשבוע שעבר הצגה מחדש )RESTATEMENT(<br />
של דוחותיה הכספיים לשנת 2007 ושל הרבעון<br />
הראשון של 2008 בעקבות אי עמידה בתנאי<br />
הכשירות לגידור חשבונאי. אל על תיקנה את הרווח<br />
הנקי לשנת 2007 מ 29 מיליון שקל ל-45 מיליון<br />
שקל, תיקון של כ-50%.<br />
בכדי לעמוד על הצורך בגידור החשבונאי חשוב<br />
תחילה להבין את הפער הקיים בין חשיפה כלכלית<br />
לבין חשיפה חשבונאית.<br />
פער זה יכול לנבוע מ-"mismatch" מדידתי באופן<br />
שבו הפריט בגינו נדרשת ההגנה אינו נמדד על פי<br />
שווי הוגן כמו הנגזר אשר משמש להגנה.<br />
זהו המקרה לדוגמה במקרה של כניסה לעסקת<br />
החלפת ריבית על מנת להגן על סיכון הריבית<br />
של הלוואה בריבית קבועה. כמו כן, הפער יכול<br />
לנבוע מ-"mismatch" הכרתי: הפריט שבגינו<br />
נדרשת ההגנה טרם הוכר בדוחות הכספיים<br />
למרות שהנגזר שמשמש להגנה הוכר ונמדד לפי<br />
שווי הוגן. זהו המקרה של אל על אשר מבצעת<br />
עסקאות בנגזרים פיננסיים לצורכי הגנה מפני<br />
שינויים עתידיים במחירי הדלק הסילוני-מרכיב<br />
משמעותי ביותר בהוצאותיה. בעוד הנגזר הפיננסי<br />
מוכר בדוחות הכספיים הרי רכישת הדלק הסילוני<br />
טרם בוצעה ונצרכה ולכן אינה משפיעה עדיין על<br />
הדוחות הכספיים.<br />
כל מטרת הטיפול החשבונאי בגידור היא לסגור<br />
את הפער דלעיל באמצעות יצירת הקבלה בין<br />
ההשפעות של הנגזר המשמש להגנה המגדר<br />
ושל הפריט בגינו נדרשת ההגנה על דוח רווח<br />
והפסד. אולם, בכדי לזכות בפריבילגיה הזאת מציב<br />
ה-<strong>IFRS</strong> תנאי כשירות נוקשים אשר דורשים בין<br />
היתר, את יעוד המכשיר, עמידה בדרישות תיעוד<br />
קפדניות והוכחת אפקטיביות גבוהה בתחילת<br />
הגידור ובמהלכו.<br />
המקרה של אל על הוא מעניין מאחר ולאור עליית<br />
מחירי הדלק הסילוני נצברו לה דווקא רווחים<br />
מעסקאות הגידור שאת ההכרה בהם דחתה בדיווח<br />
הראשוני למועד ההכרה בהוצאה הרלבנטית<br />
בעתיד.<br />
לכן בעקבות תיקון הדוחות אל על הפסידה<br />
פעמיים: בפעם הראשונה מעצם הצורך לתקן<br />
דוחות כספיים שכבר פורסמו לציבור, על אף<br />
ששוק ההון הישראלי אינו מעניש על כך עדיין את<br />
החברות. בפעם השנייה, בכך שהתיקון של הרווח<br />
היה לכיוון מעלה, שהרי בדרך כלל תיקוני טעות<br />
הם בכיוון ההפוך ולכן החברות יכולות להתנחם<br />
בכך שידווחו על אותו הרווח גם בעתיד. אך אל על<br />
היא רק חברה אחת מיני רבות שנפגעו בנושא זה<br />
מה-<strong>IFRS</strong>.<br />
ניתן אף לומר כי רוב רובם של הגידורים החשבונאיים<br />
לפי הכללים שהיו מקובלים בישראל אינו עומד כלל<br />
בכללי הכשירות של ה-<strong>IFRS</strong>.<br />
כך לדוגמה, בסקטור של חברות הגז והנפט<br />
ניתן למצוא את יואל שעושה שימוש במכשירים<br />
פיננסיים על מנת לצמצם חשיפה לסיכוני מטבע<br />
וסיכוני ריבית, הגדילה את הוצאות המימון שלה
חזרה לתפריט הראשי<br />
בשנת 2007 בכ-92 מיליון שקל, שמהווים כ-20%<br />
מהרווח לפני מס. באותו ענף ניתן גם למצוא את<br />
דלק אנרגיה, שמבצעת הגנה על מחיר הגז בגין<br />
ההסכם עם חברת חשמל לאספקת גז באמצעות<br />
נגזרים שעומדים על שווי הוגן שלילי של עשרות<br />
מיליוני שקלים אשר נזקף לדוחות הכספיים באופן<br />
מלא.<br />
אין ספק שמאחר והמעבר ל-<strong>IFRS</strong> התרחש על<br />
רקע התרסקות הדולר, מדדים גבוהים ושוק תנודתי,<br />
הועצם הפאראדוקס לפיו דווקא חברות שמגינות<br />
על עצמן מבחינה כלכלית/עסקית מגדילות את<br />
החשיפה החשבונאית שלהן. יחד עם זאת צריך<br />
לזכור שב-<strong>IFRS</strong> קיימים מנגנוני ביטול חשיפה שלא<br />
היו בעבר שהעיקרי שבהם הוא האפשרות לבחור<br />
את מטבע הפעילות בהתאם למהות העסקים.<br />
כך שכל אותן חברות שעברו ממטבע פעילות<br />
שקלי למטבע פעילות דולרי ביטלו את החשיפה<br />
החשבונאית שלהן להתרסקות הדולר.<br />
כמו כן, ה-<strong>IFRS</strong> מאפשר לבחור במדידה מכשירים<br />
פיננסיים מסוימים לפי שווי הוגן ובכך ליצור קיזוז<br />
של השפעת הנגזר המשמש להגנה.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"הקניון שבא לגרש<br />
את החושך"<br />
)דצמבר 2008(<br />
סיכום סוף שנת ה-<strong>IFRS</strong> בענף הנדל"ן המניב אינו<br />
נושא עימו בשורות: מכפיל ההון שעמד בתום שנת<br />
2007 על רמה של 1.02 נמחץ בשנה הקלנדרית<br />
שעומדת לפני סיום בכ-60% לרמה של 0.39!<br />
די לציין כי ניתן היה לצפות שהיחס בין שווי שוק<br />
מניות של חברה שעיקר נכסיה נדל"ן מניב לבין<br />
הונה החשבונאי שבסיס מדידתו אמור לשקף<br />
אובייקטיבית את הציפיות לעתיד )שווי הוגן( יעמוד<br />
לכל הפחות על רמה של 1.<br />
הגרף שלהלן מציג את מכפיל ההון המצרפי בעקבות<br />
דוחות הרבעון השלישי של 8 חברות הנדל"ן המניב<br />
הגדולות בארץ שאימצו את מודל השווי ההוגן, תוך<br />
ציון מכפיל ההון המצרפי גם למועד פרסום הדוחות<br />
הכספיים הרבעוניים:<br />
מדד אמון המשקיעים - מכפיל ההון<br />
החשבונאיים מתבטאת בכך שעל אף שחברות<br />
הנדל"ן החלו לרשום הפסדי שערוך המשקיעים עדיין<br />
חושבים שחבויים בדוחות הכספיים הפסדים גדולים<br />
שטרם הוכרו. אם נתחשב במינוף הגבוה בענף<br />
שמשקף יחס הון לנכסים של כ-20% בממוצע,<br />
הרי שבהתעלם מצד ההתחייבויות ה"טעות" אותה<br />
רואים המשקיעים במונחי הנכסים היא בשיעור של<br />
כ-12% בממוצע.<br />
אך מהימנות השווי ההוגן אינה נמדדת רק בציפיות<br />
של משקיעים ומבחן האמת שלה צריך להיות<br />
בהשוואת האומדנים החשבונאיים למחירי המכירה<br />
בפועל. על אף שבאופן טבעי קיים קושי רב לבצע<br />
ניתוחים מקיפים מסוג זה ניתן לציין כנקודת אור<br />
חיובית ודווקא בתקופה המשברית את עסקת<br />
מכירת קניון גבעתיים בו מחזיקות יחדיו נכסים ובניין<br />
וכלל ביטוח, לקבוצת עזריאלי תמורת כ-795 מיליון<br />
שקל. הקניון שמטופל כנדל"ן להשקעה נמדד במאזן<br />
לסוף שנת 2007 ולסוף הרבעון השלישי בכ-710<br />
מיליון שקל וב -747 מיליון שקל, בהתאמה.<br />
הוכן על ידי יבגני נובוסולוב<br />
הממצאים מדהימים: בעוד מכפיל ההון המצרפי<br />
במועד פרסום הדוחות הכספיים לרבעון הראשון<br />
עמד על 0.91 הרי שנכון למועד פרסום הדוחות<br />
הכספיים לרבעון השלישי מכפיל ההון הסתכם<br />
ב-0.45, מדובר בירידה של כ-50% בתוך שני<br />
רבעונים! אותות המשבר הפיננסי ניכרים היטב<br />
בצלילה של מכפיל ההון מ-0.67 ל-0.39 בתקופה<br />
שחלפה מתום חודש ספטמבר. בכדי להבין סדרי<br />
גודל די לציין כי כל 10% במכפיל המצרפי של<br />
החברות הנ"ל שווים כ -1.3 מיליארד שקל!<br />
השחיקה ברמת האמון של המשקיעים בנתונים<br />
במבחן האמת עלה מחיר המכירה של הקניון על<br />
האומדן החשבונאי בכ-48 מיליון שקל )כ-6%(<br />
מה שמעיד על רמת מהימנות טובה יחסית של<br />
האומדן.<br />
בדיעבד, לא ניתן להטיל ספק בכך שה-<strong>IFRS</strong><br />
סיפק למשקיעים בזמן אמת מידע טוב בהרבה מזה<br />
שהיו זוכים לו אילו היה הקניון נמדד על פי עלותו<br />
המופחתת.<br />
בכדי להמחיש את פער הרלבנטיות ואף בהתעלם<br />
מהפחתה נצברת די לציין שהקניון נרכש על ידי<br />
אותן חברות לפני מספר שנים במספר שכבות<br />
ובטווחי שווי כולל הנעים בין 400 ל-600 מיליון
חזרה לתפריט הראשי<br />
שקל.<br />
את פרץ האופטימיות חשוב לסייג מאחר ולא יהיה<br />
זה בהכרח נכון להסיק מן הפרט אל הכלל במיוחד<br />
לאור השוני באופי ואיכות נכסי הנדל"ן והשמאויות,<br />
בין היתר במזרח אירופה.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"מדד אמון<br />
המשקיעים - חלק א'"<br />
)יוני 2008(<br />
כידוע השינוי התפיסתי המשמעותי ביותר שהביא<br />
עימו ה-<strong>IFRS</strong> הוא בנושא האפשרות למדוד נדל"ן<br />
להשקעה בדוחות הכספיים לפי שווי הוגן בכל<br />
תאריך המאזן. רובן המכריע של החברות הציבוריות<br />
בענף הנדל"ן המניב בארץ בחרו את מודל השווי<br />
הוגן ובעקבות כך השתנו דוחותיהן הכספיים ללא<br />
הכר. לא זו בלבד שהבחירה במודל השווי ההוגן<br />
אפשרה להן להגדיל את ההון העצמי בעשרות ואף<br />
במאות אחוזים, אלא גם חסכה מהן רישום הוצאות<br />
פחת גדולות שהכבידו מאד על תוצאותיהן בעבר.<br />
בפילוסופיה החשבונאית קיים מאבק מתמיד בין<br />
הרצון לפרסם מידע רלבנטי )שווי הוגן( לבין הרצון<br />
לפרסם מידע מהימן )עלות היסטורית(. במסגרת<br />
ה-OFF TRADE הזה בחרה ה-<strong>IFRS</strong> לוותר<br />
במידה מסוימת על רמת המהימנות בכדי לתרום<br />
באופן ניכר לרלבנטיות. הויתור הנ"ל אינו טריוויאלי<br />
לאור הדרישה החשבונאית החד משמעית<br />
למהימנות הנתונים בדוחות הכספיים.<br />
הנדל"ן הינו מכפיל ההון שלהן. כלומר, היחס בין שווי<br />
השוק של המניות כפי שנגזר ממחירי הבורסה לבין<br />
ההון העצמי החשבונאי. ברמה התיאורטית ניתן<br />
לצפות כי מכפיל ההון יהיה גדול מ-1 בכל מועד<br />
שהרי השווי ההוגן החשבונאי צריך לשקף מנקודת<br />
ראות אובייקטיבית את כל הציפיות לעתיד ויותר<br />
מכך: עדיין קיימים משאבים בלתי מוחשיים נוספים<br />
שהחשבונאות אינה מתמחרת כגון פרמיית ניהול.<br />
הגרף שלהלן מציג את מכפיל ההון המצרפי של 8<br />
חברות הנדל"ן המניב הגדולות בארץ שאימצו את<br />
מודל השווי ההוגן בעקבות דוחות הרבעון הראשון<br />
)שכללו גם מספרי השוואה לרבעון מקביל אשתקד<br />
על בסיס שווי הוגן(:<br />
נדל"ן מניב-מכפיל הון מרצפי<br />
די לציין שהתקינה בארה"ב-שוק ההון הגדול<br />
בעולם, אינה מקבלת את השווי ההוגן כבסיס<br />
מדידה של נכסים לא כספיים וזהו פער ה-GAAP<br />
הגדול ביותר כיום.<br />
במצב הדברים הנוכחי לא ניתן להתעלם מכך<br />
שדוחות חברות הנדל"ן מציגים לשוק ההון מידע<br />
כספי מעניין ביותר שלא היה זמין קודם לכן<br />
ומותירים למשקיעים לתהות על טיבו. עם זאת, יש<br />
לקחת בחשבון שתפיסת המדידה החדשה מעבירה<br />
את כובד המשקל בניתוח הדוחות הכספיים מדוח<br />
הרווח והפסד למאזן.<br />
אחת האינדיקציות המשמעותיות לרמת האמון<br />
של המשקיעים בשווי ההוגן החשבונאי של חברות<br />
הממצאים בשטח מלמדים על תופעה מדהימה:<br />
מכפיל ההון המצרפי ירד בשנה האחרונה מ-1.45<br />
ל-0.82. בנטרול הירידה במדד ת"א 100 בתקופה<br />
המקבילה )6.7%(, מדובר בירידה של כ-40%! אם<br />
נביא בחשבון שנתוני השווי ההוגן החלו להתפרסם<br />
רק מסוף חודש מאי 2007 נגיע למסקנה לא פחות<br />
מרתקת: המעבר לשווי הוגן גרם לכך שמחירי<br />
הבורסה מתכנסים סביב ההון העצמי החשבונאי!<br />
כמו כן, עצם העובדה כי החברות נסחרות באופן<br />
משמעותי מתחת להון העצמי שלהן מלמד<br />
על שחיקה באמון של המשקיעים בנתונים<br />
החשבונאיים ושמירת מרווח ביטחון )"דיסקאונט"(<br />
על ההון העצמי החשבונאי. כלומר, המשקיעים
חזרה לתפריט הראשי<br />
מאמינים פחות להערכות השמאי שהוזמנו על ידי<br />
החברות עצמן וחוששים מהפסדים קיימים שטרם<br />
הוכרו בדוח לרבעון הראשון ואולי יוכרו בדוחות<br />
השנתיים.<br />
אין להתעלם ממגבלת תזמון המידע הנובעת מכך<br />
שהנתונים הכספיים מתפרסמים זמן ניכר לאחר<br />
יום המאזן.<br />
אך גם אם נביא בחשבון את עליית מחירי המניות<br />
בחודשיים האחרונים )במקביל לעליית מדד ת"א<br />
100( נגלה כי מכפיל ההון המצרפי עולה רק<br />
ל-0.91. כדי להבין סדרי גודל נציין כי כל 10%<br />
במכפיל המצרפי שווים כ-1.5 מיליארד שקל!<br />
לסיום, על אף הדעה הרווחת זה המקום לנפץ<br />
את המיתוס המוכר: המעבר לשווי הוגן בעקבות<br />
ה-<strong>IFRS</strong> תרם באופן ניכר למשקיעים בתמחור<br />
מניות הנדל"ן ודווקא פגע בדיעבד במחירי המניות<br />
של חברות הנדל"ן.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"מדד אמון<br />
המשקיעים - חלק ב'"<br />
)ספטמבר 2008(<br />
רובן המכריע של החברות הציבוריות בענף הנדל"ן<br />
המניב בארץ מיישמות בדוחות הכספיים שלהן את<br />
מודל השווי הוגן. כזכור הבחירה במודל השווי ההוגן<br />
גרמה לגידול של עשרות ואף במאות אחוזים בהון<br />
העצמי של אותן חברות וגם חסכה מהן רישום של<br />
הוצאות פחת גדולות.<br />
מודל השווי ההוגן בעקבות דוחות הרבעון השני, תוך<br />
ציון מכפיל ההון המצרפי גם למועד פרסום הדוחות<br />
הכספיים הרבעוניים:<br />
מדד אמון המשקיעים - מכפיל ההון<br />
במסגרת ה- TRADE OFF בין הרצון לפרסם מידע<br />
רלבנטי )שווי הוגן( לבין הרצון לפרסם מידע מהימן<br />
)עלות היסטורית( בחרה ה-<strong>IFRS</strong> לוותר במידה<br />
מסוימת על רמת המהימנות בכדי לתרום באופן<br />
ניכר לרלבנטיות. הויתור הנ"ל אינו טריוויאלי לאור<br />
הדרישה החשבונאית החד משמעית למהימנות<br />
הנתונים בדוחות הכספיים.<br />
במצב הדברים הנוכחי לא ניתן להתעלם מכך<br />
שדוחות חברות הנדל"ן מציגים לשוק ההון מידע<br />
כספי מעניין ביותר שלא היה זמין קודם לכן<br />
ומותירים למשקיעים לתהות על טיבו. עם זאת, יש<br />
לקחת בחשבון שתפיסת המדידה החדשה מעבירה<br />
את כובד המשקל בניתוח הדוחות הכספיים מדוח<br />
הרווח והפסד למאזן.<br />
אחת האינדיקציות המשמעותיות לרמת האמון של<br />
המשקיעים בשווי ההוגן החשבונאי הינו מכפיל ההון<br />
של חברות הנדל"ן המניב. כלומר, היחס בין שווי<br />
השוק של המניות כפי שנגזר ממחירי הבורסה לבין<br />
ההון העצמי החשבונאי. ברמה התיאורטית ניתן<br />
לצפות כי מכפיל ההון יהיה גדול מ-1 בכל מועד<br />
שהרי השווי ההוגן החשבונאי צריך לשקף מנקודת<br />
ראות אובייקטיבית את כל הציפיות לעתיד ויותר<br />
מכך: עדיין קיימים משאבים בלתי מוחשיים נוספים<br />
שהחשבונאות אינה מתמחרת כגון פרמיית ניהול.<br />
הגרף שלהלן מציג את מכפיל ההון המצרפי של 8<br />
חברות הנדל"ן המניב הגדולות בארץ שאימצו את<br />
הוכן על ידי יבגני נובוסולוב<br />
הממצאים מדהימים: בעוד מכפיל ההון המצרפי<br />
במועד פרסום הדוחות הכספיים לרבעון הראשון<br />
עמד על 0.91 הרי שנכון למועד פרסום הדוחות<br />
הכספיים לרבעון השני מכפיל ההון הסתכם<br />
ב-0.72, מדובר בירידה של כ-21% בתוך שלושה<br />
חודשים! ברמה שנתית, החל מסוף חודש אוגוסט<br />
2007 אז עמד מכפיל ההון המצרפי על 1.12 ירד<br />
מכפיל ההון המצרפי בכ-36%! בכדי להבין סדרי<br />
גודל די לציין כי כל 10% במכפיל המצרפי של<br />
החברות הנ"ל שווים כ-1.5 מיליארד שקל!<br />
הגידול במרווח ביטחון )"דיסקאונט"( על ההון<br />
העצמי מלמד על שחיקה משמעותית נוספת באמון<br />
של המשקיעים בנתונים החשבונאיים. מעבר למצב<br />
הרוח הנדלני העגום ועל אף שחלק מחברות הנדל"ן<br />
רשמו במהלך הרבעון השני הפסדי שערוך, מעידה<br />
שחיקה זו על כך שהמשקיעים חושבים שחבויים<br />
בדוחות הכספיים הפסדים גדולים שטרם הוכרו. לכך<br />
גם ניתן להוסיף שהמשך תופעת הירידה במכפיל<br />
ההון גם ברבעון השני יכולה להיות מוסברת במידה<br />
מסוימת בכך שבדוחות הרבעונים לא מתבצעות<br />
בהכרח הערכות שווי מקיפות לכלל הנכסים כמו
חזרה לתפריט הראשי<br />
בדוחות שנתיים. עם זאת, אין למהר ולהספיד את<br />
מודל השווי ההוגן של ה-<strong>IFRS</strong>. ראשית, מכפיל<br />
ההון המצרפי אינו מודד את מהימנות השווי ההוגן<br />
אלא כיצד המשקיעים תופסים אותה. בהחלט יתכן<br />
שמרכיב הדיסקאונט הנוכחי משקף דווקא טעות<br />
בתפיסה של המשקיעים. שנית, אם נתחשב במינוף<br />
הגבוה של חברות הנדל"ן המניב שמשקף יחס הון<br />
לנכסים של כ-20% בממוצע, הרי שבהתעלם<br />
מצד ההתחייבויות ה"טעות" במונחי הנכסים היא<br />
בשיעור נמוך הרבה יותר. לצורך ההמחשה, אם<br />
ניקח מצב קיצוני ובלתי מציאותי לפיו שוויין ההוגן<br />
של ההתחייבויות אינו שונה מערכן בספרים, הרי<br />
שבמונחי נכסים "טעות" האמידה היא רק בשיעור<br />
של כ-6% בממוצע, שיעור שאין בו כדי להעיד על כך<br />
שמדובר בנתונים בלתי מהימנים. הסיבה השלישית<br />
לסיום ואולי החשובה ביותר היא שעדיף לקחת<br />
מרחקי ביטחון מאומדן רלבנטי שהוא השווי הוגן<br />
מאשר להיות תקועים עם ערכים בלתי רלבנטיים<br />
של שיטת העלות ההיסטורית גם אם מהימנותם<br />
מושלמת.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"השיטה החשבונאית<br />
שתחזיר לפטרוכימיים<br />
את ההון")יוני 2009(<br />
