-מספר-41
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
יוני 2012 שריון <strong>41</strong> ׀ 37<br />
מפת הגשרים<br />
ריסוקו. סיכמנו על סיור רכוב עם שני ג'יפי סיור<br />
של הגדוד. הסיור יצא כאשר מ"מ הסיור נוהג<br />
בג'יפ הראשון ואני לידו. התקדמנו לאט וללא<br />
אורות, כשאני משתמש במשקפת. כשזיהיתי<br />
את הגשר עצרנו במרחק של 20 מ' ממנו, דוממנו<br />
מנועים, דרכנו את הנשק האישי, מ"מ הסיור<br />
ואני ירדנו מהג'יפ והתחלנו בתנועה רגלית<br />
בוחנת ועם האצבע על ההדק לגשר, בחיפוי<br />
הג'יפ השני. זיהינו דמות אדם במרכז הגשר<br />
פתחנו עליה באש והיא נעלמה. מ"מ הסיור<br />
נעצר בתחילת הגשר ואמר לי שהוא נפגע בידו.<br />
הבנתי שפגיעתו קלה והמשכתי לבד ללכת על<br />
הגשר עד גדת הירדן הרחוקה, לשהות בה כמה<br />
דקות ולחזור לג'יפים. מ"מ הסיור נחבש.<br />
למרות החשיכה והשהות הקצרה על הגשר<br />
התרשמתי שזה גשר ברזל הנשען בשתי גדות<br />
הירדן האלכסוניות על קיר בטון עבה לכל רוחב<br />
הגשר, וממנו נמשכת תוספת גשר נמוכה של<br />
מטרים ספורים לגדה עצמה. בכל גדה במרחק<br />
של כ־30 מ' מהגשר קיים מבנה גדול בן 2 קומות<br />
ורחבת חניה. לא זיהיתי אויב בגשר. בנסיעה<br />
חזרה גיבשתי תכנית פעולה. לא היה זמן<br />
להתחיל לחשב את כמויות החנ"ם המדויקות<br />
כפי שמלמדים בקורסי חיל ההנדסה והחבלה.<br />
התבססתי על הניסיון שצברתי באותה העת<br />
כמדריך בקורס מ"פים חי"ר כשלימדתי את<br />
נושא תכנון ופיצוץ גשרים לסוגיהם. חזרנו<br />
לצביקה, עדכנתי אותו והצגתי לו את תכניתי.<br />
צביקה החליט לבצע שתי פעולות לפני הגעת<br />
הכוח שבפיקודי לגשר - לקדם מחלקת טנקים<br />
לעמדות המאפשרות קשר עיין עם הגשר,<br />
וכן להנחית מכת אש מרגמות על הגשר.<br />
התנגדתי למכת האש הזו משום שהתרשמתי<br />
בסיור שאין אויב צמוד לגשר. צביקה לא<br />
קיבל זאת. סיכמתי עם צביקה שאני מתחיל<br />
מידית בתנועה לגשר ונעצר כ־100 מ' לפניו<br />
עד שאקבל ממנו דיווח "אחרון נורה". תדרכתי<br />
בקצרה את אנשיי והתחלנו בתנועה תוך כדי<br />
מכת האש, וכשקיבלתי מצביקה "אחרון נורה"<br />
הגענו לגשר, עצרתי את הזחל"ם שלי ברחבת<br />
החניה וכך עשו יתר כלי הרכב. במקום בערה<br />
משאית ירדנית שהאירה את הגשר וממנה<br />
נשמעו התפוצצויות תחמושת. הלוחמים<br />
חששו לרדת מכלי הרכב. כמה מילות הרגעה<br />
שלי וכולם ירדו. פקדתי על מפקד צוות הסיור<br />
לחצות את הגשר, לטהר ולתפוס את הבית<br />
שבגדה המזרחית ולאבטח אותנו ממזרח.<br />
במקביל העליתי על הגשר את משאית החנ"ם<br />
בנסיעה לאחור, ואילו סמל המחלקה קצב,<br />
המ"כ אליטוב ואני התחלנו להניח את שקי<br />
הטי־אן־טי ב־3 ריכוזים, כשכיתת הלוחמים<br />
מגישים לנו את שקי הטי־אן־טי. ריכוז אחד<br />
בתחתית ובצמוד לנציב בגדה המזרחית,<br />
במרווח שבין הגדה לנציב, ולרוחב הגשר,<br />
במיסעה מעל הנציב. ריכוז שני בגדה המערבית<br />
כנ"ל, וריכוז שלישי במרכז הגשר לרוחב<br />
המיסעה בחלוקה לא מאוזנת, כדי שהפיצוץ<br />
יגרום לניתוק המיסעה תוך כדי פיתול הגשר.<br />
בזמן הנחת המטענים נפתחה לעברנו אש לא<br />
