כרם נבות: החקלאות הישראלית בגדה המערבית
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
Diakonia IHL Programme – “Within Range”<br />
כפי שנראה להלן, חלק ניכר מ<strong>החקלאות</strong> <strong>הישראלית</strong> <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong> הוא בבחינת פעילות עבריינית<br />
המנוגדת לא רק למשפט הבינלאומי, אלא אף לחוק הצבאי ולחוק הישראלי שישראל מחויבת לקיים<br />
ולאכוף אף לשיטתה. 55 פעילות בלתי חוקית זו מתבצעת על רקע כישלון אכיפת החוק על אזרחים ישראלים<br />
המתגוררים <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong> בכלל. אין מדובר בתופעה חדשה, ותלי תילים של חיבורים הוקדשו עד היום<br />
לתיאור היבטיה המגוונים, ובהם דו”חות של ועדות שמינתה ממשלת ישראל עצמה. בתחילת שנות ה־80<br />
מינה היועץ המשפטי לממשלה דאז, יצחק זמיר, את יהודית קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה<br />
באותה עת, לחקור עברות שעברו על פי החשד אזרחים ישראלים כנגד תושבים פלסטינים. דו”ח קרפ<br />
בחן עשרות מקרים שבהם נחשדו מתנחלים בהתנכלות אלימה לפלסטינים וכמה מקרים של הסגות גבול<br />
56<br />
ופלישות לקרקעות שרשויות החוק הישראליות כשלו בטיפול בהם.<br />
אלימות מתנחלים בהקשר למשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות<br />
האדם<br />
הקמת התנחלויות והתשתית הקשורה בהן היא הפרה של סעיף 1 המשותף לארבע אמנות<br />
ז’נבה ומחייב את המדינה הכובשת להבטיח שכל הצדדים בשטח הכבוש, לרבות שלוחי<br />
המדינה ואזרחים אחרים, יכבדו את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. המדיניות <strong>הישראלית</strong><br />
הבלתי מוכרזת - מדיניות של יד רכה כלפי מעורבים בתקיפות פלסטינים - מפרה את תקנה<br />
43 לתקנות האג, הקובעת שעל הכובש לנקוט את כל האמצעים שלרשותו כדי להבטיח את<br />
הסדר ואת החיים הציבוריים, וכן את סעיף 27 לאמנת ז’נבה הרביעית: ‘התושבים המוגנים<br />
זכאים בכל הנסיבות ליחס של דרך ארץ לגופם, לכבודם, לזכויותיהם המשפחתיות...’<br />
על פי הערה כללית מספר 31 של ועדת האו”ם לזכויות אדם משנת 2004: ‘בנסיבות מסוימות<br />
הכישלון להבטיח ]את הזכויות באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, להלן:<br />
האמנה[ כפי שנדרש על פי סעיף 2, יוביל להפרת הזכויות בידי מדינה שהיא צד באמנה,<br />
משום שמדינה זו לא נקטה את הצעדים הנדרשים כדי למנוע, להעניש, לחקור או לתקן<br />
את העוול שגרמו מעשיהם של יחידים או ישויות. המדינות החתומות על האמנה נדרשות<br />
לזכור שקיימת זיקה ההדדית בין המחויבויות המוטלות בסעיף 2 לבין הצורך למתן סעד<br />
יעיל במקרה של הפרה...’<br />
על פי סעיף 17 באמנה: ‘)1( לא יהיה אדם נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית<br />
בצנעת הפרט שלו, במשפחתו, בביתו או בתכתובתו, או לפגיעות בלתי חוקיות בכבודו או<br />
בשמו הטוב. )2( לכל אדם הזכות להגנת החוק מפני התערבויות או פגיעות כאלה.<br />
על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי וזכויות האדם<br />
אחד המקרים שנדונו בדו”ח ועדת קרפ רלוונטי במיוחד לנושא שדו”ח זה מוקדש לו. מדובר בתלונה של<br />
תושבי הכפר קַריות משנת 1981 על חסימת דרך ועל הסגת גבול. 57 הדרך שחסמו מתנחלי שילה היא<br />
הדרך ההיסטורית שחיברה בין הכפרים קריות, תורמוס עיא וסנג’יל לרמאללה. אף שמדובר בקרקעות<br />
פרטיות של תושבי הכפרים שהיו מעובדות באותה עת ולא נכללו בשטח השיפוט הרשמי של ההתנחלות<br />
שילה, השטח כולו, כ־90 דונמים, נחסם לכניסת פלסטינים ונכלל באופן תמוה )מבחינה חוקית(, בתחומה<br />
בפועל של ההתנחלות שילה, אף ששטח ההתנחלות לא שונה מבחינה רשמית והשטחים הללו נותרו<br />
מחוצה לו. מתנחלי שילה עושים כיום בשטח זה שימוש חקלאי. לימים היה אזור ההתנחלות שילה לאחד<br />
האזורים שבהם נעשתה התופעה של פלישות חקלאיות למגפה של ממש )ראו בהרחבה בנספח א’ לדו”ח<br />
זה(.<br />
36<br />
55 החוק הישראלי הפלילי חל על מתנחלים בהיותם אזרחים ישראלים, כפי שהוגדר בסעיף 15 לחוק העונשין התשל”ז 1977. ראו נספח ב’.<br />
56 דו”ח הוועדה שבראשה עמדה יהודית קרפ, סגנית היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, הוגש לממשלה ב־23 במאי 1982 ולא פורסם. יהודית קרפ<br />
התפטרה מתפקידה זמן קצר אחר כך, משום שהממשלה לא התכוונה לאמץ את מסקנות הדו”ח בנוגע למדיניות אכיפת החוק <strong>בגדה</strong>.<br />
57 שם, עמ’ 15-13.
Change language