כרם נבות: החקלאות הישראלית בגדה המערבית
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
האידיאל הציוני של חקלאות יהודית בארץ ישראל הגיע לגדה המערבית חודשים ספורים אחרי תום מלחמת ששת הימים, ביוני 1967. כפי שדו"ח זה מראה, במהלך הזמן נעשתה החקלאות לאמצעי מרכזי בידי תנועת המתנחלים לתבוע ולקיים בפועל שליטה על חלקים נרחבים מן הגדה המערבית, אגב בהסכמה גלויה או מרומזת של המדינה ותמיכה ישירה או עקיפה שלה.
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
1,500,000 דונמים, וחיים בהן רק כ־9,500 מתנחלים. כ־80,000 פלסטינים מתגוררים בבקעה )כ־90 אחוזים<br />
מאוכלוסיית האזור(, אך הגישה שלהם לרוב הקרקעות חסומה, משום שמרביתן הועברו להתנחלויות<br />
לצרכים חקלאיים. נוסף על כך, כבר בסוף 1967 נסגר אזור הגבול של הגדה <strong>המערבית</strong> עם ממלכת ירדן<br />
לכניסת כל אדם, למעט אנשים שקיבלו היתר מיוחד מהמפקד הצבאי )‘צו 151’(. גודל האזור הסגור הוא<br />
כ־170,000 דונמים, ומתוכו כ־50,000 דונמים הם בבעלות פלסטינית פרטית. כך הועברו אלפי דונמים<br />
של פלסטינים באזור הזה לידי מתנחלים ישראלים, והיום מעבדים מתנחלים ברצועה זו 8,600 דונמים.<br />
מאפיין נוסף של <strong>החקלאות</strong> <strong>הישראלית</strong> בבקעת הירדן הוא שאלפי דונם של שטחים חקלאיים הנמצאים<br />
סביב ההתנחלויות נלקחו משליטת הווקף המוסלמי והועברו לידי המתנחלים, אף שמעמדם זהה לזה של<br />
אדמות בבעלות פרטית, והמדינה אינה יכולה להפקיע אותם באופן חוקי. שלוש התנחלויות יושבות באופן<br />
מלא על אדמות וקף: נתיב הגדוד, נערן וייט”ב, וחלק ניכר משטחיהן החקלאיים של התנחלויות אלו גם<br />
הוא רשום כאדמות וקף.<br />
אחד הממצאים המדהימים של דו”ח זה הוא שאלפי דונמים של קרקעות שישראל השתלטה עליהם<br />
באמצעים שונים ברחבי הבקעה והועברו להתנחלויות לצרכים חקלאיים מושכרים נכון להיום לפלסטינים<br />
תושבי הגדה. חקלאים פלסטינים אלו משלמים דמי שכירות למתנחלים בעבור שימוש באדמות<br />
שהמתנחלים קיבלו בחינם מהמדינה, שגזלה אותם מקהילות פלסטיניות או מפלסטינים פרטיים. במקרים<br />
מסוימים השוכרים הם פלסטינים תושבי ישראל, ואפילו יהודים החיים בתחומי הקו הירוק. התופעה<br />
המכונה בערבית ‘ד’מאן’ )כלומר ‘ערבות’ או ‘חוזה’( קיימת בעיקר באדמות שבהן היה נהוג לגדל ירקות,<br />
גידול הדורש ידיים עובדות רבות.<br />
כדי לכנס את אזורי <strong>החקלאות</strong> הישראליים שהועברו למתנחלים בבקעת הירדן לגושים מקובצים, כפו<br />
הרשויות הישראליות על חלק מבעלי הקרקעות הפלסטינים בבקעה לחתום על חוזים להחלפת קרקעות<br />
)בערבית חוזי ‘תבדיל’( - כלומר, לקבל קרקעות שישראל הגדירה אותן ‘קרקעות נפקדים’ ולהעביר את<br />
קרקעותיהם המקוריות לידי המדינה, והמדינה מצדה העבירה את הקרקעות האלה לידי המתנחלים. חלק<br />
מבעלי הקרקעות המקוריים, שברחו מהבקעה בעקבות מלחמת ששת הימים, חזרו אליה בתקופת הסכמי<br />
אוסלו ותבעו לקבל חזרה את אדמתם, וכך, לא פעם קרה שמי שחתמו על החוזים להחלפת הקרקעות<br />
נותרו בלא כלום. נכון להיום אין ברשותנו, או ברשות כל גורם אחר המוכר לנו, תמונה מלאה באשר<br />
למספר הפלסטינים שאיבדו כך את אדמתם, אולם ידוע לנו על שמונה התנחלויות לפחות שקיבלו חלק<br />
מקרקעותיהם באמצעות חוזי ‘תבדיל’.<br />
השטח החקלאי הישראלי <strong>בגדה</strong> <strong>המערבית</strong> ב־1997,<br />
והגידול בשנים 2012-1997<br />
Agriculture<br />
All Area<br />
8
Change language