הדו"ח במלואו .pdf - הוועד הציבורי × ×’×“ ×¢×™× ×•×™×™× בישראל

נספח:‏ התעללות בעצוריםבמשפט הבין-לאומי1. המסגרת המשפטיתהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל מדגיש כי על צה”לוהכוחות העוצרים האחרים לפעול ולבחון את פעולותיהםלא רק לאור הפקודות הצה”ליות והוראות המשפט היש־ראלי,‏ אלא גם בהתייחס להוראות המשפט הבין־לאומי.‏הוראות רלוונטיות מופיעות בהסכמים ובמסמכים בין־לאומיים אחרים הנוגעים הן למשפט ההומניטארי הבין־לאומי ‏)דיני מלחמה(‏ והן לזכויות האדם.‏ 164 אלה מתוויםאת אמות־המידה שקבעה הקהילייה הבין־לאומית ‏)ויש־ראל בתוכה(‏ בנוגע ליחס כלפי עצורים.‏ החובה של מדינתישראל בכלל,‏ ושל צה”ל וזרועות ביטחון אחרות בפרט,‏להישמע להוראות אלה נובעת מהטעמים המשפטייםוהציבוריים הבאים:‏- אמנת ז’נווה הרביעית,‏ שעניינה יחס כלפי אזרחים ‏)כוללבשטח כבוש(‏ בשעת מלחמה,‏ עודנה תקפה בשטחיםומחייבת את ישראל ‏)שהצטרפה אליה מרצונה(;‏- ישראל הצטרפה גם לאמנות העיקריות הנוגעות לז־כויות האדם ‏)ומפורטות להלן(,‏ ובכך התחייבה לקייםאת הוראותיהן;‏- חלק מההוראות המופיעות באמנות אלו ובמסמכיםבין־לאומיים אחרים ‏)כגון הכרזות והצהרות בדבר עק־רונות התנהגות כלפי כלואים(‏ שיוזכרו להלן משקפותהוראות של המשפט הבין־לאומי המנהגי,‏ ובכך הן תק־פות גם במשפט הישראלי;‏ 165- יישום חלקי או לקוי של אמות־המידה הבין־לאומיות,‏כמו גם התעלמות מוחלטת מהן,‏ הם הסיבות העיקריותלהמשך ההתעללויות ולהמשך הטיפול החלקי והלקויבהן;‏- הקפדה על אמות־מידה אלו הלכה למעשה והנחלתןלצה”ל ולכוחות עוצרים אחרים,‏ תוך הישענות על המו־מחיות,‏ הניסיון והאנושיות שאמות־מידה אלה משקפות,‏יתרמו להפסקת ההתעללויות ולמניעת קיומן בעתיד.‏להלן רשימה של אמנות ומסמכים בין־לאומיים אחרים הר־לוונטיים לעניין היחס כלפי עצורים ‏)חלקם עוסקים בקטי־נים בלבד(,‏ ונוגעים ישירות להתנהגותם של אנשי כוחותהביטחון כלפי פלסטינים במהלך המעצר ובעקבותיו:‏- ההכרזה העולמית בדבר זכויות האדם:‏ 166 במיוחדהסעיפים הנוגעים לאיסור על עינויים והתעללויות‏)סעיף 5( ולאיסור על מעצר שירותי ‏)סעיף 9(;- האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות:‏ 167 במיוחדהסעיפים הנוגעים לאיסור על עינויים והתעללויות‏)סעיף 7( ולזכויות עצירים ‏)סעיפים 9 ו-‏‎10‎‏(;‏- האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים,‏ בלתי-‏אנושיים או משפילים;‏ 168- האמנה בדבר זכויות הילד : 169 במיוחד הסעיפים הנוגעעים לאיסור על עינויים והתעללויות ‏)סעיפים 19 ו־‎37‎‏(‏ולזכויות עצירים ואסירים קטינים ‏)סעיף 40(;- אמנת ז’נבה ‏)הרביעית(‏ בדבר הגנה על אזרחים בימימלחמה 170 1949: במיוחד הסעיפים הנוגעים לחובההמוחלטת להתייחס באנושיות לעצירים ולאיסור עלעינויים והתעללויות ‏)סעיפים ,127 ,37 ,32 ,27 ,5 171 ,3;)147- עקרונות להגנה על כל מי שנמצאים תחת כל צורותהמעצר או המאסר;‏ 172- אמות־מידה מינימליות לטיפול באסירים;‏ 173- עקרונות יסוד בהגנה על אסירים;‏ 174- אמות־מידה להגנה על קטינים שחירותם נשללה.‏ 1752. המותר והאסור בעת מעצר ולאחר מעצרהוראות המשפט הבין־לאומי בנוגע למותר ולאסור בעתמעצר מבוססות על העיקרון בדבר הפעלת הכוח המינימליהדרוש.‏ אם אדם מתנגד למעצר חוקי,‏ אנשי כוחות הביטחוןשל המדינה רשאים להשתמש בכוח סביר – כלומר:‏ הכוחהמינימלי הדרוש להתגבר על אותה התנגדות – כדי לכפותאת המעצר.‏ אם נשקפת לכוחות העוצרים סכנת חיים – ביןאם מידי העצור ובין אם מידי אחרים – הכוח שיפעילו הכו־חות יכול,‏ בלית ברירה,‏ להיות גם קטלני.‏כאמור,‏ דוח זה עוסק ביחס כלפי עצורים רק לאחר שנפ־סקה כל התנגדות מצדם,‏ אם בכלל הייתה כזו.‏ מרגע זה,‏שבו אדם נתון לשליטת הכוחות העוצרים ואינו מתנגד להפיזית,‏ כל שימוש באלימות כלפי אותו אדם הוא אסור לח־לוטין,‏ וכל אלימות המופעלת כלפיו היא בבחינת כוח מופרזומהווה התעללות או עינויים.‏ 176 איסור דומה חל על כלהתנהגות כלפי עצור שיש בה כדי להשפילו ולפגוע בכ־בודו כאדם.‏אין בהוראות החוק היתר לחיילי צה”ל להפעיל אלימותלאחר ביצוע המעצר או להשפיל עצורים,‏ ובעניין זה איןפערים של ממש בגישה העקרונית בין המשפט הבין־לאומי לבין זה הישראלי.‏ הבעיה נעוצה ביישומו – וליתרדיוק:‏ באי־יישומו – של החוק,‏ ובחוסר־המעש כלפי המ־פרים אותו.‏3. איסור מוחלט על עינויים וצורות אחרות של יחסאו ענישה בלתי־אנושיים,‏ אכזריים או משפיליםשורשיו של האיסור במשפט הבין־לאומי על עינויים וצורותאחרות של יחס או ענישה בלתי־אנושיים,‏ אכזריים או מש־48