פרק רביעי: הגותו של יהודה הלוי

130 הגותו של יהודה הלויגםו ת שו ב נפ ש האדם השלם והשיבל ההוא הפועל ד בר א חד ול א י חו ש ל ב ליון גו פוו אי ב ריו.‏ מ פני ש שב הוא ו או תו ד בר אחד ונחה נ פ שו ב חיי ם,‏ מ פני שעזב נ פ שו בכתחרמם ו א קז קלביו ס וס קראט ו א פ ל טון ו ארי ס טו כי הוא והם ו כל מי שעלה אל מדרג ת םוה שיבל הפועל ד בר אחד עו מד ל ע ד)‏ ע מ׳ 7(.ב אןמ ציג י הוד הה לוי זר ם מ סויי ם שלה פילו סו פי הה ארי ס טו טלי ת.‏קבע בי מיוה פי לו סוף ה מו סל מי א בן ב אג׳ ה כי א חדו ת הנ שמו ת היא ב ה ת חברו ת עם ה שכל,‏ בלו מרהתאחדות ה שכלי ם שי צ או ל פו על עם הידיע ה הנצחי ת של החוקים הכלליי ם של הטבע.‏במאמרהר בי עי ו ה ח מי שי של ס פרו חוז ר י הוד ה ה לוי אל ה פילו סו פי ה,‏ בעי קר לזו שלאבן סינ א,‏ שאו ת ה אין הוא מזכי ר בלל ב שני המאמרים הר א שוני ם.‏ י ת כן שלא הכיר אזע דיין את מ א מריו של אבן סינא.‏ אך ב מאמרי ם הר א שוני ם,‏ ב תחיל ת הדו־ שייח,‏איןה פילו סו פי ה ה ארי ס טו טלי ת מניחה את דע ת המלך,‏ בי אין בה ת שוב ה לצו ר ך הדו חףאו תו ל חפ ש'‏ דוו ק א את א שר ה פילוסו פי ה אינ ה מ סוגל ת לתת לו:‏ ה תוויי ת המעשיםו העבוד ההר צויי ם ל אל.‏ב עיני ה פי לו סוף אין דת אחת טובה מחברתה.‏ אין ז ה מתפקיד ה של הדת ל היו תל ר צון ל א ל;‏ ו אין כל ק שר בינ ה ו בין המדע,‏ שהוא תבלי תחייושל האדם.‏ הדת היאהאמצעי ה פו לי טי ל אי רגון החברה ה אנו שי ת,‏ כ די ש ה אד ם־ הפילו סוף יו כ ל ל חיו ת בהול הגי ע אל מ טרתו ה עליונ ה,‏ ההתחברות אל השכל הפו על.‏ ב רו ר בי ה פילו סוף איננומ שיב כלל ל שאל ת המלך.‏ שו ם מעשיהאינו י כו ל ל היו ת ר צוי ל אל,‏ בי האל איננו רוצ המ או מ ה;‏ ו אין מדברי ם לג ביו על ׳ ר צון׳ אלא על ד ר ך ׳ ש תוף ה ש ם׳.‏ נ מצ א,‏ ש המלךו ה פי לו סו ף אינ ם מדברי ם על או תו אל :אמר ה כוז רי:‏ * רו א ה אני ד ב רי ך נכוחי ם ו מ ספי קי ם אך אינ ם ‏?)פי קי ם ל ש אל תי מ פניש אני יו ד ע בעצ מי בי נ פ שי זב ה ו מ ע שי י שרי ם ל ר צון הבור א,‏ ועם כל ז ה היתהת שוב תי בי המעשה הזהשהוא נרצ ה ב עצ מו תו ל א כ פי המח שבות.‏אינו נרצ ה אף על פי ש הכוונ ה ר צוי ה ו אין ספק שי ש מעשיהל שליל ת ה פילו סו פי המו סיף ה מלך־עזני^ני מו קי ם:‏)1 ) לא י ת כןש לג בי השכל בלהד תו תשוו ת.‏ האםבי לו מ ר צ רי ךהנוצרי ם ו ה מו סל מי םוב ה ת אדוד נפ ש האדם השלם עם השכל הפועל ל א י חו ש האדם ל כליון גו פו ו ל כ ליון כ ליו,‏ ומשעה ש הגיעל ה תא חדו ת זו תזכה נ פ שו לאי שר ב עו דנו בחיי ם,‏ ש כן נכנס בחברתם של חרמם ו א ס קלביו ס ו סו קו־ט סו א?‏ ל טון ו או־י ס טו,‏ כי הוא והם ו כ ל א שר ע לו ל מדרג ת ם היו ל א חד עם השכל הפו על.‏ב תרגו ם אבן שמו אל :רו א ה אני ך ב רי ף נכו חי ם,‏ אבל אינ ם נ אותי ם למה ש אני ‏?)ב ק ש.‏ ש הרי יו ד ע אני כיל הפיק ר צוןמעשהנ פ שי זכ ה ו כל ר צונימ אלוה,‏ וב כל ז א ת הלא הגד לי כי מעשי אינו ר צוי,‏ אם בי כונ תי ר צוי ה — י ש,‏ א פוא,‏ בל א ספק,‏ה רצוי מצד ע צ מו,‏ ל א מצד בונ ת עושי הו.‏*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought