פרק רביעי: הגותו של יהודה הלוי

‎40‎דהגותו של יהודה הלויהדבר ושםב ה:‏ הנ חוץפרי שו תמן הנשים ו הץמון ל שמע ד ב רי האל־הים.‏ והתקדשהעם,‏ ונז ד מן ל מדרג ת הנבו א ה,‏ אף ל שמע ד ב רי האלהים פני ם בפני ם.‏ו הי ה זה אחרשלשה י מי ם ב הקדמו ת או תו ת ג דו לו ת מ קולו ת ובר קי ם ור ע מי ם ו א ש שסבבה את הרסיני,‏ ונ ש אר ה האש ההיא ארבעי ם יו ם רו אין אותה העם,‏ ו רו אין את משה בא בתוכ הויו צ אמהםה המוןממנה,‏ ו שמע העם ד בו ר צח בע שר ת ך ברי ם,‏ הם אמו ת ה תורו ת ו שר שי הן.‏ אחדמצו ת שב ת,‏ ו ב בר קדמה מ צו תו עם הורד ת ה מן.‏ ואל ה עשירת הךברי ם ל א קבלםמאנ שי ם י חידי ם ול א מנבי א,‏ בי אם מאת האלהים נ תנו,‏ אבל ל א היה בהם בחבמשה לראו ת הדבר הגדול ה הוא.‏ ו ה א מינו העם מן היו ם ה הוא,‏ בי משה כלדבר בובד בו ר התחלתו מאת הבורא,‏ ל א קדמה למשה בו מחשבה ול אעצה —שלא תהיההנבוא ה,‏ ב א שר ח שבו ה פילו סו פי ם מנפ ש יז ך בבו מ ח שבו תי ה ו תדב ק ב שכל הפו על,‏הנקרא רו ח הקדש אוו קיצ ה שנה ביןבמ ח שב תו ל אש אי שבג ברי אל ונ שיביל הו,‏ ו א פ שר שי תדמ ה לו בעת ההיא בחלו ם אוו שו מ ע ע מו מדברד ב ריוב אזניו,‏ ל א בנ פ שוורו א האו תוב עיניו,‏ ו אז י א מר בי הבור א ד ב ר־ בו.‏ ו ס רו אלה ה קברו ת במעמד הגדולה הוא.‏ ומה שנלן ה ‏^ל הד בור האל הי מן המכתב האלהי,‏ שחקק ע שר ת הדברו תהאלה ב שני לו חו ת אבני ם י קרו ת,‏ ונ תן אותם ‏#ל משה,‏ ו ר או אותם מכתב אלהיכא שר ש מ עו אותם דבו ר אל הי.‏ ועש ה להם משה ב מצו ת האל־הים א רון והקים ע ליוהמ שכןהעם ונגנזהידוע,‏ ונ ש אר ז הביןבני י שר אל בל י מי הנבוא ה בתשע מאו ת שנה עד‎1£7‎ מ רוה ארון וג ב ר עלי הם נ בו בדנ צ ר ו הגל ם)‏ ע מ׳ 41,39(.לפרי ש מן האשה,‏ ול ה ת בונן ו ל בון את הלב ל קרא ת ‏?ז מי ע ת ך בר האל הי ם.‏ והם ה תקדשו ת מנו עצמםל מדרג הא שר בה למצאו ר אויי ם ל מע מד הנבוא ה — גדול ה מז א ת!‏ — ל שמע בך בר האלו ה ‏$ל בלם פני םבפני ם.‏ ו הד בר בא ל א חר של שה י מי ם,‏ בהם קדמו ל ה תגלו ת או תו ת ע צו מי ם:‏ ברקי ם ור ע מי ם,‏ רע ש אדמ ה,‏ו א ש,‏ שהקיפה את הרבין —סיני ונר א ת ה עו ד ארבעי ם יו ם על ההר ל עיני בל העם,‏ א שר ראה את משה נכנסב תוכ ה ויו צ א מ תוכ ה.‏ והנה שמע העם דבו ר אלו הי מפר ש בע שר ת הדברו ת,‏ שהן א מו ת ה מצוו ת ו שר שי הןאלה גם אז הר ה על שמיר ת השבת,‏ שכבר נ צ טוו עלי ה ל פני ז ה ב סמוך ל הורד ת ה מן.‏ את עשירתהדברו ת האלה קבלוהמוני העם לא מי חידי ם ול א מנבי א י חי ד,‏ כי אם מפי ה אלו ה.‏ אמנם ל א היה בו בעםכח בכחו של משה לר או ת את המראה הגדול ההוא פני ם בפני ם,‏ אך כלן היו םההוא ו הלאה ה א מין העם כימשה ע״ה י בו א הו הד בור מעם האלו ה,‏ בל א שקדמה לז ה אצל משה מחשבה או דעה.‏ כי הנבוא ה אינ הנוב ע ת,‏ כמו שי ח שבו ה פילו סו פי ם,‏ מנפש האדם שנז ך ב בו׳רו ח הקדש׳ וי ש שי קר או לו ׳ מל אך ג ב רי אל׳,‏הפילו סופי ם — לתכןו שבל זה יסי עמ ח שבו תיו ודב ק ב שכל הפו על,‏ שי ש קור אי ם לובי דו וי חוננ הו דעת-,‏ אדם כז ה — או מרי םכי י צי ר לו ב ד מיונו אותה שעה,‏ ב חלו ם או בין שנה לי קי צ ה,‏ בי ה מדבר עמו בן אדםהו א,‏ שאת ך ב ריו י ש מע,‏ לפי ה?וך?לה לו,‏ ל א ב אזניו,‏ כי אם בנ פ שו,‏ ו או תו יר א ה,‏ ל א ב עיניו,‏ כי אםבמ ח שב תו —ו אז י א מר כי האלוה ד בר א ליו.‏ אבל כל סברו ת ה שוא האלה סרו עם המעמד הגדול ההואועם הךברי ם שב או אחר הד בור ה אלו הי,‏ הלא הם:‏ הכתב,‏ בו חקק האלוה את עשירת הדברו ת האלה ב שנילו חו ת אבני םכד בור אלו הי,‏ ו ה א רוןל תהל ה.‏י קרו ת,‏ ונ תנ ם ביד מישה,‏ והעם ראה את הךברי ם בכתב אלו הי,‏ כשם ש שמע אותם ל פני זהא שר עשיה להם מישה על פי ה אלו ה:‏ מ סביב ל א רון ז ה הקים את המ שכן הנוד עמ שכן ז ה נ ש אר ב קרב בני י שר אל כל י מי הנבו אה,‏ כתשע מאו ת שנה — עד שחטא העם,‏ ונגנזה ארון,‏ וג בר עלי ה ם נ בו בדנ צר ו הגלם.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought