בתפקידים פיקודיים על סמך 77 עדויות מפורטות של חיילים וקצינים, שנגבו על ידי ארגון שובריםשתיקה. בעדויות ענו החיילים על סדרת שאלות בנושא תופעת העמידה מנגד. ראוי לציין כי גם לפיטענת הצבא, הנהלים חסרים וחלקיים ונדרשים ל"עדכון, שינוי ובחינה מחדש". ההכשרות הצבאיותבנושא אכיפת החוק על אזרחים ישראלים הן חד-פעמיות, מועברות לשכבה צרה של מפקדים, ולאניתן בהן כל חומר כתוב.77 העדויות חושפות את הפער העמוק והמטריד בין חובת הצבא לאכוף את החוק והסדר הציבוריבשטחי הגדה המערבית ובין האופן שבו אותם חיילים תופסים את תפקידם וסמכויותיהם, המתבטאבהימנעותם מאכיפת חוק משמעותית כלפי אזרחים ישראלים אלימים. בהסתמך על אותן עדויות,הדו"ח מציין את כשלי הצבא המתמשכים והמצטברים בהדרכתם והכשרתם של החיילים, בהבהרתחובות הצבא לפי הוראות המשפט הבינלאומי ופסיקות בית המשפט העליון, ובגיבוש נהלים ופקודותהמבהירים את תפקידי החיילים באירועי אלימות של אזרחים ישראלים, כולל לגבי מימוש סמכויותהעיכוב והמעצר, האמצעים המותרים לשימוש נגד אזרחים ישראלים, שמירת זירת האירוע, מתןעדויות, חקירת אירועים ושיתוף פעולה מתמשך עם משטרת ישראל. הדו"ח מדגיש את הצורך המיידיבגיבוש קובצי פקודות קבע ברורים וממצים, בהתאם לפסיקות בית המשפט העליון והנחיות היועץהמשפטי לממשלה.דו"ח זה, כמו דו"חות קודמים של יש דין ודו"חות ממשלתיים אחרים, ביניהם אלה של מבקר המדינה,מצביעים על ניסיונו המתמשך של הצבא להתנער מחובתו – העיקרית והבסיסית כהגדרת ביתהמשפט העליון – לאכוף את החוק והסדר בגדה המערבית בכל הקשור לאלימות מצד אזרחיםישראלים, וניסיונו להטיל אחריות זו לפתחה של משטרת ישראל, אף שזו חובתו של הצבא ולמרותתפקודה הכושל והרשלני של המשטרה בתחום זה.הדו"ח מדגיש כי "רוח המפקד" השוררת בצבא מאז ראשיתו של מפעל ההתנחלויות, כמעט בכלדרגי הצבא ולדורותיו, מעדיפה את האינטרס של ההתנחלויות על פני מילוי חובות הצבא כגוף האמוןעל שמירת הסדר הציבורי ואכיפת החוק. הגישה המעדיפה את האינטרס של מפעל ההתנחלויות עלפני שמירה על שלטון החוק נהוגה גם בזרועות שלטון וגופי אכיפת חוק נוספים. היא מובילה לדפוסשל כאוס שלטוני ההולך ומתקבע בתחומי הגדה המערבית, ומתאפיין בהכלה של עבריינות מתנחליםוהתנחלויות, עד כדי סכנה של אובדן שליטה באזורים מועדים לפורענות בגדה המערבית.מדיניות הכלת עבריינות המתנחלים וההתנחלויות, ובייחוד אירועי האלימות שיוזמים מתנחלים,שבמקרים רבים מטרתם היא להרחיק פלסטינים מאדמותיהם כצעד מקדים לפני השתלטותהמתנחלים עליהן, באה כמובן על חשבון זכויותיהם של הפלסטינים. מדיניות זו מדגימה עד כמה תחתשלטון הכיבוש הישראלי בגדה המערבית התרוקנו מכל תוכן מושגים כמו שלטון החוק, השוויון בפניהחוק והמחויבות לאכוף אותו ללא משוא פנים.7
עומדים מנגדפרק א:חובת ההגנה על אזרחים בשטח הכבושעל פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, חובת ההגנה על אזרחי השטח הכבוש, הפלסטינים תושביהגדה המערבית )ובעבר גם הפלסטינים תושבי רצועת עזה(, היא חובה בסיסית ועיקרית המוטלת עלהמעצמה הכובשת וצבאה – הריבון הזמני בשטח הכבוש.תקנה 43 באמנת האג: חובת הכוח הכובש לשמור על החוק והסדרהכלל היסודי בדיני הכיבוש המעגן את חובת ההגנה על אזרחים הוא תקנה 43 באמנת האג מ-1907)ובשמה המלא: אמנת האג בדבר הדינים והמנהגים של מלחמה ביבשה, לרבות תקנות בקשר לדיניומנהגי המלחמה ביבשה(. לתקנה זו אופי מעין-חוקתי, וככזו היא חולשת על כל דיני הכיבוש ומתווהאת עקרונות הבסיס לגבולות הכוח של המעצמה הכובשת ואת עקרונות היחסים בין שלטון לאזרחבשטח הכבוש.תקנה זו מחייבת את המפקד הצבאי של המעצמה הכובשת, הוא הריבון הזמני בשטח הכבוש, לנקוטאת "כל האמצעים שביכולתו כדי להחזיר על כנם ולהבטיח את הסדר והחיים הציבוריים, עד כמהשהדבר אפשרי, מתוך כיבוד החוקים הנהוגים במדינה, חוץ אם נבצר ממנו הדבר לחלוטין". בכך היאמגדירה את שלוש התכליות של דיני הכיבוש:1.1הצורך לדאוג לאוכלוסייה המקומית2.2הצורך לדאוג לצרכים הצבאיים של הצבא הכובש13.3החובה לכבד את זכויותיו של "הריבון החוקי" בשטח.פסיקות רבות של בית המשפט העליון שפירשו את תקנה 43 באמנת האג צמצמו את תכליותיהלאיזון בין שתי הראשונות בלבד, באופן שאפשֵ ר לישראל לכרסם במשך השנים בזכויותיו של הריבוןהקודם בשטח ולקבוע עובדות במרחב השטח הכבוש, ובראשן את מפעל ההתנחלויות. בית המשפטהעליון מיקד את פרשנותו לתקנה בהיבט אכיפת החוק כבר ב-1981, וקבע כי "אין ספק שתפקידוהעיקרי של הריבון בשטח מוחזק הוא לשמור על החוק והסדר. זאת עליו לעשות גם בהעדר כל תלונה2מצד תושבי המקום".81 ארנה בן נפתלי ויובל שני, המשפט הבינלאומי בין מלחמה ושלום )הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 2006(, עמ'180-179 )להלן בן נפתלי ושני, המשפט הבינלאומי(. ראו גם מסלול הנישול – המקרה של המאחז עדי עד )יש דין,פברואר 2013(, עמ' 14-13 )להלן מסלול הנישול(.2 פסק דין בג"ץ 175/81 מוסטפה ענאבי אל נאתשה ואח' נ' שר הביטחון ואח' מ-19.5.1981 )פ"ד לה)3( 363(. 361,