Page 1 " Page 2 – 2 ' " " " " " " " " " " " ' " *** ' " " " " ' " " " " " " " " " *** ' "
Page 1 " Page 2 – 2 ' " " " " " " " " " " " ' " *** ' " " " " ' " " " " " " " " " *** ' "
Page 1 " Page 2 – 2 ' " " " " " " " " " " " ' " *** ' " " " " ' " " " " " " " " " *** ' "
- TAGS
- shtaygen.net
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
<strong>–</strong><br />
שערי עיון קונטרס<br />
פורים<br />
צע"ג האיך רבותינו מסדרי הש"ס במסכת ב"ב<br />
מעיד ללוה.<br />
{דף מ"ו ע"ב}<br />
קבעו עמלק<br />
לזכרון הסוגיא של ערב<br />
תשובה: ידידי הר"ר מרדכי הגר שליט"א הראני לדברי הגהות יעב"ץ {על הש"ס שם} שעמד בזה וכתב<br />
וז"ל אולי מצאו לזה רמז במאי דסיים קרא לא תשכח שתיבת לא מופסקת בטפחא, להורות שיש בו<br />
מקום לשכחה, ולהתיר להשתמש בו לאוקמי אגרסא, דכל מה דאסר שרי, להכניס מנוול לבהמ"ד<br />
לשבר כוחו ולהוציא ממנו ניצוץ קדושה שבו וכן עשו ג"כ שלום וכו' עיי"ש.<br />
נבנצל: לא חשיב עמלק [אלא ע.מ.ל.ק.]<br />
הגר"א<br />
תשובת<br />
7<br />
.<br />
ה.<br />
לשם המן. יש להעיר על מנהגנו לדפוק בקריאת המגילה רק בשם המן,<br />
כשמזכיר<br />
לדפוק<br />
בניו או אשתו הא לכאורה ליכא חילוק.<br />
ולא בשם<br />
8<br />
תשובה: אולי צ"ל שהדפיקה הרי אינה כילוי כמו במחיקה אלא רק מחאה על הזכרת שם עמלק,<br />
ולכן לגבי כילוי צ"ל כל אחד מעמלק אך המחאה כשמזכירים הינו ביחס לכלל עמלק, למושג עמלק,<br />
והיינו במחאה על אזכור ראש הכלל המן. [ועיין מכילתא בשלח זכר זה המן עמלק כמשמעו,<br />
ובמדרש פנים אחרים [נ"ב פ"ו] מחה אמחה אחת של זרע עמלק ואחת זכרו של המן, והיינו שהמן<br />
הוגדר לראש בפנ"ע בעמלק. וידידי רי"ק תירץ מנהג העולם, שאשתו אולי בכלל לא הייתה מעמלק, ובניו זה<br />
יהא הפסק בנשימה אחת ולכן לא נהגו לדפוק.<br />
נבנצל:<br />
הגר"א<br />
תשובת<br />
<strong>–</strong> שזה<br />
[<br />
9<br />
10<br />
אין הכי נמי .<br />
-<br />
-<br />
.<br />
11<br />
ו.<br />
בפה. הנה בגמ' {מגילה יח ע"א} זכור, יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב<br />
זכור<br />
אמור, הא מה אני מקיים זכור בפה. ולכאו' קשה לצד הזה של האחרונים {כן ס"ל לבית הלוי}<br />
ששומע כעונה היינו שיוצא ע"י שמיעתו, הרי סוף סוף לא זכר בפיו א"כ האיך יוצא ידי חובתו<br />
בשמיעה<br />
תשובה: במנחת אלעזר [ח"ב א'] כתב דאה"נ כל אחד מהציבור צריך לקרוא בלחש מהאי טעמא, ומ"מ<br />
גם לדידיה הוא בצירוף השמיעה שהרי אין צריך שלכל אחד יהא ס"ת כשר, שנוקט שדין הספר אינו<br />
אלא מצד חובת ציבור שבמצות זכור. והיינו שלדבריו מצרפים כאן הדיבור של כל אחד לשמיעתו מפי הבעל<br />
6<br />
7<br />
8<br />
9<br />
10<br />
11<br />
ואולי עומק כוונת דבריו, שמה שנקבע שמו בגמ' זה גופא מחייתו, דכל הקיום של עמלק הוא מרפיון ידים בתורה וממילא<br />
עושה רפיון באמונה, אבל בתורת סימן בגמרא עצמה הרי אין כאן עמלק, וכמו מבני בניו של המן למדו תורה בב"ב, והרי<br />
הקב"ה הבטיח שימחה שמו וזכרו של עמלק. עוד אפ"ל באופ"א שאין בעיה בכתיבה שאזכור עמלק בכתב אינו ניגוד<br />
למחייתו, ואכן אין בעיה לכותבו [כמוכח מהר"ר העשיל] ואף המחיקה אינה לשלילת הכתיבה, אלא היא קיום חיובי של<br />
מחייה, [ובגמ' אסור לנו למחוק, ובלב אברהם ח"א קי"ט תמה בזה].<br />
ואולי מאשתו כלל לא קשה שאינה חשיבא זכר עמלק.<br />
והלא ל"ל שהמכוון כירושל' ובה"ג שהמן לא היה מעמלק כלל כמשב"י הגרי"פ עשה ס' בסופו].<br />
והוסיף הגר"א נבנצל שליט"א שהגרש"ז לא היה דופק כלל בהמן.<br />
אמנם החזו"א (או"ח סי' כ"ט) פליג עליו וס"ל ששומע כעונה יוצא בדיבור המשמיע, והוכיח החזו"א בעצמו שיטתו ממה<br />
ששומע כעונה במגילה יצא, ואם יוצא רק בשמיעתו הוי ליה קראה על פה, וע"כ כצד הזה שדיבורו של המשמיע מועיל<br />
בשבילו, וזהו ממש כעין שאלתנו כאן, דהחזו"א הכריע מחמת כך שלא כבית הלוי. [אמנם צ"ע דביעב"ץ מבואר שסומא אינו<br />
קורא בתורה אפילו מדין שומע כעונה, דמכל מקום הוי כקורא בע"פ, ולכאו' לשיטת החזו"א אמאי הרי יוצא בדיבור<br />
המשמיע ואצלו זה לא בע"פ וצ"ע.] ולכאורה גםראיה מפורשת לשיטה זו מהתוס' בברכות כ: ד"ה כדאשכחן שכתבו ששומע<br />
כעונה מצריך טבילה לבעלי קרי שהוא כדיבור ממש. גם הוכיח החזו"א בעצמו שיטתו ממה ששומע כעונה במגילה יצא, ואם<br />
יוצא רק בשמיעתו הוי ליה קראה על פה, וע"כ כצד הזה
Change language