על תמורות בתוכני לימוד בישיבות פולין במאה הט"ז וישיבתו של רמ"
על תמורות בתוכני לימוד בישיבות פולין במאה הט"ז וישיבתו של רמ"
על תמורות בתוכני לימוד בישיבות פולין במאה הט"ז וישיבתו של רמ"
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
אלחנן ריינר<br />
˘„Á ÈÙÓ Ô˘È<br />
Ê"ˉ ‰‡Ó· ÔÈÏÂÙ ˙Â·È˘È· „ÂÓÈÏ ÈÎÂ˙· ˙¯ÂÓ˙ ÏÚ<br />
·Â˜¯˜· ‡"Ó¯ Ï˘ Â˙·È˘ÈÂ<br />
נר לנשמת<br />
תלמיד חכם, הוגה<br />
מורה, מחנך וחלוץ<br />
הולך תמים דרכו<br />
דב <strong>ז</strong>צ"ל<br />
דימויה <strong>של</strong> הישיבה הפולנית כמוסד המוביל את <strong>לימוד</strong> התורה בתחום התרבות<br />
האשכנ<strong>ז</strong>י בעת החדשה המוקדמת ידוע ואינו צריך ראיה.<br />
דימוי הישיבה בהיסטוריוגרפיה <strong>של</strong> התרבות היהודית באותה עת כמוסד חדשני,<br />
השונה ב<strong>על</strong>יל מאמו הורתו, הישיבה האשכנ<strong>ז</strong>ית בת ימי הביניים, מבוסס בעיקר <strong>על</strong><br />
פעילותן <strong>של</strong> מספר ישיבות ידועות ם. הדימוי ההיסטורי המסורתי קבע את ראשיתה<br />
<strong>של</strong> שו<strong>של</strong>ת ראשי הישיבות <strong>של</strong> <strong>פולין</strong> בר' יעקב פולק, ראשון ראשי ישיבות <strong>פולין</strong><br />
שנודע בשמו, בקרקוב. ממנה השתל<strong>של</strong>ה ישיבתו <strong>של</strong> תלמידו ר' <strong>של</strong>ום שכנא<br />
1<br />
¥<br />
2<br />
1<br />
להלן מבחר מאמרים העוסקים בענייני הישיבה הפולנית: שמחה אסף, "החיים הפנימיים <strong>של</strong><br />
יהודי <strong>פולין</strong> (לפני תקופת ההשכלה)", הנ"ל, באהלי יעקב, פרקים מחיי התרבות <strong>של</strong> היהודים בימי<br />
הביניים, ירו<strong>של</strong>ים תש"ג, עמ' 72-66; משה א' שולוואס, "התורה ולמודה ב<strong>פולין</strong> וליטא", בית<br />
ישראל ב<strong>פולין</strong>, בעריכת ישראל היילפרין, ב, ירו<strong>של</strong>ים תשי"<strong>ז</strong>, עמ' 23-13; חנא שמרוק, "בחורים<br />
מאשכנ<strong>ז</strong> <strong>בישיבות</strong> <strong>פולין</strong>", הנ"ל, הקריאה לנביא – מחקרי היסטוריה וספרות, בעריכת ישראל ברטל,<br />
ירו<strong>של</strong>ים תש"ס, עמ' 17-3 [=ספר יובל ליצחק בער במלאת לו שבעים שנה, בעריכת שמואל אטינגר<br />
ואחרים, ירו<strong>של</strong>ים תשכ"א, עמ' 317-304]; אלחנן ריינר, "<strong>תמורות</strong> <strong>בישיבות</strong> <strong>פולין</strong> ואשכנ<strong>ז</strong> במאות<br />
הט"<strong>ז</strong>-הי"<strong>ז</strong> והוויכוח <strong>על</strong> הפלפול", כמנהג אשכנ<strong>ז</strong> ו<strong>פולין</strong>, ספר יובל לחנא שמרוק, בעריכת ישראל<br />
ברטל ואחרים, ירו<strong>של</strong>ים תשנ"ג, עמ' 80-9; מרדכי ברויאר, אוהלי תורה, הישיבה תבניתה ותולדותיה,<br />
ירו<strong>של</strong>ים תשס"ד, עמ' 44-40. רשימה <strong>ז</strong>ו חלקית, ואינה מתיימרת להקיף את כל המחקר הקיים <strong>על</strong><br />
הישיבה.<br />
2 "וסוף ימיו (<strong>של</strong> ר' יעקב פולק) ומגדולי תלמידי מהר"ר יעקב פולק הנ<strong>ז</strong>כר היה מ"ו מהר"ר<br />
שכנא <strong>ז</strong>"ל אשר כל גדולי ארץ ה<strong>ז</strong>את (<strong>פולין</strong>) הם תלמידיו"– תוספות רמ"א לספר יוחסין, קרקוב<br />
ש"ם-שמ"א,קסד ע"ב -קסה ע"א. <strong>על</strong> המהלך ההיסטוריוגרפי המשתמע מכאן ראה ריינר, שם, עמ'
184 אלחנן ריינר<br />
5<br />
(Ostróg) שבווהלין.<br />
3<br />
בלובלין<br />
4<br />
– ואחריה, <strong>ז</strong>ו <strong>של</strong> תלמיד תלמידו, ר' משה איסרליס, הוא רמ"א, שוב<br />
בקרקוב. לא פחות חשובה, אך מחוץ לרצף ה<strong>ז</strong>יכרון ההיסטורי הנ<strong>ז</strong>כר, ניצבת ישיבת<br />
קרובו <strong>של</strong> רמ"א, הקשיש ממנו, ר' <strong>של</strong>מה לוריא, הוא מהרש"ל, תחילה בבריסק<br />
השימוש הרב יחסית שעושה<br />
שבליטא ומאוחר יותר באוסטראה<br />
הספרות הרבנית האשכנ<strong>ז</strong>ית למן <strong>של</strong>הי המאה הט"<strong>ז</strong> והלאה בתוצרים הספרותיים<br />
ההלכתיים <strong>של</strong> הישיבות הללו, ובעיקר באלו שמוצאם היה בבית מדרשם <strong>של</strong><br />
מהרש"ל ורמ"א, מעיד כי אכן היו הן אבני הפינה <strong>של</strong> הישיבה הפולנית, <strong>ז</strong>ו שהכל<br />
מדברים בשבחה ואין יודע בדיוק למה. למרות <strong>ז</strong>את, שו<strong>של</strong>ת <strong>לימוד</strong> התורה הנ<strong>ז</strong>כרת<br />
משקפת דימוי היסטורי שנבנה ממנה ובה, בתוכה עצמה, בתוך שו<strong>של</strong>ת ראשי<br />
הישיבה ה<strong>ז</strong>ו עצמה ו<strong>על</strong> כן היא משקפת מהלך אחד, מרכ<strong>ז</strong>י אמנם אך לא בלעדי.<br />
תמונת <strong>לימוד</strong> התורה ב<strong>פולין</strong> מורכבת יותר, ומרכיבים משמעותיים מאוד ממנה<br />
6<br />
סמויים עדיין מן העין.<br />
51-50, ולהלן במאמר <strong>ז</strong>ה.<strong>על</strong> ר' יעקב פולק ראה מאמרי "אשר כל גדולי הארץ ה<strong>ז</strong>את הם תלמידיו',<br />
ר' יעקב פולק – ראשון וראש לחכמי קרקוב", קראקא, ק<strong>ז</strong>'ימי<strong>ז</strong>', קרקוב, מחקרים בתולדות יהודי<br />
קרקוב, בעריכת אלחנן ריינר, תל אביב תשס"א, עמ' 68-43, וראה שם, הערה 9, הפניות לספרות<br />
מחקר קודמת.<br />
3 <strong>על</strong> חייו ופעילותו <strong>של</strong> ר' <strong>של</strong>ום שכנא מלובלין ראה לפי שעה: <strong>של</strong>מה ברוך ניסנבוים, לקורות<br />
היהודים בלובלין, לובלין תר"ס, עמ' 19-18; ר' מתתיהו שטרשון, "רחבות קריה", נספח לקריה<br />
נאמנה מאת שמואל יוסף פין, וילנא תרע"ה, עמ' 298-296 (סעיף כח-כט); חיים <strong>של</strong>מוני, תולדות<br />
רבי שכנא והתהוות הפלפול, תל אביב תרצ"ה; טוביה פר<strong>של</strong>, "הגהותיו בש"ס<strong>של</strong> ר' <strong>של</strong>ום שכנא<br />
מלובלין", ארשת ו (תשמ"א), עמ' 193-191; הנ"ל, "ר' <strong>של</strong>ום שכנא מלובלין",סיניק (תשמ"<strong>ז</strong>), עמ'<br />
תרפ<strong>ז</strong>-תש; הנ"ל, "ענינות רבי <strong>של</strong>ום שכנא", שם קיב (תשנ"ג), עמ' פד-פו. למרות המובא לעיל,<br />
ולמרות מעמדו המרכ<strong>ז</strong>י <strong>של</strong> ר' <strong>של</strong>ום שכנא בתולדות יהודי <strong>פולין</strong> ו<strong>לימוד</strong> התורה שם, לא נכתב עד<br />
עתה סיכום מספיק <strong>של</strong> תולדותיו.<br />
4 <strong>על</strong> רמ"א ראה אשר <strong>ז</strong>יו, רבינו משה איסרליש (רמ"א), ניו יורק ת<strong>של</strong>"ב. וראה רשימת ספרות<br />
מחקר נבחרת <strong>על</strong> רמ"א במאמרי "<strong>על</strong>יית 'הקהילה הגדולה'– <strong>על</strong> שורשי הקהילה היהודית העירונית<br />
ב<strong>פולין</strong> בעת החדשה המוקדמת",גלעדכ (תשס"ו), עמ' 13 הע' 2.<br />
5<br />
ראשית המחקר <strong>על</strong> מהרש"ל נעוצה במאמרו הקלסי <strong>של</strong> שמחה אסף,"משהו לתולדות מהרש"ל",<br />
ספר היובל ללוי גינצבורג, בעריכת שאול ליברמן, ניוֿיורק תש"ו, עמ' מה-סג, שטעמו לא נמר עם<br />
השנים; תרומת מאמרו <strong>של</strong> חיים <strong>ז</strong>למן דימיטרובסקי, "<strong>על</strong> דרך הפלפול", ספר היובל לכבוד ש' ברון,<br />
בעריכת שאול ליברמן וארתור היימן, ירו<strong>של</strong>ים ת<strong>של</strong>"ה, עמ' קיא-קפא, לסוגיות הנידונות בהערות<br />
האחרונות, ובכלל <strong>ז</strong>את לעולמם הלמדני <strong>של</strong> ר' <strong>של</strong>ום שכנא ומהרש"ל, מכרעת. מחקריו <strong>של</strong> מאיר<br />
רפלד, שהתפרסמו בשנים האחרונות בבמות שונות, ובעיקר עבודת הדוקטור <strong>של</strong>ו, המהרש"ל וה"ים<br />
<strong>של</strong> <strong>של</strong>מה", אוניברסיטת ברֿאילן, תשנ"א, הרימו גם הם תרומה להכרת עולמו הלמדני <strong>של</strong> מהרש"ל.<br />
6<br />
המידע הקיים לגבי מסורת <strong>לימוד</strong> התורה ב<strong>פולין</strong> לא עובד עד עתה די צורכו במחקר. כך<br />
למ<strong>של</strong> לא נעשה עד עתה שימוש מספיק ברשימות ראשי ישיבות <strong>פולין</strong> המופיעות ב"צמח דוד" לר'<br />
דוד גנ<strong>ז</strong>, והנגררות אחרי הפסקאות המוקדשות שם לר' שכנא (שנת שי"<strong>ז</strong>) ומהרש"ל (שנת <strong>של</strong>"ג)–<br />
ראה צמח דוד, מהד' מרדכי ברויאר, ירו<strong>של</strong>ים תשמ"ג, עמ' 142. 140, דומה כי רשימות אלו נ<strong>ז</strong>כרו<br />
לפי שעה רק <strong>על</strong> ידי שמרוק (לעיל, הע' 1), עמ' 4-3, אך כמתבקש מאופי מאמרו הוא לא נכנס<br />
לעבי הקורה בעניינן. ישנם גם מקבצי ידיעות <strong>של</strong>א נוצלו עדיין לגבי ראשי ישיבה מרכ<strong>ז</strong>יים ב<strong>פולין</strong>,
185<br />
ישן מפני חדש<br />
עד עתה אין בידינו תיאור ביקורתי <strong>של</strong> הבניין שהורם <strong>על</strong> אבני הפינה הגדולות<br />
הללו. אף שיסודותיה <strong>של</strong> הישיבה הפולנית ידועים פחות או יותר, דמותה בעת<br />
החדשה המוקדמת לוטה בערפל. הישיבה הפולנית היא לפי שעה דימוי שיסודותיו<br />
ההיסטוריים אינם ברורים דיים, וחסר עדיין הביסוס ההיסטורי המספיק שילמד <strong>על</strong><br />
שונותה לעומת קודמותיה ו<strong>על</strong> מעמדה ביחס לאלו שבאו אחריה.<br />
במאמר <strong>ז</strong>ה אני מבקש לפ<strong>ז</strong>ר מעט מן הערפל, ולהציע מתודולוגיה שתאפשר את<br />
שח<strong>ז</strong>ורם <strong>של</strong> היבטים מסוימים בחיי הישיבה הפולנית ולבחון אותם מול אותם<br />
ההיבטים עצמם או הדומים להם כפי שהתקיימו בישיבה האשכנ<strong>ז</strong>ית בעבר, בעיקר<br />
ב<strong>ז</strong>ו <strong>של</strong> המאה הט"ו. בכוונתי להתמקד <strong>בתוכני</strong>ת ה<strong>לימוד</strong>ים כפי שהתקיימה <strong>בישיבות</strong><br />
<strong>פולין</strong> <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong>. ההתמקדות <strong>בתוכני</strong>ת ה<strong>לימוד</strong>ים, פירוקה למרכיביה והשוואתה<br />
ל<strong>ז</strong>ו שנהגה <strong>בישיבות</strong> אשכנ<strong>ז</strong> בימי הביניים היא <strong>של</strong>ב הכרחי בדרך להבנת ייחודן<br />
<strong>של</strong> ישיבות העת החדשה המוקדמת; היא מאפשרת הצבעה <strong>על</strong> מה שהתחדש ו<strong>על</strong><br />
ייחודו.<br />
סביר להניח כי ישנה התאמה מסוימת בין השינויים הללו לבין ה<strong>תמורות</strong><br />
שהתחוללו בסביבה הלאֿיהודית שהישיבה היתה ממוקמת בה, כמו גם בין שינויים<br />
אלו ל<strong>תמורות</strong> שהתחוללו בקהילה היהודית פנימה; אלו גם אלו יאירו את המהלכים<br />
שנעמיד לדיון. המהלך שאציע לא יפתור את הבעיה במלואה, אפילו לא את<br />
עיקרה – יהיה הוא תרומה שולית שתצטרף בסופו <strong>של</strong> דבר, כך יש לקוות, למחקרים<br />
נוספים שכל אחד יסייע בדרכו להכרה טובה יותר <strong>של</strong> הישיבה הפולנית בעת<br />
החדשה המוקדמת.<br />
‡<br />
נקודת המוצא לדיון המוצע היא הדרך הייחודית, <strong>של</strong>א היה כיוצא בה, שהחברה<br />
האשכנ<strong>ז</strong>ית הנחילה את מורשתה בבתי האולפנא <strong>של</strong>ה בימי הביניים המאוחרים, <strong>על</strong><br />
סף עידן הדפוס ומעט אחריו. ניתן להגדיר דרך <strong>ז</strong>ו כהוראה שהמרכיב המשמעותי<br />
שב<strong>על</strong> פה שנהג בה, היטה את מרכ<strong>ז</strong> הכובד מן החיבור הקלסי, הקנוני, אל פירושיו<br />
וחידושיו <strong>של</strong> מלמד החיבור ומבארו, הוא ראש הישיבה. המצע היסודי <strong>של</strong> השיעור<br />
נשען אמנם <strong>על</strong> חיבור קנוני כלשהו, אחד מן החיבורים המעטים יחסית שנלמדו<br />
<strong>בישיבות</strong> אשכנ<strong>ז</strong> בימי הביניים המאוחרים ובעת החדשה המוקדמת – יכול היה<br />
להיות <strong>ז</strong>ה ספר "ארבעה טורים", שתפס ברשימת ספרי הפוסקים שנלמדו בישיבה<br />
מקום בראש, אך יכול היה <strong>ז</strong>ה להיות גם ספר "המרדכי", "ספר מצוות גדול"<br />
(סמ"ג),"ספר מצוות קטן"(סמ"ק) או ספר "שערי דורא" <strong>על</strong> הלכות איסור והיתר –<br />
שההיסטוריוגרפיה ה"רשמית" הנ<strong>ז</strong>כרת דחקה אותם לשולי ה<strong>ז</strong>יכרון ההיסטורי. כאלו הם למ<strong>של</strong><br />
דמויותיהם <strong>של</strong> ר' אשר מקרקוב, למדן ומקובל בן <strong>ז</strong>מנו <strong>של</strong> ר' יעקב פולק וסבו <strong>של</strong> מהר"ם מלובלין,<br />
<strong>של</strong> ר' נתן שפירא מקרקוב, ב<strong>על</strong> הספר "מגלה עמוקות",<strong>של</strong> ר' נתן שפירא מגרודנא ו<strong>של</strong> ר' יצחק<br />
בן בצלאל מלודמיר, בן <strong>ז</strong>מנו ומקומו, ובמידה מסוימת גם ב<strong>על</strong> דבבו <strong>של</strong> מהרש"ל.
