הדו"ח במלואו .pdf - הוועד הציבורי × ×’×“ ×¢×™× ×•×™×™× בישראל

ז.‏ סיכוםעצורים פלסטינים הנתונים בידי צה”ל אינם בטוחים.‏ כבו־דם ושלמות גופם נתונים בסכנה חמורה וממשית.‏ בכלרחבי השטחים הכבושים העצורים נתונים למרותם ול־גחמותיהם של חיילים ישראלים מכל היחידות,‏ ולעתיםקרובות סובלים מהם התעללויות והשפלות קשות בעודםכפותים וכסויי־עיניים.‏צה”ל והממונים על פעולתו מסרבים להכיר בתופעת הת־עללות בעצורים ומעדיפים להתייחס למקרי ההתעללותכאל חריגים.‏ בתגובותיו לשאלות הוועד הדגיש דובר צה”לאת ‏“ערכי צה”ל”‏ ואת הפעילות החינוכית הרחבה המת־בצעת,‏ לשיטתו,‏ כדי להנחילם;‏ אולם צה”ל נמנע מניסוחהוראות המתייחסות לטיפול בעצורים מרגע מעצרם,‏ ונ־תלה ב”רוח צה”ל”‏ כדי להצדיק מחדל מתמשך זה.‏ הת־פיסה העצמית העולה מתגובות צה”ל לאירועי התעללותשל חיילים בעצורים ולשאלות הוועד אינה מעודדת.‏ צה”למסתמן כגוף הנתלה במסגרת נורמטיבית רטורית חלולה,‏המכסה על מערכת שבוחרת,‏ ברובה,‏ שלא להתמודד עםהעיוותים המוסריים הנובעים מדיכוי ממושך של אוכלוסייהאזרחית,‏ ובכך מעצימה אותם.‏ הגורמים המעטים בצה”לשמנסים להתמודד עם התופעה הם פריפריאליים ביחסלשדרת הפיקוד המבצעית,‏ והשפעתם מועטה ביותר.‏ דרגיהפיקוד הבכירים והדרג המדיני רוחצים בניקיון כפיהםבעוד החיילים בשטח פועלים לפי נורמות פסולות המגו־בות בשתיקה,‏ בעמימות ובהימנעות מאכיפה.‏למרות חומרתה המיוחדת,‏ המוסרית והמשפטית,‏ שלהתופעה,‏ המשטרה הצבאית החוקרת והתביעה הצבאיתנמנעות מפעולה משמעותית לחיסולּה.‏ מספר החקירותקטן,‏ רובן הגדול נסגר בשלבים מוקדמים,‏ ומספר המועמ־דים לדין בגין התעללויות ופגיעה בפלסטינים עצורים זעוםעד כדי גיחוך ביחס להיקף התופעה.‏ מפקדים כמעט אינםמועמדים לדין בגין אחריות פיקודית להתעללות בעצורים,‏ובשני המקרים שבהם הורשעו מפקדים לא נגזרו עליהםעונשי מאסר כלשהם.‏ למעט בית הדין הצבאי לערעורים,‏המסר שמעבירה מערכת החקירה והמשפט בצה”ל – כמוזה של המערכת הצבאית בכללה – הוא מסר של הש־תקה שכמוהו כעידוד.‏ כך,‏ בחוסר־מעש,‏ מחזקות מצ”חוהפרקליטות הצבאית את מדיניות ההתכחשות של צה”ללתופעה.‏ המקרים המתוארים בדוח זה יכולים להוות מניעמספיק לשינוי דרך ההתמודדות של צה”ל עם התופעה– מהכחשה והתכחשות להכרה ולפעולה נמרצת לחיסולההמוחלט.‏מחוץ לצה”ל נדמה שמוסדות המדינה – משרד הביטחון,‏הכנסת וועדותיה,‏ מבקר המדינה – אינם מתייחסים להתע־ללות בעצורים פלסטינים כאל תופעה.‏ כפי שעולה בבירורמהדוח,‏ מדובר בנוהג רחב־היקף וותיק.‏ קשה להאמיןשההתכחשות לתופעה נובעת אך ורק מחוסר ידיעה.‏ כךאו אחרת,‏ קובץ העדויות וניתוח המצב בשטח והמדיניותהמובאים כאן מטילים על מדינת ישראל חובה דחופה לבררעד תום את תופעת ההתעללות בעצורים,‏ ולנקוט צעדיםחריפים למיגורה.‏ההמלצות שהצגנו לעיל לטיפול בתופעה נוסחו מתוך היכ־רות עמה ועם המציאות הישראלית על גווניה,‏ ומתוך נכונותלהתמודד עם המציאות ולתבוע מהרשויות האחראיות יושרדומה ופעולה נחרצת.‏ אנו תובעים מצה”ל להכיר בתופ־עת ההתעללות בעצורים,‏ ללמוד את מאפייניה,‏ להיערךבאופן רציני למשימות מעצרים וליישם את ההיערכות בפ־קודות ונהלים ובפעולות הטמעה,‏ אכיפה ובקרה.‏ הגופיםהממונים על צה”ל – משרד הביטחון והכנסת – חייביםלהתערב באופן דחוף כדי להבטיח את ביצועם המיידי שלהשינויים הדרושים ולנטר את השפעתם.‏אמצעי מרכזי להגברת יכולת הפיקוח של הכנסת על תהליךמיגור התופעה צריך להיות חקירה ציבורית,‏ חוץ־צבאית,‏של תופעת ההתעללות בעצורים פלסטינים.‏ זו תהווה גםצעד מרתיע ראשוני,‏ וייתכן שתהיה לו השפעה חיובית על46