פרק רביעי: הגותו של יהודה הלוי

ר עיונו תיו העיקריים 161הוא שראה את תחילת ביבושה־מחדש של ספרד בידי הבוערים,‏ את כיבוש ירושליםבידי הצלבנים,‏ חש עד עומק לבו בצערו של העם היהודי.‏ בשירים רבים הוא מבכה אתגורל העם,‏ הנתון בבף־הקלע בין שני גו שי הכוחהגדולים :הנוצרים והמוסלמים.‏ אבן,‏מעם ה׳ לא נותרו אלא עצמות יבשות:‏ אך הללו עוד יו כלו ל שוב ולקום לתחייה.‏ כיהזרע האלוהי טמון תמיד בעמו.‏ ההשפלה והדלות,‏ שהם מנת חלקו של ישראל,‏ הואנושא בגבורה.‏ וכאשר טוען המלך כי השפלה זו היא דבר שמאונס,‏ מעיר לו החבר כי דילאדם במלה אחת כדי לחדולמהיותו י הודי:‏אמר החבר:*‏ מצאת מקום חרפתי מלך כוזר.‏ בן־הוא,‏ אלו היה רבנו מקבל הדלותכניעה לאלהים ובעבור תורתו,‏ לא היה מניחנו הענין האלהי בל הזמן האריך הזה.‏אבל המעט ממנו על הדעת הזאת,‏ ויש שיכרךזכךחלרב —ורצון,‏ בי אלו היה רוצה היה חבר לנוגשימפני שהוא נושא עיל הגלות ביןאותו —במלהשיאמרבלי טרח,‏ובמו זה איננו אבד אצל השופט הצדיק,‏ ואלו הלינו סובלים הגלות הזה והדלות לשםהאליהיםכראוי,‏היינו לפאר הדור שאנו מצפים עם המשיח והלינו מקרבים עתהישועה העתידה שאנו מלחלים אותה.‏ואנחנו —אין אנחנו משוים עם נפשותינו בלהנבנס בתורתנו במלה בלבד,‏ אבל במעשים שיש בהם טרח על הנפש,‏ מטהרה ולמודומילה ומעשיים תוריים רבים ושינהג במנהגינו,‏ ומתנאי המילה וסבותיה שיזכר תמידבי היא אות אלהית,‏ שימה האלהים באבר התאוה הגוברת,‏ לגבר עליה ולאישתמש' T Tבה אלא כראוי,‏ בהנחת הזרע במקום הראוי ובעת שראוי ובאשר ר אוי —אולי יהיהזרע מצליח,‏ לצלח לקבול הענלן האלהי.‏ ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלקגדול מן הקרבה אל האל יתברך.‏ ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עםהאזרח,‏ כי האזרחים לבדם הם ראוים לנבואה,‏וזולתם —תכלית ענעם שיקבלו מהםבתרגום אבן שמואל :מצאת מקום באבי,‏ מלך הכוזרים!‏ כי אמנם אלו קבלו רב בני עמנו את ‏^נינו מתוך בניעה לאלוה ולתורתו,‏כמו שאמרת,‏ לא היה הענין האלוהי עוזבנו לזמן רב כל בך,‏ אולם רק מעטים בתוכנו הם בדעה זו — ועם זהיש שכר גם לרב,‏ כי אף הם נושאים ‏?עיל הגלות לא רק בהכרח כי אם גם ברצון — כי אלו רצו היה כל אחדמהם חבר ועמית לאשר לגש בו,‏ בהוציאו מלה קלה מפיו — ודבר כזה אינו נשאר ללא שכר אצל השופטהצדיק.‏ אך אלו סבלנו גלות זו ודלותשלהםזו לשם שמים כראוי,‏ בי אז הלינו פאר גם לדור של ימות המשיח,‏אנו ‏?לצפים והיינו ‏?לקרבים זמן הגאלה המקוה.‏ על כן אין אבחנו רואים כל מי שקבל עליו את דתנובדבור ‏?ה בלבד כשנה לנו — לכל הבא להתגלר מודיעים אנו את המצוות אשר יהיה עליו לקלם,‏ ומעשייםשיש בהם משום טרח לנפש,‏ כגון דיני טהרה,‏ ותלמוד תורה,‏ ומילה,‏ ומצוות רבות אחרות,‏ וריבהבלנהגיםאשר לנו,‏ ואנו אומרים לו כי אחד מתנאי המילה ובלט^נמיה הוא — לזכר תמיד בי היא אות אלוהיאשר צונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם,‏ כדי שיובל האדם להתגבר עליה ולאכי אם כראוי לטבעו בשימו את הזרע בתנאים הנאותים ובזמןימצא ראוי לקבל את חעניןבבלדה מרבה של קרבההנאות —האלוהי —לאלוה ;ואם הגר כלתחזק וקלקבלישתמש בהאולי יהיה זה זרע מצליח אשרעליו ללכת בדרך זו,‏ כבר זכה לו ולזרעואך גם אחרי אשר קבל עליו כל אלה לא לשלה הגר לבן ישראל כללדה,‏ כי בןישראל רק הוא ראוי לנבואה,‏ ואלו הגרים — תכלית אפשרותם בקבלם מבני ישראל את תורתם היא להיות*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought