הדו"ח במלואו .pdf - הוועד הציבורי × ×’×“ ×¢×™× ×•×™×™× בישראל

עללות – או לפחות לא למנוע אותו ביודעין – כדי להיותאחראי לו.‏ גישה זו מובילה להסרת אחריות,‏ משום שלפיהמקרי התעללות המתבצעים ללא ידיעת המפקד הם ‏“יתו־מים”‏ – איש אינו אחראי לקיומם,‏ ודאי לא המפקד.‏ כך הסירצה”ל עוד מחסום מפני התעללות בעצורים.‏ואולי היעדרן של הרשעות מעיד דווקא על היעדר התע־ללויות?‏ קולות רבים יוצאים מהמערכת הצבאית ומטיליםספק רב במקצועיותם של חוקרי מצ”ח וביכולתם לחקוראירועים מורכבים.‏ קולות אלה מרמזים על כך שגם תופעותנרחבות של עבירה על החוק עשויות שלא להתגלות בח־קירות מצ”ח הרשלניות.‏ כך,‏ אלוף־משנה כץ ‏)לשעבר סגןהפרקליט הצבאי הראשי(‏ גורס כי מצ”ח –‏“זו יחידה שפשוט לא יודעת את העבודה ]...[תיקים נסחבים חודשים על גבי חודשים בגללחוסר בכוח־אדם וחוסר יכולת שהופך לחוסראונים ]...[ מהיכרותי עם מה שהתרחש,‏ אני יודעשמצ”ח פשוט לא הייתה מסוגלת לחקור.‏ למשל,‏כשהיה צריך לחקור התנהלות של מילואימניקיםבשטחים,‏ היה לוקח להם חודשים רק לאתר כלמילואימניק שכבר השתחרר לאזרחות ]...[ נוצרמצב שחקירות רבות הגיעו למבוי סתום”.‏ 101בדומה,‏ שופט בית הדין הצבאי לערעורים,‏ אלוף־משנהמוטי לוי,‏ שישב בדינם של שלושה חיילים שהכו קשותשלושה פלסטינים,‏ קבע כי חקירת מצ”ח בעניינם ‏“נוהלהבעצלתיים ויש לראות זאת בחומרה רבה”.‏ בעקבות מק־רים נוספים שהזדמנו תחת ידיו כתב אלוף־משנה לוי כי ישלפעול לשינוי ‏“המדיניות הנוכחית בעניין חקירת מעשיםחריגים בשטחים,‏ על מנת להבטיח כי החקירות תהיינהאפקטיביות,‏ נמרצות וממצות,‏ כדי לשרש את העבירות אולמצער,‏ למנוע את התפשטותן”.‏ 102ארגון בצלם,‏ בפרסום בנוגע למכות והתעללויות,‏ הוסיף:‏“]...[ חלק גדול מהתלונות נסגר בשל ליקוייםשונים בשלבי הטיפול בתיק.‏ כך לדוגמה,‏ ברובהמקרים עוברים חודשים מרגע הגשת התלונהועד להעברת המקרה לחקירת מצ”ח ]...[ בנוסף]...[ כמעט אין במצ”ח דוברי ערבית שיוכלו לגבותאת העדויות ]...[ לעתים קרובות ]...[ הטיפול בח־קירה מסוימת עובר בין חוקרים שונים,‏ שנאלציםללמוד את התיק כל פעם מחדש ]...[ מכל אלהעולה כי המערכת אינה מייחסת את החשיבותהראויה לחקירת מקרים של אלימות אנשי כוחותהביטחון נגד תושבים פלסטינים ולמיצוי הדין עםהאחראים להם,‏ ובכך משדרת לאנשים המוצביםבשטח מסר מתירני,‏ לפיו מעשים אלה אינם נתפ־סים כחמורים”.‏ 103כמו כן,‏ רוב חקירות מצ”ח בתלונות הוועד שהוזכרו לעילהתנהלו שנה ויותר לאחר הגשת התלונה – כשרביםמהמעורבים בהתעללויות כבר השתחררו מצה”ל,‏ המ־תלוננים עצמם התייאשו מהטיפול בתלונה,‏ והסיכוי לה־גיע לממצאים היה אפסי.‏ כך,‏ כל התלונות שהוגשו מאזאוגוסט – 2006 למעט אחת – עדיין פתוחות בעת כתיבתהדוח,‏ ללא החלטה על העמדה לדין או אפילו על סגירתהתיק.‏ 1044. ענישה לא מרתיעהאם לא די בכל אלה,‏ בתי הדין הצבאיים משלימים את הת־מונה,‏ וגם כאשר המערכת מחליטה לחקור ואף להעמידלדין – ואפילו במקרים הספורים שבהם המתעללים מו־רשעים – נגזרים עליהם עונשים קלים במיוחד.‏ במקריםשהוזכרו לעיל,‏ המתייחסים לתלונות שהגיעו לצה”ל בין1.1.2005 ל־‎1.7.2007‎‏,‏ הורשעו המתעללים בעבירותהתעללות ותקיפה.‏ לפי דובר צה”ל לא עלו העונשים שקי־בלו על ארבעה חודשי מאסר,‏ בתוספת תקופות מאסר על30.103מתוך דף ‏”מכותוהתעללויות”,‏ אתר בצלם,‏http://www.btselem.org/hebrew/Beating_and_Abuse/20060821_Rise_in_security_forces_violence..asp.101עמיר רפפורט,‏ ‏”במצ”ח לאיודעים את העבודה”,‏ אתרNRG, 1.1.2005; http://www.nrg.co.il/online/1/.ART/844/919.html.102שם.‏ ראו גם התבטאויות דומותבדבר טיפול עצל,‏ גמלוניורשלני בחקירת התעללותבעצור בע”מ/‏‎24/08‎ סמל א.מ.‏נ’‏ התובע הצבאי ‏)החלטתאלוף משנה דורון פיילס מיום.)10.3.2008.104לפירוט הכשלים האופיינייםלמדיניות אכיפת החוק עלחיילים של צה”ל בשטחיםולחקירות מצ”ח ראו גםHuman Rights Watch,Promoting Impunity, 2005ובייחוד פרקים 2,7. http://hrw../org/reports/2005/iopt0605