ביטאון במה גיליון 18 - סרטן ×”×¢×¨×ž×•× ×™×ª - האגודה למלחמה בסרטן

במה ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיההאנזים האנטי-מחמצן Glutathione.]20,21[ peroxidaseקולגן,‏ לאפופטוזיס )Apoptosis( של השרירהחלק בגופים המחילתיים,‏ ולהצטלקותמקומית עקב עלייה ברמות ,TGF-ß1 שגורמתלירידה בחמצון ‏)היפוקסיה(‏ ולירידה ביצירת1PGE ו-‏cAMP האמורים לדכא את סינתזתהקולגן המועשר על ידי ]11-14[. TGF-ß1כן מתפתחת יצירת אנדותלין ,)1-ET( 1שאחראי על כיווץ השריר החלק בגופיםהמחילתיים ואשר הוא גם החלבון התומךבתהליך ההצטלקות ומוגבר על ידי ה-‏TGF-ß1‎ואיסכמיה ממושכת ]15[.מעגל קסמים זה גורם להפרעה משולבת)veno-occlusive( באספקת הדם העורקיתוהוורידית ומסתיים בהפרעה קבועה במנגנוניהזקפה ‏)איור 1(. בנוסף על כך,‏ ירידה בנפחהסיבים האלסטיים וסיבי השריר החלקגורמים לעלייה משמעותית ביצירת הקולגן,‏התורם להפרעה משולבת בזרימת הדםבכ-‏‎14%‎ עד 53% מהמקרים ]16[.בשנים האחרונות הוכח כי פגיעה בעצביםהקברנוזלים יחד עם הגברת כמות הקולגןגורמים להצטלקות ומגבירים גם את תהליךהאפופטוזיס בתוך הגופים המחילתיים.‏ לכן,‏בבדיקת השריר הקברנוזלי מזהים אטרופיהוהצטלקות שיכולים להתרחש בעקבות פגיעהעצבית ביצירת גורם הגדילה,‏ המיוצר עלידי העצבים הקברנוזלים באמצעות יצירתציטוקינים וזני חמצן שונים שגורמים לנזקבאקסונים העדינים שבעצבים.‏ השריר בגופיםהמחילתיים מנטרל את התהליך על ידי יצירהשל איזופורם iNOS והמסנג'ר השניוני שלו —]17-19[. cGMP סברה זו,‏ שבשנים האחרונותהוכחה כנכונה,‏ מהווה בסיס לטיפול כרוניבמעקבי פוספודיאסטרזה 5 בהפרעות זקפהאחרי כריתה רדיקלית של הערמונית ]-17.]21במחקרים על חיות הוכח שלטיפולבאימונופילין )Immunophilin( FK506 ישהשפעה מגינה על העצבים.‏ בכך שהוא שומרעל היכולת הזקפתית בחיות שנגרם להן נזקעצבי חלקי,‏ הוא מקטין את האפופטוזיס וגםאת הפגיעה ברקמת הגופים המחילתייםשנגרמים עקב מתח חמצון על ידי שדרוגסיבה משמעותית אחרת התורמת להפרעותבזקפה לאחר כריתת הערמונית היא פגיעהבזרימת דם עורקית בזמן הניתוח בענפיםהלטרליים והאפיקליים של העורק הפודנדלי,)APAs( דבר שמתרחש ב-‏‎4%‎ עד 75%מהמקרים ויכול לגרום לקיצור אורך הפין]16,22[. Rogers וחבריו הראו ששמירה עלה-‏APAs מבטיחה שיקום משמעותי טוב יותר שלהיכולת הזקפתית )93% לעומת 70%( וקיצורמשמעותי של זמן ההתאוששות הזקפתית‏)שישה חודשים לעומת 12 חודשים(‏ ]23[.פתו-פיסיולוגיה של הפרעה בזקפה לאחרטיפול קרינתי ו/או ברכיתרפיה שונה מזושאחרי ניתוח לכריתה רדיקלית של הערמוניתומתאפיינת בפגיעה עצבית ובפגיעה באספקתהדם לפין,‏ בנזק קרינתי ישיר לשריר החלקבגוף הקברנוזלי ולקרורות )crurae( של הפין]24-26[. השינויים המבניים המתרחשיםבשריר החלק יכולים להיות מיידיים או להופיעאחרי זמן רב.