186 אלחנן ריינר<br />
ספרים קדומים יחסית <strong>של</strong>יחם לא נס עדיין גם במאות הט"ו והט"<strong>ז</strong>. הכלל התלמודי<br />
"הלכתא כבתראי" (הלכה כאחרונים) התפרש בתחומי התרבות האשכנ<strong>ז</strong>ית בדרך<br />
ייחודית, רחבה ביותר, שנבעה מסדר ה<strong>לימוד</strong> הנ<strong>ז</strong>כר. בשונה מהוראתו התלמודית<br />
המקורית העניק כלל <strong>ז</strong>ה במהלך התקופות הנ<strong>ז</strong>כרות מעמד מיוחד לפוסק האחרון<br />
ממש, מעמד שהאדיר את חשיבות פרשנות הכתוב וצמצם בו ב<strong>ז</strong>מן את חשיבותו<br />
<strong>של</strong> הכתוב המקורי, כדרך שיצא מתחת יד מחברו. הטקסט המשמעותי יותר מן<br />
המקורי, היה <strong>ז</strong>ה המקורי בצירוף "הגהותיו", משמע הערותיו וחידושיו <strong>של</strong> ראש<br />
הישיבה – אלו נמסרו בדרך כלל בשיעור ה"פוסקים", שהיה אחד מ<strong>של</strong>ושת מרכיבי<br />
ההוראה בישיבה בצד ההוראה הבסיסית <strong>של</strong> דף התלמוד, "הגפ"ת" או "ההלכה",<br />
ושיעור הפלפול היוקרתי, ואשר נועד להכשיר את התלמידים לפסיקת הלכה בפו<strong>על</strong>.<br />
הערותיו <strong>של</strong> ראש הישיבה הו<strong>על</strong>ו <strong>על</strong> הכתב במהלך השיעור, בדרך כלל <strong>על</strong> ידי<br />
אחד או יותר מן השומעים. לעתים נרשמו ה"הגהות", כמו כל תוספת אחרת, <strong>על</strong><br />
החיבור המקורי, בנפרד ממנו, אך בדרך כלל הן נרשמו בשולי כתב יד <strong>של</strong> הספר<br />
הנלמד, וממנו הן הועתקו וח<strong>ז</strong>רו והועתקו.<br />
ההגהות בצירוף החיבור המקורי או המעובד היוו למעשה חיבור מגובש אחד,<br />
ששימש סיכום מוסמך <strong>של</strong> עמדותיו ההלכתיות <strong>של</strong> המורה, <strong>על</strong> אף שבעצם התייחסו<br />
לחיבור קדום. מכאן, כי ספר יסוד ש<strong>על</strong>יו הערות שיוחסו למורה מן הסוג הנ<strong>ז</strong>כר,<br />
הוא ספר שנלמד בפו<strong>על</strong> בישיבתו <strong>של</strong> אותו חכם.<br />
ספריית בית המדרש עברה טלטלה ע<strong>ז</strong>ה <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong>. חלחולו <strong>של</strong> הספר הנדפס<br />
ל"מח<strong>ז</strong>ור הדם" <strong>של</strong> החיים האינטלקטואלים בקהילה היהודית, החדיר יותר ויותר<br />
ספרים מיותר ויותר תרבויות משנה. הוא חשף את הישיבה האשכנ<strong>ז</strong>ית גם לתכנים<br />
<strong>של</strong>א נודעו בה בעבר, ואם נודעו לא נלמדו, או שנלמדו רק במסגרות א<strong>ז</strong>וטריות,<br />
שעתה, עם הדפסת הספרים, חדלה הסתרתם באחת.<br />
חותם עידן כתב היד ניכר ב<strong>על</strong>יל בדרך ההוראה והעברת הידע הנ<strong>ז</strong>כרת, גם<br />
בתקופה שבה החומר הנלמד הלך ונדפס. היו ספרים שנדפסו ממש כאילו היו כתב<br />
יד <strong>על</strong> הגהותיו –כאלוהיולמ<strong>של</strong>הדפסותיוהראשונות<strong>של</strong>ספר "שערי דורא"<br />
שנ<strong>ז</strong>כר לעיל – אך החשוב לענייננו הוא שחלק ניכר מחיבורי המאה הט"<strong>ז</strong>, שהיו<br />
“The Ashkenazi Élite at the Beginning of the Modern<br />
7<br />
8<br />
7<br />
הסוגיות הנידונות בפיסקה <strong>ז</strong>ו <strong>על</strong> דרך ה<strong>לימוד</strong> בישיבה האשכנ<strong>ז</strong>ית נידונו <strong>על</strong> ידי בעבר בהרחבה<br />
במקומות שונים – ראה בעיקר מאמרי<br />
pp. 85-98 .Era: Manuscript versus Printed Book”, Polin 10 (1977), <strong>על</strong> ספרי ה<strong>לימוד</strong> בישיבה<br />
האשכנ<strong>ז</strong>ית ראה מאמרי "<strong>תמורות</strong> <strong>בישיבות</strong> <strong>פולין</strong>" (לעיל, הע' 1), עמ' 22-21 ובעיקר הערה 20. <strong>על</strong><br />
עניין ה"הגהות" ראה מאמרי, "<strong>על</strong>יית הקהילה הגדולה" (לעיל, הע' 4), עמ' 19 הע' 12, שם ריכ<strong>ז</strong>תי<br />
את ההפניות לדיונים קודמים בסוגיה <strong>ז</strong>ו. סוגיית "הלכתא כבתראי" ומעמדה בסדר הפסיקה ב<strong>פולין</strong><br />
נידונו בקצרה אף היא באותו מאמר, עמ' 24; בהערה 18 שם מופיעות הפניות מעודכנות לדיונים<br />
קודמים בסוגיה, ובעיקר לדיון שהתנהל בין ראשי המדברים בסוגיה, ישראל מ' תאֿשמע <strong>ז</strong>"ל,<br />
ויבל"א ישראל י' יובל.<br />
8 דוגמה מאירת עיניים הן מהדורות שערי דורא, קרקוב רצ"ד, ונציה ש"ח.
187<br />
ישן מפני חדש<br />
מצויים כבר עמוק בעידן הספר הנדפס, היה למעשה מקבץ <strong>של</strong> "הגהות" <strong>על</strong> חיבורים<br />
קדומים. הגהות אלו מלמדות אפוא כי החיבור שאליו הן התייחסו היה ספר שימוש<br />
ונלמד בישיבה וכי הן, ההגהות עצמן, מתורתו <strong>של</strong> ראש הישיבה הן. מכאן, כי<br />
מכלול כ<strong>ז</strong>ה <strong>של</strong> חיבורים, המיוחס לראש ישיבה אחד, מעיד <strong>על</strong> תוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים<br />
בישיבתו.<br />
כמקרה מבחן אני מבקש ליטול את ישיבתו <strong>של</strong> רמ"א שפ<strong>על</strong>ה בקרקוב ברבע<br />
ה<strong>של</strong>ישי <strong>של</strong> המאה הט"<strong>ז</strong>. אין בידינו תעודות ישירות המלמדות <strong>על</strong> הישיבה, אך<br />
חכמים אחדים מציינים את היותם תלמידיו <strong>של</strong> רמ"א בישיבתו והוא עצמו, אגב<br />
כתיבתו, מוסר במקומות שונים בחיבוריו, ובעיקר בחיבורו "דרכי משה" <strong>על</strong> "הטורים"<br />
ובתשובותיו, מידע מסוים לגביה. אלא שהמידע שבכוונתי לדון בו כאן אינו ממין<br />
<strong>ז</strong>ה. רמ"א, <strong>של</strong>א כמו רבותיו הנ<strong>ז</strong>כרים לעיל, הותיר אחריו מספר גדול <strong>של</strong> חיבורים<br />
העוסקים בענפי ידע שונים, הרחוקים <strong>ז</strong>ה מ<strong>ז</strong>ה. חלק חשוב מחיבורים אלו אינו<br />
אלא הערות <strong>על</strong> חיבורים קנוניים, ולפי ההצעה דלעיל יש לבחון היטב אם חיבורים<br />
אלו היו חיבורים שנלמדו בישיבת רמ"א בקרקוב בתקופה כלשהי, אם לאו. נעקוב<br />
עתה, מנקודת מבט <strong>ז</strong>ו, אחרי אותם חיבורים מוערים,ונבחןאםאמנםהםנלמדו<br />
בישיבתו <strong>של</strong> רמ"א בהנחייתו, והאם ניתן לראות בהם חלק מתוכנית <strong>לימוד</strong>ים<br />
שהתקיימה שם לאורך <strong>ז</strong>מן, בשניים או ב<strong>של</strong>ושת העשורים שקדמו לפטירת רמ"א<br />
בשנת <strong>של</strong>"ב (1572).<br />
9<br />
10<br />
9<br />
10<br />
·<br />
עיקרה <strong>של</strong> תוכנית <strong>לימוד</strong>ים בישיבה, בכל ישיבה ובכל מקום, עוסק בספרות ההלכה<br />
לסוגיה: בדף התלמוד ובספרות הפוסקים. אלו, ובנוסף להם גם שיעור הפלפול<br />
שהתנהל בלא מקור כתוב, היו חומרי הליבה <strong>של</strong> תוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים <strong>של</strong> הישיבה<br />
האשכנ<strong>ז</strong>ית לדורותיה. הוראת ספרות <strong>ז</strong>ו היתה ייעודה העיקרי <strong>של</strong> הישיבה והעילה<br />
היחידה להקמתה, ומעמדה בסביבתה נקבע <strong>על</strong> פי רמת הוראתם <strong>של</strong> תחומים אלו,<br />
והסטייה מהם, או אף הוספת תוכני <strong>לימוד</strong> <strong>על</strong>יהם, <strong>על</strong>ולות היו לערער את מעמדה<br />
<strong>של</strong> הישיבה בסביבתה. העברת המורשת הלמדנית ופיתוחה נעשו במוסדות ההוראה<br />
האשכנ<strong>ז</strong>ים בימי הביניים בדרך שתוארה לעיל: בהוראה ישירה <strong>של</strong> ראש הישיבה<br />
לתלמידיו, שהשתמש לצורך ההוראה באחד הספרים מתוך מספר קטן יחסית <strong>של</strong><br />
ספרי יסוד הלכתיים שעמדו לרשותו. החשוב בחיבורים אלו היה, כאמור, ספר<br />
"ארבעה טורים" לר' יעקב בן ר' אשר, הקודקס ש<strong>על</strong> פיו התנהגה החברה היהודית<br />
לרשימת חיבוריו ראה <strong>ז</strong>יו (לעיל, הע' 4), עמ' קה-קפ.<br />
מכתבו <strong>של</strong> רש"ל לרמ"א בעניינם <strong>של</strong> תלמידי רמ"א העוסקים לדעתו בפילוסופיה ממחיש את<br />
מעמדה <strong>של</strong> סטייה כ<strong>ז</strong>ו בעיני הכותב: "ועתה אני הגבר ראיתי כתוב בתפלות ובסדורי הבחורים רשום<br />
בהם תפילת אריסטו, ו<strong>ז</strong>ו היא אשמת הנשיא שכמותך שנושא להם פנים, מאחר שאתה מערבו בדברי<br />
אלהים חיים"– שו"ת רמ"א, מהד' אשר <strong>ז</strong>יו, ירו<strong>של</strong>ים ת<strong>של</strong>"א, סי' ו, עמ' כו.
11<br />
188 אלחנן ריינר<br />
בגרמניה וב<strong>פולין</strong> כמעט למן חיבורו <strong>במאה</strong> הי"ד. קובצי ה"הגהות" הרבים ששרדו<br />
<strong>על</strong> ספר "הטורים", רובם עדיין בכתבי יד, מעידים לא רק <strong>על</strong> עצם הוראת הפוסקים<br />
<strong>בישיבות</strong> ה<strong>ז</strong>מן אלא גם <strong>על</strong> טיבה. כמה מהם מהווים גירסאות שונות <strong>של</strong> "הגהות"–<br />
הערות המיוחסות לאותו ראש ישיבה ב"<strong>ז</strong>מנים" שונים ואשר נערכו בידי תלמידים<br />
שונים. <strong>ז</strong>ו היתה הדרך שהמסורת הלמדנית האשכנ<strong>ז</strong>ית הועברה מקדמת דנא: כל<br />
דור תלמידים הוסיף את פרשנות רבותיו לספרי היסוד, מנוסחת ומפורקת ל"הגהות".<br />
תוחלתהחיים<strong>של</strong> ה"הגהות" הללו היתה קצרה יחסית, עקב הופעתו הקבועה<br />
והצפויה <strong>של</strong> חומר חדש מאותו הסוג עצמו, שנמסר <strong>על</strong> ידי דור חדש <strong>של</strong> ראשי<br />
ישיבה לדורות חדשים <strong>של</strong> תלמידים. רק קובצי "הגהות" ספורים נדפסו והיו לנכסי<br />
צאן בר<strong>ז</strong>ל <strong>של</strong> <strong>לימוד</strong> ההלכה; אך גם מעמדו הבכיר <strong>של</strong> המוסר לא סייע דווקא<br />
להדפסתן. גורל כ<strong>ז</strong>ה <strong>ז</strong>ומן אפילו ל"דרכי משה", הערותיו <strong>של</strong> רמ"א לספר "הטורים",<br />
שהיו לספר ערוך ומגובש עוד בידיו <strong>של</strong> המחבר, ונערכו במפנה המאה הט"<strong>ז</strong>. חלקו<br />
הראשון <strong>של</strong> הספר ש"<strong>על</strong>ה <strong>על</strong> מ<strong>ז</strong>בח הדפוס", הביאורים ל"טור יורה דעה", נדפס<br />
ב<strong>ז</strong>ולצבך בשנת תנ"ב (1692), מאה ועשרים שנה לאחר פטירת רמ"א, ונדרשו עוד<br />
כתשעים שנה עד שההערות ל"טור אורח חיים" ראו אור בפיורדא בשנת תק"ך<br />
(1760). "דרכי משה" <strong>על</strong> "טור חושן משפט" ראה לראשונה אור בירו<strong>של</strong>ים במהדורה<br />
ביקורתית בשנים ת<strong>של</strong>"ט-תשמ"ב (1982-1979), למ<strong>על</strong>ה מארבע מאות שנה לאחר<br />
שנתחבר ואילו חלק "אבן הע<strong>ז</strong>ר" <strong>של</strong> החיבור עדיין גנו<strong>ז</strong> בכתבי יד.<br />
דווקא כאן, בכתיבה מסורתית לכאורה, צפה דמותו החדשנית <strong>של</strong> רמ"א: הדרך<br />
שבה הגיש את חידושיו ההלכתיים לא היתה בסופו <strong>של</strong> דבר אלא צעיף דק, כביכול<br />
מקובל, שכיסה <strong>על</strong> כתיבה חדשנית, אולי אפילו מהפכנית. ביסוד כתיבתו ההלכתית<br />
היתה קריאת תיגר <strong>על</strong> ספריית ההוראה המסורתית, <strong>ז</strong>ו ש<strong>על</strong> ברכיה גדלו הוא וראשי<br />
ישיבות אשכנ<strong>ז</strong> ו<strong>פולין</strong> לדורותיהם. רמ"א לא הסתפק בביקורת החריפה שמתח <strong>על</strong><br />
הספרות הישנה אלא החל בהכנת ספרייה חלופית, שאת עקרונותיה ניסח במפורש<br />
ובהרחבה בעיקר בהקדמת ספרו "תורת החטאת". ספרות ההוראה המסורתית,<br />
הישנה, <strong>ז</strong>ו שיסודותיה הונחו בתוך סביבה שהעבירה את מסורותיה בכתבי יד, שוב<br />
לא יכלה לדעתו לשמש את הציבור שנחשף לספרות ההלכה הנדפסת וה<strong>ז</strong>מינה.<br />
הספרות הנדפסת אפשרה למעגלים רחבים <strong>של</strong> לומדים, שבעבר התקשו להגיע<br />
12<br />
13<br />
11<br />
במהדורת ארבעה טורים שיצאה בהוצאת "אל המקורות", ירו<strong>של</strong>ים, בשנים תשי"ח-תשי"ט,<br />
נוספו הגהות <strong>על</strong> הטורים <strong>של</strong> כמה מראשי ישיבות <strong>פולין</strong>, שהיו גנו<strong>ז</strong>ות עד א<strong>ז</strong> בכתב יד, ביניהן<br />
הגהותיהם <strong>של</strong> ר' נתן שפירא ו<strong>של</strong> מהרש"ל, וגם <strong>של</strong> מהר"ל מפראג.<br />
12<br />
דרכי משה ה<strong>של</strong>ם <strong>על</strong> טור חושן משפט, מהד' חיים <strong>של</strong>מה רו<strong>ז</strong>נטל, א-ב, ירו<strong>של</strong>ים ת<strong>של</strong>"ט-תשמ"ב.<br />
וראה שם בהקדמת המהדיר, <strong>על</strong> סדר ההדפסה ומצב כתבי היד.<br />
13<br />
תורת החטאת, קרקוב שכ"ט,ב ע"ב. במאמרי הנ<strong>ז</strong>כר לעיל (הע' 7; 1977), דנתי בהיבטים<br />
שונים <strong>של</strong> ההקדמה – ראה שם, עמ' 96-93. הדברים שם לא נסתיימו ואני מקווה לשוב ולדון בהם<br />
במקום אחר.
