כרם נבות: החקלאות הישראלית בגדה המערבית
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
סיכום<br />
כמה גורמים המצטרפים להם יחד, תורמים להיעדר הביטחון הקנייני של פלסטינים רבים שיש להם<br />
אדמות באזורים שבהם לא הסתיים הסדר המקרקעין <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong>. מצב זה הוא כר נוח להמשך<br />
הפגיעה בזכויות הקניין של פלסטינים רבים בשטח C, הן על ידי המדינה הן על ידי מתנחלים.<br />
ההגנות המשפטיות מהתחום הפלילי, הפרטי והמנהלי העומדות לרשות הפלסטינים שאדמותיהם נגזלו<br />
אינן יעילות ברובן, בשל אי־התאמתן לתנאים היחודיים השוררים <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong> בהיותה שטח כבוש,<br />
ובמיוחד בשל הפגיעות הקניינית־משפטית של הפלסטינים מחד גיסא, והאינטרסים הקרקעיים המשותפים<br />
למדינה ולמתנחלים בשטח C מאידך גיסא.<br />
משנת 2007 אימצו הרשויות הישראליות שתי הגנות מנהליות חדשות: ‘צו בדבר שימוש מפריע’ ונוהל<br />
לטיפול בסכסוכי מקרקעין. הגנות אלו מחייבות את הרשויות להתערב בפלישות למקרקעין פרטיים, והן<br />
מתווספות לפסיקת בג”ץ שקבעה שטענות לזכות מכוח התיישנות אינן יכולות לעמוד אם תפיסת הקרקע<br />
לא נעשתה ביושר, וכי מן הראוי להוכיח מקור חוקי לתפיסת הקרקע מלכתחילה.<br />
היה אפשר לקוות שאימוצן של הגנות אלו ויישומן יעצרו את גל ההשתלטויות הכוחניות וימתנו את<br />
התמריצים לביצוען. אולם, למרות ההגנות האלה, המצב בשטח לא השתנה, ומתנחלים ממשיכים לפלוש<br />
לקרקעות פלסטיניות פרטיות. לכך תרמו, בין השאר, הבדיקות המתמשכות שעורכות הרשויות לפני<br />
הפעלת ההגנות; היעדר היוזמה מצד הרשויות להפעלת הצווים הצבאיים היכולים להביא לפנויים של<br />
המתנחלים בלא תלונה מצד בעל האדמה; הפעילות המשפטית מטעמם של המתנחלים שנועדה ‘להרוויח<br />
זמן’ ולהתיש את בעלי הקרקע הפלסטינים בתגובה לשימוש בהגנות האמורות; וכן לחצים פוליטיים<br />
והשקפתם האידאולוגית של מקבלי ההחלטות שאף קיבלו חיזוק מדו”ח ועדת לוי.<br />
מסקנות דו”ח ועדת לוי חותרות תחת הלגיטימיות של ההגנות המשפטיות העומדות כיום לרשות פלסטינים<br />
שאדמתם נגזלה, ומטרתן לצמצם את הסעד המוצע כיום לפלסטינים ולהביא להחלשה נוספת בשליטתם<br />
על קרקע <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong>. דו”ח לוי מתבסס על הרושם המדומה שמדובר בסכסוכי קרקע פרטיים בין<br />
שכנים, ועל כן קובע שהפתרון יימצא בתחום הפרטי־אזרחי.<br />
גישה משפטית־טכנית זו אין לה אחיזה במציאות המשפטית והפוליטית <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong>, וממדי<br />
ההשתלטויות של המתנחלים על אדמות פלסטיניות פרטיות כפי שתוארו בדו”ח זה, הם הראיה לכך.<br />
הסכסוכים שוועדת לוי מנסה להציג כסכסוכי קרקע פרטיים הם, למעשה, סכסוכים על רקע אידאולוגי<br />
ופוליטי, והם חותרים לשינוי המבנה הדמוגרפי ומרקם החיים התרבותי־חברתי־כלכלי של האוכלוסייה<br />
הפלסטינית המוגנת, שנארג במשך דורות רבים. מעבר לשמירה על ההגנות הקיימות, על מדינת ישראל<br />
לעשות רפורמה מקיפה בכל הנוגע למחדל אכיפת החוק על מתנחלים הפולשים לאדמות פלסטינים, הן<br />
ברמה החקיקתית־משפטית והן ברמה המעשית.<br />
112
Change language