-מספר-41
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
במהלך השנים התלבטתי כיצד לקרוא לו. עמיעד? נראה לי מוזר ומסופקני<br />
אם היה מסב את ראשו. עמי? כפי שתמיד שמעתי את בת שבע פונה אליו.<br />
"חליל"? אולי זה לא מספיק מכובד ויאה? האיש הרי כבר רם בשנים! בכל<br />
מקרה, המשכתי לקרוא לו "חליל" כי כל יתר השמות לא "צלצלו" לי. קולו<br />
של "חליל" היה שבור ומרוסק. הייתי נבוך. העזתי ושאלתיו לפשר מחלתו<br />
והוא סיפר לי על מחלתו הארורה, תוך שהוא מתקשה בדיבור ובנשימה.<br />
ביקשתיו לאתר את ההקלטה של הראיון עם טליק, וכדי להקל עליו אמרתי<br />
שאתקשר שוב בעוד <strong>מספר</strong> ימים. חלפו <strong>מספר</strong> שעות ו"חליל" התקשר אליי<br />
ועִדכן אותי שלא הצליח לאתרה. הוא לא התאפק ומיד חיפש את הקלטת -<br />
עדות למסירותו ולאחריותו.<br />
ביום העצמאות האחרון בבוקר, קראתי חומר על מלחמת יום הכיפורים,<br />
כשלפתע הבליחה בזיכרוני שיחתי עם "חליל". שאלתי את עצמי האם להתקשר<br />
ולשאול לשלומו? האם יהיה זה מטרד או קושי עבורו או אולי חשוב לו? כעבור<br />
דקותיים, הגיעה הודעת דוא"ל מבת שבע שביׂשרה על מותו! נדהמתי! כאבתי!<br />
נאספנו כאן חברים לנשק - שריונאים רבים ששירתו עם "חליל" לאורך<br />
שנות דור. זוהי עדות נאמנה להערכתנו לאיש שהיה בן אדם.<br />
בת שבע, ערן, שרון ובני המשפחה, אין ניחומים לאובדן,<br />
יהי זכרו ברוך!<br />
עמיעד ברזנר ביד<br />
לשריון, שבה פעל רבות<br />
לתיעוד ותיקי השריון<br />
"עמיעד איש ענו וצנוע"<br />
- נילי לוין, מנהלת "הארכיון לתולדות רחובות"<br />
הייתה לי זכות גדולה להכיר את עמיעד ואני יכולה להעיד, מתוך היכרות<br />
של קרוב לעשור שנים, שהיה אדם אציל נפש. מותו - הוא אבדה גדולה<br />
לכולנו, היה בו כל כך הרבה, ויָדַע לתת מכל הטּוב הזה.<br />
כשהכרתיו לפני כעשר שנים, הגיע לארכיון אדם מבוגר, צנום, גבוה<br />
ומרשים, הציג עצמו בשמו ואמר שמטרתו לכתוב את תולדות משפחתו,<br />
מתוך הסתמכות על מסמכי הארכיון. הוא כמובן לא סיפר שהוא ד"ר<br />
להיסטוריה. וכך במשך קרוב לשנה, בהתמדה אחת לשבוע, הגיע לארכיון<br />
פתח תיק אחר תיק, ספר אחר ספר, עד שלמד והכיר את כל תכולת הארכיון.<br />
וכשסיים, כתב את תולדות משפחת ברזנר - חיבור שהוא ללא משוא פנים,<br />
כמו שמעידים המסמכים. פעם סיפר לי שהיו בני משפחה שהתלוננו על<br />
מידע זה או אחר שלטעמם לא היה צריך לכתוב. אך לא איש כעמיעד לייפות,<br />
להסתיר מידע, זה חלק מהיושרה והאינטגריטי של האיש וההיסטוריון שבו.<br />
לאחר שסיים את משימתו המשפחתית, הבנתי שלאדם הזה לא אוכל לתת<br />
ללכת, וביקשתיו להישאר בארכיון, והוא נשאר עד לימיו האחרונים.<br />
עמיעד היה אדם בעל ידע רב, רחב אופקים, והייתה לו תכונה נוספת, כזו<br />
שלא מוצאים בקלות והיא אפיינה אותו מאד. היותו אדם צנוע, עָנָו, אמיתי.<br />
אספר לכם סיפור שהוא קוריוז בעיניי.<br />
דבר שבשגרה היה כשנכנסו וותיקים לארכיון והיו <strong>מספר</strong>ים בגאווה רבה<br />
על מוצאם ומעללי משפחתם והגדילו לעשות צאצאי המייסדים. התרחשו<br />
מפגשים של אנשים שלא התראו עשרות בשנים. אף אחד לא הכיר את<br />
עמיעד, אתה גם מהוותיקים, שאלו? בן איזה משפחה? רובם לא הכירו אותו.<br />
עמדתי תוהה - הכיצד? והרי הם מהראשונים? הבנתי שעמיעד גדל במשפחה<br />
שהצניעות הייתה ממאפייניה, ב־DNA המשפחתי, ותכונה זו הפכה לחלק<br />
מאישיותו.<br />
יחד עסקנו במיון אוספים שונים, כל עשייה שבה היה מעורב הביאה<br />
לכדי רישום מקצועי שיאפשר שימוש עתידי נוח לקהל המשתמשים, כול<br />
זאת מתוך הכרה שהעבודה נעשית למען הדורות הבאים. עם הזמן התמקד<br />
עמיעד במה שאהב - בחקירה וכתיבה. הוא חקר נושאים שונים, לא הסתפק<br />
רק במה שמצא בארכיון אלא טרח להגיע לארכיונים ציבוריים אחרים,<br />
הסתמך על ספרות רחבה להשלמת המקורות ולבסוף הוציא והפיק חוברות<br />
נושא ראויות לציון.<br />
כשבריאותו עלתה על שרטון ולא יכול היה להגיע בקביעות לארכיון,<br />
המשיך לכתוב בבית ובעזרת בת־שבע גם להגיע לארכיונים אחרים.<br />
קשה היה לוותר בעבודה השוטפת על הידע והמומחיות של עמיעד.<br />
יוני 2012 שריון <strong>41</strong> ׀ 71
Change language