הטיפול החשבונאי בהשקעה בבז"ן שהוביל למחיקת<br />
הונה העצמי של קבוצת המפעלים הפטרוכימיים<br />
)להלן - פטרוכימיים( וצפוי ל"השיבו לחיים" ברבעון<br />
השני ממחיש היטב את עיוותי החשבונאות כיום.<br />
שיטת השווי המאזני. בהתאם לשיטת זו השקעה<br />
בחברה כלולה נמדדת בהתאם לעלותה בתוספת<br />
)בניכוי( החלק של החברה המחזיקה ברווחים<br />
)בהפסדים( החשבונאיים של החברה הכלולה.<br />
כידוע בעקבות הרכישה מהמדינה ואיסוף מניות<br />
בבורסה הגיעה פטרוכימיים בשנת 2007 להחזקה<br />
של כ-16% בבז"ן בעלות כוללת של כמיליארד<br />
שקל. עד כה, בהעדר היתר לאחזקת אמצעי שליטה<br />
טופלה ההשקעה בבז"ן כנכס פיננסי זמין למכירה<br />
ועל כן נמדדה בהתאם למחיר הבורסה.<br />
הבעיה היא ששווי השוק של בז"ן שעמד בתום 2007<br />
על 7.5 מיליארד שקל צנח בתום 2008 ל-1.9<br />
מיליארד שקל בלבד מה שהוביל להצגת ההשקעה<br />
במאזן השנתי בכ -300 מיליון שקל בלבד ולגירעון<br />
עמוק בהון העצמי! גם לסוף הרבעון הראשון לאחר<br />
ששווי השוק של בז"ן עלה ל-2.7 מיליארד שקל<br />
נותר הונה העצמי של הפטרוכימיים גירעוני.<br />
לא ניתן להתעלם מכך שירידת הערך העצומה<br />
הנ"ל לא נזקפה לדוח רווח והפסד אלא לקרן הון<br />
שלילית שהסתכמה בסוף הרבעון הראשון בכ-558<br />
מיליון שקל! לצורך הבנת המשמעות די לציין כי<br />
הרווח הכולל income( )comprehensive של<br />
הפטרוכימיים לשנת 2008 היה שלילי בסך של<br />
כמיליארד שקל, בעוד שבדוח רווח והפסד נכלל<br />
הפסד של 56 מיליון שקל בלבד!<br />
המהפך בדוחות הפטרוכימיים צפוי להגיע ברבעון<br />
השני בעקבות ההיתר לאחזקת אמצעי שליטה<br />
בבז"ן שהתקבל בתחילת מאי והכניס לתוקף את<br />
הסכם השליטה עם החברה לישראל.<br />
המשמעות היא ייצוג לפטרוכימיים בדירקטוריון בז"ן<br />
והשגת "השפעה מהותית" שבעקבותיה תיושם<br />
אך זה עדיין לא הסיפור: נקודת המפתח נוגעת דווקא<br />
לשיטה החשבונאית שתשמש לטיפול במעבר<br />
מבסיס המדידה הקודם לבסיס המדידה החדש.<br />
אחת הגישות המקובלות כיום לטיפול במעבר כזה<br />
היא להעמיד את ההשקעה במועד המעבר על<br />
ערכה כאילו היתה מטופלת מלכתחילה בהתאם<br />
לשיטת השווי המאזני, כאשר ההפרשים שנוצרים<br />
נזקפים להון העצמי במועד המעבר.<br />
בכדי להבין את המשמעות די לציין כי חלקה של<br />
פטרוכימיים בירידת שווי השוק של בז"ן בשנתיים<br />
האחרונות הסתכם בכ-3 מיליארד שקל בעוד חלקה<br />
בהפסדים החשבונאיים של בז"ן באותה תקופה היה<br />
רק כחצי מיליארד שקל. פטרוכימיים שככל הנראה<br />
תיישם לגבי המעבר את הטיפול החשבונאי המיטיב<br />
צפוייה להגדיל בכך את הונה העצמי בדוחות לרבעון<br />
השני בכ-463 מיליון שקל!<br />
שיטת השווי המאזני אשר פותחה לפני כ-50 שנה<br />
ונשענת על הקריטריון המוזר של "השפעה מהותית"<br />
נראית היום חיוורת מאד. יתר על כן, בהינתן שיטה<br />
זו נראה כי השגת "השפעה מהותית" מהווה אירוע<br />
כלכלי שצריך להשפיע על דוח רווח והפסד. לפיכך,<br />
במיוחד לאור מהפכת צירופי עסקים הצפויה בשנת<br />
, 2010 ראוי יהיה בעתיד לטפל במעברים כאלה<br />
כשתי עסקאות רעיוניות נפרדות: מחד, מכירת<br />
השקעה הקודמת לפי שוויה ההוגן אשר תגרור<br />
רישום רווח או הפסד ומאידך, רכישת ההשקעה<br />
החדשה באותו הסכום.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"כמה הפסדים<br />
מהאירו דוחות חברות<br />
הנדל"ן")יולי 2010(<br />
המעבר ל-<strong>IFRS</strong> חייב את רשות ני"ע להשתחרר<br />
מהשמרנות הפטריוטית המאמצת את השקל<br />
כמטבע הפעילות של כמעט כל חברה ישראלית.<br />
לבחירת מטבע הפעילות שמשקף את הסביבה<br />
הכלכלית של החברה משמעות רבה על מדידת<br />
תוצאותיה: לצורך ההמחשה, נניח כי חברה<br />
ישראלית גייסה הלוואה של 100 מיליון דולר<br />
ושער החליפין של הדולר עלה ב-10%. אם מטבע<br />
הפעילות הוא שקל, הרי שירשמו הוצאות מימון<br />
בסך של 10 מיליון דולר, אך אם מטבע הפעילות<br />
הוא דולר, הרי שלא ייווצרו הוצאות בגין הפרשי<br />
השער.<br />
לצורך קביעת מטבע הפעילות, בו כאמור נמדדים<br />
הדוחות הכספיים, יש למצוא את המטבע העיקרי<br />
בו נקבעות ההכנסות ועלותן תוך הפעלת שיקול<br />
דעת. לאחר מכן ניתן לתרגם את הדוחות לכל<br />
מטבע הצגה לצורכי נוחות המשתמשים. לתרגום<br />
זה אין השפעה על התוצאות העסקיות וניתן לדמותו<br />
למחיר של מוצר שנקבע דולרית, אך מטעמי נוחות<br />
מוצג בשקלים לפי שער החליפין השוטף.<br />
אגב, עד כה לאור דרישה אנכרוניסטית של<br />
התקנות נאלצו חברות שמטבע הפעילות שלהן<br />
אינו שקל לתרגם את דוחותיהן לשקלים. בעקבות<br />
הסרת הדרישה לדיווח כפול הופסק כמעט<br />
לחלוטין התרגום לשקלים, למעט אולי פילת מדיה<br />
שממשיכה להציג את דוחותיה בשקלים בלבד. יש<br />
לציין כי ההקלה חלה רק לגבי דולר ארה"ב ואירו<br />
ולכן אלעד גרופ למשל, שמטבע הפעילות שלה הינו<br />
הדולר הקנדי, נדרשה לכלול בטיוטת התשקיף גם<br />
תרגום לשקלים. חשוב להבחין בין מטבע הפעילות<br />
של החברה האם לזה של כל חברה בת שצריך<br />
להיקבע בנפרד. במקרים שבהם מטבע הפעילות<br />
של החברה הבת שונה, הפרשי השער, שנוצרים<br />
בחברה האם נדחים לקרן הונית )רווח כולל אחר(<br />
עד למועד המימוש. חברות הנדל"ן, בהתעלם<br />
מנאותות הדבר, נוהגות לאמץ מטבע פעילות<br />
מקומי לכל חברה בת המחזיקה נדל"ן בחו"ל ולכן<br />
מכירות בתוצאות השערוך רק מנקודת הראות של<br />
אותו מטבע!<br />
נניח כי חברה ישראלית הקימה בתחילת השנה<br />
חברה בת באירופה בהון עצמי של 20 מיליון אירו<br />
)110 מיליון שקל לפי שע"ח 5.5(. חברת הבת<br />
גייסה הלוואה מקומית של 80 מיליון אירו ורכשה<br />
בניין ב-100 מיליון אירו. במידה ולא חל שינוי בשווי<br />
הבניין, אך שער החליפין של האירו ירד ל-4.8 , הרי<br />
שהערך השקלי של ההון ירד ל -96 מיליון שקל<br />
)= 4.8 X(. 20 עם זאת, ההפסד בסך 14 מיליון<br />
שקל )= 96 110( - לא ירשם ברווח והפסד, אלא<br />
ידחה לקרן הונית.<br />
כפועל יוצא, חברות הנדל"ן המושקעות באירופה<br />
דחו את ההפסדים שנבעו כתוצאה מהירידה החדה<br />
בשער האירו ברבעון הראשון )8.3%( וצפוי כי<br />
תופעה דומה תתרחש ברבעון השני בו ירד האירו<br />
ב-4.7%! הרווח הנקי של גזית למשל ברבעון<br />
הראשון הסתכם ב -317 מיליון שקל, אך הפסדי<br />
המטבע בגובה 476 מיליון שקל הובילו אותה<br />
להפסד כולל של 186 מיליון שקל!
חזרה לתפריט הראשי<br />
דחיית הפסדי המטבע ברבעון הראשון<br />
)במיליוני שקל(:<br />
רווח נקי )הפסד(<br />
הפסד מתרגום דוחות<br />
כספיים של פעילויות<br />
החוץ<br />
סה"כ רווח )הפסד(<br />
כולל<br />
גזית<br />
גלוב<br />
אלוני<br />
חץ<br />
146<br />
-99<br />
122<br />
-317<br />
-186<br />
-186<br />
קיימים לעיתים גם קשר בין מטבע הפעילות של<br />
חברה בת לזה של האם. לדוגמה, בעקבות המעבר<br />
של בז"ן לדולר עם אימוץ ה-<strong>IFRS</strong>, עברה לדולר גם<br />
החברה לישראל, כחברת החזקות שכל החברות<br />
הבת המשמעותיות שלה פועלות בדולר.<br />
גם המצב ההפוך, לפיו מטבע הפעילות של החברה<br />
האם משפיע על זה של החברה הבת שמהווה זרוע<br />
ארוכה, הוא אפשרי.<br />
סיפור מרתק היא פז שעם המעבר ל-<strong>IFRS</strong><br />
החליטה כי מטבע הפעילות של חברת הבת בז"א<br />
הוא דולר, אך החליפה אותו ב-2009 בחזרה<br />
לשקל בנימוק של שינוי ארגוני בקבוצה הנובע<br />
מהאינטגרציה עם בז"א. המצב המיוחד כאן הוא<br />
שדווקא החברה האם היא הלקוח העיקרי ולא<br />
להפך, והתוצאה המוזרה היא שכיום שתי חברות<br />
הזיקוק: בז"א ובז"ן משתמשות במטבע פעילות<br />
שונה!
חזרה לתפריט הראשי<br />
NOI כמדד ביצוע<br />
מבוסס חשבונאות -<br />
"חוסר אחידות בחישוב<br />
ה- NOI")דצמבר 2010(<br />
על אף שרישום הכנסות מהשכרה הוא ענייןפשוט<br />
לכאורה, מבנה העסקאות בפועל מעורר שאלות<br />
חשבונאיות מרתקות. זה מתחיל כבר ביחס לאופן<br />
ההצגה של כיסוי עלויות ע"י הדיירים במסגרת<br />
הסכמי השכירות, שמקובל בחו"ל, בגין מיסי נדל"ן,<br />
מים, חשמל ותחזוקת שטחים משותפים. במקרים<br />
רבים, המשכיר אינו מהווה "צינור" בלבד to"( back<br />
)"back ולכן על אף שבמקרים רבים הדיווח מתבצע<br />
נטו, כלומר דמי השכירות מוצגים בניכוי העלויות<br />
הרלבנטיות, אין אחידות בפרקטיקה בנושא וקיימים<br />
מקרים שבנסיבות דומות הדיווח מתבצע דווקא<br />
ברוטו.<br />
העיקרון החשבונאי המנחה את ההכרה בהכנסה<br />
מהשכרה הוא אחידות על פני תקופת ההסכם<br />
)"קו ישר"(, מתוך רציונאל "שהשירות" שמסופק<br />
זהה מתקופה אחת לשניה. כפועל יוצא, כאשר דמי<br />
השכירות אינם אחידים על פני תקופת השכירות הם<br />
"מושטחים" lining"( ,)"straight כך שההכנסה<br />
התקופתית מוכרת בהתאם לממוצע הרב שנתי.<br />
בדומה, כאשר בעל הנכס מעניק תמריצים ללקוחות<br />
במועד הכניסה לחוזה - כמו מענק להתאמת הנכס<br />
לצרכיו או בגין קנס "יציאה" מחוזה קודם, יש צורך<br />
לקזז אותם מההכנסות בקו ישר על פני תקופת<br />
השכירות.<br />
דוגמה בולטת היא דלק נדל"ן שכזכור השטיחה<br />
ב -2005 את דמי השכירות של חניונים באנגליה,<br />
שהושכרו בתחילת 2002 לשוכר יחיד למשך יותר מ<br />
-30 שנה, ועולים בשיעור קבוע של 3% לשנה. כפועל<br />
יוצא, גדלו באופן משמעותי לקראת הנפקתה הרווח<br />
החשבונאי והפרמטרים הקשורים. הקדמת ההכרה<br />
בהכנסה מובילה לכך שיתרת החובה בגין שכירויות<br />
אלו הולכת ומתנפחת עם הזמן והגיעה כבר בתום<br />
2009 לכ-516 מיליון שקל! מגמה זו צפויה להמשיך<br />
גם בעשור הקרוב ולהתהפך רק בשליש האחרון של<br />
ההסכם. חשוב להבחין בין דמי שכירות משתנים<br />
המחייבים "השטחה" לבין דמי שכירות מותנים, כמו<br />
דמי שכירות בקניונים בהתבסס על מחזור הכנסות<br />
החנות, אשר מוכרים כהכנסה רק במועד היווצרות<br />
הזכאות לקבלתם. דוגמה בולטת מענף הליסינג<br />
היא אלבר אשר תיקנה את דוחותיה לשנת 2007,<br />
בגין ההכרה בהכנסה הנובעת מפיצוי המתקבל<br />
מלקוחות הליסינג התפעולי בגין חריגות נסיעה<br />
שמתבסס על חישוב קילומטרז' מצטבר ל-3 שנים.<br />
בעקבות השינוי אלבר מכירה כיום בפיצוי מהלקוח<br />
רק בתום הליסינג ולא על פני תקופת הליסינג<br />
בהתבסס על תחזיות.<br />
יש לציין כי בהתאם ל-<strong>IFRS</strong> לא מתבצעת<br />
"השטחה" של מרכיב התאמה לאינפלציה שמקובל<br />
בהסכמי שכירות, לרבות בליסינג תפעולי של רכבים,<br />
בין היתר על רקע הפטור מהפרדת הנגזר המשובץ<br />
של ההצמדה למדד. המשמעות היא שבמקרים<br />
אלו הכנסות מדמי השכירות בכל תקופה מוכרות<br />
בהתאם לסכומים המשולמים בפועל כך שהכנסות<br />
השכירות יהיו גבוהות יותר בעתיד - דבר שאינו עקבי<br />
עם ההתייחסות לחוזים בעלי משמעות כלכלית<br />
דומה, שמפצים על האינפלציה, כמו במקרה דלק<br />
נדל"ן.<br />
נשאלת השאלה האם עקרון ההשטחה החשבונאית<br />
נכון גם לחישוב ה-)Operating NOI (Net<br />
Incomeשהוא מדד לא חשבונאי חשוב המייצג את<br />
"הרווח הגולמי" מההשכרה. החשיבות של ה- NOI<br />
נובעת מכך שחלוקתו בשווי ההוגן מובילה לשיעור<br />
התשואה הצפוי RATE( .(CAP
חזרה לתפריט הראשי<br />
יש לציין כי בעידן בו נדל"ן להשקעה נמדד בשווי<br />
הוגן, אין ל"השטחה" משמעות רבה על שורת הרווח<br />
החשבונאי מאחר ומדובר במיון בין סעיף ההכנסות<br />
לבין סעיף רווחי השערוך, שהרי לצורך מדידת השווי<br />
ההוגן יש להקטין את יתרת החובה כדי למנוע<br />
."Double counting"<br />
עם זאת, לשאלת ה"השטחה" יש חשיבות רבה<br />
ביחס ל- NOI שאינו כולל שערוכים, כמו גם<br />
ה-FFO שמייצג את התזרים שנובע מהפעילות<br />
)רווח נקי תזרימי(.<br />
על אף שאין לנטרל לכאורה את ההתאמות<br />
שקשורות להכנסה מה-NOI שאינו בהכרח<br />
תזרימי, במיוחד לאור התפיסה הרואה בו כבסיס<br />
לחישוב התשואה )מעין "מכפיל" מייצג(, הרי שאין<br />
בהכרח אחידות בנושא. מהדיווחים של דלק נדל"ן<br />
וגזית גלוב ניתן להתרשם כי הן אינן מנטרלות<br />
את "ההשטחה" החשבונאית שנכללת במדיניות<br />
החשבונאית שלהן, לרבות ב-FFO . לעומתן, אלעד<br />
קנדה דווקא מנטרלת מהכנסות השכירות את<br />
ה"השטחה", לרבות תמריצי המכירה. כך לדוגמה,<br />
בתשעת החודשים הראשונים של 2010 נטרלה<br />
במגזר המסחרי להשכרה תמריצי מכירה של 5.5<br />
מיליון שקל וכן השטחה של 121 אלף שקל בדמי<br />
השכירות, שהגדילו את הרווח הגולמי בכ-18%<br />
לכ-34 מיליון שקל! יש לציין כי ה- NOI של אלעד<br />
קנדה, שמייצג את הפרמטר הביצועי לפיו מתקבלות<br />
אצלה החלטות לגבי מגזרי הפעילות, נכנס גם<br />
לדוחותיה הכספיים במסגרת ביאור המגזרים.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"מודל הדיבידנד של<br />
קרדן אן וי"<br />
)ספטמבר 2009(<br />
המעבר החד ל-<strong>IFRS</strong> לא הוביל עימו בחינה<br />
מסודרת ומעמיקה של כללי חלוקת דיבידנד בחוק<br />
החברות שנשענים עדיין על הרווח החשבונאי.<br />
כפי שנאמר בטור זה בעבר, יסוד הבעיה טמון בכך<br />
שהחשבונאות אינה עוסקת בהסדרת היחסים<br />
בין בעלי החוב ובעלי ההון ואינה מתיימרת כלל<br />
לשקף את הסכומים לחלוקה. המטרה היחידה של<br />
החשבונאות היא להציג מידע שימושי לצורך קבלת<br />
החלטות השקעה. בעוד בעבר היה ניתן להבין את<br />
הרצון להישען על פרמטר אובייקטיבי שמתבסס על<br />
עקרון המימוש הרי שבעידן ה-<strong>IFRS</strong> בו מתחדדת<br />
הרלבנטיות הדיווחית, הישענות זו עשויה להיות<br />
מסוכנת לבעלי החוב!<br />
לכסף כידוע אין ריח, ובתקופות גאות ניתן בקלות<br />
יחסית להפוך רווחים רעיונים למזומנים בכיסי בעלי<br />
השליטה למשל על ידי חלוקת כספי גיוס של אגרות<br />
חוב. רווחי שערוך הם תנודתיים מטבעם ורק ברבעון<br />
האחרון הציגו חברות שלהן נדל"ן מניב במזרח<br />
אירופה הפסדי שערוך גדולים כתוצאה מעלייה<br />
בשיעור הריבית להיוון Rate( .)Cap<br />
הבעיה הקשה היא היא שהמזומנים שיצאו לא יוכלו<br />
לתמוך בחוב בתקופות שפל. הבעיה של חלוקת<br />
רווחים רעיוניים אינה נוגעת רק לנדל"ן ובשנים<br />
הקרובות היא צפויה להחריף בעקבות PHASE<br />
II שיגרום לרישום רווחי עתק רעיוניים. רק בשבוע<br />
שעבר הודיעה גזית גלוב כי תרשום רווח רעיוני בגין<br />
מוניטין שלילי בסך של 1.25 מיליארד שקל הנובע<br />
מהמרת ניירות ערך באטריום ושבוע לפני כן הודיעה<br />
בזק על כוונה להכיר ברבעון השלישי ברווח רעיוני<br />
של כ-1.4 1.2 - מיליארד שקל בגין איבוד השליטה<br />
ב-YES.<br />
פתרון חלקי ולא יסודי לבעיה הוא שבעלי החוב יגבילו<br />
בצורה חוזית את החלוקה באמצעות קובננטים<br />
המבוססים על עקרון המימוש, למשל במקרה של<br />
חברות הנדל"ן המניב לשיעור מתוך<br />
ה-FFO המצטבר.<br />
ה-(Operations FFO (Funds From שהפך<br />
בשנים האחרונות למדד השוואתי מקובל מנטרל<br />
מהרווח הנקי הכנסות והוצאות חד פעמיות, לרבות<br />
רווחים )או הפסדים( משערוכים.<br />
הפתרון היסודי הוא לתקן את חוק החברות באופן<br />
שבו המבחן הכמותי לחלוקה לא יכלול רווחים<br />
רעיוניים שאינם ניתנים למימוש בנקל למזומן. חוק<br />
החברות באנגליה שנחשבת למובילת היישום של<br />
ה-<strong>IFRS</strong>, מאפשר חלוקה רק מרווחים שמומשו<br />
ולא למשל מרווחי שערוך. מצב דברים דומה קיים<br />
גם בהולנד ודוגמה לכך ניתן למצוא בדוחות קרדן<br />
אן וי שהתאגדה בהולנד. נכון לתום הרבעון השני,<br />
הציגה קרדן יתרת עודפים בסך של 47 מיליון אירו<br />
בנפרד מקרן הון בגין שערוך נדל"ן להשקעה של<br />
134 מיליון אירו שאינה ניתנת לחלוקה!<br />
דיבידנדים, כמו גם הסכמי דמי ניהול, אינם מוחזרים<br />
בתקופות של הפסדים רעיוניים ועל כן אין זה ראוי<br />
לחלק או לקבוע אותם מתוך רווחים רעיוניים.<br />
העקרון המנחה הוא לעקוב אחרי המזומן בדומה<br />
לשיטת המס שגם היא "חד כיוונית". המשבר<br />
והלחץ הכבד למזומנים בחברות ההחזקה מלמד<br />
על נחיצותה של פעולה מיידית בנושא. בהחלט<br />
יתכן שהניסיון של רשות ניירות ערך להתמודד עם<br />
הנושא רק במישור של גילוי פרטים על האופן בו<br />
בחן הדירקטוריון את העמידה במבחן יכולת הפירעון<br />
אינו מספיק.
