Symmetrically Designed Sifrei Torah: A Quantitative Analysis - Hakirah

198 : Hạkirah, the Flatbush Journal of Jewish Law and Thought
9. Consequence of Change—Designing a
New Sefer
The first item of change highlighted in the last section was the
changing of script from Ivri to Ashuri. המקרא והמסורה (p. 31) offers
the following motivation for the change:
ובכן דעת מר זוטרא כי משה איש הא׳ בכתבו עלי ספר דברי התורה
השתמש בשתי הסגולות המקדשות אך בספר שהניח בארון העדות
ובספרים שנתן לשבטי יה ‏.כאשר היה על הלוחות הכתובים באצבע
אבל ספרי תורה שניתנו להעם להגות בהם היו בלשון הקדש וכתב עברי
עד שנשכחו מהם אותיות“‏ מנצפ”ך כי בתורת הראשונים לא היה מ״ם
שלהם סתומה…לכן עמד עזרא ותיקן כי כל ספרי תורה יֿכתבו בהכתב
המקודש העתיק.‏
א׳ .
Whatever the motivation, it is quite obvious that the changes
in script also affected the “layout” of the Torah. As we have seen
previously, it was very important that the Torah be written neatly
with no untoward lengthening or shortening of letters because of
space restrictions or availability. Undoubtedly it was old S”T written
by recognized experts that served as templates for newer Sefarim and
soferim. However, while older Sefarim certainly are a helpful guide in
making a new Sefer, they by no means resolve all design problems.
For example, Rambam in Hilchos Sefer Torah writes:
ט׃א אין עושין ספר תורה,‏ לא אורכו יתר על היקפו,‏ ולא היקפו יתר על
אורכו.‏ וכמה הוא אורכו:‏ בגוויל--שישה טפחים,‏ שהם ארבע ועשרים
אצבע ברוחב הגודל של יד;‏ ובקלף--או פחות או יתר,‏ והוא שיהא אורכו
כהיקפו.‏ וכן אם עשה בגוויל פחות משישה ומיעט את הכתב,‏ או יתר על
השישה והרחיב בכתב,‏ עד שיהיה אורכו כהיקפו--הרי זה כמצוה.‏
The Gemara comments that making a S”T with equal
circumference and height is no easy task:
רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא איתרמי ליה אלא חד רב אחא
בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה יהבו ביה רבנן עינייהו
ונח נפשיה אמרו ליה רבנן לרב המנונא כתב רבי אמי ד'‏ מאה ספרי תורה
אמר להו דילמא ‏(דברים לג)‏ תורה צוה לנו משה כתב.‏