כרם נבות: החקלאות הישראלית בגדה המערבית
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
הקדמה<br />
האידאל של חקלאות יהודית בארץ ישראל היה חלק מרכזי מהרעיון הציוני ומן הפרקטיקה שלו כבר בראשית<br />
פעולתה של התנועה הציונית, ובכך השפיע מאוד על עיצוב האסטרטגיה הטריטוריאלית של התנועה<br />
הציונית בראשית דרכה, ובהמשך גם על האידאולוגיה ועל המדיניות של מדינת ישראל. הקשר ההדוק בין<br />
חקלאות, אידאולוגיה והתרחבות טריטוריאלית הגיע לגדה <strong>המערבית</strong> חודשים ספורים לאחר המלחמה<br />
ביוני 1967, ו<strong>החקלאות</strong> הפכה לאמצעי מרכזי בידי המתנחלים לקדם את שליטתם על שטחים נרחבים מן<br />
הגדה <strong>המערבית</strong>, בדרך כלל מתוך תמיכה גלויה של המדינה, ולעתים מתוך הסכמה מרומזת.<br />
המתנחלים הראשונים ראו בחקלאות אמצעי נוסף שבעזרתו אפשר לבסס את ההתיישבות היהודית<br />
<strong>בגדה</strong>, וזאת משלוש בחינות עיקריות: מבחינה אידאולוגית־דתית - <strong>החקלאות</strong> העצימה את הטענה<br />
שההתנחלויות הישראליות <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong> הן חזרה ל’נחלת האבות’ ולתקופות שבהן הייתה <strong>החקלאות</strong><br />
מקור פרנסתה של האוכלוסייה היהודית הקדומה שחיה באזור; מבחינה כלכלית - <strong>החקלאות</strong> הייתה<br />
מסד כלכלי שעליו יכלו ההתנחלויות הראשונות להתקיים ולהתפתח; 1 ומבחינה טריטוריאלית - <strong>החקלאות</strong><br />
אפשרה למתנחלים להחזיק בשטחים נרחבים בלא צורך בבנייה מאסיבית בהם, ובכך נהפכה לאמצעי<br />
מרכזי ביצירת ‘עובדות בשטח’ ובהרחבת הנפח הטריטוריאלי של מפעל ההתנחלות בכללו.<br />
בעשור הראשון שלאחר 1967 )עד עליית ‘הליכוד’ לשלטון במאי 1977(, הוקמו ברחבי הגדה <strong>המערבית</strong> על<br />
ידי ממשלות ‘המערך’ כ־30 התנחלויות. מיקומן של רוב ההתנחלויות האלה נקבע בבקעת הירדן. הבחירה<br />
ליישב את בקעת הירדן הייתה פועל יוצא של מדיניות ממשלות ‘המערך’, שהתבססה על ‘תכנית אלון’ 2 ועל<br />
התפיסה המסורתית שהציונות דגלה בה בדבר יישובי ספר ואבטחת הגבולות. רוב ההתנחלויות הוותיקות<br />
האלה תוכננו מלכתחילה להיות יישובים חקלאיים. 3 לעומת זאת, רוב ההתנחלויות שהוקמו משנות ה־80<br />
ואילך, הן על ידי ממשלות ‘ליכוד’, הן על ידי ממשלות ‘המערך’, נועדו להיות יישובים קהילתיים־פרווריים,<br />
וחקלאות לא תוכננה להיות מקור הפרנסה של תושביהן. ואולם, ככפי שדו”ח זה מראה, בשני העשורים<br />
שחלפו מאז הסכם אוסלו, אנו עדים לגידול מתמיד בהיקף האדמות שהמתנחלים הישראלים ברחבי הגדה<br />
תפסו ומעבדים, גם סביב התנחלויות שלא התקיימה בהן בעבר פעילות חקלאית כלל, או למצער - פעילות<br />
אינטנסיבית.<br />
השיח הנוגע להרחבת ההתנחלויות הישראליות <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong> מתמקד היום לרוב בנתונים דמוגרפיים<br />
בדבר ריבוי אוכלוסיית המתנחלים <strong>הישראלית</strong>, בהטבות שאוכלוסייה זו זוכה להן, בנתונים בדבר מספר<br />
יחידות הדיור החדשות הנבנות בהתנחלויות ובתהליכי הרחבת המאחזים הלא־מורשים או בהכשרתם.<br />
ואולם, כל מי שנסע לאורכם ולרוחבם של כבישי הגדה <strong>המערבית</strong> בעשור האחרון, לא היה יכול שלא<br />
להבחין בהתרחבות השטחים סביב ההתנחלויות והמאחזים שהוכשרו כשטחים חקלאיים. דו”ח זה מראה<br />
שפעילות חקלאית זו איננה ספורדית ואינה מקומית, אלא היא חלק ממהלך אסטרטגי רחב ועתיר משאבים<br />
שמטרתו המפורשת היא להרחיב את השטחים הנמצאים בשליטת המתנחלים ברחבי שטח C<br />
4<br />
.<br />
1 חשיבותה של <strong>החקלאות</strong> בהיותה מקור תעסוקה לכלל אוכלוסיית המתנחלים נעשתה שולית, וההתנחלויות הלכו וקיבלו אופי של קהילות פרווריות, ‘קהילות<br />
שינה’. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה )הלמ”ס(, בסוף שנת 2012 רק 1.5 אחוזים מתושבי ההתנחלויות עסקו בחקלאות. ראו : http://www.cbs<br />
.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st12_14x&CYear=2013<br />
2 טיוטת התכנית נכתבה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. ‘תכנית אלון’ )על שם יגאל אלון, אחד ממנהיגיה הבולטים של מפלגת העבודה בשנות השישים<br />
והשבעים( שאפה לסיים את הכיבוש הישראלי <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong> והציעה לוותר על אזורים <strong>בגדה</strong> המאוכלסים בצפיפות בערבים ולספח את מרבית בקעת הירדן,<br />
ירושלים המזרחית וגוש עציון, וכן את חברון וקריית ארבע. אף אחת מממשלות ישראל לא אימצה את ‘תכנית אלון’ למדניותה הרשמית, אך היא עמדה בבסיס<br />
מדיניות ההתנחלויות של ‘מפלגת העבודה’ עד 1977.<br />
3 במקרים רבים בהחלטות ממשלה על הקמת התנחלויות יש גם ציון של אופי היישוב שי ָקום ושל מקורות הפרנסה של תושביו. למשל, ההחלטה על הקמת<br />
אלון שבות ב־1968 נוסחה כך: ‘התקבלה החלטה להקים מרכז עירוני־כפרי במרכז גוש עציון’ )החלטת ממשלה, 30 בספטמבר 1968, מצוטטת במאגר הנתונים<br />
של ברוך שפיגל, שנערך מאז 2004, ובו מידע הנוגע להיבטים החוקיים והסטטוטוריים של ההתנחלויות והמאחזים <strong>בגדה</strong>. מסד הנתונים המלא נגיש בשפה<br />
העברית ב־http://www.peacenow.org.il/sites/default/files/Spiegel_Report.pdf. תרגום לאנגלית של קטעים נבחרים מתוך מאגר הנתונים של שפיגל אפשר<br />
לראות כאן: http://yesh-din.org/sys/images/File/SpiegelDatabaseEng.pdf<br />
4 על פי הסכמי אוסלו חולקה הגדה <strong>המערבית</strong> חלוקה אדמיניסטרטיבית לשלושה אזורים: ,A B ו־C. על פי ההסכמים, אזור C הוא כ־61 אחוזים משטח הגדה<br />
<strong>המערבית</strong>. מדינת ישראל שולטת באזור C שלטון מלא, הן מבחינה ביטחונית־צבאית הן מבחינה אזרחית. אזור B הוא כ־21 אחוזים משטחי הגדה. הרשות<br />
הפלסטינית אחראית על סוגיות אזרחיות באזור B, ולישראל שליטה ביטחונית־צבאית באזור. אזור A הוא כ־18 אחוזים מהגדה )הערים והעיירות המרכזיות(,<br />
והסמכויות האזרחית והביטחונית בו הן של הרשות הפלסטינית.<br />
15
Change language