חזרה לתפריט הראשי<br />
רכוש קבוע, מהו -<br />
"העיוות החשבונאי<br />
בשינוי יעוד נדל"ן"<br />
)פברואר 2010(<br />
בהתאם ל-<strong>IFRS</strong>, נדל"ן שאינו מלאי מסווג כבר<br />
במועד רכישתו על בסיס פונקציונאלי: כרכוש קבוע<br />
- אם מוחזק לשימוש עצמי, או כנדל"ן להשקעה<br />
- אם מוחזק לצורכי השכרה או השבחה. במקרים<br />
בהם קיימת מעורבות ניהולית של הבעלים בנדל"ן,<br />
ההבחנה תלויה באופי המעורבות ובסיכון התפעולי:<br />
למשל, מידת המעורבות בהפעלת קניון, חניון או<br />
מבנה משרדים נמוכה יחסית ואינה פוגעת בסיווגם<br />
כנדל"ן להשקעה, לעומת זו שבהפעלת בית מלון או<br />
בית אבות שגורמת לסיווגם כרכוש קבוע.<br />
לסיווג הראשוני משמעות קריטית שכן נדל"ן<br />
להשקעה נמדד לרוב על פי שווי ההוגן בדומה לנכס<br />
פיננסי, שהרי מייצר תזרימים במישרין בשונה מרכוש<br />
קבוע שנמדד בד"כ על פי מודל העלות. יש לציין כי<br />
אלטרנטיבת מודל הערכה מחדש הקיימת ב-<strong>IFRS</strong><br />
לגבי רכוש קבוע היא בעייתית מבחינה דיווחית: על<br />
פי מודל זה, הרכוש הקבוע נמדד אמנם מדי מספר<br />
תקופות בהתאם לשוויו ההוגן, אך השערוך אינו מוכר<br />
כהכנסה רגילה, אלא נזקף ישירות להון במסגרת<br />
קרן הערכה מחדש )רווח כולל אחר( כאשר מנגד<br />
גדלות הוצאות הפחת. רציונאל המודל הוא שעליית<br />
ערך נכסי הייצור אינה משקפת גידול בכושר הייצור<br />
ולכן אינה מייצגת רווחיות - שריד בודד לתפיסת<br />
שימור ההון הפיזי. כפועל יוצא, השימוש במודל הוא<br />
נדיר לאור החשש מפגיעה ברווח התפעולי על אף<br />
הגידול בהון העצמי. דוגמה כמעט בודדת היא גזית<br />
גלוב שבוחרת למדוד כך את מבני הדיור המוגן שלה,<br />
בגינם הסתכמה קרן הערכה מחדש לתום 2008 בכ<br />
-124 מיליון שקל )לפני מס(.<br />
להשקעה במועד תחילת השכרה לחיצוניים. דוגמה<br />
לשינוי סיווג כזה היא דלק נדל"ן ששינתה ברבעון<br />
הראשון של 2008 את סיווגם של כ -3.6 מיליארד<br />
שקל נכסי רודשף - תחנות שירות לצד כבישים<br />
מהירים באנגליה, מרכוש קבוע לפי מודל העלות<br />
לנדל"ן להשקעה לפי שווי הוגן. הטריגר לשינוי<br />
היה כניסתו לתוקף של הסכם הניהול, באמצעותו<br />
הועברה האחריות לניהול ותפעול שירותי הדרך<br />
לצד חיצוני תמורת דמי שכירות קבועים. המעבר<br />
היה אטרקטיבי דיווחית מאחר וחסך את הוצאות<br />
הפחת ואיפשר להכליל את השערוכים בדוח רווח<br />
והפסד.<br />
ה-<strong>IFRS</strong> קובע כי יש להתייחס למעבר כזה כאל<br />
שערוך הרכוש הקבוע ערב המעבר - כלומר, זקיפת<br />
האפסייד שמיוחס לתקופת השימוש לקרן הערכה<br />
מחדש ולא לרווח והפסד. קביעה זו, ששואבת<br />
את הרציונאל מתפיסת שימור ההון הפיזי, אינה<br />
קוהרנטיות עם מודל העלות ועשויה ליצור בעתיד<br />
עיוות אדיר, בצורת הפסד, במקרה שבו ערך הנדל"ן<br />
ירד בחזרה!<br />
דוגמה לפספוס בנושא היא אלקו החזקות ששינתה<br />
בתום הרבעון השלישי של 2008 סיווג של מקרקעין<br />
ברמת השרון כתוצאה מתחילת השכרתם בפועל<br />
לצד חיצוני.<br />
אלקו הודיעה השבוע על תיקון דוחותיה הכספיים<br />
)RESTATEMENT( לאחר שכללה בטעות את<br />
האפסייד שהסתכם ב-33 מיליון שקל במסגרת<br />
דוח רווח והפסד במקום ישירות להון.<br />
סיווג הנדל"ן יכול להשתנות בעתיד רק כתוצאה<br />
משינוי בשימוש בפועל הנתמך בראיות: מעבר<br />
מנדל"ן להשקעה לרכוש קבוע במועד תחילת<br />
השימוש העצמי ומעבר מרכוש קבוע לנדל"ן
חזרה לתפריט הראשי<br />
"ההפחתה המלאכותית<br />
בהון של חברות<br />
הנדל"ן")נובמבר 2009(<br />
חברות ישראליות רבות רכשו טרום המשבר נדל"ן<br />
מניב בחו"ל באמצעות הלוואות מבנקים זרים<br />
בתנאי non-recourse )לא זכות חזרה ללווה(.<br />
לאור התרסקות מחירי הנדל"ן בחו"ל ירד ערכם של<br />
נכסים אלה, במקרים רבים, הרבה מתחת לסכומי<br />
ההלוואות שגוייסו בגינם. מצבים אלו יוצרים חוסר<br />
הקבלה match( )miss חשבונאי משווע: בעוד<br />
הנכס אינו מוצג מעבר לשוויו ההוגן הרי שבתאם<br />
לשיטת העלות המופחתת ההלוואה מוצגת על פי<br />
ערכה המקורי המלא. מעבר לזהירות החשבונאית,<br />
הרי שלאור הנחת העסק החי התפיסה היא כי<br />
החברה תעמוד בכל מחוייבויותיה החוזיות.<br />
דוגמה מוכרת לעיוות כזה נמצאת בדוחות של<br />
אפריקה ישראל: בשנת 2007 רכשה אפריקה<br />
באמצעות חברה בת את מלוא הזכויות בבניין הניו<br />
יורק טיימס בתמורה לכ-525 מיליון דולר והחלה<br />
בפיתוחו ושיפוצו לצורכי השכרה, בהיקף של כ-190<br />
מיליון דולר. לצורך כך גוייס מימון מבנקים זרים<br />
בהיקף של כ -711 מיליון דולר. לאור התרסקות<br />
מחירי הנדל"ן בארה"ב הופחת הנכס לתום 2008<br />
לכ -315 מיליון דולר, סכום הנמוך בכ -400 מיליון<br />
דולר מערך התחייבות לבנקים שנותרה בעינה<br />
ואף סווגה כשוטפת לאור הפרת קובננטס. על אף<br />
שהדבר אינו ברור מהדוחות הכספיים, ניתן להבין<br />
ממתווה ברנע כי מדובר בחוב non-recourse<br />
ולכן הנחת היסוד במתווה כללה גידול של כ -1.5<br />
מיליארד שקל בהון העצמי!<br />
קיימות שתי אפשרויות להיפתר מהעיוות החשבונאי<br />
שנוצר: האחת, לוותר על הבעלות כלפי הבנק,<br />
והשנייה לבצע שינוי משמעותי בתנאי ההלוואה,<br />
שיטופל מבחינה חשבונאית כגריעת ההלוואה<br />
הקיימת וכנטילת הלוואה חדשה לפי שווי הוגן<br />
ויצור רווח חשבונאי עצום. לאור הפוזיציה הנחותה<br />
של הבנקים במצבים אלו, ארגון מחדש כזה של<br />
ההלוואה, שאף עשוי לכלול ויתור על חלק מהחוב,<br />
אינו קשה להשגה. אפריקה אכן מדווחת על משא<br />
ומתן לארגון מחדש של החוב.<br />
לבעיית ה-match miss בבסיסי המדידה קיים<br />
פתרון מובנה ב-<strong>IFRS</strong>: במקרה של הלוואת נון-<br />
ריקורס למימון נדל"ן להשקעה שנמדד בשווי הוגן<br />
ניתן ליצור סימטריה מדידתית על ידי בחירה במדידת<br />
ההלוואה לפי שווי הוגן כאשר ההפרשים נזקפים<br />
לדוח רווח והפסד. בחירה באפשרות זו גורמת<br />
לכך שהרווחים מירידת השווי ההוגן של ההלוואה<br />
מקזזים את הפסדי הנדל"ן. עם זאת, הייעוד לשווי<br />
הוגן ניתן ליישום במועד ההכרה הראשונית בלבד<br />
ואינה ניתנת עוד לשינוי בעתיד.<br />
הבעיה היא לאור אופוריית הנדל"ן ורמת המודעות<br />
החשבונאית ששררו טרום המעבר ל- <strong>IFRS</strong> מרבית<br />
חברות הנדל"ן בארץ, כמו דלק נדל"ן, "פספסו" את<br />
הפתרון החשבונאי הנ"ל, שכאמור אינו רבסאבילי.<br />
המשמעות היא שחברות רבות המושקעות בנדל"ן<br />
בחו"ל סובלות כיום מהפחתת הון מלאכותית. לאור<br />
כללי ירידת ערך נכסים סובלת מבעיה דומה גם<br />
ארזים שכלל שלא אימצה את מודל השווי ההוגן<br />
עבור הנדל"ן להשקעה. לכך אף מתווסף עיוות<br />
חשבונאי נוסף שמחמיר משמעותית את מצב ההון<br />
החוזר )נכסים שוטפים בניכוי התחייבויות שוטפות(:<br />
בעוד הנדל"ן עצמו ממשיך בדרך כלל להיות מסווג<br />
במסגרת הנכסים הבלתי שוטפים, הרי שירידת ערכו<br />
מובילה להפרת קובננטס ולסיווג אותן הלוואות<br />
כהתחייבויות שוטפות!
חזרה לתפריט הראשי<br />
"הרווח של דיסקונט<br />
מהברוגז עם<br />
הבינלאומי")ספטמבר 2009(<br />
התחייבות מיסים נדחים נוצרת כאשר ערכו של<br />
נכס במאזן גבוה מבסיס המס שלו וזאת מתוך<br />
תפיסה כי מתישהו בעתיד הפרש זה יתהפך<br />
ותיווצר בגינו חבות מס. כללי החשבונאות דורשים<br />
הכרה בהתחייבות כזו ללא קשר אם אותו הפרש<br />
צפוי להתהפך בעתיד הקרוב. כך לדוגמה, במקרה<br />
בו נרכשת חברה בת ולה קרקע המוחזקת לטווח<br />
ארוך יש להכיר בהתחייבות מיסים נדחים בגין<br />
ההפרש בין הערך בה נרשמת הקרקע בדוחות<br />
המאוחדים - שווי הוגן, לבין בסיס המס שלה -<br />
עלותה מבחינת החברה הבת.<br />
עם זאת, משיקולים היסטוריים נקבע ב-<strong>IFRS</strong><br />
כי הכרה בהתחייבות מיסים נדחים לגבי השקעה<br />
בחברות מוחזקות מתבצעת רק כאשר קיים צפי<br />
למימוש בעתיד הנראה לעין. פטור מוזר זה יוצר<br />
עיוות לפיו מוכרים בגין ההשקעה רווחים חשבונאיים<br />
אך השלכות המס בגינם לא נרשמות במקביל.<br />
דוגמה שממחישה היטב את העיוות הנ"ל נוגעת<br />
להשקעה של בנק דיסקונט בשיעור של 26.4%<br />
מהרווחים ו-11.1% מההצבעה בבנק הבינלאומי.<br />
מאז רכישתה לפני יותר מ-20 שנה מטופלת<br />
ההשקעה על פי שיטת השווי המאזני וערכה<br />
המאזני לתום הרבעון השני הסתכם ב-1,560<br />
מיליון שקל. שני הצדדים נמצאים כידוע בסכסוך<br />
מתמשך עקב הרצון של הבינלאומי לבצע הנפקת<br />
זכויות שצפויה להכניס את דיסקונט לבעיית<br />
החזקה עודפת.<br />
לקראת תום 2007 מתוך רצון לגבש הסדר<br />
שבמסגרתו יוקטנו ההחזקות בבינלאומי הכיר<br />
דיסקונט לראשונה בהתחייבות מס נדחה בגובה<br />
כ-130 מיליון שקל כנגד הוצאות מס )כ-10%<br />
מהרווח הנקי לשנת 2007( בגין אותו חלק<br />
מהשקעה לגביו לא ניתן היה להניח עוד החזקה<br />
מתמשכת.<br />
עם זאת, בעקבות הפסקת המגעים ביןהצדדים<br />
עליה דווח כבר בדוחות 2008, דיווח דיסקונט<br />
ברבעון השני של 2009 כי אינו צופה עוד שינוי<br />
בהחזקות בעתיד הנראה לעין ולכן החליט לבטל<br />
את ההתחייבות כנגד הכנסות מס בגובה 130<br />
מיליון שקל - יותר מרבע מהרווח הנקי של הבנק<br />
למחצית הראשונה!<br />
ה"פליק פלאק" הנ"ל אשר נתון למצב הרוח של<br />
המשא ומתן בין הצדדים הוא תוצר של העיוות<br />
החשבונאי לפיו התחייבות המיסים הנדחים מוכרת<br />
רק על בסיס כוונות ההנהלה למימוש. בכדי להבין<br />
סדרי גודל, יש לציין כי סכומים אלה נוגעים עוד רק<br />
לחלק מההשקעה ולא להשלכות המס המלאות<br />
בגינה. הבעייתיות בקביעת המועד המדוייק של<br />
שינוי כוונות כמו גם התחושה של "ניהול רווחים",<br />
גם כאשר זה אינו המצב, הם תוצרי לוואי מאפיינים<br />
של כללים חשבונאיים שלהם השלכות תוצאתיות<br />
מיידיות על בסיס שינוי כוונות.<br />
יש לציין כי עיוות חשבונאי זה צפוי להתבטל בעתיד<br />
הקרוב, בעקבות כוונת ה-IASB לאמץ בעניין את<br />
הכללים בארה"ב הדורשים יצירת מיסים נדחים<br />
גם בהעדר תחזית מימוש. עם זאת, שינוי זה עשוי<br />
להיות קיצוני מידי מאחר ולא קיימת כרגע כוונה<br />
לתקן במקביל גם עיוות חשבונאי אחר לפיו אין<br />
למדוד מיסים נדחים בערכם הנוכחי מה שעלול<br />
להוביל לתמחור עודף של ההתחייבות לגבי<br />
השקעה שמוחזקת לטווח ארוך.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"רמת הנזילות של דוח<br />
התזרים החדש"<br />
)יולי 2008(<br />
מהפכת ה- <strong>IFRS</strong> השפיעה באופן משמעותי על כל<br />
אחד מהדוחות הכספיים ובכלל זה לא פסחה גם על<br />
דוח תזרים המזומנים אשר נחשב לעיתים קרובות<br />
לדוח משמעותי ביותר בניתוח חברות. על אף שלא<br />
חל שינוי במבנה הדוח אשר מחולק עדיין לשלוש<br />
קטגוריות עיקריות: פעילות שוטפת, השקעה<br />
ומימון, הביא ה- <strong>IFRS</strong> לשינויים באופן הסיווג של<br />
תזרימי מזומנים מסוימים לכל אחת מהקטגוריות.<br />
אחד השינויים המשמעותיים נוגע לאפשרות<br />
שקיימת ב- <strong>IFRS</strong> לסווג את תשלומי הריבית<br />
במסגרת פעילות מימון במקום פעילות שוטפת.<br />
השינוי נובע מכך שה- <strong>IFRS</strong> אינו מקבל בהכרח<br />
את התפיסה שהיתה מקובלת בעבר לפיה תזרים<br />
מזומנים מפעילות שוטפת מייצג את דוח הרווח<br />
וההפסד על בסיס מזומן.<br />
באופן לא מפתיע, מספר לא מבוטל של חברות<br />
בארץ ניצלו את ההזדמנות לסווג את תשלומי<br />
הריבית במסגרת פעילות מימון, כך שנוצרה שונות<br />
באופן הסיווג של תשלומי הריבית כמעט בכל ענף.<br />
הטבלה שלהלן מציגה מספר דוגמאות לחברות<br />
שנמצאות באותו ענף אך מסווגות באופן שונה את<br />
תשלומי הריבית שלהן:<br />
יתרה מזאת, מאחר וכללי החשבונאות בארה"ב<br />
אינם מתירים להציג את תשלומי הריבית מחוץ<br />
לפעילות השוטפת, נוצרים גם הבדלי סיווג בין<br />
חברות ישראליות דואליות שמיישמות את הכללים<br />
האמריקאיים כדוגמת פרטנר והריבוע הכחול לבין<br />
מתחרותיהן שמיישמות את ה- .<strong>IFRS</strong><br />
כפועל יוצא, המשתמשים בדוחות הכספיים צריכים<br />
כיום להיזהר משימוש "עיוור" בסיכומי הביניים של<br />
דוח התזרים החדש.<br />
הנתונים מלמדים על החשיבות של תשומת הלב<br />
לאופן סיווג תשלומי הריבית בעת ניתוח השקעות<br />
והשוואת חברות באותו ענף. כלל ידוע הוא שבעידן<br />
ה-<strong>IFRS</strong> המשקיעים נדרשים להיות מודעים<br />
למדיניות החשבונאית המיושמת בבסיס הנתונים<br />
המוגשים להם וכפי שניתן להיווכח הדוח על<br />
תזרימי המזומנים שנחשב ככזה שלא נתון לכאורה<br />
ל"משחקים חשבונאיים", אינו בגדר יוצא מן הכלל.<br />
לצורך ההמחשה, להלן ניתוח פשוט של תזרימי<br />
המזומנים לשנת 2007 בשלושה זוגות של חברות<br />
דומות המסווגות באופן שונה את תשלומי הריבית<br />
שלהן )באלפי שקל(:<br />
מלונאות<br />
ליסינג<br />
אחזקה<br />
נדלן מניב<br />
תקשורת<br />
סיווג בפעילות<br />
שוטפת<br />
מלונות<br />
אלבר<br />
קבוצת דלק<br />
דלק נדלן<br />
הוט<br />
סיווג בפעילות<br />
מימון<br />
ישרוטל<br />
דן רכב<br />
אי.די.בי<br />
נצבא<br />
בזק
חזרה לתפריט הראשי<br />
תזרים מדווח מפעילות שוטפת<br />
תזרים מפעילות שוטפת בניכוי תשלומי<br />
ריבית )להלן-A(<br />
תזרים מפעילות שוטפת ללא ניכוי תשלומי<br />
ריבית )להלן-B(<br />
גב ים )מימון(<br />
אמות )שוטפת(<br />
134,463<br />
134,463<br />
235,513<br />
45%<br />
9%<br />
125,667<br />
60,683<br />
125,667<br />
31%<br />
3%<br />
יחס תזרים שוטף )B( למכירות<br />
יחס תזרים שוטף )A( לשווי שוק<br />
תזרים מדווח מפעילות שוטפת<br />
תזרים מפעילות שוטפת בניכוי תשלומי<br />
ריבית )להלן-A(<br />
תזרים מפעילות שוטפת ללא ניכוי תשלומי<br />
ריבית )להלן-B(<br />
שופרסל )מימון(<br />
הרבוע הכחול )שוטפת(<br />
292,216<br />
292,216<br />
364,838<br />
5%<br />
11.5%<br />
204,000<br />
108,000<br />
204,000<br />
2%<br />
3%<br />
יחס תזרים שוטף )B( למכירות<br />
יחס תזרים שוטף )A( לשווי שוק<br />
תזרים מדווח מפעילות שוטפת<br />
תזרים מפעילות שוטפת בניכוי תשלומי<br />
ריבית )להלן-A(<br />
תזרים מפעילות שוטפת ללא ניכוי תשלומי<br />
ריבית )להלן-B(<br />
סלקום )מימון(<br />
פרטנר )שוטפת(<br />
1,456,275<br />
1,456,275<br />
1,555,835<br />
25%<br />
16%<br />
1,798,000<br />
1,621,000<br />
1,798,000<br />
30%<br />
21%<br />
יחס תזרים שוטף )B( למכירות<br />
יחס תזרים שוטף )A( לשווי שוק
חזרה לתפריט הראשי<br />
רכוש קבוע בהקמה -<br />
"כיצד ניתן לשפר את<br />
ה- " FFO )אוקטובר )2010<br />
ה-<strong>IFRS</strong> מחייב היוון עלויות אשראי לנכסים,<br />
במהלך הכנתם לשימוש, כל עוד מדובר בפרק<br />
זמן מהותי. שיטת ההיוון מביאה בחשבון, ראשית,<br />
אשראי ספציפי שנלקח למימון אותו נכס ולאחר<br />
מכן אשראי לא ספציפי, בהתאם לשיעור הריבית<br />
הממוצע על החוב בחברה.<br />
חברת החשמל לדוגמה שמקימה תחנות כוח,<br />
היוונה לרכוש הקבוע שלה עד תום 2009 במצטבר<br />
4.1 מיליארד שקל! ב-2009 לבדה, בה עמד שיעור<br />
ההיוון בגין אשראי לא ספציפי על כ-4.5% , הוונו<br />
עלויות אשראי של 317 מיליון שקל. יש לזכור<br />
כי חברת החשמל ממשיכה לתאם את דוחותיה<br />
לאינפלציה, באופן מוזר ומנוגד ל-<strong>IFRS</strong> שדורש<br />
זאת רק במשקים היפר-אינפלציוניים, ובכך<br />
למעשה מבצעת היוון גורף של עלויות מימון בגובה<br />
המדד על כל הנכסים גם לאחר הפעלתם!<br />
הדרישה להיוון עלויות אשראי לגבי נכסים בהקמה,<br />
נובעת מהרציונאל כי עלויות המימון הן חלק<br />
אינטגראלי מעלויות הקמה ומשקפות את הערך<br />
הכלכלי של הנכס. במקרים אחרים, רציונאל ההיוון<br />
חלש יותר ומתבסס על מוסכמה לפיה עלויות<br />
הבאה לשימוש של נכס, כמו עלויות בדיקה, מהוות<br />
חלק מעלותו למרות שאינן תורמות לערכו. בקיעים<br />
במוסכמה זו התגלו לאחרונה במהפכת צירופי<br />
העסקים, לפיה לא ניתן עוד להוון עלויות רכישה<br />
למוניטין.<br />
המחיר הכבד של ההיוון הוא פגיעה בהשוואתיות<br />
בין חברות המתבטאת בשינוי ערך נכסיהן כתוצאה<br />
מרמות חוב שונות. הרקע לכך הוא שבחשבונאות<br />
לא נרשמת תשואה רעיונית על הון, כך שלמשל<br />
חברה שממומנת בהון עצמי בלבד לא תהוון מימון<br />
כלל.<br />
על אף שהדרישה להיוון עלויות אשראי נראית<br />
לכאורה בלתי רלבנטית במודל השווי ההוגן, שאמור<br />
להביא אותן כבר בחשבון, לרבות תשואה רעיונית על<br />
הון, הרי שלאור הרציונאל נראה כי ההיוון נאות יותר,<br />
בדיוק כמו שלא היה סביר להכיר בעלויות החומרים<br />
כהוצאה במקביל לשערוך. משום מה, ה-<strong>IFRS</strong> אינו<br />
מחייב היוון לנדל"ן בהקמה שנמדד לפי שווי הוגן -<br />
כמו קניון בהקמה ומותיר זאת למדיניות של כל<br />
חברה. צעד זה תמוה עוד יותר לאור הדרישה שכן<br />
קיימת להוון לנדל"ן כזה את עלויות הרכישה.<br />
מדיניות חשבונאית זו אינה משפיעה אמנם על הרווח<br />
הנקי, מאחר והנדל"ן נמדד בכל מקרה לפי שווי הוגן,<br />
אך יש לה השלכות על הסעיפים התוצאתיים: היוון<br />
יוביל להקטנת הוצאות המימון ומנגד לרווחי שערוך<br />
נמוכים יותר וכפועל יוצא לגידול ב- , FFO שמחושב<br />
לאחר מימון אך מנטרל את רווחי השערוך. לדוגמה,<br />
בחירה במדיניות של אי-היוון באפריקה ישראל<br />
מביאה להצגה בלתי אופטימאלית של ה-FFO,<br />
בעוד גזית גלוב, שהיוונה ב -2009 הוצאות מימון<br />
של 156 מיליון שקל לנדל"ן להשקעה בהקמה,<br />
שיפרה בסכום מקביל את ה-FFO!<br />
מסתבר שלעיתים המדיניות הנאותה יותר<br />
מתיישבת גם עם האינטרס הדיווחי, כפי שהדבר<br />
