138 הגותו של יהודה הלוי[ עג[ אמר ה חבר: אבל ידיע ת ם בו כי די ע תנו. ג ד ר או תו ה פי לו סוף כי הוא ההתחלהוהסבהא שר בה ינו ח וינו ע הדבר א שר הוא בו בעצם ול א במקר ה.[ ע ד[ א מר ה כוז רי: כ אלו הוא או מר, כי הדבר א שר ינו ע מעצ מו וינו ח מעצ מו י ש־ לוסבה מה. בה ינו ח ויני ע, והסבה ההיא — היא הטבע.]עה[ אמר ה חבר: ז ה הוא שרצ ה לו מ ר עם דיו קו תרב וד קדו ק ולו פר שבין מה שיפ עלבמקרה ממה שי פ על בטבע, ו הדברי ם מב הילי ם השו מעי ם, אבל העול ה מידיע ת םבטבע — ז ההו א) ע ט׳ 31(.הביקור ת נכונ ה מ אוד. אף המדע של י מינו החל ל הי בנו ת רק כ א שר ה שת חרר מןהמליםכגון ׳ ט ב ע׳, ׳בו חבמקום ׳ מ דו ע׳. הערו תהלוי קרו ב אלינו; כי בנ קודו ת מ סויי מו תי מי־ ה ביניי ם.חיוני׳ ו כד׳, ו ה ת חיל ל ח קור לגבי התופעו תמעין זו מפי החבר הן ה מ עוררו ת ב ל בנו את ההרגשההוא ׳ מו ד רני׳את השאלה ׳ כי צד׳כי י הוד המ אוד, יו ת ר מ שאר ה הוגי ם שלהמלך חו קר עתה ב איזו ד ר ך נו צר ה דת י שר אל. הוא מני ח ש היא הופיע ה תחילהאצל י חידי ם,ש היוו י חד קהילה קטנה, ו הי א התחזקה ו הי ת ה לאומ ה שלמה ב עזר תו שלמלך. ב רו ר, שדע ת המלך נתונ ה כאן ל מ מלכ תו ש לו, ש כן הוא עו מד ל המיר אתד תו וגםאת ד ת נ תיניו. אך החבר איננו מ סכים: רק דתו ת ש מו צ אן אנו שי ע שויו ת להתפשטבדרך זו. ב אן הו א רו מז ב פי רו ש לנ צרו ת ול אי סל ם. ד ת אלו הי ת, בד ת י שר אל, מופיע הלפ תע :[ פא[אמר ה חבר:* לא יקו ם ויג ד ל על הדרך הזה אלא הנמוסי ם ה שכליי ם א שרהתחלתםאבל לז ה,מן האדם, וב א שר לגמר ול עזר י א מר בי הוא נ עז ר מן הבור א וקללמד ו הדו מ הא שר הנמוסכברי א ת ה עול ם) ע ט׳ 35(.התחלתומ הבור א, הוא קם פתאים. 3 א מרלו: ךזלה ]ל הי׳נ עג[ א מר ה חבר: אין ידיע ת ם או תו בי אם כידי ע תנו אנו. ו בן הגדיר ה פילו סוף את הטבע: ז הו ההתחלהוהסבה ש מבחן י תנו ע ע הדבר המ תנועע תנוע ה עצ מי ת ול א מ קרי ת וינו ח הדבר הנח מנוחה ?עצ ם ול אבמקלה.נ עד[ א מר ה כוז רי: הרי ז הי תנו ע ע וינו ח, ו כי סבה זו היא הטבע.נעה[ א מר ה חבר: לז ה אמנם נ ת בוןכ אלו א מר ה פילו סוף בי הדבר המ תנועע מעצ מו ונ ח מעצ מו י ש לו סבת מה, לפי הה פי לו סוף, ו על אלה הוסיף לקיו ת רבו ת ו ה מצ או ת, בי חוד בהבנת מהשנעשה במקלה ממה שנע שה בטבע, ו ב ל אלה ךברי ם ה מכוני ם לע שיו ת רי#ם על ה שומעי ם — אבל תמציתידי ע ת ה פילו סו פי ם בטבע היא רק מה ש א מרנו.ב תרגו ם אבן ש מו א ל:בךרךבזו תקימנה אמנם ו תולדנ ה הדוקות ה מי סדו ת על השיבל, ש ה ת חלו על י די בן אד ם. כ א שר תתקבל חקהא שר בז א ת וב א שר תצלי ח י א מר על המתחיל בה בי האלו ה סי עו ו ל מ דו ובדו מ ה לז ה. ל א בן הדוקה שהקורהב אלו ה : זו קבלה פ תאום, { א מר לה : ב*יי ! — נ ס הי — ממש בבגנרי א ת העולם.*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought
המאמר הרא שון בספר הכוזרי39ד׳ירידת המן. וילקטו המרבהוהממעיט׳. מתוך הגדתסרייבו, ספרה המאה הי״דהחבר מגלגל את בל תולדות עם ישראל, למן יציאת מערים בעזרת אלוהים, הנדודיםבמדבר, עד למעמד הר סיני, שבו הועלה העם בולו לדרגה על־טבעית על־ידי הרצוןהאלוהי, וקיבל במישרין את דברי האל באותות ובמופתים על דרך הנס. בדומה למלךבחר, לאיכול היה גם עם ישראל להאמין תחילה, בי האל פונה אליו במי שרין :]פז[ אמר החבר:* השבת מזהר עליו מ!ה ומבריאת העולם בששת ימי בראשית וממהשאני עתיד לזכרו, והוא שהענם, עם מה שהאמינו במה שבא בו משה אחר המופתיםהאלה, נשאר בנפשותם ספק, איך לדבר האלהים עם האדם, כדי שלא תהיה התחלתהתורה מעצה ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עזר ואמץ מאת האלהים, מפנישהיה רחוק הדבור בעיניהם בזולת אדם,בעבור שהךבור ג שמי)עמ׳ 39(.אולם החוויה היחידה־במינה של עם שלם במעמד הר סיני היא הוכחה בלתי־ניתנת־להפרכה של קיום הקשר היחודי בין האל ובין ישראל. הסברים פילוסופיים, ספקותהיסטוריים, אין בכוחם לעמוד בפני עובדה זו. כי כל העם שמע את דבר האל, כל העםראה את עשרת הדברות כתובים בידי האל:**ורצה ה׳ להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש הקדשה הצפונה והגלויה,*בתרגום אבן שמואל :קדשת השבת נגלתה לא בזה בלבד, כיאם גם בכך שהעולם נברא בששה ימים. ועוד מקור אחד לה —ועליו אני בא לדבר כעת. אם כי ז^אמין העם, אחר המופתים האלה, בכל אשר הודיעם מעזה ע״ה, עודנשאר ספק בלבם: ה^מנם ידבר האלוה עם בשר ודם? אולי איןאדם וממחשבתו ורק אחרהתורה באה בראשיתה כי אם מדעתו שלבך באים הלזארה והסיוע מאת האלוה? האמונה כי הרוחני, שאינו בשיר ודם,יכול לדבר לא נתקבלה על דעתם, שהרי הדבור גשמי הוא.** בתרגום אבן שמואל :אולם האלוה רצה להסיר ספק זה מלבם,ולכן צוה אותם להתקדש בקדשה הפנימית והחיצונית, וביחודThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought