העקרונות המכוננים של משנתו החינוכית של דב רפל
העקרונות המכוננים של משנתו החינוכית של דב רפל
העקרונות המכוננים של משנתו החינוכית של דב רפל
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
<strong>העקרונות</strong> <strong>המכוננים</strong> <strong>של</strong> <strong>משנתו</strong> <strong>החינוכית</strong> <strong>של</strong> <strong>דב</strong> <strong>רפל</strong> 89<br />
15<br />
–<br />
–<br />
אשר מתכונתו לא היתה ידועה ליהודים. אולם לאחר שהחלה התאזרחה ביהדות,<br />
היא גם נתיהדה"(עמ' 102). כן טוען <strong>רפל</strong> כי בדומה לחלה,גםה"צ'ולנט" וה"קוגל"<br />
(או "קיגל"), ממרכיבי היסוד <strong>של</strong> התפריט האשכנזי בשבת, הם תערובת <strong>של</strong> מטבח<br />
נוכרי והלכה יהודית. איסור בישול בשבת הביא ל"הטמנה", היינו לשמירה בחום<br />
<strong>של</strong> אוכל מבו<strong>של</strong> חלקית, אך ההלכה קבעה את דרך ההטמנה אבל לא את מתכונתו<br />
<strong>של</strong> המאכל זו, כפי שמעיד השם, באה מתרבות זרה. כדי לייהד את הצ'ולנט<br />
קראוהו בדורות מאוחרים בשם "חמין", מילה משנאית המציינת מים חמים ולא<br />
אוכל (שם). מתוך בקיאות היסטורית והלכתית רבה <strong>רפל</strong> עוסק בהשפעות <strong>של</strong><br />
התרבות הסובבת על עיצוב המאכלים, הלבוש והמנהגים <strong>של</strong> היהודי, אך מנתח גם<br />
את גבולותיהן <strong>של</strong> השפעות אלה. לפיכך לאוכל ולמלבוש אין רק משמעות במישור<br />
הפיזי הפשוט אלא הם מהווים "חקר מקרה" <strong>של</strong> האופן שהיהדות התמודדה בו<br />
עם התרבות הלאֿיהודית שבתוכה חיה ותפקדה. לפיכך ההיסטוריה היהודית נעשית<br />
גורם מחנך בספקה לנו דגמי מופת לאימוץ המודרנה תוך כדי שימור המסורת<br />
במשמעותה הסוציולוגית וההלכתית.<br />
ÌÈίÚ<br />
מאמריו <strong>של</strong> <strong>רפל</strong> מוקדשים לחינוך לערכי יסוד, ולהלן נדון בערך הצדקה והשילוב<br />
שבין תורה ודרך ארץ.<br />
צדקה<br />
<strong>רפל</strong> מקדיש מספר מאמרים לצדקה על היבטיה השונים, ביניהם ההיסטוריה <strong>של</strong><br />
מוסד הצדקה. <strong>רפל</strong> טוען כי התורה אינה מכירה במוסד ציבורי הממונה על ענייני<br />
הצדקה, וכי הדאגה לעני במקרא היא עניינו האישי <strong>של</strong> כל אדם. לכאורה נראה כי<br />
החקיקה <strong>של</strong> התורה בנושא זה פגומה וחסרה, אולם יש לה ערך מחנך כי היא<br />
משאירה לאדם מרחב עשיר להביא לידי ביטוי ולחנך עצמו לחסד. <strong>רפל</strong> דן באריכות<br />
בסוגיה האם עדיף לתת צדקה בממון או במזון, וניתוח היסטורי <strong>של</strong> מיסוד הצדקה<br />
מעלה כי תהליך העיור חייב את המעבר לצדקה שבממון, שכן אנשי העיר לא יכלו<br />
לתת מיבולי השדה, <strong>של</strong>א גידלו אותם בעיר. כלומר, על פי טענתו <strong>של</strong> <strong>רפל</strong> תהליכים<br />
היסטוריים במקרה דנן תהליך העיור הביאו לשינויים בדפוס קיום מצוות<br />
הצדקה. <strong>רפל</strong> טוען כי הצדקה בממון היתה בתחילה בלתי מוגדרת בהקיפה ולאחר<br />
מכן היתה לחובה אזרחית, ובימי הגמרא נעשתה בכפייה: "כופין על הצדקה".<br />
לטענתו <strong>של</strong> <strong>רפל</strong> עליית ערכה <strong>של</strong> הצדקה שבממון שיפרה את מעמדם החברתי<br />
<strong>של</strong> העוסקים בה, שכן במשך הזמן גבאי הצדקה היו לנכבדי הציבור.<br />
–<br />
15<br />
"הצדקה בישראל והתמסדותה", עיטורים – פרקי עיון והגות לכבוד ר' משה קרונה, ירו<strong>של</strong>ים<br />
תשמ"ו, עמ' 247. 241-
Change language