קיים במקרה של מענקי השקעה בגין נדל"ן<br />
להשקעה. כידוע, ה-<strong>IFRS</strong> אינו מחייב להציג מענק<br />
השקעה כהתחייבות, מאחר ואינו מייצג בד"כ יציאה<br />
צפויה של משאבים, אלא מאפשר להציגו בניכוי<br />
מהנכס. כפועל יוצא, בחירה במדיניות של ניכוי<br />
מהנדל"ן להשקעה תוביל להכרה מיידית ברווח<br />
כתוצאה ממדידתו בשווי הוגן. רווחים כאמור נוצרו<br />
לדוגמה אצל וילאר, שמדווחת בדוחות 2009 כי<br />
ניכתה מעלות הנדל"ן להשקעה שלה כ -66 מיליון<br />
שקל.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"השגיאה של<br />
ה- "<strong>IFRS</strong><br />
)פברואר 2008(<br />
אף אחד אינו מטיל ספק בשאיפה של ה-<strong>IFRS</strong><br />
לקרב ככל הניתן את החשבונאות כשפת העסקים<br />
לכלכלה שעומדת בבסיסה. עם זאת, לא ניתן<br />
להתעלם מאחת השגיאות החשבונאיות הבולטות<br />
ביותר ב-<strong>IFRS</strong> אשר נוגעת לטיפול החשבונאי<br />
בכתבי אופציה שתוספת המימוש שלהם צמודה<br />
למדד )או למטבע חוץ( ובאגרות חוב להמרה<br />
צמודות כאמור.<br />
בהתאם ל-<strong>IFRS</strong> כתבי אופציה צמודים למדד<br />
או לדולר מסווגים כהתחייבות ולא כהון עצמי,<br />
כפי שהיה מקובל בעבר. ההשלכות של כך אינם<br />
רק במישור ההצגה, לפיו ההון העצמי קטן וסך<br />
ההתחייבויות גדלות, אלא גם במישור מדידת<br />
התוצאות העסקיות. בעוד הון עצמי נמדד על<br />
פי העלות )לאמור, הסכום שגויס בהנפקה( הרי<br />
שהתחייבויות כאלה נמדדות על פי שווי הוגן בכל<br />
תאריך מאזן, כאשר ההפרשים בשווי ההוגן נזקפים<br />
לדוח רווח והפסד. חברת קרדן לדוגמה, רשמה<br />
כתוצאה מהאמור לעיל ברבעון הראשון של השנה<br />
הוצאות מימון נוספות של כ-20 מיליון שקל שהיוו<br />
כמחצית מהרווח הנקי לאותו רבעון.<br />
העיוות האדיר הוא דווקא במדידת התוצאות. ככל<br />
שהחברה תצליח יותר ובעקבות כך מחיר המניה<br />
שלה יעלה, כך גם תרשום יותר הוצאות כתוצאה<br />
מכך שהשווי של כתבי האופציה עולה אף הוא.<br />
לשם חידוד העיוות: יתכן שחברה אשר הרוויחה<br />
מהפעילות בתקופה מסוימת תציג בשורה<br />
התחתונה הפסד רק מפני שהיא טובה כל כך....<br />
בכדי לנסות להציע פתרונות, חשוב להבין ראשית<br />
את מקור השגיאה של ה-<strong>IFRS</strong> .<br />
הכל מתחיל בזה שה-<strong>IFRS</strong> נדרשה לקבוע האם<br />
סכומים שחברה קיבלה ואותם היא לא תידרש<br />
להחזיר יסווגו תמיד כהון עצמי. ה-<strong>IFRS</strong> החליטה<br />
בצדק שלא, ולצורך כך נקבעה ההבחנה בין<br />
סכומים כאמור אשר אינם משקפים יחסים בין<br />
חברה לבין בעלים שיטופלו כהתחייבות לבין אלו<br />
שאכן משקפים ולכן יטופלו כהון עצמי בהתאם<br />
למהות היחסים.<br />
לצורך המחשה נשתמש בדוגמה הפשטנית הבאה:<br />
נניח כי גורם מסוים )ספק, בעל מניות פוטנציאלי,<br />
בעל שליטה או כל אחד אחר( הפקיד בחברה<br />
מסוימת סך של 100,000 שקל כתשלומים על<br />
חשבון מניות שיונפקו בעוד שנתיים.<br />
במועד ההפקדה מחיר המניה של החברה הינו 10<br />
שקל. בהתאם להסכם, מספר מהמניות שיונפקו<br />
לאותו גורם יקבע בעתיד בהתאם למחיר המניה<br />
במועד ההנפקה בפועל. נניח שבמועד הנפקת<br />
המניות מחיר המניה ירד ל -5 שקל ולכן החברה<br />
הנפיקה 20,000 מניות =( 5 .)100,000 /<br />
אין ספק שבראיה של אותו גורם, בתקופת<br />
השנתיים, הוא אינו נושא בסיכון בעלים וגם לא<br />
בסיכוי בעלים. במילים אחרות, הוא אדיש לשינוי<br />
במחיר המניה, שהרי יקבל בכל מקרה מניות בשווי<br />
של 100,000 שקל. כפועל יוצא החברה תסווג את<br />
הסכום שהתקבל כהתחייבות ותמדוד אותו בשווי<br />
הוגן.<br />
מכאן נולד הכלל לפיו בכדי שסכום מסוים שהחברה<br />
קיבלה על חשבון מניות ואין לה מחויבות להחזירו<br />
יסווג כהון עצמי, הוא חייב להיות בסכום קבוע<br />
ובמספר קבוע של מניות. בדוגמה שלנו, היה צריך<br />
לקבוע מראש שאותו גורם יקבל בעוד שנתיים<br />
10,000 מניות =( 10 .)100,0009 - הקביעה נכונה<br />
והגיונית, רק הבעיה היא שכשבאים ליישם את<br />
הכלל באופן עיוור, לוקחים כמה שבויים בדרך "על
חזרה לתפריט הראשי<br />
לא עוול בכפם". וזה מחזיר אותנו לעיוות שנוצר<br />
לגבי סכומים שהתקבלו בגין כתבי אופציה או<br />
אגרות חוב להמרה כאמור, שמבחינה טכנית אינם<br />
עומדים בכלל של הסכום הקבוע, שהרי מדובר<br />
בסכום שישתנה בהתאם לשינויים במדד או בשער<br />
החליפין.<br />
קיימים שני סוגים של פתרונות אפשריים לעיוות<br />
הנ"ל שאינם מקובלים כרגע על פי ה-<strong>IFRS</strong>. האחד,<br />
להתייחס לסכומים שהם צמודי מדד או מטבע חוץ<br />
כסכומים קבועים לצורך יישום הכלל ואז לטפל<br />
באותם מכשירים כהון עצמי כאילו מרכיב ההצמדה<br />
לא קיים כלל. הבעיה עם הפתרון הזה כרגע היא כי<br />
סכום קבוע צריך להימדד במונחי מטבע הפעילות<br />
שהוא השקל. פתרון אחר הוא לבצע בכלל הפרדה<br />
של מרכיב ההצמדה מהאופציות או מאגרות החוב<br />
להמרה ולטפל בו כמכשיר נפרד. כלומר, לטפל<br />
בהנפקה של כתבי אופציה כהנפקה של שני<br />
מכשירים: האחד, כתבי אופציה שתוספת המימוש<br />
שלהם אינה צמודה, השני חוזה הצמדה של תוספת<br />
המימוש )נגזר משובץ(. בעוד המכשיר הראשון<br />
יטופל כהון עצמי הרי שהשני יטופל כהתחייבות<br />
ויימדד בהתאם לשווי ההוגן.<br />
כתקינה חשבונאית מבוססת עקרונות, ששמה לה<br />
לדגל את עדיפות המהות הכלכלית של העסקאות<br />
על פני צורתן המשפטית, ה-<strong>IFRS</strong> חייבת לפתור<br />
במהרה את העיוות שנוצר. הרי לא יתכן שחברה<br />
תנפיק מכשיר אחד במסגרת שני חוזים נפרדים<br />
ותתקבל תוצאה חשבונאית אחרת מזו שהיתה<br />
מתקבלת אילו מדובר היה בחוזה משפטי אחד.<br />
נראה שלבנתיים קוראי הדוחות צריכים לזהות<br />
ונטרל את העיוות. ולסיום, עצה למדווחים: שנו את<br />
תנאי ההנפקות ואל תנפיקו כתבי אופציה או<br />
אגרות חוב להמרה צמודות.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"ה-<strong>IFRS</strong><br />
רופא חולים"<br />
)אוגוסט 2008(<br />
הנחמה של חברות שחוו בתקופה האחרונה ירידה<br />
משמעותית במחיר המניה מגיעה דווקא מהכיוון<br />
של כללי החשבונאות.<br />
כתוצאה מעיוות חשבונאי רושמות חברות אלו<br />
הכנסות מימון גדולות דווקא כתוצאה מירידת<br />
מחיר המניה שלהן. הדבר נובע מכך שבהתאם<br />
ל-<strong>IFRS</strong> כתבי אופציה שתוספת המימוש שלהם<br />
צמודה למדד או למטבע חוץ ומרכיב ההמרה של<br />
אגרות חוב להמרה צמודות כאמור, מסווגים במאזן<br />
כהתחייבות ולא כהון עצמי וזאת בשונה מכפי<br />
שהיה מקובל בעבר ומכפי שה- <strong>IFRS</strong> עצמו מטפל<br />
במכשירים דומים ללא מרכיב ההצמדה.<br />
לעיוות חשבונאי זה השלכות ניכרות על מדידת<br />
התוצאות העסקיות. בשונה מהון עצמי אשר נמדד<br />
בהתאם לכללים החשבונאיים על פי עלותו (לאמור,<br />
הסכום שגויס בהנפקה), התחייבויות מסוג זה<br />
נמדדות על פי שווי הוגן בכל תאריך מאזן, כאשר<br />
ההפרשים בשווי ההוגן נזקפים לדוח רווח והפסד.<br />
כפועל יוצא, אם בסופו של דבר כתבי האופציה<br />
יפקעו או לחלופין אגרות החוב לא תומרנה למניות,<br />
הרי שהחברה תרשום במצטבר את כל התקבול<br />
הראשוני בגינם כהכנסות מימון.<br />
הדוחות הכספיים של הרבעון הראשון מלמדים כי<br />
העיוות הנ"ל תרם משמעותית לתוצאות המדווחות<br />
של חברות שחוו ירידה חדה במחיר מניה. כך<br />
לדוגמה, כתוצאה מהעיוות החשבונאי רשמו ארזים,<br />
טאו תשואות ואוסיף ברבעון הראשון של השנה<br />
הכנסות מימון של כ-20 41 , ו-30 מיליון שקל,<br />
בהתאמה.<br />
לצורך ההמחשה, העיוות החשבונאי סבסד את<br />
ההפסד לפני מס המדווח של אוסיף בכ-40%<br />
והקטין אותו מכ -72 מיליון שקל לכ-42 מיליון<br />
שקל! המשך הירידות החדות במחירי המניות<br />
ברבעון השני צפוי להוביל לתופעה דומה גם בדוחות<br />
העוקבים.<br />
לעיוות החשבונאי, שיוצר מצב אבסורדי שהוא<br />
בבחינת "רשע וטוב לו - צדיק ורע לו", יש גם צד שני<br />
שנוגע לחברות שמחיר המניה שלהן עולה ובעקבות<br />
כך הן מחויבות לרשום הוצאות מימון גדולות.<br />
כדוגמה לכך ניתן לציין את חלל תקשורת שעלייה<br />
של 7.2% במחיר מנייתה ברבעון הראשון יצרה לה<br />
הוצאות מימון של כ -3 מיליון דולר בגין מרכיב<br />
ההמרה של אגרות חוב, אשר הובילו אותה לדווח<br />
על הפסד ברבעון הראשון. אך צפוי הוא שהעלייה<br />
החדה יותר במחיר המניה של חלל ברבעון השני<br />
( 19.8%( תוביל את חלל לרישום הוצאות מימון<br />
כבדות הרבה יותר בדוחות הרבעון השני שיתפרסמו<br />
בשבועות הקרובים!<br />
יש לציין כי לקראת המעבר ל-<strong>IFRS</strong> חברות<br />
ציבוריות רבות, פעלו על מנת להפסיק את ההצמדה<br />
של תוספת המימוש לגבי כתבי אופציה קיימים<br />
וזאת מתוך תפיסה פוזיטיבית לגבי מחיר המניה.<br />
עם זאת, תופעת הפסקת ההצמדה שכיחה הרבה<br />
פחות לגבי אגרות חוב להמרה וזאת בין היתר לאור<br />
המורכבות הנובעת מכך שלא מדובר במקרה זה<br />
בשינוי מיטיב למחזיקים.<br />
שלא יהיה מקום לספק, מדובר כאן בשגיאה<br />
חשבונאית של ה-<strong>IFRS</strong> שעומדת בסתירה לתפיסה<br />
החשבונאית הקיימת של הון עצמי.<br />
על אף שלכאורה הטיפול החשבונאי הנ"ל מייצג את<br />
נקודת הראות של מחזיק מניה רגילה צריך לזכור<br />
שההון העצמי החשבונאי אינו מורכב רק מאותן<br />
יתרות ששייכות לבעלי המניות הרגילות.
חזרה לתפריט הראשי<br />
לצורך בחינת התוצאות המדווחות והשוואתן<br />
לחברות אחרות בענף, במצב הדברים קיים,<br />
ההמלצה היא לזהות את העיוות הנ"ל בדוחות<br />
הכספיים של החברות ולנטרל אותו מסעיף<br />
המימון.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"סטירת לחי<br />
לקבלנים היזמים"<br />
)אוקטובר 2010(<br />
השינוי המשמעותי ביותר בכללי ההכרה בהכנסה<br />
בארץ בעקבות ה- <strong>IFRS</strong> נוגע לדחיית ההכרה<br />
בהכנסה ממכירת דירות מגורים בדוחותיהם<br />
הכספיים של הקבלנים היזמים. בעוד בעבר ההכרה<br />
בהכנסה התבצעה על בסיס קצב התקדמות<br />
העבודות לאחר שנחתם חוזה המכירה, הרי<br />
שבהתאם ל- <strong>IFRS</strong> ההכרה בהכנסה מתבצעת רק<br />
בעת סיום העבודה ומסירת הדירה ללקוח.<br />
להשפעה שלילית זו מתווספת הדרישה הבלתי<br />
מתפשרת של ה-<strong>IFRS</strong> שלא להוון עלויות מכירה<br />
ושיווק למלאי הבניינים בהקמה כפי שנהגנו בעבר,<br />
ובמקום זאת להכיר בהן כהוצאות שוטפות בדוח<br />
.רווח והפסד. ההשפעות השליליות אלו מצטמצמות<br />
במידה מסוימת על ידי האפשרות שקיימת ב- <strong>IFRS</strong><br />
להוון עלויות ריבית למלאי הבניינים בהקמה ולהכיר<br />
בהן כהוצאה רק במועד מסירת הדירות.<br />
ההשפעה השלילית של שינוי שיטת ההכרה<br />
בהכנסה על סעיף ההכנסות בולטת מאד בדוחות<br />
הכספיים של החברות הציבוריות הגדולות.<br />
כך לדוגמה, ההכנסות של אפריקה מגורים לשנת<br />
2007 צומצמו בכ 54%: מ-449 מיליון שקל ל-208<br />
מיליון שקל. צמצום סעיף ההכנסות גרר גם פגיעה<br />
קשה ברווח הנקי של אפריקה מגורים לאותה שנה<br />
שהצטמצם בעשרות אחוזים. אך ההשפעה אינה<br />
מסתיימת רק בתקופת המעבר. נתוני הרבעון<br />
הראשון של שנת 2008 שדווחו לפי <strong>IFRS</strong> המחישו<br />
לשוק ההון היטב את הבעיה החשבונאית: אפריקה<br />
מגורים עברה לראשונה מיום הנפקתה בבורסה<br />
לדווח על הפסד רבעוני. הרציונאל של ה-<strong>IFRS</strong><br />
בשינוי שיטת ההכרה בהכנסה הוא לראות את<br />
הקבלן היזם כמוכר מוצר שהוא דירת המגורים. לכן<br />
מאחר ובהתאם לכללי חשבונאות מקובלים הכנסה<br />
ממכירת מוצר מוכרת רק בעת מסירתו ללקוח הרי<br />
שהקבלן היזם לא יכול יהיה להכיר באותה הכנסה<br />
עד שמועד מסירת הדירה )לאחר טופס 4(. בשונה,<br />
הכללים בישראל בעבר ראו את הקבלן היזם, כקבלן<br />
מבצע )ספק שירותי בנייה( של רוכש הדירה מרגע<br />
שנחתם עימו חוזה המכירה. לפיכך, מאחר ובהתאם<br />
לכללי חשבונאות מקובלים הכרה בהכנסה ממתן<br />
שירותים מוכרת על בסיס מתן השירות, מרגע<br />
חתימת החוזה הכרה בהכנסה התבצעה על פי<br />
קצב התקדמות העבודות.<br />
הבשורות השליליות מבחינת הקבלנים היזמים<br />
אינן מסתכמות רק בדחיית ההכרה בהכנסות אלא<br />
גם וכפועל יוצא בגידול משמעותי בתנודתיות של<br />
הרווחים המדווחים.<br />
די שפרויקט גדול אחד יסתיים ברבעון מסוים של<br />
השנה כדי שכל הרווח בגינו יתנקז לאותו הרבעון<br />
בעוד יתר רבעוני השנה, אשר נושאים באופן שווה<br />
בהוצאות הכלליות של החברה ובהוצאות המכירה<br />
השוטפות, יציגו בעקבות כך הפסדים. לא ניתן<br />
להתעלם מהעובדה שככל שחברה המדווחת מספר<br />
פרויקטים רב יותר כך גם צפוי להתקיים במידה זו או<br />
אחרת אפקט של קיזוז בין פרויקטים, אם כי גם לא<br />
בהכרח באופן מושלם.<br />
"הסוכרייה" החד פעמית שיכולה להמתיק אך<br />
במעט את הטעם המר שהותיר אחריו ה-<strong>IFRS</strong><br />
היא שהרווחים שהוכרו לפי הכללים בישראל עד<br />
ליום 1 בינואר 2008 יחזרו שוב בשנים הבאות.
חזרה לתפריט הראשי<br />
כך לדוגמה, קבוצת שיכון ובינוי שחלק מפעילותה<br />
הוא הקמת בניינים למכירה תדווח בשנים הבאות<br />
על 136 מיליון שקל רווח ממכירת דירות, רווח<br />
שכבר דיווחה עליו לשוק ההון לפי הכללים בישראל<br />
עד ליום 31 בדצמבר 2007.<br />
לסיכום, ניתן להיווכח כי ה-<strong>IFRS</strong> פוסע בנושא<br />
זה כברת דרך לאחור ומחביא את הערך הכלכלי<br />
האמיתי של יזמי הבנייה מפני שוק ההון. פגיעה<br />
קשה זו ברלבנטיות של הדוחות הכספיים עומדת<br />
בכיוון ההפוך למטרת החשבונאות כמו גם לתפיסה<br />
הכללית של ה-<strong>IFRS</strong> ובניגוד גמור להצפת הערך<br />
לה אנו עדים בענף הנדל"ן המניב.<br />
כתוצאה מהכשל החשבונאי אין מנוס שכובד<br />
המשקל בתמחור המניות יצא אל מחוץ לדוחות<br />
הכספיים לעבר דיווחים משלימים כמו תיאור<br />
עסקי התאגיד ודוח הדירקטוריון ולעבר ניתוחי<br />
האנליסטים. חובת ההוכחה מונחת לכן על כתפיהם<br />
של מנהלי החברות הציבוריות היזמיות שידרשו<br />
לספק לשוק ההון נתונים מהימנים ואובייקטיביים<br />
על המצב האמיתי של הפרויקטים שלהם.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"כיצד מכירים ברווח<br />
עתק מבלי למכור<br />
מניה אחת")אוגוסט 2009(<br />
במסגרת טור זה, תואר בעבר השינוי הדרמטי<br />
הצפוי ב-<strong>IFRS</strong> בנושא צירופי עסקים ודוחות<br />
מאוחדים המכונה בעגה המקצועית PHASE<br />
.II השינוי כולל בחובו שני שינויי תפיסה מרחיקי<br />
לכת. האחד, מעבר תפיסת זכויות הבעלות אשר<br />
רואה את הדוחות המאוחדים מנקודת הראות של<br />
החברה האם, לתפיסת הישות האחת אשר רואה<br />
את בעלי מניות המיעוט כחלק אינטגראלי מבעלי<br />
המניות של הקבוצה.<br />
השני, מעבר לתפיסת המימוש הרעיוני לפיה כל<br />
מקרה של השגה או איבוד של שליטה מטופל<br />
כמימוש רעיוני של ההחזקה הקודמת.<br />
על אף שהשינוי של PHASE II יכנס לתוקף רק<br />
ביום 1 בינואר 2010, בחרה בזק לבצע אימוץ<br />
מוקדם שלו כבר ב-1 בינואר 2008 בין היתר מתוך<br />
רצון לשתף את המיעוט בהפסדי יס בהתאם<br />
לתפיסת הישות האחת שהרי קודם לכן נדרשה<br />
בזק לשאת מבחינה חשבונאית בכל הפסדי יס<br />
בהתאם לתפיסת זכויות הבעלות. כפועל יוצא,<br />
החל מיום 1 בינואר 2008 נטלה על עצמה בזק<br />
מבחינה חשבונאית רק 58% מהפסדי יס והגדילה<br />
בשנת 2008 את רווחי בזק המיוחסים לבעלי<br />
מניותיה כמו גם ההון המיוחס אליהם, בסך של 38<br />
מיליון שקל.<br />
מבחינה חשבונאית, בזק נחשבה לפחות עד כה כמי<br />
ששולטת ביס ונאלצה לאחדה בהתאם לדרישת<br />
רשות ניירות ערך. זאת בין היתר, לאור החזקתה<br />
בכתבי אופציה שמימושם עשוי היה להעלות את<br />
שיעור ההחזקה ביס מ-49.8% ל-58%, על אף<br />
שמבחינה משפטית זכויות הצעה פוטציאליות אלה<br />
לא היו בהכרח ניתנות למימוש מיידי כפי שנדרש<br />
ב-<strong>IFRS</strong>. איחוד יס שמצבת התחייבויותיה לתום<br />
הרבעון השני עומדת על כ-4.2 מיליארד שקל<br />
והגירעון בהון על כ-3 מיליארד שקל לא היה תענוג<br />
גדול, אם כי בדיעבד הוא זה שיצר את התשתית<br />
לרישום רווח העתק!<br />
בזק מדווחת כי החלטת בית המשפט העליון<br />
מהשבוע שעבר, שאינה מאפשרת לה להגדיל את<br />
החזקותיה, גורמת לאיבוד השליטה החשבונאית<br />
ביס ועל כן לרישום רווח של 1.2-1.4 מיליארד<br />
שקל! על אף שלא מכרה בפועל מניה אחת של יס,<br />
רואים את בזק כתוצאה מהאימוץ המוקדם של<br />
PHASE II כאילו מכרה את כל מניות יס שקיימות<br />
ברשותה בהתאם לשווים ההוגן ומנגד רכשה אותן<br />
בחזרה באותו הסכום בדמות השקעה שתטופל<br />
מעתה לפי שיטת השווי המאזני. בהעדר סחירות<br />
של יס, שווי הוגן זה יתבסס על הערכת שווי.<br />
אין לשכוח שמעבר לרווח החד פעמי העצום, בזק<br />
גם תיפרד כתוצאה מכך מהעול הרב באיחוד יס.<br />
יש לציין כי כל עוד נשמרת השליטה האפקטיבית<br />
עשוייה להתעורר מצד רשות ניירות ערך בעייתיות<br />
עם ההכרה ברווח הנ"ל. בכל מקרה, מדידת רווח<br />
רעיוני זה רגישה במיוחד מאחר ומדובר בהערכת<br />
שווי לצרכים חשבונאיים בלבד שאינה מייצגת<br />
עסקה אמיתית בין מוכר וקונה בעלי אינטרסים<br />
מנוגדים ואפילו אינה עסקה עם בעל שליטה<br />
שכפופה למסכת אישורים ורגולציה.<br />
בהקשר זה יש להזכיר, כפי שצויין בטור בעבר,<br />
שחוק החברות כיום אינו מבצע הבחנה בין רווחים<br />
מוחשיים לבין רווחים רעיונים, כך שלכאורה ניתן<br />
יהיה לחלק מסכומים אלו דיבידנדים בכפוף ליתר<br />
דרישות החוק.
חזרה לתפריט הראשי<br />
מסקנה מתבקשת נוספת היא חשיבות התכנון<br />
החשבונאי החכם: ניתוח פשוט מלמד כי האימוץ<br />
המוקדם היה מביא את בזק כמעט בכל מקרה<br />
לעליונות דיווחית.<br />
מודעות דיווחית כזו קיימת כיום במעט מאד חברות<br />
ציבוריות ובעיקר בקבוצות ההחזקה הגדולות.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"הסיפור החשבונאי<br />
של מיזוג בז"ן וכרמל<br />
אולפינים")אוקטובר 2009(<br />
בטור הקבוע ביום חמישי האחרון דובר על כך<br />
שהמהפכה החשבונאית בנושא צירופי עסקים<br />
שתכנס לתוקף בתחילת 2010, יוצרת בתקופת<br />
התפר כר נרחב לתכנונים חשבונאיים לגיטימיים,<br />
לאור האפשרות לבצע אימוץ פרוספקטיבי מוקדם.<br />
המהפכה שמכונה II" "PHASE כוללת בין היתר<br />
תפיסה חשבונאית חדשנית וקשה לעיכול -תפיסת<br />
המימוש הרעיוני. בהתאם לתפיסה זו, שינויים<br />
בשיעורי ההחזקה שמלווים בהשגה או איבוד שליטה<br />
יוצרים טריגר לרישום רווח/הפסד בגין שערוך<br />
ההחזקות הקודמות )במקרה של השגת שליטה(<br />
או הנותרות )במקרה של איבודה(.<br />
בימים האחרונים, דווחה עסקת המיזוג של כרמל<br />
אולפינים )כאו"ל( עם בתי זיקוק לנפט )בז"ן( בדרך<br />
של החלפת מניות.<br />
במסגרת עסקה זו תמכור המפעלים הפטוריכמיים<br />
לבז"ן 50% ממניות כאו"ל שנמצאים בבעלותה<br />
תמורת מניות בז"ן שיונפקו לה )בשיעור של<br />
17.75%(. כתוצאה מעסקת מיזוג זו שהשלמתה<br />
מיועדת עד ליום 31 בדצמבר 2009, בז"ן, אשר עד<br />
כה החזיקה 50% מכאו"ל, תשיג בעלות מלאה בה<br />
ושליטה.<br />
הסיפור החשבונאי המרתק מאחורי עסקת מיזוג זו<br />
הוא שבז"ן החליטה על אימוץ מוקדם של PHASE<br />
II לקראת המיזוג. המשמעות היא שבהתאם<br />
לתפיסת המימוש הרעיוני, השגת השליטה בכאו"ל<br />
תגרום לשערוך ההחזקות הקיימות וכפועל יוצא<br />
להכרה ברווח עצום בדוחות הכספיים של בז"ן.<br />
בעוד עד כה ההחזקה בכאו"ל טופלה בשיטת<br />
האיחוד היחסי, לפיה בז"ן שיקפה בדוחותיה<br />
הכספיים את חלקה היחסי )50%( בנכסים,<br />
בהתחייבויות, בהכנסות ובהוצאות של כאו"ל, הרי<br />
שבעקבות המיזוג תעבור לאיחודה המלא של כאו"ל.<br />
בהקשר לכך, יש לציין כי שיטת האיחוד היחסי הינה<br />
עדיין שיטה אפשרית ב-<strong>IFRS</strong> לטיפול בעסקאות<br />
משותפות, אם כי מבחינה חשבונאית תיאורטית<br />
נחשבת כמוטעית ועל כן צפויה להתבטל בעתיד על<br />
ידי ה-IASB לטובת שיטת השווי המאזני בלבד.<br />
לאור האימוץ המוקדם של, II" "PHASE תיישם<br />
בז"ן בדוחותיה הכספיים את שיטת המימוש הרעיוני<br />
לפיה בז"ן תכיר ברווח חשבונאי ממימוש כאילו<br />
מכרה 50% ממניות כאו"ל אשר מוחזקות בידיה<br />
ערב המיזוג ורכשה אותן מחדש במסגרת השגת<br />
השליטה בכאו"ל לפי שוויין ההוגן. מאחר וכאו"ל<br />
הינה חברה פרטית הרי שהרווח משערוך ההחזקה<br />
הקודמת בה יחושב על בסיס הערכת השווי של<br />
החזקות אלו.<br />
לעניין זה, השווי ההוגן של כאו"ל בכללותה, שהונה<br />
העצמי לתום הרבעון השני הסתכם ב-277 מיליון<br />
דולר הוערך לצורך קביעת יחס החלפת המניות<br />
במיזוג, בתחום שבין 834 מיליון דולר ל-901 מיליון<br />
דולר. המשמעות היא שפוטנציאל הרווח במקרה<br />
זה עשוי להגיע לסדרי גודל של כ-300 מיליון דולר.<br />
רווח זה יוכר בדוחות הכספיים של בז"ן במועד<br />
השלמת המיזוג!<br />
יש לציין כי לעסקת מיזוג זו צפויות להיות אף<br />
השפעה על הדוחות הכספיים של שתי חברות<br />
ציבוריות המחזיקות בבז"ן: החברה לישראל שתרד<br />
בשיעור החזקתה בבז"ן ל-37.1% והמפעלים<br />
הפטרוכימיים שתעלה בשיעור ההחזקה בבז"ן<br />
ל-37.1% .
חזרה לתפריט הראשי<br />
"חבילת ההטבות<br />
החשבונאיות של הכשרת<br />
הישוב מהחלפת עורך<br />
מעריב")דצמבר 2010(<br />
מבחינת דוחותיה הכספיים של הכשרת היישוב<br />
התנאים שהציב זקי רכיב לצורך השקעתו במעריב<br />
הינם פנטסטיים. כידוע, מעריב הקצתה לאחרונה<br />
לזקי רכיב מניות המקנות 30% החזקה בתמורה<br />
ל-12 מיליון דולר. בהסכם בעלי המניות, בין הכשרת<br />
היישוב וזקי רכיב, שנחתם לצורך ההשקעה נקבע<br />
כי מתוך 11 הדירקטורים של מעריב )שכוללים שני<br />
דח"צים(, ימליץ כל צד על מינוי 3 דירקטורים ויחד<br />
ימליצו על 3 דירקטורים מוסכמים נוספים. כמו כן,<br />
מכוח ההסכם מונה רכיב בתחילת אוקטובר ליו"ר<br />
הדירקטוריון של מעריב, במקביל למינוי הדירקטורים<br />
מטעמו.<br />
על אף שכיו"ר דירקטוריון אין לרכיב זכות הכרעה,<br />
הנקודה המרכזית היא שההסכם מקנה לו את<br />
היכולת להוביל להפסקת העסקה, מינוי, קביעה<br />
ושינוי של תנאי העסקה של כל נושא משרה במעריב<br />
ובנותיה, לרבות כל חבר בצוות ההנהלה וכל עובד<br />
מהותי. אחת הסנוניות הראשונות היא החלפת עורך<br />
מעריב עליה נודע לפני מספר ימים. הכשרת הישוב<br />
מדווחת כי לאור השינוי במבנה הדירקטוריון ואופן<br />
קבלת ההחלטות במעריב איבוד השליטה במעריב,<br />
התרחש כבר עם כניסתו של הסכם בעלי המניות<br />
לתוקף, ב-12 באוקטובר.<br />
לאיבוד השליטה במעריב, שמייצגת מגזר פעילות<br />
מפסיד ומכביד מבחינת הכשרת היישוב - עיתונות,<br />
יש השלכות חיוביות כבר על דוחותיה לרבעון<br />
השלישי, כתוצאה מהדרישה החשבונאית להפריד<br />
באופן רטרואקטיבי תוצאות של פעילות שהופסקה<br />
ולהציגן בשורה האחת מתחת לרווח מפעולות<br />
נמשכות. די לציין כי הפרדה זו הפכה הפסד של<br />
כ-38 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים<br />
של 2010 שכלל בחובו הפסד של כ -62 מיליון<br />
שקל בגין מעריב, לרווח מפעילות נמשכת של<br />
כ-23 מיליון שקלים, דבר אשר בא לידי ביטוי בכל<br />
סעיפי דוח רווח והפסד. כך למשל, נטרול ההפסד<br />
הגולמי של מעריב לתקופה זו שעמד על כ-49<br />
מיליון שקל, הגדיל את הנתון המקביל של הכשרת<br />
היישוב בכ-70% לכ-118 מיליון שקל!<br />
על אף שהכשרת היישוב לא בחרה לבצע את<br />
הנטרול גם בדוח התזרים, ההשלכות התזרימיות אינן<br />
פחות משמעותיות: בתשעת החודשים הראשונים,<br />
למעריב תזרים שלילי מפעילות שוטפת של כ-46<br />
מיליון שקל, שנטרולו מוביל את הפעילות שוטפת<br />
הנמשכת של הכשרת היישוב, מתזרים שלילי של<br />
31 מיליון שקל לתזרים חיובי של 15 מיליון שקל!<br />
אך זה עוד לא הכל: ה"שוס" הגדול עוד צפוי ברבעון<br />
הרביעי לאור תפיסת המימוש הרעיוני החדשה<br />
הרואה באיבוד שליטה בחברה בת כמכירה מלאה<br />
שלה ובמקביל כרכישת ההחזקה הנותרת מחדש<br />
בהתאם למחיר הבורסה. מעריב נסחרה במועד<br />
איבוד השליטה בכ -121 מיליון על רקע הון חשבונאי<br />
אפסי, ולכן חישוב פשוט מעיד על פוטנציאל לרווח<br />
חשבונאי של יותר מ-50 מיליון שקל, בהתעלם<br />
מיתרות בין חברתיות. חשוב להדגיש כי מדובר<br />
ברווח אטרקטיבי במיוחד - הוא אינו ממוסה ויתרה<br />
מכך לאור פטור מוזר שקיים ב- <strong>IFRS</strong> ביחס להכרה<br />
במיסים נדחים בגין השקעה בחברה מוחזקת<br />
שמימושה אינו צפוי, הרי שלא נוצרת בגינו אפילו<br />
התחייבות מיסים נדחים. רווח זה יוכר בעיקרו<br />
כנגד מוניטין שייכלל ביתרת ההשקעה "החדשה"<br />
במעריב וייהנה מכל ההטבות של מוניטין בחברה<br />
כלולה: לא יופחת באופן שיטתי ואפילו לא יהיה<br />
כפוף לבדיקה שנתית של ירידת ערך כמו במקרה<br />
של חברה בת.
חזרה לתפריט הראשי<br />
בעידן תפיסת המימוש הרעיוני ועל רקע העובדה<br />
שהגישה הרווחת להגדרת שליטה היא משפטית<br />
קיים חשש שחברות יבצעו פעולות טכניות שיגררו<br />
"איבוד" או "השגת" שליטה על מנת לשערך את<br />
החזקותיהן.<br />
בעקבות רגישות זו נוקטת רשות ני"ע בעמדה<br />
אקטיביסטית לפיה ירידה בשיעור ההחזקה מתחת<br />
ל-50% כאשר השליטה האפקטיבית נשמרת אינה<br />
מעידה בהכרח על איבוד שליטה, שאף הודגשה<br />
לאחרונה ביתר שאת במקרה אלרון שם דובר על<br />
עליה טכנית בשיעור ההחזקה. חשוב להדגיש<br />
כי איבוד השליטה במעריב שמוביל את הכשרת<br />
היישוב לחבילת המתנות החשבונאיות הינו ממשי<br />
ואפקטיבי כתוצאה ישירה של הסכם בעלי המניות<br />
ולא רק בעקבות הדילול בשיעור ההחזקה מכ-60%<br />
לכ-45%.<br />
יתרה מכך, נקודת המבט הניהולית של הכשרת<br />
היישוב כפי שהיא מקבלת ביטוי ב"מצלמת האח<br />
הגדול" של הדיווח המגזרי מעידה אף על "אקזיט"<br />
תפיסתי מוחלט!<br />
ברבעון השלישי החליטה הכשרת הישוב להוציא<br />
ממניין מגזרי הפעילות שלה את מגזר העיתונות,<br />
בשונה למשל מבזק ומוצרי מעברות שאיבדו<br />
בשנה האחרונה את השליטה על YES ומטרנה,<br />
בהתאמה, אך המשיכו לראות בהן כמגזר פעילות<br />
מלא כחברות כלולות. המשמעות החשבונאית של<br />
ביטול מגזר העיתונות, היא שהכשרת היישוב אינה<br />
ממשיכה עוד לבחון את הפעילות של מעריב לצורך<br />
קבלת החלטות.<br />
מסקנה זו דרמטית לאור החשיבות האסטרטגית<br />
של החזקה בכלי תקשורת כה משמעותי ובמיוחד<br />
לאור תקופה כה ארוכה של תמיכה בעיתון.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"מגה כישלון שלישי<br />
של החשבונאות<br />
האמריקאית")מרץ 2010(<br />
בשבוע שעבר פורסם בארה"ב דוח המצביע על<br />
כך שבכדי להסתיר את מצבו הפיננסי האמיתי<br />
השתמש ליהמן, טרם נפילתו, בעסקאות REPO<br />
על מנת להפחית באופן מלאכותי נכסים של כ<br />
-50 מיליארד דולר. הטיפול החשבונאי בעסקאות<br />
REPO קשור לנושא גריעת נכסים פיננסיים<br />
שעומד בבסיס דוחות המוסדות הפיננסיים.<br />
כידוע, במסגרת עסקאות REPO) repurchase<br />
)agreements בעל נייר ערך מעביר אותו לצד<br />
אחר תוך התחייבות לחזור ולרכוש אותו בתאריך<br />
ובמחיר הנקבעים מראש. קיימות לכאורה שתי<br />
אפשרויות לטיפול בעסקת :REPO האחת, לראות<br />
בה כהלוואה מובטחת - כלומר, גיוס הלוואה<br />
רגילה שהבטחון שלה הוא נייר הערך שהועבר.<br />
השניה, לראות בה כעסקת מכירה )גריעת נייר<br />
הערך( במקביל לכניסה לעסקת פורווארד לרכישה<br />
עתידית של נייר הערך.<br />
עקרון ה-<strong>IFRS</strong> הוא שבעסקת REPO שבה מחיר<br />
הרכישה חזרה הוא קבוע או שהוא מחיר המכירה<br />
בתוספת תשואת מלווה, החברה משמרת לעצמה<br />
את כל הסיכונים וההטבות של נייר הערך ולכן<br />
הטיפול הוא כהלוואה מובטחת. לעומת זאת,<br />
הכללים בארה"ב, המפורטים לעייפה עד כדי חוסר<br />
בהירות, מבוססים יותר על הצורה המשפטית של<br />
העסקה ועל התרחיש בעת פירוק. בהתאם לכך,<br />
מקרים של עודף בטחונות בעסקת REPO על נכס<br />
סחיר, ללא התחשבנות בין הצדדים על בסיס שערוך<br />
שוטף של הבטחונות, מובילים לגריעה חשבונאית<br />
כל עוד קיימת התנתקות משפטית מהנכס.<br />
על מנת לעמוד בכך, בנתה ליהמן במיוחד עסקאות<br />
שכונו " 105" REPO שמשמעותם שעל כל $100<br />
דולר מזומן מועבר נכס פיננסי ששוויו ההוגן $105,<br />
כאשר ההפרש מייצג בטחון גבוה יחסית ומעבר<br />
לזה הנקוב בכללי התקינה המפורטים. כמו כן,<br />
עסקאות אלה נעשו במכוון דרך הסניף הלונדוני על<br />
מנת לקבל חוות דעת להפרדה משפטית מלאה<br />
SALE"( )"TRUE לפי החוק האנגלי.<br />
עסקאות אלו שבוצעו לימים ספורים בעיקר<br />
לקראת ימי מאזן איפשרו לליהמן להציג במאזן<br />
רמת מינוף וסיכון נמוכה באופן משמעותי יותר<br />
מהמצב האמיתי שלה.<br />
מבלי להיכנס לגילוי הראוי על העסקאות שביצעה<br />
ליהמן ולשאלה העקרונית האם הסחירות של<br />
הנכס הפיננסי המועבר תצטרך בעתיד להשפיע<br />
על הטיפול החשבונאי, החשבונאות אינה יכולה<br />
להתעלם מההיגיון העסקי לפיו REPO משמעותו<br />
גיוס הלוואה.<br />
זו אכן תפיסת ה-<strong>IFRS</strong> שמבוסס על קריטריונים<br />
כלכליים ובכלל נחשב נוקשה יותר עבור מוסדות<br />
פיננסיים. בשנה שעברה הציג יו"ר דירקטוריון<br />
דיוטשה בנק, שכידוע מיישם ,<strong>IFRS</strong> מצגת לפיה<br />
אילו היה מיישם הבנק U.S.GAAP מצבת נכסיו<br />
לתום 2008 היתה מסתכמת ב -1,030 ביליון אירו<br />
בלבד לעומת 2,202 ביליון אירו לפי ה- !<strong>IFRS</strong><br />
בפעם השלישית בעשור האחרון נתפסה התקינה<br />
האמריקאית במערומיה אל מול ה-<strong>IFRS</strong>.<br />
הראשונה היתה במקרה אנרון המפורסם )פספוס<br />
הנושא של ישויות חוץ מאזניות(, והשניה היתה<br />
כללי האיגוח שנשענו על הגדרות משפטיות וסיפקו<br />
"רוח גבית" לניפוח ודחיפה של משכנתאות לציבור<br />
בארה"ב ובכך תרמו רבות למשבר הפיננסי האחרון.<br />
כמו בשני המקרים הראשונים, סביר להניח כי גם<br />
כעת האמריקאיים יזדרזו לתקן את הפירצה, אך<br />
נראה שדרוש שינוי תפסיתי עמוק הרבה יותר.<br />
שלושת מגה הכשלונות מוכיחים את צדקת דרכו<br />
של ה-<strong>IFRS</strong>: יש להעדיף את המהות הכלכלית על
חזרה לתפריט הראשי<br />
פני הצורה המשפטית ולכן גם התקינה החשבונאית<br />
חייבת להתבסס על עקרונות Based( Principles<br />
ולא על כללים( !Rules-Based ללא עקרון<br />
מנחה שמטיל אחריות דיווחית על הנהלות ורואי<br />
חשבון הם לנצח ינסו לשחק בכללים באמצעיים<br />
משפטיים טכניים ועוד להתחבא לאחר מכן בנוחות<br />
מאחוריהם.
חזרה לתפריט הראשי<br />
סגירת פערי ה-GAAP<br />
-"רעידת אדמה<br />
חשבונאית בארה"ב<br />
מתקרבת")יולי 2008(<br />
רשות ניירות ערך בארה"ב )SEC( פועלת בימים<br />
אלה על מנת לאפשר בקרוב לחברות אמריקאיות<br />
)מנפיקים מקומיים( לבחור ליישם את ה- <strong>IFRS</strong><br />
במקום את הכללים בארה"ב GAAP( !)U.S. מדובר<br />
ברעידת אדמה של ממש אשר צפויה להצטרף<br />
להחלטה של ה-SEC מתחילת השנה לקבל<br />
החל משנת 2008 דוחות כספיים של מנפיקים<br />
זרים הערוכים בהתאם ל-<strong>IFRS</strong> ללא צורך בביאור<br />
התאמה.<br />
מקובלים ב-<strong>IFRS</strong>. לדידם של האמריקאים,<br />
כאשר מבוצעת רכישה מלאה )או כמעט מלאה(<br />
של מניות חברה בת, ערב הנפקתה בבורסה, הרי<br />
שקיימת הצדקה לשנות את בסיס המדידה בדוחות<br />
הכספיים של החברה הבת עצמה ולכן לשערך את<br />
נכסיה והתחייבויותיה, לרבות נכסים בלתי מוחשיים<br />
ומוניטין. בכך למעשה "דוחפים למטה" את הטיפול<br />
מהדוחות הכספיים של החברה האם לדוחות<br />
החברה הבת.<br />
די להזכיר שארה"ב, שוק ההון הגדול בעולם, אף<br />
פעם לא נטלה חלק במוסדות ה-IASB )או בגלגולו<br />
הקודם ה-IASB( ולו בשל החשש שהחלטותיו<br />
יחייבו אותה באיזושהי דרך. ההתנערות לא נבעה<br />
רק מהרצון של התעשייה האמריקאית החזקה<br />
והמשפיעה לשמור על אינטרסי הדיווח שלה, אלא<br />
גם כללה גוון של זחיחות מנצחים מעבר לפטריוטיות<br />
האמריקאית הרגילה. רק שהכל התנפץ ביום בהיר<br />
אחד כאשר אנרון קרסה באופן פתאומי וחשפה את<br />
החולשה הגדולה ביותר של התקינה האמריקאית:<br />
הניסיון להיכנס לפרטי הפרטים עד כדי יצירת<br />
"ספרי בישול" אפשר לקברניטי אנרון לעקוף את<br />
הכללים בקלות יחסית ובגדול. ההכרה בכישלון<br />
על רקע רוחות הגלובליזציה החזקות הביאה לכך<br />
האמריקאים מדברים כבר כמעט שנה ובקול רם<br />
על מפת דרכים )"roadmap"( לאימוץ ה-<strong>IFRS</strong><br />
בארה"ב.<br />
על אף שה-<strong>IFRS</strong> וה-GAAP US התקרבו מאד זה<br />
לזה בשנים האחרונות קיימים ביניהם עדיין פערים<br />
משמעותיים כדוגמת האפשרות שקיימת רק<br />
ב- <strong>IFRS</strong> למדוד נדל"ן להשקעה לפי שווי הוגן.<br />
הבדל משמעותי נוסף נוגע לכללי ה-SEC בנושא<br />
PUSH DOWN ACCOUNTING שאינם<br />
מקרה קלאסי של DOWN" "PUSH היא סלקום<br />
אשר הנפיקה לראשונה בארה"ב בתחילת ) 2007<br />
וכעבור מספר חודשים רשמה את המניות למסחר<br />
גם בתל אביב( לאחר שקצת יותר משנה קודם<br />
נרכשו 69.5% ממניותיה על ידי חברת השקעות<br />
דיסקונט כ-6 מיליארד שקל שבכך עלתה להחזקה<br />
כמעט מלאה בסלקום.<br />
על אף שכחברה דואלית עמדה לסלקום האפשרות<br />
להכין את דוחותיה הכספיים בהתאם לכללים<br />
בארה"ב, היא המשיכה ליישם לאחר הנפקתה את<br />
הכללים בישראל ועברה לכן ליישם את ה-<strong>IFRS</strong><br />
החל משנת 2008. כפועל יוצא, סלקום אינה<br />
מיישמת את כללי ה-"DOWN "PUSH דלעיל<br />
אשר היו יכולים לשנות את דוחותיה הכספיים ללא<br />
הכר: השערוך לשווי הוגן והפחתת נכסים בלתי<br />
מוחשיים היו גורמים להגדלת ההון העצמי בכ-3.5<br />
מיליארד שקל ולהקטנת הרווח בכל שנה בעשרות<br />
מיליוני שקלים! בכדי להבין סדרי גודל: ההון עצמי<br />
של סלקום ליום 31 בדצמבר 2007 לפי ה-<strong>IFRS</strong><br />
מסתכם ב -837 מיליון שקל בלבד.<br />
אין עוררין כי במקרה זה מדובר בהשפעה שלילית<br />
על הרווח ובאופן מכריע יותר על <strong>IFRS</strong> מדדים<br />
כדוגמת תשואה לנכסים ותשואה להון העצמי.
חזרה לתפריט הראשי<br />
בשונה מסלקום, מספר לא מבוטל של חברות<br />
ישראליות דואליות מדווחות כיום כפי שמתיר להן<br />
חוק הרישום הכפול לפי הכללים בארה"ב ובראשן<br />
טבע וחברות גדולות נוספות שנכללות במדד ת"א<br />
25 כמו אלביט מערכות, נייס וכן המתחרה הגדולה<br />
פרטנר.<br />
לאור המציאות העכשווית לפיה חברה ישראלית<br />
שמיישמת את ה-<strong>IFRS</strong> יכולה להיסחר בכל בורסה<br />
בעולם ללא כל דרישות להתאמה, אין להתפלא אם<br />
נראה בקרוב חברות דואליות ישראליות מחליטות<br />
על מעבר יזום ל-<strong>IFRS</strong>. מעבר ליתרונות הדיווחים<br />
הרבים של ה-<strong>IFRS</strong> ביחס לתקינה האמריקאית<br />
הרי שכתקינה מסודרת, מובנית ומבוססת עקרונות<br />
(הכוללת קצת יותר מ-40 תקנים חשבונאיים)<br />
היא חוסכת מהחברות את השעבוד לתקינה<br />
האמריקאית המפורטת לעייפה ובכלל זה לאלפי<br />
פרסומים מקצועיים אשר לעיתים כובלים את<br />
החשיבה העסקית.<br />
טבע וחברות גדולות נוספות שנכללות במדד ת"א<br />
25 כמו אלביט מערכות, נייס וכן המתחרה הגדולה<br />
פרטנר.<br />
לאור המציאות העכשווית לפיה חברה ישראלית<br />
שמיישמת את ה-<strong>IFRS</strong> יכולה להיסחר בכל בורסה<br />
בעולם ללא כל דרישות להתאמה, אין להתפלא אם<br />
נראה בקרוב חברות דואליות ישראליות מחליטות<br />
על מעבר יזום ל-<strong>IFRS</strong>. מעבר ליתרונות הדיווחים<br />
הרבים של ה-<strong>IFRS</strong> ביחס לתקינה האמריקאית<br />
הרי שכתקינה מסודרת, מובנית ומבוססת עקרונות<br />
(הכוללת קצת יותר מ-40 תקנים חשבונאיים)<br />
היא חוסכת מהחברות את השעבוד לתקינה<br />
האמריקאית המפורטת לעייפה ובכלל זה לאלפי<br />
פרסומים מקצועיים אשר לעיתים כובלים את<br />
החשיבה העסקית.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"בכמה שיפרה<br />
החשבונאות החדשה<br />
של פרטנר את<br />
ה-EBITDA ")יוני 2009(<br />
אחד ההבדלים המשמעותיים בין הכללים בארה"ב<br />
לבין ה-<strong>IFRS</strong> לגבי חברות סלולאר נוגע לטיפול<br />
החשבונאי בעלויות הרכשת לקוח .)SAC( בהתאם<br />
ל-<strong>IFRS</strong> עמלות המשולמות למפיצים מהוונות<br />
כנכס בלתי מוחשי כל עוד ניתן ליחסן להרכשת מנוי<br />
ספציפי, בשונה מרישומן כהוצאה שוטפת בהתאם<br />
לכללים בארה"ב. הרציונאל של ה-<strong>IFRS</strong>הוא<br />
שמדובר בנכס לכל דבר ועניין שניתן לזהות בגינו<br />
הטבות כלכליות בעתיד ועל כן יש להפחיתו על<br />
פני תקופת ההתקשרות בפועל של המנוי )36-18<br />
חודשים(.<br />
להבדל חשבונאי זה, מעבר לדחיית הכרה בהוצאות,<br />
יש השלכות עצומות מבחינת חברות הסלולאר<br />
שמוערכות על פי מדד ה-EBITDA )רווח תפעולי<br />
לפני פחת והפחתות(. הסיבה לכך היא שכאשר<br />
עלויות הרכשת לקוח מהוונות כנכס הן אף פעם לא<br />
יכללו ב-EBITDA וזאת לאור הנטרול של הוצאות<br />
ההפחתה!<br />
עד כה רק סלקום ופלאפון שמיישמות את<br />
ה-<strong>IFRS</strong> נהנו מאי הכללת עמלות למפיצים כאמור<br />
ב-EBITDA. אך פרטנר שבחרה להצטרף ל-<strong>IFRS</strong><br />
ברבעון הראשון לא נשארה חייבת ולקחה את<br />
הנושא צעד גדול קדימה על ידי היוון ההפסד הנובע<br />
ממכירת המכשירים.<br />
הרקע לכך הוא שחברות הסלולאר נוהגות לסבסד<br />
מכשירים הנמכרים ללקוחות מתחת לעלות מתוך<br />
מטרה להבטיח חוזה שירות במחיר קבוע עם הלקוח.<br />
פרטנר, בדומה לחברת האם שלה האצ'יסון, אינה<br />
מכירה החל מהרבעון הראשון בהכנסות ממכירות<br />
מכשירים אלו ובהוצאות בגינם בעוד מרכיב הסבסוד<br />
)ההפסד על המכשיר( מהוון כנכס בדומה לעמלות<br />
הרכשת לקוח. המשוואה הדיווחית של מהלך<br />
חשבונאי זה ברורה: במחיר של איבוד חלק מהכנסות<br />
מתקבל גידול ברווחים וב-EBITDA וגידול אף<br />
משמעותי יותר בשיעור שלהם מתוך ההכנסות.<br />
ההשלכות ניכרות בתוצאות הרבעון הראשון של<br />
פרטנר אשר הצביעו על קיטון בהכנסות שהסתכמו<br />
ב-1,412 מיליון שקל. פרטנר ציינה כי ההשפעה<br />
נטו של הטיפול החדש על הרווח הגולמי לרבעון<br />
שהסתכם ב-566 מיליון שקל היא גידול של כ-45<br />
מיליון שקל. אם נניח כי הקיטון במכירות הציוד ביחס<br />
לרבעון המקביל אשתקד )130 מיליון שקל( נובע<br />
כולו מהשינוי ניתן לנתח את ההשפעות החיוביות<br />
של השינוי על הרבעון הראשון בטבלה הבאה:<br />
EBITDA<br />
שיעור<br />
ה-EBITDA<br />
סכומים<br />
שדווחו<br />
552<br />
מיליון שקל<br />
סכומים שהיו<br />
מדווחים לפי<br />
מדיניות סלקום /<br />
פלאפון<br />
507<br />
מיליון שקל<br />
32.9%<br />
39.1%<br />
יתר על כן, מאחר ופרטנר החלה ליישם את<br />
המדיניות הנ"ל רק ב-2009 ללא תיאום למפרע<br />
של דוחות העבר, כמקובל בשינוי מדיניות, יצר<br />
השינוי אפקט משמעותי הרבה יותר! הסיבה לכך<br />
כפולה: ראשית, מאחר והמשקיעים רגילים להשוות<br />
את התוצאות לנתונים המקבילים אשתקד ושנית<br />
מאחר והתוצאות הטיפול החשבונאי החדשני ויש<br />
יגידו האגרסיבי הנ"ל נשען על התייחסות למרכיב<br />
המכשיר כעסקה שאינה יוצרת הכנסה בעוד<br />
הסדרים דומים בהם קיים רווח על המכשיר אינם<br />
מטופלים כך. אין זה מפתיע כי מהלך חשבונאי זה
חזרה לתפריט הראשי<br />
יגרום לשתי חברות הסלולאר האחרות לבחון כעת<br />
את הנושא מחדש. סלקום לדוגמה היתה יכולה<br />
כך להגדיל את ה-EBITDA שלה לרבעון הראשון<br />
בכ-20-25 מיליון שקל!<br />
השוטפות אינן כוללות הפחתה של סיבסודים<br />
שנדחו בשנים קודמות.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"שינויים בשער<br />
החליפין של מטבע<br />
חוץ - עניין של נקודת<br />
התייחסות")אפריל 2008(<br />
המפעלים הפטרוכימיים מדווחים כי כתוצאה<br />
משינוי מטבע פעילות לדולר הרווח לשנת 2007<br />
יקטן מ-36 מיליון שקל להפסד של כ-27 מיליון<br />
דולר. בתי זיקוק לנפט מדווחת בדומה כי תתקן את<br />
הרווח הנקי שלה לשנת 2007 מסך של 693 מיליוני<br />
ש"ח לסך של כ-153 מיליון $.<br />
אחד השינויים החשובים ביותר אשר הביא עימו<br />
ה-<strong>IFRS</strong> נוגע לבחירת המטבע לפיו נמדדים<br />
הדוחות הכספיים של החברה לרבות הרווח )מטבע<br />
הפעילות(. על אף שבעבר שימוש במטבע פעילות<br />
שאינו השקל הותר בארץ רק במקרים נדירים,<br />
ה-<strong>IFRS</strong> מאפשר ואף דורש מהחברות לבחור<br />
כמטבע פעילות את המטבע אשר משקף את<br />
המהות הכלכלית של העסקים וזהו בדרך כלל<br />
המטבע שמשפיע בעיקר על מחירי המכירה של<br />
הסחורות והשירותים ועל עלויות אספקתם.<br />
הממצאים בשטח מלמדים כי מספרן של החברות<br />
הציבוריות שמטבע פעילות שלהן אינו השקל גדל<br />
משמעותית ואף הוכפל לכדי 20% מהחברות.<br />
הענף העיקרי בארץ שמושפע מהשינוי הוא ענף<br />
הפטרוכימיה. ואכן חברות תעשייתיות העוסקות<br />
בתחום ייצור מוצרי הנפט והחומרים לתעשייה<br />
הפטרוכימית והפלסטית, כגון בתי הזיקוק לנפט<br />
המפעלים הפטרוכימיים מדווחות על השינוי.<br />
השאלה הגדולה נוגעת אפוא, להשפעה של השינוי<br />
על הרווחיות המדווחת של אותן חברות<br />
ההשפעה של המעבר על הדוחות הכספיים תלויה<br />
במידה ניכרת במצבת הנכסים וההתחייבויות<br />
הכספיים של כל חברה. בעידן של שער חליפין יורד<br />
של הדולר ניתן לנתח באופן פשטני את ההשלכות<br />
של מעבר למטבע פעילות דולרי, באופן הבא:<br />
עודף<br />
התחייבויות<br />
כספיות<br />
דולריות<br />
עודף נכסים<br />
כספיים<br />
דולריים<br />
עודף<br />
התחייבויות<br />
כספיות<br />
שקליות<br />
עודף נכסים<br />
כספיים<br />
שקליים<br />
מטבע<br />
פעילות<br />
שקל<br />
רווח<br />
מימוני<br />
הפסד<br />
מימוני<br />
אין<br />
השפעה<br />
אין<br />
השפעה<br />
מטבע<br />
פעילות<br />
דולר<br />
אין<br />
השפעה<br />
אין<br />
השפעה<br />
הפסד<br />
מימוני<br />
רווח<br />
מימוני<br />
השפעת<br />
המעבר<br />
שלילית<br />
חיובית<br />
שלילית<br />
חיובית<br />
כך לדוגמה, עודף התחייבויות כספיות השקליות<br />
של המפעלים הפטרוכימיים )כ-1.5 מיליארד שקל<br />
בממוצע בשנת 2007(, מסביר את המעבר להפסד,<br />
כתוצאה מיצירת הוצאות מימון בדוחות הדולריים.<br />
לעומת זאת, הקיטון ברווח של בתי הזיקוק לדוגמה<br />
נובע בעיקר מעודף התחייבויות כספיות דולריות<br />
)כ-3.8 מיליארד שקל בממוצע(, אשר ייצרו הכנסות<br />
בדוחות השקליים כתוצאה מהשחיקה של שער<br />
החליפין, אשר אינן קיימות בדוחות הדולריים. צריך<br />
לזכור ששער החליפין בשנת 2007 ירד בשיעור של<br />
כ-10% ולאחר תאריך המאזן המשיך לרדת בעוד<br />
, 10% כך שההשפעות הנ"ל צפויות להשתקף גם<br />
ברבעון הראשון של שנת . 2008<br />
אין עוררין כי לקביעת מטבע הפעילות יכולה להיות<br />
השפעה ניכרת על הדיווח הכספי בכלל ועל מדידת
חזרה לתפריט הראשי<br />
התוצאות העסקיות בפרט ומכאן גם להשפיע על<br />
ההחלטות של המשתמשים בדוחות הכספיים.<br />
לדוגמה, חברה שנטלה הלוואה דולרית, תציג<br />
חשיפה לשינויים בשער החליפין של דולר ארה"ב,<br />
אם מטבע הפעילות שלה הוא שקל, אך לא תציג<br />
כלל חשיפה כאמור אם מטבע הפעילות שלה הוא<br />
דולר ארה"ב.<br />
מדובר בעוד מהלך נכון וכלכלי של ה-<strong>IFRS</strong> שאף<br />
צפוי לשפר את ההתנהלות העסקית של החברות.<br />
העיוות האדיר שהיה בעבר לפיו נוצרה הבחנה בין<br />
חשיפה מטבעית כלכלית לבין חשיפה מטבעית<br />
חשבונאית, אשר בגינה לעיתם חברות חששו להגן<br />
על עצמם מבחינה כלכלית על מנת שלא ליצור<br />
חשיפות חשבונאיות למעשה בוטל. חברה שמטבע<br />
הפעילות שלה דולרי ונוטלת הלוואה שקלית,<br />
הרי שנכנסה לחשיפה מטבעית כלכלית ולכן גם<br />
חשבונאית.
חזרה לתפריט הראשי<br />
<strong>IFRS</strong> for SMEs<br />
<strong>IFRS</strong>" לייט: המהפכה<br />
מגיעה לחברות<br />
הפרטיות" )יולי 2009(<br />
אירוע רב משמעות התרחש בתחילת החודש<br />
בעולם החשבונאות: הוועדה לתקינה חשבונאית<br />
בינלאומית )IASB( פרסמה את התקן הסופי<br />
בנושא עבור חברות קטנות ובינוניות, המכונות<br />
בקיצור .SMEs - Small Medium Enterprises<br />
נושא התקן מעט מטעה, שכן הוא חל על חברות<br />
פרטיות ללא קשר לגודלן.<br />
מדובר בתקן משמעותי ביותר, שהכנתו החלה עוד<br />
בשנת 2003 וכללה תהליכי שימוע ותגובות נרחבים,<br />
לרבות דיונים משותפים בכ-40 מדינות. החשיבות<br />
הגדולה של התקן היא ביצירת סט אוניברסאלי של<br />
כללים חשבונאיים פשוטים ליישום, שאינם כרוכים<br />
בעלויות דיווח כבדות. אם תרצו, <strong>IFRS</strong> -לייט.<br />
א. אין לה אחריות דיווחית ציבורית. יישויות אלה<br />
הן בדרך כלל חברות פרטיות שאינן מוסד פיננסי,<br />
ואשר מכשירי החוב שלהן אינם נסחרים.<br />
ב. מפרסמת דו"חות כספיים למשתמשים חיצוניים<br />
)כמו בעלי מניות שאינם משתתפים בניהול, נותני<br />
אשראי וסוכנויות דירוג(.<br />
כפועל יוצא, בעקבות התקן החדש נוצרות 3 רמות<br />
דיווח חשבונאי: רמה ראשונה - חברות ציבוריות<br />
שמיישמות את ה- <strong>IFRS</strong> המלא; רמה שנייה -<br />
SME's שמיישמים את הוראות התקן החדש;<br />
רמה שלישית - ישויות מיקרו entities( )micro<br />
שאינן כפופות לתקנים אלו.<br />
כידוע, להוציא את המקרה של אוסטרליה, בה<br />
התרחש אימוץ גורף של התקינה החשבונאית<br />
הבינלאומית, ה-<strong>IFRS</strong>, גם עבור החברות<br />
הפרטיות-מהפכת ה-<strong>IFRS</strong> חלה רק על החברות<br />
הציבוריות. החברות הפרטיות בכל מדינה נותרו עם<br />
תקינה מקומית, לעתים לא שלמה, לא מסודרת<br />
ומטבע הדברים גם לא מתוחזקת, מצב שיוצר<br />
שונות גדולה מאוד בין דיווחים כספיים של חברות<br />
פרטיות במדינות השונות. באירופה לבדה, לשם<br />
המחשה, קיימות 55 תקינות מקומיות שונות.<br />
כדי לשמור על יציבות דיווחית, הודיע ה-IASB כי<br />
ירשה שנתיים של יישום התקן לפני שיבצע סקירה<br />
מחודשת שלו, ובעתיד אף יפרסם תיקונים רק<br />
אחת ל-3 שנים. ההתייחסות לרמת הדיווח של<br />
ה-SME's היא מעין שלב ביניים, בין החברות<br />
המדווחות לציבור באופן מפורט ביותר, לבין החברות<br />
שאינן מעניינות כלל משתמשים חיצוניים. לפיכך,<br />
התקן החדש מגדיר "חברה קטנה או בינונית"<br />
)וכאמור חל גם על חברות גדולות( כיישות אשר<br />
עומדת בשני התנאים הבאים:<br />
רו"ח שלומי שוב, מומחה <strong>IFRS</strong> ומנהל התוכנית<br />
לחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה, מסביר<br />
את הרציונאל שמאחורי ההקלות לחברות<br />
הקטנות והבינוניות הפרטיות. "הרציונאל טמון<br />
ב"חוקה" החשבונאית עצמה - הלא היא המסגרת<br />
המושגית, שקבעה את אילוץ עלות-תועלת, לפיו<br />
אין לדווח על מידע שעלות הדיווח שלו עולה על<br />
התועלת שלו למשתמשים. אילוץ זה יוצר למעשה<br />
את החיץ המוצדק בין כללים חשבונאיים מורכבים<br />
יותר לחברות בורסאיות, וכללים פשוטים לחברות<br />
פרטיות, אשר מבוססים על אותם עקרונות<br />
בסיסיים.<br />
"לצורך כך, התקן החדש, מעבר להקלות הרבות<br />
המובנות בו, גם תובע את העיקרון "ללא עלות או<br />
מאמץ מיותרים" - כלומר, במקרים שבהם יישום<br />
הכלל החשבונאי הוא מורכב, ניתן ליישם כלל<br />
פשוט יותר. לדוגמה, במקרה של נדל"ן להשקעה-<br />
התפיסה היא כי המודל הטוב ביותר הוא מודל<br />
השווי ההוגן, אך אם יישום זה גורם "לעלות או<br />
מאמץ מיותרים", הרי שייעשה שימוש במודל
חזרה לתפריט הראשי<br />
העלות. מדובר בעקרון חדש, שכמעט ולא נעשה בו<br />
שימוש עד כה בתקינה הרגילה, והוא חשוב מאוד<br />
עבור דיווחים של חברות פרטיות".<br />
לדברי רו"ח שוב, ניתן לחלק את ההקלות ל-3<br />
מישורים שונים: מישור ראשון - שימוש מופחת<br />
באומדנים מורכבים של שווי הוגן. רוב אומדני השווי<br />
ההוגן המורכבים של ה-<strong>IFRS</strong> המלא אינם קיימים<br />
בתקן החדש. כך לדוגמה, נכסים פיננסיים פשוטים<br />
כמו מניות שאינן סחירות אינם נמדדים בשווי<br />
הוגן, אלא על בסיס עלות; התחייבויות לפיצויים<br />
ולפנסיה אינן נמדדות לפי הערכה אקטוארית<br />
כל עוד הדבר גורם ל"עלות או מאמץ מיותרים".<br />
השימוש המופחת באומדנים והערכות מנטרל<br />
חלק גדול מהביקורת שהוטחה ב-<strong>IFRS</strong>, לפיה<br />
כמות האומדנים והשונות בין חברה לחברה אפילו<br />
באותו הענף שמטו את הקרקע מתחת לעיקרון<br />
חשוב מאוד של החשבונאות: היותה בסיס אחיד<br />
להשוואה.<br />
מישור שני -כלליים חשבונאיים פשוטים יותר.<br />
התקן בוחר בכללי חשבונאות פשוטים מאוד<br />
ליישום. הפישוט המשמעותי ביותר ביחס ל-<strong>IFRS</strong><br />
המלא מתייחס לנושא המכשירים הפיננסיים, אך<br />
התקן יוצר כללים פשוטים כמעט בכל נושא אחר.<br />
לדוגמה, במקום שיטת השווי המאזני, ניתן לבחור<br />
ולמדוד השקעות בחברות כלולות בלתי סחירות<br />
לפי מודל העלות, והשקעות בחברות כלולות<br />
סחירות לפי שווי הוגן. דוגמאות נוספות: עלויות<br />
אשראי ועלויות מחקר ופיתוח מוכרות בדו"ח רווח<br />
והפסד במועד התהוותן, ולא מהוונות. כמו כן, כל<br />
הנושא של טיפול חשבונאי מיוחד בנכסים מיועדים<br />
למימוש אינו נדרש.<br />
מישור שלישי - דרישות גילוי מופחתות באופן<br />
משמעותי. התקן מפחית משמעותית את דרישות<br />
הגילוי בדו"חות הכספיים, לא רק ביחס לחברות<br />
שמיישמות <strong>IFRS</strong> מלא, אלא גם ביחס לכללים<br />
שמיישמות כיום החברות הפרטיות בארץ. לדוגמה,<br />
צמצום דרישות הגילוי המפורטות בנושא מכשירים<br />
פיננסיים בהתאם לתקן הישראלי הקיים )תקן<br />
22(. כתוצאה מכך, הדו"חות הכספיים של חברות<br />
פרטיות יהיו הרבה פחות מסורבלים.<br />
איך התקן עומד מבחינה יישומית ביחס לכללים<br />
המקובלים כיום בארץ לגבי חברות פרטיות<br />
שוב: "הנקודה המעניינת היא שדווקא נראה כי<br />
התקן יותר פשוט ליישום מהכללים שמיישמות<br />
כיום החברות הפרטיות בישראל. הסיבה לכך היא<br />
שמבחינה היסטורית הכללים המקומיים נשאבו<br />
מתוך תקינה חשבונאית שנכתבה עבור חברות<br />
ציבוריות. לדוגמה, ההתייחסות בתקן למוניטין<br />
היא כנכס שקיים לו אורך חיים מוגדר, ועל כן יש<br />
להפחיתו בקו ישר )עד 10 שנים(. בכך נחסך<br />
הצורך הקיים בתקינה המקומית בבדיקה שנתית<br />
של ירידת ערך. הקלה נוספת היא הסרת הדרישה<br />
לסקירה שנתית של ערך השייר, אורך החיים<br />
השימושיים שיטת הפחת של רכוש קבוע, אלא רק<br />
אם קיימת אינדיקציה לשינוי כזה.<br />
"ניתן אף לומר כי מדובר במענה הולם למתנגדי<br />
ה-<strong>IFRS</strong> באשר הם - הרי חזרנו לאבני היסוד של<br />
המקצוע. במידה מסוימת יש לתקן החדש אפילו<br />
יתרון על ה-<strong>IFRS</strong> המלא, בכך שהוא כמעט ולא<br />
מתיר חופש בחירה בין חלופות חשבונאיות, ובכך<br />
משפר את האחידות".<br />
מעבר ליישום עצמו, מהו היתרון בתקן ביחס<br />
לכללים שמיושמים כיום בחברות הפרטיות "מעבר<br />
לעמידה בדרישות בינלאומיות מקובלות, היתרון<br />
הגדול הוא שלמות, רציפות ואחידות דיווחית. כיום<br />
אין לחברות פרטיות בארץ כללים לנושא של גידור
חזרה לתפריט הראשי<br />
ולנושא של גריעת נכסים והתחייבויות פיננסיים,<br />
כמו למשל בנושא של הסדרי אג"ח שנפוצים כיום.<br />
יותר מזה, בדבר הכי בסיסי שיש, שהוא מבנה<br />
הדו"חות הכספיים, אין היום לחברות הפרטיות<br />
בישראל כללים, אין מענה לשאלות הכי בסיסיות,<br />
כמו איזה דו"חות כספיים הן צריכות לפרסם, לאילו<br />
תקופות יש לפרסם מספרי השוואה, מהו מבנה של<br />
כל דו"ח, איך משנים מדיניות חשבונאית<br />
אין היום תשובות ברורות".<br />
כיצד יתבצע המעבר מהתקינה המקומית לכללים<br />
החדשים, אם יתבצע, וכיצד הוא ישפיע על החברות<br />
"בתקן החדש נקבעו כללי מעבר מהתקינה<br />
המקומית בדומה לכללי המעבר שיישמו החברות<br />
הציבוריות בארץ במעבר ל-<strong>IFRS</strong>. כללי מעבר<br />
הנ"ל, כמו גם ההקלות הרבות הקיימות, יכולות<br />
לדעתי ליצור לחברות פרטיות מסוימות הזדמנות<br />
דיווחית אדירה. למשל, הקלה משמעותית של<br />
התקן החדש ביחס לכללים בישראל היום היא<br />
בנושא גילוי שווי הוגן של נדל"ן להשקעה. כלומר,<br />
לפי התקן החדש אם חברה החליטה כי הערכות<br />
השווי של הנדל"ן כרוכות בעלות ובמאמץ מיותרים,<br />
הרי שלא רק שלא תידרש למדוד לפי שווי הוגן, אלא<br />
גם לא תידרש לתת גילוי לשווי ההוגן. כידוע, היום<br />
החברות הפרטיות נדרשות להזמין אחת לשנה<br />
הערכת שווי, גם אם הן בוחרות במודל העלות.<br />
בנוסף יש הקלות בנושא גילוי - הקלה בדרישות<br />
המידע העצומות על מכשירים פיננסיים, שתחסוך<br />
משאבים. ראינו מהניסיון עם החברות הציבוריות<br />
שהמעבר יכול להוביל לשיפור הדו"חות הכספיים<br />
באופן משמעותי, ואין סיבה שהדברים לא יהיו<br />
נכונים גם עבור החברות הפרטיות".<br />
המוסד לתקינה חשבונאית בינלאומית אינו יכול<br />
אומנם לחייב את ישראל לאמץ את התקן, אך<br />
נראה כי למרות ששיקול הדעת נתון לכל מדינה,<br />
מדובר בסופו של דבר בעניין של זמן בלבד. לדברי<br />
שוב, "ראוי שישראל תקבע במקביל ליתר המדינות<br />
לוח זמנים סביר ומוסכם לאימוץ התקן. נראה כי<br />
התקינה המקומית הקיימת, שאינה מלאה ואף<br />
מערבבת השפעות של זרמים שונים של תקינה,<br />
לא יכולה להוות תחליף".<br />
לדברי רו"ח יזהר קנה, סגן נשיא לשכת רואי החשבון,<br />
יו"ר הוועדה לתקני ביקורת ונוהלי ביקורת בלשכת<br />
רואי החשבון, ושותף מנהל במשרד רו"ח פאהן קנה<br />
,Grant Thornton "זהו תקן שחיכו לו כבר הרבה<br />
זמן, והוא מהווה צעד חשוב למקצוע בעולם לעניין<br />
הכללים החשבונאיים הנדרשים לעסקים קטנים<br />
ובינוניים, תוך שמירה על המסגרת החשבונאית<br />
המקובלת. מקצוע ראיית החשבון בעולם משקיע<br />
בשנים האחרונות משאבים רבים בכל הקשור<br />
בחשבונאות וביקורת בעסקים קטנים ובינוניים,<br />
וזאת עקב ההכרה כי התקנים הרגילים נעשים יותר<br />
ויתר קשים ליישום למי שאיננו עסק גדול".<br />
האם להערכת לשכת רואי חשבון, אימוץ התקן<br />
בישראל משמעו תוספת עלות משמעותית עבור<br />
ה-SME's, ותוספת הכנסות עבור משרדי רואי<br />
חשבון קנה: "אימוץ התקן לא יביא להכנסות<br />
נוספות למשרדי רואי חשבון, הן כיוון שלא ידרוש<br />
היערכות גדולה ויוצאת דופן, משום שקיים כבר<br />
בארץ ידע בסיסי מהחברות הציבוריות שכבר יישמו<br />
תקינה בינ"ל עליה מתבסס התקן החדש, והן כיוון<br />
שבחברות הפרטיות היישום יהיה בשלבים".<br />
האם בהליך אימוץ התקן יש תיאום מול רשויות<br />
המס, או שלצרכי מס הדיווח הישן יישאר, בדומה<br />
ל-<strong>IFRS</strong> "אין עדיין התייחסות של מס הכנסה<br />
בעניין. כידוע, בחברות הציבוריות ההחלטה נכון
חזרה לתפריט הראשי<br />
לעכשיו היא כי הדו"חות יוגשו על-פי התקינה<br />
הישראלית. ההערכה הרווחת היא שמרגע שגם<br />
החברות הפרטיות והקטנות יעברו ליישום תקינה<br />
על בסיס התקינה הבינלאומית - גם מס הכנסה<br />
יתיישר לעניין.<br />
"חשוב לציין, כי המצב כיום שבו חברה ציבורית<br />
צריכה לבצע התאמות לצורך דו"ח המס לפי<br />
החשבונאות הישראלית - אינו תקין ובמהרה יהיה<br />
גם בלתי ישים, שכן יידרשו מערכות כפולות בחלק<br />
מהמקרים, ולכן חשוב שרשות המיסים תאמר את<br />
דברה בנושא בהקדם. רשות המיסים, שביקשה<br />
זמן להתארגן וללמוד את הנושא, צריכה לקבל<br />
בחודשים הקרובים החלטה בעניין ולפרסמה לצורך<br />
היערכות לדו"חות השנתיים לשנת 2009".<br />
קרעין והרשקוביץ מדגישים בעייתיות נוספת:<br />
"כיום מוטלת החובה לדווח לפי <strong>IFRS</strong> רק על<br />
חברות ציבוריות, שעליהן יש פיקוח של רשויות<br />
ני"ע, ולמרות זאת אנו קוראים תדיר על הערכות<br />
ותיקוני הערכות שמשפיעים על הדו"חות ומעבירים<br />
אותם לעיתים מרווח להפסד ולהיפך. אם בחברות<br />
הציבוריות, הנתונות לפיקוח, יש "יצירתיות"<br />
בדו"חות - הרי שבקרב החברות הקטנות והבינוניות<br />
תהיה חגיגה שלמה, ולרואי החשבון לא יהיו כלים<br />
לבדוק יצירתיות זו".<br />
* מבוסס על כתבת ראיון של רון פז )גלובס(.<br />
רו"ח קנה מעריך כי התקן החדש הוא בשורה חיובית<br />
למשרדי רואי החשבון הקטנים, שכן בלעדיו היה<br />
מתרחב בהדרגה הפער בין שתי שיטות חשבונאות<br />
שונות, ובהתאם היתה נוצרת קבוצה של רואי<br />
חשבון שלא יכולה לכאורה לטפל בחשבונאות<br />
המסובכת.<br />
אבי קרעין וזאב הרשקוביץ, מנכ"לים משותפים<br />
בחברת "ניהול נטו", המעניקה שירותים כלכליים<br />
ופיננסים לגופים ציבוריים ולחברות, מותחים<br />
ביקורת על התקן החדש וקוראים לדחות את<br />
אימוצו ב-5 שנים לפחות, מתוך ראייה כלכלית,<br />
ובינתיים לתת לניסיון להצטבר. "התקן החדש יהווה<br />
פגיעה נוספת בעסקים קטנים ובינוניים, אם יוחל<br />
עליהם גם בארץ. בנוסף לעלות הביקורת שצפויה<br />
להתייקר עקב לימוד הנושא החדש, ייאלצו בעלי<br />
העסקים לשלם גם למעריכים השונים, אקטוארים<br />
ושמאים, שיהוו תוספת נכבדת בהוצאות העסק".
חזרה לתפריט הראשי<br />
המודל הדיכוטומי<br />
להכרה בהפרשות -<br />
"הערכת חסר של<br />
הפרשות" )פברואר 2010(<br />
על פי כללי החשבונאות כיום התחייבות שעיתוי<br />
פירעונה ו/או סכומה אינו וודאי מוכרת כהפרשה<br />
כאשר התשלום "צפוי" על בסיס רף הסתברותי.<br />
מודל דיכוטומי זה עשוי ליצור תנודות דיווחיות חדות:<br />
טבע לדוגמה הודיעה השבוע כי תכיר בהפרשה של<br />
כ -315 מיליון דולר ברבעון הרביעי בעקבות פשרה<br />
בתביעה שהוגשה נגדה בטענה שגרמה לממשלות<br />
לשלם מחירים מנופחים לתרופות במסגרת<br />
הביטוח הרפואי.<br />
ה-<strong>IFRS</strong> קובע רף הסתברותי נמוך יחסית למונח<br />
"צפוי" - "יותר סביר מאשר לא" likely( more<br />
,)than not כלומר - מעל . 50% אומדן הסתברותי<br />
קריטי זה נוגע לא רק לתביעות משפטיות אלא גם<br />
להפרשות למס.<br />
תהליך השומה כידוע מתחיל בהגשת שומה עצמית<br />
אשר תהפוך לסופית מכוח התיישנות, במידה ולא<br />
תיפתח לדיון על ידי רשויות המס בתוך 3-4 שנים.<br />
לעיתים מטעמים אסטרטגיים מוגשת לרשויות<br />
שומה עצמית נמוכה, אשר לא ניתן לצפות כי<br />
תתקבל במידה ותפתח לדיון. במקרים אלו מוכרת<br />
בדוחות הפרשה למס מעבר לשומה העצמית, אך<br />
אם בסופו של דבר השומה תתיישן הרי שההפרשה<br />
תיסגר ותיצור הכנסות מס בגין שנים קודמות,<br />
למורת רוחם של רשויות המס.<br />
דיווחית.<br />
כך לדוגמה, סולבר הודיעה בשבוע שעבר כי היא<br />
נדרשת לשלם בגין שומות מס שהוצאו לה לשנים<br />
2006-2007 סך של כ -16.4 מיליון שקל מאחר<br />
ועמדתה, לפיה ההכנסה מהסדר החוב עם בעלי<br />
האג"ח אינה חייבת במס, לא התקבלה. סולבר,<br />
שמתכוונת להגיש השגה, ממשיכה להעריך כי לא<br />
תיווצר לה חבות מס נוספת. דוגמה חריפה יותר<br />
היא ארזים שנדרשת לשלם בגין שומות בצו לשנים<br />
2003-2005 עשרות מיליוני שקלים אך אינה<br />
מכירה בהפרשה מקבילה על אף שהסתיים הליך<br />
ההשגה. המחלוקת במקרה ארזים נוגעת לחיוב<br />
במס של רווחים שלא חולקו מחברות בנות זרות.<br />
המודל הדיכוטומי יוצר תנודות דיווחיות חדות ואף<br />
חשש מצד החברות מ"הודאה באשמה" גם אם<br />
כללי החשבונאות מאפשרים לעיתים להימנע<br />
מחשיפת המידע. המודל גם גורם להערכת חסר<br />
של הפרשות עד למועד ההכרה ולא ניתן להסתפק<br />
בגילוי על החשיפה הקיימת מאחר ולמשקיעים אין<br />
בהכרח כלים להערכתה. בעיה נוספת במודל היא<br />
שגם כשכבר מוכרת הפרשה קיימת בפרקטיקה<br />
שונות באופן מדידתה - החל מהתוחלת ועד לסכום<br />
הצפוי ביותר. צירוף הדברים, אף עשוי לשמש כר<br />
נוח לניהול רווחים.<br />
מנגד, יתכנו מקרים בהם החברה אינה צופה מראש<br />
כי תידרש לשלם סכומים נוספים במקרה של<br />
פתיחת השומה העצמית ולכן לא יצרה מלכתחילה<br />
הפרשה, אך כתוצאה מפתיחתה נדרשת לתשלום<br />
נוסף. במקרה כזה תוכרנה הוצאות מס בגין שנים<br />
קודמות, אל אם כן בכוונת החברה להשיג לרשויות<br />
המס ו/או לערער לאחר מכן לבית המשפט - אז<br />
יתכן ותמשיך לדבוק בשומה העצמית גם מבחינה<br />
הפתרון החשבונאי העתידי המסתמן הוא מעבר<br />
למודל התוחלת באמצעות ביטול הרף ההסתברותי.<br />
לצורך המחשה, אם בהסתברות של 40% יידרש<br />
תשלום של 100 מיליון שקל ובהסתברות של 60%<br />
לא יידרש תשלום כלל, הרי שראוי להכיר בהפרשה<br />
בגובה 40 מיליון שקל מאשר לא להכיר בה כלל!
חזרה לתפריט הראשי<br />
עקרון המדידה של מכשירים<br />
הוניים לעובדים-<br />
"תשלום מבוסס מניות<br />
הרהורים חשבונאיים" )מאי 2008(<br />
בשנים האחרונות אנו עדים ליישור קו חשוב של<br />
ה-<strong>IFRS</strong> , כמו גם של התקינה בארה"ב, עם רישום<br />
הוצאות שכר בגין שווי ההוגן של אופציות ומניות<br />
לעובדים. עם זאת, בהתאם לכללים הקיימים<br />
השווי ההוגן של מענק הוני נמדד פעם אחת בלבד<br />
- במועד הענקת התוכנית לעובד. שווי זה נזקף<br />
כהוצאה על פני תקופת ההבשלה ,)vesting( ללא<br />
כל קשר עם שינויים עתידיים בשווי.<br />
כלל מדידה זה יוצר עיוותים אדירים. לצורך<br />
ההמחשה, יתכנו מצבים בהם כתוצאה מירידה<br />
במחיר המניה האופציות ימצאו רוב התקופה מחוץ<br />
לכסף ובסופו של דבר יפקעו אך החברה תמשיך<br />
לרשום את ההוצאה הגבוהה כפי שנמדדה ביום<br />
ההענקה. מותר להוסיף כי אותם מנהלים ימשיכו<br />
להיות מדורגים בהתאם במרומי טבלאות השכר.<br />
מנגד, יתכנו גם מצבים הפוכים בהם בעקבות עלית<br />
מחיר המניה יגדל באופן ניכר שווי האופציות, אך<br />
החברה לא תגדיל את ההוצאה. טבלת המנכ"לים<br />
שלהלן מציגה דוגמאות מהשטח לעיוותים האדירים<br />
הנובעים ממדידה זו )במיליוני שקלים(:<br />
שם<br />
המנכ"ל<br />
שוקי<br />
אברמוביץ'<br />
איליק<br />
רוז'ינסקי<br />
ניר גלעד<br />
עקיבא<br />
מוזס<br />
חברה<br />
כלל<br />
פיננסים<br />
דלק נדל"ן<br />
חברה<br />
לישראל<br />
כימיקלים<br />
לישראל<br />
שווי הוגן<br />
במועד<br />
ההענקה<br />
8<br />
שווי<br />
פנימי<br />
/ נאיבי<br />
כעת<br />
21(<br />
במאי(<br />
0<br />
12<br />
27<br />
90<br />
49<br />
13<br />
14<br />
הרציונאל החשבונאי הקיים מתבסס על הבחנה<br />
בין שתי עסקאות רעיוניות ביום ההענקה: האחת<br />
תשלום שכר מראש לעובד במזומן והשנייה<br />
הנפקת הונית לעובד תמורת אותו הסכום בדיוק.<br />
כפועל יוצא, מאחר והוצאות שכר מראש מחד<br />
והון עצמי מאידך נמדדים על פי עלותם בהתאם<br />
לכללי חשבונאות מקובלים, המדידה מתבצעת על<br />
פי השווי ההוגן במועד ההענקה. הרציונאל הנ"ל<br />
נעזר לדידם של מוסדות התקינה ברוח גבית חזקה<br />
ששוללת קשר בין שווי המענק בעתיד לבין שוויים<br />
של השירותים שיסופקו בעדו.<br />
נראה כי החשיבה החשבונאית הנ"ל שגויה<br />
מיסודה. על אף שמבחינה רעיונית המענק אכן<br />
משקף שתי עסקאות נפרדות, אין זה נכון לראות<br />
אותן ככאלה המתבצעות במועד ההענקה. נכון<br />
שהתנאים מסוכמים במועד ההענקה, אך בפועל
חזרה לתפריט הראשי<br />
העסקאות מתבצעות על פני תקופת ההבשלה,<br />
בדומה לכל בונוס אחר. הסיבה פשוטה: העובד<br />
אינו מחויב להעניק את השירותים ויכול בכל רגע<br />
נתון לוותר על ההטבה ולעזוב את החברה, שהרי<br />
יחסי העבודה הינם יומיומיים. הסתירה הפנימית<br />
היא שלפי הכללים הקיימים לא מתבצע רישום של<br />
שירותי העובד העתידיים כנכס כנגד הנפקת הון,<br />
אלא הרישום מתבצע בצדק רק על בסיס קבלת<br />
השירותים בפועל.<br />
יתר על כן, ההתעלמות מהקשר שבין שינויים בשווי<br />
ההטבה לבין שירותי העובד עומדת בסתירה גמורה<br />
למהות הבסיסית של מענקים אלה. די אם נזכיר<br />
שכאשר משולם בונוס של 1% מהרווח ההוצאה<br />
נמדדת רק בתקופה בה נוצר הרווח בפועל. למי<br />
מאיתנו יש ספק שבירידת שווי המענק קטן גם<br />
התמריץ של העובד ובהתאם למעמדו בחברה<br />
ידרוש פיצוי בדמות העלאת משכורת, בונוס או אף<br />
מענק הוני נוסף מצד שני, יכול להיות שאם שווי<br />
ההטבה יעלה מאד תוכל החברה להימנע מתשלום<br />
בונוסים נוספים. על מנת לחדד את העיוות, נציין<br />
כי אם העובד מתחלף במהלך תקופת ההבשלה<br />
יש בהתאם לכללים הקיימים לבטל את ההוצאה<br />
של העובד שעזב ולמדוד מחדש את ההטבה של<br />
מחליפו.<br />
שמקבל העובד בגין השירותים שהוא מספק<br />
בפועל. פתרון זה אף מונע התעסקות אובססיבית<br />
בקביעה טכנית/משפטית של מועד ההענקה<br />
ומבטל לחלוטין כל אינטרס לבקדייטינג ומשחקים<br />
משפטיים אחרים.<br />
אגב, על אף שהמדידות החוזרות יגדילו את מעמסת<br />
הדיווח, יש בכוחן גם לשפר את רמת הדיוק במדידה<br />
שהרי ממוצע מטבעו פועל להשטחת טעויות<br />
מדידה. כל שנותר, אפוא למוסדות התקינה הוא<br />
להזדרז ולתקן את העיוות.<br />
חשוב להדגיש מבחינת החברות המצב הקיים אינו<br />
בהכרח רע מבחינה דיווחית - נהפוך הוא, מתוך<br />
תפיסה פוזיטיבית של מחיר המניה בעתיד מדובר<br />
במדידה זולה יותר אשר יוצרת גם וודאות לגבי<br />
מידת ההוצאות בעתיד.<br />
הפתרון המוצע הוא למדוד את ההטבה לפי שווי<br />
הוגן ממוצע תקופתי, לכל תקופה מדווחת בפני<br />
עצמה. מדידה זו תשקף את השווי של ההטבה
חזרה לתפריט הראשי<br />
"ההתחייבויות החוץ<br />
מאזניות העצומות<br />
של צים"<br />
)פברואר 2010(<br />
אחד הפספוסים הגדולים ביותר של החשבונאות<br />
כיום נוגע לכך שלא ניתן ביטוי בגוף הדוחות<br />
הכספיים לעסקאות מחייבות טרם ביצוען. כך<br />
לדוגמה, כניסה לחוזה לרכישת נכס משמעותי,<br />
אשר יוצרת מחוייבות בלתי חוזרת לתשלום, אינה<br />
מוכרת כלל במאזן טרם קבלת הנכס )"התחייבות<br />
חוץ מאזנית"(.<br />
ביאור בנושא התקשרויות מהותיות בדוחות<br />
השנתיים, קשה להתעלם מכך שהבעיה המרכזית<br />
של צים בעקבות המשבר קשורה לעול התזרימי<br />
הכבד של התקשרויות אלה. גם העובדה שאחד<br />
מהקובננטס המרכזיים של צים הוא יחס הון עצמי<br />
למאזן מעידה עד כמה הנושא קריטי בניתוח<br />
פעילותה מבחינת בעלי החוב.<br />
גם הטיפול החשבונאי בחכירות תפעוליות סובל<br />
מאותה בעיה. בהתאם למודל הדיכוטומי הקיים<br />
לטיפול בחכירות, חכירה שמעבירה את עיקר<br />
הסיכונים והתשואות של הנכס לחוכר מסווגת<br />
כמימונית ומטופלת למעשה כרכישת נכס בהלוואה<br />
בעוד כל חכירה אחרת מסווגת כתפעולית ואינה<br />
מקבלת ביטוי מאזני. המחוייבות לתשלום דמי<br />
החכירה התפעולית בעתיד יוצרת גם במקרה זה<br />
התחייבות חוץ מאזנית.<br />
חברת הספנות צים שנמצאת כעת במצוקה<br />
כלכלית קשה היא דוגמה בולטת לפספוס<br />
החשבונאי הנ"ל: נכון לתום 2008 קיימות לצים<br />
התקשרויות לרכישת אוניות שטרם התקבלו בסך<br />
של כ-2.7 מיליארד דולר לתשלום בעתיד וכן<br />
מחוייבות לתשלום עתידי בגין חכירה תפעולית של<br />
אוניות בסך של כ-2.8 מיליארד דולר!<br />
כדי להבין את המשמעות די לציין כי המאזן של<br />
צים לתום 2008 מורכב מהתחייבויות של כ - 2.8<br />
מילארד דולר בלבד והון עצמי של כחצי מיליארד<br />
דולר. לשם המחשה ובהתעלם ממרכיב של ערך<br />
נוכחי, הכללת ההתחייבויות החוץ מאזניות הנ"ל<br />
היתה מובילה להכפלת ההתחייבויות של צים<br />
בכ -3 פעמים תוך קיטון מקביל ביחס הון למאזן!<br />
מודל החכירות הקיים אף מוביל לעיוותים<br />
חשבונאיים בדמות רווחים מלאכותיים כתוצאה<br />
מעסקאות מכירה וחכירה תפעולית חוזרת.<br />
בעסקאות אלו, אשר שכיחות בענף הספנות,<br />
נמכרת אוניה לצד מסויים ומיד נחכרת ממנו<br />
בחזרה בתנאים של חכירה תפעולית. בהתאם<br />
ל-<strong>IFRS</strong> במקרים אלו מתבצעת גריעה מלאה של<br />
הנכס והכרה מלאה ברווח ממכירתו על בסיס שוויו<br />
ההוגן. טיפול זה מתעלם לחלוטין מכך שמבחינה<br />
כלכלית נשמרות למעשה חלק מהזכויות בנכס<br />
וניתן אף בקלות יחסית לתכנן עסקאות משפטיות<br />
אשר ישפרו את מבנה המאזן למראית עין.<br />
חשוב להדגיש, הרקע לפספוס חשבונאי טמון<br />
בהתפתחות ההיסטורית של התקינה החשבונאית<br />
והפרקטיקה ולא ביסודות התיאורטיים של<br />
המקצוע. בהתאם למסגרת המושגית, חתימה על<br />
חוזה רכישה מחייב לדוגמה היתה צריכה ליצור<br />
מצד אחד נכס בלתי מוחשי (הזכות לקבלת הנכס)<br />
ומצד שני התחייבות לשלם בגינו. נראה כי מהפכה<br />
בנושא היא רק עניין של זמן וסנונית ראשונה לכך<br />
היא כוונת ה-IASB בשיתוף עם המוסד לתקינה<br />
האמריקאי )FASB( לשנות את מודל החכירות<br />
הקיים בכדי לכלול את החכירות תפעוליות בגוף<br />
הדוחות הכספיים בדומה לחכירות המימוניות.<br />
על אף שמדובר לכאורה רק בעניין הצגתי וקיים
חזרה לתפריט הראשי<br />
אופן קביעה של שליטה<br />
כתנאי לאיחוד - "מותה<br />
הקרב של השליטה<br />
המשפטית")מאי 2009(<br />
הדוחות הכספיים המאוחדים מציגים את הקבוצה<br />
כישות כלכלית אחת מתוך העקרון החשבונאי של<br />
העדפת מהות כלכלית על פני צורה משפטית.<br />
התנאי לאיחוד דוחות כספיים הוא קיומה של שליטה<br />
שמוגדרת ככוח לקבוע את המדיניות הפיננסית<br />
והתפעולית בכדי להשיג הטבות מהפעילות.<br />
הבעיה היא שקיימות כיום ב-<strong>IFRS</strong> שתי גישות<br />
שונות לשליטה: האחת, מפרשת את המונח "כוח"<br />
ברמה המשפטית/תיאורטית ולפיה נדרשת החזקה<br />
של יותר ממחצית זכויות ההצבעה, כך שאם<br />
לדוגמה שיעור ההחזקה הינו 49% התפיסה היא<br />
שלא מתקיימת שליטה לאור האפשרות "על הנייר"<br />
לפיה כל יתר בעלי המניות יתאחדו. הגישה השניה<br />
מפרשת את המונח "כוח" ברמה האפקטיבית<br />
בהתאם למכלול העובדות והנסיבות. לדוגמה, יתכן<br />
כי חברה אחת תחזיק בפחות ממחצית המניות<br />
של חברה שניה אך כתוצאה מהפיזור הרב של<br />
יתר המניות, יהיה לה בפועל את הכוח לקבוע את<br />
המדיניות הכספית והתפעולית.<br />
זכויות פוטנציאליות הקיימות בכתבי אופציה<br />
ואגרות חוב להמרה כל עוד הן ניתנות למימוש<br />
מיידי. כך לדוגמה, הפניקס שמחזיקה כרגע<br />
בכ-40% מאקסלנס תדרש לאחד אותה החל<br />
מהרבעון הראשון מאחר ותקופת המימוש של<br />
האופציות לגבי 40% הנוספים ממניות אקסלנס<br />
מתחילה ב-2009 .<br />
השימוש בגישה המשפטית יוצר עיוותים אדירים<br />
ולא רק בהיבט ההצגתי לפיו חברה מדווחת יכולה<br />
לתכנן כיצד יראו דוחותיה הכספיים על ידי התאמת<br />
שיעור ההחזקה הרצוי מסביב ל-50% . די להזכיר<br />
שלאור תפיסת הישות האחת שניתנת כבר היום<br />
לאימוץ מוקדם, יש לשערך לדוח רווח והפסד את<br />
יתרת ההשקעה בחברה הכלולה בהתאם לשווייה<br />
ההוגן במקרה של מעבר מחברה בת לחברה כלולה<br />
ולהפך. כך לדוגמה, חברה שמחזיקה 49% ומיישמת<br />
את הגישה המשפטית יכולה לרכוש 1.1% ולרשום<br />
רווחי עתק כאשר מבחינה כלכלית לא חל שינוי<br />
כלל ונשמרה השליטה האפקטיבית!<br />
דוגמה בולטת לשימוש בגישת השליטה<br />
האפקטיבית היא כנפיים שמאחדת את אל על<br />
למרות שמחזיקה רק בכ-39% ממניות. דוגמה<br />
הפוכה היא קבוצת אי.די.בי שבוחרת דווקא שלא<br />
לאחד חברות בהעדר שליטה משפטית גם אם<br />
קיימת בהן שליטה אפקטיבית, כמו במקרה של<br />
אלרון )49%(, מכתשים אגן )42%( ואף שופרסל<br />
)40%( שאיחודה הופסק כתוצאה מהמעבר<br />
ל-<strong>IFRS</strong>. חברות אלו שאינן מאוחדות מטופלות<br />
כחברות כלולות בהתאם לשיטת השווי המאזני<br />
ולא כחברות בת.<br />
ללא קשר לגישה המיושמת דורש ה-<strong>IFRS</strong> כבר<br />
כיום לכלול במסגרת חישוב זכויות ההצבעה גם<br />
לאחרונה פורסמה הצעה לתקן בינלאומי<br />
חדש המאמצת באופן חד משמעי את הגישה<br />
האפקטיבית, אך עד שהדבר יתקבל נדרשים קוראי<br />
הדוחות הכספיים לבחון היטב אילו נתונים נכללים<br />
באיחוד לצורך ניתוחם והבנתם. בכל מקרה, רשות<br />
ניירות ערך צריכה לפעול על מנת לשפר את הגילוי<br />
על הדוחות הכספיים הנפרדים )"סולו"(. נתוני<br />
הסולו חיוניים לנותני אשראי למיניהם כדוגמת<br />
בנקים ובמיוחד בתקופת משבר. יתרה מזאת,<br />
לצורך ניתוח הדוחות הכספיים של חברות אחזקה<br />
נתוני הסולו חשובים לעתים קרובות הרבה יותר<br />
מהנתונים המאוחדים.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"הנטישה החשבונאית<br />
של הליסינג"<br />
)ינואר 2010(<br />
בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים כיום<br />
הטיפול בחכירה תלוי בסיווגה הדיכוטומי כמימונית<br />
או תפעולית. חכירה מסווגת כמימונית אם היא<br />
מעבירה במהות את מלוא הסיכונים והתשואות<br />
של הנכס לחוכר כאשר כל חכירה אחרת מסווגת<br />
כתפעולית. חכירה מימונית לדוגמה היא חכירה<br />
שנמשכת על פני אורך החיים הכלכליים העיקרי<br />
של הנכס או במקרה שהבעלות מועברת בתום<br />
תקופת החכירה. לתום 2008 היו למשל לאל על<br />
3 הסכמי חכירה של מטוסי נוסעים לתקופה של<br />
12 שנה שכללו גם אופצית רכישה בתום תקופת<br />
החכירה בתמורה לדולר אחד ולכן סווגו כחכירה<br />
מימונית.<br />
הבעיה היא שבעוד חכירה מימונית מטופלת<br />
בדוחות החוכר כרכישת נכס כנגד גיוס הלוואה,<br />
חכירה תפעולית אינה מקבלת כלל ביטוי מאזני<br />
בדוחותיו. המשמעות היא שציי הרכב שמקורם<br />
בליסינג הנפוץ לשלוש שנים שמסווגים בדרך כלל<br />
כחכירה תפעולית אינם מקבלים ביטוי במאזן<br />
של החברות החוכרות. זאת על אף שקיימת להן<br />
מחוייבות ברורה לכל תקופת החכירה כלפי חברות<br />
הליסינג שדומה במהותה, גם אם לא בסכומה,<br />
למחוייבות שנוצרת בחכירה מימונית.<br />
לאקונה חשבונאית זו יוצרת א-סימטריה בולטת<br />
בין הדיווח על חכירה תפעולית לבין הדיווח על<br />
רכישה/חכירה מימונית ולכך השלכות מנוגדות<br />
בשני מישורים: מאזני ותוצאתי. במישור המאזני,<br />
שימוש בליסינג על פני רכישה/חכירה מימונית<br />
מאפשר לייצר התחייבויות חוץ מאזניות גדולות<br />
ובכך לשפר, לפחות למראית עין, את יחס ההון<br />
לנכסים והמינוף הפיננסי.<br />
במישור התוצאתי ההשפעה הדיווחית רלבנטית<br />
רק לחברות המוערכות בשוק ההון על בסיס<br />
ה-EBITDA. ה-EBITDA הינו כידוע יחס פיננסי<br />
מקובל שמייצג את הרווח התפעולי בנטרול פחת<br />
והפחתות שחשיבותו נובעת מכך שהוא מאפשר<br />
להשוות ביצועים תפעוליים בין תקופות ובין חברות<br />
תוך נטרול הפרשים פוטנציאליים הנובעים משוני<br />
במבנה ההון, במיסים, בגיל הנכסים הקבועים<br />
ובהוצאות הפחת בגינם.<br />
הלאקונה משפיעה על חישוב ה-EBITDA על<br />
אף שאין לה השפעה על מדידת הרווח התפעולי<br />
שהרי בחכירה תפעולית דמי החכירה מוכרים<br />
כהוצאה תפעולית שאמורה להקביל להוצאות<br />
הפחת במקרה של חכירה מימונית/ רכישה. הדבר<br />
נובע מכך שבעוד הוצאות החכירה התפעולית<br />
שמקטינות את הרווח התפעולי אינן מנוטרלות<br />
בחישוב ה-EBITDA הרי שבמקרה של ליסינג<br />
מימוני/בעלות, מנוטרלות הוצאות הפחת בחישוב.<br />
כפועל יוצא, האסטרטגיה הדיווחית של חברות<br />
שמוערכות על בסיס ה-EBITDA, כמו חברות<br />
התקשורת, הוא רכישה/חכירה מימונית ושל<br />
יתר החברות הוא ליסינג תפעולי. חשוב להבין כי<br />
החשיבה מוטת ה-EBITDA יכולה להיות מכריעה<br />
בחברות מסויימות ואף לגבור על השיקול הכלכלי<br />
גרידא. השיקול הדיווחי שלווה לאחרונה במסכת<br />
תמורות כלכליות הוביל אף בשנה האחרונה לשינוי<br />
מדיניות הליסינג של חברות התקשורת שלהן ציי<br />
רכב גדולים עתירי ליסינג, כמו לדוגמה סלקום<br />
ובזק )כולל חברות הבנות שלה: יס, פלאפון ובזק<br />
בינלאומי( לטובת רכישה עצמית.<br />
בצד השני, אסטרטגיות דיווחיות אלה משחקות<br />
כיום תפקיד משמעותי בעסקיהן של חברות<br />
הליסינג. סביר להניח כי הלאקונה החשבונאית
חזרה לתפריט הראשי<br />
תיסגר בעוד מספר שנים, לאור כוונת ה-IASB<br />
בשיתוף עם ה-FASB לבצע רפורמה בחשבונאות<br />
של חכירות לפיה חכירה תפעולית תוכר כנכס<br />
בדומה לחכירה מימונית. אין ספק כי יצירת שיווי<br />
משקל דיווחי בין החלופות השונות, שתתרום<br />
להתנהלות כלכלית יעילה של החברות, תשפיע<br />
בעתיד על שוק הליסינג.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"תקינה פוליטית<br />
בחסות המשבר"<br />
)נובמבר 2009(<br />
לפני כשבוע פרסם ה-IASB תקן חדש <strong>IFRS</strong>(<br />
9( בנושא מדידת נכסים פיננסיים שאמור להוות<br />
שלב ראשון בפרויקט החלפת התקן הקיים בנושא<br />
מכשירים פיננסיים )39 .)IAS הרקע לדחיפות<br />
בפרסום התקן הוא המשבר הפיננסי והחלטת<br />
פורום ה-G20 המצדדת ביצירת "יציבות" בתוצאות<br />
העסקיות של המוסדות הפיננסיים.<br />
אחד השינויים המשמעותיים של התקן שנושא<br />
גוון פוליטי חריף באצטלה של פישוט, נוגע לאופן<br />
הטיפול בהשקעה במניות ובכלל זה ביטול מודל<br />
הנכסים הפיננסים הזמינים למכירה. על אף<br />
שבדומה למצב כיום מדידת ההשקעה במניות<br />
מתבצעת לפי שווי הוגן - החידוש הוא במתן<br />
אפשרות להנהלה לבחור לגבי כל השקעה שאינה<br />
בתיק למסחר בין שני מסלולים: מסלול תוצאתי<br />
לפיו השינויים בשווי ההוגן נכללים בדוח רווח והפסד<br />
ומסלול "עוקף" רווח והפסד לפיו שינויים אלה<br />
נזקפים ישירות להון )רווח כולל אחר(לצמיתות,<br />
למעט במקרה של דיבידנד.<br />
ההצדקה החשבונאית התיאורטית למסלול<br />
ה"עוקף" אינה ברורה כלל והיא בגדר חריג מדאיג<br />
בנוף החשבונאי. חשוב להדגיש כי פטנט חדש<br />
זה לא רק שמבטל את התנודתיות בתוצאות<br />
המדווחות אלא יכול לייצר רק רווחים בדמות<br />
הכנסות מדיבידנד. במילים אחרות -"בואו נדווח<br />
בתוצאות רק על רק הצלחות"!<br />
הוראות המעבר של התקן מוזרות לא פחות: התקן<br />
נכנס אמנם לתוקף מחייב רק ב-1 בינואר 2013<br />
אך מאפשר את ישומו המוקדם קודם לכן - החל<br />
מהדוחות הקרובים של שנת 2009 וזאת תוך<br />
אפשרות שלא לתקן מספרי השוואה. המשמעות<br />
היא שבכל נקודת זמן במהלך שלוש השנים<br />
הקרובות ניתן יהיה לבחור באימוץ מוקדם, בהתאם<br />
לתוצאות בשווקים בדיעבד וכך לנהל רווחים בחסות<br />
התקינה. אימוץ מוקדם של התקן החדש בדוחות<br />
השנתיים הקרובים לדוגמה, תוך ייעוד ההשקעות<br />
בנכסים פיננסיים זמינים למכירה בדיעבד למסלול<br />
התוצאתי יגרום להכללת עליות הערך התלולות<br />
של 2009 בדוח הרווח והפסד השנתי הקרוב!<br />
לחברות הביטוח למשל פוטנציאל רווחיות כזה של<br />
מאות מיליוני שקלים בהתייחס לתשעת החודשים<br />
הראשונים של השנה.<br />
תמריץ נוסף לבצע מהלך כזה נעוץ בעיוות במודל<br />
הקיים של נכסים פיננסים זמינים למכירה לפיו גם<br />
עליות המחירים של 2009 שהן בגדר השבת<br />
הפסדים מירידת ערך שהוכרו ב -2008 בשיאו<br />
של המשבר, נזקפות לקרן הונית. חברה שסובלת<br />
כיום מעיוות דיווחי זה היא אלרוב שתיק הנכסים<br />
הפיננסיים הזמינים למכירה שלה מורכב בעיקר<br />
ממניות בנק לאומי ובנק הפועלים. בעוד אלרוב<br />
הכירה בשנת 2008 בהפסדים של כ -167<br />
מיליון שקל בגין התיק, הרי שבתשעת החודשים<br />
הראשונים של 2009 זקפה לקרן הונית עליית ערך<br />
של כ-275 מיליון שקל שלא הושבה כאמור לרווח.<br />
לסיום, לידתו של התקן בחטא נובעת משלוש<br />
סיבות שונות: הראשונה - הכניעה לאינטרסים<br />
של הממשלות ליציבות דיווחית שעומדת בסתירה<br />
לשקיפות. השנייה - החיפזון ביצירת "טלאי"<br />
בנושא בעל היבטים נרחבים שעלול ליצור במקום<br />
פישוט מיוחל דווקא בעיות יישומיות רבות. לעניין<br />
זה, הקביעות החדשות בנושא השקעה במכשירי<br />
חוב אינן בהכרח מפשטות, מה גם שאינן ברורות<br />
דיין. השלישית - החוסר החמור בתיאום אמריקאי<br />
המקובל בשנים האחרונות.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"דרך חשבונאית<br />
ללא מוצא"<br />
)יולי 2009(<br />
הדרישה הבסיסית לעקביות ביישום של מדיניות<br />
חשבונאית נוגעת לא רק לאחידות ביישומה עבור<br />
עסקאות דומות אלא לישום עקבי על פני הזמן<br />
בכדי ליצור השוואתיות בין תקופות. דרישה זו גרמה<br />
לאחרונה למספר הנהלות להתחרט על כך שלא<br />
העניקו תשומת לב מספקת בעת המעבר ל-<strong>IFRS</strong><br />
לחופש הבחירה הקיים בו בנוגע לאימוץ מדיניות<br />
חשבונאית.<br />
שינוי מדיניות חשבונאית הינו חריג ואפשרי רק כאשר<br />
הוא מוביל למתן מידע רלבנטי יותר לקוראי הדוחות<br />
שהוא מספיק מהימן. דוגמה בסיסית לכך בהקשר<br />
של נדל"ן להשקעה שנמדד על פי מודל העלות היא<br />
היכולת לעבור בכל עת למודל השווי הוגן שנתפס<br />
כרלבנטי יותר, אך לא להיפך. עם זאת, במרבית<br />
המקרים הקביעה כי מדובר בשיפור הרלבנטיות<br />
אינה כה טריוויאלית ומצריכה נטל הוכחה כבד.<br />
דווקא הדוח על תזרימי המזומנים, מספק לאחרונה<br />
דוגמאות מרתקות להתערבות של רשות ניירות<br />
ערך בנושא העקביות על שני היבטיה. הרקע לכך<br />
הוא שה-<strong>IFRS</strong> מאפשר לבחור אם להציג בדוח<br />
התזרים את תשלומי הריבית והדיבידנד במסגרת<br />
פעילות שוטפת או פעילות מימון וכן אם להציג<br />
את תקבולי הריבית והדיבידנד במסגרת פעילות<br />
שוטפת או פעילות השקעה.<br />
דוגמה להיבט האחידות סיפקה אפריקה ישראל<br />
השקעות שעם המעבר ל-<strong>IFRS</strong> בחרה במדיניות<br />
חשבונאית האופטימאלית מבחינת תזרים המזומנים<br />
מפעילות שוטפת: סיווג ריבית ודיבידנד שמשולמים<br />
במסגרת פעילות מימון ומנגד סיווג תקבולי ריבית<br />
ודיבידנד במסגרת פעילות שוטפת. לאחרונה,<br />
בעקבות דרישת רשות ניירות ערך שעיקרה חוסר<br />
אחידות בין סיווג תקבולים ותשלומים אשר דומים<br />
במהותם, שונה סיווג התקבולים לפעילות השקעה.<br />
כפועל יוצא, תזרים המזומנים השלילי השוטף של<br />
אפריקה ב-2008 גדל מ-529 מיליון שקל ל-657<br />
מיליון שקל!<br />
דוגמה להיבט ההשוואתיות סיפקה פולישק<br />
תעשיות פלסטיקה, שבמעבר ל-<strong>IFRS</strong> "פספסה"<br />
את האפשרות להציג את תשלומי הריבית במסגרת<br />
פעילות מימון ורק ברבעון השלישי החליטה לשנות<br />
מדיניות זו. רשות ניירות ערך דרשה לבצע תיקון<br />
דוחות מתוך תפיסה כי סיווג הריבית במסגרת<br />
פעילות מימון אינו בהכרח רלבנטי יותר מאשר<br />
סיווגה במסגרת פעילות שוטפת. ניכוי תשלומי<br />
הריבית נטו שהסתכמו ב-8,340 אלפי שקל הפך<br />
את תזרים המזומנים מפעילות שוטפת של פולישק<br />
ב -2008 לשלילי!<br />
ריבוי תיקוני דוחות תזרים המזומנים לאחרונה אינו<br />
מפתיע. רגישות הדיווח של דוח תזרים מזומנים גברה<br />
מאד בשנה האחרונה, על רקע המשבר ובעקבות<br />
הדרישה מחברות שלהן תזרים שלילי מתמשך<br />
מפעילות שוטפת לכלול במסגרת דוח הדירקטוריון<br />
דוח תזרים חזוי למימון פירעון ההתחייבויות בשנתיים<br />
הקרובות - אלא אם כן הדירקטוריון מניח את דעתו<br />
שאין חשש סביר לעמידה בהתחייבויות. במקרה של<br />
פולישק לדוגמה, המדיניות החשבונאית המקורית<br />
אשר הובילה לתזרים שלילי מתמשך הציבה את<br />
הדירקטוריון בעמדת פתיחה נחותה יותר בקשר עם<br />
הדרישה הלא פשוטה לדוח תזרים חזוי.<br />
לסיום, הדרישה החשבונאית הבלתי מתפשרת<br />
לעקביות ממחישה היטב את חשיבות שיקול<br />
הדעת של הדירקטוריון וההנהלה באימוץ מדיניות<br />
חשבונאית שלעתים קרובות אף אין ממנה דרך<br />
חזרה.
חזרה לתפריט הראשי<br />
"חבילת ההטבות<br />
החשבונאיות של<br />
הכשרת הישוב מהחלפת<br />
עורך מעריב")דצמבר 2010(<br />
מבחינת דוחותיה הכספיים של הכשרת היישוב<br />
התנאים שהציב זקי רכיב לצורך השקעתו במעריב<br />
הינם פנטסטיים. כידוע, מעריב הקצתה לאחרונה<br />
לזקי רכיב מניות המקנות 30% החזקה בתמורה<br />
ל-12 מיליון דולר. בהסכם בעלי המניות, בין הכשרת<br />
היישוב וזקי רכיב, שנחתם לצורך ההשקעה נקבע<br />
כי מתוך 11 הדירקטורים של מעריב )שכוללים שני<br />
דח"צים(, ימליץ כל צד על מינוי 3 דירקטורים ויחד<br />
ימליצו על 3 דירקטורים מוסכמים נוספים. כמו כן,<br />
מכוח ההסכם מונה רכיב בתחילת אוקטובר ליו"ר<br />
הדירקטוריון של מעריב, במקביל למינוי הדירקטורים<br />
מטעמו.<br />
על אף שכיו"ר דירקטוריון אין לרכיב זכות הכרעה,<br />
הנקודה המרכזית היא שההסכם מקנה לו את<br />
היכולת להוביל להפסקת העסקה, מינוי, קביעה<br />
ושינוי של תנאי העסקה של כל נושא משרה במעריב<br />
ובנותיה, לרבות כל חבר בצוות ההנהלה וכל עובד<br />
מהותי. אחת הסנוניות הראשונות היא החלפת עורך<br />
מעריב עליה נודע לפני מספר ימים. הכשרת הישוב<br />
מדווחת כי לאור השינוי במבנה הדירקטוריון ואופן<br />
קבלת ההחלטות במעריב איבוד השליטה במעריב,<br />
התרחש כבר עם כניסתו של הסכם בעלי המניות<br />
לתוקף, ב -12 באוקטובר.<br />
לאיבוד השליטה במעריב, שמייצגת מגזר פעילות<br />
מפסיד ומכביד מבחינת הכשרת היישוב - עיתונות,<br />
יש השלכות חיוביות כבר על דוחותיה לרבעון<br />
השלישי, כתוצאה מהדרישה החשבונאית להפריד<br />
באופן רטרואקטיבי תוצאות של פעילות שהופסקה<br />
ולהציגן בשורה האחת מתחת לרווח מפעולות<br />
נמשכות. די לציין כי הפרדה זו הפכה הפסד של<br />
כ-38 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים של<br />
2010 שכלל בחובו הפסד של כ-62 מיליון שקל בגין<br />
מעריב, לרווח מפעילות נמשכת של כ-23 מיליון<br />
שקלים, דבר אשר בא לידי ביטוי בכל סעיפי דוח רווח<br />
והפסד. כך למשל, נטרול ההפסד הגולמי של מעריב<br />
לתקופה זו שעמד על כ-49 מיליון שקל, הגדיל<br />
את הנתון המקביל של הכשרת היישוב בכ-70%<br />
לכ-118 מיליון שקל!<br />
על אף שהכשרת היישוב לא בחרה לבצע את<br />
הנטרול גם בדוח התזרים, ההשלכות התזרימיות אינן<br />
פחות משמעותיות: בתשעת החודשים הראשונים,<br />
למעריב תזרים שלילי מפעילות שוטפת של כ-46<br />
מיליון שקל, שנטרולו מוביל את הפעילות שוטפת<br />
הנמשכת של הכשרת היישוב, מתזרים שלילי של<br />
31 מיליון שקל לתזרים חיובי של 15 מיליון שקל!<br />
אך זה עוד לא הכל: ה"שוס" הגדול עוד צפוי ברבעון<br />
הרביעי לאור תפיסת המימוש הרעיוני החדשה<br />
הרואה באיבוד שליטה בחברה בת כמכירה מלאה<br />
שלה ובמקביל כרכישת ההחזקה הנותרת מחדש<br />
בהתאם למחיר הבורסה. מעריב נסחרה במועד<br />
איבוד השליטה בכ -121 מיליון על רקע הון חשבונאי<br />
אפסי, ולכן חישוב פשוט מעיד על פוטנציאל לרווח<br />
חשבונאי של יותר מ-50 מיליון שקל, בהתעלם<br />
מיתרות בין חברתיות. חשוב להדגיש כי מדובר<br />
ברווח אטרקטיבי במיוחד - הוא אינו ממוסה ויתרה<br />
מכך לאור פטור מוזר שקיים ב-<strong>IFRS</strong> ביחס להכרה<br />
במיסים נדחים בגין השקעה בחברה מוחזקת<br />
שמימושה אינו צפוי, הרי שלא נוצרת בגינו אפילו<br />
התחייבות מיסים נדחים. רווח זה יוכר בעיקרו<br />
כנגד מוניטין שייכלל ביתרת ההשקעה "החדשה"<br />
במעריב וייהנה מכל ההטבות של מוניטין בחברה<br />
כלולה: לא יופחת באופן שיטתי ואפילו לא יהיה<br />
כפוף לבדיקה שנתית של ירידת ערך כמו במקרה<br />
של חברה בת.
חזרה לתפריט הראשי<br />
בעידן תפיסת המימוש הרעיוני ועל רקע העובדה<br />
שהגישה הרווחת להגדרת שליטה היא משפטית<br />
קיים חשש שחברות יבצעו פעולות טכניות שיגררו<br />
"איבוד" או "השגת" שליטה על מנת לשערך את<br />
החזקותיהן. בעקבות רגישות זו נוקטת רשות ני"ע<br />
בעמדה אקטיביסטית לפיה ירידה בשיעור ההחזקה<br />
מתחת ל-50% כאשר השליטה האפקטיבית<br />
נשמרת אינה מעידה בהכרח על איבוד שליטה,<br />
שאף הודגשה לאחרונה ביתר שאת במקרה אלרון<br />
שם דובר על עליה טכנית בשיעור ההחזקה. חשוב<br />
להדגיש כי איבוד השליטה במעריב שמוביל את<br />
הכשרת היישוב לחבילת המתנות החשבונאיות הינו<br />
ממשי ואפקטיבי כתוצאה ישירה של הסכם בעלי<br />
המניות ולא רק בעקבות הדילול בשיעור ההחזקה<br />
מכ 60%- לכ 45%- .<br />
יתרה מכך, נקודת המבט הניהולית של הכשרת<br />
היישוב כפי שהיא מקבלת ביטוי ב"מצלמת האח<br />
הגדול" של הדיווח המגזרי מעידה אף על "אקזיט"<br />
תפיסתי מוחלט! ברבעון השלישי החליטה הכשרת<br />
הישוב להוציא ממניין מגזרי הפעילות שלה את<br />
מגזר העיתונות, בשונה למשל מבזק ומוצרי<br />
מעברות שאיבדו בשנה האחרונה את השליטה על<br />
YES ומטרנה, בהתאמה, אך המשיכו לראות בהן<br />
כמגזר פעילות מלא כחברות כלולות. המשמעות<br />
החשבונאית של ביטול מגזר העיתונות, היא<br />
שהכשרת היישוב אינה ממשיכה עוד לבחון את<br />
הפעילות של מעריב לצורך קבלת החלטות.<br />
מסקנה זו דרמטית לאור החשיבות האסטרטגית<br />
של החזקה בכלי תקשורת כה משמעותי ובמיוחד<br />
לאור תקופה כה ארוכה של תמיכה בעיתון.
Change language