הדו"ח במלואו .pdf - הוועד הציבורי × ×’×“ ×¢×™× ×•×™×™× בישראל

א.‏ מבואבפרק הראשון של הדוח נתאר את התופעה.‏ נבחין בין התעללויות בעצורים מיד לאחר מעצרם,‏ בזמן הסעתם,‏ובעת שהם מוחזקים במחנות צה”ל לפני העברתם לגורמיכליאה או לרשויות אחרות.‏ נראה כי התופעה היא כוללתומקיפה,‏ ואינה מיוחדת לפרק זמן,‏ לאזור או ליחידה צבאיתמסוימים.‏ כדי להמחיש את התופעה נתאר פגיעות נפוצותשל חיילי צה”ל בעצורים פלסטינים.‏ חלוקת התופעה לש־לבים נעשתה כדי להצביע על נקודות־כשל מרכזיות ועלהזדמנויות לטיפול בתופעה;‏ בשטח,‏ לפעמים ההתעללותנמשכת מרגע המעצר ועד להעברת העצור מידי צה”ל.‏נתייחס ספציפית להתעללויות של חיילים בעצורים קטי־נים ונעמוד גם על תופעת ההתעללות בעצורים באמצעותכלבי תקיפה וגישוש.‏הפרק השני יעסוק בהוראות המשפט הישראלי המ־תייחסות לתופעה.‏ נַ‏ ראה כי פקודות הצבא,‏ חוק השיפוטהצבאי והחוק הישראלי החל בשטחים אוסרים כל התע־ללות בעצורים באיסור מוחלט וללא תלות בנסיבות,‏ ומ־תייחסים לעניין בחומרה יתרה.‏בפרק השלישי נתאר כיצד – למרות חומרתה המוסריתוהמשפטית הברורה – מגובה תופעת ההתעללות בעצוריםבמערכת אכיפה רופסת,‏ הממעטת בחקירות ובהגשת כתביאישום.‏ פרק זה מתבסס,‏ בין היתר,‏ על נתונים שהתקבלומצה”ל בנושא.‏הפרק הרביעי יבחן את ההתייחסות של צה”ל,‏ של משרדהביטחון ושל הכנסת לתופעת ההתעללות בעצורים פל־סטינים.‏ הצבא,‏ מתברר,‏ אינו מכיר בתופעה של התעללותבעצורים ומתעקש כי מדובר באירועים חריגים.‏ התכחשותזו פוגעת בסיכוי לטפל בתופעה כראוי.‏ בדומה מתקבלרושם ברור כי משרד הביטחון וגם הכנסת נמנעים מלפקחעל צה”ל בעניינים אלה – ובכך חולקים באחריות לתופעהומגבים אותה.‏דוח זה עוסק בפגיעה של חיילי צה”ל בעצורים פלסטיניםכבולים.‏ 1 מטרותיו:‏ לתאר את התופעה – היקפה,‏ שכיחותה,‏וחומרתה המוסרית,‏ המשפטית והמעשית – ולתת לה פומ־בי;‏ לעמוד על אופן ההתמודדות של המערכת הצבאית ושלהממונים עליה עם התופעה;‏ להבהיר את איסורה המוחלטשל התופעה לפי החוק הישראלי והבין־לאומי ולתבוע אתביעורּה,‏ תוך מתן מידע וכלים מועילים לגופים הרלוונטיים.‏הדוח מסתמך על עדויותיהם של פלסטינים שנעצרו על ידיחיילי צה”ל,‏ על עדויות של חיילים שהשתתפו במעצריםבזמן שירותם הצבאי,‏ על מידע שהועבר על ידי צה”ל ועלמידע שהתפרסם בכלי התקשורת,‏ ועל התייחסויות שלבעלי תפקידים במערכת הביטחון ובדרג המדיני בישראללתופעה זו.‏בבסיס הדוח - 90 עדויות שהגיעו לוועד הציבורי נגד עינוייםבישראל ‏)להלן:‏ ‏‘הוועד’(‏ לגבי מעצרים של פלסטינים בין יוני2006 לאוקטובר 2007, בהן תוארו צורות שונות של פגיעות‏ּבָ‏ עצורים.‏ כאילו לא די במספר גדול זה של מקרים,‏ התלונותמצביעות על תופעה רחבה בהרבה,‏ שהרי פלסטינים רביםהנפגעים במהלך מעצרם או אחריו אינם מתלוננים,‏ 2 וגםאלה שמתלוננים אינם מגיעים בהכרח אל הוועד.‏ העיסוקבמקרים מהתקופה האחרונה בלבד,‏ שמטרתו להמחיש אתדחיפות הטיפול בתופעה,‏ מעיד אף הוא על קיומם של מק־רים רבים נוספים של התעללות בעצורים.‏ כפי שיודגם בדוח,‏התופעה של התעללות חיילי צה”ל בעצורים פלסטיניםהחלה הרבה לפני שנת 2006, והעדויות לקיומה נפרשותעל פני עשורים רבים.‏ יתרה מזאת:‏ מאז תחילת האינתיפאדההשנייה מספר המעצרים הוא חסר תקדים ועומד על אלפיםבכל שנה;‏ 3 פעילות המעצרים נמשכת כל השנה ומתבצעתעל ידי רבות מהיחידות הקרביות של צה”ל.‏ ברור אם כן שה־מקרים הנדונים כאן הם בבחינת קצה הקרחון של תופעהרחבה הרבה יותר,‏ נפוצה ומתמשכת,‏ המקבלת ביטוי חמורבמיוחד בשמונה השנים האחרונות.‏.1גם חיילי משמר־הגבול מבצעיםמעצרים בשטחים הכבושים,‏וגם במהלכם מתרחשתלעתים התעללות בעצורים.‏ההתייחסות כאן לצה”ל בלבדנועדה למקד את הבדיקה ואתההמלצות המערכתיות.‏.2בין היתר,‏ נפגעים רבים בוחריםשלא להתלונן בשל הגבלותתנועה שישראל מטילה,‏ בשליחס גרוע מצד אנשי כוחותהביטחון שעמם הם באיםבמגע בעת הגשת התלונותובשל נטיית הרשויות להעדיףאת הגרסאות של אנשי כוחותהביטחון המעורבים באירועים עלאלה של המתלוננים;‏ ראו מצבזכויות האדם בשטחים הכבושים,‏סיכום לשנת 2007, בצלם,‏ ינואר,2008 עמ’‏ .29-28.3השב”כ מדווח על 4,000עצורים בשטחי הגדה הכבושיםבחודשים ינואר עד אוקטובר2007, ועל כ־‎5,000‎ עצוריםבשנת 2006. ראו עמ’‏ 12במסמך ‏”סיכום שנת 2007– נתונים ומגמות בטרורהפלסטיני”:‏http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/Spokesman/sbkspoke/shabter010108.htm.נתונים אלה דומים לסיכוםנתוני המעצרים שבאתר שלדובר צה”ל.‏