יעילה של מקלעי 0.5 וזיהינו את קו הנותבים.<br />
הנחנו בגשר כ־200 ק"ג טי־אן־טי. פעולה<br />
זו נמשכה כחצי שעה. הסגתי את כלי הרכב<br />
והלוחמים למרחק מספיק מהגשר. קצב,<br />
אליטוב ואני נשארנו בגשר. הפעלנו את פתיל<br />
ההשהיה ורצנו לתפוס מחסה במרחק מתאים.<br />
אחרי חצי דקה נשמע הפיצוץ. בקשתי מצביקה<br />
אישור לחזור לגשר. התוצאה הייתה כמצופה,<br />
הגשר שכב מרוסק ומפותל במי הירדן. השעה<br />
הייתה 05:00. צביקה החליט להגיע לגשר,<br />
וכשראה את התוצאה חילק לנו מחמאות.<br />
גשר אל־מועטס<br />
סיכמתי עם צביקה שאני יוצא עם שני ג'יפי<br />
הסיור כדי לאתר את גשר אל־מועטס על פי<br />
הסימון במפת הקוד 1:50,000. הגענו למקום<br />
הגשר וזיהינו במקום שתי גדות מיוצבות בקירות<br />
בטון ולידן בגדה המערבית חלקי גשר ביילי<br />
מסודרים ומוכנים לבניית גשר. דיווחתי לצביקה.<br />
חזרתי לכוח שלי ונסענו לגשר בית הערבה.<br />
גשר בית הערבה )גשר עבדאללה(<br />
בגשר מצאתי את אנשי גדוד 106, את<br />
הסמ"פ שייקה גרינברג, ומחלקה 3. היה זה<br />
גשר גדול מבטון באורך כ־80 מ', ורוחב 12 מ'.<br />
הגשר נשען על 6 נציבי בטון גבוהים בעובי<br />
3 מ'. מיסעת הגשר נשענה על קורות פלדה<br />
ענקיות מפרופיל בעובי 4 ס"מ. תוך דקות<br />
התבררו לי הדברים הבאים: כוח מגדוד 106<br />
שהגיע הראשון לגשר היה ללא טי־אן־טי.<br />
הכוח הניח על מיסעת הבטון בכמה מקומות<br />
במרכז הגשר פצצות מרגמה 120 מ"מ ובכמה<br />
מוקשי נ"ט כתחליף לטי־אן־טי. בנקודות הנחת<br />
הפצצות נפערו בורות למיסעה אך לא נגרם נזק<br />
לפרופילי הפלדה. במצב הזה הגיעו לגשר שייקה<br />
ונתן כשברשותם כמה עשרות ק"ג טי־אן־טי.<br />
הם ביצעו פיצוץ בין שני נציבים במרכז הגשר<br />
וכתוצאה מכך חלק מקורות הפלדה ניזוקו, אך<br />
לא נותקו. מסרתי להם את יתרת הטי־אן־טי<br />
בוצע פיצוץ חוזר שגרם לניתוק הקורות.<br />
הריסת גשר מנדסה<br />
מג"ד 106 אהרון גל חשש שהצבא הירדני<br />
יתעקש להשאיר הגשרים בידיו כדי לאפשר לו<br />
להסיג את כוחותיו או להחדיר כוחות נוספים<br />
לגדה המערבית, ולכן הוא החליט לבצע<br />
המשימה בכוח גדודי בהרכב של פלוגת טנקים,<br />
פלוגת חרמ"ש ומחלקת החבלה. לאור המחסור<br />
בטי־אן־טי השתמש הכוח גם בפצצות מרגמה<br />
120 מ"מ ובמוקשי נ"ט. הגשר פוצץ בבוקר היום<br />
השלישי.<br />
סיכום<br />
העדר חומר מודיעיני הנדסי מהרמה<br />
הממונה, בעיקר בעת קבלת הפקודה לפוצץ<br />
ארבעה גשרים על הירדן, ואי קיום קשר במישור<br />
המקצועי ההנדסי בימי הלחימה, הִקשה על<br />
החטיבה וחייב אותה לפתרונות מאולתרים.<br />
במבט לאחור אני משוכנע שבחטיבה הייתה<br />
כמות נוספת של טי־אן־טי בפלוגת ההנדסה או<br />
בדרגי הגדודים. טעיתי בשלב קבוצת התכנון<br />
לפיצוץ הגשרים כשלא דרשתי מחבריי קציני<br />
מטה החטיבה להשקיע מאמצים לאיתור חנ"ם<br />
נוסף, בראש ובראשונה לטובת גדוד 106.<br />
חומר נפץ ואביזריו הם תחמושת לכל דבר<br />
ועניין. רמת המלאי המצויה בעוצבה ומיקומה<br />
חייבת להיות ידועה בכל נקודת זמן לקציני<br />
המטה הנוגעים בדבר.
Change language