כרם נבות: החקלאות הישראלית בגדה המערבית

הַי ִ
‏‘כרם נבות’:‏ החקלאות הישראלית בגדה המערבית
א ו ‏ַי ‏ְהִי אַחַר הְַדּבִָרים הָאֵלֶ‏ ‏ּה,‏ כֶ‏ ‏ֶּרם הָי ‏ָה לְנָבֹות הַי ִ ‏ּזְְרעֵאלִי אֲשֶׁר בְ‏ ‏ּי ‏ִזְְרעֶאל,‏ אֵצֶל הֵיכַל
אַחְאָב מֶלְֶך שֹ‏ ‏ׁמְרֹון.‏ ב ו ‏ַי ‏ְַדבֵ‏ ‏ּר אַחְאָב אֶל נָבֹות לֵאמֹר:‏ תְ‏ ‏ּנָה לִ‏ ‏ּי אֶת כַ‏ ‏ְּרמְָך ו ‏ִיהִי לִי לְגַן י ‏ָָרק
כִ‏ ‏ּי הּוא ‏ָקרֹוב אֵצֶל בֵ‏ ‏ּיתִי ו ‏ְאֶתְ‏ ‏ּנָה לְָך תַ‏ ‏ּחְתָ‏ ‏ּיו כֶ‏ ‏ֶּרם טֹוב מִמֶ‏ ‏ּּנּו,‏ אִם טֹוב בְ‏ ‏ּעֵינ ‏ֶיָך אֶתְ‏ ‏ּנָה לְָך
כֶסֶף מְחִיר זֶה.‏ ג ו ‏ַיֹּאמֶר נָבֹות אֶל אַחְאָב:‏ חָלִילָה לִ‏ ‏ּי מֵיהוה מִתִ‏ ‏ּתִ‏ ‏ּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לְָך.‏
ד ו ‏ַי ָ ‏ּבֹא אַחְאָב אֶל בֵ‏ ‏ּיתֹו סַר ו ‏ְזָעֵף עַל הַדָ‏ ‏ּבָר אֲשֶׁר ‏ִדּבֶ‏ ‏ּר אֵלָיו נָבֹות הַי ִ ‏ּזְְרעֵאלִי,‏ ו ‏ַיֹּאמֶר:‏
‏ֹלא אֶתֵ‏ ‏ּן לְָך אֶת נַחֲלַת אֲבֹותָי,‏ ו ‏ַי ִ ‏ּשְׁכַ‏ ‏ּב עַל מִטָ‏ ‏ּתֹו ו ‏ַי ַ ‏ּסֵ‏ ‏ּב אֶת פָ‏ ‏ּנָיו ו ‏ְֹלא אָכַל לָחֶם.‏ ה ו ‏ַתָ‏ ‏ּבֹא
אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְּׁתֹו,‏ ו ‏ַתְ‏ ‏ַּדבֵ‏ ‏ּר אֵלָיו:‏ מַה זֶ‏ ‏ּה רּוחֲָך סָָרה ו ‏ְאֵינ ‏ְָך אֹכֵל לָחֶם.‏ ו ו ‏ַי ‏ְַדבֵ‏ ‏ּר אֵלֶיהָ:‏ כִ‏ ‏ּי
אֲַדבֵ‏ ‏ּר אֶל נָבֹות הַי ִ ‏ּזְְרעֵאלִי ו ‏ָאֹמַר לֹו:‏ תְ‏ ‏ּנָה לִ‏ ‏ּי אֶת כַ‏ ‏ְּרמְָך בְ‏ ‏ּכֶסֶף אֹו אִם חָפֵץ אַתָ‏ ‏ּה אֶתְ‏ ‏ּנָה
לְָך כֶֶרם תַ‏ ‏ּחְתָ‏ ‏ּיו,‏ ו ‏ַיֹּאמֶר:‏ ‏ֹלא אֶתֵ‏ ‏ּן לְָך אֶת כַ‏ ‏ְּרמִי.‏ ז ו ‏ַתֹ‏ ‏ּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְּׁתֹו:‏ אַתָ‏ ‏ּה
עַתָ‏ ‏ּה תַ‏ ‏ּעֲשֶׂה מְלּוכָה עַל י ‏ִשְָׂראֵל,‏ קּום אֱכָל לֶחֶם ו ‏ְי ‏ִטַב לִבֶ‏ ‏ָּך אֲנ ‏ִי אֶתֵ‏ ‏ּן לְָך אֶת כֶ‏ ‏ֶּרם נָבֹות
‏ּזְְרעֵאלִי.‏ ח ו ‏ַתִ‏ ‏ּכְתֹ‏ ‏ּב סְפִָרים בְ‏ ‏ּשֵׁם אַחְאָב ו ‏ַתַ‏ ‏ּחְתֹ‏ ‏ּם בְ‏ ‏ּחֹתָמֹו,‏ ו ‏ַתִ‏ ‏ּשְׁלַח הסְפִָרים אֶל הַזְ‏ ‏ֵּק
