פרק רביעי: הגותו של יהודה הלוי

138 הגותו של יהודה הלוי[ עג[‏ אמר ה חבר:‏ אבל ידיע ת ם בו כי די ע תנו.‏ ג ד ר או תו ה פי לו סוף כי הוא ההתחלהוהסבהא שר בה ינו ח וינו ע הדבר א שר הוא בו בעצם ול א במקר ה.‏[ ע ד[‏ א מר ה כוז רי:‏ כ אלו הוא או מר,‏ כי הדבר א שר ינו ע מעצ מו וינו ח מעצ מו י ש־ לוסבה מה.‏ בה ינו ח ויני ע,‏ והסבה ההיא — היא הטבע.‏‏]עה[‏ אמר ה חבר:‏ ז ה הוא שרצ ה לו מ ר עם דיו קו תרב וד קדו ק ולו פר שבין מה שיפ עלבמקרה ממה שי פ על בטבע,‏ ו הדברי ם מב הילי ם השו מעי ם,‏ אבל העול ה מידיע ת םבטבע — ז ההו א)‏ ע ט׳ 31(.הביקור ת נכונ ה מ אוד.‏ אף המדע של י מינו החל ל הי בנו ת רק כ א שר ה שת חרר מןהמליםכגון ׳ ט ב ע׳,‏ ׳בו חבמקום ׳ מ דו ע׳.‏ הערו תהלוי קרו ב אלינו;‏ כי בנ קודו ת מ סויי מו תי מי־ ה ביניי ם.‏חיוני׳ ו כד׳,‏ ו ה ת חיל ל ח קור לגבי התופעו תמעין זו מפי החבר הן ה מ עוררו ת ב ל בנו את ההרגשההוא ׳ מו ד רני׳את השאלה ׳ כי צד׳כי י הוד המ אוד,‏ יו ת ר מ שאר ה הוגי ם שלהמלך חו קר עתה ב איזו ד ר ך נו צר ה דת י שר אל.‏ הוא מני ח ש היא הופיע ה תחילהאצל י חידי ם,‏ש היוו י חד קהילה קטנה,‏ ו הי א התחזקה ו הי ת ה לאומ ה שלמה ב עזר תו שלמלך.‏ ב רו ר,‏ שדע ת המלך נתונ ה כאן ל מ מלכ תו ש לו,‏ ש כן הוא עו מד ל המיר אתד תו וגםאת ד ת נ תיניו.‏ אך החבר איננו מ סכים:‏ רק דתו ת ש מו צ אן אנו שי ע שויו ת להתפשטבדרך זו.‏ ב אן הו א רו מז ב פי רו ש לנ צרו ת ול אי סל ם.‏ ד ת אלו הי ת,‏ בד ת י שר אל,‏ מופיע הלפ תע :[ פא[‏אמר ה חבר:*‏ לא יקו ם ויג ד ל על הדרך הזה אלא הנמוסי ם ה שכליי ם א שרהתחלתםאבל לז ה,‏מן האדם,‏ וב א שר לגמר ול עזר י א מר בי הוא נ עז ר מן הבור א וקללמד ו הדו מ הא שר הנמוסכברי א ת ה עול ם)‏ ע ט׳ 35(.התחלתומ הבור א,‏ הוא קם פתאים.‏ 3 א מרלו:‏ ךזלה ‏]ל הי׳נ עג[‏ א מר ה חבר:‏ אין ידיע ת ם או תו בי אם כידי ע תנו אנו.‏ ו בן הגדיר ה פילו סוף את הטבע:‏ ז הו ההתחלהוהסבה ש מבחן י תנו ע ע הדבר המ תנועע תנוע ה עצ מי ת ול א מ קרי ת וינו ח הדבר הנח מנוחה ‏?עצ ם ול אבמקלה.‏נ עד[‏ א מר ה כוז רי:‏ הרי ז הי תנו ע ע וינו ח,‏ ו כי סבה זו היא הטבע.‏נעה[‏ א מר ה חבר:‏ לז ה אמנם נ ת בוןכ אלו א מר ה פילו סוף בי הדבר המ תנועע מעצ מו ונ ח מעצ מו י ש לו סבת מה,‏ לפי הה פי לו סוף,‏ ו על אלה הוסיף לקיו ת רבו ת ו ה מצ או ת,‏ בי חוד בהבנת מהשנעשה במקלה ממה שנע שה בטבע,‏ ו ב ל אלה ךברי ם ה מכוני ם לע שיו ת רי#ם על ה שומעי ם — אבל תמציתידי ע ת ה פילו סו פי ם בטבע היא רק מה ש א מרנו.‏ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏בךרךבזו תקימנה אמנם ו תולדנ ה הדוקות ה מי סדו ת על השיבל,‏ ש ה ת חלו על י די בן אד ם.‏ כ א שר תתקבל חקהא שר בז א ת וב א שר תצלי ח י א מר על המתחיל בה בי האלו ה סי עו ו ל מ דו ובדו מ ה לז ה.‏ ל א בן הדוקה שהקורהב אלו ה : זו קבלה פ תאום,‏ { א מר לה : ב*יי ! — נ ס הי — ממש בבגנרי א ת העולם.‏*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought