הדו"ח במלואו .pdf - הוועד הציבורי × ×’×“ ×¢×™× ×•×™×™× בישראל

.לה בתופעת ההתעללות בעצורים.‏ בפרט נכון הדבר נוכחהעובדה כי ‏“נושא כללי ההתנהגות הנדרשים במפגש עםאוכלוסיה פלסטינאית ובכלל זאת עצורים פלסטינאים מו־עבר בעיקר תחת המגמה לדין בין־לאומי”.‏ 131 לימוד הדיןהבין־לאומי הוא עניין חשוב אולם בהיעדר הנחיות ונה־לים מדויקים,‏ ואל נוכח הכחשות גורפות מצד מפקדיהםהבכירים,‏ אפשר לצפות כי הוראות הדין הבין־לאומי יית־פסו כמנותקות מהמציאות בשטח,‏ לא רלוונטיות למשימותהיומיום – ולכן לא יהיה לימודן אפקטיבי.‏הד להנחה זו אפשר למצוא במאמרו של סגן־אלוף במי־לואים עמוס גיורא,‏ מי שהיה מפקד בית הספר למשפט צבאיבצה”ל וכבר הוזכר לעיל.‏ לפיו,‏ ‏“לא ברור”‏ אם ההרצאותשניתנו לחיילים בנושא המשפט הבין־לאומי היו אפקטי־ביות,‏ ומשחקי התפקידים שנערכו נתפסו על ידי החייליםכ”לא טבעיים”.‏ 132 המאמר מתרכז בשיטות שפותחו במקוםהרצאות ומשחקי תפקידים – תוכנת מחשב המתבססת עלקטעי סרטים הוליוודיים,‏ והצגת דילמות ושאלות הנוגעותלמקרים היפותטיים.‏ פירוט הנושאים שבהן עוסקות ההכ־שרות החדשות מעלה כי אין בהן כל נגיעה למעצרים בכללו/או ליחס לעצורים לאחר ביצוע המעצר בפרט.‏ 133צה”ל גורס כי כחלק מהתכנים המועברים בבית הספרלמשפט,‏ ‏“לכל החיילים והמפקדים בכל הדרגות הדגשיםהמועברים הם זהים וכוללים את הרעיון המרכזי לפיו ישלנהוג בכבוד ובאדיבות כלפי אוכלוסייה אזרחית שאיננהלוחמת”‏ 134 נוכח מציאות ההתעללויות התדירות במחסוממים,‏ שבה מכירים אפילו דוברי צה”ל הרשמיים,‏ מתחזקעוד יותר הרושם כי לא די בהכשרות המשפטיות כדי לעקוראת נורמות ההתעללות המושרשות בשטח.‏השנים שחלפו הן שנים אבודות של התעללויות נרחבות,‏אלימות,‏ השפלה,‏ תסכול ונזק פיזי ונפשי.‏ לא מתקבל עלהדעת – ודאי שגם לא חוקי,‏ לא מוסרי ולא כדאי – לבזבזעוד שנים ארוכות באי-הכרה בתופעת ההתעללויות בע־צורים.‏ ראינו כבר שלמרות האיסור החוקי הברור והמוחלטעל התעללויות,‏ צה”ל אינו מתכונן למשימות המעצריםכראוי,‏ נמנע מלהטיל את האחריות על התעללויות בעצוריםעל מפקדים,‏ וממעט מאוד בחקירות ובתביעה פלילית שלחיילים בגין התעללות בפלסטינים עצורים.‏ כפי שיתבררמיד,‏ גם מערכות השלטון שותפות למדיניות ההתכחשות,‏המובילה להמשך הפגיעה בעצורים.‏2. רשויות המדינה:‏ דממהמשרד הביטחוןמשרד הביטחון והעומדים בראשו,‏ האחראים הישיריםלפעולות צה”ל,‏ מתעלמים לחלוטין מהתעללות החייליםבעצורים פלסטינים.‏כך,‏ מטרות משרד הביטחון לשנת 2006 אינן מתייחסות כלללבעיות הקשות המאפיינות את החיכוך המתמיד בין חייליצה”ל לאוכלוסייה הפלסטינית.‏ התעלמות זו אינה נובעתמחוסר־עניין כללי של המשרד בהיבטים מוסריים או חינוכייםהקשורים לצבא;‏ מטרה מס’‏ 7 דווקא מתייחסת לעניין החינוך:‏‏“להגביר פעולות החינוך לשירות משמעותי בצה”ל,‏ למי־מוש משימות לאומיות ולמודעות הציבור לנושאי הביטחון”.‏גם רשימת היעדים של המשרד אינה כוללת טיפול בשאלותאו בבעיות שיוצר הכיבוש – ובפרט לא באלימות או בהת־עללות.‏ מסתבר שאלה אינם נושאים אטרקטיביים או חשו־בים דיים לפעולה חינוכית בעיני קברניטי משרד הביטחון.‏ 135ההתייחסות המערכתית היחידה להיבטים דומים מכּונה במ־שרד הביטחון פרויקט ‏“מרקם החיים”‏ – טיפול בקשיים חמו־רים שיוצר מכשול ההפרדה עבור הפלסטינים תושבי הגדה.‏תופעת ההתעללויות אינה תוצאה של מכשול ההפרדהדווקא,‏ ואכן היא אינה מטופלת במסגרת פרויקט זה.‏ 136מבחינת מבנה המשרד – תחומי המומחיות של היועציםוהעוזרים לשר הביטחון,‏ הגופים ויחידות המטה הכפופים36.136ראו אתר הפרויקט http://www.securityfence.mod.gov..il/Pages/Heb/mirkam.htm.128ראו הערה 46 לעיל.‏.129כתבה מיום 29.1.2008, ראוהערה 55 לעיל.‏.130בתוך עמיר רפפורט,‏ ‏”לא ניתןיותר לתת אמון בתחקיריםצבאיים”,‏ הערה 86 לעיל.‏.131תשובת דובר צה”ל לפנייתהוועד,‏ מיום 19.12.2007,סעיף 2..132במאמרו,‏ עמ’‏ 11-10, ראוהערה 100 לעיל.‏.134תשובת דובר צה”ל מיום19.12.07, ראו הערה 131לעיל,‏ סעיף 6..135ראו דוח משרד הביטחוןלשנת 2006. מטרות – עמ’‏9; יעדים – עמ’‏ 13. לקריאתהדוח ראו http://www.mod.gov.il/pages/about_office/.pdfs/200601.pdf.133שם,‏ עמ’‏ 15-11.