נ ‏ִים ו ‏ְאֶל הַחִֹרים אֲשֶׁר בְ‏ ‏ּעִירֹו הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבֹות.‏ ט ו ‏ַתִ‏ ‏ּכְתֹ‏ ‏ּב בַ‏ ‏ּסְ‏ ‏ּפִָרים לֵאמֹר:‏ ‏ִקְראּו צֹום
ו ‏ְהֹשִׁיבּו אֶת נָבֹות בְ‏ ‏ֹּראׁש הָעָם.‏ י ו ‏ְהֹושִׁיבּו שְׁנַי ‏ִם אֲנָשִׁים בְ‏ ‏ּנ ‏ֵי בְלִי ַ ‏ּעַל נ ‏ֶגְּדֹו ו ‏ִיעִֻדהּו לֵאמֹר:‏
בֵ‏ ּ ‏ַּרכְתָ‏ אֱֹלהִים ו ‏ָמֶלְֶך,‏ ו ‏ְהֹוצִיאֻהּו ו ‏ְסְִקלֻהּו ו ‏ְי ‏ָמֹת.‏ יא ו ‏ַי ַ ‏ּעֲׂשּו אַנ ‏ְשֵׁי עִירֹו הַזְ‏ ‏ֵּקנ ‏ִים ו ‏ְהַחִֹרים
אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְ‏ ‏ּעִירֹו כַ‏ ‏ּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל,‏ כַ‏ ‏ּאֲשֶׁר כָ‏ ‏ּתּוב בַ‏ ‏ּסְ‏ ‏ּפִָרים אֲשֶׁר שָׁלְחָה
אֲלֵיהֶם.‏ יב ‏ָקְראּו צֹום,‏ ו ‏ְהֹשִׁיבּו אֶת נָבֹות בְ‏ ‏ֹּראׁש הָעָם.‏ יג ו ‏ַי ָ ‏ּבֹאּו שְׁנ ‏ֵי הָאֲנָשִׁים בְ‏ ‏ּנ ‏ֵי בְלִי ַ ‏ּעַל
ו ‏ַי ֵ ‏ּשְׁבּו נ ‏ֶגְּדֹו ו ‏ַי ‏ְעִֻדהּו אַנ ‏ְשֵׁי הַבְ‏ ‏ּעַל אֶת נָבֹות נ ‏ֶגֶד הָעָם לֵאמֹר:‏ בֵ‏ ‏ַּרְך נָבֹות אֱֹלהִים ו ‏ָמֶלְֶך,‏
ו ‏ַיֹּצִאֻהּו מִחּוץ לָעִיר ו ‏ַי ִ ‏ּסְְקלֻהּו בָאֲבָנ ‏ִים ו ‏ַי ָ ‏ּמֹת.‏ יד ו ‏ַי ִ ‏ּשְׁלְחּו,‏ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר:‏ סַֻקּל נָבֹות
ו ‏ַי ָ ‏ּמֹת.‏ טו ו ‏ַי ‏ְהִי כִ‏ ‏ּשְׁמֹעַ‏ אִיזֶבֶל כִ‏ ‏ּי סַֻקּל נָבֹות ו ‏ַי ָ ‏ּמֹת ו ‏ַתֹ‏ ‏ּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב:‏ קּום ‏ֵרׁש אֶת
כֶ‏ ‏ֶּרם נָבֹות הַי ִ ‏ּזְְרעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְָך בְכֶסֶף כִ‏ ‏ּי אֵין נָבֹות חַי כִ‏ ‏ּי מֵת.‏ טז ו ‏ַי ‏ְהִי כִ‏ ‏ּשְׁמֹעַ‏
אַחְאָב כִ‏ ‏ּי מֵת נָבֹות,‏ ו ‏ַי ָ ‏ָּקם אַחְאָב לֶָרֶדת אֶל כֶ‏ ‏ֶּרם נָבֹות הַי ִ ‏ּזְְרעֵאלִי לְִרשְּׁתֹו.‏
–
‏ּלִי ַ
‏)מלכים א’‏ כא,‏ א-טז(‏