189<br />
ישן מפני חדש<br />
14<br />
ל<strong>לימוד</strong>י ההלכה, להצטרף למעגל הלומדים. במקומם <strong>של</strong> החיבורים שרמ"א ויתר<br />
<strong>על</strong>יהם הוא העמיד שורה <strong>של</strong> חיבורים אחרים, שאת חלקם חיבר מן המסד ואילו<br />
את החשוב שבהם,את ה"<strong>של</strong>חן ערוך", ערך מחדש בע<strong>ז</strong>רת "הגהות" שהוסיף לו,<br />
ועשה אותו בכך לספר שונה לחלוטין, כמעט הפוך מ<strong>ז</strong>ה שיצא מתחת יד מחברו<br />
המקורי, ר' יוסף קארו.לא ר' יוסף קארו כי אם רמ"א היה האיש שעשה את<br />
ה"<strong>של</strong>חן ערוך" לספר הפסיקה המרכ<strong>ז</strong>י בעולם היהודי למן המאה הט"<strong>ז</strong> והלאה עד<br />
עצם היום ה<strong>ז</strong>ה.<br />
המהלכים הנוגעים לספרות ההלכה שציינתי כאן, שחידושם מוכח מתוכם, נוגעים<br />
ב<strong>על</strong>יל לשאלה <strong>של</strong>שמה הועדנו את הדברים, לתוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים <strong>של</strong> ישיבת רמ"א<br />
בקרקוב. הם מלמדים <strong>על</strong> הפוטנציאל הרדיקלי שהיה גלום בשימוש מושכל בדרך<br />
הכתיבה המסורתית, בסביבה שבה הרדיקליות המוצהרת היתה <strong>על</strong>ולה לסכל את<br />
המהלך כולו. למרות חשיבותה המרכ<strong>ז</strong>ית לענייננו אניח עתה לספרות ההלכה ואקדיש<br />
את יתרת המאמר לתכנים האחרים, החשובים פחות מנקודת מבטה <strong>של</strong> הספרות<br />
הרשמית, אך דווקא הם יהיו המחוג שילמד <strong>על</strong> תנועת ה<strong>ז</strong>מן בישיבה הפולנית –<br />
הם יהיו אלו שילמדו <strong>על</strong> מידת חשיפתו <strong>של</strong> רמ"א למהלכים תרבותיים ותכנים<br />
חדשים שהשיקו לעולמו הרוחני ואשר אליהם הוא יחשוף גם את תלמידיו.<br />
‚<br />
החיבור החשוב ביותר לענייננו מן הבחינות הללו הוא ספר "מורה הנבוכים", שנדפס<br />
בוונציה בשנת שי"א (1551) ושוב בסביונטה כעבור שנתיים, בשנת שי"ג (1553).<br />
כמעט מאתיים שנה חלפו עד להדפסתו הבאה, ביסניץ (Jessnits) שבגרמניה, בשנת<br />
תק"ב (1742).<br />
האם יש בנתונים אלו כדי ללמד משהו <strong>על</strong> תפוצת הספר או <strong>על</strong> הרגלי ה<strong>לימוד</strong><br />
בו בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית? האם הנתון האחרון מלמד שמורה הנבוכים החל להילמד<br />
בסביבה <strong>ז</strong>ו רק בראשית תקופת ההשכלה, וכי הדפסתו א<strong>ז</strong> ושם, היתה ממבשרי<br />
התקופה? היו שרצו להבין <strong>ז</strong>את כך, אך נראה כי הספר, כמו ספרים א<strong>ז</strong>וטריים<br />
אחרים, נודע ונלמד בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית, אך מעמדו הא<strong>ז</strong>וטרי מנע את הפצתו כדרך<br />
שהופצו שאר ספרים נדפסים.<br />
ל<strong>לימוד</strong> ספר ה"מורה" בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית ישנה מסורת ארוכה. הספר נלמד מא<strong>ז</strong><br />
שנודע שם, אלא שהוא נלמד רק <strong>על</strong> ידי לומדים נבחרים, ב<strong>ז</strong>הירות רבה ותוך<br />
התחשבות מרבית בהגבלות שהוטלו <strong>על</strong> <strong>לימוד</strong>ו במהלך הפולמוסים <strong>על</strong> כתבי הרמב"ם<br />
14<br />
הספר נדפס לראשונה, עוד כ"דפוס עריסה" (אינקונבולה), ככל הנראה ברומא בשנת ר"ם<br />
(1480), אלא שהדפסה <strong>ז</strong>ו, חשובה ככל שתהא, אינה נוגעת ישירות לשאלת <strong>לימוד</strong> הספר והוראתו<br />
בסביבה ובתקופה שאנו דנים בהן כאן. לשאלות אלו נודעת חשיבות דווקא למהדורות "המורה"<br />
שנדפסו בוונציה ובסביונטה באמצע המאה הט"<strong>ז</strong>.
15<br />
190 אלחנן ריינר<br />
במאות הי"ג-הי"ד ואחריהן. החשובה בהגבלות היתה הגבלת גיל ה<strong>לימוד</strong> בו –<br />
ובשאר ספרי הפילוסופיה – לבני ארבעים ומ<strong>על</strong>ה. הגבלות אלו, כפי שנתפרשו<br />
ונהגו בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית בימי הביניים, אפשרו אמנם את <strong>לימוד</strong> הספר, אך רק<br />
למעטים, ואלו נמנו, מטבע הדברים, עם שכבות העילית המובהקות בלבד. היו<br />
אלו תלמידי חכמים מבוגרים בגיל ובעיקר במעמד, ב<strong>של</strong>ים ביכולתם האינטלקטואלית<br />
ונאמנים <strong>על</strong> רבותיהם; בדרך כלל היו אלו רבני קהילות או ראשי ישיבות <strong>של</strong>מדו<br />
את הספר כיחידים – לעצמם – ובררו בקפידה את היחידים שאותם ילמדו. עוד<br />
קודם שהחל הלומד ב<strong>לימוד</strong> ה"מורה" הוא נדרש לחתום <strong>על</strong> התחייבות שמשמעה<br />
היה בעיקר טקסי, <strong>של</strong>א לקבל את דברי הרמב"ם בספר ה"מורה" שנחשבו, מא<strong>ז</strong><br />
פולמוסי המאה הי"ג, למינות. בין אם להתחייבות היתה משמעות <strong>של</strong> ממש בין<br />
אם לאו, ברור כי <strong>על</strong> הלומד היה ליידע את ב<strong>על</strong>י הסמכות בסביבתו <strong>על</strong> כוונתו<br />
ללמודאת ה"מורה".<br />
עד לאמצע המאה הט"<strong>ז</strong>היהאפוא ה"מורה" ספר א<strong>ז</strong>וטרי שנודע למעטים, לבני<br />
<strong>על</strong>ייה בלבד, <strong>של</strong>א נלמד במסגרות <strong>לימוד</strong> רשמיות ואף לא חוץֿרשמיות, ונראה כי<br />
גם לאחר שנדפס בדפוסי איטליה היו עותקי הספר נדירים למדי בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית<br />
והאשכנ<strong>ז</strong>יתֿהפולנית. מסתבר כי גם א<strong>ז</strong> עדיין רווחה הפצת עיקר עותקי הספר, ולא<br />
פחות מכך גם פירושיו, בכתבי יד שהועברו בעיקר בתוך המעגלים <strong>של</strong> "בני <strong>על</strong>יה",<br />
שהיתה להם, וככל הנראה רק להם, בעבר, גישה ישירה או עקיפה אל הספר<br />
ופירושיו.<br />
והנה הגיעו לידינו שני עותקים <strong>של</strong> מהדורת מורה הנבוכים שנדפסה בוונציה<br />
בשנת שי"א, ובשולי הדפים הגהות רמ"א כתובות יד. <strong>על</strong> פי דרכנו אין הדברים<br />
מלמדים שרמ"א למד את ספר מורה הנבוכים, ידיעה שאין בה רבותא, אלא שהוא<br />
לימד אותו בישיבתו.מערכת ה"הגהות" המופיעה בכל אחד מן העותקים שונה,<br />
ויש אפוא לייחס כל אחת מהן לתקופת הוראה שונה. משמעות הוראת הספר<br />
16<br />
15<br />
נוסח ההתחייבות או השבועה פורסם <strong>על</strong> ידי אפרים קופפר, "השגות מן חכם אחד <strong>על</strong> דברי<br />
החכם הר"ר יוסף בהק"ר יוסף הלוע<strong>ז</strong>י שכתב וקרא בקול גדול נגד הרמב"ם", קבץ <strong>על</strong> יד, סדרה<br />
חדשה, יא (תשמ"ה), עמ' 222-221. <strong>על</strong> שורשי <strong>לימוד</strong> ה"מורה" והוראתו בקרב חכמי אשכנ<strong>ז</strong> ו<strong>פולין</strong><br />
ראה לפי שעה אפרים קופפר, "לדמותה התרבותית <strong>של</strong> יהדות אשכנ<strong>ז</strong> וחכמיה במאות הי"ד-הט"ו",<br />
תרביץ מב (ת<strong>של</strong>"ג), עמ' 147-113. מאמר <strong>ז</strong>ה פתח מחדש את הדיון בשאלת היחס למורה הנבוכים<br />
בפרט ולפילוסופיה בכלל בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית ב<strong>של</strong>הי ימי הביניים, לאור תעודות חדשות שפורסמו<br />
בו, ועורר תגובות רבות ושונות – ראה: ישראל י' יובל, חכמים בדורם, ירו<strong>של</strong>ים תשמ"ט, עמ'<br />
311-286; ובעיקר דוד רודרמן, מחשבה יהודית ותגליות מדעיות בעת החדשה המוקדמת באירופה,<br />
ירו<strong>של</strong>ים תשס"ג, עמ' 66-64. וראה סיכום רחב וחשוב <strong>של</strong> הסוגיה, יעקב אלבוים, פתיחות והסתגרות,<br />
היצירה הרוחנית-הספרותית ב<strong>פולין</strong> ובארצות אשכנ<strong>ז</strong> ב<strong>של</strong>הי המאה הט"<strong>ז</strong>, ירו<strong>של</strong>ים תש"ן, עמ' 182-154.<br />
16 ראה: יהושע העשיל סירקין, "תועפות רא"ם", אוצר חכמה, גל' ב, למברג תרכ"א, עמ'<br />
17-15; גל' ג, תרכ"ה, עמ' 6-5; ישראל מרדכי פלס, "כתב יד חדש – הגהות הרמ"א והלבוש <strong>על</strong><br />
מורה נבוכים", ישורון ט (תשס"א), עמ' תשנו-תשס<strong>ז</strong>.
191<br />
ישן מפני חדש<br />
18<br />
17<br />
19<br />
17<br />
18<br />
בישיבה היתה, שרמ"א שינה במו ידיו את מעמדו הקנוני <strong>של</strong> החיבור ופרץ את<br />
המסגרת הא<strong>ז</strong>וטרית המסורתית שהקיפה אותו עד לימיו.<br />
שאלת מורה הנבוכים עולה באותה תקופה ממש, בחריפות רבה, בכמה מקורות<br />
שמקורם בחוגי הישיבות ב<strong>פולין</strong>. רמ"א עצמו, אגב התכתבות נסערת עם מהרש"ל,<br />
שפשרה לא התברר עדיין לאשורו, נקלע עמו לוויכוח חריף ששאלת היחס ל<strong>לימוד</strong><br />
ה"מורה" חו<strong>ז</strong>רת ונשנית בו, אף שכל אחד מן המתווכחים ציין, כל אחד בדרכו, כי<br />
הוא לומד בו ויודע אותו. המחלוקת בין שני החכמים לא היתה אפוא <strong>על</strong> עצם<br />
<strong>לימוד</strong> ה"מורה", אלא בשאלת גבולות הוראת הספר. בעוד מהרש"ל דבק במעמדו<br />
הא<strong>ז</strong>וטרי המסורתי <strong>של</strong> החיבור, ו<strong>על</strong> כן התנגד להוראתו בישיבה, רמ"א, שבכל<br />
מפ<strong>על</strong>ו הספרותי הפגין ב<strong>על</strong>יל מודעות לשינויים שהתחוללו במבנה הקנון המסורתי<br />
בעקבות חלחולו <strong>של</strong> הספר הנדפס לסביבה הלמדנית, שוב לא ראה את עצמו חייב<br />
למעמדו המסורתי <strong>של</strong> ה"מורה". המסגרות הא<strong>ז</strong>וטריות שגוננו <strong>על</strong> הספר בעבר נפרצו<br />
<strong>ז</strong>ה כבר, ושוב אין לראות בתכניו ידע סגור שבידה <strong>של</strong> עילית תרבותית כלשהו<br />
להגביל את הפצתו. ה"מורה" הנדפס, אם נשתמש בלשונו <strong>של</strong> הרמב"ם עצמו,<br />
"מונח, ועומד ומוכן לכל ישראל". ויכוח כ<strong>ז</strong>ה לא יכול היה להתקיים אלא <strong>על</strong><br />
קו התפר שסימן הספר הנדפס בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית ותרבותה <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong>.<br />
המעקב אחרי השינוי ביחס למורה הנבוכים <strong>בישיבות</strong> <strong>פולין</strong> ואשכנ<strong>ז</strong> מלמד <strong>על</strong><br />
מעורבותם <strong>של</strong> בני חוגו <strong>של</strong> רמ"א בעניין <strong>ז</strong>ה כמעט בכל מקום שהתעוררה בו<br />
השאלה. כך למ<strong>של</strong>, ר' מרדכי יפה, "תופר הלבושים", שהיה תלמיד רמ"א, מעיד<br />
בהקדמת חיבורו <strong>על</strong> ספר מורה הנבוכים, "לבוש פינת יקרת" (לובלין שנ"ה), כי<br />
למד את הספר מרבותיו. הספר, העשוי לדברי מחברו "לפי צורך המעיין התורני",<br />
מתיימר אמנם להיות פירוש מקיף <strong>על</strong> ה"מורה", אך למעשה הוא לקט אופייני <strong>של</strong><br />
"הגהות". חשוב יותר לעניין הנידון כאן הוא הוויכוח החריף שהתלהט בשנות<br />
שו"ת רמ"א (לעיל, הע' 10), סי' ה-<strong>ז</strong>, עמ' יח-לח.<br />
ראה משנה תורה, הל' תלמוד תורה פ"ג ה"א.<br />
19 "ביניתי לי בשאר ספרי' אשר למדתי' בנעורי וקבלתים מרבותי ולקטתי וכתבתי ביאורים יפים<br />
<strong>על</strong> ג' ספרים ראשי' שהם כוללי' <strong>של</strong>ש חכמו' המפורסמו' אשר למדתי' בנעורי מרבותי... ואלו הם:<br />
האח' הוא הספר החכמה המפורסם הוא ספר מורה הנבוכים... אע"פ שיש הרבה פירושים נדפסים<br />
<strong>על</strong>יו מ"מ הוספתי בהם מעט לפי צורך המעיין התורני"– "הקדמת ספר לבוש מלכות בכללו",<br />
ספר לבוש מלכות, פראג שפ"ג,ג ע"ב. <strong>של</strong>א כמו הגהות רמ"א המתייחסות למהדורת מורה הנבוכים<br />
ונציה שי"א, מתייחסות הגהותיו <strong>של</strong> ר' מרדכי יפה למהדורת סביונטה שי"ג; במהדורה <strong>ז</strong>ו נוסף<br />
פירושו <strong>של</strong> ר' אשר קרשקש, שר' מרדכי התייחס אליו בהגהותיו. בהקדמה המתייחסת לכלל<br />
ה"לבושים" סקר המחבר את כלל חיבוריו שכונסו בשם "לבוש מלכות". ספר <strong>ז</strong>ה, וההקדמה בכלל<br />
<strong>ז</strong>את, נדפס קרוב ל<strong>של</strong>ושים שנה אחרי הדפסת "לבוש פנת יקרת"; סביר שההקדמה התחברה בסמוך<br />
להדפסתה, יותר מאשר להדפסת "לבוש פינת יקרת". <strong>על</strong> יחסו <strong>של</strong> ב<strong>על</strong> ה"לבושים" לפילוסופיה<br />
<strong>על</strong> יסוד הפירוש למורה הנבוכים ובהקשר ל<strong>ז</strong>יקתו לרמ"א ראה:<br />
Laurence Kaplan, “Rabbi<br />
Mordekhai Jaffe and the Evolution of Jewish Culture in Poland”, Jewish Thought in the<br />
Sixteenth Century, ed. Bernard Dov Cooperman, Cambridge Mass. 1983, pp. 282-266
192 אלחנן ריינר<br />
החמישים <strong>של</strong> המאה הט"<strong>ז</strong> בקרב תלמידי ישיבות בפראג, ומאוחר יותר גם בפו<strong>ז</strong>נא<br />
,(Poznań) <strong>על</strong> אודות <strong>לימוד</strong> מורה הנבוכים והוראתו – <strong>ז</strong>הו ויכוח שהתנהל בין<br />
שני צורבים צעירים ולא בין ראשי ישיבות. הטוען התקיף ביותר ב<strong>ז</strong>כות הוראת<br />
ה"מורה", שמכללא ניתן ללמוד שכבר הורה בעבר את הספר בישיבה, ומן המפורש<br />
<strong>של</strong>ימד בחורי ישיבה צעירים ב"בין ה<strong>ז</strong>מנים" את "שמונה פרקים" לרמב"ם, היה<br />
ר' אברהם הורביץ, תלמיד הרמ"א, בן למשפחה עשירה מאוד מבוהמיה, ולימים<br />
תלמיד חכם מופלג ומחבר חשוב ב<strong>ז</strong>כות עצמו. למרות ששמו אינו נ<strong>ז</strong>כר בפירוש<br />
בכתב הפולמוס, אין ספק ב<strong>ז</strong>יהויו עם כותב כתב הפולמוס שממנו נודע דבר<br />
הוויכוח. מול ר' אברהם הורביץ התייצב צורב תקיף ומוכשר לא פחות, ר' יוסף<br />
אשכנ<strong>ז</strong>י, שמאוחר יותר נודע בכינויו "התנא מצפת". ר' יוסף תקף את ה"מורה"<br />
ואת הוראתו בישיבה, כמו גם שורה ארוכה <strong>של</strong> חיבורים נוספים – כל החיבורים<br />
היו מ<strong>של</strong> מחברים ספרדיים, וחשוב יותר היה שכולם נדפסו בדפוסי ונציה בעשורים<br />
הסמוכים שקדמו לוויכוח. מסתבר כי קורפוס החיבורים הספרדי ה<strong>ז</strong>ה, שרק לאחרונה<br />
נודע בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית, עורר בקרב בני הישיבות עניין רב מ<strong>ז</strong>ה כמו גם התנגדות<br />
ורוג<strong>ז</strong> מ<strong>ז</strong>ה. שאלת <strong>לימוד</strong> מורה הנבוכים עמדה אפוא לדיון <strong>בישיבות</strong> <strong>פולין</strong> ואשכנ<strong>ז</strong><br />
בראשית המחצית השנייה <strong>של</strong> המאה הט"<strong>ז</strong>, וחצתה את חברת צעירי הלומדים לשני<br />
מחנות. יש להניח כי התפלגות המחנות שיקפה את עמדתם <strong>של</strong> ראשי הישיבות<br />
ש<strong>על</strong> ידיהם יצקו התלמידים מים: אלו לימדו לתלמידיהם את מורה הנבוכים, ומן<br />
הסתם גם ספרים אחרים מן הספרייה הפילוסופית הספרדית <strong>של</strong> ימי הביניים שנדפסה<br />
<strong>ז</strong>ה מקרוב, ואלו נמנעו מכך, ואולי אף הצטרפו לתלמידיהם כדי למנוע <strong>ז</strong>את גם<br />
מעמיתיהם. בידינו אפוא עדויות מספיקות <strong>על</strong> התסיסה שרגשה סביב מעמדו <strong>של</strong><br />
"המורה" <strong>בתוכני</strong>ת ה<strong>לימוד</strong>ים <strong>בישיבות</strong> <strong>פולין</strong> ואשכנ<strong>ז</strong> בכלל, ואשר הובלה ככל הנראה<br />
בעיקר <strong>על</strong> ידי בני חוגו <strong>של</strong> רמ"א.<br />
20<br />
22<br />
Ph. Bloch, “Der Streit um den Moreh des Maimonides in der Gemeinde Posen 20<br />
um die Mitte des 16. Jahrhundert”, Monatschrift für die Geschichte und Wiessenschaft des<br />
21<br />
ראה:<br />
Judentum 47 (1903), pp. 153-169, 263-279, 346-356<br />
21 <strong>על</strong> ר' אברהם הורביץ ראה אלבוים (לעיל, הע' 15), במפתח בערכו, ובעיקר עמ' 21-20 הע' 25<br />
ועמ' 165-160. הכותב <strong>ז</strong>והה כר' אברהם הורביץ מפראג <strong>על</strong> ידי שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר) כבר<br />
בשנת 1910 במאמר שפורסם ברוסית בכתב העת "ייברסקייה סטרינה" ואשר תורגם לעברית – ראה<br />
ש"פ רבינוביץ [שפ"ר], עקבות <strong>של</strong> חופש דעות ברבנות <strong>של</strong> <strong>פולין</strong> <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong>, מפ<strong>על</strong> הקונטרסים<br />
<strong>של</strong> החוג להיסטוריה <strong>של</strong> עם ישראל באוניברסיטה העברית בירו<strong>של</strong>ים, תשי"ט. שפ"ר <strong>ז</strong>יהה את ר'<br />
אברהם הורביץ כמחבר כתב הפולמוס <strong>על</strong> פי עדותו <strong>של</strong> המחבר <strong>על</strong> עצמו כי כתב פירוש לשמונה<br />
פרקים לרמב"ם. חיבור <strong>ז</strong>ה <strong>ז</strong>והה <strong>על</strong> ידי שפ"ר במאמרו הנ<strong>ז</strong>כר עם חיבורו <strong>של</strong> ר' אברהם הורביץ<br />
"חסד לאברהם", שהוא פירוש <strong>על</strong> שמונה פרקים, ואשר יצא לאור בשתי מהדורות, הראשונה בלובלין<br />
בשנת <strong>של</strong>"<strong>ז</strong> (1577), והשנייה, בתוספות ושינויים מעטים, בקרקוב, בשנת שס"ב (1602).<br />
22<br />
<strong>על</strong> ר' יוסף אשכנ<strong>ז</strong>י ראה גרשם <strong>של</strong>ום,"ידיעותחדשות<strong>על</strong> ר' יוסף אשכנ<strong>ז</strong>י ה'תנא מצפת'",<br />
תרביץ כח (תשי"ט), עמ' 223-201; 89-59, ושם, בתחילת חלקו הראשון <strong>של</strong> המאמר, ימצא המעוניין<br />
הפניות למחקרים קודמים.
193<br />
ישן מפני חדש<br />
¥<br />
מה משמעות הדבר? מלבד הידיעה <strong>על</strong> עצם הוראת הפילוסופיה בישיבתו <strong>של</strong><br />
רמ"א, המתבקשת מקיומם <strong>של</strong> שני עותקי הספר עם הגהותיו, ונתמכת בעקיפין גם<br />
ממקורות נוספים, יש למהלך שנקט רמ"א משמעות רבה ועמוקה יותר, הנוגעת<br />
ישירות לאופיה <strong>של</strong> תוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים בישיבתו. לעיל הצבענו <strong>על</strong> הקשר בין הכיוון<br />
החדשני שנקט רמ"א ביחס לספרות ההלכה, לבין הכרתו ב<strong>תמורות</strong> הלאֿהפיכות<br />
שחוללה הופעת הספר הנדפס במבנה העילית האינטלקטואלית היהודית. דומה כי<br />
אותה דרך יש לנקוט גם כאן: גם כאן הגדיר רמ"א מחדש את מעמדו החברתי <strong>של</strong><br />
הטקסט, אך עתה לא את מעמדו <strong>של</strong> הטקסט הלמדני כפי שעשה בספר "תורת<br />
החטאת" ובהגהותיו ל<strong>של</strong>חן ערוך, אלא את מעמדו <strong>של</strong> הטקסט ההגותי, המקודש,<br />
ב<strong>על</strong> ההיבטים הא<strong>ז</strong>וטריים – למעשה רמ"א הגדיר מחדש את מעמדה <strong>של</strong> הא<strong>ז</strong>וטריות<br />
בסביבה שבה הידע גלוי ו<strong>ז</strong>מין – בסביבה <strong>של</strong> ספר נדפס.<br />
שוב לא ניתן לנהוג במורה הנבוכים הנדפס וה<strong>ז</strong>מין לכל אדם, בדרך שנהגו בו<br />
בעבר, כטקסט א<strong>ז</strong>וטרי, חסוי ומצוי ב<strong>של</strong>יטה; איסור ה<strong>לימוד</strong> והקריאה איבד<br />
ממשמעותו, ולמעשה שוב לא היה קיים. רמ"א הסיר אפוא לכאורה את מעטה<br />
הא<strong>ז</strong>וטריות מן הספר ולימד בישיבתו את הספר שמעולם, עד עתה, לא נלמד בסביבה<br />
האשכנ<strong>ז</strong>ית ברבים. אך יש ל<strong>ז</strong>כור כי למעשה אין בהוראה בישיבה משום הסרת<br />
תווית הא<strong>ז</strong>וטריות מן החיבור. ההוראה המפוקחת בישיבה, לציבור מוגדר ומבורר,<br />
לבני הישיבה, קובעת גבולות חדשים לא<strong>ז</strong>וטריות בעידן שבו "כל הרוצה ליטול את<br />
השםיבואויטול"; בעידן שבו גבולות הידע פרוצים. הוראת חיבורים א<strong>ז</strong>וטריים<br />
בין כותלי הישיבה היא הצבת גבולות חדשים לא<strong>ז</strong>וטריות, שמותאמים למצב החדש.<br />
הא<strong>ז</strong>וטריות החדשה מגוננת <strong>על</strong> היצירה בתביעה להוראה <strong>על</strong> ידי מורה, שהוא במידה<br />
רבה נציג <strong>של</strong> הממסד הרבני, ובמסגרת <strong>של</strong> מוסד מתנשא אליטסטי ו<strong>על</strong> כן סלקטיבי.<br />
„<br />
הבחירה במורה הנבוכים כדי ללמד <strong>על</strong> יחסו החדשני <strong>של</strong> רמ"א ליצירה הא<strong>ז</strong>וטרית<br />
ו<strong>על</strong> מקומו <strong>של</strong> בית המדרש בציון גבולות הא<strong>ז</strong>וטריות החדשה, <strong>ז</strong>ו <strong>של</strong> עידן הדפוס,<br />
לא היתה הבחירה היחידה בדוגמה כה מאירת עיניים. ה"מורה" עמד, ככלות הכל,<br />
בעין הסערה למן חיבורו וחומות הא<strong>ז</strong>וטריות שהקיפו אותו <strong>ז</strong>וע<strong>ז</strong>עו,אףכילאנפלו,<br />
<strong>ז</strong>ה מכבר בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית והאשכנ<strong>ז</strong>יתֿהפולנית, ובכלל <strong>ז</strong>את בקרקוב עצמה. דומה<br />
כי דוגמה טובה יותר לדיון ביחסו <strong>של</strong> רמ"א ליצירה הא<strong>ז</strong>וטרית היא יחסו לספר<br />
ה<strong>ז</strong>והר, חיבור א<strong>ז</strong>וטרי ב<strong>על</strong>יל, שגם <strong>על</strong>יו נוספו הערותיו, ו<strong>על</strong> פי דרכנו, גם אותו<br />
לימד בישיבתו.<br />
עוד קודם שניכנס לעובי הסוגיה נציין כי אף שברור כי רמ"א לימד בישיבתו<br />
את ה"מורה" וכי לימד גם את ספר ה<strong>ז</strong>והר, אין בידינו לדעת את מי מתלמידיו<br />
לימד, באילו תנאים ובאי<strong>ז</strong>ה <strong>של</strong>ב <strong>של</strong> <strong>לימוד</strong>יהם. הקביעה כי חיבורים אלו נלמדו<br />
בישיבתו <strong>של</strong> רמ"א אינה אומרת כי הם היו חלק מתוכנית <strong>לימוד</strong>ים גורפת שכל
194 אלחנן ריינר<br />
תלמיד נטל בה חלק, כשם שאין היא אומרת את ההפך. אין לדעת האם היו שיעורי<br />
רמ"א בספרים הנידונים פתוחים או שמא כוונו ליחידי סגולה בלבד. אף שהלב<br />
נוטה לאפשרות השנייה, הממדרת, שאלות אלו דיין לשעתן.<br />
כמו לגבי מורה הנבוכים גם לגבי ה<strong>ז</strong>והר התנהל ויכוח חריף, אך לא <strong>על</strong> <strong>לימוד</strong>ו<br />
או הוראתו אלא <strong>על</strong> עצם הדפסתו, ובכלל <strong>ז</strong>ה גם <strong>ז</strong>ה. כידוע נדפס ספר ה<strong>ז</strong>והר<br />
באיטליה פעמיים באותן השנים עצמן, השנים שי"ט-ש"כ (1560-1559), בראשונה<br />
במנטובה ובשנית בקרמונה. תוך כדי הדפסת ה<strong>ז</strong>והר במנטובה התפתח באיטליה<br />
ויכוח חריף בין תומכי ההדפסה למתנגדיה, ויכוח ש<strong>על</strong>ו בו גם היבטים שונים <strong>של</strong><br />
שאלת היחס ליצירה הא<strong>ז</strong>וטרית בעידן הדפוס. הוויכוח התנהל למעשה סביב<br />
הדפסת הספר במנטובה – לעומת <strong>ז</strong>את, המהדורה השנייה <strong>של</strong> ה<strong>ז</strong>והר, <strong>ז</strong>ו שנדפסה<br />
בקרמונה, נהנתה מתוצאות הוויכוח הראשון ולא חוללה סביבה ויכוח <strong>של</strong> ממש.<br />
<strong>ז</strong>ו היתה המהדורה שנקלטה בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>יתֿהפולנית תחילה, ואותה יש להביא<br />
בחשבון כעומדת ביסוד החיבורים שנתחברו <strong>על</strong> ה<strong>ז</strong>והר באותה סביבה ובאותן שנים,<br />
אלא אם כן יוכח אחרת; <strong>ז</strong>והי מכל מקום המהדורה שעמדה ביסוד פירוש רמ"א<br />
ל<strong>ז</strong>והר. הוראת ה<strong>ז</strong>והר בישיבתו <strong>של</strong> רמ"א בקרקוב היתה סמוכה מאוד ב<strong>ז</strong>מנה למועד<br />
הדפסתו בשני הדפוסים הנ<strong>ז</strong>כרים, ויש לשער אפוא כי הדברים היו תלויים <strong>ז</strong>ה ב<strong>ז</strong>ה<br />
וכי תחילת הוראת הספר היתה תלויה ב<strong>ז</strong>מינותו <strong>של</strong> הספר הנדפס. אין בידינו כל<br />
ידיעה <strong>על</strong> ויכוח שהתנהל בראש חוצות בעד <strong>לימוד</strong> הספר או נגדו בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית<br />
או האשכנ<strong>ז</strong>יתֿהפולנית, כדרך שהתנהל <strong>על</strong> <strong>לימוד</strong> ה"מורה" באותן השנים עצמן<br />
ובאותם המקומות.כמו ה"מורה" גם ה<strong>ז</strong>והר כבר נדפס ונחשף לקריאה לכל, ושוב<br />
לא ניתן היה לייחס לו מעמד א<strong>ז</strong>וטרי אלא בהסכמה, אלא <strong>של</strong>א כמו לגבי ה"מורה",<br />
לא התקיימה לגבי ה<strong>ז</strong>והר מסורת ארוכה <strong>של</strong> א<strong>ז</strong>וטריות שכדי לאסור או להתיר יכלה<br />
להיתלות באילנות גבוהים. תהליך עיצוב מעמדו <strong>של</strong> ספר א<strong>ז</strong>וטרי <strong>ז</strong>ה <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong><br />
בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>יתֿהפולנית לא שכפל אפוא את הוויכוח שהתנהל באותן סביבות<br />
סביב חדירת ה"מורה" לתוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים.<br />
פירושו <strong>של</strong> רמ"א ל<strong>ז</strong>והר לא הגיע לידינו כהערות בשולי הדף אלא כחיבור<br />
לעצמו, אך בחינתו בעיון מגלה בנקל <strong>של</strong>מעשה הוא עשוי רצף <strong>של</strong> הערות. כתב<br />
23<br />
23<br />
הוויכוח לא התנהל דווקא בין תומכי קבלה למתנגדיה. היו שהתנגדו לחשיפה הלא מבוקרת<br />
<strong>של</strong> הספר, והיו שתבעו את גילויו, ובתוך הוויכוח נטלו חלק גם פילוסופים וגם מתנגדי קבלה שאינם<br />
פילוסופים. <strong>על</strong> הוויכוח ראה בעיקר את מאמר היסוד <strong>של</strong> ישעיהו תשבי, "הפולמוס <strong>על</strong> הדפסת ספר<br />
ה<strong>ז</strong>והר <strong>במאה</strong> השש-עשרה באיטליה", הנ"ל, חקרי קבלה ו<strong>של</strong>וחותיה, א, ירו<strong>של</strong>ים תשמ"ב, עמ'<br />
130-179 [=פרקים א (תשכ"<strong>ז</strong>), עמ' 182-131]. אחרי פרסום המאמר נדפסו תעודות נוספות <strong>של</strong>א היו<br />
לעיני תשבי – ראה: אפרים קופפר, "תעודות חדשות בעניין הפולמוס בדבר הדפסת ספר ה<strong>ז</strong>והר – אגב<br />
הצצה בכתבי יד",מיכאלא (תשכ<strong>ז</strong>), עמ' 318-302; יוסף הקר, "איגרת חדשה מן הפולמוס <strong>על</strong><br />
הדפסת ה<strong>ז</strong>והר באיטליה", משואות, מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים ל<strong>ז</strong>כרו <strong>של</strong><br />
פרופ' אפרים גוטליב <strong>ז</strong>"ל, בעריכת מיכל אורון ועמוס גולדרייך, תל אביב תשנ"ד, עמ' 130-120,<br />
ושם, בהערות 1 ו3ֿ, הפניות למחקרים שהתפרסמו אחרי מאמרו <strong>של</strong> תשבי.
195<br />
ישן מפני חדש<br />
24<br />
היד היחיד ששרד, שנודע רק באחרונה, הוכן <strong>על</strong> ידי המדפיס ר' אברהם בן שמעון<br />
היידא, שפ<strong>על</strong> בפראג בעשור השני <strong>של</strong> המאה הי"<strong>ז</strong>; הוא הוכן מן הסתם מתוך<br />
כוונה, <strong>של</strong>א <strong>על</strong>תה יפה, להוציאו לאור. אך ידיעותינו <strong>על</strong> כתב היד מתחילות מעט<br />
קודם לכן. ב<strong>של</strong>הי המאה הט"<strong>ז</strong> עשה ר' אליהו לואנץ, בחור ישיבה יחסן יליד<br />
וורמס, כמנהגם <strong>של</strong> צעירים דורשי תורה בקהילות היהודיות בסביבתו באותן שנים,<br />
שנים אחדות בישיבתו <strong>של</strong> ר' מנדל ר' אביגדור'ס בקרקוב, שהיה מן הבולטים<br />
בראשי ישיבות <strong>פולין</strong> באותה עת. במהלך שהותו בקרקוב העתיק אליהו לואנץ, מן<br />
הסתם בשכר ו<strong>על</strong> פי ה<strong>ז</strong>מנת משפחת המחבר, את ספר "דרכי משה", חיבורו הגדול<br />
<strong>של</strong> רמ"א <strong>על</strong> ארבעה טורים, ובשכר העתקתו העניק לו ר' אליע<strong>ז</strong>ר, אחיו <strong>של</strong> רמ"א,<br />
את ה<strong>ז</strong>כות להעתיק לעצמו גם את פירוש ה<strong>ז</strong>והר. עם סיום ההעתקה היו אפוא<br />
לפחות שני כתבי יד <strong>של</strong> הפירוש: העותק המקורי, שהוח<strong>ז</strong>ק בידי משפחת איסרליס,<br />
והעותק שהכין אליהו לואנץ. אף לא אחד משני העותקים הללו אינו ידוע, ומן<br />
הסתם גם לא שרד, אך סביר להניח כי העותק הקיים עתה, משמע כתב היד שהכין<br />
ר' אברהם היידא, הועתק מכתב היד שהכין אליהו לואנץ. ניתן לשער גם כי העותק<br />
שהיה בידי יורשי רמ"א לא היה עשוי בדמותו <strong>של</strong> העותק שהכין ממנו אליהו<br />
לואנץ – סביר יותר להניח כי העותק המקורי היה ספר ה<strong>ז</strong>והר מדפוס קרמונה,<br />
שבשולי דפיו נרשמו הערותיו <strong>של</strong> רמ"א, וכי כך הן הו<strong>על</strong>ו <strong>על</strong> הכתב בראשונה:<br />
אגב <strong>לימוד</strong> והוראת הספר בחוג תלמידים. המעתיק, כך נראה, הוא שריכ<strong>ז</strong> את<br />
ההערות בספר אחד, וסדרן ברצף, וממנו העתיק ר' אברהם היידא בפראג את העותק<br />
המוכר לנו היום.<br />
עד ל<strong>ז</strong>יהויו <strong>של</strong> כתב היד מפראג נודע פירושו <strong>של</strong> הרמ"א ל<strong>ז</strong>והר ליחידים מן<br />
החיבור "אדרת אליהו", חיבור רחב יריעה <strong>של</strong> אליהו לואנץ עצמו, השונה תכלית<br />
השינוי מחיבורו <strong>של</strong> רמ"א. <strong>ז</strong>הו פירוש קבלי מובהק, וכפירוש מלכתחילה, הוא<br />
כתוב ברצף. בחיבורו שיבץ אליהו לואנץ שני חיבורים נוספים <strong>על</strong> <strong>של</strong>ו: קטעים<br />
נרחבים מפירוש "אור יקר" לרמ"ק, ודומה כי בכך היה מן הראשונים ואולי אף<br />
הראשון שעשה שימוש בחיבור <strong>ז</strong>ה במרחב האשכנ<strong>ז</strong>י, ואת פירושו המלא <strong>של</strong> רמ"א,<br />
שהעתיק שנים רבות קודם לכן בקרקוב. החיד"א, החכם שכל ר<strong>ז</strong> לא אניס ליה,<br />
25<br />
24<br />
כ"י אוקספורד, בודלי, (קטלוג נויבאואר, 1911). <strong>על</strong> כתב היד ראה בנימין ריצ'לר,<br />
"פירוש ה<strong>ז</strong>והר לרמ"א", מגנ<strong>ז</strong>י המכון לתצלומי כתבי היד העבריים, בעריכת אברהם דוד, ירו<strong>של</strong>ים<br />
תשנ"ו, עמ' 103 [=קרית ספר נח (תשמ"ג), עמ' 197-196].<br />
25 כתב היד <strong>של</strong> חיבורו <strong>של</strong> אליהו לואנץ, הכולל <strong>של</strong>ושה כרכים, שמור גם הוא בספריית בודלי<br />
(קטלוג נויבאואר, 1829). לפני שנים אחדות החלו בחוגי<br />
באוקספורד, ומספרו הוא<br />
ישיבת המקובלים "שער השמים" בירו<strong>של</strong>ים להכין את החיבור לדפוס, ולפי שעה יצאו לאור שני<br />
כרכים הכוללים את הפירוש לספר בראשית (נראה כי הוצאת המהדורה נפסקה)– ראה אדרת אליהו<br />
לר' אליהו מלואנ"ץ, מהד' אהרן דוב שאטלאנד, א-ב, ירו<strong>של</strong>ים תשנ"ח. יעקב אלבוים (לעיל, הע'<br />
15), עמ' 195 הע' 49, טען כי ר' אליע<strong>ז</strong>ר פרלס אלטשול, בהקדמת "קנה חכמה" <strong>של</strong>ו (פראג<br />
ש"ע-שע"א), היה המחבר האשכנ<strong>ז</strong>י הראשון שציין את "אור יקר" לרמ"ק בחיבורו. אך אלטשול לא<br />
Opp. 519<br />
Opp. 395-397
196 אלחנן ריינר<br />
26<br />
ראה את כתב היד <strong>של</strong> החיבור באחד משני ביקוריו באמשטרדם <strong>במאה</strong> הי"ח,<br />
ובחיבורו "שם הגדולים", בערך המיוחד לרמ"א, הוא מספר <strong>על</strong> כך בהאי לישנא:<br />
מור"ם [=רמ"א]חיבר ג"כ <strong>על</strong> ה<strong>ז</strong>הר. וראיתי באמשטרדם פירוש ה<strong>ז</strong>הר כ"י<br />
להגאון מהר"רר' אליהו בן הגאון משה לואנץ... וה<strong>של</strong>ים החבור בק"ק וידירבורג<br />
שנת ש"פ. וכתב שם שהרב המחבר היה שם מעתיק ראשון מספר דרכי משה<br />
למור"ם שהיה מכתיבת ידו עולים ויורדים וגליונות ומחקים ו<strong>ז</strong>יקקו וטיהרו.<br />
ע"כ בשכר <strong>ז</strong>את הגאון מהר"ר אליע<strong>ז</strong>ר אחיו <strong>של</strong> מור"ם נתן לו במתנה פי'<br />
27<br />
הגאון אחיו מור"ם <strong>על</strong> ה<strong>ז</strong>הר, ומביא שם בחבורו דברי מור"ם ופירושו.<br />
הקריאה בקטע מ"תורת העולה", ספרו הפילוסופי <strong>של</strong> רמ"א (פראג, ש"ל [1570]),<br />
בידיעה שה<strong>ז</strong>והר נלמד בבית מדרשו, מבהירה את יחסו <strong>של</strong> רמ"א לשאלת <strong>לימוד</strong><br />
והוראת חיבורים א<strong>ז</strong>וטריים כדוגמת ה<strong>ז</strong>והר:<br />
ואיך אדבר בעניין כ<strong>ז</strong>ה מסברת עצמי? אך אמרתי עת לעשות ליי הפרו תורתך.<br />
כי בעוונו', הדור נתמעט כל כך <strong>של</strong>א ראיתי מימי איש מקובל יודע הדבר <strong>על</strong><br />
בוריו מצד הקבלה האמיתי'. ורבים מהמון עם, כל אחד קופץ ללמוד עניין<br />
הקבלה כי היא תאוה לעינים, ובפרט בדברי האחרונים אשר גילו דבריהם<br />
בספרים בביאור. וכל שכן ב<strong>ז</strong>מן ה<strong>ז</strong>ה שנדפסו ספרי הקבלה כגון ה<strong>ז</strong>וה"ר והרקנ"ט<br />
ושער"י אורה אשר כל מעיין מתבונן בהם והכל הוא מבואר לדעת המעיין<br />
בהם, אף <strong>על</strong> פי שדבריהם אינן מובנין <strong>על</strong> פי האמת מאחר שאין מקובל מפי<br />
רק ה<strong>ז</strong>כיר את הספר; הוא מספר באותה הקדמה כי העתיק את החיבור רחב ההיקף ה<strong>ז</strong>ה "בידיו<br />
החלשים והכבדים". אליהו לואנץ, שהיה מאוחר לו במעט, עשה שימוש נרחב ב"אור יקר" בחיבורו,<br />
תוך ציטוט נדיב מן החיבור. שני המחברים כאחד ראויים להיות מובאים בחשבון בדיון <strong>על</strong> תפוצת<br />
הקבלה הצפתית באשכנ<strong>ז</strong> במפנה המאה הט"<strong>ז</strong>. אלבוים משער כי החיבור הגיע לידי אלטשול מהעתקותיו<br />
<strong>של</strong> רמ"ע מפאנו, ו<strong>על</strong> פי ריבוי החומרים בפנקסו <strong>של</strong> אלטשול שמקורם בבית מדרש <strong>ז</strong>ה, נראה כי<br />
הצדק עמו.<br />
26<br />
בביקורו הראשון שהה החיד"א באמשטרדם מיום שישי, י"בבטבתתקט"ו (26.12.1754)<br />
עד יום <strong>של</strong>ישי, י"גבניסןתקט"ו (24.3.1755), ואילו את ביקורו השני החל ביום שישי כ"<strong>ז</strong> בטבת<br />
תקל"ג (17.1.1773), ושהה בעיר עד ליום שישי כ"ח באייר (21.5.1773). התאריכים הם <strong>על</strong> פי מאיר<br />
בניהו, רבי חיים יוסף דוד א<strong>ז</strong>ולאי, ירו<strong>של</strong>ים תשי"ט, עמ' לא, לח.<br />
27<br />
שם הגדולים לחיד"א, מערכת גדולים, "מור"ם איסרליס", מהד' יצחק איי<strong>ז</strong>יק בןֿיעקב, וילנא<br />
תרי"ג, עמ' 131. דבריו <strong>של</strong> החיד"א <strong>על</strong> העתקת הפירוש הם סיכום <strong>של</strong> דברים המופיעים בהקדמתו<br />
<strong>של</strong> אליהו לואנץ לפירושו: "והיה כשמוע הגאון מהר"ר אליע<strong>ז</strong>ר אחיו <strong>של</strong> הגאון מהר"ר משה<br />
איסרלש מחבר הדרכי משה כי האלקים אנה לידי להעתיק הד"מ <strong>על</strong> נכונה, שש ושמח כמוצא <strong>של</strong>ל,<br />
כאשר לא הועתק מעולם כלל, פער פיו ואמר אלי 'ברוך אתה לאל <strong>על</strong>יון, ש<strong>על</strong> ידך יוצא ספר אחי<br />
לאור ולגליון, דברי הגאון הנ<strong>ז</strong>כר אחי <strong>ז</strong>כר צדיק לברכה, מה <strong>של</strong>א הי' אדם מקדמת דנא <strong>ז</strong>כה, בכן<br />
אתן לך עוד שכם אחד, יגל כבודך ולבך יחד, הוא מה שפירש אחי בדברי ה<strong>ז</strong>והר אשר בידי צפונה,<br />
יהיה לך למתנה להעתיקו, אך יקרא <strong>על</strong>יו שם הב<strong>על</strong> בראשונה'"– ראה אדרת אליהו (לעיל, הע' 25),<br />
א, עמ' ד-ה.
197<br />
ישן מפני חדש<br />
מקובל. ולא <strong>ז</strong>ה בלבד שהמשכילים יבינו בה אלא אפילו ב<strong>על</strong>י בתים שאינן<br />
יודעין בין ימינם לשמאלם, בחשיכה יתהלכו, אינן יודעים לפרש סדרה או<br />
פרשה בפירש רש"י, קופצין ללמוד קבלה. וכל <strong>ז</strong>ה גורם להם שהדור יתום,<br />
בעוונת נתמעט כל כך שאסטרא בלגיני קשקש קריא, וכל אחד שראה בה מעט<br />
28<br />
מתפאר ודורש ברבים ועתיד ליתן את הדין.<br />
הבעיה – אליבא דרמ"א – לא היתה בעצם <strong>לימוד</strong> ספר ה<strong>ז</strong>והר או ספרי קבלה<br />
אחרים שנדפסו ונודעו ללמדני ומלומדי <strong>פולין</strong> <strong>ז</strong>ה מקרוב, אלא באופן ה<strong>לימוד</strong>:<br />
בחסרונו <strong>של</strong> מורה. אין ללמוד את החיבור הקבלי בלא פרשנותו הממצעת <strong>של</strong><br />
מורה, שהיא בעצם העברה ישירה, בלתי אמצעית, <strong>של</strong> מסורת הסוד ממורה<br />
לתלמיד, "מקובל מפי מקובל". הספרות הקבלית, וספר ה<strong>ז</strong>והר בכללה, היא ספרות<br />
א<strong>ז</strong>וטרית הכתובה בלשון דוֿמשמעית, <strong>על</strong> כן "לדעת המעיין הכל מבואר", אך<br />
"<strong>על</strong> פי האמת", משמע <strong>על</strong> פי מובנו הנסתר – כלומר האמיתי, <strong>של</strong> הכתוב –<br />
"דבריהם אינן מובנין". העדרו האישי, הפי<strong>ז</strong>י, <strong>של</strong> מח<strong>ז</strong>יק מפתחות המשמעות<br />
האמיתית מסצנת <strong>לימוד</strong> הקבלה, מותיר את הלומד העצמאי עם משמעות מדומה,<br />
שקרית. האריסטוקרטיות <strong>של</strong> הידע הקבלי, שהיא המשמעות החברתית הממשית,<br />
גם אם היא מסתתרת מאחורי התביעה לנוכחותו <strong>של</strong> מורה, ממיינת באופן מיידי,<br />
<strong>על</strong> יסוד פורמליסטי, את קהל צרכניה <strong>של</strong> ספרות <strong>ז</strong>ו בין יודעים באמת ליודעים<br />
כביכול. חוסר הלגיטימיות <strong>של</strong> לומד הקבלה <strong>של</strong>א מפי רב אינו נדרש להוכחה,<br />
שכן ה<strong>לימוד</strong> מפי רב אינו כלי ע<strong>ז</strong>ר להבנה אלא תנאי לה. <strong>על</strong> כן, גם שעה<br />
שהלומד האוטודידקט חש שהוא מבין את הכתוב ב<strong>על</strong>יל, הרי "<strong>על</strong> פי האמת"<br />
הוא אינו מבין אותו.<br />
ניתן לשמוע גם את קולו <strong>של</strong> "האחר", <strong>של</strong> לומד הקבלה לעצמו, <strong>ז</strong>ה <strong>של</strong>א מצא<br />
את מקומו בבית המדרש ואשר כלפיו וכלפי דומיו מכוונים דברי הרמ"א, וללמוד<br />
כיצד "אחר" <strong>ז</strong>ה ראה אותם דברים עצמם: את הדפסת ספרי הקבלה והתגלות הקבלה<br />
לעין כל. הדברים <strong>של</strong>הלן הם חלק ממבוא <strong>של</strong> ספר קבלה עממי שנתחבר במפנה<br />
המאה הט"<strong>ז</strong>, אך בסופו <strong>של</strong> דבר לא נדפס. גם מחבר הספר, כרמ"א, ראה בהדפסת<br />
ספרי הקבלה נקודת מפנה משמעותית,אךהעריךאותה, כצפוי, בדרך הפוכה:<br />
ובכן אנכי הצעיר אמרתי לה<strong>על</strong>ות <strong>על</strong> גליון קטון מה שקבלתי מפי סופרים<br />
ומפי ספרים, וחלילה לאיש האלקים אשר ימנע הדבר ה<strong>ז</strong>ה מעם ה' למען ידעו<br />
כולם את כבוד ה' ואקרא בקול גדול בכל מלכותו. הרימותי ידי לאל הרועה<br />
אותי מעודי אשר חברתי את הדבר ה<strong>ז</strong>ה יען אשר ספרי הקבלה נדפסים וכל<br />
אחד רוצה ללמוד אותו מעצמו כי גרסה נפשו אל מחצב בוראו להכיר את<br />
בית המלך. לכן אמרתי להדפיס <strong>ז</strong>ה כי עוד מעט האיכות ה<strong>ז</strong>ה יכול כל אדם<br />
©<br />
28<br />
תורת העולה, ח"ג, פ"ד,פראג ש"ל,עב ע"ב.
198 אלחנן ריינר<br />
ללמוד מעצמו כל ספרי קבלה בעולם ויוכל להבין קצת חלק מחלק <strong>של</strong> אלפי<br />
29<br />
אלפים.<br />
©<br />
¤<br />
31<br />
30<br />
הכותב חוגג את פריצת גבולות הנסתר <strong>על</strong> ידי הדפוס; את העובדה כי ידיעת הנסתר<br />
שוב אינה נחלת נבחרים אלא נחלת "עם ה'" כולו: "עוד מעט האיכות ה<strong>ז</strong>ה יכול<br />
כל אדם ללמוד מעצמו כל ספרי קבלה בעולם". ובגלל <strong>ז</strong>מינותה <strong>של</strong> חכמת האמת<br />
"כל אחד רוצה ללמוד אותו מעצמו כי גרסה נפשו אל מחצב בוראו להכיר את בית<br />
המלך". את הדברים "וחלילה לאיש האלקים אשר ימנע הדבר ה<strong>ז</strong>ה מעם ה' למען<br />
ידעו כולם את כבוד ה' ואקרא בקול גדול בכל מלכותו" הוא מפנה בלא ספק<br />
למתנגדים ממשיים <strong>של</strong> המהלך. הדברים כוונו בלא ספק למנהיגיה הדתיים הממונים<br />
<strong>של</strong> הקהילה, ל"ר"ם ואב"ד" ול"מגיד המישרים", משמע הדרשן הממונה מטעם<br />
הקהילה, שהטיפו לשמירת הספרות הא<strong>ז</strong>וטרית במסגרותיה המסורתיות, ברוח דבריו<br />
<strong>של</strong> רמ"א. אך מבחינתו <strong>של</strong> המחבר, מייצג מובהק <strong>של</strong> בן עיליתֿהמשנה התרבותית<br />
בקהילה היהודית, <strong>ז</strong>הו עידן חדש, משיחי, שבו "יוכל [כל אדם] להבין קצת חלק<br />
מחלק <strong>של</strong> אלפי אלפים" [מסוד האלהות], משהו מעין "מלאה הארץ דעה את ה'".<br />
אלו הן בדיוק העמדות שכנגדן וכנגד דומותיהן כיוון רמ"א את דבריו.<br />
יחסו <strong>של</strong> רמ"א למקורות הקבליים היה לכאורה נסיגה מן הדרך שהתווה לגבי<br />
מורה הנבוכים, כלומר מהעתקת המסגרת הא<strong>ז</strong>וטרית האינדיבידואלית, בחינת "אין<br />
דורשין בעריות ב<strong>של</strong>שה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא<br />
אם כן היה חכם ומבין מדעתו", אל הישיבה, המסגרת הרחבה יחסית אך הנ<strong>של</strong>טת.<br />
29<br />
כ"י אוקספורד, בודלי, (1753 ברשימת נויבאואר), דף 508 ע"א. החיבור הוא<br />
קיצור ספר הפרדס לרמ"ק, וייתכן שהוכן בידי ר' אליע<strong>ז</strong>ר פרלס אלטשול, שבפנקסו החומר נמצא –<br />
ראה <strong>על</strong> כך במאמרי:<br />
Opp. 526<br />
“A Biography of an Agent of Culture: Eleazar Altschul of Prague and<br />
his Literary Activity”, Schöpferische Momente des europäischen Judentums in der frühen<br />
Neuzeit, ed. M. Graetz, Heidelberg 2000, pp. 229-247<br />
30 והשווה גם לדבריו <strong>של</strong> ר' ברכיה בירך ב"ר יצחק איי<strong>ז</strong>יק מקרקוב, שהיה "מגיד מישרים",<br />
שהוא בן העילית הרבנית לכל דבר, שטען, עוד באמצע המאה הי"<strong>ז</strong>, טענות דומות לאלו <strong>של</strong> רמ"א<br />
נגד העוסקים בקבלה: "ועוד רעה חולי ראיתי שערורי' בענין <strong>לימוד</strong> הקבלה... שקבלה מסיני ואין<br />
רשות לגלות אותה כי אם לאחד מעיר שנים ממשפחה ושאין ביד אדם לחדש בה דבר מדעתו כי<br />
אם לרמו<strong>ז</strong> בדרך רמ<strong>ז</strong>... והן עתה קמו קצת אנשי שם הם בעיניהם משתמשים בתגא ועשאוה קורדום<br />
לאכול ממנה, ומחברי חיבורי בענייני הקבל' ורשות ניתן להם להדפיסן ומח<strong>ז</strong>רים בהם <strong>על</strong> העיירות<br />
לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל באמור להן אטי' לכם לשכר. ומגלים צפונים וטמוני' לפני גדולי'<br />
וקטני', ולא עוד אלא שמערבי' דבריהם מה שבודים מלבם עם דברי הקבלה"– <strong>ז</strong>רע ברך, אמשטרדם<br />
תכ"ב, הקדמה. בדברים אלו מופיע חלקו <strong>של</strong> הדפוס במהלך בדרך שונה מבדברי רמ"א. לא <strong>ז</strong>מינותו<br />
<strong>של</strong> הספר הנדפס עומדת במוקד הדיון כפי שטען רמ"א כלפי ה<strong>ז</strong>והר וספרות היסוד הקבלית בכלל,<br />
אלא השימוש שעושה בו המקובל החדש לצרכיו. הוא, לדברי ה"מגיד מישרים", עושה את הקבלה<br />
"קרדום לאכול ממנה". המקובל החדש מדפיס ספרים, וגרוע מכך הוא גם מוכר אותם להנאתו –<br />
הטענה היא כלפי ספרים חדשים, שנתחברו עתה, כאן, <strong>על</strong> ידי אנשים שאינם ראויים, ולא כלפי עצם<br />
הדפסת ספרות היסוד. <strong>ז</strong>והי אמירה ב<strong>על</strong>ת היבטים חברתיים, אולי אף מעמדיים, ברורים.
199<br />
ישן מפני חדש<br />
32<br />
31<br />
32<br />
אלא שהתניית <strong>לימוד</strong> המקורות הקבליים הקלסיים בהוראה ישירה היא אמנם תביעה<br />
מפורשת לשמירה <strong>על</strong> מעמדו הא<strong>ז</strong>וטרי <strong>של</strong> המקור, אך משמעותה <strong>ז</strong>הה למעשה<br />
למהלך שנקט הרמ"א לגבי הוראת מורה הנבוכים: העתקת מקום הוראת המקור<br />
הא<strong>ז</strong>וטרי מחדר משכיתו <strong>של</strong> המורה אל בין כותלי בית המדרש. התלות המסורתית<br />
במורה, שהתקיימה גם בישיבה, הבטיחה לכאורה מידה מסוימת <strong>של</strong> שמירת גבולות<br />
הא<strong>ז</strong>וטריות <strong>של</strong> החיבור הנלמד.<br />
אך נקודת המוצא לכל הדיון החדשני בטקסט הא<strong>ז</strong>וטרי הוא הופעת הספר הנדפס<br />
וה<strong>תמורות</strong> ביכולת ה<strong>של</strong>יטה בידע שנלוו להופעתו. הציר <strong>של</strong>אורכו התארגנו העמדות<br />
השונות לענייננו הוא הדפסת ספרי קבלה: "ב<strong>ז</strong>מן ה<strong>ז</strong>ה נדפסו ספרי הקבלה... אשר<br />
כל מעיין מתבונן בהם והכל הוא מבואר לדעתו". הספר הנדפס, לדברי רמ"א, הוא<br />
המקור להפצת הידע המוטעה. "ספרי קבלה" קא משמע לן, ולא ספר ה<strong>ז</strong>והר לבדו.<br />
הרמ"א מ<strong>ז</strong>כיר כדוגמה את ספר "שערי אורה", שנדפס פעמיים בשנת שכ"א (1561),<br />
ואת ה"רקנט", פירושו הקבלי <strong>של</strong> ר' מנחם ריקנטי <strong>על</strong> התורה, שנדפס כבר בשנת<br />
רפ"ג (1523), אך נראה כי המהדורה שרמ"א כיוון אליה לא נדפסה אלא בשנת<br />
ש"ה (1545). אף שרמ"א לא ציין <strong>ז</strong>את, סביר להניח כי <strong>על</strong> ספרי הקבלה מחוללי<br />
השינוי יש למנות גם את ספר "מערכת האלהות", שנדפס במנטובה בשנת שי"ח<br />
(1558), כשנה לפני הדפסת ה<strong>ז</strong>והר שם, <strong>על</strong> ידי אותו מו"ל עצמו ועם הערותיו. <strong>על</strong><br />
מקומם <strong>של</strong> ספרים אלו בספרייה האשכנ<strong>ז</strong>ית <strong>של</strong> המאה הט"<strong>ז</strong>מלמדים<strong>על</strong>פידרכנו<br />
פירושים אחדים שנתחברו <strong>על</strong>יהם, ובעיקר הפירושים שחיבר ל<strong>של</strong>ושתם ר' מתתיה<br />
דלקרוט, מקובל ממוצא איטלקי שהתגורר בבריסק, ואשר היה דמות מרכ<strong>ז</strong>ית בהוראת<br />
הקבלה ב<strong>פולין</strong> ובליטא <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong>. קו הגבול המסמן בדברי רמ"א את "ה<strong>ז</strong>מן<br />
ה<strong>ז</strong>ה" הוא רגע הדפסת הספרים.<br />
אם באשר לספרות הלכה פ<strong>על</strong> רמ"א לפתוח את שערי בית המדרש בפני אלו<br />
שהיו מנועים מכך לפני עידן הספר הנדפס, לגבי הספרות הא<strong>ז</strong>וטרית הוא נהג<br />
לכאורה בדרך הפוכה: הוא ניסה למנוע את הגישה הלא מבוקרת לספרות <strong>ז</strong>ו מאלו<br />
שהגיעו אליה, בגלל <strong>ז</strong>מינותה, בכוחות עצמם; הוא התכוון לכאורה ל<strong>של</strong>וט בדרכי<br />
הפצתה <strong>על</strong> ידי שמירתה בין כותלי בית המדרש. אך למעשה תמונת הדברים שונה.<br />
רמ"א ידע היטב כי ספרות <strong>ז</strong>ו, כמו כל ספרות אחרת שהעילית הרבנית תבעה<br />
לעצמה את ה<strong>של</strong>יטה בה, נשמטה <strong>ז</strong>ה כבר מתחת ידה. משמעות כלילת ה<strong>ז</strong>והר<br />
<strong>בתוכני</strong>ת ה<strong>לימוד</strong>ים בישיבה, יותר מהגבלת הגישה אל הספר – מהלך יומרני שהיה<br />
חגיגה פ"ב מ"א.<br />
פירושו <strong>של</strong> ר' מתתיה דלקרוט לשערי אורה יצא לאור בקרקוב בשנת ש"ס, ומכאן ואילך כללו<br />
רוב דפוסי הספר גם פירוש <strong>ז</strong>ה. פירושו <strong>על</strong> רקנטי נ<strong>ז</strong>כר בדברי מו"ל המהדורה הנ<strong>ז</strong>כרת, החותם את<br />
הספר בתפילה שי<strong>על</strong>ה בידו "לדפוס ספר הריקנטי ומערכת האלקות עם ביאורי הגאון הנ<strong>ז</strong>כר, שעדין<br />
הם כמוסים בגנ<strong>ז</strong>י בנו". הפירוש לספר המערכת נמצא עדיין בכתב יד (אוקספורד, בודלי 252.2<br />
ו1640ֿ). וראה אלבוים (לעיל, הע' 15), עמ' 148 הע' 208-207.
33<br />
33<br />
200 אלחנן ריינר<br />
ב<strong>של</strong>ב <strong>ז</strong>ה כבר לא ריאלי – היתה אבחנה חברתית, אפילו מעמדית, בין שתי קבוצות<br />
<strong>של</strong> לומדי הספרות הא<strong>ז</strong>וטרית באותה עת: בין "היודעים", הלומדים מפי מורה,<br />
"מקובל מפי מקובל", ומגינים <strong>על</strong> מעמדם כמייצגים הלגיטימיים <strong>של</strong> מסורת העיסוק<br />
בנסתרות, לבין הלומדים בעצמם, "שהכל מבואר [רק] לדעתם" אך הם אינם יודעים<br />
את משמעות הדברים לאמיתם, ו<strong>על</strong> כן אינם שייכים למעגל המסורתי <strong>של</strong> היודעים.<br />
בסופו <strong>של</strong> דבר ח<strong>ז</strong>ר רמ"א לגירסה מתקדמת יותר <strong>של</strong> האבחנה המעמדית הישנה,<br />
ששייכה יצירה ספרותית לעילית מסוימת והדירה ממנו את האחר. יחסו <strong>של</strong> רמ"א<br />
לספרות ההלכה הנדפסת מ<strong>ז</strong>ה ולספרות הקבלית הנדפסת מ<strong>ז</strong>ה, מגלה אפוא שני<br />
פנים <strong>של</strong> קריאת המציאות הספרותית החדשה, הנדפסת, פנים שנוסחו <strong>על</strong> ידי חכם<br />
שהיה מודע יותר מכל חכמי <strong>ז</strong>מנו למשמעויותיו החברתיות <strong>של</strong> הספר הנדפס.<br />
‰<br />
עיסוקו <strong>של</strong> רמ"א באסטרונומיה נידון בהרחבה במחקר, ונראה כי אין להוסיף <strong>על</strong>יו<br />
דבר. דומה כי בעקבות מחקרו <strong>של</strong> צבי לנגרמן, מוסכם עתה <strong>על</strong> הכל כי לא היה<br />
קשר <strong>של</strong> ממש בין עיסוקו <strong>של</strong> רמ"א באסטרונומיה למדע החדש בן <strong>ז</strong>מנו <strong>על</strong> אף<br />
המרחק הקצר המתוח בין האוניברסיטה הייגילונית Jagielloński) (Uniwersytet<br />
בקרקוב, שם החל קופרניקוס את <strong>לימוד</strong>י האסטרונומיה <strong>של</strong>ו, לק<strong>ז</strong>ימיי<strong>ז</strong>'(Kazimierz)<br />
הסמוכה, שבה, כעבור עשרות שנים אחדות, רמ"א למד, לימד וכתב כמעט את כל<br />
ספריו. העיסוק באסטרונומיה <strong>בישיבות</strong> אשכנ<strong>ז</strong> ו<strong>פולין</strong> היה המשך לעיסוק מסורתי<br />
רצוף בהלכות קידוש החודש ובענייני סידור הלוח, סוגיות שנלמדו תחילה דרך<br />
ההלכות המתאימות בספר משנה תורה לרמב"ם אך גם בע<strong>ז</strong>רת ספרות שימוש נוספת,<br />
מסורתית, שתי<strong>ז</strong>כר בחלקה להלן. בהדרגה ובאופן חלקי בלבד נחשפו העוסקים בסוגיות<br />
אלו לגילויי המדע החדש, אך אף פעם לא מתוך גישה מחקרית בלתי אמצעית. גם<br />
למקצוע <strong>ז</strong>ה, כמו לקודמיו, ניתן לייחס מידה <strong>של</strong> א<strong>ז</strong>וטריות, בהיותו מקצוע חוץ<br />
קוריקולרי שנועד למעטים, לאלו שנחונו ביכולת הנדרשת וגילו בו עניין. המושג<br />
"א<strong>ז</strong>וטרי" כאן שונה אפוא מ<strong>ז</strong>ה שנקטנו עד עתה לגבי מורה הנבוכים וה<strong>ז</strong>והר: <strong>ז</strong>והי<br />
א<strong>ז</strong>וטריות שאין בה הדרה מכוונת מצדו <strong>של</strong> השולט לכאורה בידע, הנוטל לעצמו את<br />
ה<strong>ז</strong>כות להגדיר את הראוי ואת שאינו ראוי לעסוק בתחום; <strong>ז</strong>והי א<strong>ז</strong>וטריות הנג<strong>ז</strong>רת<br />
בעיקר מנדירותה היחסית <strong>של</strong> היכולת הנדרשת לעיסוק בתחום, אך לא פחות מכך,<br />
ובעיקר <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong> – התקופה שאסטרונומיה היתה בה למושכת במיוחד – גם מן<br />
הצורך לגונן מפניה <strong>על</strong> תחום העיון העיקרי, הלא הוא <strong>לימוד</strong> התלמוד לענפיו.<br />
ראה:<br />
Cosmology and Astronomy, 1300-1700: Transition and Accomodation, ed. S. Unguru,<br />
pp. 83-98 .Dordrecht ,1991 "כמעט את כל ספריו", שכן את חיבורו <strong>על</strong> מגילת אסתר, "מחיר יין"<br />
(קרימונה שי"ט), כתב בנעוריו, בפורים שנת שט"<strong>ז</strong> (1556), בשידלוב ,(Szydłów) שאליה ברח בשעת<br />
מגיפה.<br />
Y. Tzvi Langermann, “The Astronomy of Rabbi Moses Isserles”, Physics,
201<br />
ישן מפני חדש<br />
34<br />
35<br />
ספר "התיאוריה החדשה <strong>על</strong> כוכבי הלכת" Theorica) ,(Novae Planetarum<br />
או כפי שנהוג לכנותו בקיצור "התיאוריקה", חיבורו <strong>של</strong> התוכן הווינאי בן אמצע<br />
המאה הט"ו, גאורג פוירבך Peurbach) ,(Georg von היה, מא<strong>ז</strong> תרגומו לעברית<br />
ב<strong>של</strong>הי אותה המאה באיטליה בשם "מהלך הכוכבים", לאחד מספרי ה<strong>לימוד</strong><br />
הנפוצים להוראת יסודות האסטרונומיה ושימש יחידים, ואולי גם ישיבות <strong>של</strong>מדו<br />
בהן את הנושא. פירושו <strong>של</strong> רמ"א ל"תיאוריקה" הוא ככל הנראה תוצאה <strong>של</strong><br />
הוראת החיבור בישיבתו, ופירושו לחיבור <strong>ז</strong>ה, וכן לחיבורים אחרים שכתב <strong>על</strong><br />
יצירות אחרות, ואשר נ<strong>ז</strong>כרו בחלקם לעיל, אינו אלא שורה <strong>של</strong> הערות שנמסרו<br />
תוך כדי הוראתו. הספר הוא חיבור המבוסס <strong>על</strong> הקוסמולוגיה האריסטוטלית<br />
והתלמית, ופירושו <strong>של</strong> רמ"א הוא פירוש בסיסי, ב<strong>על</strong> אופי דרשני, המבוסס, כמו<br />
החיבור עצמו, <strong>על</strong> חכמת התכונה המסורתית, הימי ביניימית. רמ"א לא התייחס<br />
בפירושו כלל, ומן הסתם הוא גם לא ידע <strong>על</strong> גילויי המדע החדש. למרבה הפרדוקס,<br />
דווקא האסטרונומיה, שסימלה בעת החדשה המוקדמת, יותר מכל תחום מדעי<br />
אחר, את המדע החדש, נלמדה בקהילה היהודית העירונית כתחום <strong>לימוד</strong> מסורתי,<br />
נטול מן האנרגיות המהפכניות שאפיינו אותה באותה העת בחברה הסובבת. ולמרות<br />
<strong>ז</strong>את, שימש <strong>לימוד</strong> האסטרונומיה המסורתי אבניים ללידתו <strong>של</strong> תחום חדש, <strong>של</strong>א<br />
נודע עד א<strong>ז</strong> <strong>בתוכני</strong>ת ה<strong>לימוד</strong>ים בישיבה. יותר מאשר האסטרונומיה אמו הורתו,<br />
פרץ תחום <strong>ז</strong>ה את גבולות תוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים המסורתית לעברם <strong>של</strong> אופקים חדשים.<br />
<strong>על</strong> שולחנה <strong>של</strong> חכמת התכונה היהודית המסורתית היסב אורח צנוע יותר אך<br />
מפתיע. בשנת ש"ם-שמ"א (1581-1580), כשמונה שנים אחרי פטירתו <strong>של</strong> רמ"א,<br />
הדפיס "המגיה" ר' שמואל פיהם, בדפוסו <strong>של</strong> ר' יצחק פרוסטיץ בקרקוב, מהדורה<br />
<strong>של</strong> "ספר יוחסין" שחיבר התוכן הנודע ר' אברהם <strong>ז</strong>כות, שנייה ל<strong>ז</strong>ו שיצאה לאור<br />
ארבע עשרה שנים קודם לכן <strong>על</strong> ידי ר' שמואל שולם בקושטא בשנת שכ"ו<br />
(1566): "ראה <strong>ז</strong>ה חדש לא היה כמוהו,שמואל ש"ולם היה המדפיס ראשונה,<br />
וש"מואל פיה"ם <strong>על</strong>ה באחרונה". המגיה האיטלקי הישיש, שעשה את שנותיו<br />
האחרונות בקרקוב, הוסיף <strong>על</strong> חיבורו <strong>של</strong> <strong>ז</strong>כות חיבורים היסטוריוגרפים נוספים;<br />
הנכבד שבהם היה הפרק הי"ח מתוך החלק הרביעי <strong>של</strong> ספר "יסוד עולם". ספר<br />
"יסוד עולם" הוא חיבור בחכמת התכונה שנתחבר בראשית המאה הי"ד בספרד<br />
34<br />
פירושו <strong>של</strong> רמ"א לתיאוריקה לא פורסם, והוא מצוי עדיין בכ"י אוקספורד, בודלי,<br />
(קטלוג נויבאואר, מס' 2033), לעומת <strong>ז</strong>את הקדמת הפירוש נדפסה בספרו <strong>של</strong> <strong>ז</strong>יו (לעיל, הע' 4), עמ'<br />
קע<strong>ז</strong>-קעח. <strong>על</strong> ספר התיאוריקה ופירושו <strong>של</strong> רמ"א <strong>על</strong>יו ראה לנגרמן, לעיל הע' 33. לסיכום הדיון<br />
בספר התיאוריקה, בפירושו <strong>של</strong> רמ"א <strong>על</strong>יו ובמשתמע ממנו לגבי חלקו <strong>של</strong> רמ"א בעיצוב היחס<br />
למדע, ובעיקר לאסטרונומיה, בסביבה הלמדנית <strong>של</strong> המאות הט"<strong>ז</strong>-הי"<strong>ז</strong>, ראה רודרמן (לעיל, הע' 15),<br />
עמ' 79-76. וראה בעניין <strong>ז</strong>ה גם:<br />
Science Among Polish Jews”, Science in Context 10 (1997), pp. 571-588<br />
35 מתוך הקדמתו המפויטת <strong>של</strong> המגיה שמואל פיהם, ספר יוחסין, קרקוב ש"ם-שמ"א, דףהשער ע"ב.<br />
Opp. 1673<br />
David Fishman, “Rabbi Moshe Isserless and the Study of
202 אלחנן ריינר<br />
<strong>על</strong> ידי ר' יצחק ישראלי "השני", לבקשת רבו הרא"ש, הוא רבנו אשר בן יחיאל<br />
האשכנ<strong>ז</strong>י, שהיה באותה עת ראש ישיבה בטולדו. אך הפרק הי"ח <strong>של</strong> הספר<br />
אינו עוסק באסטרונומיה אלא בתחום שנחשב היה א<strong>ז</strong> קרוב אליו, בדברי הימים.<br />
הפרק כולו הוא כרוניקה רצופה <strong>של</strong> חכמי הדורות, למן התנאים וחכמי התלמוד<br />
ועד לחכמי <strong>ז</strong>מנו <strong>של</strong> המחבר, המבוססת <strong>על</strong> מקורות שונים, אך בעיקר <strong>על</strong> פי<br />
עדותו <strong>של</strong> המחבר עצמו, <strong>על</strong> "ספר הקבלה" לר' אברהם ן' דאוד הלוי, בן<br />
המאה הי"ב. העתקות <strong>של</strong> הפרק הי"ח לעצמו, בנפרד מחלקיו האסטרונומיים<br />
<strong>של</strong> הספר, ידועות מכתבי יד אשכנ<strong>ז</strong>יים לפחות למן המאה הט"ו – מסתבר כי<br />
בידול הפרק והשימוש בו במנותק מן ההקשר שייעד לו מחברו, שיקפו משכבר<br />
עניין אשכנ<strong>ז</strong>י מסוים בסדר הימים ובתולדות החכמים. הדפסת הפרק בקרקוב<br />
ב<strong>של</strong>הי המאה הט"<strong>ז</strong>, לא ציינה אפוא את תחילת העניין בסוגיות אלו באותה<br />
סביבה; העניין בכרוניקות ידוע באותה סביבה ועת גם ממקורות נוספים. לתשומת<br />
לב מיוחדת <strong>ז</strong>כתה הכרוניקה ש<strong>של</strong>ח מהרש"ל לשואל אלמוני ששאלו <strong>על</strong> "סדר<br />
היחס בין הגאונים המחברים ספרים", המופיעה עתה בסימן כ"ט בתשובותיו,<br />
ואשר יש לה נוסחאות שונות, אלא שתשומת לבנו עתה אינה נתונה לעניין<br />
בכרוניקות, אלא לשאלת הוראתן.<br />
מדוע שימשה דווקא הכרוניקה מתוך "יסוד עולם" לצורך הוראת העבר? נראה<br />
כי לא בגלל מ<strong>על</strong>ותיה ההיסטוריוגרפיות. דומה כי ספר "יסוד עולם", שמלבד הפרק<br />
האחד שאנו דנים בו עתה, נדפס פעם אחת ויחידה ולא נדפס כלל עד ל<strong>של</strong>הי המאה<br />
הי"ח, שימש מא<strong>ז</strong> שהתחבר <strong>במאה</strong> הי"ד ספר שימוש נפוץ ל<strong>לימוד</strong> חכמת התכונה<br />
והוראתה. כך היו הדברים לא בישיבת קרקוב לבדה אלא בכל מקום שבו נלמדה<br />
חכמה <strong>ז</strong>ו אך נותרה בממדיה הימי ביניימים. במסגרת מושגית <strong>ז</strong>ו היו תולדות ה<strong>ז</strong>מנים<br />
חלק מתולדות ה<strong>ז</strong>מן. <strong>ז</strong>ו הסיבה שהפרק הי"ח מן המאמר הרביעי <strong>של</strong> ספר "יסוד<br />
עולם" הוא חלק אורגני <strong>של</strong>ו, ו<strong>ז</strong>ו גם הסיבה שר' אברהם ן' דאוד הלוי, מחברו <strong>של</strong><br />
"ספר הקבלה", הוא גם מחברו <strong>של</strong> ספר אסטרונומיה <strong>של</strong>א הגיע לידינו.<br />
אך נוסח הפרק הי"ח שנדפס בקרקוב שונה מן ההעתקות שקדמו לו בכתב יד –<br />
לנוסח הדפוס נוספו "הגהותיו" <strong>של</strong> רמ"א. מסתבר כי ר' שמואל פיהם, ה"מגיה"<br />
שהיה מעורב לא אחת בהדפסת חיבוריו <strong>של</strong> רמ"א, י<strong>ז</strong>ם גם הדפסת קובץ היסטוריוגרפי<br />
קטן, ולא חסר עניין, שנמצא בע<strong>ז</strong>בונו <strong>של</strong> רמ"א; קטן מכדי לעמוד לעצמו, אך<br />
מספיק כדי להצטרף לשולי "ספר יוחסין" שהדפיס. עניינו <strong>של</strong> המו"ל לא היה<br />
בפרק הי"ח <strong>של</strong> החלק הרביעי מספרו <strong>של</strong> ר' יצחק ישראלי אלא בהערותיו <strong>של</strong><br />
רמ"א לפרק <strong>ז</strong>ה; עיקרו <strong>של</strong> חיבור <strong>ז</strong>ה הוא אפוא הפרק <strong>על</strong> הערותיו, שניהם בהעתקתו<br />
<strong>של</strong> רמ"א עצמו.<br />
להעתקת הפרק הקדים רמ"א דברים אחדים, הרומ<strong>ז</strong>ים לתפיסה היסטוריוגרפית<br />
מפתיעה העומדת מאחורי מעשה ההעתקה:
203<br />
ישן מפני חדש<br />
38<br />
37<br />
אלה דברי הגאון מהר"ר משה איסרליס <strong>ז</strong>"ל: סדר הקבלה שהעתקתי מספר יסוד<br />
עולםמאמר ד. וכל מקום שחדשתי בו דבר אצלו, כתבתי "הג"ה". גם כתבתי<br />
חכמי הפילוסופים אנשי שם הנקובים בשמותם ו<strong>ז</strong>מנם כדי לידע הפרש שבין<br />
36<br />
הדורות שעברו עד היום ה<strong>ז</strong>ה כי מחכמי האומות ילקח ראיה <strong>על</strong> חכמינו <strong>ז</strong>"ל.<br />
אין <strong>ז</strong>ו אפוא העתקה לעצמה, אלא עריכה <strong>על</strong> פי עקרונות היסטוריוגרפיים שונים<br />
מאלו שהנחו את המחבר המקורי. העקרונות האלו נוצקו לתוך "הגהות", שיצרו<br />
מערך שונה, סינכרוני, <strong>של</strong> תולדות החכמים וסדר המסירה מאלו <strong>של</strong> ר' יצחק<br />
ישראלי: "מחכמי האומות ילקח ראיה <strong>על</strong> חכמינו <strong>ז</strong>"ל".<br />
אל הפרק הי"ח צירף המו"ל כרוניקה העשויה טלאים טלאים <strong>של</strong> קטעי כרוניקות<br />
קדומות שאינן ידועות ממקומות אחרים, ומתוספותיו <strong>של</strong> המטליא שאין ספק<br />
ב<strong>ז</strong>הותו: ר' משה איסרליס עצמו. יריעת הטלאים היתה בסופו <strong>של</strong> דבר לכרוניקה<br />
