פרק רביעי: הגותו של יהודה הלוי

המאמר דר א שון בספר הכחרי 129ובמעשים,‏ בי הם עזר בציור האמת ודבקות הלמידה וההדמות לשכל ההוא הפועל.‏ותבף לזה תעלה בידך מדת ההסתפקות והשפלות והכניעה ובל מדה מעלה,‏ עםההגדלה לסבה הראשונה,‏ לא כדישיךו^ף רצונו ולא להסיר מעליך קצפו,‏ אבל בעבורההרמות אל השיבל הפועל בבחינת האמת וספור כל דבר במה שהוא ראוי לווהאמנתו באשר הוא,‏ ואלה הם ממדות השיבל.‏ ובאשר תהיה על התכונה הזאת מןהאמונהובאקהאל תחוש על איזה תורה תהיה ובאיזה דת ובאץה מעשיה ובאיזה דבוראתה ל שוןבדה או מרומם,‏לענין דת לעצמךהכניעה,‏ולרומםולשבחולהנהגת מדותיך וביתך ואנשי מדינתך,‏ אם הם סומכים עליה,‏ או קח לך לדתהנמוסים השכליים אשר חברו הפילוסופים,‏ ושים מגמתך ובונתך זיך נפשך,‏ וכללו שלדבר —בקש זיך הלב באיזה אפן שיתכן לך אחרי אשר תבין בללי החבמות על‏#מתתם.‏ ואז תגיע אל בקשתך,‏ רצוני לו מר:‏ ההדבק ברוחני,‏ רצונילומר —השכלהפו.על.‏ ואפשר שינבא אותך ויודיעך העתידות בחלומות אמתיים ומראות נאמנות‏)עמ׳ 7,5,3(.התורה את לקבל יכול אינו כוזר מלך בי ספק איןהפילוסופית;‏אלוהי שכןהפילוסוף הוא מושלם ואין לו צורך בדבר מחוץ לעצמו,‏ ולפיכך איננו מתעניין בבני־אדם בפרטיותם,‏ לא בכוונותיהם ולא במעשיהם,‏ לא בהתנהגותם ולא בתפילותיהם,‏ כיאיננו מכיר את עולם הפרטים.‏ יהודה הלוי מביא כאן סיכום בהיר ומרוכז של רעיונו תאריסטו.‏ כי לאמיתו של דבר,‏ לפי אריסטו,‏ יודע אלוהים את עצמו ורק את עצמו.‏ לדעתמפרשים אחרים הוא יודע גם את החוקים הכלליים של הטבע,‏ במידה שהוא סיבתם;‏אך בווד אי אין הוא מכיר כל איש ואיש וכל פרט ופרט בעולם בלתי־מושלם זה:‏ כי הואעצמו שלמות,‏ ושום דבר בלתי־מושלם אינו מפריע אותו בשלמותו ואינו נוגע בה.‏ כיצדיוכל אל בזה לרצות שמלך כוזר יעשה מעשיה זה או אחר,‏ שהרי הוא אפילו אינו יודעעל קיומו של המלך?‏ בהמשך נאומו מסביר הפילוסוף מהו ׳רצון האל׳.‏ זו הי צורתדיבור,‏ הבאה לבטא דבראחר —את היחסים בין אלוהים והעולם.‏ מאלוהים נובעת,‏לדעת הפילוסוף,‏ סידרת סיבות,‏ הכרחיות ונצחיות,‏ ומהן נובע העולם.‏ השיבל הפועל,‏שהוא האחרון והקרוב אלינו ביותר,‏ נוהג בעולם,‏ אך אין בו הכרת פרטים כפרטים,‏ אך׳הבל שב אל הסבה הףאשונה ליא בעבור כוונה ממנה׳.‏ האדם כאדם ע שוי תערובותותכונות.‏ככולשהתערובתאינהמושלמת,‏הריהוקרוב יו תר לבעלי־החיים-,‏ ובכולשהיא מושלמת,‏ הריהו בעליו־בכוח של השכל,‏ ומחובתו להוציאו לפועל על־ידי לימודהמדעים ועל־ידי המעשיים הטובים.‏ בכך ידמה האדם לשכל הפועל וייצ מד אליו.‏הישארותאינה הנפשככול אלא קיימתשהנפשוהופכת למדע המשותף לכל בני־האדם ולשיבל הפועל:*‏משתחררתמבלאינדיבידואליו תבתרגום אבן שמואל:‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought