39הרב יוסף בוקסבוים' על דעת).וכן תשכון ותו<strong>של</strong>' אמ"ץ לבטח בבריאו' גופ' שר הביר' ולהגדיל תורה ולהאדירה, וכל11שואב מימיך כתפילת הדום רגלך שרפרף מרגלותיך המכונה [זלמן].סימן ב'תשובת רבי ליווא לנדו על הנ"לתזכה לגאולה הקרובה אהו' הר' זלמן שי'.12מאד מצאתי חן בעיניך להודיעיני רפואה לאותו חולה רע מפרק חורי' ומחליש איברים,אכן מתירא אני, וקרוב לודאי כי אותו ארמאי הלוחשים, ובפרט לחולי גדול כזה, שם טומאה הםמזכירים, וכל פעולתם ע"י השעירים, ומוטב אהא(ה) ח"ו כל ימי בסכנת אותו חולי ואל אהאה רשעשעה אחת לפני המקום.13וכן מצינו במסכת ע"ז דרבא לא רצה להתרפו' ע"י לחש דיעקב מינאה.ומה שכתבת בענין תענית <strong>של</strong> ע"פ שחל בשבת, דע אהובי כי ידעתי תשובת מ"ו ז"ל, לכןכתבתי לך שאינני מוחה במקדימים, אך [ל]שואלים לי אני מורה להקל, וכן אני עושה לבני בכורי14שי', כי חוץ מכבוד מ"ו ז"ל, אותו הר"י מקורבי"ל שנמצאו ליקוטי' "עוד משמו", לא היה הר"ריצחק בעל הסמ"ק,1615אבל היה נקרא הר"ר יעקב מקורבי"ל, והתוס' הביאוה[ו] במקצת מקומות,(9(10(111213(14(158) מנהגי הר"א קלויזנר (מהדורת מכון ירו<strong>של</strong>ים) סימן צו בהגה וסימן צח הגה, אמנם ב"הגהותמנהגים" ר"א טירנא, חודש ניסן אות סב הביא בשם מהרא"ק שהורה להתענות ביום ו'."הלכות ומנהגי מהר"ש" (מהדורת מכון ירו<strong>של</strong>ים) סימן רצט.רבינו מאיר ב"ר ברוך הלוי מפולדא, ודעתו הובאה גם ב"מהרי"ש ופסקיו" סיני פב, עמ'רלא.כצ"ל, ע"פ תשובת המשיב רבי ליווא לנדו.ע) "פ מלכים א יט-יא.ע) "ז דף כז, ב, ושם איתא דרבי ישמעאל לא נתן לבן דמא להתרפאות.את פסקו <strong>של</strong> רבי ליווא הביא בנו בספרו "האגור" סימן תשעא: "אכן מורי אבי ז"ל לאהנהיג כן אלא <strong>של</strong>א להתענות כל עיקר הואיל ונדחה נדחה מאחר שאינו אלא מנהג". והובאו דבריובבית יוסף סימן תע ובשו"ע שם בשם י"א.רבי יעקב מקורביל מראשוני בעלי התוס', נהרג על קידוש השם בשנת ד"א תתקנ"בונקרא רבי יעקב הקדוש מקורביל, ורבים טעו מפני כך וזיהו אותו עם רבי יעקב ממרויש מח"ס שו"ת"מן השמים", ראה ב"שם הגדולים" לחיד"א, בהקדמה ובשער לשו"ת "מן השמים" מהדורתקניגסברג תרט"ו, מהדורת ר"ר מרגליות (לבוב תרפ"ט, ירו<strong>של</strong>ים תשי"ז), בעלי התוספות לפרופ'אורבך (מהדורה רביעית ירו<strong>של</strong>ים תש"מ) עמ' "אוצר הגדולים" חלק ה עמ' קכו אות תתשג.ראה שבת יא, א ד"ה ולא, כז, א ד"ה שכן, כתובות יב, ב ד"ה אלא, ב"ב קעה, א ד"ה המלוהועוד.(1192),150(16
40 אור המזרחניסן, ותו לא מידי.ו<strong>של</strong>ו'.סימן ג'שאלת רבי זלמן בדין רפואה ע"י לחש, בדין חילוק בחלה,ובדין אם מותר לצאת בסרבלים המושפלים לאחור בשבת23צוף דבש אימרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם, א<strong>של</strong>י' רברב' אמ"ץ מה"ר ליווא.יכלו בטוב ימיו ושנותיו בנעימים.מאחר דענוותנותו דמר הודיע זאת הפעם, מעתה לא שבקינ' ליהטרם אכלה לדבר אל אדו' מ"ץ דבר הלחש הנ"ל שמעתי מכמה לוחשים שאין נפקות' להם אםמזכירים לבר ישר' שם יהוד' להבדיל אלף הבדלות במקו' הנשפל, ולכך כתבתי כבר למור' אםאיפשר לצדד צד להתרפו' באותו לחש, וכן הבי[א]לחש שמא הוה בשם ע"ז, משמע הא בשם הטהר מותר.לשום בר נש בשום שכר.24בסמ"ק לשון תוספות דאין ללמוד מהן שוםאכן הלחש הנ"ל אומ' הגוי <strong>של</strong>א ללמדוואולי כיון דאומ' אותו בחשאי אומ' הגוי' ואינו מחליף ומשקר הוא שםהטוהר כביכול אינו מועיל (וירע) [וירא] למירע חזקתו, ויש בו ח"ו איבוד מידת חסידו'.,11699(17(18בשו"ע או"ח סי' תקסח ס"ט כתב הרמ"א שכן המנהג, וכן הוא בלקט יושר א, ועייןשו"ת מהרי"ק שרש לא.עיין מהר"ש סי' תנז, שו"ת מהרי"ק שם, מג"א סי' תקסח ס"ק כ ומש"כ ביד אפרים שם.וראה גם "דינין והלכות" למהר"י ווייל סי' מא.19) מהר"ש שם, לקט יושר ב, ב, "ח סוף סי' תכט ובבאר היטב שם.20) הכוונה לרבו מהר"י סגל – המהרי"ל.21) אולי צ"ל: להו"ל – לא הוה ליה.22) עיין תנחומא בראשית ג, הגה"מ הל' תעניות פ"ה אות ג בשם השאילתות, אשרי מגילה סי' אבשם ר"ת ועיין ראב"ע אסתר ה-לא.23) מ<strong>של</strong>י טז, כד.24) סמ"ק מצוריך מצוה צט אות תטז.