אשכנ<strong>ז</strong>ית רצופה ב<strong>על</strong>ת אוריינטציה פולנית ב<strong>על</strong>יל, שה<strong>של</strong>ימה את סדר חכמי הדורות<br />
עד לאמצע המאה הט"<strong>ז</strong>, עד לדורו <strong>של</strong> ר' <strong>של</strong>ום שכנא מלובלין "שכל גדולי הארץ<br />
ה<strong>ז</strong>את הם תלמידיו". אך גם אם אחרון הנמנים בה להלכה הוא ר' <strong>של</strong>ום שכנא,<br />
הרי אחרוני הנמנים למעשה הם "תלמידיו", משמע רמ"א ובני דורו, שאינם נ<strong>ז</strong>כרים<br />
בשמותם. בכך מנסחת הכרוניקה לכאורה מעין "היסטוריה רשמית" <strong>של</strong> <strong>לימוד</strong><br />
התורה ב<strong>פולין</strong>. ראשיתו <strong>של</strong> המהלך הוא בר' יעקב פולק איש קרקוב וסופו בתלמיד<br />
תלמידו, רמ"א, שדמותו מסמלת, בלא ששמו נ<strong>ז</strong>כר, את הדור ה<strong>של</strong>ישי <strong>של</strong> שו<strong>של</strong>ת<br />
ראשי ישיבות <strong>פולין</strong>. עיקרה <strong>של</strong> הכרוניקה הוא הגדרת מקומה <strong>של</strong> הקהילה היהודית<br />
ב<strong>פולין</strong> – שיוצגה כמקובל בהיסטוריוגרפיה מעין <strong>ז</strong>ו בחכמיה – במרחב האשכנ<strong>ז</strong>י<br />
המסורתי. ואולי אף יותר מ<strong>ז</strong>ה: כוונתה להעניק לעולם התורה הפולני, הצעיר ביחס,<br />
מעמד <strong>של</strong> ממשיך לגיטימי, ואולי אף עיקרי, <strong>של</strong> המסורת האשכנ<strong>ז</strong>ית הימי ביניימית.<br />
הסיפר שהלך ונטווה תוך כדי עריכת הכרוניקה, הכיל מרכיבים <strong>של</strong> סיפור יסוד<br />
<strong>של</strong> המרכ<strong>ז</strong> היהודי החדש ב<strong>פולין</strong>. את הקובץ הצנום חתם המו"ל ב"סדר עולם<br />
<strong>ז</strong>וטא", שאף שטביעת אצבעותיו <strong>של</strong> רמ"א ניכרת בו פחות מאשר בשתי הכרוניקות<br />
הראשונות, הרי ר' דוד גנ<strong>ז</strong>, ב<strong>על</strong> "צמח דוד" ותלמידו <strong>של</strong> רמ"א, מעיד בספרו כי<br />
ה"הגהות" שנוספו לו, מ<strong>של</strong> רבו הן. <strong>ז</strong>הו אפוא קובץ היסטוריוגרפי הכולל <strong>של</strong>ושה<br />
36<br />
37<br />
ראה ספר יוחסין, שם, קנו ע"ב.<br />
אגב תיאור המהלך המרכ<strong>ז</strong>י בתולדות חכמי <strong>פולין</strong>, עשה מחבר הכרוניקה בלא משים את הנג<strong>ז</strong>ר<br />
מבחירה חדה כל כך: הוא פסל בדיעבד מהלכים אפשריים אחרים. החשוב שבהם היה <strong>ז</strong>ה הנותן<br />
מקום לר' <strong>של</strong>מה לוריא, מהרש"ל, קרובו <strong>של</strong> רמ"א,בןדורו<strong>של</strong> ר' <strong>של</strong>ום שכנא ובמידה מסוימת<br />
גם ב<strong>על</strong> דבבו, ב<strong>של</strong><strong>של</strong>ת המסירה העיקרית <strong>של</strong> <strong>לימוד</strong> התורה ב<strong>פולין</strong>. מהרש"ל ייצג תפיסה שונה<br />
לחלוטין <strong>של</strong> <strong>לימוד</strong> התורה ב<strong>פולין</strong> מ<strong>ז</strong>ו שבאה לביטוי בכרוניקה, ועיקרה הוא העמדת ה<strong>ז</strong>יקה למסורת<br />
האשכנ<strong>ז</strong>ית בהקשר שונה. <strong>על</strong> הכרוניקה האשכנ<strong>ז</strong>יתֿהפולנית ראה עוד ריינר (לעיל, הע' 1), עמ' 51-50;<br />
ובעיקר, הנ"ל, יעקב פולק (לעיל, הע' 2), עמ' 66-65.<br />
38<br />
ראה צמח דוד (לעיל, הע' 6), עמ' 120. 40, 37,
204 אלחנן ריינר<br />
39<br />
40<br />
41<br />
39<br />
חיבורים, ש<strong>של</strong>ושתם "הוגהו" בידי רמ"א ונמצאו בע<strong>ז</strong>בונו. סביר אפוא להניח, כי<br />
רמ"א היה <strong>ז</strong>ה שכלל את <strong>של</strong>ושתם לכלל קובץ אחד.<br />
מספר ההגהות הרב שהוסיף רמ"א לפרק הי"ח, ולא פחות מכך ההערה העקרונית<br />
שהקדים לו, מאפשרים להניח כי פרק <strong>ז</strong>ה היה עיקרו <strong>של</strong> הקובץ ההיסטוריוגרפי<br />
שמצא את מקומו בשולי "ספר יוחסין", וכי <strong>ז</strong>ה היה החיבור העיקרי שנלמד בבית<br />
מדרשו <strong>של</strong> רמ"א. נראה כי הכרוניקה האשכנ<strong>ז</strong>יתֿהפולנית נכתבה <strong>על</strong> ידיו כה<strong>של</strong>מה<br />
לפרק הי"ח, וכי בכתיבתה התכוון רמ"א להרחיב את המסגרת ההיסטורית <strong>של</strong> הפרק<br />
אל מעבר ל<strong>ז</strong>מן שתחם לו מחברו, עד ל<strong>ז</strong>מנו <strong>של</strong>ו, כלומר עד למחצית השנייה <strong>של</strong><br />
המאה הט"<strong>ז</strong>. אך רמ"א לא רק ה<strong>של</strong>ים את הכרוניקה היסודית, אלא גם קבע עקרון<br />
יסוד, שונה מן העקרונות הימי ביניימיים שהנחו את כותב הכרוניקה בת המאה הי"ד,<br />
כמו גם את כל כותב כרוניקה עברית ב<strong>ז</strong>מן מן ה<strong>ז</strong>מנים עד לאותה שעה, והנוגע לא<br />
לתוכנה <strong>של</strong> הכרוניקה בלבד אלא לעקרון היסוד <strong>של</strong> העיסוק בסדר החכמים ותולדות<br />
הימים. רמ"א בנה מערכת <strong>ז</strong>מנים כפולה, סינכרונית, העשויה מפילוסופים חכמי<br />
האומות מ<strong>ז</strong>ה ומחכמי ישראל מ<strong>ז</strong>ה, כדי שיבואו אלו וילמדו <strong>על</strong> אלו.גםאםבגלל<br />
גבולותיו התמטיים <strong>של</strong> המאמר לא נעסוק עתה במשמעויות העקרוניות <strong>של</strong> המהלך<br />
שנקט רמ"א, נציין למצער כי משמעותו אינה כרונולוגית בלבד, וכי בשימוש באפלטון<br />
ובאריסטו לצורך קביעת התארוך המוחלט <strong>של</strong> <strong>ז</strong>מנם <strong>של</strong> חכמים, יש הצהרה עקרונית<br />
סמויה החו<strong>ז</strong>רת מתחת לפני השטח בכתביו <strong>של</strong> רמ"א שוב ושוב.<br />
רמ"א הוא החכם התלמודי הראשון הידוע לנו שהותיר אחריו בסביבה האשכנ<strong>ז</strong>ית<br />
"הגהות"– הערות <strong>על</strong> חיבור היסטוריוגרפי – ו<strong>על</strong> כן הראשון הידוע לנו שהתייחס<br />
לחיבור כ<strong>ז</strong>ה כאל טקסט נלמד. הסימנים המלמדים <strong>על</strong> הוראת חיבורים<br />
היסטוריוגרפיים בישיבה האשכנ<strong>ז</strong>ית הופיעו אפוא בראשונה באמצע המאה הט"<strong>ז</strong>,<br />
המאה שיוסף חיים ירו<strong>של</strong>מי טען לגביה בספרו "<strong>ז</strong>כור", כי "בתחיית הכתיבה<br />
ההיסטורית היהודית <strong>במאה</strong> השש-עשרה היה משום חידוש <strong>של</strong>א היה כדוגמתו כל<br />
ימי הביניים". אך הדברים, שעה שהם מתייחסים להיסטוריוגרפיה האשכנ<strong>ז</strong>ית,<br />
שונים במקצת, והביטוי "חידוש <strong>של</strong>א היה כדוגמתו" אינו הולם אותה ומעמעם את<br />
החידוש אינו בעצם א<strong>ז</strong>כורם <strong>של</strong> הפילוסופים היוונים, הנ<strong>ז</strong>כרים בחיבורים רבים לפניו, אלא<br />
בקביעת הכרונולוגיה היהודית <strong>על</strong> פי הכרונולוגיה הכללית. מערכת היחסים בין שתי ההיסטוריות<br />
נידונה בהרחבה באותה תקופה בקירוב, בהקדמת תלמידו <strong>של</strong> רמ"א, ר' דוד גנ<strong>ז</strong>, לחלקו השני <strong>של</strong><br />
צמח דוד (שם), עמ' 167-163.<br />
40 מלבד הערותיו <strong>של</strong> רמ"א נכתבו <strong>על</strong> ספר יסוד עולם, ובכלל <strong>ז</strong>את גם <strong>על</strong> הפרק הנידון כאן,<br />
הערות נוספות, הנמצאות בכתב יד המצוי בספריית בודלי, אוקספורד (קטלוג נויבאואר,<br />
746). נויבאואר ייחס את ההערות לתלמיד רמ"א, ר' דוד גנ<strong>ז</strong>, התוכן והכרוניקאי איש פראג. בין אם<br />
<strong>ז</strong>יהוי <strong>ז</strong>ה נכון בין אם לאו, רגלים לדבר שההערות נכתבו <strong>על</strong> ידי אדם שהיה בקשר עם חכמי קרקוב<br />
ב<strong>של</strong>הי המאה הט"<strong>ז</strong>, וכי יש בכתב יד <strong>ז</strong>ה המשך מסוים <strong>של</strong> מסורת <strong>לימוד</strong> התכונה שהתקיימה בבית<br />
מדרשו <strong>של</strong> הרמ"א.<br />
41<br />
ראה יוסף חיים ירו<strong>של</strong>מי, <strong>ז</strong>כור, תל אביב תשמ"ח, עמ' 80.<br />
Opp. 277
205<br />
ישן מפני חדש<br />
ה<strong>ז</strong>יקה <strong>של</strong> המהלך כולו אל מסורת ה<strong>לימוד</strong> הישנה, שבה מושג ה<strong>ז</strong>מן כורך את<br />
חכמת התכונה בסדר ה<strong>ז</strong>מנים. המהלך החדשני <strong>של</strong> רמ"א נעוץ עמוק במסורת <strong>לימוד</strong><br />
קדומה, ואת חידושיו הוא חולל בהליך "אבולוציוני", שהתרחש בתוך מסורת <strong>ז</strong>ו,<br />
שספר "יסוד עולם" סימל אותה היטב, בהיותו ספר אסטרונומי הכולל גם פרקים<br />
היסטוריים והיסטוריוגרפיים. חידושו הגדול <strong>של</strong> רמ"א לא היה בהרחבת הפרק הי"ח<br />
עד ל<strong>ז</strong>מנו, שהיה מהלך מקובל ומפתיע רק בתוכנו – מעבר לייצובו <strong>של</strong> סדר החכמים<br />
ותולדות הימים כתחום נלמד, עיקר חידושו היה בהצבת המסגרת הכרונולוגית<br />
הכפולה לצורך קביעת סדר החכמים.<br />
החידוש הכרונולוגי נוסח <strong>על</strong> ידי רמ"א בבהירות אך מומש <strong>על</strong> ידיו באופן חלקי<br />
ולא משכנע. לעומת <strong>ז</strong>את הוא מומש במלואו <strong>על</strong> ידי תלמידו, ר' דוד גנ<strong>ז</strong>, בחיבורו<br />
"צמח דוד", העשוי שתי כרוניקות מקבילות, האחת לדברי ימי ישראל והאחרת<br />
לדברי ימי העולם. אכן, בהקדמת חלקו השני <strong>של</strong> הספר ציטט ר' דוד גנ<strong>ז</strong> את דברי<br />
רבו וגם קשר אותם למהלך העקרוני שנקט. בפעילותו הספרותית <strong>של</strong> ר' דוד גנ<strong>ז</strong><br />
ניכרות עדיין עקבות תפיסת ההיסטוריה הימי ביניימית, שנג<strong>ז</strong>רה מחכמת התכונה:<br />
הוא היה מחברו <strong>של</strong> החיבור ההיסטוריוגרפי החשוב ביותר שהתחבר באשכנ<strong>ז</strong> בעת<br />
החדשה המוקדמת מ<strong>ז</strong>ה, ומחברו <strong>של</strong> "נחמד ונעים", ספר <strong>לימוד</strong> לאסטרונומיה, מ<strong>ז</strong>ה.<br />
את <strong>ז</strong>את נראה כי ר' דוד גנ<strong>ז</strong> חייב לבית המדרש שבתוכו גדל: לבית מדרשו <strong>של</strong><br />
רמ"א בקרקוב.<br />
42<br />
Â<br />
נשוב לשאלת המוצא <strong>של</strong> מאמר <strong>ז</strong>ה: לישיבה הפולנית <strong>במאה</strong> הט"<strong>ז</strong> ולישיבתו <strong>של</strong><br />
רמ"א בקרקוב. מסתבר כי תוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים בישיבתו <strong>של</strong> רמ"א התמודדה עם<br />
חיבורים ובעיקר עם תכנים <strong>של</strong>א נלמדו בעבר <strong>בתוכני</strong>ת ה<strong>לימוד</strong>ים הרשמית המסורתית.<br />
מקומו <strong>של</strong> העיסוק בחיבורים אלו עד לאותה שעה היה מחוץ לבית המדרש, בחדר<br />
משכיתו המובדל <strong>של</strong> הלומד. והנה בא רמ"א, גאל אותם מא<strong>ז</strong>ור הדמדומים שנועד<br />
להם בעבר, העניק להם מעמד רשמי ומוכר בין כותלי בית המדרש והטמיע אותם,<br />
בדרגה כלשהי, בתוך תוכנית ה<strong>לימוד</strong>ים בישיבה. חידושו <strong>של</strong> רמ"א לא היה בעצם<br />
העיסוק בחיבורים הללו ו<strong>בתוכני</strong>הם אלא בשינוי שהחיל <strong>על</strong> מעמדם החברתי <strong>של</strong><br />
חיבורים אלה בהכנסתם אל בית המדרש פנימה. מעתה בית המדרש הוא <strong>ז</strong>ה שהגדיר<br />
את גבולות הידע וה<strong>של</strong>יטה בו, <strong>על</strong> פי אמות מידה חדשות, שהותאמו למציאות<br />
החדשה שבתוכה פ<strong>על</strong>.<br />
הגדרה חדשה <strong>ז</strong>ו <strong>של</strong> גבולות הידע וה<strong>של</strong>יטה בו, היא היבט נוסף <strong>של</strong> הופעת<br />
הספר הנדפס והפיכתו לגורם המעצב את השיח התרבותי, הדתי והאינטלקטואלי.<br />
42<br />
ראה צמח דוד (לעיל, הע' 6), עמ' 166. <strong>ז</strong>הו ככל הנראה הא<strong>ז</strong>כור היחיד <strong>של</strong> דברי רמ"א המצוטטים<br />
לעיל, ודומה כי מא<strong>ז</strong> לא נ<strong>ז</strong>כרו ולא נידונו לא בספרות ההיסטוריוגרפית ואף לא בספרות המחקר.
206 אלחנן ריינר<br />
הספר הנדפס ערער את הקאנון הישן והציב קאנון חילופי, המבוסס <strong>על</strong> <strong>ז</strong>מינותו<br />
היחסית<strong>של</strong>הטקסט – א<strong>ז</strong>וטרי כגלוי, מקומי כרחוק ו<strong>ז</strong>ר – שאילץ את המערכת<br />
לארגן את עצמה מחדש בהתאמה אליו. אמנם העילית האינטלקטואלית היהודית<br />
בראשית העת החדשה לא נטלה חלק בשיח האינטלקטואלי שהעסיק את סביבתה,<br />
אלא באופן שולי; השאלות שהסעירו את חכמי אומות העולם בתחומי המדע,<br />
הפילוסופיה והספרות, עדיין לא הגיעו לבתי המדרש, ותלמידי החכמים שנטלו<br />
חלק ב<strong>תמורות</strong> שנידונו כאן, וגם היו אלו שהובילו אותן, עוד היו ספונים בעולמם<br />
<strong>של</strong>הם. רק סדקים דקים, לא נראים כמעט, נבעו בעולמם ועשויים היו ללמד את<br />
מי שרצה בכך <strong>על</strong> העתיד להתרחש. כאלו היו ה<strong>תמורות</strong> שהוביל רמ"א <strong>בתוכני</strong>ת<br />
ה<strong>לימוד</strong>ים בבית מדרשו. החברה היהודית השתייכה לציווילי<strong>ז</strong>ציה האירופית,<br />
השתייכות שממילא, <strong>של</strong>א נדרשה ל<strong>ז</strong>יקות אידיאולוגיות כלשהן. קליטתה <strong>של</strong> תרבות<br />
הספר בסביבה היהודית היא שיצרה בסופו <strong>של</strong> דבר את המצע המשותף עם התרבות<br />
האירופית, ש<strong>על</strong>יו התפתחו <strong>תמורות</strong> אבולוציוניות, לא רדיקליות ב<strong>על</strong>יל, שהכשירו<br />
את דרכה <strong>של</strong> הקהילה היהודית אל ה<strong>ז</strong>מנים החדשים.
Change language