אבולעפיה יומנים מסודר1
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
יום שבת<br />
בשעה<br />
:8.5.1915<br />
9<br />
וחצי. במחנה היה שקט היום. לעומת זה קול יריות תכופות ברחוק. עליתי על הר עם<br />
המשקפת, איזו אש, איזה עשן, ראיתי את הכפר קריטיא בוער באש ואשי-בבא הרוס<br />
מפצצות. מתקדמים מאד. מקוים שבעוד כמה ימים יתפשו את ההר הזה שיש לו ערך<br />
אסטרטגי גדול. אחרי כך הלכתי לראות תותח אנגלי בפעולתו. זה מעניין מאד, אלא כשחזרתי<br />
כאבו לי אזני.<br />
יום ראשון<br />
:9.5.1915<br />
היום יום יפה, אלא מלא הוא מאורעות. איש צעיר אחד שנפצע אתמול פצע מוות הוצא ע"י<br />
האמבולנצה ההודית. הוא מת. הקולונל הביע את רצונו ללכת עם שניים מחבריו לקבור אותו<br />
בקבר מיוחד ולערוך לו כמה תפילות. זה יפה מצדו.<br />
קבעו שלשום תחנת אוירונים נאה במרחק של 500 מטר ממחננו. היום שמו עין עליו התורקים<br />
והשליכו עליו כמה פצצות. אך לא גרמו שום נזק.<br />
התרחצתי בים, היה קר, אבל מה טוב אחרי זה מרחץ... זה נורא!<br />
השעה 9:45, אני הולך לישון. גזזתי את כל שערותי.<br />
יום שני<br />
:10.5.1915<br />
איזה בוקר יפה! אינני אמן, אבל אילמלא הייתי אמן המכחול, הייתי מצייר את השמים<br />
האלה. בכל התמונות שראיתי מנסים הציירים לחקות את כל מה שראיתי היום. עננים קלים<br />
שמבעדם נראו שמים כחולים הזרועים פה ושם כתמים לבנים. היות ומזג האויר צח, הופיע<br />
לעיני טינידוס בכל עדינותו, ומראה זה הזכירני את היום כשהייתי בחדרה וקראנו יחד כשהיא<br />
חיבקה את ראשי בזרועותיה היפות, דבר מה ממופסן שהוא מדבר שם על חזיון בקורס-די-<br />
פרנס. מה נעימים הזכרונות הללו!<br />
בשעה 10, הקולונל קיים את הבטחתו מאתמול. הוא הלך בלווית שני אנשים עם מעדרים<br />
בשביל להוציא את המת. אחרי שתי שעות הם שבו ובשורה בפיהם כי הבחור חי ונמצא בבית<br />
חולים. ציירו לכם את השמחה במחנה.<br />
הערב כפי שהיה יפה הלכתי לטייל על שפת הים. כמה היה נעים להזכר בימינו שם רחוק<br />
רחוק. אחרי כן חזרתי וישבתי על שמיכותינו בפישוט רגלים ובעשן הסיגריה. כמה היה נעים<br />
וטוב לראות את הנפשות האהובות ולזכור את הימים הטובים שבילינו יחד.<br />
יום שלישי<br />
:11.5.1915<br />
בשעה 10 קבלנו פקודה להעתיק את מחננו. תיכף ומיד נגשנו לעבודה והעמסנו את כל רכושנו,<br />
אוהלים וחפצים, הכל שבכל על עגלה. עליתי על סוס וקדימה! בדרך נופלת פצצה במרחק של<br />
20 מטר ממני. לא נעלבתי מזה בחיי. במחנה, אך הגענו שמה, תקענו אוהל אחד סמוך לאוהלו<br />
של הקולונל בעת שהגשם ירד עלינו ללא הרף, אלא לא היתה לנו שהות לשים לב אליו. האוהל<br />
הוקם. הוא לא רע, טוב מהראשון בגן שקדים. אבל לא משום שכאן יותר בטוח העבירו אותנו<br />
הנה, כי הלא הפצצות נופלות כל העת כאן מכל צד. שניתי מקומנו תחת הגשם. אומרים כי זה<br />
סימן טוב, נקווה.<br />
14
Change language