‏ הם גורמים להפרעות בזרימתהדם ותורמים ליצירת הצטלקות בפין על ידיפגיעה בעצבוב הפין ]25-26[.פתו-פיסיולוגיה של הפרעות בזקפה בעקבותקריותרפיה )Cryotherapy( מסתכמת בפגיעהישירה של הקור בעצבים האחראים מקומיתעל הזקפה ובשרירים וברקמות חיוניים אחריםשבסביבה ]27,28[. ללא קשר לשאלה אםהטיפול ניתן כטיפול ראשוני או כטיפול משני,)Salvage( אחוזי הפגיעה בתפקוד המיני הםמהגבוהים בהשוואה לכל הטיפולים האחריםונעים בין 96% ל-‏‎100%‎ ]27,28[. יתר על כן,‏גם אחרי מעקב של שנתיים,‏ רק 24% עד 39%מהחולים חזרו לתפקוד מיני סביר,‏ בעזרת טיפולמשקם ב-‏PDE5i ]27[. לאחרונה חלו שיפוריםבטכניקה של ההקפאה,‏ שאמורים למנוע אתהסיבוך הקשה המוריד מערכו של טיפול יעיל זה.‏2.2 פגיעה במנגנון האורגזמה וכאביםבעת האורגזמההטיפולים השונים הניתנים לחולי סרטןהערמונית יכולים לפגוע במנגנון האורגזמהולגרום לכאבים בזמן אורגזמה ובקיום יחסימין.‏ Steineck וחבריו דיווחו על העדר אורגזמהב-‏‎34%‎ מהחולים שעברו כריתה רדיקליתשל הערמונית,‏ על ירידה בעוצמת האורגזמהב-‏‎30%‎ ועל כאבים בזמן האורגזמה ב-‏‎9%‎מהמקרים ]29[. על פי אותם מקורות ומקורותאחרים,‏ אף שבין 2% ל-‏‎72%‎ מהחולים מוטרדיםמהפגיעה ביכולת האורגזמה והכאבים בעתקיום יחסי מין,‏ רובם המוחלט היה בוחר בכריתהרדיקלית של הערמונית ]4-6,29[.2.3 הפרעות בחשק מיני ‏)הורמונליות(‏בחולה עם סרטן הערמוניתלרמת הטסטוסטרון שמור מקום נכבדבהתפתחות מחלות שונות בערמונית.‏ לדעהשלפיה רמת טסטוסטרון גבוהה מהווה סיכוןלהתפתחות סרטן הערמונית אין אחיזהמדעית ממשית.‏ בשנים האחרונות הוכחשבחולים מסוימים רמת טסטוסטרון נמוכהאולי קשורה לאגרסיביות המחלה ]30[.למרות שחלק מחולי סרטן הערמוניתמאבדים את החשק לקיים יחסי מין מיד אחריגילוי המחלה,‏ ההפרעות האורגניות בחשקהמיני קשורות בעיקר בטיפולים ההורמונלייםהניתנים לחולים שנכללים בקבוצת סיכוןגבוהה להתקדמות המחלה או לחולים עםמחלה מפושטת ]30,31[.בעבודה פרוספקטיבית,‏ Shahidi וחבריו מצאושמתוך 419 גברים שטופלו בקרינה חיצוניתוב-‏LHRH 88% חזרו לרמת טסטוסטרון תקינהכעבור 6-12 חודשים לאחר הפסקת הטיפולההורמונלי ]32[. בעבודה מאוחרת יותר אותהקבוצה דיווחה על חזרה לרמות טסטוסטרוןתקינות כעבור 3-6 חודשים לאחר הפסקתהטיפול ב-‏LHRH‏,‏ שניתן לתקופה קצרה ‏)טיפולניו-אג'ובנטי(‏ ]33[.3. הגורמים המשפיעים על חזרהלתפקוד מיני אחרי כריתה רדיקליתשל הערמונית3.1 השפעת גיל המנותחהשפעת הגיל על יכולת המנותח לחזורלתפקוד מיני נבדקה במספר רב של עבודות.‏הסברה המקובלת כיום היא שמטופלים92