הדו"ח במלואו .pdf - הוועד הציבורי × ×’×“ ×¢×™× ×•×™×™× בישראל

11חור,‏ ולכן איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי לאחור,‏ ישן בלילה ובבוקר לא היה מי שייקח אותו ופשוט קשרו אותו אל הגדר ליד שער הכניסה לבסיס”.‏ 19הנסיבות הן,‏ שוב,‏ בגדר פרצה הקוראת לגנב.‏ הטיפול בע־צורים אינו נמצאת בתחומי האחריות של איש.‏ פעמים רבותהם מוטלים בחוץ או בתאים מאולתרים במשך שעות ואפי־לו ימים,‏ וכל חייל יכול להטיל עליהם את מרותו.‏ בשהותםהזמנית במתקני צה”ל – טרם שחרורם או טרם העברתםלמתקנים מוסדרים – נתון גורלם של עצורים פלסטיניםלשרירות לבו של כל עובר-אורח לובש מדים.‏4. התעללות רצופהכאמור,‏ תיאור ההתעללויות לפי שלבי המעצר נועד להצ־ביע על נקודות תורפה ובכך לאלץ את האחראים הישיריםלתופעה להפסיק להתעלם ממנה ולפעול לביעורּה.‏ עםזאת בל נטעה:‏ במקרים רבים עצורים סובלים מהשפלהומהתעללות מתמשכות ורציפות במשך כל שלבי המעצרשתוארו לעיל;‏ וברור כי הם והמתעללים בהם אינם מתעכ־בים על ההבחנות שנקטנו.‏כך,‏ עז־א־דין וואקד,‏ שנעצר ב-‏‎13.9.2006‎‏,‏ הותקף הןברכב המעצר והן במחנה הצבאי בו הוחזק:‏‏“כשנעצרתי,‏ החיילים כבלו את ידיי לאחור באזיקיפלסטיק,‏ וכיסו את עיניי.‏ החיילים השאירו אותיבמחסום כמעט שעה,‏ ואחר־כך הכניסו אותי לג’יפצבאי.‏ בתוך הג’יפ,‏ שני חיילים שהצלחתי לראותםמבעד לחתיכת הבד שעצמו בה את עיניי,‏ תקפווהכו אותי ברגליהם ]...[ הם גם זרקו עליי אשפה.‏אני מצהיר שאני יכול לזהות את שני החייליםהאלה אם תהייה לי ההזדמנות לכך ]...[ אחריעשר דקות העלו אותי לג’יפ אחר והעבירו אותילשבי־שומרון,‏ שם הכניס אותי אחד החייליםשאיני יכול לזהותו לחדר,‏ והעלה אותי על מכשירריצה והפעיל אותו למרות שידיי היו כבולות לא־דבר שגרם לי כאבים בגב,‏ והחייל היה צוחק עליי.‏השאירו אותי בחדר הזה עד בוא היום השני כשאניכבול בידיים ועיניי מכוסות.‏ קרוב לשעה שבעבערב נכנסו שבעה חיילים לחדר ונשארו עדהבוקר.‏ החיילים האלה שהיו אתי בחדר עד הבוקרלעגו וצחקו ממני,‏ והיו דוחפים אחד את האחרמעליי”.‏ 20עבד־אלחכים קבאני נעצר ב־‎28.9.2006‎ במחנה עוקבה,‏וסבל התעללות מרגע המעצר ועד שירד מרכב המעצר:‏“]...[ ביקשו ממני לצאת מהבית וחייבו אותילהוריד את כל הבגדים שעליי חוץ מהתחתון ]...[פניתי לגדר קרובה ושם כבלו את ידיי וכיסו אתעיניי,‏ והלכתי שש־מאות מטרים כשאני ערום,‏ כבולומכוסה עיניים.‏ אחר־כך העלו אותי לרכב שנראהלי רכב להעברת חיילים.‏ היה ברכב חייל אחדואיתו היה כלב משטרתי.‏ הוא תקף אותי והכה אותיבנשקו מספר מכות על כתפי הימנית ועל הירךהשמאלית,‏ והוא נתן לכלב לדרוך עליי כשאני שוכבעל רצפת הרכב על בטני,‏ וזה נמשך בין רבע שעהלחצי שעה.‏ אחר־כך החליפו את הרכב וכשירדתימהרכב החייל חייב אותי לכרוע על הרצפה,‏ כשפניינמצאות בין רגליי הכלב האחוריות ]...[ אחרי הח־קירה העבירו אותי בג’יפ צבאי ]...[ תחתית הג’יפהייתה חמה מאוד.‏ היו בתוך הג’יפ מספר חייליםשאכלו ושרו,‏ והיו זורקים את הזבל והשאריות שלהאוכל עליי.‏ כשהייתי אומר להם שתחתית הג’יפחמה מאוד,‏ אחר החיילים היה דורך על גבי כשאנישוכב על בטני על רצפת הג’יפ,‏ עד שכל גופי נוגעברצפת הג’יפ החמה”.‏ 21סיפורו של נדאל שתיה מכפר סאלם,‏ שנעצר עם שנייםמאחיו בביתו,‏ בליל ה־‎8.10.2006‎‏,‏ חמור לא פחות:‏.19מתוך עדותו בישיבת הוכחותבמשפטו של טוראי ניר,‏ מיום11.4.2006. פרוטוקול הישיבההועבר על ידי דובר צה”ללבקשת הוועד הציבורי נגדעינויים.‏.20מתוך תצהיר שנתן ביום12.10.2006 בפני עו”ד מאהרתלחמי מהוועד הציבורי נגדעינויים בישראל.‏.21מתוך תצהיר שנתן ביום29.1.2007 בפני עו”ד פהמישקיראת מהוועד הציבורי נגדעינויים בישראל.‏