-מספר-41
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
יום של החברה. מבחינה זאת הצבא באמת הופך<br />
להיות מחובר בנימי נפשו אל הוויות היומיום של<br />
סדר היום הציבורי, דרך אנשי המילואים שנכנסים<br />
ויוצאים בדלתות הצבא, ותורמים את תרומתם,<br />
מביאים את ביקורתם. הצבא לפעמים גם חושש<br />
מהביקורת וראוי להיות חשוף לביקורת. זה דבר<br />
מפַּתֵחַ.<br />
אתן לך רק דוגמה ליצירתיות מבצעית של<br />
אנשי מילואים. אחי שהוא קצין מילואים בחטיבת<br />
הצנחנים 55, סיפר לי על פעולה במבצע חומת<br />
מגן. הם היו צריכים לפעול במחנה הפליטים<br />
בטול־כרם והזדקקו לחֹוזי עילי שלא ניתן להם.<br />
חיילים סדירים היו אולי מבטלים את המשימה<br />
בהעדר תנאים לביצועה. מה עשו אנשי מילואים?<br />
מישהו שעובד בחברת החשמל, הביא מנוף ענק<br />
על משאית, כשבקצה המנוף אפשר להעמיד<br />
מערכת ראיית לילה ומצלמה ומכשור נוסף,<br />
ואפילו להעלות לשם תצפיתן, וכך היה להם חוזי־<br />
עילי מספיק גבוה מעל הסמטאות. את הפונקציה<br />
של ליווי ואיסוף מודיעיני לפעולת הכוח יצרו<br />
בעצמם. זה פתרון של אנשי מילואים. ולא פעם<br />
אנשי מילואים מכניסים רעיונות פשוטים וחדשים<br />
שיש בהם נחיצות.<br />
נחזור ברשותך לטיעונים של פרופ' סטיוארט<br />
כהן ויגיל לוי שאמרו שבסופו של יום ברור לאן<br />
המערכת הזאת הולכת, בהתכוונם לצבא שכיר.<br />
התוכל לפרט עוד את תגובתך לטיעוניהם?<br />
אני לא מקבל את הביטוי 'בסופו של יום',<br />
כי אני נאבק על איך יראה המחר, והמחר הוא<br />
פתוח. זאת אומרת ביני לבינם יש מחלוקת על<br />
איך ייראה המחר. כשהם אומרים לי שמחר כבר<br />
ברור איך הוא נראה, אז אני עלול להתייאש ולרדת<br />
מהמאבק. אני אפילו טוען על הרעיון של פרעה<br />
המצווה "ּכָל־הַּבֵן הַּיִּלֹוד, הַיְאָֹרה ּתַׁשְלִיכֻהּו", שהוא<br />
לא באמת התכוון לזרוק את כל הילדים היהודים<br />
לַיְאֹור, הוא רק ביקש ליצור איום הקובע מראש<br />
מה יקרה בסופו של יום, לילד שיוולד. האדם<br />
הרציונלי אמור להבין: מאחר שכבר נקבע מה<br />
יקרה לילד בסופו של יום - הוא אמור להימנע<br />
מלהוליד ילדים. המדרש הרחיב בעניין זה את<br />
הסיפור־ "וַּיֵלְֶך אִיׁש מִּבֵית לֵוִי וַּיִּקַח אֶת ּבַת לֵוִי".<br />
סיפרו במדרש: "לקחה מחדש אחר שילוחֶהַ,<br />
ששילח אותה ממשפחתו כדי לא להביא ילדים,<br />
שגורלם הוא להיזרק ליאור. ובאה אליו בתו מרים<br />
ואמרה לו: "אבא, גְזֵרתך קשה משל פרעה, שפרעה<br />
לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים<br />
ועל הנקבות!" שהרי אולי תיוולד בת, ועליה לא<br />
נגזרה הגזרה, אבל אתה מנעת גם את הולדת<br />
הבת. זאת אומרת לקיבוע תודעתי של האופן בו<br />
נראה העתיד, ישנו כאן תפקיד משתק. באמצעותו<br />
מונעים מאבק או תזוזה מהפכנית. באמירה שהסוף<br />
כבר קבוע וידוע, בעצם אומרים לנו שהרכבת כבר<br />
יצאה מהתחנה. טענתי היא שבכל הקשור למאבק<br />
על עיצוב העתיד, אין רכבות שייצאו מהתחנה.<br />
בכל רגע אפשר להשפיע, אפשר גם להוריד רכבת<br />
מהפסים. ולכן כאשר מתארים לנו את התהליכים<br />
המתרחשים ו<strong>מספר</strong>ים בנימה סמכותית איך<br />
הכול מתפתח לקראת כך וכך, לא פעם מטרת<br />
הדובר היא ליצור שכנוע שחבל על הזמן וכבר אין<br />
סיכוי למאבק, העתיד כבר סגור - אז בדיוק כמו<br />
שאומרים לאדם 'שמע, אתה שמן ואתה לקראת<br />
התקף לב'. האם זה ודאי שיקרה לו התקף לב? הוא<br />
יכול לקחת את עצמו ולשנות זאת. או יונה הנביא<br />
שמגיע אל נינווה ואומר: עֹוד אְַרּבָעִים יֹום, וְנִינְוֵה<br />
נֶהְּפָכֶת, אז אנשי נינווה תופסים את עצמם בידיים,<br />
והנבואה לא מתממשת, ויש שאומרים שהיא ממש<br />
התממשה. שהרי לחזור בתשובה זה גם סוג של<br />
מהפך שהתחולל בנינווה, זאת אומרת נינווה אכן<br />
נֶהְּפָכֶת, מה שלא יהיה לתצורה של ההתרחשות<br />
אין כיוון דטרמיניסטי. לכן כשסיוטארט כהן ויגיל<br />
לוי באים ואומרים לנו לאן בסופו של יום זה הולך,<br />
והם מגייסים את האוטוריטה המדעית כדי לשכנע<br />
את כולנו שהם כבר יודעים לאן זה הולך - אז אני<br />
עונה להם זה לא פיזיקה, כאן מדובר בהתהוויות<br />
חברתיות שהן כאוטיות ביסודן. אני אומר כך<br />
בהתבוננות פילוסופית שמותר לי לומר זאת. זו<br />
אמירה שאני יודע להגן עליה.<br />
תופעת המגזריות בצה"ל<br />
באחרונה בולטת יותר תופעה של מגזרים<br />
בצה"ל דתיים/חרדים בהקשר של שירת נשים,<br />
נשים באימונים או ביחידות מעורבות כמו<br />
קרקל, ההשפעה של רבנים על חיילים ומפקדים.<br />
מגזריות זו אינה מוסיפה בריאות לצה"ל. איך זה<br />
צפוי להשפיע בעת לחימה, ואיך אפשר לבטל או<br />
להקטין את התופעות האלה, והאם רק צה"ל יכול<br />
או צריך להיאבק בזה, או שצריך כלים ממלכתיים<br />
חוץ־צה"ליים?<br />
ראשית על צה"ל להיאבק בזה בעצמו, וזה כך<br />
גם מכיוון שכלים ממלכתיים אינם יכולים לאסור<br />
העלאת רעיונות חדשים כאלה ואחרים. צה"ל<br />
צריך לקבוע את האופן שבו הוא מתארגן ואת<br />
סדר היום שלו. קודם כול ברור שהצבא ממשיך<br />
להיות כור היתוך וממשיך להיות נקודת המפגש<br />
הבלעדית, אולי, בין כל חלקי העם, ובמפגש הזה<br />
מתרחשים ומתהווים דברים חיובים מאוד. זה כוח<br />
החיים ביחד, שמעצב את מה שקורה ביומיום של<br />
צה"ל. אני סבור שבתוך היחידות לא ממש חשים<br />
בסוג של שסעים, היחידות מתנהלות מאה אחוז<br />
ובין הלוחמים אין בעיה. זכור לי הסיפור של חייל<br />
גולני דֵיוויד סולומונוב ז"ל שנהרג ביום הכיפורים<br />
תשס"ד )אוקטובר 2003(. הייתי אז מפקד אוגדה<br />
36, ובתפילת הנעילה של יום הכיפורים קיבלתי<br />
הודעה שנהרג חייל בגבול לבנון על יד מטולה.<br />
חיילים היו צריכים לצאת למארב וחייל דתי שהיה<br />
צריך לצאת למארב ביקש מחליף כי רצה להשתתף<br />
בתפילת נעילה. דֵיוויד הסכים להחליף אותו,<br />
ובמארב נפגע בראשו מכדור צלף לבנוני ונהרג.<br />
טנק מרכבה סימן 4<br />
10 ׀ שריון <strong>41</strong> יוני 2012
Change language