85הרב מנחם יעקובוביץדרישת "ציבור"מצוה ציבורית – מצוה <strong>של</strong> יחידיםיש להצביע על הבדל נוסף בין שני קרבנות הפסח.דהיינו שבקרבן הפסח שבניסן יש11מה שאין כן בפסח שני. בפ"ז מהל' קרבן פסח ה"א כותב הרמב"ם, "רבים שהיוטמאי מת בפסח ראשון אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר הטמאים, אבל אם היורוב הקהל טמאי מת או שהיו הכהנים או כלי שרת טמאים טומאת מת אינן נדחים.אלא יקריבו כולןהפסח בטומאה, הטמאים עם טהורים, שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, יחידיםנדחים ואין הציבור נדחה".היינו, <strong>של</strong>א ייתכן שרוב הציבור יעשו את הפסח השני.ושם בהלכה ד' מופיע "היו רוב הקהל זבים ומצורעים ובועלי נידות ומיעוטן טמאי מת,אותן טמאי מת אינן עושין בראשון לפי שהן מיעוט, ואין עושין השני שאין היחידים עושין את השניאלא בזמן שעשו רוב הקהל את הראשון.המיעוט הטמאים למת את השני."הפסח הראשון.וכאן הואיל ולא עשה רוב הקהל בראשון, לא יעשו אלוכלומר, שבכלל אין פסח שני אא"כ ה"ציבור" כבר עשה אתובתוספתא דפסחים פ"ח ה"ב מופיעה דעת הת"ק שאם ייבנה בית המקדש בין פסחראשון לבין פסח שני, לא נוכל להקריב את קרבן הפסח השני באותה שנה מפני שרק "היחיד עושהפסח שני ואין הציבור עושה פסח שני".12<strong>של</strong> ציבור, ולא לפסח שני.יציאת מצרים– גאולתנראה שניתן למצוא מפתח לדיונינו בספר החינוך.ויש לשאול למה דורשים שדווקא לפסח ראשון יהיה אופיבני ישראל או גילוי השגחת ד' בעולםבמצוה ה' (מצות שחיטת הפסח בי"דבניסן) כותב החינוך ש"משרשי המצוה כדי שיזכרו היהודים לעולם הניסים הגדולים שעשה להםהשם יתברך ביציאת מצרים".ובמצוה ו' (אכילת הפסח), "משרשי מצוה זו מה שכתבנו בשחיטתוכדי לזכור הניסים הגדולים שעשה לנו הא-ל שהוציאנו מעבדות".וכן במצוות ז'– כ"א(מצוות נוספות הקשורות לפסח) החינוך שולח אותנו שוב ושובלהסברים הנ"ל, וכן במצוות רצ"ז – ש"א מסביר שצריכים לזכור את ניסי יציאת מצרים ולשבחלהקב"ה על מה שעשה לנו.(11וע' במשנה למלך פ"א הלכה ג' שמתבטא, "ודע דקרבן פסח [ראשון] קרבן ציבור הוי וקרבבגלגל בבמת ציבור . אך אני מסתפק בפסח שני . ולי נראה דטעמא דפסח שני דקרב אע"גדהוי קרבן יחיד משום .כמובן, ניתן לומר שהואיל ופסח שני הוא טפל לפסח ראשון (דרק מי שהפסיד את הראשוןעושה את השני) התורה הקפידה <strong>של</strong>פסח ראשון יהיה מעמד <strong>של</strong> ציבור כדי להדגיש שהוא העיקר.אבל נראה שאפשר להציע הסבר יותר מהותי, כבהמשך.. . .. .. .". .(12
86 אור המזרחאבל פתאום במצוה ש"פ (מצוות פסח שני), החינוך משנה כיוון. "משורשי המצוה לפישמצות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחידוש העולם כי אז בעת ההיא [ביציאתמצרים] עשה עמנו ניסים ונפלאות גדולות ושינה טבע העולם לעיני עמים רבים וראו כל עמי הארץכי השגחתו ויכולתו בתחתונים.". . .לא מדגישים כאן את הטובות שנעשו לנו, לבני ישראל, אלא13המוקד הוא עניין אוניברסלי <strong>של</strong> הכרזת גילוי השגחתו יתברך בעולם כולו.ונראה להסביר שבפסח ראשון קיימים שני פנים.דהיינו שחשיבות סיפור יציאת מצריםנובעת גם מזה שעל ידה נעשינו לעם, וגם מזה שעל ידי הניסים והנפלאות ראו כל העולם "כי לה'14הארץ" (שמות ט:כט) .אבל זה שייך רק בפסח שבניסן, דהיינו בתאריך שבו יצאנו מעבדותינו. אבל בפסח שניהרי איננו עומדים בזמן היציאה והגאולה, אלא חודש אח"כ,הפן ששייך לכל הזמנים, דהיינו גילוי השגחת ד' בעולמו.הסבר ההבדלים ע"פ יסוד זהבאמצע אייר, וע"כ בו יש לחגוג רק אתעפ"ז נראה שניתן להסביר את רוב ההבדלים שבין פסח ראשון לבין פסח שני.ראשון מדגישים את העניין <strong>של</strong> ציבור.את היותנו לעם ולציבור.בפסחע"פ דברינו הדגשה זאת מובנת שהרי דוקא בניסן חוגגיםאבל הכרזתינו באייר על השגחת ה' בעולם איננה קשורה לכלל ישראלכקבוצה אחת, אלא היא שייכת לכל יחיד ויחיד גם <strong>של</strong>א בתור חלק מן הכלל. ויש להוסיף שדרישת<strong>של</strong>וש כתות לשחיטת הפסח הראשון (בלבד) נלמדת במשנה בפסחים (פ"ה מ"ה) מ"ושחטו אותו כלקהל עדת ישראל (שמות יב:ו)"ציבורים" וקבוצתיות.–קהל, ועדה, וישראל"–צה: (רק בליל ט"ו בניסן אומרים הלל בזמן אכילת הפסח.<strong>של</strong>כאורה ג"כ מצביע על אופי <strong>של</strong>חיוב זה נלמד בגמ' (פסחים דףמ"השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיהו ל: כט), ומסביר רש"י (בגמ'), "השיר יהיהלכם ביום שתגאלו מן הגלות, כליל התקדש חג [<strong>של</strong> פסח]ט"ו בניסן היא להודות ולשבח על גאולתנו ממצרים.,". . .דהיינו שמטרת אמירת ההלל בלילוזה שייך רק בפסח ראשון.(13(14אמנם, יש לעיין בזה, שהרי במצוה שפ"א (אכילת הפסח השני על מצות ומרורים) החינוךשוב שולח אותנו לשורשי מצות פסח ראשון. בודאי שגם לפי דברינו יש קשר בין פסח ראשון לביןפסח שני, אבל יש לשאול אם לדעת החינוך אכילת מצה ומרור גם בפסח שני מראה שגם בו יש ענייןלהדגיש את גאולתינו אנו, ולא רק את הה<strong>של</strong>כות <strong>של</strong> יציאת מצרים על העולם בכלל.ובאמת בפסוקים רואים בעליל את שתי המגמות האלה. "וידעו מצרים כי אני ד'(שמות ז:ה), "למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ" (ח: חי "ולמען ספר שמי בכל הארץ" (ט:טו)ועוד. ומצד שני מודגשים ייחוד והפליית בני ישראל לטובה (ח:יח, ט:ד), וגם מודגש שהניסיםנעשו במיוחד עבורינו (יג:ח, יג:יד ועוד). ועו"ע בחינוך מצוה כ"א שמדגיש את שני הפנים האלהלגבי פסח ראשון.". . .,(