פרק רביעי: הגותו של יהודה הלוי

154 הגותו של יהודה הלוי*את דרך הישר הורה אלוהים לבני ישראל,‏ ומשום כך אינה מובנת כל צרכה לכלאדם.‏ טעמי־המצוות הן בחזקת סוד.‏ רק לעתים אפשר בעין לראות את תוצאותיהן.‏המלך עומד על התועלת שבמצוות אלה :בזהאמר הכוזרי:*‏ כבר חשבתי בענעבם,‏ וראיתי שיש לאלהים סוד בהשאירבם,‏ ושהואשם השבתות והמועדים מהגדול שבסבות בהשאיר תארבם ואדרכם,‏ כי האמות היו‏?וחלקות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזך דעתכם,‏ והיי משימים אתכם עוד אנשיהמלחמה,‏ לולא אלה העתים שאתם שומרים אותם השמירה הזאת המעלה מפני שהםמאת האלהים ולעלות חזקות,‏ כמו זכר למעשה בראשית,‏ זכר ליציאת מצרים זברלמתן תורה,‏ וכלםענעים אלהיים,‏ אתם מזהרים בשמירתם.‏ ולולא הם לא היה אחד מכםלובש בגד נקי,‏ ולא היה לכם קבוץ לזכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדתהגלות עליכם.‏ ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד בארך ימיכם,‏ וכבר היה לבםששיתימיכםמנוחתהגוףומנוחתאין הנפש,‏המלכיםיכוליםמפני עליה,‏שנפשותם אינם מתישבות ביום מנוחתם,‏ כי,‏ אם יצטרכו ביום ההוא ליגיעה ותנועה,‏היו נעים ויגעים,‏ ואין נפשותם במנוחה שלמה.‏ ולולא הם,‏ היה כל יגיעכם לזולתבם,‏מפני שהוא מזמן לשלל.‏ אם כן הוצאתכם בהם רוח לכם בעולם הזה ולעולם הבא,‏שההוצאה בהם לשם שמים)מאמר ג,‏ י,‏ עט׳ 153,151(.אך רוב המצוות,‏אין יודעים את טעמן ולא ביצד הן פועלות :אמר החבר:**‏ אם כן לא חןקה אצלך הנלצוה כלה.‏ החזק בעיניך התרת הנכסיםוהממוןוהבעליםב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏והעבדיםב ח שבי על מצבכם ר אי תי ביהאלו ה בין הסבות החזקותו כו ב שו ת אתכם לעבדי ם ל הן,‏ההם שאתם שו מרי ם בנ א מנו תבלקיחתהקניןוהצואה,‏והתרתהאשהואסורהאחראמנם ‏.יש ל אלו ה סוד בד אגו ל ה שאר תב ם,‏ ו בי את ה שבתות ו ה מועדי ם שיםביו תר ל ה ש תמרו ת דמו תכ ם ו צ ביונ כ ם — כי האמות היו מחלקות אתכם ביני הןב ע בור בינ תב ם וז ך דעתכ ם,‏ ו אף שימות אתכם ל אנ שי מלחמה,‏ לו ל א הזמניםבז א ת,‏ ב היו ת ם מו עדי ם שנ תנו לבם מאת האלו ה,‏ ו ב היו ת טעמיהם ח שובי םכל כ ך:‏ ׳ז‎3‎ ר למעשיה בר א שי ת׳,‏ ׳ז כ ר לי צי א ת מצרי ם/‏ ׳ז‎3‎ ר ל מ תן תור ה׳—בל אלה עניני ם אלו היי םשנצ טוי ת ם לזכר ם ת מיד.‏ ו לו ל א הימי ם האלה ל א היה אחד מכם לו ב ש בגד נ קי ול א היי ת ם מתכנסים למקוםאחד לשםקריא ה בתור תכם,‏ מחמת ךכאונכ ם באידך תקופת שעבודב ם — ו לו ל א הם ש היו לכם ל א הייתםמ תענגי ם יו ם אחד בכל י מי חייכ ם — עב שו עובר ת עליכ ם בי מי ם אלו ששי ת י מי חייב ם ב מנו ח ת הגוףוב מנו ח ת הנפ ש,‏ מנוחה ש אין מלכי ם י כו לי ם ל הגי ע ל שכ מו ת ה,‏ הו איל ו אין דעתם מי שב ת עליה ם ביו םמנו חת ם,‏ש הרי אם יבי א ם הצרך הקל ביו תר לעשיות עבוד ה ולצ א ת למסע ב או תו היו ם י ס עו וי ע ב דו,‏ וכבהאין נפשם מוצ א ת לה מנוחה ‏#ל מ ה.‏ ו לו ל א הימים האלה היה כל קנינכ ם עו בר לי די א חרי ם,‏ ש הרי מז מןהוא ל היו ת שללכלה לשם ש מי ם.‏** ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏אם כן,‏ל מ שעבדיב ם — ונ מצ א ש הוצאתבם על הימי ם האלה היא ךו ח לכם בז ה ובבא,‏ ב היו תהאין תקף,‏ לד ע תך,‏ ל מצו ה ב כלל.‏ כלו ם ש רי ר ב עיני ך מה ש?ן קר קעי ם ו מ טל טלי ם ו עבדי ם נקני ם באחדמדר כי ה׳ קניך או על פי ה׳ צו א ה׳?‏ ו בן האשה נ קני ת בשל שה ד ר כי קנין:‏ ו כן ענין ג רו שי אשה,‏ בהם היאThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought